בתביעה שלפני עתר התובע למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים של כ- 564 מ"ר מחלקה 7 בגוש 11508, מאדמות דלית אלכרמל (להלן- "המקרקעין").

השתלשלות העניינים

המנוח, חוסין והבה ז"ל (נתבע 3, להלן- "והבה"), הבעלים הרשום של המקרקעין, מכר למר מישל בשארה את המקרקעין. בטרם רשם מר בשארה את זכותו במקרקעין, הוא מכר את המקרקעין למנוח בארוד חליל ז"ל (נתבע 1, להלן- "חליל"). אף חליל, לא רשם את זכותו במקרקעין ובשנת 1988, הוא מכר את המקרקעין למר זידאן חמוד סלאמה (נתבע 2, להלן- "סלאמה"), לפי הסכם שנערך בין הצדדים ביום 17.7.88 (להלן- "הסכם חליל- סלאמה הראשון").

ביום 1.5.89 נחתם הסכם בין חליל לתובע, לפיו רכש התובע את המקרקעין, בתמורה לסך של 15,000 ₪ (להלן- "הסכם חליל- פרח"). החל מאותו מועד תפס התובע חזקה מלאה במקרקעין ומאז הוא ומשפחתו מתגוררים שם.

לטענת התובע, אמנם הסכם המכר נערך בינו לבין חליל, אך, בפועל, הוא רכש את זכותו של חליל במקרקעין ישירות מסלאמה, שכן הוא ידע כי סלאמה רכש שנה טרם לכן את המקרקעין מחליל. לטענת התובע, סאלמה, אשר מוכר בדלית אלכרמל כסוחר קרקעות, ועיסוקו כמתווך היה ידוע לכל, הבטיח לדאוג לכל הליכי המכר, בין היתר לדאוג לרישום זכותו במקרקעין. סלאמה, כך הטענה, תיווך בין התובע לבין חליל, סלאמה החתים את חליל ואת התובע, כל אחד בנפרד, על הסכם המכר, ואף התמורה בגין הממכר הועברה לידיו של סלאמה.

לטענת התובע, בשנת 2006, לערך, בעקבות כוונות של העירייה להפקיע חלקים מן המקרקעין, נתגלה לו כי זכותו במקרקעין לא נרשמה, וכי עסקת המכר בינו לבין חליל לא דווחה לרשויות המס. משכך, דיווח התובע, ביום 26.3.07, על העסקה, למס שבח מקרקעין.

ביום 8.7.07 נשלחה שומת מס, בגין עסקת מכר המקרקעין הנ"ל, לביתו של מר חליל.

ביום 30.7.07 פנה ב"כ התובע, עוה"ד עבד אלרזאק, לחליל במכתב, בדרישה לתשלום מס השבח, בגין העסקה, שכן אחרת לא תועבר זכותו של התובע במקרקעין.

ביום 6.8.07 שלח ב"כ חליל, עוה"ד כאמל, מכתב תגובה אל ב"כ התובע, בו צוין, כי לטענת חליל, מעולם לא נערך כל הסכם בינו לבין התובע, וכי פנייתו של התובע אל חליל, הינה תמוהה עד מאד. במכתבו, ביקש עוה"ד כאמל, כי עותק מההסכם שנחתם, כביכול, בין הצדדים, יישלח אליו, לצורך בדיקת טענות התובע.

ביום 12.8.07 השיב ב"כ התובע למכתבו של ב"כ חליל, וההסכם מיום 1.5.89 נשלח אל ב"כ של חליל.

בתגובה למכתבו האחרון של ב"כ התובע, השיב ב"כ חליל במכתב מיום 3.9.07, בו צוין כדלהלן:

"לאחר עיון בהסכם ביום 1.5.98 ושהומצא למשרדי על ידך, מרשי יטען שמעולם לא חתם על הסכם זה והחתימה אשר אמורה להיות כחתימתו אין היא שלו כלל וכלל, אין הוא יודע באיזה נסיבות היא נעשתה!!! (ההדגשה במקור).

ביום 9.9.07 שלח ב"כ התובע מכתב תגובה לב"כ חליל, בו נשאל ב"כ חליל, האם חליל מכחיש את עצם מכירת זכויותיו במקרקעין או שמא רק מכחיש את עצם חתימתו? לשון אחר, האם ישנה מחלוקת על עצם מכירת המקרקעין, או שמא חליל איננו חולק על מכירת הנכס אלא רק על הופעת חתימתו בהסכם עצמו.

ביום 1.10.07 שלח ב"כ חליל מכתב תגובה בו צוין, בין היתר, כי:

"לטענת מרשי מעולם לא מכר למר פרח חלבי שטח או נכס כלשהו או שנערך ביניהם הסכם או חוזה, ובפעם הראשונה אשר נודע לו קיום ההסכם מיום 1.5.89 עת נשלח אליו מכתב על ידך.

מרשי ידגיש שאין הוא יודע באיזה נסיבות ולאיזה מטרה נערך הסכם זה וגם החתימה שמופיעה שם ואשר מתיימרת להיות כחתימתו, אין היא שלו כלל וכלל".

ויהי לאחר דברים אלו, נפגשו הצדדים ובאי כוחם, על מנת להגיע לפיתרון המחלוקת בדבר חתימת חליל על ההסכם. במהלך פגישתם, נתברר כי חליל אינו מתכחש לעובדה כי מכר את חלקו במקרקעין, אך לטענתו, הוא מעולם לא מכר את המקרקעין לתובע, אלא לסלאמה בלבד. לטענת חליל, הוא מעולם לא נפגש עם התובע, לא כל שכן חתם על הסכם מכר עימו, ועל כן, כל תלונה שיש לתובע נגד קיומו של הסכם המכר, עליו להפנות לסלאמה, שרכש את המקרקעין ישירות מחליל.

התובע אכן פנה אל סלאמה, על מנת להשלים את תשלום מס השבח, כדי שזכותו במקרקעין תירשם, או אז הכחיש סלאמה כל מעורבות בעניין, וכטענת התובע, גלגל סלאמה את האשמה, לפתחו של חליל.

משהבין התובע כי לאור עמדתו של חליל והכחשתו של סלאמה, לא ניתן יהא להשלים את תשלומי המס, הגיש הוא תביעתו דכאן, בה נתבקש בית המשפט להצהיר, כי התובע הוא הבעלים של המקרקעין. לשם כך, נתבקש בית המשפט אף ליתן צו עשה לסלאמה או לחליל, לשלם את מס השבח שחל על העסקה במקרקעין.

יוער, כי בתביעה המקורית נתבע גם רשם המקרקעין בחיפה, ובהתאם להחלטתי מיום 10.9.09, נמחק רשם המקרקעין מהתביעה (פרוטוקול מיום 10.9.12).

טענות הנתבעים

אציין, כי בשנת 2008 מר חליל הלך לבית עולמו ואלמנתו, הגב' בארוד רושדייה באה בנעליו, כנתבעת. (יוער, כי במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 12.11.09, הסכימו הצדדים כי כתב התביעה המקורי, בו נתבע רק חליל בארוד ז"ל, לא יתוקן). למען הנוחות, אתייחס לטענות המועלות על ידי הגב' בארוד, כטענות חליל.

חליל ציין בכתב הגנתו המתוקן, כי אין חולק כי הוא מכר את המקרקעין לסלאמה. חליל אף הציג הסכם מכר מיום 17.7.88, לפיו הוא מכר לסלאמה שש חלקות מקרקעין, ביניהן, חלקה 7 נשוא דיוננו (הסכם חליל- סלאמה הראשון, המוזכר לעיל).

לטענת חליל, התובע רכש את המקרקעין ישירות מסלאמה, שהבטיח לו כי הוא "יטפל" בכל העניינים הקשורים למכר. עוד נטען בכתב ההגנה המתוקן כי: "המנוח מכר את זכויותיו בחלקה לנתבע מס' 2 אשר, לימים, אילצו לחתום על ההסכם מיום 1.5.89 תוך הבטחה מפורשת מצד הנתבע מס' 2 כי הוא זה שיישא בתשלום מס השבח ו/או כל תשלום אחר המתחייב וכי בנוסף ידאג, הנתבע 2, להסדיר את עניין הדיווח על העסקה ורישומה הואיל והינו אדם המוכר כסוחר קרקעות ו/או מתווך ו/או מומחה בתחום זה. על כן, אין מקום להעלאת הטענה בדבר חיוב המנוח בתשלום מס השבח ו/או כל תשלום אחר בגין העסקה שהיתה בין התובע לבין הנתבע מס' 2".

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה המתוקן, הגיש חליל הודעת צד ג' כנגד סלאמה.

בכתב הגנתו של סלאמה, נטען כי לסלאמה אין כל קשר לעסקת מכר המקרקעין שבין חליל ופרח, והוא מעולם לא מכר לתובע את זכויותיו במקרקעין, והוא מעולם לא קיבל תמורה כספית מאת התובע, בגין העסקה.

במהלך עדותו של סלאמה, משנשאל על ההסכם חליל- סלאמה הראשון, טען סלאמה, כי יש תיקון מאוחר להסכם המכר, לפיו חלקה 7 נשוא דיוננו, לא נמכרה לבסוף לסלאמה. רק בשלב זה, טען סלאמה כי בחזקתו הסכם שנחתם ביום 1.10.88, בינו לבין חליל, לפיו בוטל הסכם חליל סלאמה הראשון, ובמקום 6 חלקות, מכר חליל לסלאמה 3 חלקות בלבד, ללא חלקה 7 (להלן- "הסכם חליל- סלאמה השני). משמע, על אף הסכם חליל- סלאמה הראשון, בפועל, חליל לא מכר לסלאמה את המקרקעין.

משהופתעו התובע וחליל לגלות, בשלב זה, כי ישנו הסכם נוסף שנחתם בין חליל לסלאמה, ביקשו הם, להעביר את ההסכם לגרפולוג מומחה, לצורך בחינת מקוריות המסמך, ככל שיומצא הסכם כזה.

לאחר שבירור התביעה נסתיים ותם שלב הסיכומים בתיק, הגיש סלאמה את ההסכם המקורי לבית המשפט, ולצדדים ניתנה האפשרות להעביר את ההסכם לבחינת גרפולוג מומחה, ואף ניתנה להם האפשרות להגיש טיעוניהם לעניין חוות הדעת שתוגש מטעם המומחה, ככל שכל צד יחפוץ בכך.

ביום 21.611 הוגשה חוות דעת גרפולוגית מטעם מומחה התובע, מר יצחק חגג (להלן- "חוות הדעת הראשונה"). המומחה קיבל לבדיקה את ההסכם המקורי מיום 1.10.88 (הסכם חליל- סלאמה השני), וכמו כן הוא קיבל מספר דוגמאות של חתימות מקוריות של חליל, שהתבצעו בנסיבות שונות במהלך השנים 1988- 1991, ובין השנים 1997- 2002). בהשוואה שערך המומחה, בין דוגמאות מקוריות של חתימות חליל בין השנים 1988- 1991, לבין חתימת חליל על הסכם חליל- סלאמה השני, הוא מצא כי ישנם ניגודים במבנה של האותיות ל', י', ב', ר', ו' ו-ד'; ישנם ניגודים במיקום בין האות ח' לסיום האות ל'. כמו כן, מצא המומחה ניגודים בין החתימה שעל הסכם חליל- סלאמה השני לבין הדוגמאות המקוריות האחרות של חתימת חליל (דוגמאות מהשנים 1997- 2002). עוד צוין בחוות הדעת, כי בבדיקה מיקרוסקופית שערך המומחה, לחתימת חליל על ההסכם, הוא מצא ניגודים בתכונות הלחץ היחסי, ובתכונות המוטוריקה הקוית (מהירות קו הכתיבה) לעומת הדוגמאות המקוריות שהוצגו בפניו.

מסקנתו של המומחה הייתה, כי: "לאור הממצאים הנ"ל הגעתי למסקנה, שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זהות מס' 1) שהחתימה שבמחלוקת, לא נחתמה על ידי המנוח חליל ברוד".

בסייפת של חוות הדעת, הוסבר כי דרגת זהות מס' 1 משמעותה, כי קיימת סבירות גבוהה ביותר בין 90% ל- 100%, כי חתימת המנוח זויפה.

ביום 18.8.11, לאחר שנתקבלה חוות הדעת, ביקש ב"כ של סלאמה, עוה"ד דוד קטוצי, כי תינתן חוות דעת משלימה של המומחה מטעם התובע, לאחר שהוא יבחן את ההסכם מיום 1.5.89- הסכם חליל- פרח.

ביום 12.3.12 הוגשה חוות הדעת המשלימה של המומחה הגרפולוג, מטעם התובע. המומחה קיבל לבדיקה את ההסכם המקורי מיום 1.5.89 (הסכם חליל- פרח), וכמו כן הוא קיבל מספר דוגמאות של חתימות מקוריות של חליל, שהתבצעו בנסיבות שונות במהלך השנים 1988- 1991, ובין השנים 1997- 2002. בדומה לחוות הדעת הראשונה, ערך המומחה השוואה בין דוגמאות מקוריות של חתימות חליל בין השנים 1988- 1991, לבין חתימת חליל על הסכם חליל- פרח, והוא מצא את אותם ניגודים במבנה של האותיות ל', י', ב', ר', ו' ו-ד'. כמו כן, הוא מצא את אותם ניגודים במיקום בין האות ח' לסיום האות ל'. כמו כן, מצא המומחה ניגודים בין החתימה שעל הסכם חליל- פרח לבין הדוגמאות המקוריות האחרות של חתימת חליל (דוגמאות מהשנים 1997- 2002). עוד צוין בחוות הדעת, כי בבדיקה מיקרוסקופית שערך המומחה, לחתימת חליל על ההסכם, הוא מצא ניגודים בתכונות הלחץ היחסי, ובתכונות המוטוריקה הקוית (מהירות קו הכתיבה) לעומת הדוגמאות המקוריות שהוצגו בפניו.

מסקנתו של המומחה הייתה כי "קיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זהות מס' 1) שהחתימה במחלוקת, לא נחתמה על ידי המנוח חליל ברוד". מכאן, שלפי חוות הדעת השנייה, חתימת חליל בהסכם חליל- פרח, זויפה אף היא.

כאמור, שתי החוות הדעת הוגשו לאחר שלב הסיכומים בתיק, וניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לעניין חוות הדעת, אך לא התובע ולא הנתבעים טענו כנגד הממצאים שבשתי חוות הדעת. הצדדים לא ביקשו להוסיף ולהציג ראיות מטעמם, והם אף לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות הדעת.

על דרך הכלל, כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ. שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240), וככלל, על בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו (ראו, למשל, ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ. ועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, עמ' 642) מטעם זה, מקום בו בחתימת שטר עסקינן "כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זוייפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמיתותה" (י. זוסמן "דיני שטרות" (מהד. 6) עמ' 50).

בע"א 5293/90, המוזכר לעיל, נקבעו הדרכים, על פיהם ניתן להוכיח באם חתימה זויפה: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן. והשלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון.

בנידוננו, לא ניתן היה להעיד את החותם- המנוח חליל, והתובע העיד את אלמנת של המנוח, הגב' בארוד רושדייה. הגב' בארוד העידה בתצהירה (נ/1) כי, זכויותיו של המנוח חליל במקרקעין, נרכשו יחד עם אחרים ממר מישל בשארה, אשר רכשם ממר חוסין והבה. עוד העידה בתצהירה, כי המנוח חליל מכר את זכויותיו במקרקעין לסלאמה, אשר לימים, אילץ אותו לחתום על ההסכם מיום 1.5.89, תוך הבטחה מפורשת מצידו של סלאמה, כי הוא זה שישא בכל עלויות העסקה והוא ידאג לדווח ולשנות את הרישום בלשכת רישום המקרקעין. כן העידה בתצהירה, כי המנוח נתן אמון בסלאמה, אשר היה מוכר כסוחר קרקעות ומתווך בעל ותק רב בתחום.

בבית המשפט הגב' בארוד העידה, כי בעלה מכר לסלאמה ורק לסלאמה, את המקרקעין נשוא דיוננו. עם זאת, היא לא ידעה לומר באיזה הסכם מדובר, היא לא ידעה לומר מתי נמכרה הקרקע והיא אף לא הייתה נוכחת בעת המכירה (ראה עמ' 12- 13 לפרוטוקול מיום 5.9.10).

משכך, אין בעדות זו, כדי לתמוך בטענת התובע, כי הוא רכש את המקרקעין מחליל, באמצעות תיווכו של סלאמה.

לאור הנסיבות המיוחדות בתיק זה, בהן הראיות היחידות שהוגשו, שיש בהן כדי להטות את הכף, הן חוות הדעת הגרפולוגיות מטעם התובע, דהיינו, התובע הביא כראייה מטעמו, חוות דעת המראה כי ההסכם, עליו הוא מבקש לבסס תביעה לסעד הצהרתי במקרקעין, חסר כל תוקף, לא נותר אלא לקבוע כי התובע לא הוכיח כי הוא זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין.

הלכה היא, כי התובע סעד הצהרתי במקרקעין, עשוי לזכות בפסק דין הצהרתי, בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה: האחד, בהוכיחו כי קנויה לו זכות או כי נתקיים "מצב" שעליו הוא מבקש להצהיר, האחר, בהוכיחו "כי מן הראוי ל'שריין' אותה זכות" (ראה ע"א 2447/93 מעיוף נ' אברהים, פ"ד מח(5) 206, 210). שני אלו לא הוכחו בענייננו.

כאן המקום לציין, כי בכתבי טענות הצדדים, אשר בולטים בדלותם, ובעיקר בכתב התביעה, חסרות עובדות המהותיות לתביעה לסעד הצהרתי במקרקעין. כך, אין פלט נסח רישום המקרקעין ממנו ניתן ללמוד דבר בנוגע לטענות התובע (צורף דף פלט אחד, לפיו בשנת 2008 נמכר חלקו של בעלים נוסף במקרקעין, שאיננו צד לדיון ואיננו רלוונטי, כאשר הבעלים הרשום של החלקה נשוא דיוננו, הוא מר והבה), רוב הסכמי מכר המקרקעין הרלוונטיים לענייננו חסרים (כך, למשל, אין הסכם בין חליל ל-והבה ממנו ניתן ללמוד כי אכן חליל רכש את המקרקעין ומתי הוא רכש אותם), ואילו החתימה על גבי ההסכם המהותי ביותר, נמצאה מזויפת. כמו כן, כל עסקאות המכר לא דווחו לרשויות המס, אין הוכחה כי הועבר תשלום כלשהו בגין רכישת המקרקעין, ומר והבה המנוח, אשר לא הגיש כלל כתב הגנה מצידו, הוא עדיין הבעלים הרשום של המקרקעין. אמנם, הגיש התובע לרשויות המס (18 שנים לאחר חתימת הסכם המכר) הצהרה על רכישת זכות במקרקעין מהמנוח חליל (ת/2), אך ברור אין בכך כדי לסייע להוכחת טענתו כי הוא הבעלים במקרקעין, שכן אין די בהצהרה לבדה כדי לסתור את קיומה של זכות הבעלות של והבה במקרקעין (ראו: ע"א 679/83 מזאוי נ' יזאהקה, פ"ד מב(1) 567, 570-569).

התביעה, אם כן, נדחית.

התובע ישלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד, בסך של 15,000 ₪. באשר לסלאמה אין מקום לחייב את התובע בהוצאותיו ובשכ"ט עורך דינו, על אף שהתביעה נדחתה, וזאת משום שהתנהלותו תרמה להתמשכות ההליכים בתיק זה (כך, למשל, הנתבע "נזכר" רק בסופו של יום ההוכחות, כי בידיו מסמך המעיד כי חליל מעולם לא מכר לו את המקרקעין), משכך, סלאמה ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.