רקע וההליך שלפני

1. לפני תביעה לנזקי גוף שהוגשה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.
2. התובע יליד 1958 נפגע בתאונת דרכים ביום 4.12.2001.
3. אין חולק כי הנתבעות אחראיות לנזקיו של התובע והמחלוקת בין הצדדים סבה סביב גובה הנזק.
4. ממקום אירוע התאונה פונה התובע באמבולנס לבית חולים "הלל יפה" בחדרה שם התלונן על כאב בצוואר, טופל ושוחרר עם המלצה לחבישת צווארון ונטילת תרופות משככי כאבים. כמו כן, הונח מטעם התובע תיעוד רפואי לפיו כבר ביום 7.12.2001 התלונן על כאבי גב תחתון. התובע נזקק בהמשך לטיפול פיזיותרפי הן לעמוד שידרה מותני והן לעמוד שידרה צווארי.

קביעת המומחים מטעם בית המשפט

1. מטעם בית המשפט מונו שלושה מומחים: ד"ר טנצמן בתחום האורטופדי, ד"ר וולר בתחום הנוירולוגי וד"ר אור בתחום הפסיכיאטרי.
2. ד"ר טנצמן קבע בחוות דעתו כי בעמוד שדרה צווארי אין הגבלה בתנועות, לא נמצא ספזם שרירי או מגרעה נוירולוגית בגפיים עליונות. לכן נקבע על ידו כי לא נותרה נכות בעמוד שדרה צווארי. באשר לעמוד שדרה מותני נקבע על ידי המומחה כדלקמן:

"כיום בבדיקה הקלינית הלורדוזה המותנית שמורה, ללא ספזם או ליסט, סימן הלסג שלילי אין פחת נוירולוגי בולט בגפיים התחתונות ולירידה בתחושה בצורה בצורת כפפת בגפה שמאל תחתונה אין כל הסבר אורגני. אין עדות לדלדול שרירי בגפים התחתונות. קיימת הגבלה קלה ביותר בטווח התנועה של עמוד השדרה המתני לכל הכיוונים.

בבדיקות הדמיה יש עדות לשינויים ניווניים במספר גבהים שהינם, ללא ספק, על רקע ניווני טבעי. קיים בלט דיסק קל בגובה _4-5 L מרכזי שהיה קיים גם ב- CT שבוצע בשנת 2002, בשאר הגבהים אין כל לחץ בעל משמעות על אלמנטים עצביים.

קיים פער בלתי ניתן להסבר מבחינה אורגנית, בין תלונותיו והצורך בשימוש באלקטרודות וכו' לבין ממצאים הדלים בבדיקות הדמיה ולממצאים הקלים ביותר בבדיקה הקלינית."

1. לאור זאת קבע ד"ר טנצמן את נכותו בהערכה חופשית בשיעור 5% ולחילופין מחצית מהנכות הקבועה בתקנה 37 (7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
2. ד"ר וולר שמונה בתחום הנוירולוגי קבע כי לא נותרה נכות בתחום זה הנובעת מהתאונה. יצוין כי ד"ר וולר אף הוא לא מצא חוסר נוירולוגי בגפיים.
3. ד"ר גיא אור קבע כי נכותו של התובע בתחום הנפשי הינה בשיעור 15% כאשר רק 5% מתוכה נובעת מהתאונה. עוד קבע המומחה כי עובר לאירוע התאונה סבל התובע מ- 5% נכות. יחד עם זאת, ל- יחס לתאונה 10% אלא רק מחצית מכך ונימק זאת כדלקמן:

"ספק אם ניתן ליחס הפסקת עבודתו לתאונה הנדונה בלבד, ויש להניח כי הפסקת עבודה זו נגרמה בין שילוב גורמים ובהם תחלואה גופנית נוספת שלא יוחסה לתאונה, גורמים נפשיים וגורמים מוטיבציוניים. כמו כן, סביר להניח כי גם למחושים בגבו שנגרמו בגין התאונה, היתה תרומה לכך."

1. בשים לב לכך נכותו המשוקללת של התובע בגין התאונה הינה בשיעור 9.75%.

הנכות התפקודית

1. התובע טוען כי עובר לאירוע התאונה עבד בעבודות שיפוצים. בתצהירו טען כי בעקבות התאונה לא חזר לעבודה עד ליום מתן התצהיר 16.5.2013 (סעיף 38). התובע התלונן במסגרת תצהירו על כאבים קשים בצוואר, על הגבלה בתנועה המקרינים לידיים וכן על כאבים קשים בעמוד שדרה מותני עם הגבלה בתנועה. עוד התלונן התובע על מצב דכאוני, ירידה בערך ודימוי עצמי
2. אציין תחילה כי התובע בחר שלא לחקור מי מהמומחים שמונו ועל כן הוא אינו יכול להישמע בכל טענה הסותרת את הממצאים והקביעות של מומחי בית המשפט. לכן התובע אינו יכול לטעון כי הוא סובל ממגבלה בעמוד שדרה צווארי מקום בו המומחה קבע ההפך.
3. נכותו של התובע אינה מצדיקה כי ישב בחוסר מעש ללא כל עבודה מפרנסת.
4. במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוצג לפניו סרט צילום מעקב שערך חוקר פרטי מחברת הביטוח. החוקר עקב אחר התובע במספר הזדמנויות שונות. צפיה בסרטי המעקב מראה באחת ההזדמנויות את התובע בודק את רכבו לאחר שהרים את מכסה המנוע. תוך כדי הבדיקה התובע מתכוף מתחת למכסה המנוע בחופשיות וללא מגבלה. התובע אישר כי הוא נראה בסרט הצילום כאשר הוא מסר כי ניסה לתקן את הרכב (עמ' 11 ש' 3 – 4). כשעומת התובע עם הטענה שבסרט רואים אותו מתהלך בחופשיות לא הכחיש אלא טען כי יש לו קוצב וכשהוא מופעל אזי הדבר מקל עליו (עמ' 11 ש' 13 – 18). לכן תלונותיו של התובע ותיאוריו אודות מגבלות הינם תיאורים מוגזמים שאינם תואמים את הנצפה באותם סרטים.
5. התובע טען כי הסרטים לא צולמו ברציפות אלא באופן סלקטיבי ועברו הליך של עריכה. אמנם מהתרשמותי מצפיה בסרטים ניתן ללמוד כי התובע לא צולם באופן רציף. יחד עם זאת, אין לומר כי הסרט עבר עריכה. הסרט שצולם על ידי החוקר הוגש במלואו כאשר החוקר הדגיש בעדותו כי היה מסריט קצת אם התובע נסע. בזמנים שהתובע לא היה שם החוקר לא צילם (ראה עדות החוקר עמ' 19). לכן לא ניתן לומר כי הסרט עבר הליך של עריכה אלא החוקר צילם כל פעם "קצת". יחד עם זאת, אני נותן משקל גדול לאותם סרטים מאחר התובע נצפה בהם מתפקד ללא מגבלה משמעותית.
6. עיון בדו"ח רציפות בעבודה (מוצג ה' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת) מעלה כי בשנת 1999 עבד התובע שלושה חודשים והשתכר בממוצע סך לא משוערך של 3,631 ₪. שנת 2000 עבד התובע כל השנה והשתכר סך ממוצע של 4,946 ₪. בשנת 2001 עבד התובע ארבעה חודשים בלבד והשתכר בממוצע סך של 5,265 ₪. בשנת 1998 עבד התובע שלושה חודשים בלבד. בשנת 1997 עבד התובע שלושה חודשים בלבד. בשנת 1996 עבד התובע חודש אחד בלבד. כל אלה מלמדים כי התובע לא עבד בצורה רציפה למעט שנת 2000 לפיה עבד במהלך כל השנה. לכן לערוך חישובים על בסיס שכר ממוצע של 5,300 ₪ כפי שטען התובע אינו תואם את המציאות ונתוני השכר של התובע.
7. אמנם התובע טען כי עבד בסמוך לפני התאונה ואף הגיש בגין כך תביעה למוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה וזו נדחתה. יחד עם זאת, התובע לא הוכיח כדבעי את טענתו כי עבד בסמוך לפני התאונה. התובע לא הביא עדים אשר יאמתו את טענותיו והיא נותרה בגדר טענה בעלמא. עוד טען התובע וחלק על תלושי השכר שהוצאו לו לפני התאונה. גם טענה זו נטענה באופן סתמי ולא הוכחה.
8. בשים לב לכך כי, התובע מגזים בתיאור מגבלותיו ובשים לב לעובדה כי התובע לא עבד בצורה רציפה במהלך השנים עובר לתאונה יש בכוונתי לפסוק את הפיצוי בגין ראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר ולעתיד על דרך האומדנא כנגזרת מנכותו המשוקללת ולפי שכר מינימום.

נזקי התובע

כאב וסבל

1. בגין נכות של 9.75% בתוספת ריבית מיום התאונה ובניכוי גיל מגיע סך של בתוספת ריבית מיום התאונה ובניכוי גיל מגיע סך של 21,077 ₪.

הפסד השתכרות בעבר

1. בשנת 2001 לא עבד התובע בסמוך לפני התאונה. על פי דו"ח רציפות בעבודה עבד התובע פעם אחרונה באותה שנה בחודש אוגוסט 2001.
2. בשים לב לכך לא אפסוק הפסד שכר מלא לעבר.
3. לכן בהנחה כי היה עובד כל שנה מחצית השנה ובהתחשב בנכותו המשוקללת 9.75% שאינה תפקודית באופן מלא בהתחשב בכך שחלקה הינה נכות פסיכיאטרית אני פוסק בגין הפסד שכר חלקי מיום התאונה ועד היום סך של 25,000 ₪.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. בהנחה כאמור כי התובע היה עובד ששה חודשים בשנה בשכר מינימום הרי השתכרותו החודשית הממוצעת הייתה סך של 2050 ₪.
2. על כן אני פוסק לתובע בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד לפי 3/4 מחישוב אקוטארי לפי נכות משוקללת שך 9.75% סך של 16,846 ₪.

עזרה והוצאות

1. התובע צירף קבלות על סך של 5,259 ₪ (ת/2). לא שוכנעתי כי כל הקבלות קשורות בתאונה שכן חלקן קשור לטיפולים בצוואר.
2. בשים לב לכך אני פוסק על דרך האומדנא בגין הוצאות בעבר סך של 4,000 ₪.
3. באשר לעזרה המדובר בפגיעה קלה אשר ספק אם הצריכה עזרה. לא הוכח כי ניתנה עזרה בשכר במקרה זה. התובע אף לא מצא לנכון להביא מי מקרובי משפחתו אשר יתמכו בטענתו כי ניתנה לו עזרה על ידם. לכן אני פוסק על דרך האומדנא בתקופה הסמוכה לתאונה סך של 2,000 ₪ בגין עזרה.
4. פגיעתו של התובע אינה מצדיקה פסיקה בגין עזרה לעתיד.
5. לא הוכח על ידי התובע כי לעתיד יגרמו לו הוצאות שאינן מכוסות בסל הבריאות. לכן אינני פוסק בגין הוצאות לעתיד.

נסיעות וניידות

1. נכותו של התובע אינה מצדיקה פסיקה בגין ראש זה כפי שהוא דורש ולכן אני דוחה את תביעתו במישור זה.

סיכום

1. לסיכום נזקיו של התובע מסתכמים לסך של 68,923 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ וכן החזר אגרה ראשונה בסך של 600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 3.12.2008 ועד היום.
2. מסכום זה יש להפחית תשלומים תכופים ברוטו לפי הפירוט כדלקמן:

סך של 5,500 ₪ מיום 30.12.2002 בתוספת הפרשי הצמדה וריבי כחוק עד להיום מתקבל סך של 6,691 ₪

סך של 10,000 ₪ מיום 23.6.2004 בתוספת הפרשי הצמדה וריבי כחוק עד להיום מתקבל סך של 12,261 ₪

סך של 7,700 ₪ מיום 10.1.2005 בתוספת הפרשי הצמדה וריבי כחוק עד להיום מתקבל סך של 9,469 ₪

סה"כ יש לנכות תשלומים תכופים בסך של 28,421 ₪

1. אין לנכות מהפיצויים קצבת הבטחת הכנסה ואין לנכות ניכוי רעיוני קצבאות נפגעי עבודה שכן התובע פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה להכיר בו כמי שנפגע בעבודתו ותביעתו נדחתה. משכך התובע מיצה את תביעתו במוסד לביטוח לאומי ופעל באופן סביר להקטין את נזקיו ואין לדרוש ממנו להגיש תביעה לבית הדין לעבודה.
2. אני דוחה את בקשת הנתבעות לנכות את שכרו של ד"ר וולר מהפיצוי מאחר ולא מצאתי כי לא היה כל בסיס למינוי גם אם קבע בסוף כי לא נותרה נכות צמיתה.
3. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ד, 14 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.