הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה בעבירות של נהיגה בקלות ראש וברשלנות, גרימת חבלות של ממש, פניית פרסה והתנהגות הגורמת נזק.

בקליפת אגוז, הנאשמת בצעה פניית פרסה שחסמה את דרכו של הרכב המעורב ובכך גרמה לתאונת דרכים. כתוצאה מהתאונה נפצע נהג הרכב, מר יוסף צור, ושתיים מצלעותיו נשברו. בנוסף נפצעה באורח קשה הנוסעת שהיתה עימו, גב' מרים צור, לה נגרמו שברים רבים במרבית צלעותיה וכן בעצמות נוספות בבית החזה, שברים אלה גרמו לנזקים נרחבים בבית החזה ובכלל זה בריאותיה. כמו כן, נפגע עמוד השדרה הצווארי של הנוסעת, נגרם קרע בטחול ונזקים נוספים.

ב"כ המאשימה התייחס בטיעוניו לרשלנותה של הנאשמת ולתוצאותיה הקשות של התאונה, בקש לדחות את המלצות שירות המבחן ולהטיל על הנאשמת מאסר בפועל, שיכול וירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה בפועל שתעלה על שנה, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשמת הסכים לחומרת תוצאותיה של התאונה ולהחמרה בענישה המתבקשת בעקבותיהן. יחד עם זאת, ציין כי הנאשמת הינה נהגת שומרת חוק, המכה על חטא ומייסרת את עצמה משום שפגעה באדם אחר. הסניגור הפנה לתסקיר שירות המבחן ולהמלצותיו – אותן בקש לאמץ, ובהתאם בקש להטיל על הנאשמת עונש פסילה שלא יעלה על עשרה חודשים ושל"צ במקום דרישת התביעה למאסר.

הנאשמת בדברה האחרון בקשה לאפשר לה להמשיך לעזור להוריה, לשם כך עברה להתגורר עימם. עוד הביעה חשש כי הרשעתה וענישה מחמירה יפגעו בהמשך תעסוקתה כרואת חשבון.

תסקיר שירות המבחן מתאר את קורותיה של הנאשמת, ואת נטילת האחריות המלאה מצידה לעובדות כתב האישום. הנאשמת תיארה לפני קצינת המבחן את ההשלכות הקשות של התאונה על מגוון רובדי חייה ועל מצבה הנפשי. היא בטאה אשמה וכעס עצמי המלווים אותה עד היום נוכח העובדה שפגעה באדם אחר. לאחר שנעזרה בגורמים שונים, השתפר מצבה.

התרשמות שירות המבחן הינה כי התאונה ותוצאותיה עדיין גורמות לנאשמת תחושות של אכזבה והאשמה עצמית ומהוות אירוע חריג ביחס לאורח החיים התקין והנורמטיבי שהיא מנהלת דרך כלל. עבודתה מהווה גורם משקם עבורה, ועל כן המלצת שירות המבחן היא שלא להטיל עליה מאסר בפועל, אלא להמירו בשירות לתועלת הציבור, לצד פסילה קצרה ופיצוי.

גליון ההרשעות הקודמות של הנאשמת מלמד כי היא הורשתה לנהיגה בשנת 1997, ומאז נדונה פעמיים. לראשונה, בשנת 2004 בגין אי החזקת רשיון רכב, ובשנית בשנת 2010 עת חצתה את הכביש כהולכת רגל, שלא במעבר חצייה.

בהתחשב בחומרת המעשים, בנסיבותיהם, במידת אשמה של הנאשמת, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש הכולל ההולם למעשי העבירה שביצעה הנאשמת הינו:

* מאסר לתקופה שבין ללא מאסר כלל לבין שנת מאסר * פסילה בפועל לתקופה שבין 5 חודשים לבין 24 חודשים * קנס שינוע בין 800 ₪ לבין 2,500 ש"ח

האינטרס הציבורי מחייב הטלת ענישה מחמירה נוכח חומרת העבירות ובעיקר בהתחשב בחומרת תוצאותיהן.

יחד עם זאת, ובהיות הענישה אינדיבידואלית, אקח לזכותה של הנאשמת את הודאתה, הכרתה בטעויותיה, תובנתה לחומרת תוצאותיהן ותחושותיה בעקבות פציעת המעורבים. כמו כן, אתן משקל לעברה הנקי, לחלוף הזמן ולנסיבותיה האישיות.

בהתחשב בכל אלה, אני סבורה שאין מקום להטלת מאסר בפועל על הנאשמת. כמו כן, ובהתחשב בעונשים שאטיל על הנאשמת, נדמה כי אין מקום להטלת צו של"צ. באשר לפיצויים, אליהם התייחס שירות המבחן, התביעה לא עתרה להשתת פיצויים, ולא נטען לפניי דבר ביחס לסוגייה זו. משכך, אינני מטילה פיצויים.

לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים, אני מטילה בזה על הנאשמת את העונשים הבאים:

אני גוזרת על הנאשמת 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגה בקלות ראש וברשלנות שתגרום לחבלות של ממש.

בהתחשב בתקופת הפסילה המנהלית שריצתה הנאשמת, אני פוסלת אותה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 11 חודשים.

הפקדת רשיון הנהיגה תיעשה לאלתר במזכירות בית משפט השלום בנצרת.

הנאשם רשאי לנהוג היום עד השעה 16.00.

אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך -.1,500 ₪ או 15 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.1.13 ואילך. איחור בתשלום אחד יעמיד את הקרן לפירעון מידי.

הודע על זכות ערעור בבית משפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מיום הודעת גזר הדין.

ניתנה היום, א כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.