המודיע קיבוץ יגור אגודה שיתופית

כללי

1. עובדת נפגעה לטענתה במהלך העבודה ונגרמו לה נזקי גוף. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר שילם ומשלם לה גמלה. בעקבות התאונה הגישה העובדת תובענה זו נגד מעבידה ונגד מזמין העבודה, שהוא גם המחזיק של המקרקעין שבהם אירעה - לפי הנטען - התאונה. כן נתבעה המבטחת של מזמין העבודה בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים. לפי הנטען, המבטחת ביטחה גם את חבות המעביד כלפי עובדיו. הן מזמין העבודה והן המעביד שלחו הודעות לצד שלישי.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

העובדות

2. התובעת ילידת 19.1.77, תושבת כפר אעבלין, פועלת בלתי מקצועית בחקלאות. במועד הרלוונטי לתובענה, ובשנים שקדמו לו, עבדה התובעת בקטיף ובאיסוף בצל. הנתבע 1 (להלן: הקבלן) קבלן עצמאי העוסק בין היתר באיסוף בצל. הנתבע 2 (להלן: הקיבוץ) מחזיק במקרקעין שבהם גידולי שדה שונים, לרבות בצל.

זה שנים עבד הקבלן בקטיף ובאיסוף בצל. לאורך השנים התקשרו הקיבוץ והקבלן בחוזה, שלפיו ביצע האחרון עבודות קטיף ואיסוף בצל. במועד הרלוונטי לתובענה התקשרו השניים בחוזה קבלנות (שנכרת בעל-פה) ולפיו התחייב הקבלן לאסוף את הבצל משדות הקיבוץ תמורת סכום מוסכם מראש. לשם ביצוע עבודה זו העסיק הקבלן פועלים, בעיקר פועלות מכפר עאבלין, ביניהן את התובעת.

3. לפי המוסכם בינו לבין הקיבוץ, לצורך איסוף הבצל היה על הקבלן להעסיק עובדים משלו. אם כי הקיבוץ הוא זה אשר קבע את קצב העבודה (שהיה פועל יוצא של דרישות המפעלים שהזמינו את היבול) לא התערב במספר העובדים שהעסיק הקבלן, בשכרם, בשעות עבודתם או בתנאי העסקתם. חלקו של הקיבוץ הסתכם באספקת מכלי האיסוף (אותם קיבל מהמפעלים מזמיני היבול), העברתם ממקום למקום לפי צורכי העבודה בעזרת טרקטור, אותו הפעיל עובד של הקיבוץ, והעמסתם לאחר מילויים על משאיות שהובילו את המכלים למפעלים-המזמינים. כן דאג מנהל ענף גידולי השדה בקיבוץ (להלן: גרודמן) לבקר מעת לעת כדי לבדוק את איכות היבול והתאמתו לדרישות המזמין.

4. בנוגע לאופן גידול הבצל העידו הקבלן וגרודמן. לפי גרסתם, עליה לא נחקרו ולכן לא נסתרה, שדות הבצל מסודרים ערוגות-ערוגות. לפי עדות גרודמן, מדובר בירק גינה, הבצל עצמו מונח על פני הקרקע, שורשיו רכים ונעוצים באדמה, עליו רכים, ולפי הנהוג בקיבוץ איסוף הבצל נעשה כאשר הגבעולים "יבשים, נבולים ומתפוררים" (סעיף 5 לתצהיר גרודמן, מוצג נ/12). לפי עדות הקבלן, בזמן האיסוף הבצל "..מעל פני האדמה, [יש] לתלוש אותו משורשיו להוריד ממנו בתנועת יד קלה הגבעולים הרכים שבחלקו העליון" (סעיף 5 לתצהירו, מוצג נ/9 השני – בטעות סומנו שני מוצגים נ/9. סימון תצהיר הקבלן יתוקן ויסומן נ/9א). מצד התובעת לא הובאו ראיות להוכחת אופן גידול הבצל.

5. איסוף הבצל מתבצע ידנית. עובד, המתקדם לאורך ערוגת הבצל רכון אל הקרקע, תולש בידיו את הבצלים ומנער אותם קלות כדי לנקותם מרגבי אדמה שנדבקו בשורשיהם. בתום האיסוף מניח העובד את הבצל בקופסאות (במקרה זה סיפק הקיבוץ קופסאות פלסטיק) שתכולתן מועברת למכלים המוצבים בקרבת מקום.

6. ביום התאונה עבדו בכל ערוגה שתי פועלות, וביניהן מרחק של כשני מטרים. עבודת האיסוף התחילה בשעה 05.00 בערך ונמשכה עד השעה 12.00 בערך.

7. אין חולק כי מדובר בעבודה פשוטה שהתובעת הכירה היטב.

נסיבות קרות התאונה

8. הצדדים חלוקים בנוגע לעצם קרות התאונה. כפי שיפורט להלן, גרסאותים – של התובעת ושל הקבלן - אינן עקביות. לקיבוץ נודע על התאונה בעקבות הגשת התובענה דנן, ולכן לא הציג גרסה משלו על אודותיה.

9. אין חולק כי ביום 23.6.08 וכפי שנהג מידי יום מאז תחילת העונה, הסיע הקבלן את הפועלות מכפר אעבלין למקום עבודתן בקיבוץ. אין חולק כי בשעה 05.00 בערך החלו הפועלות בעבודתן וכי בשעה 08.00 בערך בקשה התובעת הפסקה בשל כאבים בעינה השמאלית. מנקודה זו, חלוקים הצדדים.

10. התובעת מסרה את גרסתה בהזדמנויות שונות. ביום 25.6.08, יומיים לאחר התאונה הנטענת, פנתה לרופא המשפחה ד"ר רסלאן רסלאן. הרופא רשם מפיה "מהיום כאבים ושריפה בעין שמאלית עם דמעות...אחרי גירוי אבק הדשא בזמן התעסקותה בגינה..." (ראה מוצג נ/2).

ביום 27.6.08 שוב פנתה התובעת לד"ר רסלאן, אשר רשם מפיה "לדבריה אחרי גירוי אבק בזמן התעסקותה בחקלאות בעבודתה.." (ראה מוצג נ/3).

ביום 28.6.08 פנתה לחדר המיון של בית חולים רמב"ם שם נרשם מפיה "...בזמן עבודה קבלה מכה מאצבע בעין שמאל..." (ראה מוצג נ/9).

בסיכום אשפוז מאותו יום נרשם "... 4 ימים טרם קבלתה נפגעה בעין שמאל ממקל בזמן עבודה חקלאית בשדה" (ראה נספח 7 לתצהיר התובעת).

בטופס בל/250 מיום 2.7.08 נרשם "תוך כדי עבודת קטיף בצל נכנס עץ בעין שלה" (ראה מוצג נ/4). על מסמך זה חתם הקבלן, ולגרסתו הדברים נרשמו מפי התובעת.

בטופס תביעה לתשלום דמי-פגיעה מיום 4.9.08 נרשם מפי התובעת "עבדה בשדות משק יגור באיסוף בצל. ענף מעץ שהיה בשדה נכנס לעין שמאל" (ראה מוצג נ/1).

בכתב התביעה, אשר הוגש ביום 27.11.08, צוין כי "לאחר קטיף הבצל נשארו בשדה מפוזרים ענפים ו/או מקלות מסוכנים ומשטח העבודה לא היה נקי ממכשולים. בעת שהתובעת אספה את הבצל כשהיא כפופה, ראשה מורכן ופניה קרובים לענפים אחד מהענפים חדר לעינה השמאלית..." (סעיף 4 תת-סעיפים ג-ד לכתב התביעה).

בתצהיר עדות ראשית ציינה התובעת "ביום 23.6.08 עבדתי אצל עומר בשדות קיבוץ יגור, בקטיף בצל ובאיסופו. לאחר הקטיף בזמן איסוף הבצל לקרטונים כשאני מכופפת ענף יבש (כמו מקל), נכנס לי לעין" (סעיפים 4 - 5 לתצהירה, מוצג ת/1).

בעדותה לפניי העידה התובעת כי "... כשאספתי את הבצל ושמתי בקרטונים אז קבלתי את המכה... השטח היה מלא במקלות. משהו נכנס לתוך העין שלי ודקר אותי" (עמוד 21 שורות 17 – 23). בהמשך הוסיפה כי "...אנחנו זוחלים והשטח מלא בבצל ובמקלות יבשים. כל הזמן לחץ, לחץ" (עמוד 24 שורה 12) ואינה יודעת מה גרם לפציעתה: "..אני לא יודעת, יכול להיות מקל, יכול להיות שלא, זה היה בשטח עצמו, משהו נכנס בתוך העין, דקר אותי ויצא" (עמוד 25 שורות 31 – 32) וכן "..הרגשתי משהו קשה בעין...אם זה היה זבוב הוא היה נשאר בעין...אני אומרת שיש עשבים ויש מקלות אבל אני בטוחה שזה מקל מה שנכנס לי בעין...אמרתי שזה מקל יבש ואני השתמשתי במילה יבש והשטח מלא במקלות האלה..." (עמוד 26 שורות 1 – 7).

11. לפי עדות אחייניתה של התובעת מריסאת שריהן (להלן: שריהן) "בשדה הבצל היו מפוזרים ענפים יבשים, כפי שראיתי בתמונה שהראו לי... פתאום שמעתי שהיא צועקת, ראיתי אותה תופסת את העין וספרה שנכנס לה מקל לעין..." (סעיף 6 לתצהירה, מוצג ת/2).

בחקירתה הנגדית העידה "עבדנו אחת ליד השנייה... היינו עובדות אז שמעתי את הקול שלה, אז הלכתי לראות אותה, אז היא כסתה את העין שלה. ראיתי שהעין שלה היתה אדומה והזילה דמעות" (עמוד 40 שורות 19, 27 ו-28). בהמשך הוסיפה כי "היא [ התובעת] זו שספרה לי ואני ראיתי בשטח עשבים.." (עמוד 41 שורה 11).

12. לראשונה מסר הקבלן גרסה בטופס בל/250 (מוצג נ/4), שם נרשם כאמור "תוך כדי עבודת קטיף בצל נכנס עץ בעין שלה". בטופס תביעת דמי-פגיעה (מוצג נ/1) אישר הקבלן את גרסת התובעת, ולפיה בזמן עבודתה באיסוף בצל בשדות הקיבוץ ".. ענף מעץ שהיה בשדה נכנס לעין שמאל.".

לעומת גרסתו דלעיל, בכתב הגנתו כפר הקבלן בטענות התובעת וטען כי זו לא נפגעה כלל במהלך העבודה: "..השדה בו עבדה התובעת היה תמיד נקי מענפים או מקלות ...והתאונה אם בכלל היתה לתובעת לא אירעה בזמן שעבדה אצלו מאחר ומעולם לא התלוננה על תאונה כלשהי בזמן העבודה..." (סעיפים 7 – 9).

בתצהיר עדות ראשית (מוצג נ/9א) ציין הקבלן כי "אמנם התובעת עבדה אצלי אך ביום האירוע הנטען לא אירעה לתובעת שום תאונה לא קבלה שום מכה בעין ולא התלוננה על בעיה כלשהי בזמן העבודה. הנני להצהיר כי לבצל אין ענפים, ואין בו חלק שיכול לכנס לעין" (סעיפים 2 ו-6 לתצהירו, נ/9א). כן ראה סעיף 7 לתצהיר.

לעומת כפירתו הגורפת בכתב ההגנה ובתצהירו, העיד הקבלן לפניי כי "הבחורה שהיא מתלוננת שהיא קבלה מכה שהעין שלה הייתה אדומה נתתי לה לשבת בצל...לא זכור שהיא קבלה מכה. שאדם מקבל מכה גם מקוץ ו- 14 פועלים לא מרגישים שהוא קיבל מכה?" (עמוד 55 שורות 14 - 16) והוסיף "אני לא זוכר שהייתה תאונה בכלל" (שם, בשורה 32). בעדותו הכחיש אפוא הקבלן כי התובעת נפגעה בזמן העבודה וטען כי "תמיד הייתה לה עין אדומה. גם לפני העבודה [בשירותו]" (עמוד 58 שורה 12).

הקבלן הסביר את חתימתו על טופס בל/250 בכך שהתובעת "בקשה ממני שאני אתן לה את הטופס בשביל לקבל מביטוח לאומי כאילו היא בזמן הזה לא עובדת... וחתמתי לה על נייר שתיתן בביטוח לאומי..." (עמוד 56 שורות 11 - 14).

13. הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה במידה הדרושה בהליך אזרחי כי נפגעה במהלך עבודתה. עם זאת, לא הוכיחה כי שדה הבצל לא תוחזק כהלכה וממילא לא הוכיחה כי נפגעה מענף שהיה בו. להלן נימוקיי.

14. אין חולק כי בנוגע לנסיבות קרות התאונה ומקום התרחשותה אין אחידות בגרסאות שנרשמו מפי התובעת. ואולם, לא ראיתי לייחס לכך משקל מכמה טעמים:

האחד, הגרסאות השונות נרשמו בשפה עברית ואילו שפת האם של התובעת, ערבית. ידיעותיה בעברית מוגבלות למדיי ולכן יכולתה לוודא כי דבריה נרשמו כהלכה מוגבלת אף היא.

השני, שפת-האם של רופא המשפחה ד"ר רסלאן אף היא ערבית. סביר להניח כי השיחה בינו לבין התובעת התנהלה בשפה זו וכי בתיק הרפואי תִרגם את דבריה. לא מן הנמנע כי בתהליך התרגום נפלה טעות.

השלישי, מעיון בתעודת חדר המיון ניתן להיווכח כי שפת-האם של הרופא המטפל אינה עברית, אלא רוסית. יתכן אפוא כי אמירה ולפיה קבלה התובעת "מכה מעץ בעין" נשמעו לרופא "מכה מאצבע בעין", וכך רשם.

הרביעי, מלבד הרישום מיום 25.6.08 בכל הזדמנות אחרת מסרה התובעת גרסה עקבית בנוגע למקום פציעתה - במהלך עבודת איסוף הבצל.

15. גרסת התובעת ולפיה נפגעה במהלך עבודתה באיסוף בצל מקבלת חיזוק משמעותי בגרסת הקבלן עצמו – הקבלן אישר בשתי הזדמנויות שונות כי התובעת נפגעה במהלך עבודתה בקיבוץ מעץ או מענף של עץ. דברים אלה של הקבלן הן בבחינת הודאת בעל-דין מחוץ לכותלי בית המשפט.

16. הודאת-חוץ היא ראיה ככל הראיות, ודי בה להוכחת קיומה של זכות. אמנם נכון, בעל-דין שמסר הודאת-חוץ רשאי להביא ראיות לסתור, וככל ראיה אחרת תבחן בהתאם לנסיבות מסירתה וליכולת השתלבותה ביתר הראיות במשפט. בהתאם לכך ייקבע גם משקלה.

            ראה בסוגיה ע"א 8251/04 דולב חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד ביטוח רכב בע"מ נ' אייש [9.6.06] והפסיקה המוזכרת שם. כן ראה בספרו של המלומד י' קדמי "על הראיות", חלק שלישי, הוצאת דיונון, תש"ע-2009, בעמוד 1385 ואילך והפסיקה המוזכרת שם.

17. בנסיבות, יש לתת להודאת-חוץ של הקבלן מלוא משקלה. הקבלן הסתפק בעדותו שלו כדי לסתור את הודאתו. לא זו בלבד שאין די בעדותו כדי לסתור גרסה שמסר בסמוך לאחר התאונה, אלא שהמניע הנטען לחתימתו - לסייע לתובעת לקבל גמלה ללא זכות שבדין – מחייב לנקוט משנה זהירות בבחינת גרסתו החדשה. לא זו אף זו, לקבלן עניין מובהק בתוצאות ההליך, שהרי בזמן קרות התאונה לא היה באמתחתו ביטוח אחריות מעבידים, ולכן ידע כי אם ייתבע צפוי לשלם מכיסו את הפיצוי שייפסק לתובעת.

גם העובדה שבמהלך האשפוז בבית החולים ביקר הקבלן את התובעת ולאחר מכן גם בביתה (עמוד 25 שורה 20, עמוד 32 שורות 2 – 4) כמו גם העובדה שישב עמה אצל רואה החשבון ומסר לה תלושי משכורת (עמוד 56 שורות 11 – 13) תומכות במסקנה כי הפגיעה אירעה בזמן העבודה בשירותו.

יתרה מכך, במהלך הדיון בתובענה השתנתה גרסת הקבלן והוספו לה פרטים. לראשונה העיד לפניי כי זה זמן רב סבלה התובעת מדלקת בעינה השמאלית (לדבריו, העין היתה אדומה) וביום התאונה וגם למחרת הופיעה לעבודה כשבעינה השמאלית דלקת חריפה. מסיבה זו הפנה אותה לטיפול רפואי (עמוד 56 שורה 7). גרסה זו היא בבחינת עדות כבושה שזכרה לא בא בכתב ההגנה או בתצהיר עדות ראשית, ולכן ערכה הראייתי שואף לאפס. יתרה מכך, לוּ היה אמת בדברי הקבלן, ניתן היה לצפות כי יציג תיעוד רפואי התומך בטענתו זו, ותיעוד מעין זה לא הוגש.

הקבלן לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הביא ראיות לסתור את הודאתו מחוץ לכותלי בית המשפט.

18. על יסוד עדויות התובעת ואחייניתה זריהן וכן הודאת הקבלן מחוץ לכותלי בית המשפט, אני קובעת כי ביום 23.6.08 נפגעה התובעת בעינה השמאלית במהלך עבודתה.

19. עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי נפגעה מענף או מעץ שהיו בשדה הבצל. בעניין זה, אף כי היה בכוחה להביא לעדות פועלים אחרים שעבדו עמה הסתפקה התובעת בעדותה ובעדות זריהן. כמו-כן, התובעת דאגה אמנם להגיש צילום לצרכי המחשה ברם מטעמיה היא בחרה לצלם מקום המרוחק משדה הבצל. לא זו אף זו, מעיון בצילום ניתן להיווכח, ולכך אין צורך במומחיות בחקלאות, כי מדובר באדמת טרשים שאינה מעובדת לצרכי חקלאות, ולכן אין בינו לבין שדה הבצל ולא כלום.

התובעת לא נתנה הסבר כלל, לא כל שכן מניח את הדעת, מדוע נמנעה מלזמן עדים אחרים בלתי תלויים ומדוע לא צילמה – בעצמה או באמצעות מי מטעמה – את שדה הבצל שבו אירעה התאונה. מאחר שגם לאחר פציעת התובעת נמשכה עבודת איסוף הבצל, לא היה קושי לצלם את מצב השדה למחרת היום או בסמוך לאחר מכן שהרי התובעת לא העידה כי ביום התאונה היה דבר מה חריג. ניתן להסיק אפוא כי מדובר בשדה ככל שדה בצל בעונת הקטיף.

20. הימנעות התובעת מהבאת ראיות שהיו בהישג ידה ללא הסבר מדוע עשתה-כן פוגמת בגרסתה ואין אלא להסיק, כי לו הובאו ראיות אלה היה בהן כדי לתמוך בגרסת הנתבעים דווקא.

ראה בין היתר ע"א 9656/05 שוורץ נגד רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [27.8.08] והפסיקה המאוזכרת שם.

21. לעומת גרסת התובעת, הקבלן וגרודמן העידו כי שדה הבצל היה נקי ומטופל היטב. הם גם הוסיפו כי לבצל אין ענפים מהסוג הנראה בתמונה שצירפה התובעת.

22. התובעת לא הוכיחה אפוא כי מצב התחזוקה של השדה גרם לפציעתה, ולא מן הנמנע כי נפצעה עקב גוף זר שחדר לעינה. אי-הוכחת הגורם הישיר לפציעתה אינו מביא למסקנה כי מדובר בתאונה ללא אשם. כבר עתה ייאמר, כי לו נקט הקבלן אמצעי פשוט ואשר אינו כרוך בהוצאה ניכרת, היה יכול למנוע את התאונה ואת תוצאותיה המצערות.

23. בכתב התביעה העלתה התובעת טענות זהות כלפי הקיבוץ וכלפי הקבלן. רק בסיכומיה ייחסה באת כוחה לקבלן אחריות כמעביד ולקיבוץ כמזמין עבודה ומחזיק במקרקעין שבהם אירעה התאונה. הדיון יתמקד אפוא בטענות אלה.

אחריות הקבלן

24. הלכה פסוקה, ועל כך אין צורך להכביר מילים, כי למעביד אחריות מוגברת כלפי עובדו אשר פעל במסגרת עבודתו לקידום ענייניו (של המעביד). על המעביד מוטלת חובת זהירות כלפי עובדיו, מושגית וקונקרטית. אחריות זו כוללת, בין היתר, החובה להנהיג שיטת עבודה נאותה ובטוחה, לספק אמצעי מיגון נאותים, לקיים הדרכות לעובדים ולפקח עליהם.

כן מוטלת על המעביד חובה גורפת לנקוט אמצעים סבירים כדי להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה, למנוע מהם סיכונים מיותרים ולהזהירם מפני סיכונים בלתי נמנעים אותם ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום שבו היא מתבצעת.

25. אמנם נכון, פגיעת עובד במהלך עבודתו אינה מטילה בהכרח אחריות על המעביד. זו תוטל רק אם המעביד היה יכול לצפות את קרות התאונה ולמנוע אותה על ידי נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים (ראה בין היתר ע"א 530/70 רביבו נגד חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כה (1) 724 [1971]).

26. במקרה דנן ביצעה התובעת עבודה פשוטה אשר אינה דורשת מיומנות או הדרכה מיוחדות. אין בכך כדי לשחרר את הקבלן מחובתו לבדוק את סביבת העבודה ולהנהיג שיטת עבודה שתבטיח את שלום העובדים בכלל ושל התובעת בפרט, ובתוך כך לספק להם אמצעי מיגון נאותים – ובמקרה זה, משקפי מגן.

27. מדובר בעבודה המבוצעת תחת כיפת השמיים, כשעיני העובדים חשופות למפגעים שונים – צמחיה קוצנית, חרקים ויבחושים, אבנים, חול, רגבי אדמה – שרוח נושבת או מעופם הטבעי יכולים לקרבם אליהם. בתנאי עבודה אלה, האפשרות של חדירת גוף זר לעין היא בגדר הצפוי, לא כל שכן אם העבודה מתבצעת כשהעובדת רכונה ופניה קרובות לפני הקרקע.

28. בנסיבות אלה, היה מחובתו של הקבלן לצפות פגיעה אפשרית בעיני העובדים ולנקוט את הצעדים הדרושים למניעת פגיעה זו – ולשם כך היה עליו לספק משקפי מגן שישמשו את העובדים במהלך העבודה. כלפי התובעת חובה זו כפולה ומכופלת אם - כפי שטען הקבלן בעדותו לפניי - ידע כי היא סובלת מדלקת בעינה השמאלית.

היות שפגיעה בעיניים בעבודה בה עסקינן היא בגדר הצפוי קמה חובת הקבלן לספק לעובדיו אמצעי הגנה יעילים שימנעו חדירת גוף זר לעיניי העובדים, בין אם קבע שר העבודה שיש בעבודה בקטיף סיכון מיוחד של פגיעה בעיניים ("..על ידי חלקיקים או רסיסים הניתזים תוך התהליך" כאמור בסעיף 160 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל-1970) ובין אם לאו. מה גם שמשקפי מגן הם אמצעי זול ויעיל למניעת הנזק או צמצומו.

29. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי הקבלן – מעביד התובעת - אחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.

אחריות הקיבוץ – מזמין העבודה

30. סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) קובע לאמור:

"לעניין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;

(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

(3) הוא הרשה או אשרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;

(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;

(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.

31. סעיף 15 לפקודת הנזיקין קובע אפוא כי מזמין המתקשר בחוזה עם קבלן עצמאי כדי שהלה יבצע למענו עבודה מסוימת אינו חב בגין עוולה המתרחשת תוך כדי עשיית אותה עבודה, אלא אם מתקיים אחד החריגים המנויים בו, ולענייננו החריגים המנויים בתת-סעיפים (1), (2) ו-(3).

ראה ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי [1.1.03] והפסיקה והספרות המוזכרות שם (להלן: פרשת סולל בונה).

32. בעניינו לא הוכח כי התקיים אחד החריגים האמורים. אין ראיה כי הקבלן הוא בעל מקצוע בלתי מיומן או בלתי מנוסה. נהפוך הוא. הוכח כי זה שנים עוסק הקבלן באיסוף בצל בעבור קיבוץ יגור ובעבור קיבוצים אחרים וכי לאורך השנים מילא את חלקו בחוזה לשביעות רצון כל הצדדים. יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה כי הקיבוץ ידע שהקבלן נמנע מלספק לעובדים משקפי מגן. אמנם נכון, גרודמן הגיע תכופות לשדה הבצל ברם עשה-כן כדי להביא מכלים לשטח ולהוציאם ממנו ולוודא כי טיב הבצל שנאסף עונה על דרישות המזמין.

33. הקיבוץ התקשר עם קבלן עצמאי מומחה בקטיף ובאיסוף בצל, שלוֹ הכשרה למלא כהלכה את חלקו בחוזה. בנסיבות אלה, לא היה מחובתו של הקיבוץ לוודא כי הקבלן מספק אמצעי בטיחות לעובדיו או לפקח על עבודתו. נהפוך הוא. היה מנוע מלעשות-כן פן תוטל עליו אחריות מחמת התערבותו בעבודת בעל-חוזהו.

34. כמו-כן, אין ראיה כי הקיבוץ הרשה לקבלן לבצע את העבודה בשיטה אשר סיכנה את שלום עובדיו או כי אשרר את המעשה שגרם לפגיעה בתובעת. כאמור, הקיבוץ לא ידע על קרות התאונה עד אשר הוגשה תובענה זו נגדו.

לא התקיימו אפוא החריגים הרלוונטיים המנויים בסעיף 15(1),(2) ו-(3) לפקודת הנזיקין.

מחזיק במקרקעין

35. אין חולק, כי הקיבוץ מחזיק במקרקעין שבהם שדה הבצל שבו אירעה התאונה. הלכה פסוקה מימים ימימה, כי הבעלות או החזקה במקרקעין מטילות חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת המבקרים בהם (ראה ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה [19.2.07].

36. עקרונית חלה על הקיבוץ אפוא חובת זהירות כלפי מבקר במקרקעין. לחובה זו גבולות, והיא מכוונת למקרים שבשליטת מחזיק המקרקעין.

"אלתא היא בעלת המבנה שבשטחו נפגע תנעמי. היא הפקידה את ביצוע עבודות הבניה בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו. תנעמי נפגע כתוצאה ממחדלו הרשלני של הקבלן העצמאי. האמנם נושאת גם היא באחריות לנזקיו? על כך יש להשיב בשלילה. אכן, הלכה פסוקה היא, כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין (ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל(1) 141; ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד לד(1) 157; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757; ע"א 4637,4634,4597/91 הנ"ל). עם זאת, יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו, אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. יפים לעניין זה דברי הנשיא א' ברק:

"חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר--- על ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה" (פרשת ועקנין, בע' 131. עוד ראו: י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין דיני הנזיקין- תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שנייה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז) 469).נ

בפרשת סולל בונה, שם, בעמ' 11.

37. במקרה דנן, מסר הקיבוץ את ביצוע העבודה לקבלן המתמחה בקטיף ובאיסוף בצל, שעליו היה לבצע את העבודה לפי שיקול דעתו המקצועית. בעת קרות התאונה יצאו אפוא המקרקעין, אשר הפכו לאתר העבודה, משליטת הקיבוץ והיו בשליטתו של הקבלן.

38. על כך ניתן להוסיף כי התובעת לא הוכיחה כי היה פגם במקרקעין שבהם אירעה התאונה. כאמור, לפי עדותם של הקבלן ושל גרודמן, שדה הבצל היה נקי מעשביה ומצמחים דוקרנים למיניהם. באותה עת היו עלי הבצל, שממילא אינם דוקרנים, יבשים. גרסת התובעת ושריהן, ולפיה היו בשדה צמחים דוקרנים דוגמת זו הרואים בתמונה שצירפה, לא זו בלבד שלא הוכחה כדבעי (נקבע לעיל כי התובעת לא הביאה עדים חיוניים ובלתי תלויים להוכחת גרסתה. כן נקבע כי המקום המצולם אינו מקום התאונה) אלא שגם אם נכונה היא, אינה מטילה אחריות על הקיבוץ.

אם נניח שבמועד הרלוונטי היו בשדה הבצל צמחים דוקרניים, הרי שבהיעדר ראיה כי היה זה מצב חריג היה מקום לקבוע שהקבלן קיבל לחזקתו שדה הדורש לנקוט אמצעי בטיחות כדי למנוע פגיעה בעובדים. והיות שהשדה יצא משליטת הקיבוץ אין במצבו (לפי ההנחה האמורה) כדי להטיל עליו אחריות כמחזיק במקרקעין.

39. אשר-על-כן, אין לייחס אחריות לקיבוץ, כמזמין העבודה או כמחזיק במקרקעין.

אשם תורם

40. הקבלן והקיבוץ טוענים כי התובעת תרמה באשמתה לקרות התאונה ולתוצאותיה. ככלל, לא בנקל ישית בית-משפט אשם תורם על עובד, שהרי מחובת המעביד לספק לו אמצעי הגנה נאותים שיאפשרו לו לבצע את עבודתו בבטחה. לא כל שכן כאשר העובד מבצע את העבודה כדי לקדם את עניינו של המעביד.

41. אפילו התרשלה התובעת, הרי שאין מדובר ברשלנות רבתי או בפזיזות מצדה – היא ביצעה את עבודתה לפי דרישות הקבלן ובשיטה שהנהיג. ראוי לזכור כי התובעת אישה צעירה, אם לפעוטות, חסרת השכלה שהשפה העברית אינה שגורה בפיה. כדי לסייע בפרנסת המשפחה עבדה תמורת שכר מינימום בעבודה פיזית פשוטה אך קשה ובשעות בלתי שגרתיות. לפי עדותה לא דרשה מהקבלן משקפי מגן או אמצעי הגנה אחר מחשש לפיטורין (עמוד 34 שורות 6 – 9. כן ראה עמוד 29 שורות 8 – 9). בנסיבות אמורות, חששה פן תפוטר אם תבוא בדרישות לקבלן היה אפוא ממשי. יתרה מכך, הקבלן העיד כי לביצוע עבודת איסוף הבצל אין צורך במשקפי מגן. מה לו כי ילין על כי התובעת לא דרשה שיסופקו לה?

42. על יסוד האמור לעיל, לא ראיתי לייחס לתובעת אשם תורם.

הפן הביטוחי

43. אין חולק כי הקבלן לא דאג לביטוח אחריות מעבידים. לטענת התובעת, והקבלן מצטרף לטענתה זו, הביטוח של הקיבוץ מכסה גם את חבות הקבלן.

44. במועד הרלוונטי לתובענה היה הקיבוץ מבוטח בביטוח אחריות מעבידים אשר כיסה מבוטחים המנויים בפוליסה לפי מספר נקוב (200 חברי הקיבוץ, מועמדים, מתנדבים ותושבים אחרים העובדים בלעדית במסגרת המשק; 120 שכירים העובדים במשק "לרבות קבועים כנגד חשבוניות ועובדים באמצעות חברת כח-אדם"; 180 תלמידי אולפן, חיילים, גרעיני נח"ל וסטודנטים; 216 חברי הקיבוץ העובדים במפעל בבעלות הקיבוץ ו-185 חברי הקיבוץ בעבודות חוץ או במוסדות תנועה (מן הסתם תנועת הקיבוצים) אשר אינם פעילים במסגרת הקיבוץ. עוד מצוין כי חבות המבטחת מורחבת לכסות שבעה עובדים במוסך ועובד אחד בפינת החי. כמו-כן מורחבת החבות כלפי צדדים שלישיים המחזיקים במשרד או בבית עסק בתחום הקיבוץ.

45. מלשון הפוליסה עולה כי הביטוח כיסה את חבות הקיבוץ כלפי עובדיו, בין כאלה שהעסיק ישירות ובין כאלה שהעסיק באמצעות חברת כוח אדם. אין הפוליסה מכסה חבות הקיבוץ כלפי עובדים של קבלנים עצמאים המועסקים בתחומו. הגדרת "מקרה ביטוח" בפוליסה אך מחדדת קביעה זו. לפי ההגדרה מקרה ביטוח הוא "היזק גופני, נפשי או שכלי או מוות כתוצאה מתאונה או מחלה לאחד או יותר מעובדי המבוטח המתוארים ברשימה, ושהוא בשירותו של המבוטח – בין אם בשכר ובין אם לא – שאירעו תוך כדי או עקב עבודתו/ם בעסקו של המבוטח."

הקבלן או עובדיו לא תוארו ברשימה כעובדי הקיבוץ והתאונה לא אירעה תוך כדי או עקב עבודת התובעת בעסק של הקיבוץ, אלא תוך כדי עבודתה בעסקו של הקבלן. הקבלן אף אינו נמנה עם הצדדים השלישיים המתוארים בפוליסה.

46. לפי עדותו "..תמיד הייתי עושה אישית ביטוח. דווקא בזמן ההוא אני לא יודע" ולא היה לו ביטוח כי "לא שם לב". על השאלה אם הניח שהביטוח של הקיבוץ מכסה את חבותו השיב הקבלן "אני לא שאלתי ולא ביררתי" (עמוד 54 שורות 11 – 31).

דברי הקבלן תומכים במסקנה כי ביטוח הקיבוץ לא כיסה את חבותו בכלל וכלפי עובדיו בפרט. יתרה מכך, אף כי הקבלן ידע על פציעתה של התובעת לא דיווח לקיבוץ עליה. פעולה זו התבקשה אם ראה עצמו מבוטח על פי הפוליסה של הקיבוץ. הימנעות זו אך מחזקת את המסקנה האמורה.

47. בסיכומיה טענה באת כוח התובעת כי הקיבוץ חב כלפי התובעת היות שלא דאג לוודא כי הקבלן התקשר בחוזה ביטוח אחריות מעבידים. מדובר בהרחבת חזית, שנטענה לראשונה בסיכומיו, ודי בכך כדי לדחותה.

גם לולא כן דין טענה זו היה להידחות. הקיבוץ התקשר בחוזה עם הקבלן לביצוע עבודת איסוף הבצל שהיא עבודה פשוטה אשר אינה יוצרת סיכונים מיוחדים – העובדים אינם משתמשים בכלי עבודה מסוכנים והעבודה אמנם פיזית, ברם אינה דורשת מאמץ מיוחד. כמו-כן הקיבוץ התקשר עם קבלן עצמאי מוכר לו שבעבר ביצע את העבודה לשביעות רצונו ואשר לפי המוסכם מלבד תשלום שכר הקבלן והעמדת מכלים וטרקטור כולל מפעילו כדי להעמיסם לא חב הקיבוץ מאומה (עמוד 56 שורות 18 – 26). לכן אין לומר כי הקיבוץ התרשל בכך שלא בדק אם לקבלן ביטוח אחריות מעבידים, אם לאו. ואפילו התרשל הקיבוץ, הרי שאין קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק שנגרם לתובעת.

המצב הרפואי

48. ביום התאונה בשעה 08.30 בערך התלוננה התובעת על כאבים בעינה השמאלית. לכן הקבלן הורה לה להפסיק את עבודתה ולשבת בצד. למחרת היום שבה התובעת לעבודה. יומיים לאחר התאונה (ביום 25.6.08) פנתה התובעת לרופא המשפחה ד"ר רסלאן, אשר הורה לה להשתמש בטיפות עיניים.

כעבור יומיים שבה התובעת לרופא המשפחה, אשר הפנה אותה למומחה. למחרת היום פנתה התובעת לחדר המיון של בית חולים רמב"ם בחיפה. הרופא המטפל אבחן Corneal abscess בעין שמאל והופנתה לאשפוז דחוף במחלקת עיניים.

התובעת אושפזה מיום 28.6.08 ועד ליום 18.7.08. במהלך האשפוז אובחנה דלקת חריפה בקרנית מלווה בסימני דלקת תוך-עיניים בלשכה הקדמית של העין. כן אובחן כיב פטרייתי. חרף טיפול אנטיביוטי אינטנסיבי חל שיפור חלקי בלבד במצבה, והקרנית נותרה עכורה.

ביום 24.7.08 אושפזה התובעת שוב עד ליום 7.8.08. במהלך אשפוז זה עברה התובעת ניתוח השתלת קרנית חודרת בעין שמאל. ביום 3.8.08 עברה התובעת ניתוח נוסף לשחרור הִדוקים קדמיים בין הקשתית לקרנית. בתום האשפוז נותרה התובעת עיוורת בעין שמאל.

סך הכול אושפזה התובעת 36 ימים.

49. מטעמה, נבדקה התובעת על ידי מומחה בתחום העיניים ד"ר סטנלי היימס אשר העריך את נכותה הצמיתה בשיעור 30% לפי סעיף 52(1)(1)(י) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי). ד"ר היימס מצא כי עקב זיהום פטרייתי של הקרנית נגרם לתובעת איבוד ראיה מוחלט בעין שמאל. הוא גם ציין כי ניתוח נוסף לא זו בלבד שלא ישפר את מצבה, אלא עלול לגרום להידרדרות נוספת במצבה. עוד הוסיף כי במצבה אינה יכולה התובעת לעבוד בחקלאות.

50. מטעם הנתבעים נבדקה התובעת על ידי פרופ' ארנה גייר אשר אישרה את קביעתו של ד"ר היימס בדבר נכות צמיתה בשיעור 30% לפי סעיף 52(1)(1)(י) לתקנות הביטוח הלאומי ברם חלקה על קביעתו כי ניתוח נוסף עלול לגרום להחמרת מצבה. לדעת פרופ' גייר ניתוח יכול לשפר את מצבה. כמו-כן, הגם שקיים סיכון בעבודות מסוימות אצל אדם שלו עין אחת בריאה בלבד אין מניעה לבצע מגוון עבודות אחרות, גם בחקלאות.

51. בסיכומיהם לא חזרו באי כוח הקבלן והקיבוץ על סיכויי שיפור מצבה של התובעת. לפיכך אני קובעת כי נכותה הצמיתה בעטיה של התאונה היא בשיעור 30% לצמיתות.

המוסד לביטוח לאומי

52. התאונה אירעה במסגרת העבודה. הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי העריכו את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 30% בהתאם לסעיף 52(1)(1)(י) לתקנות הביטוח הלאומי. הוועדה הרפואית ראתה להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי והעמידה את נכותה לכדי 45% לצמיתות מיום 1.4.10.

תגמולי המוסד לביטוח לאומי מסתכמים בסך 280,624 ₪ (נכון ליום 31.12.12). סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה בלבד) מסתכם בסך 280,666 ₪ (מעוגל).

נזקי התובעת

53. במועד קרות התאונה עבדה התובעת – כעובדת בשכר - בעבודות קטיף ואיסוף בצל, שהן עבודות כפיים בלתי מקצועיות. בחודש שקדם לתאונה השתכרה התובעת סך של 2,200 ₪ (בגין עבודה למשך 22 יום). שכרה היה נמוך משכר המינימום, אשר הסתכם בסך 171.24 ₪ ליום לעובד בשכר המועסק חמישה ימים בשבוע ובסך 148.41 ₪ ליום לעובד בשכר המועסק שישה ימים בשבוע. היות שהתובעת עבדה חמישה ימים בשבוע (בחודש מאי 2008 עבדה 22 יום ובחודש יוני 2008 – שבו קרתה התאונה – עבדה 18 יום). בהתאם לכך שכר מינימום לעובד אשר עבד 22 יום בחודש הסתכם בסך 3,767 ₪.

מאחר שהתובעת עובדת בחקלאות בלתי מקצועית אין להניח כי במרוצת השנים היה עולה שכרה מעל שכר מינימום. לצורך הערכת נזקיה בעבר יובא בחשבון שכרה עובר לתאונה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה). סכום זה משוערך להיום מסתכם בסך 2,686 ₪. בנוגע לעתיד יובא בחשבון שכר מינימום, שנכון להיום מסתכם בסך 4,366 ₪.

54. כאמור, כתוצאה מהתאונה אושפזה התובעת 36 ימים בשתי הזדמנויות שונות במהלכם נותחה בעינה. כן נזקקה לתקופת החלמה.

לנוכח מהות הפציעה וסוג עבודתה, אין להניח כי בטרם התייצבות מצבה הרפואי היה בכוחה להשתלב שוב במעגל העבודה. נכון יהיה אפוא להעמיד את תקופת האי-כושר המלא לתקופה בת שנה, עד ליום 30.6.09.

55. מעבר לתקופה זו אין לקבל את עמדת התובעת, ולפיה בעטיה של התאונה אבד מלוא כושר השתכרותה עד סוף תוחלת העבודה. טענתה זו מבוססת על החשש פן תיפגע במהלך עבודתה בעינה הבריאה, וכך תאבד מאור עיניה. חשש זה אינו מצדיק אי-השתלבות מחדש במעגל העבודה. עבודה בקטיף אינה דורשת מיומנות מיוחדת או כושר ראיה מושלם. את חששה של התובעת – המוצדק כשלעצמו – ניתן להפיג אם תקפיד ותשתמש באמצעי הגנה נאותים.

הפסדי השכר של התובעת בעבר (מעבר לתקופת אי-כושר מלא) ולעתיד יחושבו על בסיס שיעור נכותה הצמיתה (30%), המשקף את הפגיעה בכושר השתכרותה.

56. כאן המקום לציין כי העובדה שהוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי ראתה להגדיל את שיעור הנכות בהסתמך על תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי אינה יכולה לסייע לתובעת. תקנה זו היא אמצעי העומד לרשות הוועדות הללו, שתפקידן מעין שיפוטי, לבטא את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הניזוק. בניגוד לוועדות הרפואיות, שומע בית המשפט ראיות על אודות מצבו הרפואי של הניזוק, על עיסוקו ועל תפקודו לפני התאונה ולאחריה. בידי בית המשפט מצויים אפוא נתונים המאפשרים לו להעריך אל-נכון את השפעת הנכות הרפואית על התפקוד תוך מתן ביטוי גם לעקרונות בדיני הנזיקין, ובהם חובת הניזוק להקטנת נזקיו.

ראה בסוגיה א' ריבלין, "תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה חדשה ומעודכנת, בעמודים 514-513 והפסיקה הנזכרת שם.

57. על יסוד האמור לעיל, אני מעריכה את אבדן ההשתכרות של התובעת כתוצאה מהתאונה הנדונה לפי הפירוט שלהלן:

אבדן השתכרות מלא למשך שנה אחת שנים על בסיס 2,686 ₪ ברוטו לחודש – 32,232 ₪.

אבדן השתכרות חלקי בעבר החל מיום 1.7.09 וכלה ביום מתן פסק הדין ( 45 חודשים) על בסיס נכות צמיתה בשיעור 30% - 36,270 ₪ ( 806 X 45).

אבדן כושר השתכרות לעתיד על בסיס נכות בשיעור 30% למשך 31 שנה (עד הגיעה התובעת לגיל 67) על בסיס שכר מינימום בסך 4,366 ₪ - 317,013 ₪ (1,310 X 241.9952).

כן זכאית התובעת לפיצוי בגין אבדן זכויות סוציאליות בסך 35,000 ₪.

58. עזרת הזולת בעבר – לטענת התובעת עקב התאונה נזקקה ותזדקק לעזרת בני משפחתה לביצוע פעולות היום-יום. במועד התאונה היתה התובעת אם לשלושה ילדים פעוטים. בשים לב למהות הפגיעה, משך זמן האשפוז (בשתי הזדמנויות שונות) ותקופת החלמה סבירה שלאחריהם זכאית התובעת לפיצוי בגין ראש נזק זה בעבר. במהלך תקופה זו סביר להניח כי העזרה אשר הושיטו לה בני משפחתה חרגה מזו הניתנת ברגיל לבן משפחה חולה. התובעת זכאית אפוא לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 15,000 ₪.

היות שמצבה הרפואי התייצב, אין הצדקה לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד.

59. הוצאות רפואיות ונסיעה – התאונה אירעה במסגרת העבודה, ולכן הוצאות אלה מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. עם זאת סביר להניח שנגרמו לתובעת הוצאות מסוימות שלא כוסו על ידי גורם זה. לכן זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה בהערכה גלובלית בסך 3,000 ₪.

60. נזק בלתי ממוני – נוכח שיעור הנכות שנותרה, משך תקופת ההחלמה, ימי האשפוז במהלכם נותחה אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 250,000 ₪.

61. נזקי התובעת מסתכמים אפוא בסך 688,515 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסך 280,666 ₪ (נכון ליום מתן פסק הדין בצירוף הפרשי הצמדה בלבד עד ליום מתן פסק הדין).

סוף דבר

62. על יסוד האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע 1 (הקבלן) לשלם לתובעת סך של 407,850 ₪ (מעוגל).

התובענה נגד הקיבוץ נדחית בזאת.

אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 17% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין וכן הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ (כולל החזר האגרה ששולמה). כן ישלם הנתבע 1 הוצאות משפט לנתבעים 2 ו-3 בסך 20,000 ₪.

ביום 3.4.11 ניתן פסק דין בהודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים 2 ו-3 נגד הנתבע 2.

ההודעה לצד שלישי ששלח הנתבע 2 נגד הנתבעת 3 נדחית בזאת.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 4 באפריל 2013, בהעדר הצדדים.