1. ביום 30.11.08 הוגשה תביעת הקטינה והוריה. תביעת הקטינה הוגשה בעילת "חיים בעוולה" ותביעת הוריה הוגשה בעילת "הולדה בעוולה".

2. בפני בקשה לתיקון כתב התביעה, שהוגשה בעקבות ההלכה שנקבעה ב- 28.5.12 בע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית [להלן: הלכת המר]. הלכת המר ביטלה למעשה את עילת התביעה הנפרדת של היילוד שנולד בפגם, שעמדה על מכונה במשך למעלה מרבע מאה, מאז ניתן פסה"ד המכונן בעניין זייצוב. תחת זאת, הגדירה והרחיבה ההלכה את עילת התביעה של הורי הקטין, הן כניזוקים ישירים והן כניזוקים עקיפים, כמי שמחויבים לשאת בעול גידולו של ילדם הפגוע כל ימי חייו וימי חייהם.

3. הבקשה שבפניי היא להוספת פרק לכתב התביעה, שתכליתו הגדרת ראשי נזק חדשים בתביעת ההורים, בהתאם להלכת המר (כגון: עזרת צד ג', סיעוד והשגחה מוגברים עבור הקטינה, הוצאות קיום בהן יישאו ההורים עד תום תוחלת חייה, הוצאות ניידות, דיור, טיפולים רפואיים, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה של ההורים).

טענות הצדדים (בקצרה)

4. לטענת התובעים "נוכח העדר פסיקה מנחה בשאלת תחולתה וגדריה של הוראת המעבר למקרה כגון זה, כמו גם בשאלה לגבי תחולתה הרטרוספקטיבית של הלכת המר..., קיים כיום בסיס להרחבת עילת תביעתם של ההורים בתיק הנדון ולעדכון ופירוט ראשי הנזק להם זכאים התובעים 2-3 במסגרת עילת תביעתם..."

5. הנתבעים מתנגדים לתיקון כיוון שלדידם מדובר בניסיון של התובעים לאחוז בחבל בשני קצותיו. מצד אחד, להותיר את ראשי הנזק השמורים לקטין, שבוטלו למעשה בהלכת המר ומצד שני, להוסיף ראשי נזק חדשים בתביעה ההורים.

עוד טענו כי היה ובימ"ש יתיר לתובעים לתקן את התביעה, יש לעשות זאת לפי הלכת המר, כך שכתב התביעה המתוקן יתייחס אך ורק לעילת ההורים.

6. התובעים בתשובה הפנו להחלטת השופטת וילנר, שניתנה לאחרונה ב-ת.א. (חי') 207/07 ח.ע. קטינה נק מ"י – משרד הבריאות ולאנומליה או לעמימות שנוצרה בעקבות הלכת המר באשר לפרשנות הוראת המעבר, אליה אשוב ואדרש.

דיון

7. בהלכת המר נקבעה הוראת מעבר, שתכליתה לא להותיר את הילוד הפגוע, ככל שהולדתו נעשתה בעוולה, ללא פיצוי הולם, וזו לשונה:

"תוצאת פסק-הדין – ככל שהיא נוגעת לביטול עילת התביעה של היילוד – לא תחול על תיקים תלויים ועומדים (לרבות התיקים שבפנינו) שבהם לא הוגשה תביעת הורים".

8. בענייננו אמנם הוגשה תביעת ההורים, אלא שזו התיישנה במועד הגשתה. התביעה הוגשה כאמור ביום 30.11.08 ואילו הלידה הנדונה התרחשה ביום 17.1.1989.

הנתבעים כבר בפתח כתב ההגנה שהגישו, טענו כי יש לדחות או למחוק את התביעה על הסף, בין השאר כיוון ש"תביעת התובעים 2-3 [ההורים] התיישנה". גם בתחשיב הנזק מטעמם עמדו על טענתם זו. ואף בתגובתם לבקשה ציינו כי תביעת ההורים הוגשה באיחור של כ- 20 שנים מהאירוע.

כיוון שעילת ההורים אכן התיישנה, לא ניתן להתגבר על כך גם בכתב תביעה מתוקן. לפיכך, אין מקום לאפשר תיקון כתב התביעה כמבוקש.

9. עם זאת, כיוון שתביעת ההורים התיישנה, כמוה כתביעת הורים שלא הוגשה. בהתאם לתכלית הוראת המעבר בהלכת המר, כמפורט בהרחבה בהחלטה הנ"ל של חברתי השופטת וילנר, ונימוקיה מקובלים עליי, הרי שהלכת המר לא תחול על תביעת הקטינה.

10. לפיכך הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית. תביעת ההורים נדחית מחמת התיישנות.

תביעת הקטינה תעמוד על כנה ותתברר בהתאם להוראת המעבר בהלכת המר, עפ"י הדין הקודם.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.