התובעים: 1. אלברט סיטרוק, נושא דרכון צרפתי מסעיף 5560120 HIO

2. בריג'יט סיטרוק, נושאת דרכון צרפתי מסעיף 5753983 RRO

ע"י ב"כ עוה"ד יואב גותי

נגד

הנתבעים: 1. י.פ.ב. השקעות בע"מ, ח.פ. 51-388241-5

2. יונתן בן חמו, ת.ז. 314433525

3. פרנק בן חמו, ת.ז. 327421640

4. יאיר מרדכי בוזגלו, ת.ז. 033723404

כולם ע"י ב"כ עוה"ד ליאור נגר

פסק דין

1. בפניי תביעה אשר עניינה הפרת התחייבויות הנתבעים כלפי התובעים לביצוע פרויקט שיפוץ

ושדרוג דירת התובעים (להלן: "עבודות השיפוץ" או "פרויקט השיפוץ" או "העבודות").

הצדדים:

התובעים הינם אזרחי צרפת והבעלים של דירת מגורים בתל-אביב אותה רכשו כדי שתשמש אותם בעת שהותם בארץ (להלן: "התובעים").

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ שעיסוקה, בין היתר, עבודות בנייה ושיפוצים (להלן: "הנתבעת

1" או "החברה").

הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי המניות בנתבעת 1 ומי שבאמצעותם נוצר הקשר בין התובעים לנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 2" ו- "הנתבע 3" בהתאמה).

הנתבע 4 הינו קבלן משנה, אשר פיקח על עבודות השיפוץ מטעם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבע 4").

2. טענות התובעים:

לטענת התובעים, הנתבעים הפרו התחייבותם כלפי התובעים ע"פ ההסכם שביניהם וע"פ כל דין, בכל הנוגע לביצוע והשלמת פרויקט שיפוץ הדירה של התובעים.

כטענה מקדמית הם טוענים, כי יש להתעלם מסיכומי הנתבעים ככל שהם מתייחסים לנתבעים 3 ו-4, אשר לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם. תוצאת היעדר התייצבותם להיחקר על תצהיריהם משמעותה הוצאת התצהירים מתיק בית המשפט כאילו לא הוגשו כלל.

3. לגופו של עניין הם טוענים, כי למרות שתמורת עבודות השיפוץ שולמה במלואה ע"י התובעים תחת מעשה סחטנות, אונס ואילוץ, בפועל לא ביצעו הנתבעים את העבודות כמתחייב. הנתבעים הותירו את הדירה כשהעבודות לא גמורות, ואילו אלו שבוצעו היו עלובות ובטיב ירוד. הנתבעים גזלו את כספי התובעים בהתנהלות חסרת תום לב, העולה כדי תרמית של הנתבעים 2 ו-3 בסיוע הנתבע 4. הנתבעים לא עמדו בהוראות סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) , התשל"ג 1973 (להלו: "חוק החוזים"),ובנסיבות אלה חייבים הם ביחד ולחוד בנזקי התובעים, שכן די בהפרת חובת תום הלב כדי לחייב אורגן בכל התחייבויות החברה (התובעים מפנים לע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד, פד"י מח(5) עמ' 705, בעמ' 728).

הסחיטה, לטענתם, נמשכה עד ליום בו שילמו התובעים סכום כולל של 150,000 ₪ (סכום זה מהווה מלוא התמורה ללא רכיב המע"מ) ואז, כשלושה חודשים לאחר תחילת ביצוע העבודות, נטשו הנתבעים את הדירה תוך ניתוק מגע וקשר עם התובעים.

יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד במלוא הסכומים שנקבעו בחוות דעת מומחה בהמ"ש כשסכום זה צמוד למדד ינואר 2008, סכום העומד, נכון ליום הגשת הסיכומים, על סך של 81,926 ₪. בנוסף, לטענת התובעים, יש לחייב את הנתבעים בסכומים נוספים אליהם לא התייחס מומחה בית המשפט בסך של 49,259 ₪ וכן סכומים נוספים שנתבעו בכתב התביעה ושלא נסתרו בסך של 80,500 ש"ח. סך הכול, לטענתם, יש לחייבם בסכום של 211,685 ₪.

4. טענות הנתבעים:

לטענת הנתבעים, עצם הגשת התביעה כנגד האורגנים של החברה מעיד על חוסר תום לב של התובעים, אשר התעלמו מכך שכרתו הסכם עם החברה אשר הינה אישות משפטית נפרדת.

הנתבעים טוענים להעדר יריבות של הנתבעים 2-4. לטענתם, הנתבעת 1 היא החתומה על ההסכם עם התובעים, ולפיכך יש לדחות את התביעה כלפיהם. נתבעים 2-3 תפקדו כאורגנים מטעם הנתבעת 1. התובעים לא הרימו את הנטל הנדרש לשם הסרת המסך וחיוב הנתבעים 2-3 כנושאי משרה לאור התחייבויות הנתבעת 1.

לנתבע 4 אין כל קשר משפטי לנתבעת 1 והוא פעל כאיש מקצוע שהוזמן על ידה וקבל ממנה את שכרו. לתובעים לא היו כל יחסי מסחר עם נתבע 4 וכשם שתבעו אותו כך יכלו לתבוע את שאר העובדים שהיו בדירה.

לטענתם, התובעים גרשו אותם מהדירה פעמיים במהלך עבודות השיפוץ.

5. עוד לטענתם, התובע 1 (להלן: "התובע") שינה באופן תכוף את העבודות אותן ביקש מהנתבעים לבצע בחלקן גם לאחר שהושלמו. הנתבעים נדרשו לבצע עבודה כפולה במרבית הדירה (סע' 21, 23 לתצהיר הנתבע 2).

התובע, שהבין לקראת סיום העבודות, כי יידרש לשלם סכומים נוספים לאור התיקונים והשינויים שביקש, לאור החלפת האדריכלית שהביא, בחר לגרש את הנתבעים פעמיים מהדירה ומנע מהם את האפשרות להשלים את העבודות.

6. הנתבעים טוענים, כי מרבית הליקויים עליהם הצביעה חוות הדעת מטעם התובעים הינה בגין ליקויי בנייה (סע' 26 לתצהיר הנתבע 2). מדובר בדירה חדשה מקבלן, אשר מעולם לא גרו בה טרם רכשו אותה התובעים, וכי היו בה ליקויי בנייה מהותיים. חיזוק לכך הם מוצאים בדבריו של מר אמנון שירי, אשר הינו מנהל בחברה הקבלנית שבנתה את הבניין נשוא התביעה ויו"ר ועד הבית (להלן: "מר שירי"), לפיו כיוון שהתובעים לא שהו בדירה לאחר שנמסרה להם, לא נעשתה בדיקה של ליקויים כמקובל (מפנים לפרוטוקול עמ' 13, ש' 5).

7. בנוסף, הם טוענים, כי חל עיכוב בביצוע התשלומים. הנתבעים הציעו לתובעים לשלם ע"פ לוח תשלומים קבוע מראש כמקובל בשוק, בהתאם לקצב התקדמות העבודה. התובע סירב ודרש לשלם בעת הצורך כשיידרש לכך (סע' 18 לתצהיר מטעם הנתבע 2). הנתבעים, שרצו להחיש את קצב ביצוע העבודות, לא המתינו לקבלת התשלום הראשון והתחילו לעבוד, אך מרגע שלא היה בידם כסף לרכוש חומרים להמשך העבודה, נאלצו להמתין עד שהתובע יואיל להעביר את הסכום הדרוש. משכך, סיום ביצוע העבודות התעכב.

8. דיון והכרעה:

ביום 12.03.2008 נחתם הסכם לביצוע שיפוצים לשדרוג מפרט דירה חדשה אותה רכשו התובעים ברח' הכובשים 40 בתל-אביב (להלן: "ההסכם"). ההסכם נחתם בשפה הצרפתית שכן התובעים הינם אזרחי צרפת, וכך גם הנתבעים 2 ו- 3 דוברי השפה הצרפתית (ההסכם בשפה הצרפתית צורף כנספח ב' ותרגומו לשפה העברית כנספח ג' לכתב התביעה).

בהתאם להסכם, עליו חתומה הנתבעת 1 (החברה), התחייבה האחרונה לבצע עבודות ולספק ציוד בהתאם לרשימה המפורטת בהסכם. כמו כן, התחייבה החברה להשלים את ביצוע העבודות תוך 30-45 ימים בתנאי שהחלטה לגבי החומרים והתוכניות גבס יתבצעו במהרה. לעניין תנאי התשלום נקבע, כי 30% ישולם במעמד החתימה ושאר התשלום ישולם ע"פ בקשה וע"פ התקדמות העבודה. התמורה עבור העבודה נקבעה בסך של 172,800 ₪ (כולל מע"מ). לטענת התובעים, בהמשך מסכום זה הופחת סך של 24,000 ₪ בגין מטבח אותו בחרו התובעים שלא להזמין מהחברה, ולפיכך פחתה התמורה לסך של 148,800 ₪.

ביום 02.04.2008 שילמו התובעים מקדמה בסך של 50,000 ₪, סכום אותו אישר הנתבע 2 ע"ג טופס משיכת המזומנים מהבנק (נספח ה'1 לכתב התביעה).

9. לתובעים טענות שונות כלפי הנתבעים שעיקרן הפרות ההסכם. לטענתם, החברה הפרה התחייבותה לאספקת צוות עובדים מיומן, לא עמדה בלוחות הזמנים עליהם הוסכם, עוד טענו לליקויים ואי התאמות בביצוע העבודות- בעניין זה צירפו חוות דעת מומחה מטעמם, המהנדס מר סבן חיים (להלן: "המומחה מטעם התובעים" או "מר סבן") (חוות הדעת צורפה כנספח ה' לכתב התביעה). עוד לטענתם, יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באחריות אישית בנזקים ביחד ולחוד עם החברה, וכן יש לחייב את הנתבע 4 באחריות אישית ביחד ולחוד עם הנתבעים 1-3.

10. מנגד, מתנגדים הנתבעים להגשת התביעה כנגד הנתבעים 2-4, שכן ההסכם נחתם עם החברה בלבד. אף אם הנתבעים 2 ו- 3 הינם בעלי המניות בחברה אין הדבר מטיל עליהם אחריות אישית והדבר נוגד את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ודיני החברות. הדבר חל גם לגבי הנתבע 4, אשר אינו צד להסכם ואינו בעל מניות בחברה.

הנתבעים, לטענתם, ביצעו את העבודה באופן מקצועי ואיכותי. כמו כן, לא הייתה כל הבטחה לנוכחות מנהל עבודה בדירה. ביום תחילת העבודות, קרי 30.03.08, התובעים עדיין לא העבירו תשלום לנתבעים. העבודה בוצעה כמעט במלואה, אולם לא ניתן היה לסיימה מאחר והתובעים גירשו את הנתבעים מהדירה. התובעים ביקשו לשנות עבודות מסוימות שנעשו, על אף שהושלמו.

11. מטעם התובעים העידו בדיון שהתקיים בפני: מר שירי (אשר, כאמור לעיל, הינו מנהל בחברה הקבלנית שבנתה את הבניין ויו"ר ועד הבית), מר סבן (המומחה מטעם התובעים) והתובע.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2, מר יונתן בן חמו (להלן: "הנתבע 2") בלבד. הנתבע 4 לא אותר ע"י בא-כוחו והנתבע 3 היה בחו"ל (פרוטוקול עמ' 34 ש' 13-15), ולפיכך הנתבעים 3 ו-4 לא נחקרו על תצהיריהם.

בעניין זה מפנה ב"כ התובעים בסיכומיו לפסיקה וספרות משפטית, לפיהן משמעות אי התייצבות לחקירה על תצהירים הינה כי דינם להיות מוצאים מתיק בהמ"ש כאילו לא הוגשו מלכתחילה (ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201 (1989) (להלן: "הראל נ' הראל"); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 758 (מהדורה עשירית, 2009)).

בפסק הדין הראל נ' הראל כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז) קבע, כי "אם מצהיר איננו מתייצב לחקירה, תצהירו איננו משמש ראיה".

כמו כן, בבר"ע (ביה"ד הארצי לעבודה) 33787-08-10 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' קסקין זקי (ניתן ביום 18.11.10) נקבע מפי כב' הנשיא (כתוארו דאז) אדלר:

"מצהיר שאינו מתייצב לחקירה נגדית, ככלל תצהירו לא ישמש ראיה וייפסל כאילו לא הוגש כלל. יסודו של כלל זה בחשיבותה של החקירה הנגדית, ככלי מרכזי בידי בית הדין להערכת מהימנות העדות ומשקלה, וכאמצעי שלעיתים בלעדיו אָין להוכחת טענותיו של הצד שכנגד.

כחריג לכלל זה, הקנו החוק והתקנות לבית המשפט שיקול דעת ליתן "רשות מיוחדת" להגשת תצהיר ללא חקירה נגדית, תוך מתן משקל מתאים לאמור בו. אך זאת, בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד. בעניין זה הטעמנו כי "מצבו הכלכלי של בעל דין אינו מהווה ככלל טעם מספיק למתן פטור מחקירה על התצהיר, שמשמעותו פגיעה חמורה ומהותית בזכויות הדיוניות של הצד שכנגד" וכי "הימצאות מחוץ לתחום השיפוט גם היא אינה טעם מספיק למתן פטור מהתייצבות לחקירה"".

וכן:

"נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות ומעמדה כזכות יסוד חוקתית, שהוכרה ככזו גם בתחום משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, נקבע בפסק דין סולל בונה, כי בנסיבות של אי התייצבות מצהיר לחקירה על תצהירו, לא ישמש התצהיר ראיה בהליך, אולם התביעה תוכל להמשיך להתברר על יסוד הראיות האחרות שבתיק בית הדין, לבד מתצהיר התובע שנמשך ממנו, ובית הדין יבחן האם די באותן ראיות כדי ללמד על זכאותו של העובד לסעדים שתבע, כולם או בחלקם. קביעתנו זו נסמכה על פסיקתו משכבר הימים של בית המשפט העליון לפיה: "אי התייצבות של המצהיר... אין תוצאתה אלא סילוק התצהיר מגדר הראיות, אבל אין בכך כדי לסלק את הבקשה גופה, הניתנת להוכחה גם על ידי הראיות האחרות שבאו לפני בית המשפט. כל בעל דין זכאי לבסס את טענותיו לא רק על הראיות שהוא הביא, אלא גם על הראיות שהביא בעל הדין שכנגד".

12. בענייננו, מחד, ברורה טענתו של ב"כ התובעים, כי בהעדר התייצבות הנתבעים 3 ו- 4 להיחקר על תצהיריהם, יש להוציא את התצהירים מתיק ביהמ"ש כאילו לא הוגשו כלל. יחד עם זאת, ובהתאם להלכה הנהוגה בבהמ"ש העליון, אי התייצבותו של המצהיר אמנם תביא לסילוק התצהיר מגדר הראיות, אולם ניתן להוכיח את הטענות גם ע"י הראיות האחרות שבאו לפני בית המשפט. כלומר, ההכרעה לגבי הנתבעים 3 ו-4 תקבע על סמך מכלול הראיות בתיק, תוך מתן משקל רב לעצם העובדה שלא התייצבו להחקר על תצהיריהם.

כעת נפנה לבחינת טענות הצדדים אחת לאחת (בהתחשב בכך שהנתבעים 3 ו-4 לא התייצבו לחקירה על תצהיריהם), כדלהלן:

13. טענת הנתבעים- העדר יריבות:

הנתבעים מעלים טענה מקדמית להעדר יריבות. לטענתם, הנתבעים 2-4 אינם צד להליך. מאחר והחברה היא החתומה על ההסכם עם התובעים ובשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, יש לדחות את התביעה כנגדם. עוד לטענתם, לא הורם נטל ההוכחה להרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבעים 2-3 כנושאי משרה בשל התחייבויות החברה.

14. באשר לנתבע 4, לטענתם, אין לו כל קשר משפטי לחברה והוא פעל כאיש מקצוע שהוזמן על ידה וקיבל ממנה שכר על עבודתו. לתובעים לא היו כל יחסי מסחר או יחסים בכלל עם הנתבע 4, וכשם שתבעו אותו יכלו לתבוע לכאורה גם את שאר העובדים שהיו בדירה ועבדו בה.

אתחיל מהטענה להעדר יריבות של הנתבע 4. כאמור לעיל, הנתבע 4 לא התייצב לדיון ההוכחות להיחקר על תצהירו, ומשכך יש להוציא את תצהירו מתיק זה. מתוך נקודת הנחה זו, נשאלת השאלה האם ניתן להוכיח היעדר יריבות של הנתבע 4 באמצעות הראיות האחרות שבאו לפניי, ביניהן הראיות שהביאו התובעים. התשובה לכך חיובית ואפרט טעמיי להלן:

הנתבע 4 הינו קבלן משנה, אשר פיקח על עבודות השיפוץ מטעם החברה. ההסכם שנערך, נחתם בין התובעים לבין החברה, כאשר לצד חותמת החברה מופיעה חתימתו של הנתבע 3 כנושא משרה בה (ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה. כמו כן, בהתאם לעדותו של הנתבע 2 בעמ' 39 ש' 22-25 ניתן ללמוד, כי החתימה ע"ג ההסכם הינה של הנתבע 3). אמנם הנתבע 2 אינו חתום על ההסכם, אולם, כפי שהעיד הנתבע 2, חותמת של החברה וחתימה של אחד ממנהליה מספיקה על מנת לחייב את החברה (פרט' עמ' 39 ש' 29-30).

אין חולק, כי הנתבע 4 אינו נושא משרה בחברה והוא אינו חתום על ההסכם. לעניין תפקידו של הנתבע 4 בפרויקט השיפוץ, העיד הנתבע 2 כך:

"ש. אני אומר לך שבמהלך אותן פגישות שקדמו לחתימת החוזה אתם אמרתם לתובעים שיש לכם 12 עובדים מיומנים בחברה ויהיה מפקח שיפקח על העבודות בדירה?

ת. לא נאמר. נאמר שיש לנו עובדים ויש בן אדם שיכול לפקח. אבל מעולם לא נאמר כמה עובדים ולא נתנו שום התחייבות כמה עובדים יעבדו אצלו. ..

ש. אל (צ.ל. "לא"- ח.ק.) התחייבתם שיהיה מפקח?

ת. לא. "

(פרט' עמ' 37 ש' 16-19, ש' 22-23).

ובהמשך:

לשאלת בית המשפט

ש. תגדיר מה היה תפקידו של בוזגלו (הנתבע 4- ח.ק.) ?

ת. גם לעבוד וגם לראות שהוא מנהל את העובדים בצורה נכונה והעבודות מתבצעות בצורה נכונה.

ש. איזה עבודות הוא ביצע בדירה?

ת. הוא היה גם מפקח וגם עובד"

(פרט' עמ' 38 ש' 3-6, ש' 13-14).

15. הווה אומר, הנתבע 4 עבד בדירת התובעים ובין היתר גם פיקח על העבודות. אין כל זכר בהסכם לתפקידו של הנתבע 4 בפרויקט השיפוץ ואין כל התחייבות מצד החברה לכך שיהיה מפקח עבודה בכלל, או שהפרויקט יהיה נתון לפיקוחו של הנתבע 4 בפרט. יתרה מזאת, הנתבע 4 לא היה נוכח בעת החתימה על ההסכם. כלומר, הנתבע 4 היה עובד מטעם החברה ככל עובד אחר מטעמה שפעל במסגרת פרויקט השיפוץ. ההסכם אינו קושר אותו, בשום מובן שהוא, מבחינה חוזית לתובעים או לתביעה הנדונה.

ויובהר, יריבות נזיקית לחוד ויריבות חוזית לחוד. במקרה של יריבות נזיקית יש להוכיח את הנזק שגרם המעוול. במקרה הנדון מדובר בטענה חוזית שהועלתה מצד התובעים, ולא בטענה נזיקית. טוענים התובעים, כי מתוקף היותו של הנתבע 4 מפקח על העבודות, קמה לו האחריות ביחד ולחוד לפצותם על הנזקים שנגרמו. יחד עם זאת, כאמור, מאחר ולא הוכח קשר חוזי של הנתבע 4 עם התובעים, יש לדחות את התביעה כנגדו מחמת היעדר יריבות.

באשר לנתבעים 2-3, אקדים ואציין (כאשר נק' המוצא הינה, כי הנתבע 3 לא התייצב להיחקר על תצהירו), כי אינני מקבלת את הטענה להעדר יריבות, וכי אתייחס לכך בהרחבה בהמשך בראשי פרקים נפרדים.

16. מחיקת סעיפים מתצהירו של הנתבע 2 – טענה להרחבת חזית:

לטענת התובעים, יש למחוק מס' סעיפים מתצהירו של הנתבע 2 מאחר והם מהווים הרחבת חזית, כיוון שאין להם כל זכר בכתב ההגנה. להלן יובא פירוט הסעיפים ונושאם:

כך, לטענתם, יש למחוק את סעיפים 16, 19 ו-37 בנוגע לעיכוב בהשלמת העבודות מהסיבה של עיכוב בתשלומי התובעים - טענה זו נדחית, מאחר והנתבעים העלו טענה זו בסעיפים 13 ו- 18 בכתב ההגנה.

עוד, לטענתם, יש למחוק את סעיפים 20 ו- 36 מהתצהיר. טענה זו נדחית מאחר והנושא מוזכר בכתב ההגנה בצורה כללית (ר' סעיף 36) ובתצהירים יש פירוט ודיוק נוספים.

עוד, לטענתם, יש למחוק את סעיף 24 ואת נספח א' לתצהיר, בהם נטען לראשונה לקיומן של הוצאות של הנתבעת 1 וחשבוניות לכאורה להוכחתן - בסעיף 24 בתצהירו של הנתבע 2 מתייחסים הנתבעים לכך שהם ביצעו עבודות נוספות בדירה ושעלותן מוערכת בסך של 75,786 ₪. לתצהיר צורף כנספח א' פירוט העבודות הנוספות ועלותן. נושא העבודות הנוספות מוזכר בסעיף 36(א) לכתב ההגנה, אולם לא מוזכרת כל הערכה כספית לצד טענה זו. בנסיבות אלו הבקשה נדחית לגבי סעיף זה.

17. בנוסף, טוענים התובעים, יש למחוק את סעיפים 14 ,21 ו- 38 בהם נטען לראשונה כי התובעים הסכימו לשאת בעלויות נוספות על אלה שסוכם עמם בהסכם – בסעיפים 21 ו- 38 לתצהיר טוענים הנתבעים, כי הם נאלצו לבצע מחדש עבודות שכבר ביצעו מאחר והתובעים הביאו להם תכניות שונות שביצעה האדריכלית החדשה שהם שכרו. הם טוענים, כי התובע אישר נשיאה בעלויות נוספות כתוצאה מהשינויים בתכניות וכי ביקש שהעבודות יבוצעו מחדש. תוספת זו בתשלום, לטענתם, התובע לא פרע עד היום. אמנם הטענה שהתובע אישר נשיאה בעלויות נוספות איננה מופיעה בכתב ההגנה, אך הצורך בביצוע העבודות הנוספות הועלה, כך שלצורך ההתחשבנות הכספית, היה ויוכח הצורך בביצוע העבודות הנוספות, ניתן יהיה להתחשב בסכומים אלו.

עוד, לטענתם, יש למחוק את סעיף 26, בו נטען לראשונה כי הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעים נגרמו ע"י בעלי מקצוע מטעמם של התובעים. מדובר בטענה תאורטית, שכן בית המשפט מינה מומחה לקביעת הליקויים שנגרמו ע"י התובעים (אם ימצא כאלו). בגין ליקויים שלא נגרמו על ידם לא ניתן להגיש התביעה נגדם, כאשר נטל ההוכחה הוא על התובעים.

לבסוף, הם טוענים, יש למחוק את סעיף 29 בו נטען לראשונה כי במהלך השיפוצים התגלו ליקויים שמקורם בעבודה לא מקצועית של קבלן הבניין – טענה זו יש לדחות, שכן הטענה לליקויי בנייה הועלתה כבר בכתב ההגנה (ראו סעיפים 39 ו- 55(א) לכתב ההגנה).

כעת נפנה לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים ומטעם בית המשפט.

18. חוות דעת מומחה מטעם התובעים:

התובעים צירפו לכתב התביעה חוות-דעת מומחה מטעמם של מר סבן (ראו נספח ה' לכתב התביעה).

מר סבן התייחס בחוות דעתו לליקויים בדירה וקבע, כי עלות תיקון הליקויים (חומר, עבודה ורווח קבלני) בהתאם להסכם בגין עבודות שלא בוצעו עומד על סך של 206,034 ₪ (סכום הכולל מע"מ).

הנתבעים לא הגישו חוות דעת מומחה מטעמם.

19. חוות דעת מומחה בהמ"ש:

בית המשפט מינה מומחה מטעמו ביום 24.03.11. מומחה מטעם בית המשפט, מר אליעזר שחר (להלן: "מומחה בהמ"ש" או "מר שחר"), ביקר בדירה נשוא התובענה ביום 23.05.11 (הוא התאריך הקובע לחוות הדעת).

בחוות דעתו קבע מומחה בהמ"ש, כי עלות תיקון הליקויים והזיכויים להם זכאים התובעים עומד על סך של 70,180 ₪ (כולל מע"מ) כשהוא מבוסס על מדד אוקטובר 2008. (חוות דעת מומחה בהמ"ש צורפה כנספח יג'1 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים).

ההלכה הפסוקה עסקה רבות במעמד המומחה מטעם בית המשפט וקביעותיו בחוות הדעת.

כך נקבע, למשל, בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, [פורסם בנבו] תק'-על 90(2) 532:

"...משממנה בית המשפט מומחה, על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן, עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".

וכן:

בע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987), נקבע:

"חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים".

כאמור לעיל, הלכה ידועה היא, כי חוות דעת מומחה בית המשפט הינה אחת מהראיות העומדות בפני בהמ"ש. אמנם עד מומחה כמוהו ככל עד, כקביעת הפסיקה, כלומר שקילת אמינותו מסורה לבהמ"ש, אך יחד עם זאת, לא ייטה בהמ"ש לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל.

אין מחלוקת, כי הנתבעים לא סיימו לבצע את העבודות בהתאם למפרט ההסכם עליו חתמו הצדדים, וזאת על אף ששולמה התמורה כמעט במלואה (מלבד רכיב המע"מ). הדבר מקבל חיזוק נוכח חוות דעת מומחה בהמ"ש, אשר מצא, כי יש לבצע תיקונים בנושאים הבאים: ריצוף קומת הקרקע, מדרגות השיש, חלונות ותריסים, אינסטלציה, מערכת החשמל, עבודות שפכטל וצבע, דלתות ועבודות שונות אחרות (כפי שיפורט בהרחבה בהמשך).

אינני מוצאת לסטות מחוות דעת מומחה בהמ"ש (והדבר יפורט בהמשך) מאחר ולא מצאתי נימוקים כבדי משקל לעשות זאת. לאור האמור, הרי שהנתבעת 1 הפרה את ההסכם שחתמה עם התובעים ולפיכך גרמה להם נזק (לרכיב הנזק יוקדש ראש פרק נפרד).

כעת עלינו לבחון האם הנתבעים 2 ו-3 חבים באחריות אישית, או שיש להרים את מסך ההתאגדות. לכך נפנה כעת.

20. חבות הנתבעים 2-3:

טוענים הנתבעים 2 ו-3, כי החברה (הנתבעת 1) היא החתומה על ההסכם עם התובעים, ולכן ומכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת יש לדחות את התביעה כנגדם. כמו כן, טענו, כי לא הורם הנטל הדרוש להרמת המסך וחיובם של נתבעים 2-3 כנושאי משרה בגין התחייבויות החברה.

עוד לטענתם, לא הוכחה כל רשלנות בהתנהלותם מול התובע, אלא ההפך הוא הנכון- התובע גירש אותם מהדירה פעמיים במהלך השיפוצים ונהג באלימות מילולית כנגדם, כפי שגירש את האדריכלית הראשונה שהביא ומשום מה שכח את שמה, כתובתה ולא זכר את זהותה כאשר הנתבעים רצו לזמנה לעדות.

ראשית, נפנה לטענות הנתבעים בעניין הרמת מסך ואחריות אישית. ההלכה הפסוקה בנושאים אלה נדונה מימים ימימה ויש להביא את עיקריה כדלהלן:

21. הרמת מסך ואחריות אישית- ההלכה הפסוקה:

בהתאם למודל האחריות האישית, אורגן בחברה אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה נזיקין כלפי נושה של החברה (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 266). על הדברים עמד כב' השופט (כתוארו דאז) ברק בפרשת ראונדנאף:

"עקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא, כי מי שמקיים את היסודות של העוולה אחראי למעשיו שלו. מעמדו של המעוול בהירארכיה המינהלית או הביצועית אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על-כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה כאורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות" (ע"א 507/79 מוריס ראונדנאף (קורן) נ' אילנה חכים, פ"ד לו(2) 757, 794).

במסגרת ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 (להלן: "הלכת צוק אור"), נדרש הנשיא שמגר לשאלת האחריות האישית בדיני הנזיקין והיחס בינה ובין דוקטרינת הרמת המסך:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה אותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעיתים אורגן הוא בעל מניות. לעיתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי" (שם, בעמ' 700).

כמו כן,  התייחס הנשיא שמגר בפסק דינו להבדל בין אחריות אישית בנזיקין לבין אחריות אישית חוזית:

"חשיבות מיוחדת נודעת להטלת אחריות אישית בנזיקין לעומת אחריות אישית חוזית. הבחנה זו נובעת מאופיה של האחריות. האחריות החוזית מבוססת על חבות רצונית. הנושה החוזי הוא נושה רצוני. אין אדם נכפה, בדרך כלל, להתקשרות חוזית עם חברה. האחריות הנזיקית נכפית על המזיק הר כגיגית. היא איננה מבוססת על פעולה רצונית של הניזוק. הנושה הנזיקי איננו נושה רצוני. הוא מוצא עצמו מול חברה. הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה - חיוב עיקרי או משני (בטוחה קנינית או אישית - ערבות) - פירושה העברת נטל סיכון לחדלות פירעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו - התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ("פרמיה" עבור סיכון חדלות הפרעון; להצגת התיזה, א' פרוקצ'יה, במאמרו "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 167, 184-178). שונים הם פני הדברים ביצירת הקשר הנזיקי. קשר זה אינו רצוני. הנושה אינו רשאי לבור לעצמו מסלול של קשר עם החברה בלבד או מסלול של קשר עם החברה וגופים נוספים בה. נושה רצוני-חוזי אשר התקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרונייתו כי החברה חדלת פירעון (להוציא, מקרים נדירים דוגמת תרמית)" (שם, בעמוד 699-698).

22. לאור ההלכה הפסוקה ברי, כי הרמת מסך נעשית רק במקרים קיצוניים של ניצול

לרעה של הפרדת האישיות המשפטית שבין חברה לבעלי מניותיה או בין חברות

קשורות. הדבר נעשה בדרך כלל כשמדובר במרמה או הצגת מצגי שווא.

לעניין זה כבר נאמר כדלהלן:

"הלכה היא, כי הסרת מסך, אינה עניין שבשגרה, אלא חייבות להתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו 4606/90 מוכרמן נ' תלמר בע"מ, פ"ד מו (5) 353, בעמ' 361)".

יחד עם זאת, אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו.

23. מן הכלל אל הפרט:

בענייננו אין חולק, כי ההסכם לביצוע עבודות שיפוץ נחתם ביום 12.03.08. כמו כן, אין חולק כי התובעים שילמו לנתבעים עבור פרויקט השיפוץ סך של 150,000 ₪ (הסכום עליו הוסכם, אך ללא רכיב המע"מ) (החשבוניות צורפו כנספחים ה'7 ו- ה'8 לתצהירים מטעם התובעים).

עוד מוסכם, כי במהלך חודש יוני 2008 יצאו הנתבעים מהדירה, כאשר הסיבה לכך מוצגת באופן שונה ע"י כל אחד מהצדדים: לטענת התובעים, הנתבעים נטשו את הדירה במהלך ובאמצע ביצוע העבודות, כשהן נותרו לקויות ומוצרים שתמורתם שולמה לא סופקו. מאידך, טוענים הנתבעים, כי הם גורשו מהדירה פעמיים מחמת גחמותיו של התובע, תוך שהוא נוקט אלימות מילולית כלפיהם.

אין חולק, כי הנתבעים 2 ו-3 היו בעלי מניות ומנהלים בחברה. אין חולק, כי נכון להיום החברה אינה פעילה (עדותו של הנתבע 2 בעמ' 36 ש' 18-19). כמו כן, הקשר עם התובעים נוצר באמצעות הנתבעים 2 ו-3 והם שניהלו משא ומתן על תנאי ההסכם. כך אף העיד הנתבע 2:

"ש. אתה ביחד עם פרנק ניהלתם עם התובעים את המשא ומתן על תנאי ההסכם?

ת. כן."

(פרט' עמ' 37 ש' 12-13).

לא זו אף זו, הנתבע 3 הוא שחתום על ההסכם עם התובעים לצד חותמת החברה. לעניין זה העיד הנתבע 2 כך:

"ש. מי חתום כאן?

ת. פרנק.

...

ש. פרנק הוא מורשה חתימה בחברה?

ת. כן, לחוד וביחד.

ש. אתה היית נוכח במעמד החתימה?

ת. אכן כן, אבל לא חתמתי. חותמת של החברה וחתימה של אחד ממנהליה מחייבת את החברה".

(פרט' עמ' 39 ש' 23-24 ושורות 26-30).

24. אקדים ואומר, כי אני דוחה את הטענה להרמת מסך ההתאגדות. לאור כתבי הטענות, התצהירים, המוצגים והעדויות, אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים בהם מדובר בניצול לרעה של הפרדת האישיות המשפטית שבין חברה לבעלי מניותיה. הרמת מסך נעשית, בדרך כלל, בהתאם להלכה הפסוקה, כשמדובר במרמה או הצגת מצגי שווא. לא עלה בידי התובעים, בהסתמך על חומר הראיות שהוצג בפניי והעדויות שניתנו, להוכיח טענת מרמה (עוד יורחב על טענה זו בהמשך) או הצגת מצגי שווא העולים כדי קבלת התרופה של הרמת מסך.

יחד עם זאת, עלה בידי התובעים להוכיח, כי הנתבעים 2 ו-3 חבים באחריות אישית כאורגנים של החברה, ביחד ולחוד, עם הנתבעת 1. אציג טעמיי בפרוטרוט להלן:

25. התובעים חתמו על הסכם ביצוע שיפוצים בדירה עם הנתבעת 1 ביום 12.03.2008. לאור כתבי הטענות שהוגשו, העדויות בבהמ"ש והראיות שהוצגו וכן נוכח חוות דעת מומחה בית המשפט, מר שחר, אשר התייחס למפרט בהתאם להסכם בדבר עבודות השיפוץ שנעשו בדירה (אשר יש לציין שהיא דירה חדשה) וכן עקב כך שהנתבעים לא הגישו כל חוות דעת מומחה מטעמם, ולאור התשובות לשאלות ההבהרה למומחה בהמ"ש, נחה דעתי כי יש לקבל את חוות דעת מומחה בהמ"ש, מאחר וזו לא נסתרה ולא מצאתי כל נימוק כבד משקל אשר יש בו לסטות מחוות הדעת.

אפנה כעת לבחינת טענות הצדדים ולמסקנה המתבקשת, כאמור לעיל, נוכח הראיות והעדויות שהוצגו בפניי:

26. טענת הנתבעים, כי מדובר בליקויי בנייה ולא ליקויים עקב השיפוצים- נדחית. הנתבעים לא הוכיחו כי מדובר בליקויי בנייה, ומעבר לכך, מומחה בהמ"ש התייחס לליקויים בהתאם למפרט ההסכם עליו חתמו הצדדים, כלומר מפרט המתייחס לעבודות השיפוץ.

לא זו אף זו, העדויות תומכות במסקנה, כי אין מדובר בליקויי בנייה, אלא בליקויים הקשורים בעבודת השיפוץ. לעניין זה העיד מר שירי, אשר הינו מנהל בחברה הקבלנית שבנתה את הבניין ויו"ר ועד הבית, ואשר התרשמתי כי עדותו מהימנה, כך:

"ש. ז"א שהתובע נכנס לדירה חדשה שהייתה אמורה לעמוד בתקנים?

ת. כן, לא גרו בדירה אבל היא נבדקה ע"י הדייר הקודם והכול בסדר.

........

ש.ב.מ. היו בדיקות נוספות לאילו של המסירה?

ת. במידה והתבקשנו לבדוק, לא היו ליקויים בבניין.

...

ש. לעניין הצינור החיצוני, איך הוא לא נבנה בגובה ראוי אם כל הריח של הביוב נכנס לדירה?

ת. על סמך מה אתה טוען שהוא לא נבנה כראוי? מחלקת הנדסה של העירייה, על מנת לאפשר ולתת תעודת גמר לבניין, בודקת גם ניקוזים."

(פרט' עמ' 12 שורה 28 ועמ' 13 שורה 1, שורות 11-12 ושורות 24-26).

כמו כן, העיד המומחה מטעם התובעים לעניין זה, כך:

"ש. יכול להיות שהקבלן בנה את הבניין כך שצינור הביוב נמוך מדי וע"י כך הוא גורם לריחות בדירה?

ת. זה בניגוד מוחלט לתקן הישראלי. הוא לא היה מקבל טופס 4, אפשר להרוג אנשים ככה. "

(פרט' עמ' 16 ש' 26-28).

27. לעניין הטענה בדבר הפסקת העבודות טרם סיומן, אשר עליה אין חולק, אין זה מעלה או מוריד מה הייתה הסיבה לכך (נטישת הדירה או גירוש יזום מטעם התובע). טוענים הנתבעים, כי גורשו פעמיים מהדירה, ולכן לא סיימו את עבודות השיפוץ. יחד עם זאת, הנתבעים 3 ו-4 לא התייצבו לחקירה על תצהיריהם, ולפיכך לא עלה בידיהם לשפוך אור בנוגע לסיבת עזיבתם את הדירה במהלך פרויקט השיפוץ. הווה אומר, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי סיבת העזיבה הייתה גירושם מהדירה ע"י התובע שנקט כלפיהם לשון קשה. אין חולק, כי ניטש ויכוח בין התובע לבין הנתבעים, כעבור כחודש ימים מתחילת ביצוע העבודות, ולכן עזבו הנתבעים את הדירה. עוד אין חולק, כי התובע התקשר אליהם (לאחר העזיבה) וביקש שישובו לדירה לסיים את העבודות (ראו עדותו של התובע בעמ' 30 ש' 3-19 ועמ' 31 ש' 5-6 ושורות 9-11).

28. לעניין טענת הנתבעים, כי נתבעים 2 ו-3 אינם בני משפחה, כפי שהוצגו ע"י התובעים, יש לציין, כי הטענה שהעלו התובעים שהחברה הינה חברה משפחתית הממומנת במימון דק- לא הוכחה. לעניין קרבת המשפחה בין הנתבעים 2-3, מלבד שמות משפחה זהים לא הוצגו פרטים נוספים שיש בהם לקשור אותם מבחינה משפחתית, ולפיכך לא ניתן להתייחס אליהם כאל בני משפחה והדבר משליך גם על כך שלא הוכח כי מדובר בחברה משפחתית. כך גם לא הוכח, כי החברה פועלת במימון דק.

עוד טוענים הנתבעים, כי הגורם העיקרי לעיכוב בביצוע העבודות הינו התנהלות התובע בשני נושאים עיקריים: עיכוב בביצוע התשלומים (סע' 13 לכתב ההגנה) ושינוי תכוף של תכנית העבודה בניגוד למה שנקבע בתחילת העבודה, ולעתים לאחר שהעבודה הושלמה (סע' 14 לתצהיר עדותו של הנתבע 2).

29. לעניין העיכוב בביצוע התשלומים, טוענים הנתבעים, כי התובעים איחרו במועד תשלום המקדמה בשלושה שבועות. מנגד, טוענים התובעים כי הם אף הקדימו לשלם את התמורה, וזאת מבלי שהעבודות והמוצרים סופקו.

על נושא העברת התשלום הראשון לנתבעים העיד התובע כך:

"ש. מפנה לנספח ה'1, באיזה תאריך העברת את התשלום הראשון?

ת. בתאריך 2 באפריל.

ש. האם נכון שהם התחילו את העבודה של ההריסות שלושה שבועות לפני

שהעברת להם את הכסף?

ת. זה לא נכון בכלל. הם לא רצו להתחיל כשעדיין לא קיבלו את הכסף.

ש. אנחנו מסכימים שבאפריל כשהעברת את הכסף הם התחילו לעבוד?

ת. כן. הם שברו הכל אחרי שנחתם ההסכם הם שברו את הכל בדירה. סגרו

את הדירה ואח"כ לא היה יותר אף אחד".

(פרט' עמ' 28 ש' 20-28).

ההסכם נחתם אמנם במחצית חודש מרץ 2008, ואילו התשלום הראשון בסך 50,000 ₪ (נספח ה'1 לתצהיר עדות מטעם התובעים) הועבר לנתבעים ב- 2 באפריל. יחד עם זאת, לא השתכנעתי שיש בעיכוב בהעברת התשלום במקרה דנן הפרה יסודית של ההסכם. כמו כן, התרשמתי כי עדותו של התובע מהימנה לעניין זה, וכי הנתבעים לא החלו בעבודות השיפוץ עד שקיבלו את המקדמה.

30. לעניין הטענה לשינוי תכוף בתוכנית העבודה, הרי שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח טענה זו. הנתבע 2 היה העד היחיד שהעיד על תצהירו מטעם הנתבעים. כאמור לעיל, הנתבעים 3 ו-4 לא אותרו ע"י בא-כוחם, ולפיכך לא נחקרו על תצהיריהם. עובדה זו בעוכריהם. לא זו אף זו, לא הוצגה בפניי ראיה כלשהי אשר יש בה להעיד על שינויים שנעשו בתוכנית העבודה המקורית. כך גם לא עלה בידי הנתבעים להוכיח, כי התובעים הסכימו או אישרו תוספת תשלום על שינויים מתוכנית העבודה המקורית.

לעניין זה העיד הנתבע 2 בעצמו כך:

"ש. אני מראה לך את החוזה, תראה לי בהסכם אם יש סעיף שאומר שבגין החלפת חומרים או תוספת של חומרים או שינוי כלשהו במפרט העבודות אתם זכאים לתוספת תשלום?

ת. לא. "

(פרט' עמ' 42 ש' 3-5).

ובהמשך:

"ש. 150 אלף ₪ הוא שילם כשהחוזה מדבר על 174, הוא שילם לכם את כל העבודות מה האינטרס שלו להעיף אתכם מהדירה וללכת לעובדים ולשלם לפועלים?

ת. הוא ידע שיש תוספת על העבודה, הוא ידע שהוא עוד חייב לנו כספים על מע"מ ועל שינויים בגבס שנעשו והוא ידע שיש תוספת על הקרמיקה ואני אמרתי לו את זה בחנות, הוא ידע שיש עוד תוספת.

ש. אין לך זנב הוכחה למה שאתה אומר לי עכשיו?

ת. אתה צודק ואני עומד כאן ואומר. נאמר לו שיש שינויים בגבס, יש שינוי על הקרמיקה של 80,000 ₪ הוא עשה את החשבון שלו והוא ראה שהוא חייב לנו עוד מאה אלף ₪ והוא עשה את החשבון לבד.

ש. לא הוצאת לו מכתב דרישה אחת על 100 אלף ₪?

ת. אני המשכתי בפרויקטים בעבודה, לא חלף חודש מאז ולא הספקתי לעשות חשבון על הפרויקט הזה ואני מקבל תביעה. אז מה אני צריך לבוא מוכן?"

(פרט' עמ' 52 ש' 21-32).

31. לא עלה בידי הנתבעים להציג כל ראיה שיש בה להצביע על כך שנעשו שינויים בתוכנית העבודה וכך גם לא הסתייע בידם להוכיח כי התובעים הסכימו לשלם סכומים נוספים עבור השינויים שנטענו שהתבצעו בדירה. כל שיש בפני בית המשפט זו עדותו היחידה של הנתבע 2 ללא סיוע. הנתבעים 3 ו-4, כאמור, לא התייצבו לחקירה. כמו כן, בהסכם עליו חתמו הצדדים לא מופיע סעיף בנוגע לשינויים כלשהם או תוספת תשלום על עבודות נוספות. בנקל יכלו הצדדים להוסיף סעיף בעניין שינויים ועלויות, אולם לא עשו זאת. לאור כלל הנסיבות האמורות, אין בידי לקבל את הטענה כי בוצעו שינויים בעבודות השיפוץ, אשר בגינם זכאים הנתבעים לגבות תוספת תשלום.

אין חולק, כאמור, כי הנתבעים עזבו את הדירה בטרם נסתיימו עבודות השיפוץ כפי שהוסכם בין הצדדים במפרט ההסכם עליו חתמו.

32. בעניין אי סיום ביצוע העבודות העיד הנתבע 2 כך:

"ש. עשיתם את כל עבודות חיפוי הקרמיקה בדירה הזאת?

ת. באמבטיה למטה כן, למעלה באמבטיה אני לא זוכר אם החלפנו או לא.

.....

ש. אתם התחייבתם להתקין שני מזגנים בדירה ולא עשיתם?

ת. לא התקנו את המזגנים עצמם, אבל עשינו הכנות הן של גבס והן תעלות. התקנו יחידה אחת של מיני מרכזי ולא את הגדולה". (הדגשה שלי- ח.ק.)

(פרט' עמ' 49 ש' 19-20 ושורות 25-27).

וכן:

"ש. חלונות ותריסים, אתם לא התקנתם?

ת. לא התקנו." (הדגשה שלי- ח.ק.)

(פרט' עמ' 51 ש' 7-8).

וכן:

"ש. אני מראה לך את התמונה בעמ' 4, זה נכון שזה דלת הכניסה לגג וזה הצנרת, נכון שבחוזה אתם גביתם על סגירת הצנרת הזאת בקיר גבס?

ת. זה לא כיור, זה צנרת. נכון שהיינו אמורים לעשות ולא עשינו." (הדגשה שלי- ח.ק.)

(פרט' עמ' 53 ש' 3-5).

לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד, כי החברה שחתמה על ההסכם עם התובעים הפרה את ההסכם, כך עולה מעדויות הצדדים בתיק וכך עולה מחוות דעת מומחה בית המשפט, אשר ביצע בדיקה מקיפה של הליקויים הנטענים וקבע כך בחוות דעתו:

כי קיים חוסר התאמה בין האריחים שסופקו לדירה (בשל מרקם שונה) (פרק 3.1 סעיף ה' וסעיף ו'); וכן כי לא סופקו ולא בוצעו מדרגות כמתחייב מההסכם (פרק 3.3); וכן כי בנוגע לכיסוי ארגז גלילה נמצא כי קיים מרווח עליון בין התריס לבין ארגז התריס בניגוד לדרוש ויש להשלים (פרק 3.4 סעיף א'); וכן כי בנוגע לאי פינוי פסולת הנתבע טען כי פינה מכולת פסולת אחת והתובע טען כי אף הוא פינה מכולה אחת (לעניין זה אתייחס בהמשך); וכן כי שני הצדדים אישרו כי לא סופקו ולא הותקנו הכלים הסניטריים, הברזים והריהוט למקלחות ע"פ ההסכם (פרק 3.5 סעיף ב'); וכן כי צינור האוורור של מערכת הביוב שקצהו בגג לא מגיע למידת גובה כנדרש מעל הגג העליון ולפיכך יש להאריך (פרק 3.5 סעיף ג'); וכן כי יש להשלים חיבורי קיר בדירה בפרק החשמל (פרק 3.6); וכן כי שכבת הגמר של עבודות הצבע לא בוצעה (פרק 3.7); וכן כי לא סופקו דלתות, למעט החלפת הפלדלת, כך בהתאם להסכמת הצדדים (פרק 3.8); וכן כמוסכם על הצדדים לא בוצעה התקנת מעקות למרפסות בקומה חמישית (פרק 3.10 סעיף א') ומעקה הזכוכית למדרגות ומעקה סמוך לקיר המדרגות לא בוצע אף הוא (פרק 3.10 סעיף ב').

עניין אחד אשר לגביו אני מחליטה לסטות מחוות דעת מומחה בהמ"ש הינו סעיף ד' בפרק 3.4 (פרק חלונות ותריסים) לעניין "אי פינוי פסולת וחומרי בניה מקומת הכניסה לבניין". בחוות הדעת ציין המומחה, כי טוען הנתבע, כי הוא פינה מכולת פסולת אחת ואילו התובע טען, כי אף הוא פינה מכולה אחת. המומחה העריך עלות פינוי מכולת פסולת אחת בסך של 2,500 ₪ וכלל סכום זה בחוות דעתו.

לעניין פינוי פסולת במכולה העיד גם המומחה מטעם התובעים כך:

"ש. אתה טוען לעניין עלות פינוי הפסולת – 10,000 ₪. אתה עדיין טוען שפינוי של מכולה לאתר פסולת עולה 10,000 ₪ ?

ת. זה תלוי בכמות, צריך לשלם לאתר הפסולת. צילמתי את ערימת הפסולת שהייתה.

ש. אני יכול לראות את הצילום?

ת. אין לי תמונה, הפסולת לא צולמה.

ש. האם ראית 10 טון פסולת?

ת. אני לא יכול להעריך כרגע את הטונאז'."

(פרוטוקול עמ' 17 ש' 31-32 ועמ' 18 ש' 1-5).

לעניין סעיף פינוי הפסולת אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח סעיף זה. לאור עדות המומחה מטעם התובעים לעיל, כי אין בידו תמונה של הפסולת או המכולה שלא פונתה, ולאור כך שלא צורפה אסמכתא כלשהי, כמו קבלה או חשבונית מס, אשר יש בה להעיד כי התובעים נשאו בעלות זו בעצמם, יש לדחות סעיף זה ולהפחיתו מחוות הדעת של מומחה בית המשפט.

33. לאור הדברים האמורים לעיל, הנתבעים 2 ו-3 חבים באחריות אישית כאורגנים של החברה. הם שניהלו את המשא ומתן עם התובעים והם שניסחו את ההסכם יחד עם התובעים והגיעו עמם להסכמות בנוגע למפרט העבודות שיבוצעו בדירה. אף בהתאם לעדותו של הנתבע 2 ניתן ללמוד, כי הנתבעים 2 ו-3 קיבלו את התשלומים בעד השיפוץ ואישורים לקבלת הכספים ניתן לראות ע"ג נספחים ה'1- ה'6 שצורפו לתצהירים מטעם התובעים (ראו עדות הנתבע 2 בפרוטוקול עמ' 46 ש' 8-23). יש לציין, כי נספחים ה'3-ה'6 (לתצהירי התובעים) הינם אישורים בשפה הצרפתית (אשר לא הוגש תרגומם לעברית) של מה שנראה כאישורים בכתב ידו של הנתבע 3 על קבלת כספים מהתובעים ואכן הנתבע 2 אימת זאת בעדותו (פרט' עמ' 46 ש' 15-23).

34. לעניין זה הועלתה טענה מטעם התובעים בנוגע לחשבוניות פיקטיביות. לטענתם, רק בשל החלטת בהמ"ש בתיק זה אולצו הנתבעים להנפיק חשבוניות בדיעבד (נספחים ה'7 ו- ה'8 לתצהירי התובעים), ולראיה, הם טוענים, כי מספור החשבוניות מעיד כי הייתה זו חשבונית מס' 1 חרף הודאת הנתבע 2 כי דירת התובעים לא הייתה הראשונה אותה שיפצו וכך גם מועד הנפקתה ותוכנה מעיד כי הסכומים המפורטים בה אינם תואמים את מועד התשלומים וסכומם כפי ששולמו בפועל ע"י התובעים 4 שנים קודם לכן.

נספח ה'7 (לתצהירי התובעים) הינו העתק מ"חשבונית מס קבלה – מספר 1", אשר הנפיקה החברה (הנתבעת 1) לתובע בגין "תשלום לשיפוץ דירה ברח' הכובשים 40 ת"א" מיום 12/07/2008. סכום החשבונית הכולל, המורכב משני תשלומים, הינו בסך 115,000 ₪.

35. הנתבע 2 נשאל בנוגע למספר החשבונית שהונפקה (נספח ה'7) וכך השיב:

"ש. השאלה היא האם הוצאת חשבוניות בגין שיפוצים שעשית לפני הדירה שלהם?

ת. כן.

ש. אני מפנה לנספח ה' 7 חשבונית של החברה, אתה אומר שהחברה הוציאה חשבוניות?

ת. כן.

ש. איך החשבונית שהוצאה ב- 12.7.08 היא חשבונית מס' 1 ?

ת. יש חשבונית מסר (צ.ל. "מס"- ח.ק.) קבלה. לפעמים אני מוציא חשבוניות מס ולפעמים קבלה ולפעמים חשבונית קבלה.

...

ש. אני אומר לך, שהחשבונית הזאת זו חשבונית מפוברקת?

ת. זו חשבונית ששולמה עליה מס? שדווחה עליה? למה היא חשבונית פיקטיבית?

ש. החשבונית הזאת הוצאה רק לאחר שאנחנו ביקשנו מבית המשפט לחייב אותך להוציא חשבונית אחרי שהם שילמו לך?

ת. לא נכון. "

(פרט' עמ' 45 ש' 26-32 ועמ' 46 ש' 1-7).

36. בהחלטתי מיום 27.02.12 הוריתי לנתבעים להמציא לתובע תוך 14 יום העתק נאמן למקור של החשבוניות בגין הסכומים ששילם התובע לנתבעים. כך הומצאו "חשבונית מס קבלה – מספר 1" מיום 12.07.08 בסך כולל של 115,000 ₪ (נספח ה'7) וכן "חשבונית מס קבלה – מספר 59" מיום 26.03.12 בסך של 35,000 ₪ (נספח ה'8). סך שתי החשבוניות מגיע כדי 150,000 ₪, הוא הסכום ששילמו התובעים לנתבעים ואשר עליו אין מחלוקת.

37. לא מצאתי להתייחס לטענה בדבר חשבוניות פיקטיביות מעבר לאמור לעיל. לא אוכל לקבוע ממצאים חד משמעיים בנוגע לטענה זו, מאחר והיא איננה מבוססת דיה. לא זו אף זו, טענה זו אינה רלוונטית לענייננו, לאחר שקבעתי כי הנתבעים 2 ו-3 חבים באחריות אישית בגין הפרת ההסכם ע"י החברה.

38. טענת תרמית:

טענה נוספת שהועלתה ע"י התובעים הינה, כי תמורת העבודות שולמה במלואה תחת מעשה סחטנות, מצגי שווא, אונס ואילוץ המעידים על חוסר תום לב קיצוני העולה כדי תרמית, תוך הפרת סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים").

בהתאם להלכה הפסוקה, רמת ההוכחה הנדרשת בעוולת התרמית קרובה יותר לוודאות מהמבחן הרגיל של מאזן ההסתברות הנהוג במשפט אזרחי (ראו ע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4), 441).

לא זו אף זו, תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") מחייבת בעל דין הטוען טענת תרמית לפרש ולפרט את כל הפרטים הקשורים לכך. התובע צריך להקפיד במיוחד על פירוט מדויק של העובדות המבססות את טענתו (ע"א 264/7 צפריר נ' מורגנשטרן, פ"ד כח(2) 668, 671), והפירוט צריך להיות כזה שלא יותיר לנתבע ספק מפני מה עליו להתגונן (ע"א 4600/91 מוסקוביץ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(3);עמ' 458-459). לעניין זה אין די בטענות כלליות וסתמיות (ע"א 3552/01 Banco Exterior (Suiza) SA נ' Zegluga Polska Spolka Akcyjna, 28.2.05, פורסם בנבו).

במקרה הנדון לא עלה בידי התובעים להוכיח את עוולת התרמית, שכן לא הובאו כל הפרטים שיש בהם לבסס טענה זו. אכן הוכיחו התובעים את הטענה כי החברה הפרה את ההסכם, וכי יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באחריות אישית בגין ההפרה האמורה. אולם, מאחר ובעוולת התרמית יש סממנים מתחום המשפט הפלילי, הרי שאין די בטענה כללית, אלא יש לפרט ולבסס טענה זו בראיות ממשיות. מאחר והדבר לא עלה בידי התובעים, אני דוחה טענה זו.

39. טענת התובעים לחובות נוספים:

לטענת התובעים, מומחה בהמ"ש ציין בחוות דעתו כי ס"ק ג' ו-ה' לפרק 3.4 בחוות הדעת אינם נכללים בסיכום העלויות, וכי יש לחייב את הנתבעים הן בסכומים אלה והן בסכומים נוספים, כפי שפורטו בפרק ז' (עמ' 6) לסיכומי התובעים.

ראשית, לעניין פרק 3.4 (פרק "חלונות ותריסים") סעיפים ג' ו-ה' לחוות הדעת של מומחה בהמ"ש: בסעיף ג' נמצא כי בוצע קיר גבס להסתרת מערכת הצנרת על הגג, אולם יש חילוקי דעות בין הצדדים מי ביצע את הקיר. עלות בניית קיר ע"פ ההסכם הינה 4,800 ₪. המומחה לא כלל סכום זה בחוות דעתו, ובצדק. מדובר במלאכה המסורה לבית המשפט לקבוע, לאור חילוקי הדעות ולאחר שכבר תוקן הליקוי, האם הוכיחו התובעים את סעיף זה אם לאו.

לעניין זה אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הם שביצעו את הקיר ע"י אנשי מקצוע מטעמם. התובעים לא צירפו כל אסמכתא או קבלה בגין תשלום לאנשי מקצוע עבור קיר הגבס.

באשר לסעיף ה' בפרק 3.4 בחוות דעת המומחה, שם קבע מומחה בהמ"ש, כי אין בידו האפשרות להגיע לקביעה כלשהי בנוגע לטענה כי הנתבעים ביצעו עבודות גבס דקורטיביות בתקרה ובקירות, כאשר ההכנה לעבודות הללו כללה גם התקנת צנרת מיזוג אוויר שהתבררו כלא יעילים והוחלפו תוך פירוק עבודות הגבס. לעניין זה ביקשו התובעים סך של 8,000 ₪.

לעניין זה אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי הם פירקו וביצעו מחדש עבודות גבס ופתחו פתחים בקירות לתריסי מיזוג אוויר. התובעים לא המציאו כל אסמכתא, היכולה להעיד על כך שעבודות אלה בוצעו מחדש ע"י בעלי מקצוע מטעמם.

40. שנית, התובעים מפרטים נזקים וליקויים שתוקנו, לטענתם, על ידם לאחר מועד נטישת הדירה ע"י הנתבעים ושבהם לא יכול היה מומחה בהמ"ש להיווכח במועד ביקורו ולכן לא התייחס אליהם בחוות דעתו (סע' 48 בסיכומי התובעים). כך לעניין פגמי חספוס והפרשי גובה באריחי הריצוף, אשר לטענתם, הם נשאו בעלות ליטוש הרצפות ע"י בעל מקצוע מטעמם. התובעים צירפו חשבונית מאת "אבי ליטושים" מיום 7.7.08 בסך של 5,500 ₪ (חשבונית מס 0742 - צורפה לכתב ההגנה). יחד עם זאת, החשבונית הוצאה על שם הנתבעת 1, ולפיכך לא עלה בידי התובעים להוכיח טענה זו.

41. כך גם ביחס לעבודות חשמל, אשר לטענת התובעים, הם נאלצו לבצע על חשבונם. להוכחת טענה זו מצביעים התובעים על חשבונית "א.ש. חשמל" מיום 22.07.08 בסך של 5,890 ₪ (חשבונית מס 0647 – צורפה לכתב ההגנה). יחד עם זאת, אין בידי לקבל טענה זו, מאחר והחשבונית הוצאה על שם הנתבעת 1, ולפיכך לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הם שילמו עבור עבודה זו.

התובעים מתייחסים לפרק 3.4 סעיף ב' לחוות דעת מומחה בהמ"ש. לטענה כי לא בוצעו עבודות תיקון תריסי אלומיניום בסלון ובחדרי הגג, קבע המומחה כי מצא כי התריסים בוויטרינה בסלון וביתר חלקי הגג תקינים ולפיכך לא נמצא ליקוי בגינו התובעים זכאים לפיצוי. לטענת התובעים, הם תיקנו ליקוי זה טרם הגיע מומחה מטעם בהמ"ש לביקור, וכי יש בידם תמונות שצורפו לחוות דעת המומחה מטעמם כדי להוכיח טענה זו. התובעים מפנים בעניין זה לחקירתו של המומחה מטעמם, מר סבן (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 23-28). יחד עם זאת, לא צורפו התמונות הרלבנטיות.

42. בחקירה מעיד מר סבן, כי חלון אחד עקרו והוא היה זרוק בצד ויתר התריסים היו עקומים לחלוטין. יחד עם זאת, כאשר הוא נשאל האם "יכול להיות שהדירה נמסרה ככה במקור?", השיב: "יכול להיות" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 29-30).

לאור האמור, ולאור העובדה שלא צורפו תמונות שיש בהם להוכיח אחרת, אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח טענה זו.

43. התובעים אף מתייחסים לפרק 3.5 בחוות דעת מומחה בהמ"ש (פרק האינסטלציה). בסעיף ג' לפרק זה קבע מומחה בהמ"ש, כי נמצא כי צינור אוורור של מע' הביוב שקצהו בגג לא מגיע למידת הגובה כדרוש ולפיכך יש להאריכו, כולל מסתור. הוא העריך ליקוי זה בסך של 1,200 ₪.

לטענת התובעים, במועד ביקורו של מומחה בהמ"ש כבר תוקנה מערכת האינסטלציה על חשבונם, ולפיכך יש לחייב במלוא סכום התיקון בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמם, קרי תוספת של 5,800 ₪ לסכום שקבע מומחה בהמ"ש.

אני קובעת, כי יש לדחות טענה זו מאחר והיא לא הוכחה כנדרש. התובעים לא הציגו בפניי כל אסמכתא שיש בה להעיד כי מערכת האינסטלציה תוקנה על חשבונם וכי יש לחייב את הנתבעים בסכום נוסף, מעבר לסכום אותו קבע מומחה בהמ"ש.

44. התובעים התייחסו אף לפרק 3.9 בחוות דעת מומחה בהמ"ש (פרק "מערכת מיזוג אוויר"). לטענתם, מומחה בהמ"ש לא התייחס כלל לטענת התובעים לאי אספקת מערכת המיזוג לדירה. לטענתם, בחוות דעת המומחה מטעמם ומהתמונות שצורפו אליה רואים בבירור כי במועד ביקורו בדירה לא מותקנים מזגנים בדירה, וכי ההתקנה בוצעה רק בעת ביקורו בה. התובע העיד, כי נאלץ להזמין ולשלם פעם נוספת על התקנת מזגנים בדירה (עמ' 33 לפרט' ש' 13-19). התובעים צירפו תעודת משלוח המעידה על הזמנת ואספקת שני מזגנים לדירה ביום 22.07.08 בסכום הגבוה מהעלות החוזית, ולפיכך, הם טוענים, כי יש לחייב את הנתבעים בסכום החוזי בסך של 10,400 ₪.

בפרק 3.9 קבע מומחה בהמ"ש, כי קיימים חילוקי דעות בין הצדדים לגבי ההכנה למיזוג אוויר בחלק התחתון, וכי לאור חילוקי הדעות אין בידו לקבוע את האחריות לגבי החלק התחתון. משכך, לא קבע כל עלות בצד פרק זה. התובעים טוענים, כי מומחה בהמ"ש לא התייחס לטענתם בדבר אי אספקת מערכת המיזוג לדירה. התובע העיד לעניין זה כי שילם 25,000 ₪ עבור מזגנים, וכשנשאל לפשר הפער בין 10,400 ₪ בהתאם להסכם, אל מול מה ששילם בפועל לטענתו (25,000 ₪), השיב התובע, כי היה מאוד חם והסכים לשלם יותר מאחר ומדובר בתעריף של חודש יולי (עמ' 33 לפרט' ש' 13-19).

45. נספח ז'1 לתצהירי התובעים הינו העתק הזמנה של שני מזגנים עבור דירה ברח' הכובשים

11 בתל-אביב (ת.מ. סוכן מס': 122082) מיום 22.07.08. מאחר והדירה נשוא התובענה (כמפורט בסעיף 5 לכתב התביעה) מיקומה ברח' הכובשים 40 בתל-אביב (ולא הכובשים 11) הרי שייתכן ומדובר בדירה אחרת ולא בדירה נשוא הדיון. כמו כן, מדובר בהעתק מהזמנה בלבד, ולא צורפה כל חשבונית מס או קבלה, שיש בה להעיד על כך שאכן התובעים רכשו את המזגנים הנטענים. לאור האמור, אני דוחה טענה זו.

עולה מן המקובץ לעיל, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את הטענה בדבר חובות נוספים.

46. גובה הנזק:

אין מחלוקת, כי התובעים העבירו לנתבעים סכום של 150,000 ₪, כלומר מלוא התמורה שהוסכמה בין הצדדים, אך ללא רכיב המע"מ (לעניין זה יוער, כי הנתבעים לא הכחישו כי התובעים ויתרו על הזמנת המטבח מהנתבעים ועשו זאת בעצמם).

בהתאם לחוות דעת מומחה בהמ"ש עלות כלל התיקונים והזיכויים מגיעה כדי 70,180 ₪ (כולל מע"מ) כשסכום זה מבוסס על מדד אוקטובר 2008.

לעניין זה, התובעים טוענים, כי יש להצמיד את הסכום אותו קבע מומחה בהמ"ש בחוות דעתו למדד ינואר 2008, ולא למדד אוקטובר 2008, זאת מאחר ובתשובה לשאלות הבהרה לפשר ההצמדה למדד זה השיב המומחה, כי זה היה המדד הידוע במועד חתימת ההסכם.

לטענתם, המדד הידוע במועד החתימה על הסכם ביום 12.03.08 היה מדד ינואר 2008 ולא מדד אוקטובר 2008, ולפיכך יש לבצע הצמדת סכומים למדד זה. בהתאם לכך, לטענתם, הסכום שקבע המומחה כשהוא צמוד למדד ינואר 2008 עומד, נכון ליום הגשת סיכומי התובעים, על סך של 81,926 ₪.

אין חולק, כי ההסכם נחתם בחודש מרץ 2008. לאור האמור לעיל, התובעים הצליחו להוכיח את מרבית הליקויים שהופיעו בחוות דעת מומחה בהמ"ש, למעט פינוי הפסולת, כפי שפורט לעיל. לפיכך, יש להוריד מסך העלויות בחוות דעת מומחה בהמ"ש את הסכום בגין פינוי מכולת הפסולת (פרק 3.4 (ד)) שהוערך בסך של 2,500 ₪, יחד עם זאת, יש לבצע הצמדה בהתאם למפורט להלן:

מבדיקת חוות הדעת עולה, כי הסכומים שנקבעו לצורך תיקון הליקויים הינם הסכומים המתאימים למועד חוות הדעת, דהיינו מאי 2011 (בהתאם לסעיף 2 לחוות הדעת), ואילו הסכומים שנקבעו כזיכוי תואמים את הסכומים המופיעים בהסכם שבין הצדדים מיום 12.3.08, כך שההצמדה למדד לעניין סכומים אלו צריכה להיות על בסיס המדד שהיה ידוע במרץ 2008.

לאור האמור לעיל, סך של 48,756 ₪ מהווה את עלות התיקונים לאחר הצמדה מיום חוות הדעת (23.05.11) ועד היום. מסכום זה יש לקזז סך של 2,604 ₪ בגין עלות פינוי מכולת פסולת, כאשר גם סכום זה מוצמד מיום חוות הדעת ועד היום. דהיינו, בגין הליקויים לגביהם נקבעה עלות תיקון, הסכום לפיצוי עומד על סך של 46,152 ₪ (נכון למדד חודש מאי 2011).

לגבי סכום הזיכוי בסך של 13,700 ₪ (פרק 3.10 - "עבודות שונות") – מדובר בסכום לפי העלות שנקבעה בהסכם שבין הצדדים, ולכן יש להצמידו החל ממרץ 2008 (מועד החתימה על ההסכם) ועד היום, ולאחר חישוב זה מתקבל הסך של 16,009 ₪.

לאור האמור לעיל, סך כול הסכום לפיצוי בגין התיקונים והזיכויים הינו 62,161 ₪ ובצירוף מע"מ בשיעור 18%, מתקבל הסכום של 73,350 ₪ (החישוב בוצע על פי הסכומים המופיעים בדף הסיכום (עמוד 9) של חוות הדעת של מומחה בית המשפט, המהנדס אליעזר שחר, וההצמדות נעשו באמצעות מחשבון "נבו").

כאן המקום לציין, כי לא נעלמה מעיניי עניין האדריכלית ששכר התובע לצורך תכנון השיפוצים בדירה, ואשר, לטענת הנתבעים, התובע סילק גם אותה מהדירה. כאשר נתבקש התובע על ידי בהמ"ש להגיש הודעה עם פרטי האדריכלית ע"מ שניתן יהיה לאתרה בכדי שהנתבעים יזמנו אותה לדיון הוכחות, טען כי לא מוצא את פרטיה (ראו החלטה מיום 11.06.12).

התובעים הגישו הודעה מסודרת לבהמ"ש ביום 25.06.12, לפיה לא עלה בידם לשחזר ולאתר את פרטי האדריכלית וכל שזכור להם, כי שמה הלנה וכי היא הייתה מאשדוד. עוד טענו, כי פרטיה מופיעים על גבי תכניות שיפוץ הדירה שנמסרו לנתבעים לצורך ביצוע עבודות השיפוץ וכי התוכניות נותרו ברשות הנתבעים והם יכולים לאתרה בנקל.

בעניין זה עליי לציין, כי מצאתי שיש לתת משקל במכלול הראיות לכך שהתובע לא זימן את האדריכלית ששכר ואף לא איתר את פרטיה המלאים כך שהנתבעים יוכלו לזמן אותה לשפוך אור על התנהלות עבודת השיפוץ. כמו כן, סביר להניח, ואף בחלוף ארבע וחצי שנים, כי התובעים שמרו העתק מתוכניות השיפוץ שנערכו ע"י האדריכלית ואשר הועברו לידי הנתבעים. כך גם סביר ששמרו העתק מהחשבונית בגין תשלום לאדריכלית, שם מופיעים פרטיה המלאים. והדבר אומר דרשני. נושא זה אני לוקחת בחשבון, ולפיכך אני קובעת, כי סכום הפיצוי המגיע לתובעים יהא צמוד למדד בלבד, וללא צירוף ריבית.

47. סוף דבר:

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת 1 הפרה את ההסכם שחתמה עם התובעים בדבר עבודות שיפוץ שהתבצעו בדירה. הנתבעים 2 ו-3 כבעלי מניותיה ומנהליה של הנתבעת 1 חבים באחריות אישית, ביחד ולחוד, עם הנתבעת 1 בנזקים שנגרמו לתובעים בגין הפרת ההסכם והליקויים שנתגלו בעקבות העבודות.

קיבלתי את הטענה להיעדר יריבות של הנתבע 4, ולפיכך דחיתי את התביעה כנגדו.

48. אשר על כן, הנתבעים 1-3 חבים ביחד ולחוד בנזקי התובעים ועליהם לשלם להם, ביחד ולחוד, סכום של 73,350 ₪ תוך 30 יום. לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הפיקדון שהופקד ע"י הנתבעים בקופת בית המשפט בסך של 15,000 ₪ על פירותיו יועבר לידי התובעים על חשבון החוב האמור.

באשר לנתבע 4, בהתחשב בכך שהוא לא התייצב לחקירה על תצהירו, אין צו להוצאות.

הנתבעים 1-3 ישלמו לתובעים בנוסף, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך של 8,500 ₪, תוך 30 יום. לאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אדר תשע"ה, 25 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.