לפניי בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם ביום 29.9.09.

המבקש לא תמך את טיעוניו בתצהיר חתום כדין, ומכאן שהיה על הבקשה להדחות על הסף.

המבקש זומן לדיון במשלוח הזמנה בדואר רשום לכתובתו הרשומה. דבר הדואר לא נדרש על ידו.

גם פסק הדין נשלח אליו בדואר רשום ולא נדרש על ידו.

אין כל הסבר לכך בבקשה.

לא למותר לציין כי בתיק ביהמ"ש ישנו תעוד למסירת דבר דואר אחר למבקש בכתובת זו במועד מאוחר יותר.

משלוח ההזמנה באופן זה מהווה זימון כדין.

גזר הדין סביר ביחס לעבירה בה הורשע המבקש, ועונש הפסילה שהוטל תואם את עונש המינימום הקבוע בחוק לעבירה בה הורשע.

לא זו אף זו, בקשה זו הוגשה בשיהוי רב נוכח העובדה כי המבקש ידע על גזר הדין בפועל (להבדיל מידיעתו המשפטית, הקודמת לכך בכשנה) לפחות מיום הפקדת רישיונו בביהמ"ש – 4.11.10.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה לביטול פסק הדין ולא שוכנעתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

על כן, הבקשה נדחית.

בשולי הדברים ייאמר, כי המבקש לא העלה טיעוני הגנה כלשהם, ונוכח העובדה שבית משפט זה קם מכסאו זה מכבר, בקשה זו הופכת, במהותה, לערעור על גזר הדין, משום שבית המשפט התבקש לנכות את ימי הפסילה המנהלית מתקופת הפסילה בפועל.

ככזו, הבקשה כמובן, נדחית, כשממילא לא ברור כיצד ניכוי הפסילה המנהלית ירפא עוול מסויים לו טוען המבקש, שעה שהמבקש הפקיד את רישיונו בתיק זה לפני למעלה משנתיים, וסיים זה מכבר לרצות את עונש הפסילה.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.