לפני כבוד השופט הבכיר שכיב סרחאן

אקדמות מלין

1. התובע 1 (להלן: "התובע") יליד 30.10.1955 ,מדביר מוסמך במקצועו והוא הבעלים והמנכ"ל של חברה משפחתית בשם סער הדברות בע"מ (להלן: "החברה) ,העוסקת בהדברה על סוגיה השונים (הדברה כללית, כימית, ביולוגית וכיוצא באלה). החברה מעסיקה כ- 20 עובדים.

2. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא חברה פרטית שהתאגדה ונרשמה כדין בישראל ,ובמועדים הרלבנטיים לתובענה הייתה הבעלים של מוסך לתיקון כלי רכב, שנמצא באזור תעשיה תל חנן בנשר והמשתרע על שטח של ארבעה דונמים לערך (להלן: "המוסך"). בשטח המוסך יש מחסן (להלן: "המחסן"), ובמועדים הרלבנטיים לתובענה עבדו בו שני עובדים: מנהל המחסן, מר ראובן שוורץ (להלן: "ראובן") ועובד מחסן בשם היילו.

3. באמצע חודש יוני 2005 או בסמוך לכך, התקשרו הנתבעת והחברה בחוזה קבלנות, לפיו התחייבה החברה לבצע בשכר עבודות ריסוס בחומרי הדברה במחסן (להלן: "העבודה"). מועד מתן השירות נקבע ליום 20.6.2005.

4. ביום 20.6.2005 שעה 16:00 או בסמוך לכך, הגיע התובע למוסך ,כשהוא מצויד בציוד הדברה, לשם ביצוע העבודה. ציוד ההדברה כלל מרסס לחץ גב עם מיכל לחומרי הדברה בנפח 16 ליטר (להלן: "המיכל"), רצועות נשיאה גבית, מוט ליצירת לחץ (ידני) ומוט/ידית הריסוס ,ומסכה.

5. לצורך עריכת ריסוס בגלריה של המחסן, נעזר התובע, ככל הנראה, בסולם מיטלטל מעץ (להלן: "הסולם"). לסולם יש שני זקיפים באורך 303 ס"מ ומחוברים ביניהם תשעה שלבים מעץ, בעובי של 5 ס"מ לערך ובמרווח של 26 ס"מ. הוסלם הושען על רצפת הגלריה.

6. על-פי הנטען, במהלך ביצוע העבודה ועת שעמד התובע על שלב הסולם בגובה של כ- 2.10 מטר מהרצפה, קרתה תאונת עבודה. התובע, שנשא על גבו את המרסס עם מיכל מלא בחומרי הדברה, נפל ארצה, נחבל ונגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה").

7. לאחר התאונה, נסע התובע לביתו. רק ביום 24.6.2005, הוא פנה, לראשונה, לקופת חולים מכבי (להלן: "קופת-החולים") בה נרשם, לשם קבלת טיפול רפואי. בקופת-החולים, התלונן התובע על כאבים בברכיים. נבדק על-ידי רופא אורתופד, ד"ר אלכסנדר (להלן: "הרופא"). הבדיקה הדגימה נפיחות מעל ברך ימין ורגישות למישוש בברכיים. בהמשך, היה במעקב וטיפול רפואי במסגרת קופת-החולים. הוא עבר ניתוח ארטרוסקופי בברך ימין בתאריך 24.7.2005, בו אובחן קרע מסוג "ידית הדלי" בסהרון הפנימי וקרע חלקי ברצועה הצולבת הקדמית. וכן, הוא התלונן, לראשונה, על כאבים בשורש כף יד שמאל רק בתאריך 12.8.2005. בצילום שורש כף יד שמאל, לא נמצאו שברים.

8. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), התובע 2, הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית שליד המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית זמנית בשיעור 100%, החל מיום התאונה ועד ליום 20.9.2005 ונכות רפואית יציבה בשיעור 0%, החל מיום 21.9.2005. המל"ל שילם לתובע גמלת דמי פגיעה וגמלת נכות זמנית מעבודה. סכום גמלאות המל"ל דנן, לאחר שערוך ליום 4.2.2015, מגיע לסך של 43,062 ₪.

9. וכן, ד"ר נמרוד רוזן, מנתח ומומחה לאורתופדיה, שמונה על-ידי בית-המשפט (להלן: "המומחה"), קבע בחוות-דעתו (מיום 24.9.2010), כי לתובע נכות רפואית משוקללת ויציבה, בגין התאונה, בשיעור 14.5%, כדלקמן: 10%, לפי סעיף 48(2)(5)(vI), לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), בשל ההחמרה שחלה במצב בברך ימין; ו- 5% - לפי סעיף 41(10)(ה) לתקנות, בשל הגבלה בתנועות פרק שורש כף יד שמאל עם אפשרות כיפוף גבי של º 15. המומחה השיב על שאלות ההבהרה ונחקר על חוות-דעתו בבית-המשפט.

10. אין חולק, כי במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, ביטחה הנתבעת 2 את הנתבעת בביטוח אחריות, כמשמעו בסימן ב' לפרק ד' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981.

טענות התובע

11. התובע טוען, בקליפת אגוז, כי הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקים הנתבעים. התאונה קרתה בנסיבות אלה:

"ביום 20.6.05 הגיע [התובע-ש.ס.], בשעות הצהריים למוסך כשהוא מצויד בציוד ההדברה, הכולל מרסס גב בנפח 16 ליטר בו מאוחסן חומר ההדברה וצינור ריסוס המחובר אליו.

... במהלך עבודתו הורתה לו הנתבעת ו/או מי מטעמה, לבצע ריסוס בגלריית הגג של המוסך (שאינה בשימוש אלא משמשת כהנמכת תקרה בלבד) הממוקמת בגובה מספר מטרים מפני הקרקע (להלן: 'הגלריה')... הנתבעת ו/או מי מטעמה סיפקו לו סולם עץ ישן בודד (ללא תמיכה) (להלן: 'הסולם'), הניחו אותו על רצפת המוסך כשהוא שעון בחלקו העליון על קצה הגלריה והתובע נדרש לטפס עליו כשציוד ההדברה על גבו, ועל פניו מסיכת מגן ולבצע ריסוס בגובה פני הגלריה... מיד בעת שסיים לטפס על הסולם לגובה המרבי הנדרש לביצוע עבודתו, ומסיבה שאינה ידועה לתובע, איבד הסולם (שהיה כאמור סולם בודד וללא תמיכה) את אחיזתו ונפל לארץ תוך שהוא מפיל עמו את התובע הנושא מכשור כבד מגובה רב ותוך שלתובע נגרמו נזקי גוף ניכרים (להלן: 'התאונה'). בעקבות התאונה וכתוצאה הימנה סבל התובע מחבלות בכל חלקי גופו, לרבות ובפרט בשתי הברכיים ובכף היד השמאלית".

(כתב התביעה המתוקן, סעיפים 15-11).

12. התובע מבסס את עילת תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה") והפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה. וכן, טוען התובע, כי במקרה דנן חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודה.

13. וכן, טוען התובע, כי רשלנותה של הנתבעת והפרת חובות חקוקות המוטלות עליה התבטאו, במעשים או במחדלים, כדלקמן:

א. סיפקה לתובע סולם לא תקין ולא תקני;

ב. לא דאגה לקיום גישה מסודרת ובטוחה לגלריה;

ג. לא סיפקה לתובע עובדים מטעמה לשם אחיזת הסולם ומניעת החלקתו או תזוזתו, בזמן הריסוס בגלריה;

ד. לא הדריכה את עובדיה, בכל הקשור לעבודה על סולמות;

ה. לא העסיקה במוסך אנשי תחזוקה או ממונה על בטיחות מוסמך ומיומן, לשם פיקוח על עבודות על סולמות;

ו. לא נהגה כפי שמזמין עבודה סביר או בעלים ומחזיק במקרקעין נבון וסביר היה נוהג בנסיבות העניין;

ז. הפרה חובות חקוקות שנועדו לטובתו של התובע, במיוחד הוראות פקודת הבטיחות בעבודה, תש"ל – 1970, והתקנת שהותקנו על-פיה.

14. התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק והם:

נזק מיוחד

א. עזרת צד ג' - 42,535 ₪.

ב. הוצאות נסיעה ורפואיות - 69,337 ₪.

ג. הפסד השתכרות - 75,000 ₪.

נזק כללי

ד. נזק לא ממוני - 71,883 ₪.

ה. הפסד השתכרות - 200,000 ₪.

ו. עזרת צד ג' - 30,000 ₪.

ז. הוצאות רפואיות - 25,000 ₪.

ח. הוצאות בגין ניהול ואחזקת משק בית (?) - 21,369 ₪.

ט. הוצאות נסיעה - 10,000 ₪.

סה"כ - 545,124 ₪.

אשם תורם - 25% 136,281 ₪. -

ניכוי גמלאות המל"ל - 34,000 ₪. -

סה"כ - 374,843 ₪.

(כתב הסיכומים, עמ' 9)

טענות התובע 2

15. המל"ל מבסס את עילת תביעתו על הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנה – 1995, והוא תובע פיצוי על הגמלאות ששילם לתובע בגין התאונה.

טענות הנתבעות

16. הנתבעות מכחישות, למעשה, את טענותיהם המהותיות של התובעים שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת תיחום הנזק ושיעור הפיצויים. לדידן, דין התביעה להידחות על הסף או לגופה. אין יריבות בינן לבין התובעים. הן מכחישות את התאונה הנטענת לרבות אופן התרחשותה.

17. כמו-כן, מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי במקרה דנן הנתבעת לא התרשלה כלל כלפי התובע ולא הפרה חובה חקוקה כלשהי לטובתו. התאונה קרתה, אם בכלל, באשמו הבלעדי של התובע. התובע התרשל בביצוע העבודה וגרם לתאונה. רשלנותו התבטאה במעשים ובמחדלים הבאים:

א. פעל בחוסר זהירות;

ב. לא שם לב לפעולותיו;

ג. לא שם לב למתרחש סביבו;

ד. התנהג בפראות, או הפעיל שיקול דעת עצמאי שגרם לתאונה;

ה. לא נקט באמצעי זהירות בהתאם להוראות הבטיחות כפי שנדרש;

ו. עשה מעשים שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות המקרה דנן ולא נהג כפי שאדם סביר ונבון היה נוהג בנסיבות דנן.

ז. הסתכן מרצון.

וכן, במקרה דנן אין מקום לתחולת הכלל "הדבר מעיד על עצמו", והתובע נושא בנטל הוכחת תביעתו.

18. לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות, כי הם מופרזים, מוגזמים ומשוללים יסוד. אין קשר סיבתי בין התאונה לנזקים הנתבעים. התובע לא הקטין את נזקיו. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים את כל התקבולים וטובות ההנאה שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב, לרבות המל"ל.

מסכת הראיות

19. שני עדים היו לתביעה: התובע ומומחה לחקר ושחזור תאונות מר אשר אסבן (להלן: "אשר"). אשר ערך חוות-דעת בכתב (ת/1). התובע הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (ת/2).

וכן, הוגשו מטעם התביעה שלושה מוצגים נוספים: ת/3 – מסמכים מתיק התובע במל"ל, והם: טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250); תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (בל/200); אישור על תשלום גמלת דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה; ת/4 – תקן ישראלי ת"י 2279; ו- ת/5 – הנחיות המוסד לבטיחות ולגהות לעניין בטיחות בסולמות מיטלטלים, ותקן ישראלי ת"י – 1847, חלק 1.

20. וכן, שלושה עדים היו להגנה: מר מנחם אלטשולר, הבעלים של המוסך במועדים הרלבנטיים לתובענה (להלן: "מנחם"), ראובן והמומחה לחקר ושחזור תאונות מר יעקב עשת (להלן: "יעקב"). מנחם וראובן הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (נ/4 ו- נ/5, והכל בהתאמה). יעקב ערך חוות-דעת בכתב (נ/7). וכן, הוגשו מטעם ההגנה 5 מוצגים נוספים: נ/1 – פרסום החברה בדפי זהב; נ/2 – אישור החברה והמעסיק על תקופת עבודת התובע בחברה ושכרו; נ/3 – פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה שניתן במסגרת ב"ל (ח"י) 2666-08; נ/6 – טופס בל/250 ואסופת מסמכים רפואיים של התובע; ו- נ/8 – תקן ישראלי – ת"י 1847, חלק 2.

דיון והכרעה

21. אפתח ואומר, כי לאחר שבחנתי את הראיות הקבילות ובעלות משקל ולאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתבי הסיכומים, ובשים לב לדין החרות וההלכתי שלעניין, מסקנתי היא, כי התובעים לא הוכיחו כדין את עילת התביעה ודין התביעה להידחות.

ראשית, התובע העיד, בכתב ובעל-פה, לעניין התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה. בעדותו בכתב, הוא מסר, כי:

"ביום 20.6.05 הגעתי בשעות הצהריים למוסך מצויד בציוד ההדברה מסוג "מטבי", שכלל מיכל מרסס גב בנפח 16 ליטר בו מאוחסן חומר ההדברה וצינור ריסוס שמחובר אליו. הציוד הנ"ל הינו ציוד סטנדרטי שאני וכל יתר המדבירים העובדים בסער מגיעים לכל הלקוחות עמו, ומצוי כל העת ברכבי הריסוס.

בעת שהגעתי למקום פניתי לפקידת המוסך והיא הפנתה אותי לאדם שנראה כאחראי במוסך. הצגתי את עצמי ושאלתי היכן מתבקש הריסוס. אותו מנהל (שאיני זוכר כיום את פרטיו או את שמו) אמר לי שצריך לבצע ריסוס בשטח מחסן החלפים של המוסך, כיון שהייתה להם בעיית פרעושים (ככל הנראה בשל נוכחות של חיות משוטטת-בעיה ידועה בתחום ההדברה).

אחרי שהרכבתי על עצמי את הציוד שכלל את המיכל ואת מסיכת המגן לפנים והתכוננתי להתחיל ולרסס באותו מחסן הגיע אותו מנהל והביא עמו סולם עץ מסוג "סולם יחיד" בגובה מספר מטרים הצביע על מעין משטח עץ מוגבה בגובה מספר מטרים שהיה במחסן ושנועד כנראה לאחסנת ציוד והונח (כך היה נראה לי) באופן אימפרוביזורי על-גבי מדפי מתכת. המנהל ביקש שארסס בגובה המשטח וטען שגם שם יש בעיית פרעושים.

אני זוכר שהסולם עבר במקצת את גובה אותו משטח "גלריה". לאחר שאותו מנהל הציב את הסולם על-גבי מדף משטח הגלריה עבורי הוא הלך מהמקום כיוון שהתכוונתי להתחיל ולרסס.

אני מצהיר כי למעט בדרך של טיפוס ע"ג הסולם באותו מחסן – לא הייתה כל דרך אחרת לעלות לגלריה הנ"ל, ולכן לא הייתה לי ברירה.

אני טיפסתי על הסולם עד לגובה בו שהראש והחזה היו מעל גובה מדף הגלריה עם כל הציוד עלי.

לפתע פתאום, בלי שום סיבה או פעולה מיוחדת מצדי החליק הסולם מתחת לרגליי. באינסטינקט של רגע ניסיתי לתפוס עם יד שמאל (יד ימין החזיקה את צינור הריסוס) בעמוד כלשהו שהיה לצד המשטח אבל מכובד המשקל היד "נתלשה" מאחיזתה ואני נפלתי על הארץ יחד עם הסולם, כשקודם רגליי פגעו בקרקע בין שלבי הסולם ומיד לאחר מכן, נפלתי על הגב (על-גבי המיכל אותו הרכבתי) ועל שלבי הסולם.

מהנפילה והחבטה נפתח מיכל הריסוס או נשבר ונוזל ריסוס התפזר על-גבי הסולם והרצפה. אני שכבתי במצב זה מתפתל מכאבים דקות ארוכות, עד אשר נכנס מישהו מעובדי המוסך ששמע את צעקותי וסייע לי לצאת מהמחסן.

בעקבות התאונה שעברתי היו לי חבלות בכל הגוף אך בעיקר בשתי הברכיים, בגב ובכף היד השמאלית"

(ת/2, סעיפים 20-12)

22. בעדות בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב – ת/2 (עמ' 11, ש' 8). במהלך חקירתו שתי וערב, העיד התובע, לעניינו-שלנו ובין השאר, כי ביום 20.6.2005, הוא הגיע למוסך לשם ביצוע העבודה. הפקידה הפנתה אותו למנהל המחסן (ראובן). ראובן לקח אותו למחסן והראה לו את המקום לביצוע העבודה. במחסן היה עובד נוסף. (להלן: "העובד הנוסף"). כאשר הוא נכנס למחסן, יכול להיות שהוא הורה "לכולם לצאת" כי הוא מרסס במקום (עמ' 17, ש' 18-17). העובד הנוסף הביא את הסולם, השעינו על רצפת הגלריה והורה לו לרסס גם חלל הגלריה. הוא התחיל לרסס את המקום בחומרי הדברה. טיפס על הסולם למעלה "עד לגובה של אמצע הגוף" (עמ' 18, ש' 1). הוא בחן את המקום. לפתע, "הסולם החליק אחורה ואני נפלתי בין רגלי הסולם" (עמ' 18, ש' 3). התאונה קרתה "בסוף העבודה. לא היה לי צורך להשלים שום דבר" (שם, ש' 30). וכן: "הסולם הושען על הקיר והוא נפל כלפי מטה" (עמ' 20, ש' 2). הוא יודע מה ההבדל בין נפילה והחלקה (שם, ש' 12).

23. מנחם העיד ,בכתב ובעל-פה, באשר לחוזה הקבלנות המוסכם וביצוע העבודה. לא היה עד ראיה לתאונה. הוא העיד, כי הנתבעת הזמינה את השירות מהחברה, באמצעות התובע. הוא הגיע לחברה באמצעות הפרסום במדריך דפי הזהב (נ/1). הוא הזמין קבלן בעל מקצוע ומוסמך לביצוע עבודות ריסוס בחומרי הדברה במוסך. החברה ,באמצעות התובע, ביצעה את העבודה עבור נתבעת בהתאם לחוזה. הנתבעת שילמה לחברה את מלוא השכר בעד השירות. בסוף העבודה, בא אליו התובע, כשהוא בריא ושלם, ולקח את שכרו הקבלני. התובע לא הודיע לנתבעת, בזמן אמת, על התאונה. (ת/4, סעיפים 5-3; עמ' 26, ש' 14; עמ' 28, ש' 14, 22, 31-30; עמ' 29, ש' 13, ש' 21-15, עמ' 32, ש' 11, ש' 15-17).

24. גם ראובן העיד, בכתב ובעל-פה, הן לעניין העבודה, והן לעניין התאונה ונסיבותיה. הוא העיד לענייננו-שלנו ובין השאר, כי בחודש יוני 2005 הגיע התובע למוסך לשם ביצוע העבודה. התובע פנה למחסן וביקש ממנו לצאת ולחכות מחוץ למחסן, לצורך ריסוס המחסן בחומרי הדברה ובכדי שהוא (ראובן)לא ישאף חומרי הדברה רעילים. הוא עזב את המחסן ויצא החוצה, בהתאם לדרישות התובע. התובע לקח את הסולם שהיה במוסך ונכנס למחסן. בשלב מסוים וכאשר הוא (ראובן) עמד מחוץ למחסן, הוא שמע רעש וחבטה בתוך המחסן. הוא הבין שהתובע נפל במחסן. הוא נכנס למחסן והבחין בתובע ,כשהוא יושב בחצי ישיבה על הרצפה. התובע לא שכב על הרצפה ולא על הסולם. הסולם היה על הרצפה, ליד התובע. התאונה קרתה בסוף יום העבודה במוסך. הוא עזר לתובע לקום ולצאת החוצה. התובע המשיך בהליכה עצמונית, אומנם בצליעה, לכיוון המשרד של המוסך. כאשר התובע הגיע למוסך לביצוע העבודה, העובד הנוסף (היילו) "לא היה כי זה היה סוף יום וכולם הלכו הביתה. אני נשארתי עם המדביר" (עמ' 36, ש' 2-1). הוא ראה את התובע רק פעם אחת, ביום ביצוע ריסוס המחסן בחומרי הדברה (ביום 20.6.2005). התובע לא חזר למחסן להשלים את העבודה. הוא עבד במחסן בתפקיד מנהל המחסן, במשך 13 שנים עד שעזב את העבודה בשנת 2006 או 2007. (ת/5, סעיפים 7-2; עמ' 33, ש' 33-16; עמ' 34, ש' 3-1; עמ' 35, ש' 30-5; עמ' 36, ש' 6-1, ש' 14, ש' 31-21; עמ' 37, ש' 6, ש' 16-13, ש' 29-23).

25. לעניין מהימנותם של העדים ומשקלם של הראיות, אומר, ללא כל היסוס, כי עדויותיהם של מנחם וראובן היו, ככלל, סבירות ומהימנות. בעדויות אלה, לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן. יוצא, כי עדויות אלה ראויות למלוא המשקל. דין שונה באשר לעדותו של התובע. לדידי, על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ,ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, אומר, כי עדותו של התובע – לענייננו-שלנו ועם כל הכבוד, אינה סבירה ואינה מהימנה עלי וזאת בלשון המעטה.

עדותו של התובע ,לעניין נסיבות אירוע התאונה, פשטה צורה ולבשה צורה, ללא כל הסבר סביר ומהימן. וכן, בעדותו הרחיב/שינה התובע את החזית שלא כדין, שעה שטען, כי הגורם הישיר לתאונה הוא התחלקות הסולם מתחת לרגליו!! (ת/2, סעיף 18; עמ' 11, ש' 8; עמ' 18, ש'2). כמו-כן, מנגנון התאונה הנטען על תיאוריו השונים, אינו סביר ואינו אפשרי. זאת ועוד, עדותו של התובע, לעניין התשתית העובדתית המהותית שביסוד עילת התביעה ,ולפיה הנתבעת וליתר דיוק העובד הנוסף ,ביקשו לבצע עבודה נוספת - ריסוס חלל הגלריה בחומרי הדברה- ואף סיפק לו את הסולם, שהוא סולם לא תקין ולא תקני והשעינו על רצפת הגלריה בצורה מסוכנת ובניגוד לדין שלעניין, לא רק שלא הוכחה כלל, אלא שהיא הופרכה, בצורה פוזיטיבית, קוטבית ומוחלטת, על-ידי עדויותיהם של מנחם וראובן, עדויות שהן סבירות, מהימנות עליי וראויות למלוא המשקל.

26. זאת ועוד, מצאתי סתירות מהותיות ,פנימיות וחיצוניות, בעדותו של התובע הן באשר לנוכחותו של העובד הנוסף במחסן בזמן הגעת התובע למחסן לצורך ביצוע העבודה וגם בזמן ביצוע העבודה (ת/2, סעיפים 13 ו- 14; עמ' 11, ש' 10, עמ' 17, ש' 21-13; נ/5, סעיפים 4-2; עמ' 33, ש' 16; עמ' 36, ש' 2-1), הן באשר למיהות האדם שסיפק לו, כביכול, את הסולם (ת/2, סעיף 14; עמ' 11, ש' 10; נ/5, סעיף 5; עמ' 33, ש' 16; עמ' 36, ש' 2-1; עמ' 37, ש' 25-28) והן לעניין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה וכתוצאה ממנה (ת/2, סעיף 20, המסמכים הרפואיים המצורפים למוצג ת/2 עד לתאריך 12.8.2005; ו- נ/6). לעניין זה מבקש אני להוסיף, כי חרף התאונה הקשה בה היה מעורה התובע ,נזקי הגוף החמורים והכאבים הקשים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה לטענתו, הוא פנה, לראשונה, לקופת החולים לצורך קבלת טיפול רפואי רק ביום 24.6.2005, קרי – בחלוף 4 ימים מיום התאונה הנטענת. וכן, התובע התלונן, לראשונה, על כאבים בשורש כף יד שמאל רק בתאריך 12.8.2005, קרי - בחלוף 53 ימים!!

עובדות אלה, מכרסמות עד למאוד את עדותו של התובע, הן באשר לעצם קרות התאונה והן באשר לנזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה וכתוצאה הימנה. מסקנתי בדבר הפגימה הרפואית ,שנגרמה לתובע בכף יד שמאל בגין התאונה לטענתו, מושתתת, בין השאר, גם על עדותו של המומחה ולפיה במקרה דנן אין זה סביר, כי הביטוי הקליני הראשוני לפגימה בשורש כף ידו השמאלית של התובע ,כפי שנטען על-ידו, יהא רק ביום 14.8.2005 (עמ' 47, ש' 33-25; עמ' 48, ש' 13-1).

27. שנית, עדותו של התובע, לעניין התשתית העובדתית שביסוד עילת התביעה, היא עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי. כמבואר, עדותו של התובע אינה סבירה ואינה מהימנה עליי. מה עוד, שלעדות זו לא מצאתי סיוע כלשהו. בנסיבות אלה, אין ביכולתי לסמוך על עדות התובע ולבסס עליה אחריות בנזיקין.

28. שלישית, התובע נמנע, מדעת, מלהציג ראיות קרדינליות שהיה בכוחן לתמוך ולתרום עד למאוד לגילוי האמת ועשיית הצדק. כוונתי היא, הן להזמנת העבודה (עמ' 11, ש' 32-30; עמ' 12, ש' 9-1), הן לפנקס רישום ההדברה (עמ' 18, ש' 26-19) והן לתלושי שכר ושומות המס השנתיות של החברה, לצורך הוכחת הנזק (עמ' 21, ש' 9-8; עמ' 20, ש' 32-15; עמ' 21, ש' 3-1).

29. רביעית, אין חולק, כי לעניין תקינותו והתקניות של הסולם, היא שאלה שבמומחיות. שני מומחים לחקר ושחזור תאונות עבודה העידו בבית-המשפט. אשר היה עד תביעה, ויעקב עד הגנה. שניהם הקדימו והגיש חוות-דעת בכתב (ת/1 ו- נ/7, והכל בהתאמה), עליהן אף נחקרו בחקירת שתי וערב צולבת, מקיפה וממצה. ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המקצועיות של אשר, הן אלה:

"התובע הוזמן לבצע עבודות הדברה במקומות שונים במוסך במפלס 0.

באופן מפתיע ומבלי שייערך לכך, התבקש התובע לבצע ריסוס הדברה גם במקום גבוה (בגובה של כ: 2.75 מטר).

התובע שלא היה מתוכנן לעבודה זו נאלץ לבצעה תוך שהוא משמש בסולם שסיפקו לו עובדי המוסך.

הסולם שניתן לתובע לא היה תיקני, משופשף ומסוכן לשימוש, בעיקר עקב מצב זקיפיו והעדר רכיב שמונע החלקה

כל המחסן היה בנוי בצורה מאולתרת ומסוכנת, לוח עץ שהונח על מדפי ברזל רעועים, שימש "כמשטח אחסנה".

בזמן חקירתי במקום התברר כי הסולם לא יציב, ארונות הברזל לא יציבים, המדפים לא יציבים, משטח העץ (עליו הושען הסולם) לא יציב וכל פעולה שמבוצעת במקום מסכנת את מבצעה, לא רק זאת אלא "שבמחסן" (במדפים הגבוהים) לא הותקנו כלל מדרגות או סולם קבוע לשימוש עובדי המוסך עצמם.

התובע, שלא משתמש בסולם בעבודתו השוטפת, לא ידע כלל שהסולם ומקום ביצוע ההדברה, מועדים לאיבוד שיווי משקל ולהחלקה.

עובד המוסך השעין את הסולם על המשטח הרופף והמסוכן בזווית קטנה בהרבה מהזווית הנדרשת בחוק.

התובע טיפס על הסולם תוך שידו האחת אוחזת בצינור הריסוס (שאקדח בקצהו), כך שהוא מצא עצמו מטפס על סולם כשבזמן מסוים לא אחזה אף אחת מידיו את זקפי הסולם"

(ת/1, עמ' 9)

30. מאידך, ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המקצועיות של יעקב, הן אלה:

"בביקורי הראשון במחסן התרשמתי כי המדף מעץ הינו תקין ויציב (המדף שעליו הושען הסולם). בנוסף, כל יתר מדפי המתכת הקרובים למקום הצבת הסולם מעוגנים היטב ויציבים.

הרצפה איננה פגומה.

הסולם תקין. (מצאתי כי הסולם נמצא בשימוש עד היום ובמצב תקין).

הסולם הוצב בצורה זקופה מאוד ובכך נוצרה סביבת עבודה מסוכנת.

התובע, עת עלה, טיפס ועמד על הסולם כאשר משא כבד ובולט לאחור על גבו – יצר לעצמו סביבת עבודה מסוכנת.

התובע טיפס על הסולם זקוף בצורה מסוכנת.

במקרה הנדון, הסולם לא החליק אלא נפל לאחור.

הנתבעת אינה מומחית להדברה ואינה מתמצאת בכלל בענייני הדברה; לפיכך לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת אם בכלל יש צורך לרסס את המדף הרלוונטי, או האם די בריסוס על הרציפה או בהנחת מלכודות או שיטות או אמצעים אחרים.

לטענת התובע הגיע לא מוכן לעבודה לה נדרש. לפיכך, יכול היה שלא לבצע את עבודת ההדברה, או לחליפין לשוב מאוחר יותר עם ציוד מתאים לפי שיקול דעתו.

קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי "מסירת" הסולם לתובע ע"י הנתבעת.

התובע עשה שימוש מסוכן בסולם

לא מצאתי כי הנתבעת יצרה סביבת עבודה מסוכנת לתובע.

התובע הסתכן מרצון.

לא מצאתי כי הנתבעת התרשלה מבחינה בטיחותית כלפי התובע.

לא מצאתי כי הנתבעת הפרה חובה חקוקה אשר סיכנה את התובע."

(נ/7, סעיפים 14-13).

31. אומר מיד, כי אני מבכר את חוות-דעתו של יעקב על חוות-דעתו של אשר. התשתית העובדתית שביסוד חוות-דעתו של יעקב מוכחת. וכן, התשתית המקצועית-מדעית שבבסיס חוות-דעתו הנ"ל היא הכרחית ואמת. וכן, מצאתי עיגון איתן למסקנותיו המקצועיות-מדעיות של יעקב כאמור בחוות-דעתו, הן בתקן ישראלי – ת"י 1847 חלק 1 וחלק 2 (ת/5) והן בהוראות בטיחות בסולמות מיטלטלים שניתנו על-ידי המוסד לבטיחות ולגהות (ת/5), במיוחד הקביעה, כי "הקצוות של זקפי עץ נחשבים כמונעי החלקה"!

וכן, יעקב הוא מומחה ובעל מוניטין רב. בחוות-דעתו לא מצאתי שגגה כלשהי. המדובר בחוות-דעת מקיפה, אובייקטיבית ואמינה. מאידך, התשתית העובדתית העיקרית לענייננו ,שביסוד חוות-דעתו של אשר, עם כל הכבוד והענווה, לא רק שאינה מוכחת, אלא שהופרכה, מניה וביה על-ידי ראיות קבילות ובעלות משקל. ויודגש: התשתית העובדתית האמורה, מבוססת, בעיקר על גרסתה של התביעה ועדותו של התובע – גרסה ועדות שהופרכו לחלוטין. הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת לא סיפקה כלל את הסולם לתובע. התובע לקח על דעתו בלבד את הסולם ועשה בו, ככל הנראה, שימוש לצורך העבודה. הוא התרשל, באופן בלעדי, בשימושו בסולם, שהיה תקין ותקני. וכן, מסקנתו של אשר, כי "הסולם שניתן לתובע היה לא תיקני, משופשף ומסוכן לשימוש, בעיקר עקב מצב זקיפים והעדר רכיב שמונע החלקה", עם כל הכבוד אינה הכרחית, אינה אמת ואינה מבוססת על עובדות מוכחות. ההפך הוא הנכון. מה עוד, שלפי תקן ישראלי ת"י 1847 חלק 1 וחלק 2 (ת/5 ו- נ/8) והוראות הבטיחות בסולמות מיטלטלים של המוסד לבטיחות ולגהות, "הקצוות של זקפי עץ נחשבים כמונעי החלקה" ואין צורך לצייד הקצוות התחתונים של סולם מעץ בהתקנים למניעת החלקה!!

32. חמישית, כמבואר, הנתבעת עשתה חוזה עם החברה, שאינה עובדת שלה ואינה שלוחתה, על-מנת שהחברה תעשה למענה את העבודה בשכר . החברה והתובע הם קבלנים מוסמכים להדברה ובעלי ניסיון רב ומוניטין. העבודה המוזמנת הייתה ריסוס המחסן בחומרי הדברה. לפי הדין, הנתבעת לא חבה על עוולה שתצמח תוך כדי ביצוע העבודה אלא אם יוכח קיומו של חד התנאים הבאים: היא התרשלה בבחירת החברה בעלת החוזה; או היא התערבה בעבודתה של החברה בעלת החוזה; או היא הרשתה או אישרה את המעשה שגרם לתאונה או לנזקו של התובע; או היא אחראית מכוח חיקוק לעשיית העבודה שביצועה נמסר לחברה; או שהעבודה הייתה שלא כדין (סעיף 15 לפקודה). התובעים לא הוכיח כדין, כי המקרה דנן נמנה על אחד מחמשת החריגים לפטור הנתבעת מאחריות נזיקית, המנויים בסעיף 15 לפקודה. ההפך הוא הנכון. הוכח בפניי כדין, כי הנתבעת פטורה לחלוטין מאחריות לתאונה ולנזקי התובע הנתבעים. התאונה נגרמה, אם בכלל, באשמו הבלעדי של התובע. לא הוכחה רשלנות כלשהי מצד הנתבעת או מי מאורגניה, מעובדיה, או משליחיה לתאונה ולנזקי התובע הנתבעים. במקרה דנן, לא ניתן לקבוע, כי היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות כלשהם כלפי החברה או התובע. הנתבעת, המזמינה של העבודה, אינה אחראית לעוולה של הקבלן העצמאי הנעשית תוך כדי ביצוע העבודה הקבלנית בשכר, לפי החוזה הקבלני והמחייב את הצדדים. (ראו והשוו – רע"א 7839/14 אהרון נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ, מיום 26.2.2015; ע"א 3370/12 כהן נ' גדעון, מיום 26.1.2014; ע"א 1228/08 מילרם מערכות שינוי והרמה נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ, מיום 28.6.2011; ג. טדסקי (עורך) דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שניה - 1976), 467).

שאר טענות הצדדים

33. מסענו, למעשה, תם. מסקנתי דלעיל מייתרת את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים. אדגיש: לא מצאתי ממש בשאר טענותיהם של התובעים בכל הקשור לשאלת האחריות, ודינן להידחות. התובעים לא הוכיחו כדין את עילת התביעה. דין התביעה להידחות.

התוצאה

34. התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה. התובע 1 ישלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 15,000 ₪.

ביחסים שבין התובע 2 והנתבעות, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' תשרי תשע"ו, 13 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.