נתוני רקע

1. בפניי בקשה שהוגשה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה"), בגדרה עותר המבקש לחייב ולכוף במאסר ו/או בקנס את המשיבות לקיים ולמלא אחר הוראות פסק הדין שניתן ביום 8.5.12 (להלן: "פסק הדין").

2. עניינה של התביעה נשוא פסק הדין הינו הסכם חליפין שנחתם בין אביו המנוח של המבקש (להלן: "המנוח") לבין חברת הימנותא בע"מ, חברת בת של המשיבה 1 (להלן: "קק"ל"). בהתאם לאותו הסכם התחייבה הימנותא להעביר למנוח את מגרש 62 המהווה חלק מחלקה 7 בגוש 18405 מאדמות תרשיחא (להלן: "המגרש" או "מגרש 62"), בתמורה לוויתורו על בית המצוי בשטח הבנוי של הכפר פקיעין. מאוחר יותר, העביר המנוח את המגרש ללא תמורה לנכדו עלי (להלן: "עלי"), אחיינו של המבקש. בסמוך לאחר מכן, ביצע המבקש עסקת חליפין עם עלי באופן שעלי העביר למבקש את המגרש שקיבל מהמנוח, ואילו המבקש העביר לו בתמורה בית המצוי בשכונה הישנה בכפר פקיעין. לימים התחוור כי המגרש שהוקצה למנוח נמכר במועד מוקדם יותר לצדדים שלישיים שהקימו עליו בית מגורים, ולכן לא ניתן היה להשלים את עסקת החליפין בין המנוח לבין הימנותא.

3. בפסק הדין התקבלה תביעת המבקש במובן זה שהוריתי למשיבות להקצות למבקש קרקע חליפית במקום המגרש נשוא התביעה, ואשר תהא זהה לו בשטחה ובשוויה. עוד נפסק כי נוכח הצהרת קק"ל במהלך ניהול ההליך כי הציעה למבקש את המגרש 84 בגוש פיסיקאלי הנמצא בשטח הבנוי בכפר תרשיחא (להלן: "מגרש 84"), תדאגנה המשיבות להקצותו לתובע, ככל שמגרש זה פנוי וזמין. זאת, בכפוף לתשלום כל המסים, האגרות וההיטלים המתחייבים אשר תשלומם חל על המבקש על פי דין.

טענות המבקש

4. בבקשתו טען המבקש כי חרף פניותיו אל ב"כ קק"ל מיד לאחר מתן פסק הדין, לא פעלו המשיבות ליישום הוראות פסק הדין, ובכלל זאת נמנעו מלפעול לביטול עסקאות החליפין הקודמות שנערכו עם המנוח ולעריכת הסכם חדש המקנה למבקש את מגרש 84, ולא עשו לרישום הזכויות במגרש זה על שמו. תחת זאת, הערימו המשיבות קשיים בפני המבקש בדמות דרישה להמצאת מסמכים שונים וראיות המעידות על זכותו לקבל את המקרקעין, ועיכבו, ללא כל הצדקה, את הטיפול בעניינו.

5. לפיכך, עתר המבקש לחייב את המשיבות בקנס יומי ו/או במאסר לפי שיקול דעתו של בית המשפט, על מנת להבטיח זכויותיו המעוגנות בפסק הדין ולמנוע המשך סיכולן.

טענות המשיבות

6. בתגובתה, הפנתה קק"ל לכך שעל פי הוראות פסק הדין, היה עליה לדאוג להקצאת מגרש 84 לטובת המבקש, ככל שמגרש זה פנוי וזמין. קק"ל הבהירה כי מגרש 84 הינו כיום חלק מחלקה 33 בגוש 18878, ושטחו מסתכם בכ- 370 מ"ר. לטענתה, בעבר נתן המבקש הסכמתו לקבלת מגרש 84 כמגרש חלופי, למרות שהיה ידוע לו כי שטחו קטן משמעותית מזה של מגרש 62, והדבר עולה הן מנספחי כתב התביעה המקורי והן מנספחי כתב התביעה המתוקן. אלא שכעת, טוען המבקש במפתיע כי הוא זכאי לקבל מגרש בשטח 580 מ"ר. לגישת קק"ל, דרישתו זו של המבקש אינה הגיונית, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות פסק הדין ואינה מאפשרת את יישומו.

7. מעבר לכך הוסיפה קק"ל כי הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט הינה פוגענית ושמורה למקרי קיצון, ועל השימוש בסנקציה חמורה זו, הנושאת אופי מעין פלילי, להיעשות במשורה. קק"ל הפנתה לכך שעל פי הפסיקה אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע הוראות פסק הדין. ואולם, במקרה דנן, בחר המבקש מסיבותיו הוא לנקוט בהליך זה עוד בטרם מיצה את האפשרויות האחרות העומדות בפניו כגון פניה לרשם המקרקעין, פניה להוצאה לפועל או בקשה למנותו ככונס נכסים למגרש. בשולי הדברים העירה קק"ל כי דרישתה מהמבקש להמציא לידיה מסמכים וראיות המוכיחים זכויותיו לקבלת המקרקעין כתנאי להקצאת מגרש 84 נעשתה בתום לב, על רקע הבנתה את הסיפא של פסק הדין.

8. המשיבה 2 (להלן: "רמ"י") טענה בתגובתה כי בשום שלב לא סירבה למלא אחר הוראות פסק הדין, והחל ממועד הפניה אליה בחודש אוקטובר 2015 פעלה נמרצות לביצוע עסקת חליפין שתאפשר הקצאת מגרש חלופי למבקש על ידי קק"ל. רמ"י ביקשה לדחות את הבקשה בטענה כי המבקש לא עמד בפירוט הנדרש בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, וכן בטענה כי ממילא לא ניתן לאכוף את המדינה במאסר או בקנס. לגופם של דברים טענה רמ"י כי היות ועל הקצאת המגרש החלופי למבקש להיעשות באמצעות קק"ל וזאת לאחר השלמת עסקת החליפין בין הרשויות, לא נטלה רמ"י צד פעיל בהליך המשפטי או בהתנהלות מול המבקש לאחר מתן פסק הדין. יחד עם זאת, טענה רמ"י, מעיון במסמכים שצורפו לבקשה עולה כי המבקש עצמו קפא על שמריו משך תקופה ארוכה ולא פעל להשלמת ההקצאה. ממועד הפניה אליה בסוף שנת 2015, פעלה נמרצות על מנת לקדם את עסקת החליפין בינה לבין קק"ל, אשר מטבע הדברים נדרש להשלמתה פרק זמן לא מבוטל, ואולם עם השלמת עסקת החליפין, אין מניעה להשלמת הקצאת המגרש החלופי למבקש, בכפוף לתשלום המיסים, האגרות וההיטלים הדרושים. על כן, לטענת רמ"י, אין חולק כי בנסיבות העניין לא נפל כל פגם בהתנהלותה, ובוודאי לא כזה המצדיק הגשת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

מהלך העניינים בבקשה לביזיון

9. עוד בטרם התקיים דיון בבקשה, הודיעה רמ"י כי עסקת החליפין בינה לבין קק"ל הושלמה וכי הבעלות במגרש 84 נרשמה על שם קק"ל, כך שבאפשרות קק"ל להקצותו כעת למבקש. עם זאת, נאמר כי לאחרונה התברר כי למבקש ישנן השגות ביחס לשטח המגרש החלופי אשר יש להקצות לו על פי פסק הדין. כך, בעוד ששטחו של מגרש 84 הינו כ-370 מ"ר, עובדה שהיתה ידועה למבקש, הרי שלטענתו כעת יש להקצות לו מגרש בשטח 510 מ"ר, כשטחו של מגרש 62.

10. בדיון שהתקיים בפניי ביום 6.4.16 טען ב"כ המבקש כי המבקש נתן הסכמתו לקבל את מגרש 84 היות וסבר כי שטחו גדול יותר, אלא שזה צומצם בעקבות הליכי ההסדר שנעשו מאוחר יותר. לטענתו, מעולם לא הוצע באופן רשמי כי המבקש יקבל את מגרש 84 בשטחו המצומצם כיום. עם זאת, הצהיר כי במידה ויתברר ששוויו של מגרש 84 זהה לשוויו של מגרש 62, ששטחו כ-510 מ"ר, יסכים לקבלו חרף שטחו הקטן יותר.

לאור האמור, קבעתי בהחלטה שניתנה באותו מעמד כי הצעת המשיבות להקצות לתובע את מגרש 84 עשויה למלא אחר הוראות פסק הדין ובלבד ששוויו שווה לשוויו של מגרש 62, וככל שסבורות המשיבות כי מדובר במגרשים שווים בערכם, תגשנה חוות דעת שמאית לעניין זה.

11. בחוות דעת שמאית מאת השמאי תומר נירפז מיום 22.5.16 הוערך שוויו של מגרש 84 כנמוך ב- 45,000 ₪ משוויו של מגרש 62. זאת, בהנחה כי ייעוד מגרש 84 בשלמות למגורים וכי הינו נקי מכל החזקה או שעבוד.

בדיון שהתקיים ביום 29.6.16, לאחר קבלת חוות הדעת השמאית, עמד ב"כ המבקש על כך שאין מקום לחייב את שולחו לקבל את מגרש 84, הן בשל פערי השווי והן בשל קיומו של פולש במגרש. נוכח דברים אלו, הבהיר ב"כ קק"ל כי הוסבר למבקש שההפרשים נובעים מהוצאות פיתוח. כן הבהיר כי התקבל זה מכבר פסק דין לסילוק יד כנגד הפלישה למגרש.

דיון והכרעה

12. לטענת המשיבות, לא ניתן לעשות שימוש בהליכי ביזיון בית משפט כנגדן משום שממילא לא ניתן לאכוף את המדינה במאסר או בקנס. המשיבות הפנו לעניין זה לעת"מ (חי') 1551-06-09 נצאר נ' משרד הפנים (18.1.10). אלא שבפסיקה טרם הוכרעה מפורשות השאלה האם ניתן לנקוט בהליכי ביזיון בית משפט כנגד רשויות המדינה, וזאת אף על פי שבתי המשפט נדרשו לנושא זה לא אחת (ראו: בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל מזכיר הממשלה (6.7.2009); רע"א 4036/14 חסן מסעודין נ' אלכסנדר קושניר מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב (29.12.14) וההפניות שם לדעות מהן עולה כי ניתן לנקוט בהליכי בזיון כלפי המדינה, ומנגד, לדעות מהן עולה עמדה שונה).

מכל מקום, איני מוצא מקום להכריע בטענה מורכבת זו, היות ובמקרה דידן ממילא הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות לגופה.

13. ההליך לפי סעיף 6 לפקודה מצוי בתחום שבין הליך אזרחי להליך פלילי והוא נחשב הליך אכיפה קיצוני משום שהסנקציה הקבועה בצדו עשויה להיות קשה ופוגעת. מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שהליכים אחרים אפשריים נבחנו או מוצו. לפיכך, "מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה, במקרים חריגים בלבד" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, נט(4) 49, 61 (להלן: "פרשת שרבט")). בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי השימוש בכלי זה צריך להיות מוגבל רק למקרים המתאימים וכי אין להידרש להליכי ביזיון בית המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית (ראו: ע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 192; ע"א 228/63 עזוז נ' עזר, פ"ד יז(4) 2541, 2550). על העקרונות המנחים את בית המשפט בבואו להורות על אכיפתו של צו שיפוטי באמצעות סעיף 6 לפקודה עמד בית המשפט בהרחבה בפרשת שרבט הנ"ל בקבעו:

"עקרונות אלה גובשו לאורה של מטרת הפעלתו של מנגנון האכיפה על פי פקודת הביזיון - הרתעה מהפרה ומניעת הימשכותה והישנותה של ההפרה בעתיד. "האפשרות להטיל סנקציה של קנס שתוקפו מיידי עולה בקנה אחד עם תכליתו (האזרחית) של סעיף 6 לפקודת הביזיון, הנוגעת לאכיפה יעילה של צווי בית-המשפט. יש לשמור על פקודת בזיון בית המשפט כמכשיר משפטי יעיל ומרתיע" (ראו: קשת, שם, בעמ' 3; הנשיא ברק בע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר - משק פרחים "דן" ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 4.4.04)).

אכן, ההליך לפי פקודת הביזיון מטרתו לקיים הליך מהיר ויעיל שיוביל לקיום צו בית המשפט. אכן, יש חשיבות לכך שצווי בית המשפט יקוימו במועד שנקבע על-ידי בית המשפט ובמיוחד שלא ידחה ביצועם כתוצאה מביזוי או זלזול.

מאפיין נוסף של ההליך על-פי סעיף 6 הינו שההליך צופה פני עתיד. תכלית הקנס או המאסר היא לכוף אדם לציות בעתיד לצו שניתן על-ידי בית המשפט בעבר. אכן, סעיף 6(1) לפקודה אינו קובע עונש על הפרת הצו השיפוטי והטלת הקנס או המאסר לפיו מטרתם היחידה הינה לכוף אדם לציית בעתיד לכל צו שניתן.

פסק הדין או הצו שאת אכיפתו מבקשים צריך להיות ברור וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צווים והחלטות שמובנם ברור ושאינם מאפשרים יותר מפירוש אחד. צו שאינו ברור וחד משמעי אין רואים בהפרתו משום ביזיון בית משפט (ראו: רע"פ 7148/98, שם, בעמ' 348)...

עקרון מרכזי בהחלטה האם יש להפעיל את מנגנון האכיפה על פי פקודת הביזיון הינו כי יש לאכוף צו שיפוטי על-ידי אמצעי הכפייה החמור פחות מבין אלה המתאפשרים. במילים אחרות, אין ליתן צו על-פי סעיף 6 לפקודת הביזיון אם יש דרך חלופית לאכיפה. עקרון זה כונה על ידי השופטת שטרסברג-כהן "עקרון הדרך החמורה פחות" (רע"פ 7148/98 הנ"ל, בעמ' 350)".

14. נסיבות המקרה דנן אינן נמנות לטעמי, על אותם מקרים בהם ראוי, הולם ונכון ליתן צו לפי הפקודה.

ראשית, כאמור, עוד בטרם התקיים דיון בבקשה, הודיעה רמ"י כי עסקת החליפין בינה לבין קק"ל הושלמה, כך שאין מניעה כעת להשלים הקצאת מגרש 84 למבקש. אלא, שהמבקש סירב לקבל המגרש בנימוק שאינו שווה בשטחו ובמאפייניו למגרש 62 שהיה אמור לקבל במקור. לאור העובדה שהמשיבות פעלו בהתאם להוראות פסק הדין לפיהן היה עליהן להקצות למבקש את מגרש 84 ככל שהינו פנוי וזמין, אין מדובר במקרה בו מתחייב מתן הצו על מנת לכוף על המשיבות ביצוע הוראות פסק הדין. כאמור, תכליתו של סעיף 6 לפקודה הינה צופה פני עתיד ואינה עונשית. אף אם הקצאת המגרש ארכה פרק זמן ניכר ואף אם חל עיכוב מסוים בטיפול בעניינו של המבקש, ואיני מוצא לקבוע זאת, לא שוכנעתי כי הדבר נבע מביזוי או זלזול בהוראות בית המשפט, באופן המצדיק הפעלת הסנקציה החמורה של מתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט. יצוין גם כי לטענת קק"ל, דרישתה לקבלת מסמכים וראיות המעידים על זכותו של המבקש לקבל המגרש באה בעקבות פרשנותה לאופן בו נוסחה הסיפא לפסק הדין. היינו, דרישה זו לא נועדה לעכב הטיפול בהקצאת המגרש למבקש, ובפועל, אכן לא היה בה כדי למנוע קידום עסקת החליפין בין קק"ל ורמ"י על מנת לאפשר הקצאת המגרש.

15. מעיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה כי בין באי כוח המבקש לבאי כוח קק"ל, הן עובר להגשת התביעה והן לאחר מתן פסק הדין, התנהלה התכתבות ענפה שעניינה קבלת מגרש חלופי, וכללה התייחסות מפורשת להקצאת מגרש 84 למבקש. התמונה העולה ממסמכים אלה, מחייבת דחיית טענת המבקש לפיה התנה את קבלת מגרש 84 בכך ששטחו יהא זהה לשטחו של מגרש 62 וכי נעלמה ממנו העובדה שבפועל שטחו קטן יותר.

עובר להגשת התביעה, במכתבו מיום 3.12.02 הסב ב"כ קק"ל הקודם, עו"ד עיני, את תשומת ליבו של ב"כ המבקש דאז, עו"ד נאחס, כי המגרשים שנתבקשו על ידו קטנים משמעותית מהמגרש המקורי שהיה אמור להימסר למבקש וכי שטחו של מגרש 84 עומד על 370 מ"ר. חרף זאת, בתשובתו מיום 14.1.03 הודיע עו"ד נאחס מפורשות כי ברצון המבקש לקבל את מגרש 84 בשטח 370 מ"ר (ההדגשה אינה במקור – א.ט.). מהתכתובת עולה כי קק"ל פעלה בהתאם לדרישת המבקש והעבירה הבקשה להקצאת מגרש 84 לאישור רמ"י. בהתאם לאמור, ולאור הצהרתה של קק"ל כי למבקש הוצע מגרש זה עובר להגשת התביעה, הוריתי למשיבות בפסק הדין לפעול להעברתו לידיו ככל שהינו פנוי וזמין.

16. אני דוחה גם את טענת המבקש כי סבר שהמגרש שהוצע לו לאחר מתן פסק הדין הינו מגרש 82, תחת מגרש 84. טענה זו נסמכה על מכתבו של ב"כ הנוכחי של קק"ל מיום 4.7.12 בו נכתב כי "מפסק הדין עולה כי שטחו ושוויו של מגרש 62 בחלקה 7 בגוש 18405 זהה בשטחו, במאפייניו ובשוויו למגרש 82". אלא שלא שוכנעתי כי מדובר ביותר מפליטת קולמוס.

מעבר לכך שבפסק הדין לא הוזכר כלל מגרש 82, גם המשך פעולותיו של המבקש שומטות את הקרקע תחת טענתו כי סבר באמת ובתמים כי הוצע לו מגרש זה. ביום 17.7.12 חתם המבקש על טופס דיווח לרשויות מיסוי מקרקעין לגבי מגרש 84. טופס זה נשלח אל קק"ל לצד פניה לקדם המשך הטיפול בהקצאת המגרש. במכתבו מיום 22.9.13 ציין ב"כ המבקש כי לאחר הליכי ההסדר מצוי המגרש בחלקה 33 בגוש 18878. ועוד, במכתבו מיום 24.11.15 חזר על בקשתו להעביר למבקש את מגרש 84 הנ"ל. אשר על כן, איני מוצא בסיס לטענתו המאוחרת של המבקש כי המשיבות התחייבו להקצות לו את מגרש 82.

17. מחוות דעת השמאי נירפז עולה כי פרט לשטחיהם, מאפייני מגרש 62 ומגרש 84 דומים. מיקומם קרוב יחסית, בסביבה המתאפיינת בבניה צמודת קרקע ותיקה לצד חדשה יותר, שניהם בייעוד למגורים, צורתם טרפזית רגולרית והם מתאפיינים בטופוגרפיה הררית. נוכח האמור, אין בידי לקבל את טענת המבקש בסיכומיו כי במגרש 84 לא מתאפשרת בניית בית מגורים ולכן אינו עונה על הוראות פסק הדין. זאת, בפרט כאשר בדיון שהתקיים ביום 6.4.16 הצהיר המבקש על ידי ב"כ כי יאות לקבל את מגרש 84 במידה ושוויו ימצא שווה לזה של מגרש 62.

כאמור, על פי חוות הדעת, שווי מגרש 84 נמוך בכ-45,000 ₪ משוויו של מגרש 62. איני סבור כי יש בפער זה כדי להוביל לביטול הקצאת המגרש. בוודאי שאין בכך כדי להוביל למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בפרט כאשר המשיבות פעלו לביצוע הוראות פסק הדין והשלימו את עסקת החליפין, כך שכל הדרוש כעת הוא לקבל הסכמת המבקש להקצאה.

יוער גם כי בטרם הוגשו סיכומי הצדדים, הציעה קק"ל לשלם למבקש סך של 45,000 ₪ כמשקף את הפרשי השווי בין המגרשים, בתמורה לסילוק סופי ומוחלט של טענותיו. בסיכומיו, דחה המבקש הצעה זו.

18. סיכומו של דבר, הבקשה לביזיון בית המשפט נדחית. קק"ל תשלם למבקש את ההפרש בין שווי המקרקעין בסך 45,000 ₪ בהתאם לחוות דעתו של השמאי מטעמה וזאת תוך 60 יום בכפוף לחתימת המבקש על מסמכי החליפין. בנוסף, תדאגנה המשיבות להעביר את המקרקעין כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. ככל שקיים פולש תפעלנה המשיבות לפנותו ללא דיחוי.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ו, 02 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.