1. בפני תביעה לאכיפת פסק דין (על יסוד פסק דין חלוט).

2. ביום 14.2.07 ניתן על ידי כבוד השופט ג.גינת פסק דין בת.א. 429/05 בתביעה שהגישו התובעים בפני (ה"ה מאיר ורחל גיטליס) נגד הנתבעת, קרן קיימת לישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל, מחוז צפון (להלן: "הנתבעת") ונגד ה"ה מאיר ומרים ישראלי, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ וה"ה מרדכי ואביבה וידר (להלן "פסק הדין").

3. פסק הדין נתן תוקף להסכם פשרה שנחתם ביום 22.11.06 בין הצדדים (להלן "ההסכם").

4. לשון ההסכם היא כדלקמן (ואביאו כלשונו):

"הסכם שנערך ונחתם בבוסתן הגליל ביום 22.11.06

והואיל וצד א' (התובעים) (בפני – הערה שלי – ב.ב.) חכר מן המינהל על פי חוזה מיום 23.6.93 (להלן "החוזה העיקרי") את הנכס הידוע כמגרש מס' 32 המהווה חלק מחלקה 23 בגוש 19965 בשטח של 1171 מ"ר (להלן "המוחכר") חלקה ארעית מס' 41 על פי תשריט "א" המצורף.

והואיל צד ב' (הנתבעת בפני – הערה שלי – ב.ב.) רוצה לרשום בלשכת רישום המקרקעין את המוחכר על שם צד א', ברם נבצר ממנו עקב התנגדויות צד ג' (ה"ה ישראלי) ד' (האגודה) ו-ה' (ה"ה וידר) באשר לגבולות המוחכר.

על כן הסכימו הצדדים בינהם כדלקמן:

1. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד הימנו.
2. הצדדים ג,ד' ו-ה' מסירים את התנגדויותיהם והגיעו להסכמה באשר לגבולות המוחכר, וזאת בכפוף למפה שעליה חתמו, המצ"ב בזאת להסכם ומסומנת באות "א", והמהווה חלק בלתי נפרד ממנו ומשקפת את תכנית החלוקה.
3. צד ב' יפעל ברוח הדברים שסוכמו בהסכם בין הצדדים ולאחר שהסירו התנגדויותיהם לרישום המוחכר על שם צד א' בלשכת רישום המקרקעין ובכפוף למפה שצורפה ואשר חופפת ומופקדת אף הוועדה המקומית".

5. בכתב התביעה בפני טענו התובעים כי מאז פסק הדין חלפה למעלה משנה וחצי, אך הנתבעת לא ביצעה את המוטל עליה בהתאם לפסק הדין.

6. לכתב התביעה צרפו התובעים התכתבות עם הנתבעת וטענו כי נאמר שם כי בכוונת הנתבעת לבצע שינויים בגבולות המקרקעין בניגוד למפה שצורפה כחלק בלתי נפרד מההסכם וכי התובעים אף קיבלו מכתב מהוועדה המקומית לתכנון ובניה, בו נדרשו לחתום על מפה שונה ואחרת לצורך ביצוע הרישום. לטענת התובעים, מפה חדשה זו פוגעת באופן קשה בזכויותיהם, מצמצמת את שטחם ומעבירה שטחים המצויים בבעלותם לידי שכניהם.

7. התובעים טענו כי פרק הזמן שחל, מאז מועד פסק הדין אינו סביר וכי במידה ולא ינתן צו האוכף את הנתבעת לבצע את חיוביה, אין לדעת מתי יבוצע פסק הדין.

8. בכתב התביעה צויינה קרן קיימת לישראל כ"נתבעת". הצדדים האחרים לתביעה שם ולהסכם הפשרה נקראו "הנתבעים הפורמליים, ואלה אכן לא נטלו חלק בדיון בפני.

9. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הליך הנקרא "תביעה לאכיפת פסק דין" אינו מוכר ומטעם זה יש לדחות את התביעה על הסף.

10. לגופו של ענין טענה הנתבעת כי היא הגישה לועדה המקומית לתכנון ובניה (להלן: "הוועדה המקומית") תכנית לצרכי רישום, המתבססת על התשריט שצורף להסכם, אך הועדה המקומית לא נתנה הסכמתה לתכנית, מאחר ולפי ברור שנעשה, השכנים מתנגדים ליתן הסכמתם לתכנית זו.

11. הנתבעת טענה כי היה על התובעים לצרף כנתבעת את הועדה המקומית לתכנון ובניה.

12. הנתבעת טענה כי היא מילאה אחר הוראות פסק הדין כאשר העבירה את התכנית לצרכי רישום לועדה המקומית לתכנון ובניה וכי אין לה מידע מדוע הענין מתעכב שם.

13. התובעים הגישו כתב תשובה. התובעים טענו כי ניתן להגיש כל הליך לקבלת סעד והעובדה שהנתבעת "אינה מכירה" הליך אכיפת פסק דין – אינה מונעת הגשתו וקבלת הסעד על פיו.

14. התובעים טענו גם כי פנו לכבוד השופט גינת בבקשה לביזיון בית המשפט נגד הנתבעת. בהחלטה מיום 30.6.08 קבע כב' השופט גינת כי אין מקום לבקשה וכי "ניתן להגיש תביעה בעילת הפסק", והם פעלו ברוח החלטה זו.

15. התובעים טענו כי על הנתבעת לקיים את החיובים המוטלים עליה, ולא לתלות את האשם באי קיום התחייבויותיה בצד ג' כלשהו.

16. התובעים טענו כי הם לא נדרשים להגיש תביעה נגד צד ג' כלשהו, וכי במידה והנתבעת סבורה כי יש מקום לצרף את הועדה המקומית, עליה לנקוט נגדה הליכים במישרין.

17. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית (ת/1) בו פרטה את השתלשלות הדברים כפי שפורטה בתביעה.

18. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר סוהיל זידאן (נ/2), מודד, אשר התבקש על ידי הנתבעת להכין מפה לצרכי רישום לאור ההסכם (בשנת 2007, לאחר שההסכם נחתם).

בהתאם לאמור בתצהיר הוא בדק את התכנית שצורפה להסכם, ואשר הוכנה על ידי המודד מר איהאב זועבי , והתברר לו כי:

"הגבולות של החלקה המקורית לפי תכנית החלוקה של המודד מר זועבי, נקלטו באופן גרפי שניגוד לתקנון והמדידות לשנת 1998.

עוד הסתבר לי כי המודד מר זועבי לא הסתמך בתשריט שהכין, על קיומו של תצ"ר מאושר אליפסה 259/83 מיום 26.10.84".

לדבריו, הוא קבע נקודות GPS, על פיהן חישב את גבולות החלקה המקורית וכי גם לאחר הכנת תכנית מצבית התברר לו כי יש עוד אי התאמות בגבולות החלקה ואי דיוקים במצב הקיים של התכנית שצורפה להסכם, ולכן הועדה המקומית אינה יכולה לאשר את התכנית.

עוד טען כי בהתאם הכין תכנית חדשה וכי הועדה המקומית אישרה את התכנית בכפוף להסכמת התובעים, אך זו לא ניתנה.

19. בחקירתו הנגדית אישר המודד זידאן כי היישום של המפה שצורפה להסכם הוא קשה ומצריך פעולות נרחבות, אך אישר כי "הכל אפשרי. צריך להכין תכנית מפורטת ותצ"ר". הוא אישר גם כי ניתן היה לבצע את כל הפעולות שציין וכי מדובר בדברים שהיו קיימים לפני ההסכם. עוד הוסיף כי "בזמן הפשרה הנתונים היו אותם נתונים. אבל המודד לא השתמש בהם".

20. מהנדס הועדה המקומית, מר עופר קורט-עוז, העיד מטעם הנתבעת. לדבריו, הועדה המקומית טיפלה בתשריט שהכין המודד זועבי בשנים 2002 עד 2006 אך בשנת 2007 הוגש לו תשריט חלוקה חדש שהכין המודד סוהיל. לשאלה האם פעלו על סמך התשריט משנת 2002 שהכין המודד זועבי השיב העד כי:

"לא. כשקיבלתי את התשריט היה נראה לי שמשהו לא תקין בתשריט הזה וביקשתי התייחסות של כל השכנים כי התשריט גם לא היה חתום על ידי השכנים בזמנו וגם לא על ידי ועד האגודה של בוסתן הגליל. בקשתי התייחסות ואז ועד האגודה הסב תשומת לבי שיש בעיה עם המידות ובמקביל פניתי גם למינהל מקרקעי ישראל כדי שיבדקו את הנושא הזה. לא קבלתי תשובה ממינהל מקרקעי ישראל וכמו שאמרתי, מאז לא פנו אלי יותר, עד השלב שבו סוהיל הגיש את הבקשה שלו בשנת 2007".

המהנדס נשאל גם מה השוני בין שני התשריטים של שני המודדים והשיב כי:

"שטח חלקה 23 זהה בשתי התוכניות, גם שני המגרשים שנוצרו כתוצאה מהחלוקה שווים בגודלם. מגרש אחד שנוצר הוא 1117 מ"ר של גיטליס והשני זה 1076 מ"ר של ישראלי. סה"כ זה 2193 מ"ר שזה אכן גודל החלקה בתצ"ר. בתשריט החלוקה של זועבי זה בדיוק אותם נתונים רק שהגבולות של החלקה עוברים במקומות אחרים. כשמשווים את התשריט של זועבי לתצ"ר רואים שיש הבדל.

קו הגבול שסימן זועבי הוא נטוי, כך שהוא עובר דרומה יותר מקו הגבול שהגדיר התצ"ר ולעומת זאת הקו הדרומי של חלקה 23, שהוא סימן אותה, נטוי כלפי דרום ביחס לתצ"ר. זה משנה כי הגבולות של חלקה 23 שהוגדרו בתצ"ר הם אלה שקובעות וברגע שהוא מטה את הגבול דרומה יותר, זה אומר שהוא מפריש שטח למגורים לשטח שייעודו מבני ציבור מצד צפון. יש שינוי בייעודי הקרקע עם החלקות הסמוכות. ככל שמדובר בגבול בין חלקה 23 וחלקה 18 הסמוכה הצפונית, היעוד של חלקה 18 הוא מבני ציבור. ככל שמדובר בגבול בין חלקה 23 לחלקה 24 הגבול הדרומי, היעוד של חלקה 24 הוא מגורים חקלאי. 23 זה מגורים לאנשי מקצוע. זה נכון שהשטח הכולל הוא זהה וגם שטח הפיצול הוא זהה אבל הגבולות של החלקה לא נכונים. זו הסיבה שאמרנו שניתן לממש את התוכנית של זועבי אך רק בתנאי שעושים שינוי בייעוד הקרקע".

21. בחקירה נגדית השיב מהנדס הועדה המקומית כי אם היו הולכים לפי המדידה של זועבי, זה היה מסיט את כל שורת המגרשים ולא רק מגרש בודד. עוד השיב כי מהמצב הנוכחי אף צד אינו מפסיד ומי שמפסיד בפועל זה אזור מבני הציבור, אשר אינו חלק מחלקה 23.לדבריו, בכל מקרה בעל חלקה 23 אינו מפסיד מאחר והגבול הקובע הוא התצ"ר. הוא לא ידע לומר מה המצב בפועל.

22. מהנדס הועדה המקומית השיב עוד כי הוא פנה אל הנתבעת בקשר לאי התאמת התוכנית של המודד זועבי ביום 19.7.04 ואף שלח תזכורת ביום 19.10.04. לדבריו, ועד האגודה הפנה את תשומת ליבו לאי ההתאמות, וגם זה היה לפני פברואר 2007.

23. מהנדס הועדה המקומית השיב לשאלת בית המשפט כי הועדה שלחה מכתבים בשנת 2002 למשפחת גיטליס, למשפחת וידר וגם למשפחת ישראלי בקשר לתכנית החלוקה ומאחר ולא היתה תגובה שלהם למכתב הועדה המקומית לא התכנסה לדון באישור התכנית. לדבריו, הועדה לא הודיעה לתובעים ולנתבעים האחרים על כך שהתשריט לא אושר ועל הבעיה שהתעוררה, ומסרה על כך רק לנתבעת. לאגודה הדבר לא נאמר, לדבריו, מאחר והאגודה היא שהפנתה את תשומת לב הועדה לבעיה שהתעוררה.

24. מהנדס הועדה המקומית אישר בחקירתו הנגדית כי במידה והמינהל היה פונה אליו לפני החתימה על ההסכם,הוא היה אומר שההסכם לא ניתן לביצוע.

25. ב"כ התובעים הגיש סיכומים קצרים ותמציתיים, בהם חזר על הטענה כי יש לחייב את הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה. ב"כ התובעים הפנה לסתירות בתשובות הנתבעת, אשר טענה בתחילה כי מי שמנע את הרישום היו צדדי ג',ד' ו-ה' ולאחר מכן בהסכם הפשרה נאמר במפורש כי אלה הסירו התנגדותם והנתבעת התחייבה לבצע את הרישום על פי המפה שצורפה להסכם. בהמשך, טענה הנתבעת כי ביצע את פסק הדין ובהמשך הודתה כי הגישה לאישור תכנית שאינה תואמת את המפה וטען כי יש בעיה ביישום פסק הדין.

26. ב"כ התובעים טען כי הנתבעת מחוייבת לכבד הסכמות אליהן הגיעה, ובמיוחד כאלה שקיבלו תוקף של פסק דין וכי בעל דין אינו רשאי לסגת מהתחייבויות שנטל עליו.

27. ב"כ התובעים טען כי ככל שהמדובר בטעות של הנתבעת, המדובר בטעות ב"כדאיות העיסקה" וכי בהתאם לפסיקה , גם אם הביצוע של ההתחייבות יקר או מורכב – יש לעמוד בהתחייבות ואי ביצוע פסק הדין הוא תוצאה שאי אפשר להסכין עימה, במיוחד כאשר מדובר בהפרה מצד המדינה.

28. ב"כ הנתבעת טענה כי הסכם הפשרה לא ניתן לביצוע בנוסח המקורי שלו כיון שהתכנית של המודד זועבי, עליה התבססה המפה שצורפה להסכם, היתה שגויה . גבולות החלקה בתוכנית זו היו שגויים והיו מנוגדים לתצ"ר והיו מביאים לשינוי יעוד הקרקע.

29. ב"כ הנתבעת טענה כי אין מדובר בטעות בכדאיות העיסקה אלא בטעות מהותית וכי לא קיימת אפשרות חוקית לבצע את הרישום בפועל, שכן הוא נוגד את מפת התצ"ר.

30. ב"כ הנתבעת טענה כי התובעים מתנגדים לחתום על התשריט המתוקן, אך ורק מן הטעם שהזזת הגבולות תגרום להזזת הגדר.

31. ב"כ הנתבעת טענה כי פסק דין הנותן תוקף של פשרה להסכם פשרה בין הצדדים אינו פסק דין במשמעותו הרגילה, לאחר שאין בו קביעת עובדות והסקת מסקנות מראיות שעמדו בפני בית המשפט ומעורבותו הרגילה של בית המשפט היא במתן גיבוי להסכם אליו הגיעו הצדדים. לטענתה, בדרך כלל , כאשר מתעורר סכסוך בין הצדדים באשר לפרשנות ההסכם , שהוא סכסוך אזרחי, ההליך ההולם הוא הגשת תביעה לבית המשפט . לפיכך , לדבריה "בפני הצד הטוען להפרת ההסכמה "פתוחה דרך אכיפה אלטרנטיבית , שהיא בבחינת "הדרך החמורה פחות", והאי , התדיינות אזרחית רגילה בבית המשפט המוסמך, בה תלובן שאלת הפרת ההסכם והסעד הראוי בעקבותיה" (רע"פ 7148/98 עזרא נ. זלזניאק, פ"ד נג(3),337).

32. ב"כ הנתבעת טענה כי ההליך הנוכחי הוא תובענה נפרדת ובמסגרתה רשאים הצדדים לטעון ביחס לקיומה או היעדרה של עילת הפרת ההסכמה. ב"כ הנתבעת מפנה לפסיקה בה נקבע כי כאשר הפשרה אינה מסויימת דיה, ולא עולה ממנה דרך מוסכמת להסדרת הסכסוך באורח סופי ולא ניתן להביא לביצועה בהוצל"פ, וככל שהופרה הפשרה המוסכמת, מתהווה עילה חדשה שניתן להביאה בפני בית המשפט המוסמך (ע"א 1193/93 ובר"ם 4717/06).

33. לענין זה טענה ב"כ הנתבעת כי פרשנותה של הנתבעת להסכם הפשרה שונה מזו שמציגים התובעים , שכן לא ניתן לפרש את ההסכם באופן בו הסכימו הצדדים לרשום את הבעלויות מאחר ודרך זו מבוססת על תשריט הסותר את התצ"ר , והנתבעת אינה סבורה כי יש מקום לכך שתיתן ידה לביצוע רישום שאינו כדין.

34. ב"כ הנתבעת טענה כי המדובר בפשרה שאינה מסויימת דיה וכי על בית המשפט להכריע באשר לאופן פרשנות ההסכם.

35. ב"כ הנתבעת טענה עוד כי יש לאכוף את ההסכם לאורה של דוקטרינת "הביצוע בקירוב" (תוך תוספת או שינוי שאינם מהווים תנאים חדשים או משנים את אופיו של ההסכם). ב"כ הנתבעת טענה כי תחולת דוקטרינת "הביצוע בקירוב" מעוגנת בעקרון תום הלב וכי על התובעים לחתום על התשריט החדש על מנת לאפשר את קיום הסכם הפשרה.

36. ב"כ התובעים הגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת וטען כי התנהלות ב"כ הנתבעת מנוגדת לכללי האתיקה ובראשם הכלל של איסור הטעיה. ב"כ התובעים טען כי ב"כ הנתבעת היפנתה לרע"פ 7148/98 שם לדבריה נקבע כי כאשר התובעים מנועים מאכיפת פסק דין, עליהם לנהל את ההליך מחדש. לטענתו, המדובר שם בפסק דין שקבע במפורש כי פסק דין שניתן בהסכמה הוא פסק דין כמו כל פסק דין אחר, הניתן לאכיפה בהליכי ביזיון והוא פרט נסיבות בהן לא ניתן לפנות בהליכי ביזיון, כגון כשפסק הדין אינו ברור.

לטענתו, בענייננו, אין מדובר בהליך של ביזיון וממילא פסק הדין הינו ברור ואינו טעון פרשנות. ב"כ התובעים טען כי הניסיון להפנות לפסיקה שאינה תומכת בטענות – מהוה הטעיה לשמה.

37. ב"כ התובעים טען כי כל טענות הנתבעת בסיכומים, לפיהן קיים "קושי פרשני" או "הסכם לא ברור" כלל לא נטענו בכתב ההגנה מהוות הרחבת חזית אסורה.

38. ב"כ התובעים הפנה לפסקי דין נוספים, אליהם הפנתה ב"כ הנתבעת בסיכומיה, וטען כי הם אינם רלבנטיים ומה שנקבע בהם שונה ממה שנטען.

39. ב"כ התובעים טען כי גם הטענה בדבר "ביצוע בקירוב" מהוה הרחבת חזית , לאחר שלא נטענה בכתב ההגנה וכי גם בענין זה ההפניות של ב"כ הנתבעת אינן מדוייקות.

40. ב"כ התובעים טען כי ההליך ננקט בדרך בה ננקט לאור הנחיה מפורשת כל כבוד השופט גינת, שסירב לתת לתובעים סעד של ביזיון, בנימוק של החזר אגרה.

41. ב"כ התובעים טען כי בהליך הקודם כלל לא נטען כי יש מקום לצרף את הועדה המקומית וכי בכל מקרה, הנתבעת נטלה על עצמה אחריות לאמור במסמכי הועדה , כאשר נאמר בהסכם הפשרה כי המפה שצורפה להסכם "חופפת ומופקדת גם בועדה המקומית".

42. ב"כ התובעים טען כי אין לשמוע את טענת הנתבעת לפיה ההסכם בלתי אפשרי לביצוע, כאשר מהראיות עולה כי המדובר בביצוע יקר או מורכב. ב"כ הנתבעת טען כי גם טענה זו מהווה שינוי חזית אסור.

43. מעבר לעובדה שמדובר בשינוי חזית, טען ב"כ התובעים כי ישנה מידה רבת של חוסר תום לב בהעלאת טענה זו , המהווה התעמרות קשה בזוג קשישים חולים, אשר "נשלפה" בעת כתיבת הסיכומים, ממש כקוסם השולף שפן מתוך כובעו. כן טען כי "הביצוע בקירוב" אותו מציעה הנתבעת אינו פותר את בעיית התובעים ומחזיר אותם למצב שהיה קודם להגשת תביעתם הקודמת, בה ניתן פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה וכי אותו ביצוע מזיק לתובעים באופן מהותי.

44. ב"כ התובעים טען כי הנתבעת ישבה בחיבוק ידיים חודשים ושנים, כשהיא מתעלמת מחובתה לקיים את חובתה על פי פסק הדין ומפניות התובעים בעניין, וכי רק לאחר שהתובעים הגישו תביעתם ובשלב הסיכומים בלבד, נזכרה לפתע הנתבעת בדוקטרינת הביצוע בקירוב.

45. ב"כ התובעים טען כי ככל שהיה מדובר בתביעה של המדינה נגד אזרח שלא ביצע פסק דין לחובתו, לבטח האזרח לא היה נשמע בטענה שביצוע פסק הדין יקר או מורכב , ומקל וחומר כאשר מי שהפר את ההסכם היא המדינה (הנתבעת).

46. ב"כ התובעים טען כי אפילו היתה עומדת לנתבעת עילה חוקית לביטול ההסכם- היה על הנתבעת לנקוט בצעדים הנדרשים על פי דין לביטול חוזה בשל פגם בכריתתו , אך גם זה לא נעשה.

47. ב"כ התובעים טען כי הוא עותר להורות שפסק הדין החלוט של בית המשפט המחוזי בת.א. 429/05 הינו תקף, ויש לכבדו – עניין פשוט ומובן מאליו.

דיון:

48. לו הדרך הראויה למתן פסק דין היתה קבלת התביעה בנימוק שכל נימוקי ב"כ התובעים בסיכומים מקובלים עלי – הייתי עושה כן. מאחר ואין זה כך – אנמק טעמיי לקבלת התביעה.

49. אקדים ואומר כי כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה הערתי באשר לעצם ההליך שהוגש. ב"כ התובעים ציין כי לטעמו , הדרך הנכונה היתה הגשת בקשה לביזיון בית המשפט אך בקשתו נדחתה. לדבריו, השופט גינת קבע כי עליו להגיש תביעה לאכיפת פסק הדין וכך עשה. ב"כ התובעים גם הוסיף, כי הסעד הנדרש על ידי התובעים הוא סעד אופרטיבי – לפיו הנתבעת מחוייבת לקיים את פסק הדין שניתן.

50. ב"כ הנתבעת אישרה כי לא ניתן להגיש הליך של ביזיון בית המשפט כנגד המדינה, אך לטענתה, אין הליך כזה שנקרא תביעה לאכיפת פסק דין. ב"כ הנתבעת טענה כי היה מקום לצרף את הצדדים להליך הקודם וגם את הועדה המקומית, מאחר והתכנית שהוגשה לועדה המקומית שונתה והצדדים להליך הקודם לא נותנים הסכמתם לתכנית זאת. ב"כ הנתבעת הוסיפה כי "אני הבנתי מהמודד שמדובר בשינויים מינימאליים שאי אפשר בלעדיהם".

51. קבעתי ישיבה נוספת במעמד נציג הועדה המקומית והנתבעים הפורמליים אך הדבר לא קידם את ההליך לאחר שב"כ התובעים טען כי לאחר בדיקה שערך הוא סבור שכבוד השופט גינת צדק בקובעו כי ההליך שנקט אינו הנכון וכי הוא סבור שלנתבעת אין הגנה. ב"כ הנתבעת טענה כי פסק הדין לא בוצע מאחר והיתה סיבה – התשריט של הנתבעת כלל שינויים מהותיים שהיו הכרחיים לאחר שלא ניתן היה לרשום את הגבולות על פי התשריט הקודם. לדבריה "לא ניתן לבצע את התשריט הזה בדיוק כמו שהיה אז". ב"כ הנתבעת טענה כי יש מחלוקת עובדתית וביקשה לשמוע ראיות.

52. לאחר שהתקבלה מפה מהמרכז למיפוי ישראל ניהלו הצדדים מגעים. ב"כ הנתבעת ציינה כי "יש בעיה ליישם את הרישום על פי פסק הדין. יש מפה מסויימת ונעשתה מפה שהיא כרגע תואמת את המצב הנכון. אנחנו ישבנו עם הצד השני ואמרנו שאנו מוכנים לבדוק איתם את כל האפשרויות – אם צריך להוציא מפה חדשה, נעשה גם את זה. חברי מתעקש על תשלום של כל ההוצאות".

53. ב"כ התובעים אישר כי התובעים עומדים על תשלום ההוצאות לאחר שניתן פסק דין אותו יש לכבד.

54. בישיבת יום 3.2.11 הוריתי לזמן פעם נוספת את מהנדס הועדה המקומית, על מנת שימסור מידע על שתי התכניות שעמדו בפני הועדה המקומית.

55. בישיבת יום 23.2.11 הודיע ב"כ התובעים כי התקבל מכתב מאת מהנדס הועדה המקומית לפיו רישום פסק הדין אפשרי, גם אם הוא כרוך בביצוע כמה פעולות "אכן לא פשוט אבל בהחלטה אפשרי" בלשון המכתב. ב"כ התובעים ציין כי לתובעים נגרמו הוצאות רבות מיותרות, לאחר שנאלצו לקיים את ההליך הקודם, ניתן לזכותם פסק דין, אך גם פסק הדין לא בוצע והם נאלצו להגיש תביעה חדשה.

56. ב"כ התובעים הודיע כי לאור הערות בית המשפט – הוא מוכן לתקן את התביעה לתביעה כספית.

57. ב"כ הנתבעת טענה כי מאחר והדבר הוצע על ידי בית המשפט, היא מבקשת לציין כי הסכם הפשרה נחתם לפי מפה, אבל הסתבר שנפלה טעות במדידה ו"זה קורה". לדבריה, "נכון שזו היתה מפה של המינהל אבל הייתה טעות. כל הסיפור זה הזזת הגדר שהתובעים בנו. התובעים מחזקים היום שטח יותר גדול".

58. בהמשך הודיע ב"כ התובעים כי הוא אינו מבקש לתקן את התביעה וחזר וטען כי ככל שהיה מדובר בפסק דין נגד אדם פרטי ולא נגד המדינה, בבקשה לביזיון עקב אי קיום פסק דין, היה ניתן מיד פסק דין תוך חיוב המפר בהוצאות גבוהות וכי בית המשפט היה נוזף במפר כי אינו יכול להמנע מלבצע חיובים על פי פסק דין וככל שאינו יכול לבצעו-עליו לנקוט בהליך של ביטול פסק הדין או עליו להגיע להסדר עם הצד השני וכי אין להחיל דין שונה כאשר המפר היא המדינה.

59. ב"כ הנתבעת הקשתה בתגובה ואמרה "מה כבר לא נאמר בעניין הזה? הבעיה בפסק הדין הזה שהמדידה אינה נכונה וזה הסתבר אחרי פסק הדין. למעשה, בסופו של דבר המינהל היה מוכן לבצע את המדידה ואפילו להזיז את כל הגדרות ולהקים גדרות חדשות באופן שלא ייפגע באף אחד".

60. לאור עמדה זו קבעתי את התיק לשמיעת ראיות הצדדים. תמצית הראיות כבר הובאה לעיל.

61. ושוב, למקרא טענות ב"כ הנתבעת כפי שפורטו בהרחבה לעיל, לא אוכל לשוב ולהביע תמיהתי, מדוע נדרשה שמיעת ראיות ומדוע התנגדה ב"כ הנתבעת למתן פסק הדין המבוקש.

בין אם ניתן לאכוף פסק דין נגד המדינה בהליכי ביזיון בית המשפט ובין אם לא (וראה : בג"צ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ. ממשלת ישראל ואח' (פסק דין מיום 6.7.09) אין חולק כי חובה על צד לקיים את פסק הדין שניתן נגדו וכי:

"אי כיבודם של צווים שיפויים פוגע גם בציבור כולו, במעמדה של הרשות השופטת , ובתשתית החברתית המביאה לכיבוד החוק" (כבוד הנשיא א. ברק בע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ. ביטון, פ"ד לד(4) 232).

כיצד יכולה המדינה לכפות על האזרח לקיים פסקי דין שניתנו לחובתו, כאשר היא מצידה אינה עושה כן וכאשר היא מעלה כנגד התביעה טענות שאין מקומן, אלא בבקשה לביטל פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים, ככל שהמדינה סבורה כי לא ניתן לבצע את פסק הדין (וגם בטענה זו לא מצאתי ממש).

62. יתרה מזאת, כל שעלה מהראיות, שנתבעת/המדינה עמדה על קיומן הוא, הוא שהנתבעת ידעה מספר שנים לפני ההסכם עליו חתמה, ואשר קיבל תוקף של פסק דין, כי המפה שעל בסיסה היא קיבלה על עצמה התחייבות לרשום את החלקה כי גבולות החלקה במפה זו אינם לפי התצ"ר (ובמצב דברים זה – ככל שהנתבעת מבקשת לבצע רישום לפי מפה זו – יש צורך "בביצוע כמה פעולות", כאמור להלן). נמסר לנתבעת במפורש כי לא ניתן לבצע את הרישום על סמך תכנית זאת – אך חרף האמור , ומבלי לערוך בירורים קודם לחתימת ההסכם, התחייבה הנתבעת לבצע את הרישום על פי מפה זו – ומה לי כי תלין על כך.

63. ב"כ הנתבעת טענה בסיכומים כי על התובעים להסכים ל"ביצוע בקירוב" וכי התנגדותם נעדרת תום לב. אין זאת כי הנתבעת היא שהתנהלותה בתיק זה הינה שלא בתום לב , אם לא מעבר לכך, כאשר היא ביקשה לסיים את ההליך הקודם שננקט נגדה, ללא חיוב בהוצאות, תוך שהיא מקבלת על עצמה התחייבות שהיא מודעת לכך שלא תוכל לעמוד בה.

64. ראוי היה כי הנתבעת תחזור בה מהתנגדותה למתן פסק דין (שאין בו כדי לשנות את המצב הקיים ממילא) מיד עם קבלת כתב התביעה, לו ערכה בתיקיה את הבירורים הנדרשים (ומן הסתם בתיקי הנתבעת נמצאים המכתבים שנשלחו לנתבעת על ידי הועדה המקומית לאחר שהנתבעת הגישה לרישום את התכנית המקורית).

65. ואם לא עשתה כן מיד עם קבלת התביעה, מן הסתם היה ראוי כי הנתבעת תחזור בה מהתנגדותה מיד לאחר שהובא לידיעתה מכתבו של מהנדס הועדה המקומית לפיו ניתן לרשום גם את החלקה בהתאם למפה המקורית, דבר הכרוך "בביצוע כמה פעולות". ולא זו בלבד שהיה עליה לחזור מהתנגדותה אלא שהיה עליה לפעול באופן מיידי לביצוע הפעולות הדרושות – וגם זאת לא נעשה.

66. גם מחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם הנתבעת, עלה כי רישום התכנית על פי המפה המקורית אפשרי, אם כי כרוך בפעולות נוספות. ואולם אפילו לאחר "הודאה" זו של העד מטעמה (בחקירתו הנגדית), המשיכה הנתבעת בהתנגדותה ועמדה על המשך ההליכים וגם עדותו של העד הנוסף מטעמה של הנתבעת, מהנדס הועדה המקומית, לא גרמה לשינוי בעמדתה של הנתבעת.

67. כפי שאמרה ב"כ הנתבעת "מה כבר לא נאמר בענין זה", אך היא עצמה המשיכה בקו בו נקטה בכתב ההגנה מטעמה, כאילו מאום לא קרה וכאילו לא היה בראיות כדי לסתור על פניו את טענותיה שם, ובסיכומים היא שבה וחזרה על טענותיה.

68. די באמור כדי לקבוע כי פסק דינו של כבוד השופט גינת בת.א. 429/05 עומד בתוקפו וכי הנתבעת חייבת למלא אחר הוראותיו.

69. להלן אתייחס באופן פרטני לטענות ב"כ הנתבעת בסיכומים:

70. בסעיף ב.1. לסיכומים מפרטת ב"כ הנתבעת את "הטעמים בגינם הסכם הפשרה היה בלתי ניתן לביצוע בנוסחו המקורי".

לטענה זו כבר התייחסתי לעיל. אוסיף רק כי בסיכומים הביאה ב"כ הנתבעת קטעים מעדותו של מהנדס הועדה המקומית, אשר פירט את השינויים בין שתי התוכניות. ואולם, לאחר פירוט השינויים הנ"ל המשיך מהנדס הועדה המקומית ואמר, כי גם התוכנית הראשונה ניתנת לביצוע. מכך התעלמה ב"כ הנתבעת.

71. בסעיף ב.2 לסיכומים מקשה ב"כ הנתבעת "היכן נותרה בפועל הבעיה בשטח" והיא מטיחה אשם בתובעים דוקא וטוענת כי על פניו התובעים מתנגדים לתוכנית החדשה "אך ורק מהטעם כי הזזת הגבולות דורשת הזזת הגדרות". ב"כ הנתבעת הפנתה לתשובות התובעת בחקירתה הנגדית ואולם אפילו מדברים אלה לא משתמע כי הטעם להתנגדות נעוץ רק בהזזת הגדר – שהרי הטעם היחיד בהגשת תביעת התובעים מלכתחילה היה מיקום הגבולות.

ב"כ הנתבעת הוסיפה וטענה כי מעדותו של מהנדס הועדה המקומית עולה כי עוד השנת 2002 העלה ועד האגודה בפני הנתבעת את עובדת קיומה של הבעיה בתשריט החלוקה של המודד זועבי וטוענת כי ועד האגודה ידע על כך במועד ההסכם. משום מה , ממשיכה ב"כ הנתבעת להתעלם מכל עדותו של מהנדס הועדה המקומית, כאשר הוא אמר, ולא פעם אחת, כי בעקבות הטענות של ועד האגודה, הוא פנה אל הנתבעת מספר פעמים והעמיד אותה על הבעיה שעורר ועד האגודה. מה לי בידיעת ועד האגודה כאשר מי שהתחייב כלפי התובעים בפסק הדין ומי שנתבע בהליך בפני היא הנתבעת?

72. בפרק "הפן המשפטי" טענה ב"כ הנתבעת לענין משמעותו ותוקפו של פסק דין שנותן תוקף להסכם פשרה כאשר לדבריה "פסק דין שנותן תוקף של פשרה להסכם פשרה איננו פסק דין במשמעותו הרגילה". מהי משמעות "רגילה" של פסק דין איני יודעת אך ברי לי כי אין המדובר בטענה ראויה מצד המדינה עצמה.

מדבריה עולה, לכאורה, כי פסק דין שכזה אין חובה לכבד ואני מסכימה לדברי ב"כ התובעים, בסיכומי התגובה לטענה זו, כי הדברים הוצאו מהקשרם וכי הדברים נאמרו כאשר "הפשרה אינה מסויימת דיה". אין ספק כי אין זה המקרה בפנינו , כאשר ההסכם הינו ברור וחד משמעי והפשרה מסויימת . ככל שהנתבעת היתה מתחייבת לרשום מגרש/חלקה על שם התובעים ולהסכם לא היתה מצורפת מפה, יתכן וניתן היה לטעון כי הפשרה אינה מסויימת דיה ואולם כאשר צורפה מפה, לא היה מקום לטוענה זו.

73. אני מסכימה עם טענת ב"כ התובעים לפיה כל טענות ב"כ הנתבעת בסיכומים באשר לטעות, מסויימות ההסכם וכיוב' מהווים "שינוי חזית אסור" ולא נטענו בכתב ההגנה , כאשר הטענה היחידה שנטענה שם היתה "כי היא ביצעה את פסק הדין ככל שנדרש ממנה וכי אין לה המידע כיצד ומדוע מתעכב העניין אצל הועדה המקומית".

74. ברור מהאמור לעיל כי אפילו לא היה מדובר בשינוי חזית אסור, הבסיס לטענת הנתבעת בדבר הטעות בתכנית נשמט, לאור ידיעת הנתבעת עובר לחתימתה על ההסכם על כך שגבולות המפה שהיה התחייבה לרשוטם אינםן לפי התצ"ר.

75. אני מסכימה גם עם טענת ב"כ התובעים לפיה גם הטענה בדבר "ביצוע בקירוב" מהווה שינוי חזית אסור, וגם היא נטענה לראשונה בסיכומים.

76. גם לגופו של ענין אין מקום לטענה זו (ואפילו היתה נטענת בכתב ההגנה, ברי כי לא היה לה מקום לאחר שמיעת הראיות). ראשית, על מנת שצד להסכם יהיה זכאי לביצוע בקרוב עליו להוכיח כי ההתחייבות שקיבל על עצמו אינה ניתנת לביצוע כלשונה. כאמור,הוכח שלא אלה פני הדברים ולאחר ביצוע "מספר פעולות" ההתחייבות ניתנת לביצוע.

שנית, לדוקטרינת "הביצוע בקירוב" יש מקום כאשר מדובר "בתוספת" או "בתנאי חדש" ש"אינו מהותי" ואינו משנה את "אופיו של ההסכם". בענייננו, מיקום הגבולות הוא לב ליבו של ההסכם והזזת הגבולות מהוה שינוי מהותי ולא טכני בלבד , שהרי המחלוקת על מיקום גבולות החלקה היא "לב הסכסוך" בין הצדדים, והדבר נאמר במפורש בהסכם הפשרה כי הנתבעת "רוצה לרשום בלשכת רישום המקרקעין את המוחכר על שם צד א', ברם נבצר ממנו עקב התנגדות.... באשר לגבולות המוחכר".

77. למותר לציין כי לא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעת באשר למהות השינוי שהיא מבקשת לעשות במסגרת "הביצוע בקרוב" שהיא מציעה והשלכותיו על השטח שיש לרשום על שם התובעים . הסברו של מהנדס הועדה המקומית היה כללי בלבד וממנו עלה כי הזזת הגבולות משנה את ייעודי הקרקע לגבי חלקות רבות.

78. מהראיות עלה כי הנתבעת הפרה שרשרת הסכמים בינה לבין התובעים, כאשר מלכתחילה לא רשמה על שם התובעים את המוחכר שרכשו עוד בשנת 1993, דבר שאילץ את התובעים להגיש את תביעתם בת.א.429/07. בהמשך, לאחר שקיבלה על עצמה התחייבות חדשה לרשום את המוחכר על שם התובעים בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין – המשיכה במרייה ולא רשמה אותו על שם התובעים. ואפילו לאחר שהוגשה נגדה תביעה לאכיפת ההסכם – כל שניסתה הוא להתנער ממנו.

79. אני מקבלת את טענת ב"כ התובעים לפיה ככל שהנתבעת היתה סבורה כי ההסכם אינו ניתן לביצוע (וקבעתי כי לא אלה פני הדברים וכי הנתבעת ידעה כי ההסכם ניתן לביצוע) , היה עליה לנקוט הליך מתאים לשם ביטולו ולא לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שתוגש נגדה תביעה נוספת.

80. מכל האמור –אני מקבלת את תביעת התובעים. אני מחייבת את הנתבעת למלא כלשונה את הוראות פסק הדין בת.א. 429/07 מיום 14.2.07 ולרשום את זכויות התובעים ב"מוחכר"/ החלקה שרכשו מאת הנתבעת, דהיינו חלקה 23 בגוש 19965 בשטח של 1117 מ"ר, כפי שסומנה בתשריט שנספח להסכם ואשר סומן באות א'.

82. מאחר והדבר לא התבקש בתביעה – איני קוצבת מועד לביצוע התחייבות הנתבעת. אני תקוה כי הדבר יעשה בהקדם האפשרי, וכי התובעים, שכפי שנאמר בסיכומים הם אנשים מבוגרים ואינם בקו הבריאות, יזכו לראות כי הנתבעת מילאה אחר כל התהתחייבות שנטלה על עצמה בהסכם מיום 23.6.93.

83. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪ ומע"מ. כן תישא הנתבעת בכל הוצאות התובעים.

התשלום לתובעים יבוצע באמצעות בא כוחם, עד יום 15.8.13, שאם לא כן , ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ביצוע התלום בפועל.

ניתן היום, י' אב תשע"ג, באב תשע"ג, 17 יולי 2013, בהעדר הצדדים.