טענות התובע

הנתבעת היתה בעלת שני שלישים מהזכויות במגרש ועליו שלושה קוטג'ים - מקרקעין הידועים כגוש 8253 חלקה 130 - ברמת פולג בנתניה (להלן – המקרקעין). להבטחת הסכם להסדרת חובו של צד ג' לתובע (להלן – הבנק) מיום 13.6.06 (להלן – ההסכם) ובהתאם להוראות ההסכם שיעבדה הנתבעת, כלתו של צד ג', את זכויותיה במקרקעין לטובת הבנק.

למרות שיעבוד זכויותיה במקרקעים לטובת הבנק חתמה הנתבעת ביום 18.9.07 על הסכם מכר (להלן – הסכם המכר), ולפיו מכרה את אחד מהקוטג'ים הבנויים במקרקעין לה"ה חיים ושרה זלמנוביץ בתמורה לסך של 618,000 $.

לאחר החתימה על הסכם המכר פנתה הנתבעת לבנק וביקשה להמיר את השעבוד על מחצית מזכויותיה תמורת העברת כספים מתוך התמורה האמורה בהסכם המכר במישרין לבנק. הבנק נענה לדרישה בכפוף לשני תנאים. התנאי האחד, העברת סך של 450,000 $ ישירות לחשבונו של צד ג' בבנק, שהיה מצוי ביתרת חובה. התנאי השני, העברת סך נוסף של 116,000 $ לאותו חשבון בתוך 14 יום ממועד קבלת אישור מרשויות המס לרישום העסקה בפנקסי המקרקעין או עד ליום 18.3.08, לפי המוקדם. לשם הבטחת קיומם של אותם שני תנאים חתמה הנתבעת על התחייבות בלתי חוזרת כלפי הבנק לקיומם המלא של אותם שני תנאים, ולנוכח חתימתה הוציא הבנק "מכתב כוונות" בנוגע למחיקת השיעבוד מאותו קוטג', באופן שתתאפשר מכירתו לה"ה זלמנוביץ הנ"ל.

הסך של 450,000 $ אכן הועבר לבנק והופקד בחשבונו של צד ג' לשם צימצום יתרת החובה. התשלום השני בסך 116,000 $ לא הועבר ע"י הנתבעת לבנק, חרף התחייבותה לעשות כן כתנאי לשחרור השעבוד.

ביום 14.11.07 שילם צד ג' לבנק סך של 200,00 ₪ על חשבון חובותיו. בהתאם לשער היציג במועד הרלוואנטי היה סכום זה שווה ערך ל-50,826 $. צד ג' ביקש לזקוף תשלום זה על חשבון התחייבותה של הנתבעת להעביר לבנק סך של 116,000 $, התחייבות, שהנתבעת לא עמדה בה, כאמור לעיל.

בהתאם לאמור לעיל נותרה הנתבעת חייבת לבנק סך של 65,174 $. סכום זה, כשהוא נושא ריבית מיום 18.3.08, המועד האחרון לביצוע התשלום על ידי הנתבעת בהתאם להתחייבותה הנזכרת לעיל, עומד על סך של 66,943 $, נכון למועד הגשת התביעה, 3.12.08, כשסכום זה שווה ערך ל-267,102 ₪.הבנק עותר לחיובה של הנתבעת בתשלום סכום זה.

טענות הנתבעת

צד ג' הינו החייב העיקרי, אשר חב כספים לבנק. הנתבעת כלל אינה צד להסכם, אשר נועד להסדיר פרעון חובו של צד ג' לבנק. שיעבוד המקרקעין לבנק נועד להבטיח התחייבויותיו של צד ג', ולהוות בטוחה נוספת, בבחינת מישכון נכס להבטחת חיובו של אחר.

בהסכם נקבע, כי אם לא יעמוד צד ג' בתשלומים עפ"י ההסכם, רשאי יהיה הבנק לממש את המשכנתא הרשומה לטובתו על נכס מקרקעין של צד ג'. אם מימוש משכנתא זו לא יספיק לשם פרעון החוב, אז יוכל הבנק לפעול למימוש הבטוחה הנוספת, שיעבוד זכויות הנתבעת במקרקעין. הבנק לא פעל בהתאם להוראות אלו של ההסכם, ולא מימש את את המשכנתא על נכס המקרקעין של צד ג'. במצב דברים זה מנוע הבנק מלתבוע ישירות את הנתבעת.

בהתאם להוראות ההסכם הסכימו הנתבעת וגיסתה, גב' מיכל חבה, שהינה ביתו של צד ג' (להלן – מיכל), להעמיד כבטוחה נוספת לבנק את זכויותיהן במקרקעין. במכתב כוונות של הבנק מיום 17.4.07 הודיע הבנק לנתבעת ולמיכל, כי סכום הבטוחה הנוספת יקטן בהתאמה לסכומים, שישולמו לבנק על ידי צד ג'. עוד נאמר שם, כי מימוש זכויותיהן במקרקעין יהיה רק אם צד ג' לא יעמוד בתנאיו של ההסכם, בכל הנוגע לתשלומים לשם פרעון חובו לבנק, ומימוש המשכנתא על הנכס של צד ג' לא יספיק לשם פרעון מלוא החוב.

אכן בשלב מאוחר יותר ביקשה הנתבעת למכור את זכויותיה באחד הקוטג'ים שבמקרקעין. אז נחתם הסכם המכר, ונקבע, כי הקונים, ה"ה זלמנוביץ, ישלמו בתמורה לזכויות אלו סך של 618,000 $. הנתבעת קיבלה את הסכמת הבנק לעיסקה זו כנגד המרת הבטוחה, שבשעבוד הממכר לבנק, בהעמדת סך של 450,00 $ לבנק כבטוחה וכן העמדת סך נוסף של 116,000 $ כבטוחה נוספת, כאשר הבנק היה אמור להחזיק כבטוחה בסכומים אלו עד לבדיקת הסכומים, שהתקבלו אצלו מצד ג' בהתאם להסכם.

בשלב מאוחר יותר פנה צד ג' לנתבעת בבקשה, שהסך של 450,000 $ יועבר לבנק על חשבון חובו של צד ג' לבנק. הנתבעת והבנק הסכימו לכך.

באשר לסך הנוסף של 116,000 $ הסכימה הנתבעת לחתום על התחייבות להעברתו של סכום זה לבנק, היות שסברה שמדובר בהעברת הסך לבנק כבטוחה בלבד ולא כתשלום על חשבון חובו של יוסף חבה. הבנק אכן הסכים לכך, שהסך של 116,000 $ ישמש כבטוחה בלבד.

בינתיים עלה מאד שוויים של שני הקוטג'ים האחרים, שנותרו כבטוחה נוספת לקיום התחייבויותיו של צד ג' בהתאם להסכם, ושוב לא היה צורך בהפקדת הסך של
116,000 $ לשם השלמת סכום הבטוחה הנוספת, שנדרשה על ידי הבנק מלכתחילה.

הבנק הוסיף ופעל בחוסר תום לב, תוך שהוא מכשיל גביית החוב בהתאם להוראות ההסדר והפרת התחייבויותיו כלפי הנתבעת. התנהלות זו של הבנק הסבה לנתבעת נזקים שונים. על כן הודיעה הנתבעת על ביטול התחייבויותיה בהתאם כלפי הבנק להפקדת הבטוחה הנוספת בסך 116,000 $.

הנתבעת שיגרה, ברשות ביהמ"ש, הודעה לצד ג', ובמסגרתה העלתה טענותיה באריכות, כאשר בעיקרו של דבר, הנטען על ידי הנתבעת נגד צד ג' הוא, כי בהתאם להסכם צד ג' הוא החייב העיקרי כלפי הבנק. הנתבעת כלל איננה צד להסכם. אם תחוייב הנתבעת בתשלום הסך הנתבע לבנק, הרי שמדובר בתשלום שהינו במסגרת ההסכם, ההסדר לפרעון חובותיו של צד ג' לבנק. ממילא על צד ג' לשפות את הנתבעת בגין כל נזק שייגרם לה ובגין כל הוצאה שתוציא בעטיה של התביעה, אשר הגיש נגדה הבנק בתיק זה.

טענות צד ג'

הזכויות במקרקעין היו מלכתחילה בבעלותו של צד ג'. צד ג' העביר הזכויות במקרקעין במתנה לנתבעת. הוסכם בין הנתבעת ובין צד ג', כי עם סיום בנייתם של שלושה קוטג'ים במקרקעין, אחד מהם יימכר, והתמורה תשמש למחייתו של צד ג' בערוב ימיו. הנתבעת הפרה התחייבות זו ונמנעה מהעברת התמורה לצד ג'.

לצורך מכירת הבית, תוך העלמת דבר המכירה מידיעתו של צד ג', התחייבה הנתבעת לשלם לבנק סך של 566,000 $ לשם החרגתו מהשיעבוד, שרבץ על המקרקעין. הבנק והנתבעת הגיעו להסכמה זו ללא ידיעתו של צד ג'. בשום שלב לא סוכם, שצד ג' ישפה את הנתבעת בתשלום זה או בחלק ממנו. המדובר בהתחייבות עצמאית של הנתבעת כלפי הבנק, המנותקת לחלוטין ממערכת היחסים שבין הבנק ובין צד ג'.

גם אם תתקבל טענת הנתבעת, כי על צד ג' לשפות את הנתבעת, הרי שאל מול סכום זה יש לקזז את תמורת הקוטג', שנמכר על ידי הנתבעת, אותו התחייבה הנתבעת להעביר לצד ג' לשם מימון מחייתו, כאמור לעיל.

דיון והכרעה

התביעה העיקרית

נראה כי במוקד המחלוקת בתביעה העיקרית עומדת שאלת פרשנותו של כתב ההתחייבות מיום 10.10.07 עליו חתמה הנתבעת (נספח 4 לתצהיר עדותה של עדת הבנק, גב' אורלי גורדון) (להלן – ההתחייבות). מפאת חשיבות האמור שם תצוטט להלן לשונה של ההתחייבות במלואה:

"לכבוד

בנק הפועלים בע"מ

ג.נ.

הנדון: 1/3 מחלקה 130 בגוש 8253, נתניה

הואיל ולהבטחת הסכם מיום 13.6.06 בין מר יוסף חבה לבין בנק הפועלים בע"מ בנוגע לפדיון המשכנתא על המקרקעין הידועים כ"בית חבה" (חלקה 47 וחלק מחלקה 181) (להלן – "ההסכם") יצרתי, יחד עם גב' מיכל חבה, שיעבוד מדרגה ראשונה לטובת בנק הפועלים בע"מ על זכויותי במקרקעין הידועים כחלקה 130 בגוש 8253;

והואיל וביום 18.9.07 חתמתי על הסכם למכירת קוטג' אחד, הצפון מערבי, מבין 3 הקוטג'ים הבנויים על הנכס ומסומן באדום בתשריט המצורף כחלק בלתי נפרד ממכתבנו זה (להלן: "הנכס"), לה"ה זלמנוביץ חיים ושרה בתמורה לסך של 618,000 דולר ארה"ב;

לפיכך, לבקשתכם, הרינו לאשר כדלקמן:

1. ידוע לי כי נתתם לבקשתי את הסכמתכם לעסקה הנ"ל למכירת הנכס וכי אישרתם כי תשחררו את הנכס מתחולת המשכנתא בכפוף לקיומו של התנאי הבא:

1.1 סך של 450,000 דולר ארה"ב, יועבר ישירות לחשבון מספר 460644, בסניף 681 של בנק הפועלים בע"מ, ע"ש יוסף חבה, עד לא יאוחר מיום 31.10.07;

2. בנוסף, הריני מתחייבת כלפיכם בהתחייבות בלתי חוזרת כדלקמן:

2.1 יתרת התמורה, עד לסך של 566,000 דולר ארה"ב, קרי, סך נוסף של 116,000 דולר ארה"ב, תועבר אף היא לחשבון מספר 460644, בסניף 681 של בנק הפועלים בע"מ, ע"ש יוסף חבה, עד לא יאוחר מ-14 ימים מיום קבלת אישור רשויות המס לרישום העסקה בפנקסי המקרקעין, או עד לתאריך 18.3.08 (כולל), לפי המוקדם;

2.2 הנני מתחייבת לפעול כמיטב יכולתי לפעול לקבלת הקלה ו/או פטור מסכומי המס שחלים, ככל שחלים, על הנכס ו/או העסקה;

3. מובהר כי אין בהסכמתו של הבנק כאמור לעיל כדי לגרוע או לפגוע בכל זכות של בנק הפועלים בע"מ במקרה של אי-התקיימות תנאי מהתנאים הנ"ל וכן אין באמור משום שינוי בהסכמים הקיימים בין הבנק לבין מר יוסף חבה, ואף לא ויתור על זכות כלשהי מזכויות הבנק כלפיו.

בכבוד רב,

גב' קרול חבה".

לטענת הבנק מדובר בהתחייבות של הנתבעת להעביר לבנק סך של 566,000 $ מתוך כספי התמורה, שהתקבלו ממכירת הקוטג', שהיה משועבד קודם לכן לבנק. מנגד, הנתבעת טוענת, שאין מדובר בהתחייבות של הנתבעת להעביר הכספים לבנק על חשבון חובו של צד ג', אלא מדובר בהעמדת הכספים כבטוחה נוספת לפרעון חובו של צד ג' לבנק בהתאם להוראות ההסכם.

עיון בלשונה של ההתחייבות מלמד, כי מדובר בהתחייבות להעברת הכספים לבנק והפקדתם בחשבונו של צד ג', המתנהל בבנק. לא נזכר בהתחייבות, ולו ברמז, כי אין מדובר בהעברת כספים לבנק אלא בהעמדתם כבטוחה לטובת הבנק. המדובר, הן בסעיף 1.1 להתחייבות והן בסעיף 2.1 להתחייבות, בהתחייבות בלתי מסוייגת של הנתבעת להעביר כספים לבנק. אין כל הבחנה בין הלשון שננקטה ביחס לתשלום הראשון בסך 450,000 $ ובין זו שננקטה ביחס לתשלום השני בסך 116,000 $. ביחס לשני התשלומים מדובר - כך עולה מלשונה של ההתחייבות – בהתחייבות בלתי מסוייגת של הנתבעת להעביר כספים לחשבון המתנהל בבנק על שמו של צד ג'. המדובר בהתחייבות להפקדת כספים בחשבון ע"ש צד ג'. אילו היתה הנכונה הטענה, כי מדובר בהעמדת ערובה, מדוע לא היתה ההפקדה אמורה להתבצע בחשבון פקדונות נפרד?! מדוע ההסכמה היתה להפקיד כספים בחשבון צד ג', שבו היתה יתרת החובה לבנק?!

אכן גם בעלה של הנתבעת, מר בני חבה, בנו של צד ג' (להלן – בני), כשנשאל על כך, לא ידע להצביע על מקום כלשהו בהתחייבות, שיש בו כדי להוות בסיס לטענת הנתבעת, ולפיה מדובר בהעמדת כספים בטוחה בלבד, ולמעשה לא היתה בפיו תשובה כלשהי בעניין זה (עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 15-21).

כאשר נבחנת לשונה של ההתחייבות יש לקחת בחשבון גם את העובדה, שההתחייבות נחתמה על ידי הנתבעת, שהינה עורכת דין במקצועה, אשר בחנה את האמור בהתחייבות בטרם חתמה עליה (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 20-21; עמ' 39 לפרוטוקול, שורה 5). יתירה מכך, הנתבעת היתה מיוצגת במגעיה מול הבנק על ידי עורך דין, שניהל משא ומתן עם הבנק עובר לחתימה על ההתחייבות (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 2-5). הנתבעת בחרה שלא לזמן עורך דין זה לעדות.

אכן גם הנתבעת וגם בני, לא סיפקו הסבר מניח את הדעת להסכמה לחתום על ההתחייבות בנוסחה. ראה לעניין זה תשובתו המתחמקת של בני בעניין זה בעמ' 29 לפרוטוקול, שורות 7-12. בעניין זה יודגש, כי בני טען בעדותו, כי הוא זה שניהל את המו"מ עם הבנק, המו"מ שקדם לחתימה על ההתחייבות, ועוד אישר, כי האמור בהתחייבות משקף את ההסכמה אליה הגיע עם הבנק (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 25-27).

זאת ועוד, בא כוחן של הנתבעת ומיכל, עו"ד רונן שחר, פנה ביום 24.3.08 – ימים ספורים לאחר חלוף המועד שנקצב בהתחייבות להשלמת התשלום השני בסך 116,000 $ - במכתב לב"כ הבנק. המכתב הוגש וסומן ת/2. בסעיף 4 למכתב זה מציין עו"ד שחר, כי היתה הסכמה בין הנתבעת והבנק, כי תמורת מכירת הקוטג' תועבר לבנק על חשבון חובו של יוסף חבה. נעשו תשלומים על חשבון התחייבות זו, ונותר לשלם לשם כיסויה הסופי של התחייבות זו סך של 66,000 $. המדובר במכתב, אשר נכתב מטעם הנתבעת, ואשר האמור בו מהווה למעשה הודאה מטעמה של הנתבעת בנכונות הפרשנות המיוחסת על ידי הבנק לאמור בהתחייבות, ולפיה מדובר שם בהתחייבות לביצוע תשלום, ולא בהתחייבות להעמדת ערובה. כשעומתה הנתבעת עם האמור באותו מכתב, לא נמצאה תשובה בפיה (ראה עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 14-15).

סתירה נוספת לטענת הנתבעת, ולפיה האמור בהתחייבות אינו מגלם התחייבות לתשלום לבנק על חשבון חובו של צד ג' אלא על התחייבות להעמדת בטוחה נוספת לחוב, ניתן למצוא בטענת הנתבעת עצמה. הנתבעת טוענת, כי לא שילמה לבנק על חשבון חובו של צד ג' רק את התשלום הראשון הנזכר בהתחייבות בסך 450,000 $, אלא גם סך נוסף של 50,000 $, שהם למעשה חלק מהתשלום השני הנזכר בהתחייבות. הנתבעת אישרה דברים אלו בעדותה בפני (עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 5-6). גם בני אישר זאת בעדותו בפני (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 2-5). הכיצד מתיישב ביצוע תשלום נוסף זה על ידי הנתבעת עם הטענה, כי מעבר לסך של 450,000 $ אותו הסכימה לשלם על חשבון החוב - וזאת לבקשת צד ג' - לא היה עליה לשלם סכום נוסף לבנק על חשבון החוב אלא רק להעמיד הסך של 116,000 $ כבטוחה נוספת להבטחת חובו של צד ג'?! אם אכן כך היו פני הדברים, מדוע העבירה הנתבעת לבנק, לדבריה, סך של 50,000 $ נוספים על חשבון החוב?!

לנוכח כל האמור לעיל יש לקבל את טענת הבנק, כי באמור בהתחייבות גלומה התחייבות ישירה של הנתבעת להעביר לבנק סך של 566,000 $, כאשר הנתבעת הפרה התחייבות זו, והעבירה לבנק סך של 500,000 $ בלבד, ונותרה חייבת לבנק סך של 66,000 $.

את נכונותה של הנתבעת לקבל על עצמה התחייבות זו יש לתלות ברצונה למכור את הקוטג', שהיה משועבד לבנק, ואת העובדה, שהסכם המכר, נחתם על ידי הנתבעת והקונים עוד בטרם ניתנה הסכמת הבנק להסרת השיעבוד מעל הקוטג' (ראה עדותו של בני בעניין זה – עמ' 28 לפרוטוקול, שורות 2-10). בנסיבות אלו הסכימה הנתבעת ליטול על עצמה התחייבות עצמאית להעברת סך של 566,000 $ לבנק מתוך תמורת מכירת הקוטג'. מששולם מתוך סך זה סך של 500,000 $ בלבד, על הנתבעת להשלים את היתרה.

נראה, כי בנסיבות העניין הדברים מדברים בעד עצמם. הן נוסח ההתחייבות, שנערך לאחר מו"מ בין הצדדים, והן התנהלות הנתבעת וכל הפועלים מטעמה לאחר חתימת הנתבעת על ההתחייבות מלמדים על ההסכמה בין הצדדים ועל הגלום בה, כאשר בהתאם להסכמה זו התחייבה הנתבעת לשלם ישירות לבנק על חשבון חובו של צד ג' סך של 566,000 $. זאת כדי להביא לשחרור השעבוד שרבץ על זכויותיה של הנתבעת במקרקעין, זכויות שהוענקו לה במתנה על ידי צד ג', וחלק מהן ביקשה למכור.

הנתבעת טוענת, כי גם אם היתה מחוייבת בהתחייבות כלשהי כלפי הבנק, הרי עתה מופטרת היא מהתחייבות זו. זאת לנוכח הפרת הבנק את התחייבויותיו שלו, כאשר סיכל מכירת נכסיו של צד ג', החייב העיקרי, וכן סיכל קיום התחייבויותיו של צד ג' בהתאם להסכם באופן שהיה מביא לפרעון החוב או לצמצומו המשמעותי, והיה פוטר את הנתבעת מחבות כלשהי.

דין טענות אלו להידחות. טענות אלו הועלו כבר בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במסגרת ההליכים בפר"ק 1406/09. גם הנתבעת היתה צד להליכים אלו. בהחלטתה מיום 17.1.11 דחתה כב' השופטת דניה קרת-מאיר טענות אלו מכל וכל. (ההחלטה הוצגה וסומנה ת/1. ראה האמור בעמ' 12 להחלטה, שורות 13-15; עמ' 13, שורה 12; עמ' 16, שורות 17-21; עמ' 19, שורות 27-29). ערעור על החלטה זו, שהוגש לבית המשפט העליון בע"א 1756/11, נדחה .

ההודעה לצד ג'

לא נטען, כי התחייבותה של הנתבעת לשלם לבנק סך של 566,000 $ נבעה מחוב אישי שלה לבנק. למעשה, אין מחלוקת, כי התחייבות זו של הנתבעת לבנק באה מתוך רצון לשחרר שיעבוד, שרבץ על נכס של הנתבעת לשם הבטחת חוב של צד ג'. התשלום, שהתחייבה הנתבעת לבצע לבנק, נועד, איפוא, לשמש לפרעון חובו של צד ג'.

ממילא ביצוע התשלום על ידי הנתבעת יצמצם את חובו של צד ג', ותיטיב את מצבו של צד ג'. על כן על צד ג' לשפות את הנתבעת בגין תשלום זה. יחד עם זאת, לנוכח בהירות לשון ההתחייבות והתנהלות הנתבעת בהמשך, אינני סבור, כי יש מקום לחייב את צד ג' בשיפוי הנתבעת בגין הוצאותיה בתביעה העיקרית ובהליכים הנלווים לה.

טענתו הנוספת של צד ג', כי הנתבעת התחייבה להעביר מלוא התמורה ממכירת הקוטג' לצד ג' לשם הבטחת מחייתו, לא הוכחה על ידי צד ג' ואך לא זכתה לסימוכין כלשהם. על כן דין טענת הקיזוז של צד ג', הנגזרת מטענה זו בדבר התחייבות הנתבעת, להידחות.

סיכום

התביעה העיקרית מתקבלת. הנתבעת תשלם לבנק סך של 267,102 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 3.12.08, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות הבנק בסך 8,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 26,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ההודעה לצד ג' מתקבלת. צד ג' ישפה את הנתבעת בגין כל סכום שתשלם לבנק בהתאם לפסק דין זה עד לסך של 267,102 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 3.12.08, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישא צד ג' בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 26,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ו, 12 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.