1. התובעת, גב' לובנא ח'ואלד, הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע), תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לה ביום 27/12/2006. הנתבע אישר את התאונה כתאונת עבודה ושולמו לתובעת דמי פגיעה. בתביעתה לפנינו עותרת התובעת לתשלום הפרשי דמי פגיעה.
2. במכתבו מיום 27/10/2008 הודיע הנתבע לתובעת כי דמי הפגיעה שקיבלה חושבו לפי שכר רבע שנתי בסך של 5,625 ₪. הנתבע הוסיף וציין כי הוא רואה בקפיצת השכר בחודשים 11/2006 – 12/2006 מ- 1,875 ₪ לחודש ל– 3,625 ₪ לחודש, קפיצה לצורך הגדלת הבסיס לתשלום דמי פגיעה ונכות ואין מדובר בהעלאת שכר אמיתית.
3. התובעת אינה מסכימה לקביעתו של הנתבע ולפיכך הגישה את התביעה שלפנינו.

העובדות החשובות לענייננו:

1. התובעת, ילידת שנת 1978, עובדת כפקידה בבית הספר עכו ללימודי נהיגה השייך לאביה, מר מחמוד ח'טיב (להלן - בית הספר). כאמור ביום 27/12/2006, נפגעה התובעת בתאונה אשר הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה.
2. התובעת דווחה לנתבע כעובדת יחידה בבית הספר בתקופה מ-6/2006 – 10/2006 בשכר של 1,875 ₪ לחודש. ביום 25/1/2007, לאחר מועד התאונה, דווחה התובעת כמשתכרת סך של 3,625 ₪ לחודש בחודשים 11/2006 – 12/2006.
3. הנתבע שילם לתובעת דמי פגיעה לתקופה המירבית על בסיס שכר חודשי של 1,875 ₪.
4. מספר חודשים לאחר התאונה התובעת שבה לעבודתה ושכרה עמד על סך של 1,980 ₪ לחודש.
5. התובעת טוענת, כי החל מחודש נובמבר 2006 עמד שכרה על סך של 3,625 ₪ לחודש ויש לחשב את דמי הפגיעה בהתאם לשכר זה. התובעת טוענת כי עד לחודש נובמבר 2006 עבדה כ- 3.5 שעות ביום והחל מ- 11/2006 עבדה 7 שעות ביום ושכרה עלה בהתאם.

מנגד טוען הנתבע, כי העלאת השכר של התובעת בחודשים 11/2006-12/2006 הינה העלאה לצורך הגדלת הבסיס לתשלום דמי פגיעה וקצבת הנכות מעבודה ומשום כך אין מדובר בהעלאת שכר אמיתית, שיש לקחתה בחישוב הבסיס לתשלום דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה.

1. השאלה העומדת להכרעה לפנינו היא האם ההעלאה בשכרה של התובעת היתה אמיתית, עקב השינוי בהיקף עבודתה, או שמא עסקינן בהעלאת שכר פיקטיבית שבה אין להתחשב לעניין חישוב דמי הפגיעה (ר' דב"ע נא/0-6 דורית שורץ-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 202, דב"ע נב/0-140 אודט ברכה-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד 523).
2. העידו לפנינו התובעת בעצמה, מר מחמוד ח'טיב, אביה של התובעת, הגב' רנדה ח'טיב, אחותה של התובעת וכן מר סמיר סאלם ומר איימן עבדריאן, מורים בבית הספר. מטעם הנתבע העידה הגב' שמחה אברג'ל, חוקרת הנתבע.

דיון והכרעה

1. סעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) קובע כי "דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח...". סעיף 98(א) לחוק קובע כי "שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 97, הוא הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים".

לעניין זה נקבע לא אחת:

" 'בענפי הביטוח הלאומי שבהם שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגמלה (כגון, דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה), יש חשיבות רבה לקביעה 'אמיתית' של השכר. לחשיבות זו מטרה כפולה. מחד גיסא, על הגמלה, שנועדה להחליף הכנסה שפסקה, להתבסס על השכר שקיבל המבוטח למעשה. מאידך גיסא, כדי למנוע ניצול לרעה של הוראת החוק, על פקיד התביעות לברר את נכונותו של השכר והאם אין הוא מושתת על נתונים בלתי נכונים.' (דב"ע נב/0-140 אודט ברכה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד 523, 526, (1992) וההפניות שם). משכך נקבע, כי יש לבחון האם כל העובדות אשר להן טוען המבוטח הן נכונות, ועת מדובר בגמלה שהיא פונקציה של הכנסת המבוטח - אם אכן ההכנסה הנטענת היא ההכנסה הנכונה לצורך חישוב הגמלה. במסגרת זאת מוטלת על פקיד התביעות, ולאחר מכן, על בית הדין, חובה לאבחן בין 'אמת' לבין 'פיקציה'...."

(ר' עב"ל 33389-09-11  אינסה ריזנברג - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28/6/2012 והאסמכתאות שם).

עוד נפסק, כי שעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד ומעביד בכלל, לרבות בנושא זכאות מכוח חוק הביטוח הלאומי, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו בין קרוב המשפחה לבין מעסיקו, תוך שימת לב לסימני ההיכר השונים, כגון, מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סימלי וכד' (ר' עב"ל 580/08 ביאדסה מנאל – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18/12/2008 וההפניות שם).

גם בענייננו יש לבחון את אמיתות השכר ששולם לתובעת המועסקת על ידי אביה.

1. לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות וטענות הצדדים - לא שוכנענו כי ההעלאה בשכרה של התובעת אמיתית היא. להלן טעמינו.
2. בתצהירה טענה התובעת כי החל מחודש 11/2006 החלה לעבוד 7 שעות ביום (במקום 3.5) ובעקבות כך קיבלה העלאה בשכרה. לגרסת התובעת, היקף העבודה בבית הספר גדל מ- 6 מורים ל– 17 מורים ולכן היה צורך בהגדלת היקף משרתה (ר' סעיף 4 לתצהיר התובעת, מוצג ת/1).

באשר לתפקידה בבית הספר הסבירה התובעת:

"אני פקידה, מחליפה טסטים למורים. אנחנו מקבלים הקצאות ממשרד הרישוי ואני מסדרת למורים את המבחנים. אני מקבלת תלמידים, קובעת שיעורים לתלמידים ומנהלת את המשרד. כל מי שמגיע למשרד אני מקבלת אותו. אני קובעת לתלמיד שיעורים אצל המורה. מורה ותלמיד מגיעים לבית הספר ביחד ואני נותנת שירות למורים" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 19-15).

בהמשך ציינה התובעת:

"זה בית ספר שבו נכנסים מורים ויוצאים מורים. בממוצע היו 6-7 מורים. לפני התאונה בכמה חודשים היו 17 מורים" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 3-2).

בעניין העלאת שכרה העידה התובעת:

"בהתחלה הייתי עובדת בחצי משרה ואחרי זה שנהיה לחץ פניתי לאבא שלי וביקשתי ממנו עזרה והוא היה עובד במקומי אחר הצהרים וזה היה עד חודש נובמבר....

בחודש אוקטובר הוא פנה אליי ואמר לי שיש טענות מהמורים שביקשו שתהיה פקידה גם אחרי הצהרים. אני אז עבדתי חצי משרה. אבי פנה אלי ואמר לי שהוא מבקש שאתחיל לעבוד משרה מלאה ואז התחלת. " (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 13-8).

"כשהתחלתי לעבוד אחה"צ עשיתי את כל מה שהייתי צריכה לעשות בבוקר ולא הספקתי" (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 18).

התובעת הסבירה כי אביה לא יכול היה לספק שירותי משרד אחר הצהריים כי גם הוא מורה לנהיגה ויש לו תלמידים, ברם שונה מטענתה זו בכל התקופה בה לא עבדה התובעת אחר הצהריים, אביה היה נותן שירותים למורים בשעות אחר הצהריים.

אביה של התובעת אף העיד לעניין זה בחקירה חוזרת כי: "ניהול בית ספר לנהיגה. כל מורה הוא קבלן לעצמו. יש לו מפתח למשרד וכל שירות שהוא צריך הוא עושה זאת. כשמורה צריך מידע מסוים או נייר מסוים אני מספק אותו אחה"צ ואני מתכוון לתקופה של 2006" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש' 19-16).

באשר לסיבה להעלאת השכר לתובעת ובסתירה לעדות התובעת, מסר אביה בהודעתו לחוקרת הנתבע, כי "בעלה של הבת שלי רצה שאני אעלה לה את השכר אם לא היא תעזוב אז אני העליתי לה" (ר' עמ' 2 להודעה, מוצג נ/1). אביה של התובעת נשאל על ידי חוקרת הנתבע בעניין ההעלאה בשכר: "האם היה שוני בעבודה של לובנה במשרד הוספת לה עבודה או משהו או שעות?" על כך השיב האב: "לא, לא היה כל שינוי בעבודה." (ר' עמ' 3 להודעה נ/1).

בסתירה לדברי אביה, העידה התובעת בעדותה לפנינו כי בעלה אינו קשור לשכר שהיא מקבלת (ר' עמ' 4 לפרוטוקול ש' 31-28).

בעדותו לפנינו מסר אביה של התובעת גרסה שונה מזו שמסר לחוקרת הנתבע ולפיה, המורים בבית הספר דרשו יותר שירות ואיימו לעזוב את בית הספר אם לא ינתן להם שירות של פקידה אחר הצהריים (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 24-23) וכי בעלה של התובעת מעולם לא התערב (ר' עמ' 7 לפרוטוקול ש' 19-18).

הנה כי כן, לאבי התובעת כל פעם גרסה אחרת באשר לצורך בהעלאת השכר לתובעת בחודשים נובמבר ודצמבר 2006 ולא מצאנו ליתן אמון באף אחת מגרסאותיו.

זאת ועוד, כאשר נפגעה התובעת ונאלצה לשהות בחופשת מחלה מספר חודשים, החליפה את התובעת בעבודתה, אחותה רנדה. מהעדויות אשר לפנינו עולה כי רנדה עבדה בשעות הבוקר בלבד ובמשרה חלקית ושכרה עמד על סך של 1,620 ₪. מנגד, לא הובאה כל פקידה אחרת לספק שירותים למורי בית הספר אחר הצהריים. אביה של התובעת הוא זה אשר סיפק את שירותי המשרד בשעות אחר הצהריים.

התובעת ציינה כי רנדה לא יכלה לעבוד בשעות אחר הצהריים הואיל והיה עליה לעזור לתובעת בטיפול בילדיה. מאידך גיסא העידה רנדה: "לא. לא רציתי לעבוד אחה"צ. אבי גם לא ביקש ממני" (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 7).

עוד נציין כי לגרסת התובעת, בעת שעבדה בבית הספר, אמה נהגה לעזור לה בטיפול בילדיה. אם אמה של התובעת נהגה לעזור לה בטיפול בילדיה בעת שהתובעת עבדה, מדוע יש צורך בעזרתה של רנדה?!

כך גם לא הובא לפנינו כל הסבר מניח את הדעת, מדוע, כאשר התובעת שהתה באי כושר ובחופשת מחלה (תקופה ארוכה של מספר חודשים) הסתפקו מורי בית הספר בשירותיו של אבי התובעת, מאידך גיסא עובר למועד הפגיעה של התובעת היה צורך בלתי מתפשר לפקידה בשעות אחר הצהריים?!

גם כאשר התובעת חזרה לעבודתה, בחודש ספטמבר 2007, חזרה התובעת לעבוד במשרה חלקית בלבד ושכרה עמד על סך של 1,980 ₪ לחודש ולא נשכרה פקידה אחרת לספק שירות בבית הספר בשעות אחר הצהריים.

התובעת אמנם צרפה מסמכים אשר לטענתה יש בהם כדי להוכיח כי מספר המורים הרשומים בבית הספר עלה בשנת 2006, ולפיכך נוצר צורך בהעלאת היקף משרתה. ברם, ממסמכים אלו עולה כי בשנת 2005 היו רשומים בבית הספר בממוצע 12 מורים ובשנת 2006 היו רשומים בבית הספר 14 מורים. כך גם עולה מעדותו של אבי התובעת (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 21-17).

בשים לב לדברים אלה לא שוכנענו כי חל גידול פתאומי רחב היקף אשר בעקבותיו נאלצה התובעת לעבוד משרה מלאה.

1. מטעם התובעת העידו מספר מורים מבית הספר, ברם, מדובר בעדויות זהות וניכרת בהן מגמתיות ברורה לסייע לתובעת ולאביה, ומשכך אין הן מהימנות עלינו.
2. עוד יש לציין כי התובעת העידה כי קיבלה את שכרה במזומן, משום כך אין לפנינו כל ראיה מה היה שכרה האמיתי של התובעת בחודש אוקטובר 2006, לפני העליה הנטענת על ידה, ומה היה שכרה בחודשים נובמבר ודצמבר 2006.
3. בשים לב לכל האמור לעיל אין אנו נותנים אמוננו בגרסת התובעת. התרשמותנו היא שהשכר שדווח לנתבע בגין החודשים נובמבר ודצמבר 2006 בסך 3,625 ₪ לחודש, הוא שכר לא אמיתי, ועולה החשש כי ההעלאה המדווחת בשכר נועדה להגדיל את הבסיס לתשלום דמי הפגיעה וקצבת הנכות מעבודה של התובעת. מאידך גיסא התובעת לא השכילה לשכנענו כי ההעלאה בשכרה בחודשים נובמבר ודצמבר 2006 היתה אמיתית.
4. משאלה פני הדברים - התביעה נדחית.
5. משגרסת התובעת ועדיה אינה אמינה - תשלם התובעת לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 2,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
6. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"א בכסלו תשע"ג (5 בדצמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.