1. בפני "בקשה לביטול מחיקת עתירה וחידוש הליכים".

2. ביום 3.12.08 הגיש המבקש עתירה מינהלית ובה ביקש "להורות למשיבים להיענות לבקשת המבקשים מיום 17.12.03, להמרת השימוש במגרשים 112א ו- 113 בגוש 10614 חלקה 1 (להלן: "הנכס") משימוש תעשייתי לשימוש מסחרי (להלן: "הבקשה לשינוי ייעוד") ולהורות למשיבה 1 לבטל את החלטתה מיום 23.6.08 שדוחה את בקשת העותר לשינוי היעוד של הנכס". העותר טען להפרת הבטחה שלטונית מצד המשיבות באשר לשינוי יעוד נכס שבבעלותו.

3. לאחר שהוגשו כתבי תשובה (בהם נטען בין היתר להיעדר סמכות של בית המשפט לדון בעתירה) והתקיימו שלוש ישיבות, הגיש המבקש ביום 3.4.11 "בקשה בהסכמה למחיקת התובענה ללא צו להוצאות".

4. ביום 3.4.11 ניתן פסק דין המורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות.

5. ביום 7.3.16 הגיש המבקש בקשה זו לביטול המחיקה וחידוש ההליכים. בבקשה נטען כי:

"העתירה נמחקה לאחר שהעותר היה סבור כי המו"מ שהתנהל עם המשיבים להסדר סביר ומניח את הדעת בנסיבות המפורטות בעתירה יסתיים בחיוב.

לתדהמתו של העותר, המשיבים הפרו כל התחייבויותיהם לענין הסדר סביר...".

6. כמו כן טען המבקש כי לא היתה למשיבים זכות חוקית לדחות את "מתווה הפשרה" אליו הגיעו הצדדים במהלך השנים , כאמור במכתב היועץ המשפטי מיום 22.2.16, וכי ללא פיקוח של בית המשפט המשיבים ימשיכו לזלזל בעותר.

7. לבקשה של המבקש צורף תצהיר בו חזר המבקש על האמור בבקשה.

8. המשיבה, רשות מקרקעי ישראל (שרק שמה נזכר בבקשה) הגישה תגובה לבקשה וטענה כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות. המשיבה טענה כי עניינה של העתירה היה אכיפה של הבטחה שלטונית נטענת משנת 2004, בעוד שהבקשה הנוכחית עניינה דחיית מה מכונה על ידי המבקש "מתווה פשרה", כאמור במכתב המשיבה מיום 22.2.16 , ולפיכך, ממילא אין מקום לדון בעתירה המקורית.

9. המשיבה הכחישה את טענות המבקש לגופן וכמו כן חזרה על טענתה באשר לסמכות בית המשפט.

10. המבקש הגיש תשובה לתגובה וטען כי העתירה נמחקה על רקע הסכמת המשיבה לניהול מו"מ "באופן בו סרוב לניהול מו"מ מהווה עילה לחידוש העתירה". כמו כן בקש המבקש לאחר ביטול המחיקה "לאפשר למבקש להוסיף העילות לענין חובת המשיבה לניהול מו"מ עפ"י התחייבותה ולקבוע דיון דחוף בענין זה".

דיון

11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי אכן אין מקום לביטול המחיקה ודין הבקשה להידחות.

12. העתירה נמחקה לבקשת המבקש, "בהמשך לניסיונות הצדדים לסיים את המחלוקת נשוא התובענה דנן מחוץ לכותלי בית המשפט". העובדה שהניסיונות לא צלחו וציפיות העותר נכזבו, אינה עילה לביטול המחיקה (כאשר לכל היותר היא מהווה "טעות בכדאיות העיסקה").

13. אמנם הסעד המבוקש על ידי העותר גם כיום הוא היעתרות לבקשתו לשינוי ייעוד החלקה ואולם בבסיס העתירה המקורית עמדה החלטה של המשיבה מיום 23.6.08, אותה עתר המבקש לבטל. ממילא החלטה זו אינה רלבנטית היום, כאשר היום מבקש העותר לתקוף "מתווה פשרה" , אליו הגיעו הצדדים (לטענתו) במהלך השנים מאז מחיקת העתירה ואשר לטענתו המשיבה מסרבת לאשר, כאמור במכתב מיום 22.2.16.

לפיכך, העתירה שנמחקה אינה רלבנטית וממילא גם אין לתקנה – תיקון שמשמעותו עתירה חדשה.

14. ואם לא די בכל האמור הרי שברע"א 8566/14 אבי גרבלי נ. עיריית אשדוד (5.5.15) נקבע על ידי כבוד השופט מ. מזוז כי שההלכה היא כי:

"משניתן פסק דין והתביעה נמחקה , לא ניתן לבקש את חידושה על ידי פתיחת התיק מחדש , ושלא באמצעות הגשת תביעה חדשה (כך עולה אף מהלשון המפורשת של תקנה 527 הנ"ל ). זאת, משום שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול כמובן להשיג עליו במועדים הקבועים בתקנות, אך אין הוא יכול לבקשת מבית המשפט שנתן את פסק הדין לדון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (רע"א 1026/13 טרנס בטון בע"מ נ. דוד צלח ובניו בע"מ ( פורסם בנבו) ( 18.4.13). החריג היחיד לכך הוא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד , בהתאם לתקנה 201 לתקנות ולמועדים הקבועים בה".

והדברים יפים לענייננו.

15. לפיכך – אני דוחה את הבקשה.

16. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪

בהערה אציין כי לא היה ראוי מצד ב"כ המבקש לציין בתגובתו את שמו של בני, עו"ד אבנר בר זיו, כמי שמייצג את המבקש בהליך זה מאחר ומזה מספר שנים הוא אינו עובד במשרד ב"כ המבקש.

ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשע"ו, 29 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.