ע"י ב"כ עו"ד בועז סובול

אקדמות מלין

1. התובע יליד 27.10.1947, נפגע ביום 24.5.2008 בתאונת דרכים, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ותביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב התאונה לפי הוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת עוד על אחריותה לשלם לתובעת את נזקיו עקב התאונה. וכן מוסכם, כי הצד השלישי, הבעלים, המחזיק ומתיר השימוש ברכב המעורב בתאונה, ישפה את הנתבעת/המודיעה בשיעור 30% מכל סכום שבו תחויב כלפי התובע בהליך דנן.

הפלוגתא היחידה שבין בעלי-הדין והטעונה הכרעה שיפוטית נסובה סביב שאלת תיחום הנזק ושומת הפיצויים.

2. התובע נפגע בתאונה בראש ובכתף שמאלית. פונה, באמבולנס, לבית-חולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית-החולים"). נבדק בחדר מיון ואובחנו שברים בסטרנום ובצלעות, והמטומה תת עורית פריאטלית משמאל עם חתך בעור ובקרקפת. אושפז במחלקה כירורגית חזה להשגחה. שוחרר לביתו ביום 28.5.2008, עם המלצה להמשך מעקב רפואי במסגרת קופת-החולים. בהמשך, קיבל טיפולי פיזיותרפיה ושיקום.

3. שלושה מומחים רפואיים מטעם בית-המשפט בדקו את התובע וערכו חוות-דעת בעניינו: פרופ' מרטין רביי, מומחה לנוירולוגיה (להלן: "פרופ' רביי"); פרופ' דניאל האובן, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית (להלן: "פרופ' האובן"); וד"ר צבי גורן, מומחה לכירורגיה אורתופדית (להלן: "ד"ר גורן"). פרופ' רביי וד"ר גורן קבעו בחוות-דעתם, כי לתובע לא נותרה נכות רפואית יציבה בגין התאונה. פרופ' רביי, קבע לתובע נכות רפואית זמנית, בשיעור 5% לתקופה מיום התאונה ועד ליום 1.8.08 בגין התאונה. וכן, פרופ' האובן קבע בחוות-דעתו, כי לתובע דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 10% בגין התאונה, לפי סעיף 75(1)(ב) ו- 75(2)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה (התוספת), תשט"ז – 1956).

ויודגש: בעלי הדין ויתרו, מדעת ומרצון, על חקירת המומחים הרפואיים על חוות-דעת בבית-המשפט.

4. התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק והם:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות - 35,000 ₪.

ב. הוצאות - 7,000 ₪ .

ג. עזרת צד ג' - 15,000 ₪.

נזק כללי

ד. כאב וסבל.

ה. הפסד השתכרות.

ו. הפסד זכויות סוציאליות.

ז. הוצאות [כך}!

ח. עזרת צד ג'.

(סעיף 22 לכתב התביעה)

דיון והכרעה

הנכות הרפואית והתפקודית

5. כאמור, התובע יליד 27.10.1947, גרוש מאז שנת 1986 + ארבעה ילדים מבוגרים. הוא נגר במקצועו. בשנים 1988-1983, עבד כנגר עצמאי. בשנים 2007-1989, עבד כנגר שכיר אצל מספר מעסיקים. בחודש נובמבר 2007 החל לעבוד, כפועל שכיר, אצל נגרית אופיר בע"מ (להלן: "נגרית אופיר"). לאחר התאונה, הוא לא שב לעבודתו בנגרית אופיר. בחודש נובמבר 2008, שב התובע לשוק העבודה ועבד, בעבודות מזדמנות, כנגר שכיר אצל מספר מעסיקים.

התובע סובל מתחלואים כרוניים ללא קשר לתאונה. יתר לחץ דם, הגדלה שפירה של בלוטות הערמונית ואבן בכליה השמאלית. הוא מעשן כבד. בשנת 2005, סבל מאירוע של CVA עם חולשה בגפיים משמאל אשר השאירה שרידים.

6. לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור 10% בגין התאונה, בשל פצעי שפשוף שטחיים בכתף שמאלית ,חתך שטחי דק במצח מימין וצלקת באפרכסת שמאלית.

7. מוכן אני לקובע, כי נותרה לתובע נכות תפקודית עקב התאונה. יחד עם זאת, עדותו של התובע לעניין תפקודו הכללי ותפקודיות נכותו הכללית והתעסוקתית, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי וזאת בלשון המעטה. התובע לא נהפך לשבר כלי עקב התאונה. עדותו דנן, הייתה מופרזת, מוגזמת, מגמתית ומניפולטיבית. ויודגש: התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית אישורי מחלה לשם הוכחת נכותו הרפואית והתפקודית עקב התאונה (נספח י' ל- ת/1). דא עקא באישורים הרפואיים האמורים צוין במפורש כהאי לישנא "אישור זה אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים, צבאיים ומשרד הביטחון"!!

זאת ועוד, קביעותיהם של המומחים הרפואיים מטעם בית-המשפט לעניין נכותו הרפואית הזמנית והיציבה של התובע עקב התאונה, מקובלת עליי ואני מאמצה. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.

8. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיו האישיות של התובע, גילו הנוכחי, עברו, השכלתו, הכשרתו המקצועית, מקצועו, חזרתו לשוק העבודה לאחר התאונה, דרגת נכותו הרפואית היציבה וטיבה, מצב שוק העבודה במשק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, מסקנתי היא, כי נכותו התפקודית של התובע לעבר ולעתיד אינה שקולה לנכותו הרפואית היציבה ,והיא, למעשה, פחותה בהרבה מאוד מנכותו הרפואית היציבה.

הפסד השתכרות

9. כמבואר, התובע עבד בנגרית אופיר בתור פועל שכיר. משכורתו חושבה על בסיס שכר חודשי. משכורתו החודשית, הממוצעת והמדווחת לביטוח לאומי הייתה סך של 3,457 ₪ (נ/2). התובע טוען, כי הכנסתו המדווחת דנן אינה משקפת, למעשה, את הכנסתו האמיתית. לדידו המעסיק (נגרית אופיר) שילם לו גם שכר עבודה לא מדווח ואינו רשום בתלושי השכר שהנפיק לו. משכורתו החודשית והממוצעת בנגרית אופיר הייתה סך של 10,000 ₪ (ת/1, סעיפים 34-19). אומר מיד, כי לא מצאתי ממש בטענתו דנן של התובע ודינה להידחות, הן מטעמים פרוצדורליים והן לגופם של דברים. טענתו של התובע, כי הייתה לו הכנסה לא מדווחת לרשויות המס והביטוח הלאומי במהלך עבודתו בנגרית אופיר, מהווה הרחבת חזית פסולה.

הטענה דנן נטענה, לראשונה, בשלב שמיעת ראיות הצדדים ואין לה זכר בכתב התביעה. נזכור ואף נטיב להזכיר, כי בפתח ישיבת ההוכחות, הוסכם בין הצדדים, בין השאר, כי "לא תהיה הרחבת חזית או שינוי חזית פסולים" (עמ' 12, ש' 11).

10. זאת ועוד, גם לגופם של דברים אומר, ללא כל היסוס, כי התובע לא הוכיח כדין שהייתה לו הכנסה לא מדווחת בתקופת עבודתו בנגרית אופיר, ועדותו, לעניין זה, אינה סבירה ואינה מהימנה עליי וזאת בלשון המעטה. דיינו לציין, לעניין זה, כי עדותו של התובע של התובע לפיה במסגרת המושא ומתן שניהלתי עם מעבידו, מר מרדכי מרלי ל הבטיח לו המעסיק , כי יעמיד לרשותו רכב צמוד ,וכי סוכם ששכרו יעמוד על סך של 10,000 ₪ כאשר "סך של 3,500 ₪ מתוכם באמצעות תלוש כשר, והיתרה בסך של 6,500 ₪ במזומן" (ת/1, סעיפים 9-7; עמ' 12, ש' 15, עמ' 17-8. ההדגשות שלי-ש.ס.), נסתרה ,מניה וביה ובאופן מחולו ,על ידי מר מרדכי מרלי (להלן: "מרלי"), לעניין זה, שעה שהעיד , כי "בנו מר אודי מרלי הוא הבעלים של נגרית אופיר בע"מ (להלן: "החברה"), שהיא הבעלים והמנהלת של נגרית אופיר, כי החברה היא המעסיקה של התובע בנגרית אופיר, וכי הוא עובד אצל החברה, בתור מייעץ לבנו אודי מרלי בעסקיו (עמ' 27, ש' 18-10). בהמשך, העיד מרלי, לעניין זה, כי התובע הועסק בנגרית אופיר בתור יועץ ולא נגר מקצועי, ולא שולמה לתובע, משכורת לא מדווחת לרשויות המס במהלך עבודתו בנגרית אופיר. מרלי הוסיף והעיד לעניין זה ,כי טענתו של התובע אינה אמת (עמ' 29, ש' 15-12).

אומר מיד, כי עדותו דנן של מרלי הייתה סבירה ומהימנה עלי. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.

11. זאת גם זאת, בע"א 2648/11 אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), [פורסם בנבו], מיום 25.9.2011, נפסק, כי:

"לא למותר למציין, כי על-פי הפסיקה דהיום על נפגע הטוען להכנסה לא מדווחת נטל ראיה גבוה במיוחד, מן הטעם ש 'מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת' (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3), 489 (1995). לכך יש להוסיף, כי מטבע הדברים יש לניזוק אינטרס להגדיל את גובה ההכנסה, ולכן בתי-המשפט נוטים לנהוג זהירות יתרה כאשר מועלית טענה מעין זו בתביעות נזיקין (ראו- ע"א 9813/07 טובה נעים נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, ,16.8.2009) (להלן: "עניין נעים"); השוו ע"א 8639 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי קרדוניס (לא פורסם, 18.8.1998)). אף יש לקחת בחשבון את שקלול הסיכוי, או שמא הסיכון, כי הנפגע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של רשויות המס, שאז היה לוקח ב"עשר מיתות בית דין", החל משומות וקנסות למיניהן וכלה בהליכים פליליים (ראו פסק דיני בת"א (חי') אורפלי נ' ג'ובראן (לא פורסם, 12.4.2005)). יש קולות המהרהרים שמא הגיעה העת לדחות כליל את הטענה להכנסה לא מדווחת מטעמים של מדיניות שיפוטית שלא יצא חוטא נשכר ובטעמים של מעין "השתק שיפוטי" (ראו דברי השופט רובינשטיין בעניין נעים לעיל, ובפסק דיני בת"א (מחוזי חיפה) 355/07 עזבון המנוח נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.09). למצער, יש הסבורים כי יש להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת, להבדיל מעיזבונו או תלויו של הניזוק-המת, מקום בו התאונה גרמה למות הניזוק. במקרה דנן, לאור הסכום הנמוך שנפסק למערער בגין הסיכוי להשתכרות כלשהי בעיסוקו כתקליטן אותיר את הדברים בצריך עיון, ואף איני רואה להידרש גם לערעור שכנגד שהגישה המשיבה בנקודה זו".

במקרה דנן, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוגבר עד למאוד והמוטל על שכרמו להוכחת טענתו, כי היה לו שכר עבודה לא מדווח לרשויות המס ולביטוח הלאומי במהלך עבודתו בנגרית אופיר.

12. מן המקובץ דלעיל עולה, כי התובע לא הוכיח כדין, כי נגרית אופיר/החברה שילמה לו שכר עבודה לא מדווח, בנוסף לשכרו המדווח לרשויות המס והמוסד לביטוח לאומי. השתכרותו החודשית והממוצעת של התובע אצל החברה בנגרית אופיר הייתה סך של 3,457 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה בחוק להיום מגיע סכום זה לסך של 4,000 ₪.

במקרה דנן, בסיס חישוב הפסד השתכרותו של התובע, לעבר ולעתיד, יהיה שכר המינימום במשק לעובד שכיר על בסיס חודשי, בסך של 4,825 ₪ לחודש. סכום זה פטור ממס הכנסה.

הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות לעבר

13. במקרה דנן, אין אפשרות לערוך חשבון אריתמטי-אקטוארי באשר להפסד השתכרותו של התובע עקב התאונה לתקופה החל מיום התאונה (ה- 24.5.2008) ועד לתום גיל העבודה (ה- 23.5.2014). לא ניתן לקבוע במדויק את שיעור ההפסד בכושר השתכרותו של התובע. התובע חזר לעבודה. קיים חוסר וודאות בקביעת ההפסד בכושר השתכרותו של התובע במומו. הנכות הרפואית היציבה אינה משקפת, בפועל, את הפסד הכושר של התובע בעבודה או במקצוע בהם הוא מסוגל לעבוד.

על-כן, ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע על דרך האומדן הכללי ובראש נזק זה, סך של 30,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות נסיעה לעבר

14. אכן, נזקק התובע, סמוך לאחר לתאונה, לעזרה סיעודית חריגה אותה הוא קיבל מבתו הגב' מיכל מלכה. התובע לא השכיל להוכיח במדויק את גובה הנזק ושיעור הפיצויים בראש נזק זה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובע, על דרך האומדן הכללי בראש נזק זה, סך של 5,000 ₪ נכון להיום.

נזק לא ממוני

15. נזקו הלא ממוני של התובע עקב התאונה יחושב על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 ומגיע, לאחר שערוך כדין להיום, לסך של 15,713 ₪.

שאר הנזקים הנתבעים

16. התובע לא הוכיח כדין את שאר הנזקים הנתבעים, ודין טענותיו, לעניין זה, להידחות.

סכום הפיצויים הכולל

17. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה, נכון להיום, הם אלה:

א. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות לעבר - 30,000 ₪.

ב. עזרת צד ג' והוצאות נסיעה לעבר - 5,000 ₪.

ג. נזק לא ממוני - 15,713 ₪.

סה"כ - 50,713 ₪.

התוצאה

18. התוצאה היא, אפוא, כדלקמן:

התביעה

א. אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן:

1. סך של 50,713 ₪;

2. וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 8,500 ₪.

3. הסכומים האמורים ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ההודעה לצד השלישי

ב. אני נעתר להודעה לצד השלישי ומחייב בה את הצד השלישי לשפות את הנתבעת/שולחת ההודעה בשיעור 30% מכל סכום שתשלם היא ,בפועל, לתובע לפי פסק-הדין . התשלום יהיה תוך 30 יום מיום הדרישה הראשונה לכך, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הדרישה ועד התשלום המלא בפועל.

ג. אין צו להוצאות ואין כל הצדקה בדין לפטור מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ו, 07 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.