תביעה שכנגד:

תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה העיקרית היא תביעה כספית על סך 181,391 ₪ אותה הגיש קיבוץ שדות ים אגודה שיתופית (להלן: "הקיבוץ") כנגד הנתבע 1, מר אלי מר רוטר (להלן: "מר רוטר"), וכנגד הנתבע 2, מר מוחמד חסן מר מצרי (להלן: "מר מצרי"). לטענת הקיבוץ מר מצרי השתמש במאגרים ובבריכות של הקיבוץ לצורך גידול דגים, זאת תוך כדי הסגת גבול, בניגוד להסכם בין הקיבוץ למר רוטר, ומבלי ששילם עבור השימוש במתקני הקיבוץ.

התביעה שכנגד הינה תביעה כספית על סך 752,260 ₪ אותה הגיש מר מצרי כנגד מר רוטר והקיבוץ, בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו, עקב פעולות מכוונות אשר נקטו נגדו כגון ניתוק חשמל והורדת מפלס המים במאגר. פעולות אלו הובילו לתמותת כל הדגים שגידל במאגר ובבריכות הקיבוץ, ונזקים כספיים כבדים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. ביום 3.12.08 הגיש הקיבוץ כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד מר רוטר וכנגד מר מצרי וכן בקשה לסעד זמני, אשר יורה על סילוק ידם מן המקרקעין.

2. הקיבוץ הינו בעל זכויות החכירה ממנהל מקרקעי ישראל במשבצת המקרקעין הנמצאת בגוש 8960 בחלקה 14 (להלן: "המקרקעין"), ובה בריכות דגים ומאגר מים (להלן: "הבריכות" ו"המאגר").

3. החל משנת 2004, התקשרו הקיבוץ ומר רוטר בהסכמים לפיהם הוקנה למר רוטר השימוש במקרקעין למטרת גידול דגים, הכל בתמורה, לתקופה ובתנאים שפורטו בהם. ההסכמים חודשו מידי שנה בתנאים דומים.

4. ביום 19.5.08 נחתם בין הקיבוץ למר רוטר הסכם שימוש (להלן: "הסכם השימוש"). הסכם השימוש משנת 2008, כמו קודמיו, אסר על מר רוטר להשכיר בשכירות משנה את הבריכות והמאגר או להתיר בהם את השימוש לאחר (סעיף 10 להסכם השימוש).

5. הקיבוץ טען, כי כבר מתחילת ההתקשרות החל מר רוטר להפר את הסכם השימוש הפרות יסודיות, לא ביצע את התחייבויותיו הכספיות לפי הסכם השימוש וחובו כלפי הקיבוץ הלך ותפח.

לקראת אמצע חודש יולי 2008 התברר לקיבוץ כי מר מצרי, אשר הוצג כעובד של מר רוטר, עושה שימוש עצמי במקרקעין, תוך שהוא מסיג גבולו של הקיבוץ, וזאת בהיעדר הסכם עם הקיבוץ המתיר לו לעשות כן, ובניגוד לכל דין.

הקיבוץ טען כי שימושו האישי של מר מצרי במקרקעין, נעשה בידיעתו ובהסכמתו המלאה של מר רוטר, ככל הנראה מכוח הסכם בין השניים ל"שימוש משנה", וזאת בניגוד לאמור בהסכם השימוש, ותוך הפרה יסודית של תנאיו המזכה את הקיבוץ בביטול ההסכם.

הקיבוץ פנה למר רוטר ולמר מצרי מיד עם היוודע הדבר, בדרישה כי מר מצרי יסלק ידו מן המקרקעין, והודיע למר רוטר על דבר ביטול הסכם השימוש לאלתר נוכח הפרתו היסודית. מר רוטר ומר מצרי מיאנו לסלק ידם מן המקרקעין ומר רוטר סירב לשלם את יתרת חובו לקיבוץ בגין הסכם השימוש.

בנסיבות אלו, הוגשה הבקשה לסעד זמני להורות על סילוק ידם של מר רוטר ומר מצרי מהמקרקעין ולחייבם לשלם את יתרת החוב, בצירוף הקנסות בגין האיחור בתשלום ובפינוי המקרקעין, בסך של 181,391 ₪.

6. מר רוטר בתגובתו לבקשה לסעד זמני טען כי סילק את ידו מהמקרקעין כבר בחודש אוקטובר 2008, ועל כן יש למחוק את הבקשה.

מר מצרי טען גם הוא בתגובתו, כי עזב את המקרקעין כבר ביום 17.10.08, וכי הוא אולץ לעזוב את המקרקעין לאחר שהורידו את כמות המים וניתקו את החשמל במאגר המים, וכתוצאה מכך הדגים מתו, ונגרם לו נזק אדיר.

הקיבוץ בתשובתו טען כי המקרקעין טרם פונו, שכן מצויים בהם שלושה "סילואים" (מיכלי תערובת ניידים) ושני חדרי קירור, אשר הוצבו במקרקעין על מר רוטר או מר מצרי.

הצדדים הגישו הודעות מוסכמות ביום 15.1.09 וביום 18.1.09 בנוגע לבקשה לסעד זמני.

7. בהחלטתי מיום 19.1.09, קבעתי כי הנני נותנת תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים כדלקמן:

- ניתן צו לסילוק ידם של מר רוטר ומר מצרי מהמקרקעין.

- הצו לא יחול על שני מתקני הסילוא שבמחלוקת אשר הוצבו על ידי רוטר. מר רוטר רשאי להותירם במקרקעין אך לא יעשה בהם כל שימוש עד להכרעה בתביעה העיקרית.

- הצו לא יחול על שני חדרי קירור הנמצאים במקרקעין אשר הוצבו על ידי מר מצרי, והוא רשאי להותירם או לסלקם לפי רצונו לאחר תיאום עם הקיבוץ.

- הקיבוץ לא יהא אחראי לכל נזק שייגרם למיטלטלין הנ"ל ולא יחולו דיני השומרים בכל הנוגע אליהם.

התביעה העיקרית

8. מר רוטר הגיש בקשה להורות על דחיית התביעה על הסף; לחילופין, להורות על מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר"; ולחילופין ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה.

בתמצית, מר רוטר טען כי כתב התביעה מציג בפני בית המשפט רק חלק מהאמת, ומשמיט פרטים מהותיים. מר רוטר נפגש ביום 8.12.08 עם נציג הקיבוץ והקליט את השיחה. מתמליל השיחה עולה כי בחודש אוקטובר 2008 סילק מר רוטר את ידו מהמקרקעין, וכי הקיבוץ התחייב לשלם למר רוטר בגין תשתיות שהשקיע במקרקעין, ומכאן עולה כי ההתחשבנות ביניהם טרם בוצעה.

מר רוטר טען כי הסכם השימוש נחתם במסגרת התקשרות ארוכת שנים בינו ובין הקיבוץ, שתחילתה לפני כ-15 שנה בהסכמים בכתב ובעל פה. הקיבוץ ידע כי מר מצרי היה עובד שכיר של מר רוטר כ-3 שנים בין השנים 2001-2004, ולאחר מכן כשותף עד סוף שנת 2007, ומיום 30.12.07 החזיק במקרקעין מכוח הסכם פשרה ביניהם, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

9. ביום 18.2.09 נערך דיון בפני כב' הרשם רובס, כתוארו דאז, במסגרתו הגיעו הקיבוץ ומר רוטר להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. להלן פרטי ההסכם:

(1) מר רוטר ישלם לקיבוץ סך של 65,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של תביעתו.

(2) הסכום הנ"ל ישולם באופן הבא:

א. סך של 35,000 ₪ ישולם עד ליום 1/3/2009.

ב. היתרה, תשולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1/4/1009 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

(3) מר רוטר יסלק מהמקרקעין שלושה סילואים שהציב בהם, וזאת עד ליום 1/4/2009.

יתר המחוברים והמיטלטלין יישארו בנכס.

(4) הקיבוץ מוותר על הוצאות שנפסקו לטובתו במסגרת הבקשה למחיקת כותרת

התביעה.

(5) הסכם זה בא כדי להוות סילוק הדדי של טענות ותביעות הצדדים האחד כלפי משנהו.

10. מר מצרי הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף; לחילופין, למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר"; ולחילופין ליתן לו רשות להתגונן מפני התביעה.

ביום 5.7.09 נערך דיון ובהחלטתי דחיתי את בקשתו של מר מצרי לסילוק התביעה על הסף. קבעתי כי יש מקום ליתן למר מצרי רשות להתגונן והדיון הועבר לסדר דין רגיל.

אם כן, בתביעה העיקרית נותר רק מר מצרי כנתבע, ואולם הקיבוץ לא הגיש כתב תביעה מתוקן.

התביעה שכנגד

11. מר מצרי הגיש תביעה שכנגד כלפי מר רוטר והקיבוץ על סך של 752,260 ₪.

יצוין כי מר מצרי הגיש בקשה לפטור מאגרה בהליך התביעה שכנגד בשל מצבו הכלכלי, הנפשי והבריאותי הירוד. בהתאם להחלטתי המציא מר מצרי אישור מהלשכה לסיוע משפטי אשר הודיעה לו כי ככל שהינו חפץ בקבלת סיוע משפטי עליו לשחרר את ב"כ מייצוג.

בהחלטתי מיום 19.4.10 קבעתי כי כאשר הלשכה לסיוע משפטי סבורה כי אדם זכאי לפטור מאגרה נוסח המכתב או האישור הוא אחר, וכי בשלב זה אין בפני מסמכים או אישור כדין לפיו ניתן לפטור את מר מצרי מתשלום אגרה. בקשתו של מר מצרי לעיון חוזר בהחלטתי נדחתה.

12. הדיון בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד אוחד.

13. יצוין כי במסגרת הליך קודם תבע מר מצרי את מר רוטר בת.א. 18000/07 אשר התנהל בבית משפט השלום בחיפה בפני כב' השופט יואב פרידמן, ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכם גישור.

המשפט

התביעה העיקרית

גרסת התביעה

14. הקיבוץ הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מר שלמה גלבוע (להלן: "מר גלבוע"), מנהל ענף גידולי שדה בקיבוץ, וכן מטעם מר עמית בן צבי (להלן: "מר בן צבי"), אשר שימש כמרכז המשק בקיבוץ.

15. מר גלבוע הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1) כדלקמן:

במקרקעין ישנן שש בריכות דגים ומאגר מים. שטח הבריכות משתרע על כ-100 דונם ותכולתן המירבית (המצרפית) מגיעה כדי 100,000 קוב מים. הבריכות מתמלאות ממי גשמים בחורף וכן מצינורות מילוי. מי הבריכות אינם מרוקנים או נשאבים על ידי הקיבוץ או על ידי כל גורם אחר והם משמשים אך ורק לגידול דגים. ככל שישנה ירידה במפלס המים בבריכות נובע הדבר מתחזוקה לקויה (חלחול) או מאידוי בחודשי הקיץ.

שטח המאגר מגיע כדי 15 דונם ותכולתו הנה כ-500,000 קוב מים. המאגר מתמלא ממי השיטפונות בחודשים הגשומים (דצמבר-מרץ) בכל שנה. מי המאגר מיועדים, מאז הקמת המאגר ועד היום, להשקיית שדות הקיבוץ. בכל קיץ מנצל הקיבוץ את כל תכולת המאגר להשקייתם של שדות הקיבוץ, ועקב כך המאגר מתרוקן. שטחם הכולל של שדות הקיבוץ המושקים על ידי מי המאגר הינו כ-2,200 דונם, ולצורך השקייתם נדרשת כמות גדולה יותר מחצי מיליון קוב מים, שהיא כמות המים המרבית הנאגרת במאגר.

ההיכרות בין מר גלבוע לבין רוטר, כשותף עסקי, הינה רבת שנים. מר רוטר עבד במאגר ובבריכות בעצמו וכן העסיק עובדים מטעמו, וכן את מר מצרי.

החל משנת 2004 התקשרו הקיבוץ ומר רוטר בהסכמים אשר הקנו למר רוטר את השימוש בבריכות ובמאגר למטרת גידול דגים. ההסכמים חודשו מידי שנה בתנאים דומים.

בכל הסכמי השימוש הוסכמו מפורשות התנאים היסודיים הבאים:

סעיף 7ו' -המשתמש מודע לכך שהקיבוץ עושה שימוש במי המאגר וכפועל יוצא מכך המאגר מתרוקן ממימיו. המשתמש נותן את הסכמתו באופן מוחלט לעניין זה ויתאים את תקופת גידול הדגים לריקון המאגר, והוא מוותר על כל טענה בעניין זה.

סעיף 10 – המשתמש מתחייב שלא להעביר או להשכיר את הנכס או חלק ממנו, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, מבלי לקבל את הסכמת הקיבוץ מראש ובכתב.

בהתאם לאמור בהסכמי השימוש, תפעול הבריכות והמאגר, תחזוקת וגידול הדגים נעשו באחריותו הבלעדית של רוטר. מר רוטר ניצל את מוקדי גידול הדגים הרבים אשר עמדו לרשותו כדי להגיע לתשואה מירבית מגידול הדגים ושיווקם. מר רוטר אשר ידע כי בחודשי הקיץ המאגר מתרוקן כליל, תכנן בהקפדה את אופן גידול הדגים והעברתם בין מוקדי הגידול.

מר גלבוע הכיר את מר מצרי בתחילת שנות ה-2000, עת החליף את העובד הקודם של רוטר. מר מצרי, אותו ראה כמעט מידי יום, עבד עבור מר רוטר בגידול הדגים בבריכות ובמאגר של הקיבוץ. מר רוטר התייחס אל מר מצרי כעובד שלו, והציג את מר מצרי כמי שפועל מטעמו. גם מר מצרי הציג עצמו ופעל כעובד של מר רוטר לכל דבר ועניין.

בראשית שנת 2008, מר גלבוע העריך כי כמות הגשמים השנתית תהיה מעטה ביותר, וכי שוב יתעורר הצורך בשימוש כל מי המאגר להשקיית השדות. מר גלבוע הודיע על כך למר מצרי, בהיותו נציגו ועובדו של רוטר, והתריע בפניו כי על מר רוטר להיערך בהתאם.

זמן קצר לאחר מכן, מר מצרי אמר למר גלבוע כי הוא ומר רוטר הגיעו להסכמה לפיה מר מצרי ישפה את מר רוטר בדבר הוצאותיו בגין הבריכות והמאגר בקיבוץ. מר גלבוע הבהיר למר מצרי כי כפי שידוע לו אסור למר רוטר להעביר את זכויותיו בבריכות ובמאגרים לאחר. לשאלת מר גלבוע את מר מצרי היכן ההסכם בינו ובין מר רוטר השיב מר מצרי כי ההסכם כולל תנאי לפיו אסור למי מהצדדים להביאו לידיעת הקיבוץ.

החל מסוף שנת 2007 מיעט מר רוטר להגיע לבריכות ולמאגר, ומר גלבוע לא ייחס זאת לחשד שהוא העביר את זכויותיו למר מצרי. בכל אותה תקופה הבריכות לא היו מתוחזקות כראוי.

לקראת סוף שנת 2007 הגיע מר רוטר לסיכום עם מרכז המשק בקיבוץ דאז, מר בן צבי, לפיו יוארך הסכם השימוש תמורת סך של 40,000 ₪. באותה תקופה, לקראת סוף שנת 2007, אמר מר מצרי למר גלבוע כי יחסיו עם מר רוטר עלו על שרטון.

בתחילת שנת 2008 היה צורך לחתום על הסכם השימוש החדש. על רקע חוב שצבר מר רוטר כלפי הקיבוץ, נקרא מר רוטר ביום 19.5.08 למשרדו של מר בן צבי, על מנת לחתום על הסכם השימוש לשנת 2008.

מר רוטר טען באותה ישיבה כי מר מצרי הינו עובד שלו וכי כל הסכמה אליה הגיע עם מר מצרי היא עניינם הפרטי. מר רוטר הוסיף כי ככל שישנה איזושהי התחייבות כלפי הקיבוץ בקשר עם הבריכות או המאגר הרי שהוא הכתובת הבלעדית. לאור הסבריו של מר רוטר וההכרות רבת השנים עמו, הוסכם לחתום עמו על הסכם שימוש לשנה נוספת עבור שנת 2008.

בחודש יוני 2008 או בסמוך לכך, החליט מר מצרי לגלות למר גלבוע את כל האמת בקשר להסכמות אליהן הגיע עם רוטר. מר מצרי הודה בפני מר גלבוע כי מאז סוף שנת 2007, ובעקבות הסכם גישור עליו חתם עם רוטר, הוא אינו עוד עובד של רוטר. או אז התברר למר גלבוע כי מר מצרי עושה שימוש עצמי במקרקעין, תוך שהוא מסיג גבולו של הקיבוץ, וזאת בהיעדר הסכם עם הקיבוץ המתיר לו לעשות כן, ובניגוד לכל דין. מר מצרי שב וטען בפני מר גלבוע כי לפי ההסכם עם מר רוטר אסור לו לחשוף את ההסכם בפניו, כנציג קיבוץ.

מיד עם היוודע למר גלבוע דבר הסכם הפשרה החתום, פנה מר גלבוע באמצעות ב"כ הקיבוץ למר מצרי, ודרש ממנו כי יסלק ידו מן המקרקעין לאלתר.

בסמוך למשלוח המכתב האמור נתקבלה אצל הקיבוץ התראה מטעם משרד החקלאות, נושאת תאריך 10.7.08, המודיעה לקיבוץ כי בשימוש שנעשה במקרקעין יש משום הפרה של חוק ההתיישבות החקלאית (וזאת בהיעדר אישור לשימוש חריג). הקיבוץ נדרש בהתראה לחדול מההפרה, והוזהר כי אלמלא יעשה כן יהא חשוף לתביעה להפקעת זכויותיו במקרקעין ובמכסתו למים, דבר העלול להסב לו נזק כלכלי בל ישוער.

מר מצרי מעולם לא שילם לקיבוץ כל תמורה בגין שימושו בבריכות או במאגר, והקיבוץ הנפיק את כל החשבוניות על שם רוטר. הפעם היחידה בה נתקבל סכום מסוים ממר מצרי היה ביום 16.4.08, כאשר מר גלבוע קיבל סך של 3,000 ₪ בגין חוב של מר רוטר על צריכת החשמל. סכום זה נרשם בכרטסת הנה"ח של הקיבוץ על שם רוטר.

הקיבוץ שב ופנה למר רוטר ולמר מצרי בדרישה לשלם את החוב ולסלק ידם מהמקרקעין, אך ללא הואיל.

"הסכם הגישור" מעיד כי ערב חידוש ההסכם עם מר רוטר ביחס לשנת 2008 הוסכם בין מר רוטר למר מצרי על "מסירת" המאגר והבריכות לידי מר מצרי למשך שלוש שנים, ללא ידיעת הקיבוץ ובלי לבקש את רשותו. "הסכם הגישור" מעולם לא הובא לידיעתו של מר גלבוע, או למי מטעם הקיבוץ, טרם חתימתו או בכל שלב אחר.

16. לתצהירו של מר גלבוע צורפו המסמכים הבאים:

"א" – מפת שטח המקרקעין.

"ב" – העתק הסכם שימוש בין הקיבוץ ומר רוטר משנת 2004.

"ג" – העתק מכתבו של ב"כ הקיבוץ דאז, עו"ד פיינגנבוים, מיום 7.6.04, לידי נציגי הקיבוץ, אודות שליחת הסכם שימוש מתוקן.

"ד1 ו-ד2" – העתק בקשה לשימוש חריג מטעם הקיבוץ מיום 29.1.04 ומיום 15.4.04.

"ה" – העתק סיכום פגישה מיום 15.3.04 בין נציגי הקיבוץ ומר רוטר.

"ו" - מכתבו של מר גלבוע מיום 5.7.04 אודות שליחת הסכם שימוש חתום.

"ז"- מסמך שכותרתו: "הסכמה לפני חתימה על התקשרות עתידי" בין הקיבוץ ומר רוטר.

"ח" – מכתב מהקיבוץ למר רוטר מיום 22.10.05 אודות הארכת הסכם השימוש משנת 2004 בשנה נוספת.

"ט" – העתק הסכם השימוש מיום 1.6.06.

"י" - העתק בקשה לשימוש חריג מטעם מר גלבוע מיום 4.12.06.

"יא" – העתק הסכם השימוש מיום 19.5.08.

"יב1 ו-יב2" – העתק מכתבו של מר בן צבי למר רוטר מיום 16.12.07, אודות חידוש הסכם השימוש לשנת 2008, והעתק מכתב קודם אשר הופנה למר רוטר ודרש ממנו להסדיר את חובו לקיבוץ בעניין החשמל מיום 4.11.07.

"יג" – העתק מכתבו של מר גלבוע למר מצרי מיום 14.3.08 בו נכתב כי: "נמסר למחמוד שלא יהיו השנה מים במאגר בתום תקופת ההשקיה".

"יד" – העתק מכתב ב"כ הקיבוץ למר רוטר מיום 20.7.08 הדורש ממנו לדאוג לסילוק ידו של מר מצרי מהמקרקעין והמודיע לו על ביטול הסכם השימוש.

"טו" – התראה מטעם משרד החקלאות שנשלחה לקיבוץ מיום 10.7.08.

"טז" – העתק מכתב ב"כ הקיבוץ מיום 24.7.08 לב"כ מר מצרי הדורש סילוק ידו של מר מצרי מהמקרקעין.

"יז" – העתק כרטסת הנה"ח ממנה עולה כי כל החשבוניות הופקו על שם רוטר.

"יח" – העתק מכתב ב"כ הקיבוץ מיום 7.8.08 למר רוטר הדורש ממנו סילוק יד מהמקרקעין ותשלום חובותיו לקיבוץ.

"יט" – העתק מכתבו של ב"כ מר מצרי מיום 20.7.08 לקיבוץ.

מר גלבוע הגיש דיסק ובו תמונות וסרטונים על מנת לבסס את טענתו בסעיף 70 לתצהירו, לפיו סופק חשמל לחמצניות שבבריכות ובמאגר בתקופה הרלוונטית.

17. במסגרת חקירתו הנגדית העיד מר גלבוע כי מערכת היחסים בינו לבין מר מצרי ומר רוטר הייתה טובה מאד, הוא היה חבר קרוב של מר מצרי וביקר אצלו בבית, וביקר אותם במאגרים ובבריכות הדגים (פרוטוקול הדיון מיום 24.10.12, עמ' 15, ש' 23-28).

בתקופה שבין 2004-2008, הקיבוץ רוקן את המאגר כל קיץ בכל השנים. המאגר מכיל חצי מיליון קוב והוא לא מספיק להשקיית כל גידולי השדה וזהו מקור המים היחיד שיש בשדה (שם, בעמ' 16, ש' 29-32).

מר גלבוע העיד כי הקיבוץ משתמש במאגר – ממלא את המים ומשתמש בהם לגידולי השדות. לגבי הבריכות, מר רוטר היה אחראי למלא אותן מים ולהשתמש בהן לפי יכולתו והקיבוץ לא היה שותף למה שעשה שם (שם, עמ' 18, ש' 5-7).

מר גלבוע העיד כי מר רוטר ידע בדיוק כמה דגים יש לו ומתי המים מתרוקנים, ולפי זה חישב מתי להעביר את הדגים. מר מצרי לא יכול היה לעשות העברה זו כי לא היו לו מאגרים נוספים. לעניין תמותת הדגים הרי גם אצל מר רוטר היו תמותות דגים כמו אצל מר מצרי (שם, בעמ' 24, ש' 3-8).

מר גלבוע חזר על כך כי ראה את מר מצרי עובד בבריכות הדגים וכן העיד כי מר מצרי ידע שבכל שנה באוגוסט מתרוקנים המים במאגר (שם, בעמ' 24, ש' 11-14, 29-30). במהלך שמונה השנים מאז ההיכרות עם מר מצרי, מר מצרי מעולם לא אמר לו שהוא שותף של מר רוטר משנת 2004 (שם, בעמ' 25, ש' 23-25).

המחלוקת בין מר רוטר למר מצרי נבעה מכך שהם רוקנו את המאגר בשביל להוציא את הדגים, ואז הסתבר למר מצרי שאין שם את היבול שהוא רצה. מר רוטר רצה להעביר את הדגים למאגר של להבות חביבה ומר מצרי התפרץ, לא היה מדובר במחלוקת כספית. מר גלבוע העיד כי מחמוד, אחיו של מר מצרי, ניסה ביחד עימו לגשר על הפערים ביניהם (שם, בעמ' 26, ש' 12-15, 27-28).

מר גלבוע כתב למר מצרי כי לא יהיו השנה מים במאגר בתום תקופת ההשקיה. המכתב נכתב עקב דבריו של מר מצרי בפברואר או מרץ 2008 כי הוא שותף של מר רוטר וכי קיבל את הבריכות בהסכם הגישור. על כן המליץ למר מצרי לא לאכלס דגים במאגר כי הוא יתרוקן. מאחר והבין בשלב הזה שהעניין יגיע בכל מקרה לערכאות, מר גלבוע הלך למשרד ורשם לעצמו את המכתב הזה.

מר גלבוע העיד כי מר מצרי אמר לו שאסור לו לדעת על ההסכם עם מר רוטר. בשלב זה מר גלבוע פנה לעו"ד והעביר לו את כל נושא הטיפול. (שם, בעמ' 27, ש' 1 ואילך).

מר גלבוע העיד כי אדם אחד לא יכול לגדל דגים לבד בלי עוזר ועם שני מוקדי דייג, גם בבריכות וגם במאגר (פרוטוקול הדיון מיום 26.12.12, עמ' 37, ש' 4-8).

מר גלבוע העיד כי במאגר לא ניתקו את החשמל. חברת החשמל ניתקה את החשמל בבריכות ביום 15.11.08 בגלל חוב של מר רוטר (שם, בעמ' 38, ש' 10-11).

לעניין הטענה כי מר מצרי שילם לקיבוץ והקיבוץ ידע על כך – השיב מר גלבוע כי בשנת 2008 מר מצרי נתן לו 3,000 ₪ עבור חוב תשלום החשמל בבריכות. מר גלבוע אמר למר מצרי כי הוא מקבל כסף רק מרוטר, מר מצרי אמר לו שהכסף ממר רוטר וביקש אישור. למחרת הוציאו קבלה על שם מר רוטר וזיכו אותו בכרטיס. בגלל שזה היה כסף מזומן מר גלבוע נתן למר מצרי אישור שהוא מסר לו סך של 3,000 ₪, מערכת היחסים כבר לא הייתה טובה כמו פעם והוא לא רצה שמר מצרי יגיד אחר כך שמסר סכום גבוה יותר (שם, בעמ' 39, ש' 14-27).

18. מר בן צבי הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/3) כדלקמן:

מר בן צבי שימש כמרכז המשק של הקיבוץ בין ינואר שנת 2004 לאוגוסט שנת 2008.

תפקיד מרכז המשק כולל את הניהול העסקי של ענפי הקיבוץ, ובכלל זה ענף גידולי השדה, בריכות הדגים, המאגר והמים. מר גלבוע, בתפקידו כמנהל גידולי השדה ו"איש השטח" היה כפוף לו.

ההיכרות בין מר בן צבי למר רוטר נבעה מן השותפות העסקית בין מר רוטר לקיבוץ.

החל משנת 2004 התקשרו הקיבוץ ומר רוטר בהסכמים אשר למעשה הקנו למר רוטר את השימוש בבריכות ובמאגר למטרת גידול דגים. ההסכמים עם מר רוטר חודשו, מידי שנה, בתנאים דומים.

ככל הידוע למר בן צבי, מר מצרי היה עובד של מר רוטר בעסקי גידול הדגים, וזאת ממידע אשר נמסר לו ע"י מר גלבוע. מר מצרי מעולם לא פנה למר בן צבי בעניין השותפות של הקיבוץ עם מר רוטר בבריכות ובמאגר, או בכל עניין אחר.

למר בן צבי, בתפקידו כמרכז המשק בקיבוץ, הוקנתה הסמכות להרשות בשם הקיבוץ את השימוש במאגר ובבריכות לאחר, לרבות עריכת שותפויות במאגר ובבריכות לצורך גידול דגים ושיווקם. למר גלבוע לא הוקנתה סמכות כאמור.

לקראת סוף שנת 2007 הגיע מר רוטר עם מר בן צבי לסיכום לפיו יוארך הסכם השימוש תמורת סך של 40,000 ₪.

בתחילת שנת 2008 היה צורך לחתום על הסכם השימוש החדש. לבקשתו של מר גלבוע, ולאור חוב של מר רוטר לקיבוץ בסך 40,000 ₪, מר בן צבי קרא למר רוטר ביום 19.5.08 למשרדו.

מר רוטר טען באותה ישיבה כי מר מצרי הינו עובד שלו, וכי כל הסכמה אליה הגיע עם מר מצרי הינה עניינם הפרטי. מר רוטר הוסיף כי ככל שישנה איזושהי התחייבות כלפי התובע בקשר עם הבריכות או המאגר, הרי שמר רוטר הינו הכתובת הבלעדית, ואין למר מצרי כל קשר לכך כלפי הקיבוץ.

לאור הסבריו והתחייבויותיו של מר רוטר הוחלט לחתום עמו על הסכם שימוש לשנה נוספת, ובאותו מעמד אכן נחתם הסכם השימוש לשנת 2008.

19. מר בן צבי העיד בחקירתו הנגדית כי הוא והנהלת חשבונות היו מנהלים את ההתחשבנות מול מר רוטר במשך השנים, מר רוטר היה נותן להם חשבוניות והם היו משלמים כסף. היו למר רוטר שנים טובות והיו שנים פחות טובות, הקיבוץ הלך לקראתו מס' פעמים, פעמיים הסכימו להוריד לו במחיר (פרוטוקול ישיבה מיום 26.12.12, בעמ' 42, ש' 15-22).

לגבי הסכמי השימוש, כל שנה מר רוטר היה חותם על הסכם, למיטב זכרונו חתם עליהם בתקופות שונות, הסיבה שמופיע אותו תאריך בהסכמים השונים היא חוסר תשומת לב בלשנות את התאריך (שם, בעמ' 43, ש' 12-24).

הסכם השימוש מיום 19.5.08 נחתם עם מר רוטר אחרי חמישה חודשים כי הם עבדו בצורה של אמון הדדי ולא הקפידו לחתום על זה בדיוק ביום 1.1 אך סיכמו שההסכם תקף מיום 1.1 רטרואקטיבית. כאשר חתמו על ההסכם הזה הוא לא ידע שהמאגר הוא בשימוש של מר מצרי בלבד (שם, בעמ' 44, ש' 21-27).

מר בן צבי העיד כי מר גלבוע לא אמר לו בחודש מרץ 2008 שיש הסכם בין מר מצרי למר רוטר. מר גלבוע אמר לו שמר מצרי מסתובב בשטח יותר ומר רוטר פחות, ונראה לו שמשהו משתנה שם. מר בן צבי אמר למר רוטר שישים דברים על דיוקם וכי הם חותמים על ההסכם רק איתו. מר גלבוע לא אמר לו שמר מצרי הוא בעל הבית, שאחרת לא היה חותם על ההסכם עם מר רוטר (שם, בעמ' 45, ש' 1-7, 23-25).

יש לציין כי להרבה שאלות שנשאל השיב מר בן צבי כי אינו זוכר (למשל בנושא חתימת ההסכמים) או כי הדבר לא היה במסגרת תפקידו אלא היה באחריותו של מר גלבוע (למשל בנושא אישור השימוש החריג), וכי סיים בסוף יולי 2008 את תפקידו.

הגנת מר מצרי בתביעה העיקרית

20. מטעם ההגנה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מר מצרי ומטעם בנו של מר מצרי, מר אסלאם מצרי, ומטעם אחיו, מר מחמוד מצרי.

21. מר מצרי במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/1) הצהיר כדלקמן:

מר מצרי עבד כשכיר אצל מר רוטר בין השנים 2001-2004 בבריכות גידול דגים. בתחילת חודש אפריל 2004 ובעקבות מצבו הכלכלי הקשה של רוטר, פנה מר רוטר למר מצרי והציע לו להיכנס איתו שותף בעסק, כך שבמידה ומר מצרי לא יסכים להיות שותף שלו הוא ייאלץ לסגור את העסק.

מר רוטר הציע למר מצרי, כי יכנס שותף עמו כנגד וויתור מצידו על הפיצויים המגיעים לו בגין ארבע שנות עבודתו, וכי בנוסף עליו להשקיע סך של 50,000 ₪ בגין חומרים, ציוד ואוכל שצריך להשקיעו בבריכות. מר מצרי אהב את עבודתו ולכן הסכים להצעה וויתר על הפיצויים שלו ושילם את הסך של 50,000 ₪ והתחיל להיות שותף פעיל.

מר רוטר ומר מצרי סיכמו כי הם יגדלו את הדגים ביחד וישקיעו סכום כסף זהה, ובסופו של הליך הגידול, יתחלקו בדגים שווה בשווה.

מר רוטר המליץ למר מצרי כי הוא יהיה שותף סמוי, הואיל ובמידה ובקיבוצים ובמושבים ידעו כי יש למר רוטר שותף ערבי, יסרבו להשכיר לו את הבריכות ובכך ייסגר העסק, ולכן מר רוטר היה חותם על הסכמי השכירות מול הקיבוצים והמושבים לבד, וביקש ממר מצרי כי יקרא לעסק בשם "דגי עירון בע"מ".

בתחילת הסכם השותפות היה מר רוטר חתום על הסכמי שכירות לבריכות בשטח של 300 דונם שהיו חלקן בשטחים שבחזקתו או בשימושו של הקיבוץ, ובנוסף בגן שומרון ובלהבות חביבה, ולאחר תקופה של כשנה שכרו שטח נוסף של 100 דונם בבריכות בתלמי אלעזר וזאת לאור המצב הטוב שהגיעו אליו.

בעקבות חילוקי דעות בין הצדדים תבע מר מצרי את מר רוטר בבית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת.א. 18000/07 בתביעה לתשלום הכספים המגיעים לו כתוצאה מהפרת ההסכם שהיה בין הצדדים. הצדדים הגיעו להסכם פשרה באמצעות המגשר מר יוסף צעירי ביום 25.12.07, אשר קיבל תוקף של פסק דין (להלן: "הסכם הפשרה" או "הסכם הגישור").

בהתאם להסכם הפשרה הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

א. מר מצרי יקבל לידיו את מאגר שדות ים ואת שש הבריכות מסביבו לגידול דגים. מר רוטר התחייב כי ישכיר את המאגר והבריכות בשכירות משנה למר מצרי עד לשנת 2010 כל עוד יקבלם מהקיבוץ. מר רוטר הצהיר כי לשנת 2008 קיבל את המאגר בשכירות מקיבוץ שדות ים.

ב. מר מצרי יהיה אחראי על ההוצאות שיחולו על המאגר.

ג. דמי השכירות שישולמו יהיו עד סך של 40,000 ₪ לשנה.

ד. הצדדים יתחילו להוציא את הדגים ממאגר להבות חביבה בסוף חודש ינואר וימשיכו בעבודה משותפת ומתואמת עד לסיום הוצאת כל הדגים, תאריך משוער סוף שנת 2008.

מר מצרי התחיל לאכלס את הבריכות הנמצאות בשטחים השייכים לקיבוץ מיד לאחר חתימת הסכם הפשרה וקבלת תוקף של פסק דין.

מר מצרי התחיל יחד עם מר רוטר להוציא דגים ממאגר להבות חביבה וזאת עד לחודש יולי-אוגוסט 2008, אולם לאחר מכן הפסיקו לעשות כן וזאת לאור העובדה שמר רוטר לא דאג שקיבוץ להבות חביבה יוריד את מפלס המים, כפי שהיה נהוג בכל השנים הקודמות, וכפי שהתחייב בפסק הדין, לכן נבצר מהם להמשיך ולהוציא דגים בצורה ובכמות שתהיה כדאית מבחינה מסחרית.

טענת הקיבוץ כי הוא לא ידע כי מר מצרי הוא המחזיק בפועל בבריכות ובמאגר היא טענה שקרית. מר גלבוע ידע כל הזמן על השותפות שבין מר מצרי ומר רוטר. עם הזמן היחסים בין מר מצרי ומר גלבוע הלכו והתהדקו, מר מצרי היה פוגש אותו מידי יום ביומו ליד בריכות הדגים, מר מצרי היה עוזר למר גלבוע בעבודות החקלאות באדמות הקיבוץ, והם היו מדברים ומבלים שעות יחד.

מר גלבוע היה בן בית אצל מר מצרי, היה מתארח בביתו בכפר קרע לעיתים קרובות, הם בילו זמן רב יחד והיו קרובים ביותר אחד לשני, ומר גלבוע היה מייעץ למר מצרי בעבודת הדגים.

במהלך תקופה זו, מר גלבוע ידע כי מר מצרי שותפו של רוטר, הוא ידע כי השותפות חוסלה, שכן הוא תיווך ביניהם ואף ניסה ליישב את ההדורים ביניהם, וכן ידע על הסכם הפשרה שנכרת ביניהם.

מר גלבוע עצמו קיבל ממר מצרי תשלום עבור חשמל, והקבלה ע"ס 3,000 ₪ יצאה והונפקה על שמו של מר מצרי. אם מר מצרי היה עובד שכיר בלבד הקבלה הייתה יוצאת על שמו של רוטר.

הקיבוץ ונציגיו במהלך השנים 2008 עד 2010 היו בקשר עם מר מצרי, וידעו כי הוא מפעיל את הבריכות ומאגרי המים בעקבות פירוק השותפות עם רוטר. הם שלחו לו מכתבים ובקשות וגם תביעה לסילוק יד, מה שמעיד על כך שידעו כי אינו רק עובד של רוטר.

בזמן שבו נתגלעו חילוקי דעות בין מר מצרי למר רוטר בקשר לשותפות ביניהם, מר גלבוע ניסה, יחד עם אחיו של מר מצרי, מחמוד מצרי, לתווך ביניהם, כך שבוודאי שידע כי מר מצרי שותף ולא עובד של רוטר.

כל ההסכמים אשר היו בין מר מצרי ומר רוטר היו ידועים לקיבוץ. ידיעת הקיבוץ על שכירות המשנה ללא התנגדות לה מהתחלה מהווה הסכמה.

לצורך העבודה, מר רוטר ומר מצרי העסיקו עובדים מהכפר פורדיס שעבדו עימם לצורך הוצאת הדגים, וביום אחד הורה להם מר רוטר ללכת ולעבוד אצל חבר שלו בשם יובל גינס מיוקנעם, דבר אשר מנע המשך העבודות באתר. לאחר שהפסיקו העובדים הנ"ל להגיע, מר מצרי דאג בעצמו להעסיק קבוצה חדשה שעבדה ביחד עם שני הצדדים, אולם יום למחרת כשהגיע מר מצרי יחד עם העובדים, כל הציוד לא היה במקום ובכך מנע מהם מר רוטר להמשיך ולהוציא דגים.

למרות ניסיונות גישור על ידי חברים של שני הצדדים, מר רוטר סירב לחזור למקום ולהוציא דגים, לכן מר מצרי התייאש ונטש את המקום.

מר רוטר הפר את הסכם הפשרה והדבר מהווה ביזיון בית משפט.

בהתאם להוראות הסכם הפשרה התחייב מר רוטר להשכיר למר מצרי את המאגר עד לשנת 2010, כאשר הוא הצהיר כי חתם על הסכם לשנת 2008, אולם בחודש יולי 2008 ניתק מר גלבוע את זרם החשמל למאגר ולבריכות, דבר שגרם לכיבוי החמצניות ובסוף לתמותת הדגים.

מיד עם ביצוע פעולות אלה פנה מר מצרי באמצעות בא כוחו דאז לקיבוץ בדרישה להחזרת החשמל.

הקיבוץ הוא זה אשר ניתק את זרם החשמל לחמצניות ומנע ממנו להיכנס למאגרי המים, והוכחה לכך העובדה כי ביום 13.7.08, נמסר לו באמצעות הקיבוץ מכתב ובו התראה שאם חוב החשמל וחוב השימוש של המאגר לא ישולם עד ליום 18.7.08, ינותק זרם החשמל לבריכות ולמאגר.

כאשר הקיבוץ התחיל לנתק את החשמל ולהתנקם במר מצרי, מר מצרי לא היה חייב בגין חשמל סכום כלשהו, שכן הוא שילם למר רוטר סך של 25,000 ₪ (חוץ מה-3,000 ₪ ששולמו ישירות לקיבוץ) עבור צריכת החשמל בגין הפעלת בריכות הדגים ומאגר המים.

הנוהג בין מר רוטר והקיבוץ היה כי מר רוטר ישלם את דמי השכירות והשימוש במהלך השנה ולפני סוף השנה מבלי שיהיה כל מועד או זמן. הוסכם בין הצדדים כי השכירות תיפרס למשך השנה ומר רוטר יקבל אותה ממר מצרי כנגד קבלת דגים מחלקו של מר מצרי בדגים המשותפים, אזי מחובתו של מר רוטר היה לדאוג לתשלום דמי השכירות.

בהתאם לחישובים שהיו להם בעקבות הוצאת הדגים ממאגר להבות חביבה קיזז מר רוטר סך של 25,000 ₪ עבור הוצאות חשמל וסכום נוסף עבור אוכל ושכירות, כך שטענת הקיבוץ לחוב הייתה צריכה להיות מופנית למר רוטר ולא למר מצרי.

אפילו אם היה חוב חשמל, לקיבוץ ואנשיו לא הייתה זכות כלשהי לנתק את זרם החשמל ולגרום לתמותת הדגים, במיוחד כאשר הם יודעים שהבריכות מלאות בדגים שחייהם תלויים בחמצניות המופעלות באמצעות החשמל.

במעשים אלו של הקיבוץ, וכן במניעתו של מר מצרי להיכנס למאגר, וכן בכך שהקיבוץ הוריד את מפלס המים במאגר בניגוד לכל ציפייה ולנוהג שהיה בשנים הקודמות, גרם הקיבוץ לתמותת הדגים.

הקיבוץ ומר רוטר חתרו תחת מר מצרי והתביעה שהוגשה הייתה למראית עין, וכל מטרתה הייתה ניסיון להקדים תרופה למכה, הואיל והקיבוץ ידע כי גרם למר מצרי לנזקים אדירים.

הסכם השימוש אשר נחתם בין הקיבוץ ומר רוטר בחודש מאי, היה כהכנת שטח לסילוק מר מצרי מהמאגר, כאשר ההסכם נחתם בניגוד להסכם הפשרה, אשר ידעו עליו והתעלמו ממנו, מה עוד שבשנים הקודמות לא נחתמו הסכמים בכתב כלל וכלל.

על הקיבוץ ומר רוטר היה להקטין את נזקיו ככל האפשר ולנהוג בזהירות משנה, אולם במעשיהם גרמו למר מצרי לנזקים בלתי הפיכים, להפסדים כספיים ולנזק נפשי ובריאותי שהוא סובל ממנו עד היום.

22. מר מצרי צירף לתצהירו את המסמכים הבאים:

"א" – העתק מכתב התביעה שהגיש מר מצרי נגד מר רוטר במסגרת ת.א. 18000/07.

"ב" – העתק מהסכם הגישור בין מר מצרי למר רוטר.

"ג" – העתק מפסק הדין במסגרתו ניתן תוקף להסכם הפשרה בין מר מצרי ומר רוטר.

"ד" – העתק קבלה זמנית מיום 16.4.08 אשר הונפקה על שם מר מצרי עבור תשלום חשמל.

"ה" – העתק תכתובות בין ב"כ מר מצרי והקיבוץ.

"ה"- תמונות המראות את תמותת הדגים ומפלס המים במאגר.

"ו" – העתק רשומות של מר מצרי בדבר נזקים שנגרמו לו.

"ז" – החשבון שהיה בין מר רוטר ומר מצרי עבור אוכל וחשמל.

"ח" – תיעוד רפואי אודות מצבו הבריאותי של מר מצרי.

23. מר מצרי העיד בחקירתו הנגדית כי עבד אצל מר רוטר משנת 2001 עד שנת 2004. אחרי שנת 2004 נהיה שותף של מר רוטר, לא היה ביניהם הסכם שותפות, הוא היה שותף בכל דבר באמונה הדדית וזה היה שווה בשווה (פרוטוקול הדיון מיום 26.12.12, עמ' 48, ש' 5-6, ש' 14-19). עבור השותפות וויתר על פיצויי פיטורין בשוויי 50,000 ₪, חלק שילם בדגיגים וחלק אחר נתן לשכירות (שם, בעמ' 64, ש' 24-28).

יש לציין כי מר מצרי בחקירתו הנגדית העלה טענות רבות אשר זכרן כלל לא בא לידי ביטוי בתצהירו.

כך למשל מר מצרי טען כי מר רוטר קנה את הבריכה בשנת 2004 מהקיבוץ בסך של 60,000 ₪, לאחר מכן טען כי הוא רכש גם את הבריכות וגם את המאגר, וכי אחרי 2006 החל לשכור את הבריכות והמאגר (שם, בעמ' 48, ש' 21-32, עמ' 49 ש' 1-17).

מר מצרי טען כי חצי מהקיבוצים או מהמושבים ידעו שהוא שותף וגם הקיבוץ ידע, הכוונה בשותף סמוי היא שלא היה הולך לקיבוצים ומשלם ולא היה נכנס למזכירות הקיבוץ. מר מצרי דיווח למר גלבוע שהוא שותף, וכן הראה לו את הסכם הגישור (שם, בעמ' 50, ש' 22-31, עמ' 51, ש' 26-27, בעמ' 53, ש' 2-3).

מר מצרי טען כי המאגר לא התרוקן כל שנה בקיץ, אלא פעם בשלוש שנים. הוא נכנס לעבוד בשנת 2001, והמאגר התרוקן בשנת 2004 וכן בשנת 2007 והתרוקן בשנת 2008 וזהו. הוא לא ידע שבהסכם עם מר רוטר כתוב כי הוא יודע שהמאגר מתרוקן כל שנה (שם, בעמ' 52, ש' 1-13).

מר מצרי טען כי מר גלבוע היה "דיקטטור" אשר שלט על כולם. מר גלבוע סגר לו את החמצניות במאגר, ביום 19.7 הייתה עמו פגישה ולמחרת או ביום שלאחר מכן, סגר את החמצניות, והן היו סגורות 12 שעות. מר גלבוע הוריד את מפלס המים במאגר עד אפס וזה מה שבמיוחד גרם לתמותת הדגים. כאשר מר מצרי ראה שנגרם לו נזק פנה למר גלבוע אך הלה אמר לו שזה לא מעניין אותו, שיחזיר את המפתחות ושהוא לא רוצה לראות אותו יותר (שם, בעמ' 53, ש' 26, בעמ' 54, ש' 17-30, בעמ' 55 ש' 1-17, 23-25). מר גלבוע גם מנע ממנו את הכניסה לבריכות בכך שהחליף את המנעולים (שם, בעמ' 61, ש' 15-16).

מר מצרי טען כי אינו יודע על חוב שנשאר בשנת 2008 לקיבוץ עבור השכירות של הבריכות והמאגר. הוא אישית שילם את כל החלק שלו למר רוטר ומר רוטר היה אמור להעביר את זה לקיבוץ. החלק של מר מצרי היה 40,000 ₪ + חשמל בסך של 28,000 ₪. הטענה של מר רוטר בנוגע לאיומים עליו היא המצאה של מר רוטר (שם, בעמ' 56, ש' 8-29).

באשר לתקרית בה נפגע בעינו, טען מר מצרי כי קיבל כדור גומי בעין וכי הדבר נעשה במכוון כאזהרה ממר גלבוע או מרוטר, טענה אשר לא הזכיר בתצהירו. הם רצו להוציא אותו מהבריכות בכל הכוח, נכנסו לתוך המחסן של הבריכות ופירקו את החשמל, מר מצרי הגיש תלונה במשטרה והם נחקרו. יש לו אישור על התלונה במשטרה בבית, אך הוא לא צורף (שם, בעמ' 61, ש' 26 ואילך, עמ' 62, ש' 1-19).

מר מצרי הודה, כי בניגוד לתצהירו בו הצהיר כי באפריל 2004 מר רוטר פנה אליו ואמר לו שהעסק שלו במצב כלכלי קשה, הרי באפריל 2004 המאגר של שדות ים היה מאוכלס ומר רוטר מכר דגים. מר מצרי לא ידע להסביר סתירה זו (שם, בעמ' 66, ש' 6-20).

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל מר מצרי ארוכות אודות פרטי הסכם הגישור (שם, עמ' 68 ואילך).

מר מצרי טען כי הוא לא הפקיד שיקים בידי מר רוטר לכיסוי הוצאות השכירות אלא שילם לו בדגים, טען כי מר רוטר "גנב" אותו, את כל הדגים שדגו בלהבות חביבה מר רוטר "שם אותם בכיס" ומר מצרי לא קיבל חשבונית עד היום. הם דגו בשווי 130,000 ₪, כאשר 65,000 ₪ היו החלק שלו, והוכחה לכך היא הפתקית בכתב ידו של מר רוטר (נ/2) (שם, בעמ' 69, ש' 8 – 25, עמ' 72, ש' 3-5).

מר מצרי טען כי לא יכל להמשיך לדוג גם בגלל שמר רוטר לא דאג להוריד את מפלס המים וגם בגלל שלא היה לו ציוד. מר מצרי העיד כי הביא דייגים חדשים, אך מר רוטר גירש אותם ולקח את הציוד (שם, בעמ' 73, ש' 23-27).

במסגרת חקירתו הנגדית הוגשו המסמכים הבאים:

"נ/2" – פתקית קרטון אשר לטענת מר מצרי מהווה קבלה על סך 65,000 ₪ בכתב ידו של רוטר.

"נ/3" – פרוטוקול הדיון בתיק 1800/07 והסכם הגישור.

"נ/5"-נ/8" – תמונות של המאגר ותמותת הדגים.

24. בנו של מר מצרי, מר אסלאם מר מצרי (להלן: "אסלאם"), הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו כדלקמן:

אסלאם, אשר היה תלמיד בבית הספר, נהג לעזור לאביו בעבודות הדיג בבריכות הדיג ובמאגרי המים אשר נמצאים בשדות ים, להבות חביבה וגן שומרון.

אביו עבד בתחילה כפועל שכיר אצל מר רוטר בין השנים 2001-2004, ולאחר מכן הוא נכנס כשותף בעסק הדגים עם רוטר, ובשלב האחרון הם פירקו את השותפות ביניהם.

במהלך התקופה הזו הכיר אסלאם את מר גלבוע והוא ואביו היו יושבים איתו שעות על גבי שעות והיחסים התהדקו איתו מאד. מר גלבוע ידע שאביו הינו שותף של מר רוטר ולא רק עובד שלו. לאחר שהשותפות פורקה מר גלבוע ידע כי אביו לקח את המאגרים והבריכות של הקיבוץ.

אסלאם הצהיר כי היחסים בין אביו לבין מר גלבוע התחזקו מיום ליום, אסלאם ואביו היו עוזרים למר גלבוע בעבודת החקלאות בקיבוץ, וזאת ללא כל תמורה. מר גלבוע היה בן בית בביתם, והיה מייעץ לאביו.

לאחר שפורקה השותפות בין אביו לרוטר, אסלאם ואביו התחילו לעבוד במאגרים ובבריכות בקיבוץ. מר גלבוע היה בא כל יום, ואביו סיפר לו על כך שהשותפות בינו ובין מר רוטר הסתיימה וכי הוא בעל החלק היחידי של מאגרי שדות ים.

מר גלבוע, ידע כל הזמן על השותפות שבין אביו לבין מר רוטר וכי אביו שותף שלו בעסק גידול הדגים ולא עובד שכיר שלו.

הסיפור של מר רוטר בתצהירו כי אביו צעק, גידף ואיים על מר רוטר כאשר פגע בו דג אינו נכון. אביו אמנם צעק אך לא איים ולא גידף. אביו התלונן על שיטת העבודה ואמר כי העבודה אינה מבוצעת בצורה מקצועית. כמו כן זה היה לקראת סוף יום העבודה כך שאביו לא עזב את העבודה.

25. אסלאם העיד בחקירתו הנגדית כי היחסים בין אביו למר גלבוע היו טובים מאד, הם היו כמו אחים, הוא נהג לבקר ולאכול אצלם (פרוטוקול הדיון מיום 26.12.12, עמ' 82, ש' 13-18).

אסלאם לא זכר בדיוק מה אירע בתקרית בה אביו נפל למים (שם, בעמ' 82, ש' 19-26).

הוא ידע כי הייתה שותפות בין אביו ומר רוטר משום שהיו יושבים הוא ואביו עם מר גלבוע ומדברים על זה, מר גלבוע שאל את אביו מי משלם שכירות וחשמל. הוא זכר כי רוב הזמן אביו היה בבריכות ומר רוטר היה מגיע מידי פעם לבריכות (שם, בעמ' 82, ש' 27-30, בעמ' 83, ש' 5-7).

אסלאם ידע כי השותפות בין אביו למר רוטר הסתיימה כי התחילו בעיות ביניהם. פעם עבד עם אביו בבריכה ומר רוטר לא התייחס אליהם ולא עזר להם (שם, בעמ' 83, ש' 24 ואילך).

26. אחיו של מר מצרי, מר מחמוד מר מצרי (להלן: "מחמוד"), הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/4) כדלקמן:

מחמוד היה מתווך, יחד עם מר גלבוע, בין אחיו לבין רוטר, כאשר התגלעו ביניהם חילוקי דעות בניהול העסק המשותף של עבודות הדיג, בבריכות הדיג במאגרי המים אשר בהם גודלו דגים למכירה, ואשר נמצאים בשדות ים, להבות חביבה, תלמי אלעזר וגן שומרון.

מחמוד ומר גלבוע ישבו עם מר רוטר ותיווכו בינו לבין מר מצרי, ואף הטילו עליהם משימות ביצוע עבודה. במהלך התיווך התרשם מחמוד כי מר גלבוע ידע כי מר מצרי ומר רוטר שותפים לכל דבר ועניין בעסק גידול הדגים.

27. מחמוד העיד בחקירתו הנגדית כי הוא ומר גלבוע ניסו לגשר במחלוקת בין מר מצרי ורוטר, הם ישבו יחד בחדר האוכל של הקיבוץ, אך הוא לא זכר באיזו שנה, 2007 או 2008. מר מצרי ומר רוטר עבדו יחד 10 שנים והוא יודע שהם היו שותפים (פרוטוקול הדיון מיום 26.12.12, עמ' 80, ש' 17 ואילך).

מחמוד העיד כי היחסים בין מר מצרי ומר גלבוע היו טובים מאד.

מחמוד העיד כי הסכסוך בין מר מצרי ומר רוטר היה אודות פינוי בריכה בתמורה לכסף. מר רוטר היה חייב למר מצרי כסף והם תיווכו ביניהם והגיעו להסכמה כי בתוך מספר ימים, מר מצרי יפנה את הדגים מהבריכות של שדות ים המערביות ויחזיר אותם לבריכה הגדולה, בתנאי שמר רוטר ישלם למר מצרי את שאר הכסף. מר מצרי פינה את הבריכות אך מר רוטר לא שילם לו, מדובר בסכום של 35,000 ₪ (שם, בעמ' 81, ש' 1 ואילך).

תצהיר משלים – מר גלבוע

28. מר גלבוע הגיש תצהיר עדות משלים מטעמו (ת/2), לאחר הגשת תצהירו של מר מצרי ובטרם שמיעת הראיות, במסגרתו חזר והצהיר כי לא ידע על השותפות שבין מר מצרי למר רוטר עד לשנת 2008. בוודאי שלא ידע על כך שמר רוטר למעשה העביר למר מצרי את הזכויות שניתנו לו בבריכות הדגים ובמאגר על פי הסכם השימוש, ובניגוד גמור להתחייבויותיו לפי הסכם זה, הסכמים קודמים ושיחות בעל פה.

מר גלבוע אישר כי בינו לבין מר מצרי ובינו לבין מר רוטר הייתה מערכת יחסים טובה לאורך השנים.

מר גלבוע אישר כי פעל מתוך רצון טוב לסייע למר מצרי ולמר רוטר לפתור את הבעיות ביניהם, וזאת לאחר שמר מצרי סיפר לו שהתפרץ על מר רוטר. הסכם הפשרה שערכו הצדדים לא הובא לעיונו מעולם, והוא כלל לא ידע כי הם ישבו אצל המגשר. יתר על כן, כאשר הועלו טענות מצד מר מצרי לפיהן יש לו חלק בזכויות ההסכמיות במאגר ובבריכות הקיבוץ, מר גלבוע הבהיר לו כי העברת זכויות כזו מנוגדת להסכם בין הקיבוץ לבין רוטר.

מר גלבוע הצהיר כי רצונו לסייע להם נבע מתוך תחושה חברית כלפיהם לאור ההיכרות רבת השנים. כמו כן היה לו עניין, כנציג הקיבוץ, ששטח הבריכות והמאגר יהיה פעיל ומתוחזק.

הפעם היחידה בה נתקבל בקיבוץ סכום מסוים ממר מצרי היה ביום 16.4.08, עת קיבל סך של 3,000 ₪ בגין חוב של מר רוטר בקשר עם צריכת חשמל ולאחר שמר מצרי אמר לו שהוא משלם בשמו של רוטר. מייד לאחר מכן נרשם הסכום בכרטסת הנה"ח בקיבוץ על שם רוטר. הקבלה שהועברה למר מצרי הייתה קבלה זמנית וכלל אין על גביה מספר עוסק מורשה של קיבוץ שדות ים.

מר גלבוע הצהיר כי מעולם לא ניתק את זרם החשמל המשמש את החמצניות במאגר ו/או בבריכות. לקו החשמל המשמש את החמצניות במאגר מוקצה מתג נפרד, ומר גלבוע מעולם ניתק אותו. לבריכות הדגים ישנו מקור מתח נפרד וגם אותו מעולם לא ניתק. סמוך למאגר, ישנו מחסן קטן אשר אליו מחובר קו חשמל נפרד, ורק לגביו נותק זרם החשמל על ידי הקיבוץ, ופעולה זו לא פגעה כלל בדגים או בגידולם.

מר גלבוע הצהיר כי מעולם הוא או מי מטעם הקיבוץ לא מנעו את כניסתו של מר מצרי לשטח הבריכות או לשטח המאגר. למר מצרי לא הייתה כל מגבלה של כניסה לשטח, והיו בידיו מפתחות לכל המנעולים בשטח הבריכות והמאגר.

מר גלבוע טען כי האמור בסעיפים 4-5 לתצהיר של אחיו של מר מצרי, מחמוד, כלל אינו נכון. מר גלבוע אישר כי אכן ניסה לתווך בין מר רוטר ומר מצרי, אולם פגישה כמו זו המתוארת בתצהירו של מחמוד מעולם לא אירעה בפורום המתואר, שכן מר רוטר התנגד לכך. מר גלבוע גם הכחיש את האמור בתצהירו של אסלאם.

כתב התביעה שכנגד

29. מר מצרי הגיש כתב תביעה שכנגד כלפי מר רוטר והקיבוץ על סך של 752,260 ₪. במסגרת כתב התביעה שכנגד חזר מר מצרי על טענותיו אשר פורטו לעיל, ופירט את הנזק אשר לטענתו נגרם לו.

30. מר מצרי טען כי עם קבלת הבריכה לידיו התחיל לאחסן אותה בדגים בכמויות ובעלויות כמפורט להלן:

א. במאגר:

1. 91,000 דגיגי בורי שהביא מהים * 1 ₪ = 91,000 ₪.

2. 5,500 דגי כסיף, שקיבל מקיבוץ המעפיל תמורת חוב = 5,500 ₪.

3. 2,425 דגי אמור גדולים ממאגר להבות חביבה * 12 ₪ = 29,100 ₪.

4. 4,000 דגיגי אמנון * 1 ₪ = 4,000 ₪.

5. 38,000 דגי קרפיון חלק שהעביר ממאגר להבות חביבה וחלק רכש מקיבוץ גן שמואל כנגד חוב שלהם * 3 ₪ = 114,000 ₪.

6. 1,000 דגי פס הסלע שקיבל הוא תמורת חוב מקיבוץ המעפיל * 2 ₪ = 2,000 ₪.

ב. בשתי הבריכות הגדולות ובבריכה הקטנה:

1. 130,000 דגיגי בורי * 1 ₪ = 130,000 ₪.

2. 1,000 דגי בס * 2 ₪ = 2,000 ₪.

3. 4,200 דגי אמנון * 1.5 ₪ = 6,600 ₪.

4. 5,500 דגי כסיף *1 ₪ = 5,500 ₪.

5. 18,520 דגי קרפיון במשקל כ-600 גר' * 3 ₪ = 55,560 ₪.

6. 1,000 דגי אמור במשקל כ-קילו וחצי כל דג בממוצע * 8 ₪ = 12,000 ₪.

סה"כ עלות הדגים שאוכלסו בבריכות הינו בסך 457,260 ₪.

31. בנוסף למחיר הדגים, במהלך עבודתו ואחזקת הבריכות והמאגר השקיע מר מצרי את הסכומים המפורטים להלן:

א. סך של 60,000 ₪ עבור אוכל במשך תקופה של 10 חודשים, בממוצע 6,000 ₪ לחודש.

ב. סך של כ-25,000 ₪ ששילם עבור החשמל בהתאם לדרישותיו של רוטר.

ג. 10,000 ₪ שכר עבודה של מר מצרי ועוד עובד במשך תקופה של 9 חודשים הינה בסך של 90,000 ₪.

ד. על הנתבעים ביחד וכל אחד לחוד לשלם למר מצרי את הסך של 175,000 ₪.

32. בעקבות המעשים והמחדלים של הנתבעים נכנס מר מצרי למצב נפשי ובריאותי קשה במיוחד, הוא עבר אירוע לב ונכנס לדיכאון עמוק. המצב הבריאותי והנפשי שנכנס אליו היה בעקבות העובדה כי איבד את מקור פרנסתו, ראה כיצד חסכונות חייו יורדים לטמיון והדגים מתים מול עיניו ואין ביכולתו לעשות דבר. בעקבות כך לקה במחלת לב ועצבים והמל"ל הכיר בכך כתאונת עבודה.

בנוסף לנזקים המפורטים לעיל, נמנע ממר מצרי רווח קבלני בערך שווה ל-10% ממחיר הדגים, ובסך הכל מנעו ממנו רווח בשווי של 45,000 ₪.

33. בהתאם להסכם שהיה בין מר מצרי ומר רוטר סוכם כי יוציאו את הדגים הנמצאים בבריכת להבות חביבה עד סוף חודש דצמבר 2008, אולם מסיבות שלא ידועות למר מצרי החליט מר רוטר להוציא את כל הציוד מהבריכות ולא דאג להורדת מפלס המים על מנת שיהיה באפשרותו להוציא את הדגים, ובכך הוא גרם למר מצרי לנזק אדיר ומנע ממנו את פרנסתו.

להערכתו נותרו בבריכה כעשרה טונות דגי בורי כאשר מחיר הקילו ליום הגשת התביעה הינו כ-15 ₪ ובכך מגיע לו מחצית מהסכום בהתאם להסכם הפשרה כך שעל מר רוטר לשלם לו בנוסף לסכום שלעיל סך של 75,000 ₪.

34. לאור האמור התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום סך של 677,260 ₪, ולחייב את מר רוטר בתשלום נוסף של 75,000 ₪ ובסה"כ לחייבו בתשלום סכום כולל של 752,260 ₪.

35. במסגרת חקירתו הנגדית טען מר מצרי כי יש לו את כל המסמכים והקבלות בבית, זה לא צורף כי לא ביקשו ממנו. תחילה טען כי כתב את התרשומות יחד עם עורך דינו, ולאחר מכן טען כי התרשומות נכתבו אצלו בבית, לפי תאריכים, כל יום כשהיה חוזר מהבריכות (פרוטוקול הדיון מיום 26.12.12, עמ' 56, ש' 30-31, עמ' 57, ש' 1 ואילך, עמ' 58, ש' 2-31, עמ' 59, ש' 1-2).

מר מצרי טען כי חישב את המחירים של הדגים לפי עלות השוק, לקח את המחיר הכי נמוך שיכול להיות ולא את המחירים הגבוהים. הוא ניסה לקחת שמאי אך אף אחד לא רצה לעבוד עמו ולצאת נגד רוטר. הוא עשה את החשבונות לבד. מחירי הדגים מתפרסמים באינטרנט, הוא לא צירף את הפרסום משום שמידי יום מתעדכן מחיר הדגים באינטרנט. מר מצרי לא ידע להגיד מהו הרווח שלו על מכירת הדגים (שם, בעמ' 59, ש' 24 ואילך, עמ' 60, ש' 1-9, עמ' 61, ש' 5-6).

מר מצרי נשאל ארוכות אודות כמות הדגים שאכלס בבריכות, כמות המזון שהיה צריך לרכוש, והמחיר שתמחר את הדגים. מר מצרי טען כי כמות הדגים שאכלס בבריכות היא הגיונית, מדובר בדגיגי בורי אשר שוקלים 0.7 גרם. הוא הכחיש את החישובים שהוצגו בפניו ביחס לכמות דגים במשקל 300 טון לשיווק, וכמות מזון נצרכת של 500-600 טון (שם, עמ' 75, ש' 5 ואילך).

לגבי התמונות שמר מצרי צירף לתצהירו, נטען בפניו כי ניתן לראות בהם רק כמה עשרות דגי כסיף שמתו, ולא הוצגו תמונות של דגים אחרים שמתו לטענתו. מר מצרי טען כי יש לו תמונות נוספות אך אלו לא צורפו לתצהירו (שם, בעמ' 77, ש' 16 ואילך).

הגנת מר רוטר בתביעה שכנגד

36. מר רוטר הצהיר במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו (נ/4) כדלקמן:

רוטר, כבן 65, עוסק בתחום החקלאות מיום שחרורו מצה"ל, ובמשך 20 השנה האחרונות עוסק בתחום גידול דגי מאכל במאגרי השקיה.

מר רוטר העסיק את מר מצרי כשכיר בעסק בשנים 2001-2004. באותה עת היו ברשותו שני מאגרי דגים עיקריים, האחד בקיבוץ שדות ים והשני בקיבוץ להבות חביבה.

במהלך שנת 2004, הפך מר מצרי ממעמד של שכיר למעמד של שותף. באותה עת ניתן היה לשכור את המאגר במושב תלמי אלעזר בתנאים טובים ולהרחיב את היקף גידול הדגים. כיוון שהדברים היו בידיעתו של מר מצרי, הוא פנה אל מר רוטר והציע לו להיכנס כשותף במאגר הנ"ל.

טענת מר מצרי לפיה מר רוטר הוא זה שיזם את השותפות ביניהם, בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלע, אינה נכונה ואינה הגיונית, שכן שכירת המאגר בתלמי אלעזר הגדילה בכ-25% את היקף העסק.

סוכם ביניהם כי מסגרת השותפות תורחב לכלל המאגרים וכי ממועד השותפות ואילך הם יתחלקו בהכנסות ובהוצאות באופן שווה בשווה.

סוכם כי המלאי העסקי שהיה ברשות מר רוטר עד למועד השותפות יירשם כמלאי של השותפות זאת כנגד פיצויי הפיטורין שהגיעו למר מצרי עבור תקופת עבודתו כשכיר, כאשר שוויו של המלאי עלה פי כמה וכמה על גובה סכום פיצויי הפיטורין שהגיעו לו. מעולם לא סוכם כי מר מצרי ישקיע סכום של 50,000 ₪ בשותפות. עוד סוכם כי ההוצאות הנובעות מניהול השותפות, כגון: שכירות עבור המאגרים, רכישת מזון לדגים, חשמל וכד' ישולמו מחשבונו של כל אחד מהשותפים בנפרד, ומעת לעת יערכו התחשבנות הדדית לגבי ההוצאות.

השותפות כללה תחילה שלושה מאגרים – להבות חביבה, תלמי אליעזר ושדות ים, ולאחר מכן כללה מאגר מים נוסף, לתקופה של שנה בלבד, במושב גן השומרון.

הוסכם, כי לאור ניסיונו רב השנים של רוטר, הוא זה אשר ינהל בפועל את השותפות ויקבל את ההחלטות ברמה המקצועית.

משלב השותפות ואילך הפסיק מר מצרי לקבל משכורת והחל לקבל תקבולים שנתקבלו כתוצאה ממכירת הדגים. השותפות התנהלה כסדרה לתקופה שנמשכה כשלוש שנים, ומצבו הכלכלי של מר מצרי השתפר מאד. במהלך עבודתם המשותפת לא נתגלעו ביניהם חילוקי דעות.

חודשים ספורים לפני הפסקת השותפות, התהדקו היחסים בין מר מצרי למר גלבוע. מר מצרי שימש כעוזר טכני של מר גלבוע בהתנדבות.

במהלך ליל דיג, במאגר שדות ים, בעודם גוררים רשת דיג, בנוכחות 2-3 דייגים נוספים, קפץ דג מהמים ופגע במר מצרי. מר מצרי התכופף, כל הנוכחים התקבצו סביב, ולפתע התפרץ מר מצרי כלפי מר רוטר בקללות ואיומים. בנו של מר מצרי לקח אותו למכוניתם, שם הוא נותר עד גמר העבודה.

מקרות האירוע הנ"ל, במשך כ-10 ימים, חדל מר מצרי להגיע לעבודה, למרות שידע שהמאגר בשדות ים נמצא על סף ריקון ויש למהר ולהוציא ממנו את הדגים. כעבור כ-10 ימים הופיע מר מצרי לפנות ערב במאגר להבות חביבה, והודיע למר רוטר כי ברצונו להביא את השותפות לידי סיום, למרות ניסיונותיו של מר רוטר להניא אותו מכך.

מר מצרי ביקש שמר רוטר יתווה את דרך הסיום. מר רוטר הציע למר מצרי שיוציאו את הדגה כפי שהיא ויתחלקו בדגים באופן שווה בשווה, כאשר כל אחד יהיה חופשי לעשות כרצונו, וכשמלאי זה יסתיים כל צד ייקח את אשר הביא לשותפות וילך לדרכו.

ביום 24.10.07, לתדהמת רוטר, הגיש מר מצרי תביעה נגדו לבית המשפט השלום בחיפה במסגרת ת.א. 18000/07, על סך 506,140 ₪. בהסכם הגישור התביעה הכספית נהפכה על פיה, ועל מר מצרי היה לשלם למר רוטר 5,000 ₪. מר מצרי קיבל זכות להשתמש במאגר שדות ים, בשכירות משנה, למשך שלוש שנים, עד אשר ימצא מאגר אחר לאכלוס וגידול דגיו. מר מצרי היה אמור לשלם למר רוטר את עלויות השכירות של המאגר לרבות ההוצאות השוטפות ומר רוטר היה אמור להעביר את הכסף לקיבוץ. מר רוטר הסכים להשאיר לשימוש מר מצרי את הציוד שהיה בבעלותו על מנת שיוכל להמשיך לעבוד באופן שוטף.

עם תחילת עונת הדיג החדשה, בשנת 2008, מר מצרי החל לעבוד במאגר בשדות ים ובבריכות הנלוות, באופן עצמאי לחלוטין, אולם הפר את הסכם הפשרה בכך שמעולם לא העביר למר רוטר את סכומי הכסף הנדרשים עבור שכירות המאגר וההוצאות השוטפות. בתחילת עונת הדיג עוד שילם מר רוטר לקיבוץ מכיסו, אולם עצר את התשלומים לאחר שגילה כי מר מצרי משווק דגים.

לאחר הפסקת העברת הכספים לקיבוץ הוזמן מר רוטר לפגישה עם הנהלת הקיבוץ, במהלכה סיפר להם על ההסדר החדש בינו לבין מר מצרי, וציין בפניהם כי הוא אחראי על התשלומים שאמורים לעבור ממר מצרי.

טענת הקיבוץ כי לא ידע שמר מצרי מחזיק בפועל במאגר היא טענה שאינה נכונה, ולראיה התכתובות שהוחלפו בין ב"כ מר מצרי לבין ב"כ הקיבוץ, סביב נושא הפסקת זרם החשמל והורדת מפלס המים במאגר (נספח ד' לכתב התביעה).

לאחר שמר מצרי המשיך להפר את הסכם הפשרה, ולאחר פניות רבות אליו מצד רוטר, החל מר מצרי לאיים על חייו, ומאז מר רוטר ניתק עמו כל קשר.

מר מצרי במסגרת התביעה שכנגד למעשה ממחזר טענות שהעלה נגד מר רוטר בתביעה הקודמת שהגיש, במסגרתה הגיעו להסכם פשרה בהליך הגישור.

טענות מר מצרי באשר למצבו הרפואי אינן מבוססות ועומדות בניגוד לעובדה שעבד בעבודה פיזית קשה.

מר רוטר בתצהירו הכחיש את הכמויות והעלויות של הדגים המפורטת בכתב התביעה שכנגד, ובין היתר, טען כדלקמן:

- שפיכת דגיגי בורי ישר מהים למאגר הדגים במקום בבריכה היא טעות מקצועית מהותית, הגורמת לאי וודאות גדולה לגבי יכולת הישרדותם.

- מר מצרי אכלס כמות גדולה מידי של דגיגי בורי בבריכות ויצר צפיפות שלא מאפשרת לדגים לגדול.

- דגי הבס הינם דגים טורפים שייעודם במאגר הוא לרסן התרבות בלתי מבוקרת של דגי הפיתום. אכלוס דגי הבורי יחד עם דגי הבס כמוהו כהכנסת להקת זאבים לדיר כבשים.

- לגבי דגיגי הבורי, לא ניתן לספור אותם בשלב זה מחמת גודלם המזערי ומשקלם האפסי. לדג זה אין ערך כספי כל עוד אינו מגיע לגודל ולמשקל שניתן למוכרו.

- מר מצרי עבד באופן עצמאי ולא ברור על איזו משכורת הוא מדבר. לגבי שכר עבודה של עובד נוסף, מר מצרי לא צירף תלושי שכר המעידים על הוצאה כספית זו.

- מר מצרי לא צירף מסמכים, תעודות משלוח מהספקים וכד' על מנת להוכיח את כמות הדגים הנטענת.

37. מר רוטר צירף לתצהירו את המסמכים הבאים:

"א" – כתב התביעה שהגיש מר מצרי כנגד מר רוטר בת.א. 18000/07.

"ב" – הסכם הפשרה בין מר מצרי ומר רוטר במסגרת הליך הגישור.

"ג" – כרטסת הנהלת חשבונות של חברת "אמבר מכון לתערובת" לפיה מר מצרי צבר חוב עבור אוכל לדגים בסך של 18,724.48 ₪ נכון ליום 17.8.10.

38. בחקירתו הנגדית העיד מר רוטר כי הוא עוסק בגידול דגים משנת 1975, וכי היה מגדיר עצמו כמומחה לגידול דגי מים מתוקים במאגרי השקיה.

מר מר רוטר תיאר בפירוט את תהליך גידול הדגים לפי סוג הדג וצורת הגידול – דגי קרפיון, דגי בורי, דגי כסיף ובס, דגי אמנון. (פרוטוקול הדיון מיום 31.12.12, עמ' 86 – עמ' 92).

מר רוטר טען כי כמות הדגיגים עליהם דיבר מר מצרי - 300,000 דגיגים בשדות ים, היא דמיונית. (שם, בעמ' 91, ש' 12 ואילך). מספר דגי הבורי 91,000 עם 130,000 הוא בלתי סביר לחלוטין, הם אמורים להימכר בחודש אפריל, אי אפשר למכור אותם אחרי חודש אפריל. הבריכות מחלחלות ומאבדות מים במשך הקיץ, הקיץ הוא עונת גידול ולכן יש להתנהל בבריכות בצורה שונה, והוא מתפלא על מר מצרי שלא התנהל בדיוק כפי שהתנהלו יחד שנה ושנתיים לפני כן (שם, עמ' 93, ש' 18 ואילך).

מר רוטר העיד כי בשביל להאכיל דגים בכמות הנטענת, מדובר בכמות רבה של מזון, שלא ניתן להכניס כמוה לבריכות, 150 טון, כאשר טון תערובת באותו זמן עלה 2,000 ₪ ולא כמו שמר מצרי טען 4,000 ₪. (שם, בעמ' 94, ש' 7-18).

מר רוטר הכחיש כי הפתקית (נ/2) היא בכתב ידו, טען כי אינו יודע מה הקשר בין המספרים הכתובים בה וכי אינו חתום עליה (שם, עמ' 95, ש' 7-10).

מר רוטר הכחיש כי גירש את מר מצרי על מנת שלא יוכל לדוג. בשלב מסוים סירב מר רוטר להמשיך לדוג במאגר להבות חביבה, משום שמר מצרי לא העביר אף אגורה על החוב שהיה חייב לו. הדבר היחיד עליו ניתן היה לשים יד הוא הדגים שהיו במאגר של קיבוץ להבות חביבה, ולמרות ניסיונות של אנשים לתווך ביניהם מר מצרי סירב. מר רוטר מצא עצמו ללא שיקים כאשר החובות הולכים וגדלים, ועדיין אולי יש דגים במאגר של להבות חביבה שאותם ניתן לממש ולקזז את החוב, אך מר מצרי סירב. בשלב זה הפסיק מר רוטר לדוג. (שם, בעמ' 95, ש' 15-29).

מר רוטר העיד כי בתמונה (נספח ו'1) בה רואים שהדגים מונחים אחד על השני, שוכבים אך ורק דגי כסיף, הם שוכבים בתנוחה שאינה תמותה טבעית של דגים במאגר. אם המגדל טוען שהדגים האלו מתו מחוסר חמצן, אזי ישנו מדרג רגישויות למצב של חמצן נמוך - ראשון ימות בס, השני ימות אחד מזני הבורי, השלישי ימות הקרפיון, הרביעי ימות הכסיף. אם בבריכה הזו מתו אך ורק כסיפים מחוסר חמצן, לא היה שם שום דג שרגיש מהם (שם, עמ' 95 ש' 30-32, עמ' 96-עמ' 97, ש' 1-13, 23-30).

מר רוטר הכחיש כי 12 שעות היעדר חמצנית יגרום לתמותה של דגי כסיף, החמצנית היא מכשיר המעשיר את המים בחמצן, רוב זמן הגידול אין צורך בכלל בחמצן. החמצניות בשיטת הגידול שלו עומדות במאגר או בבריכות רק בכוננות, ב-99% מהזמן אין צורך בהן, מפעילים אותן רק בעיתות משבר. (שם, עמ' 97, ש' 14-22).

מר רוטר העיד כי מר מצרי לא ידע על ההתחייבות בהסכם השימוש שלא להעביר את הזכויות במאגר לאחר והוא עצמו לא זכר זאת. מר מצרי היה מודע לעובדה שהמאגר מתרוקן בסוף הקיץ, הוא עבד איתו במאגר הזה 6 שנים, שלוש כשותף ושלוש בנפרד. יש להבדיל בין ריקון לייבוש, כל שנה מפלס המים יורד, וזה נקרא ריקון, אין הבדל משנה לשנה. אחת לכמה שנים, בהתאם לשיקול בעל המאגר, המאגר מיובש לצרכים שונים. בשנת 2008 זה היה מצב השפל ולא היה ייבוש (שם, בעמ' 99, ש' 15-24). מר רוטר העיד כי הקיבוץ אינו מרוקן את המאגר אחת לשלוש שנים כי אם בהתאם לצרכיו (שם, בעמ' 102, ש' 28-30).

מר רוטר תיאר את אתר הבריכות וניהולן. מאחר והבריכות מחלחלות ניהל אותן בצורה שונה מבריכות דגים אחרות בהתאם למגבלה וליתרון שהן נותנות, כך שאתר הבריכות שימש בצורה מדורגת לסוגי שירותים לענף המדגה, כאשר כל ניהול שונה של המתחם הזה נדון לכישלון מהרגע הראשון (שם, בעמ' 101, ש' 3-20).

מר רוטר העיד כי ניהל את 4 אתרי גידול הדגים כמיטב הבנתו, השתדל כמה שפחות להעביר דגים מאתר לאתר אלא רק במקרי הצורך, בשדות ים תמיד נשארו הדגים במאגר. במאגר שדות ים הוא ייצר 25 טון דגים בשנה, זה היה המאגר הטוב ביותר שבו גידל דגים, הגדול והפורה ביותר (שם, בעמ' 104, ש' 19 ואילך – עמ' 105, ש' 1 -19).

מר רוטר העיד כי חיפש שותף הרבה זמן, מדובר בעבודה תובענית מאד, הדורשת התמסרות, שעות לא מקובלות ותנאי עבודה לא מקובלים. הוא הכניס את מר מצרי כשותף כי מצא אחרי 3 שנות ניסיון שהוא מתאים. הגיעו לו 15,000 ₪ פיצויים, הסכום של 50,000 ₪ לא היה ולא נברא (שם, עמ' 105, ש' 20-30).

מר רוטר העיד כי בהסכם הגישור פירטו את דרך התשלום שהייתה מאד נוחה ומתחשבת, אולם מר מצרי לא עמד באף אחד מהתשלומים האלה, החוב הלך ותפח, לא רק לשדות ים אלא גם ללהבות חביבה, ומר רוטר כל הזמן שילם את זה. לאחר הסכם הגישור התחילו לעבוד בינואר והיו מחלקים את הדגים חצי-חצי (שם, בעמ' 108, ש' 16 ואילך, עמ' 109, ש' 1-10).

מר רוטר העיד כי הקיבוץ ידע שמר מצרי שותף שלו מהרגע שהוא היה שותף שלו. מר גלבוע ידע, וכך גם מרכזי המשק שהתחלפו (שם, בעמ' 110, ש' 27-29).

מר רוטר העיד כי בינו לבין הקיבוץ הייתה מערכת יחסים טובה, נהגו בגמישות עם התשלומים. מהרגע שמר מצרי החל לעבוד במאגר מר רוטר היה אמור להפוך לצינור להעברת כספים, מר מצרי משלם למר רוטר ומר רוטר משלם למשק. היות שכספים אלו לא הגיעו השתבש התשלום שלו לקיבוץ והם רצו להוציא אותו משם (שם, בעמ' 111, ש' 1 ואילך).

מר רוטר העיד בפירוט אודות כמות הדגים שאכלס במאגר ובבריכות, משקל הדגים בעת השיווק, מחיר הדגים לקילו דגים, כמויות המזון (פרוטוקול הדיון מיום 16.1.13, עמ' 113, ש' 16 ואילך).

לגבי התמונה נ/5, העיד מר רוטר כי התמונה מציגה את מצב המאגר, כפי שהוא היה שנה בשנה במשך כל שנות העבודה שלו, כולל שנת 2008 בסוף הקיץ. בשלב זה המגדל מעביר את המאגר למצב מחסן בו הדגים מתקיימים ואינם גדלים במשך חודשים. לא מדובר במצב בו המים הגיעו לאפס, אם המים מגיעים לאפס אי אפשר להחזיק אפילו "דגים של אקווריום" (שם, בעמ' 123, ש' 1 ואילך).

לגבי התמונה נ/8, רואים בה דגי בורי אשר מתו משום שהמגדל השתמש ברשת שאינה נכונה, הם לא מתו מחוסר חמצן (שם, בעמ' 129, ש' 1 ואילך).

הגנת הקיבוץ בתביעה שכנגד

39. הגנת הקיבוץ מפורטת בתצהירי מר גלבוע ומר בן צבי אשר הוגשו בתביעה העיקרית.

מר גלבוע בתצהירו (ת/1) טען כי מר מצרי עבד אצל מר רוטר במשך כ-8 שנים במאגר ובבריכות. על כן, מר מצרי ידע היטב כיצד מר רוטר נוהג לנייד את הדגים בין הבריכות והמאגר, וכיצד מר רוטר מתחזק את הבריכות ומונע את חלחול המים ואובדנם, וכן את העלות הכספית הכרוכה בכך.

בשל חוסר מקצועיותו וחוסר ניסיונו של מר מצרי, הוא לא נערך כראוי לריקון המאגר, על אף התראותיו של מר גלבוע. מר מצרי כשל גם בתחזוקת הבריכות, ולא הצליח לשמר על האיזון העדין הדרוש לגידול דגים. לטענת מר מצרי עצמו, העביר למאגר דגיגים קטנים אשר אינם ראויים לשיווק.

בעוד לרשותו של מר רוטר עמדו חמישה מוקדי גידול דגים, הרי שלרשותו של מר מצרי עמדו רק בריכות הדגים והמאגר בשדות ים. בתנאים ובמגבלות אלו, מובן כי מר מצרי לא יכול היה לנייד את הדגים כראוי ולגדלם באופן רווחי.

מר גלבוע או מי מטעם הקיבוץ, מעולם לא ניתק את החשמל לחמצניות שבמאגר ובבריכות. מקור החשמל המשמש לחמצניות במאגר משמש את הקיבוץ גם לצורך שאיבת מים. בעונת הקיץ שואב הקיבוץ מים לשדותיו מהמאגר. לכן הטענה לפיה נותק זרם החשמל לחמצניות – משוללת כל יסוד.

בחודש נובמבר 2008 הייתה זו חברת החשמל אשר ניתקה את זרם החשמל למאגר ולבריכות וזאת בשל חוב כספי, אותו היה על מר רוטר לשלם לה.

מר גלבוע או מי מטעם הקיבוץ מעולם לא מנע את כניסתם של מר רוטר ומר מצרי לבריכות או למאגר.

הקיבוץ לא רוקן את המים שבבריכות (להבדיל מאלו שבמאגר), ולא היה לו עניין בריקון מי הבריכות. יתר על כן, ריקון מי הבריכות אינו אפשרי מבחינה טכנית, שכן אין כל משאבה בסמוך לבריכות או צינור שאיבה המגיעה לבריכות.

מר גלבוע העיר מספר הערות ביחס לענף גידול הדגים:

- דגי בורי הם דגים אותם אוספים מגדלי הדגים מהים ולא רוכשים אותם. העברת הדגים מהים לבריכות הגידול כרוכה בתמותה של כ-50% מן הדגים שנאספו.

- דגי האמנון משמשים לניקוי הבריכות ולא לאכילה ובתור שכאלה אין להם כל ערך כספי בשוק.

- דגי הבס הם דגים האוכלים ביצים ודגיגים קטנים ומשמשים לריסון ההטלה הפראית של דגים מזנים אחרים, וגם להם אין כל ערך כספי בשוק.

- תהליך גידול דגים אורך כ-3 שנים במהלכן ישנה תמותה טבעית רבה של הדגה. מכאן שכמות הדגיגים בשנה הראשונה אינה מהווה אינדיקציה לכמות הדגים שישרדו וישווקו.

סיכומי הצדדים

40. הצדדים, ככלל, חזרו בסיכומיהם על טענותיהם אשר פורטו בכתבי הטענות ובתצהירים.

סיכומי הקיבוץ

41. מר מצרי פלש לשטח הקיבוץ ועשה שימוש באמצעי הייצור של הקיבוץ, בבריכות הדגים ובמאגר, מבלי לשלם דבר לקיבוץ, והותיר במקום שני חדרי קירור המהווים מפגע בטיחותי.

42. נציגי הקיבוץ, מר גלבוע ומר בן צבי, הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהירים. תצהיריהם נמצאו אמינים ועדויותיהם לא נסתרו.

43. מר רוטר ומר מצרי יצרו מצג שווא כלפי הקיבוץ בדבר היותו של מר מצרי עובד של מר רוטר בעסקי גידול הדגים, מצג אשר נמשך כל השנים עד אשר התברר העניין לקיבוץ באמצע חודש יולי 2008. הוכח בהליך כי לנציגי הקיבוץ לא היה כל מושג כי מר מצרי הינו שותפו העסקי של רוטר, לא כל שכן שניתנה למר מצרי על ידי מר רוטר זכות שימוש במאגר ובבריכות שבקיבוץ.

44. יש לדחות את כל טענותיו של מר מצרי בכתב התביעה שכנגד באשר אינן מבוססות, מופרכות מיסודן, ועומדות בניגוד לעובדה שמר מצרי עשה שימוש במקרקעין ללא רשות הקיבוץ.

45. בשל חוסר מקצועיותו וחוסר ניסיונו של מר מצרי הוא לא נערך כראוי לריקון המאגר. מר מצרי כשל גם בתחזוקת הבריכות, ולא הצליח לשמור על האיזון העדין הדרוש לגידול דגים הכולל, בין היתר: הערכת כמות הדגים שניתן לגדל בכל בית גידול, העברתם בין הבריכות ומהבריכות למאגר במועד וכד'.

46. הקיבוץ לא רוקן את המים שבבריכות, להבדיל מאלו שבמאגר, בכל התקופה הרלוונטית. כפי שהסביר רוטר, דווקא מהתמונות אשר צילם מר מצרי, עולה כי במאגר נותרו מים בגובה של כמטר ועשרים מעל פני הקרקעית, וכי גובה זה תקני לחלוטין. לפיכך גם טענתו של מר מצרי כי המאגר רוקן נמצאה בלתי נכונה.

47. מר גלבוע או מי מטעם הקיבוץ לא ניתק את החשמל לחמצניות שבמאגר ובבריכות. בתמונות שצירף מר מצרי ניתן לראות כי החמצניות פועלות וכך גם מהסרטונים שצורפו לתצהירו של מר גלבוע. מעולם לא נמנעה כניסתם של מר רוטר ומר מצרי למקרקעין ומעולם לא הוחלפו המנעולים.

48. בחתימתו של מר מצרי על הסכם הגישור ובידיעתו על קיום הסכם מתחדש בין מר רוטר והקיבוץ, הרי שמר מצרי לקח על עצמו את כל הסיכונים. בפרט לקח על עצמו את הסיכון שהקיבוץ יעמוד על זכותו לדרוש את סילוק ידם של מר רוטר ומר מצרי, ככל שמר רוטר יעביר את זכות השימוש לאחר.

49. גרסתו של מר מצרי נמצאה בלתי אמינה, רווית סתירות, הגזמות והפרזות, וטענות עובדתיות רבות בעדותו כלל לא נזכרו בתצהירו: טענתו כי התלונן במשטרה על מר גלבוע ומר רוטר, טענתו כי מר גלבוע ומר רוטר ירו עליו כדור גומי לכיוון הראש, טענתו כי התחייב לשלם למר רוטר 5,000 ₪ כנגד התחייבותו להחזיר רובה ציד לרשות הטבע והגנים, טענתו כי מר רוטר קנה את הבריכה מהקיבוץ ועוד.

50. מר מצרי לא הביא כל ראיה בדבר היקף פעילותו, לא כל שכן בדבר הנזק שכביכול נגרם לו. כל "הוכחתו" של מר מצרי מסתכמת בעמוד אחד שהוא בלתי קריא, בלתי ברור, והוכן לצורך ההליך עם עורך דינו.

51. מר מצרי לא הביא כל ראיה בקשר לשווי הדגים בעת מכירתם, ולא טרח להביא חוות דעת מקצועית בדבר הנזק, לא של שמאי, לא של וטרינר ולא של חברת ביטוח. מתחשיביו עולה גם כי הוא כלל לא טרח להפחית את עלויות גידול הדגים ותחזוקת הבריכות והמאגרים. לא הובאה כל ראיה בקשר לשאלה מה היה מלאי הדגים בבריכות ובמאגר, ויתרה מזאת, בהליך התברר כי מר מצרי מכר חלק מהדגים גם בשנת 2008.

52. מר מצרי לא הציג תמונות המעידות על תמותת דגים בסדרי הגודל שהוא טען להם. מהתמונות לא רואים אלא מספר דגים מתים בשולי המאגר. מהצילומים רואים דווקא את החמצניות פועלות וכן רואים שהגדה הרחוקה נקייה מדגים.

53. מר רוטר ציין כי לכמויות הדגים להן טען מר מצרי נדרשו 150 טון תערובת שהם כ-150,000 ₪ בכל שנה. הוצאה זו הינה אדירה ומר מצרי כלל לא הביא לה תימוכין וממילא לא הפחית אותה מהסכום הנתבע. טענתו של מר מצרי כביכול לא הוציא כלל כסף על תערובת לדגים ולא האכילם היא טענה מופרכת.

54. הוכחת שיעור הנזק הינה יסוד הכרחי בתביעה לפיצוי, בין אם עילתה חוזית או נזיקית. היעדר הוכחת גובה הנזק, בדרכים המקובלות, משמעה העדר הרמת הנטל שרובץ לפתחו של התובע. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, וכן בע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23 (1993).

55. מר מצרי גידל את הדגים באופן רשלני ובחוסר מקצועיות, ואת כישלונו בגידול הדגים אין לתלות אלא על מר מצרי עצמו. מר רוטר נהג לגדל דגים בארבעה מוקדים שונים וכך הגביר את היעילות ונתן יתרון לגודל. מר מצרי לעומת זאת, נאלץ להסתפק במאגר ובבריכות שבקיבוץ שדות ים, עובדה שממילא הקשתה עליו מאד את תפעול המתחם באופן יעיל ורווחי.

56. מר מצרי שגה שגיאות מקצועיות נוספות: אכלס דגים טורפים יחד עם דגים זעירים במאגר; לא דאג להפריד דגים קטנים מדגים גדולים שהם על סף שיווק; גידל קרפיונים בכמויות מופרזות שהיו מביאות למשקל קטן מאד של דגים כך שלא היו ראויים כלל לשיווק; ביצע את הדייג ברשת לא מתאימה שהובילה למוות הדגים, הכניס כמות עצומה של כ-300,000 דגיגים לבריכות, הרבה מעבר ליכולת ההישרדות של הדגים ; טעה לגבי סוגי הדגים בשיקוליו המקצועיים שכן כפי שמר רוטר הבהיר דגי הבס, האמנון והקרפיון כלל אינם מיועדים לשיווק, ועוד.

57. לאור כל האמור יש לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את מר מצרי בהוצאות משפט ושכ"ט ב"כ הקיבוץ. חיוב מר מצרי בהוצאות מתבקש הן לאור מופרכות התביעה שכנגד והיעדר כל ראיה התומכת בה והן לאור התנהלותו במסגרת ההליך. מר מצרי דחה את כל ניסיונות הגישור ואת ההצעות לסילוק הדדי של התביעות, התמהמה בהגשת כתב הגנה, כתב תביעה שכנגד, התעכב בתשלום המחצית השנייה של האגרה ועוד.

58. בית המשפט התבקש לקבוע כדלקמן:

- לעניין חדרי הקירור: להורות למר מצרי לפנות לאלתר את חדרי הקירור על חשבונו ועל אחריותו, ולחלופין להתיר לקיבוץ לפנות את חדרי הקירור לכל מקום שימצא הקיבוץ לנכון, מבלי שתהיה למר מצרי טענה על כך, ולחייב את מר מצרי בעלות הפינוי של חדרי הקירור. בית המשפט התבקש לקבוע כי הקיבוץ לא יהא אחראי לכל נזק שייגרם לחדרי הקירור וכי לא יחולו דיני השומרים בכל הנוגע אליהם.

- לחייב את מר מצרי לשלם לקיבוץ סך של 201,739 ₪, בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

הסכום הנתבע מורכב מהחזר ההוצאות בגין השימוש במושכר (חשמל), מדמי השימוש עד לחודש יולי 2008, ומסך של 1,000 ₪ פיצוי מוסכם בגין כל יום (סעיף 11 ב) להסכם השימוש) מחודש יולי 2008 ועד ליום הגשת התביעה, ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה בסך 32,906 ₪.

כמו כן יש להוסיף לסכום הנתבע סך של 1,000 ₪ כפיצוי מוסכם בגין כל יום מיום הגשת התביעה ועד ליום 19.1.09 – יום החלטת ביהמ"ש בעניין הפינוי, ובסך הכל 46,000 ₪, ובתוספת 5,442 ₪ בגין הפרשי ריבית והצמדה.

מהסכום האמור של 266,739 ₪ יש לנכות את הסכום ששילם מר רוטר לקיבוץ במסגרת פסק הדין החלקי בסך של 65,000 ₪.

סיכומי מר מצרי

59. התביעה כנגד מר מצרי הינה הסגת גבול בלבד וסילוק יד מהשטח, ועם הודעתו כי הוא אינו נמצא בשטח וכי חתם על הסדר דיוני לא נותרו כל רגליים לתביעת הקיבוץ נגדו מכוח הסכם השימוש. אשר על כן, יש לדחות התביעה על הסף ולחייב את הקיבוץ בהוצאות לדוגמא.

60. הסכמי השימוש נחתם למראית עין בלבד. חובת ההוכחה הינה על כתפי הקיבוץ להוכיח כי ההסכם אינו למראית עין, נטל שלא עמד בו. לגבי ההסכמים של השנים הקודמות (2004 ו-2006) יש להתעלם מהסכמים אלה הואיל והמקור שלהם לא הוצג למרות שמר גלבוע נדרש לעשות כן.

61. בחקירתם של מר גלבוע ומר בן צבי, הם לא ידעו לתת הסבר מדוע ההסכמים נשארו אותם הסכמים, לגבי מחיר, תקופה, מועד תשלומים ויתרת החוב, דבר אשר מוכיח כי שלושת ההסכמים נחתמו באותו מועד או לכל הפחות הוכנו לקראת התביעה או לשמה.

62. שני עדיו של הקיבוץ לא היו עדים אמינים, היו סתירות רבות בין התצהיר לבין עדותם, וכן בתוך עדותם עצמה.

63. אין מחלוקת כי מר מצרי לא ידע על קיום הסכם בכתב בין מר רוטר והקיבוץ ולא ידע על קיומו של סעיף 10 המונע העברת השכירות בשכירות משנה. אין מחלוקת כי הקיבוץ, באמצעות מר גלבוע, ידעו על הסכם הגישור כבר בחודש פברואר 2008, וזאת בהתאם לעדותו.

64. מר גלבוע אשר הכיר את חולשותיו ומגבלותיו של מר מצרי, אדם שביר אשר אינו עומד בלחצים, גרם לו לנזק הכלכלי, הנפשי והגופני שהגיע אליו.

65. ב"כ מר מצרי הצביע על סתירות בעדויותיהם של מר גלבוע, מר בן צבי ומר רוטר לעניין ריקון המאגר. מהסתירות בעדויותיהם ניתן ללמוד כי מר גלבוע החליט לחבל במאגר ולרוקן אותו בניגוד לשנים קודמות ובניגוד לנוהג הקיים. לעומת זאת, עדותו של מר מצרי כי המאגר היה מתרוקן אחת לשלוש שנים לא נסתרה. עדותו של מר מצרי הינה עדות אמינה, מדובר באדם ישר הנלחם על פרנסתו.

66. בנוגע למילוי המים בבריכות, מר מצרי טען כי היו ממלאים את הבריכות מהמאגר או באמצעות העברת מים מלהבות חביבה באמצעות הזרמת מים לוואדי. ב"כ מר מצרי הפנה בעניין זה לסתירות בעדויותיהם של מר גלבוע ורוטר, וטען כי רוטר, אשר החזיק באותה עת במאגר להבות חביבה, יחד עם מר גלבוע, מנעו ממסרי המשך מילוי הבריכות ובכך הרגו את כל הדגים.

67. אין ספק כי ריקון המאגר עד אפס כפי שהעיד מר גלבוע והעובדה כי לא נתנו למר מצרי להמשיך למלא את הבריכות, גרמו לכך שהדגים כולם ימותו וזאת כתוצאה מהצטברות כמות גדולה של דגים בתוך כמות מים קטנה.

68. יש לדחות את הניסיון של הקיבוץ ומר רוטר להוכיח כי הצילומים של מר מצרי אינם צילומי אמת. כל "הפילוסופיה" של מר רוטר כי התמונות האלה לא מדברות על תמותת דגים כתוצאה מחוסר חמצן הינה "פילוסופיה" פסולה ואין לה על מה לסמוך. בעדותו של מר מצרי הוכח כי התמונות הינן אמיתיות וכולם צולמו ביום 10.7.2008, לאחר ניתוק החשמל, כך שאי הפעלת חמצניות תוך ריכוז כמות גדולה של דגים בתוך המים גרמה לתמותת הדגים.

69. עדותו של מר מצרי כי החשמל נותק לא נסתרה ועצם העובדה כי הקיבוץ ניסה להוכיח דרך הצילומים כי החמצניות עובדות ושיש חשמל, הייתה לאחר המועד שנגרמה תמותת הדגים ולאחר שרוקנו הבריכות, ולכן לא ניתן להסתמך על עדותו של מר גלבוע אשר לאורך כל הדרך הכין עצמו מראש לתביעתו של מר מצרי.

70. כתוצאה מניתוק החשמל, סגירת השערים של האתר, ריקון המאגר ממים, ריקון הבריכות ומניעת הזרמת מים מהנחל, נגרם נזק אדיר למר מצרי.

71. במקרה דנן לא היה צורך בחוות דעת, הואיל והכמויות ואופן הגידול הינו נראה לעין, גם שכל כמות הדגים שהוכנסה מתה, ומדובר בנזק טוטאלי.

72. מר רוטר הוליך את מר מצרי שולל כאשר לא העלה בפניו את העובדה כי בהתאם להסכם השימוש אסור לו להשכיר את השטח בשכירות משנה, כך שבמידה ומר מצרי היה יודע זאת, לא היה משקיע את כל הסכומים והעבודה לצורך זה.

73. טענתו של מר רוטר כי הוא הפסיק את העבודה בבריכת להבות חביבה משם שמר מצרי לא שילם לו הוכחה כטענה שקרית. מר מצרי המציא נייר ובו יש התחשבנות ברורה כי הוא העביר את כל התשלומים.

74. לאור כל האמור יש להורות על דחיית התביעה כנגד מר מצרי תוך חיוב הקיבוץ בהוצאות לדוגמה.

יש לקבל את התביעה שכנגד ולחייב את הקיבוץ ומר רוטר בתשלום מלוא סכום התביעה שהינו 457,260 ₪ בגין מחיר הדגים וסך של 175,000 ₪ בגין הוצאות שונות בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

סיכומי רוטר

75. מר רוטר הצטרף לטענות הקיבוץ בסיכומיו ככל והדברים נוגעים לטענותיו של מר מצרי כנגד מר רוטר וטענותיו של מר מצרי בדבר שיתוף פעולה לכאורה של השניים נגדו.

76. יש לדחות את תביעתו של מר מצרי כנגד מר רוטר על כל חלקיה, אשר לא זו בלבד שלא הוכחה כמעט באף אחד מנדבכיה אלא שבמהלך שמיעת ההוכחות התברר עד כמה טענותיו משוללות כל יסוד.

77. נזקיו הנטענים של מר מצרי מחולקים לשני ראשי נזק השלובים אחד בשני. הראשון, הפסד כספי בגין קריסת עסקו כתוצאה מתמותת הדגה שגידל. השני, הינו בגין פגיעה נפשית שנגרמה לו לטענתו בעקבות קריסת עסקו. מר מצרי לא עמד בנטל הראיה להוכיח את נזקו.

78. באשר לראש הנזק הראשון, קרי הפסד כספי בשל תמותת הדגה, צירף מר מצרי רשומות אשר ערך בכתב ידו אשר לא נושאות תאריכים ושאת טיבן ומהותן לא ניתן להבין. לא ברור כלל ועיקר מתי מר מצרי ערך אותן – האם נערכו לטענתו בזמן אמת או בדיעבד לבקשת עורך דינו.

79. בעדותו שינה מר מצרי את גרסתו מספר פעמים ביחס לשאלה האם יש בידו חשבוניות או תעודות משלוח מספקים בנוגע לרכישת או מכירת הדגים. אף אחת מתשובותיו לא מרפאת את מחדלו באי הצגת אסמכתאות כלשהן אשר יאוששו את טענותיו והימנעותו להציג מסמכים אלו רובצת לפתחו.

80. כפי שציין מר רוטר בעדותו, היקף מלאי הדגים שמר מצרי טען שגידל בקיבוץ הינה מוגזמת בצורה דמיונית. מר רוטר בעדותו סתר מכל וכל את טענותיו של מר מצרי בדבר היקף מלאי הדגים והסיבות שהביאו למותם.

81. תחום גידול הדגים הינו תחום אשר דורש ידע מקצועי רב. על כן, היה על מר מצרי לצרף לתביעתו חוות דעת של מומחה בתחום גידול הדגים או חוות דעת של שמאי מטעמו, אלא שמר מצרי לא צירף חוות דעת כאמור ואף לא ביקש מבית המשפט למנות מומחה. הימנעותו של מר מצרי לצרף חוות דעת כאמור רובץ לפתחו ואף מטעם זה יש לדחות תביעתו.

82. באשר לראש הנזק השני, מושכלות יסוד הן כי לצורך הוכחת עניין שברפואה יש להגיש חוות דעת של מומחה בתחום הרפואי. מר מצרי לא צירף חוות דעת שכזו ואף לא ביקש מבית המשפט למנות מומחה מטעמו, ולכן יש לדחות ראש נזק זה.

83. ב"כ מר רוטר עמד בסיכומיו על סתירות בעדותו של מר מצרי אל מול האמור בכתב התביעה ובתצהירו, אשר מלמדות לטענתו על אדם שהאמת אינה נר לרגליו (בנוגע לתשלום סך של 50,000 ₪ למר רוטר על מנת להיכנס כשותף, בנוגע לכך שמר רוטר ייעץ לו להסתיר את הפיכתו לשותף, בנוגע לטענתו אודות מצבו הכלכלי של מר רוטר אשר היווה טריגר להפיכתו לשותף).

84. כתב התביעה שכנגד הועתק רובו ככולו מכתב התביעה שהוגש ע"י מר מצרי בשנת 2007. כאשר משווים בין שני כתבי התביעה לא ניתן שלא לתמוה כיצד מר מצרי טען בשנת 2007 להפסדים על סכום של כמחצית מיליון ₪ בעסקם המשותף שהתנהל למעלה משלוש שנים עם מלאי דגים אשר גידלו בארבעה קיבוצים שונים, ואילו בתביעה שכנגד טען להפסדים שנגרמו לו במהלך שנת 2008 בלבד עם מלאי דגים אשר גידל בקיבוץ אחד בלבד, אותם העריך בסכום של 752,000 ₪.

85. מר מצרי מעולם לא עמד בהתחייבויותיו הכספיות כלפי מר רוטר והקיבוץ. טענתו של מר מצרי כי הוא ומר רוטר דגו דגים מלהבות חביבה בשווי של 130,000 ₪ כשמתוכם הגיע לו מחצית הסכום אותו לא קיבל מעולם, לא הועלתה בכתב התביעה. יתירה מזו, בכתב התביעה שכנגד ובתצהירו טען מר מצרי טענה שונה לחלוטין, לפיה בעקבות הוצאת הדגים ממאגר להבות חביבה קיזז מר רוטר סך של 25,000 ₪ עבור הוצאות חשמל, אוכל ושכירות.

86. גרסאותיו הסותרות של מר מצרי מעמידות בסימן שאלה את גרסתו בנוגע לפתקית הערוכה בכתב שלטענתו מעידה על חוב של מר רוטר בסך 65,000 ₪ ושלטענתו מר רוטר חתם עליה. מר רוטר הכחיש כי חתימתו מופיעה על הפתקית. מר מצרי אף לא העלה טענה זו בכתב תביעתו ובתצהירו ונושא זה עלה רק במהלך עדותו, וכתוצאה מכך נמנע ממר רוטר לשלוח את הפתקית לבדיקת גרפולוג.

87. לבית המשפט הוצגו ראיות המלמדות על ידיעת הקיבוץ בדבר הימצאותו של מר מצרי בקיבוץ. במהלך עדותם של מר גלבוע ומר בן צבי עלו סתירות ותמיהות בנושא ידיעת או אי ידיעת הקיבוץ בדבר השימוש במאגר ע"י מר מצרי בלבד. במעשיו של הקיבוץ יש לראות הסכמה בהתנהגות לכך שמר מצרי יחזיק במאגר ובבריכות ובלבד שמר רוטר יהיה ערב לתשלום ההתחייבויות הכספיות הכרוכות בכך.

88. עדותם של מר מצרי ועדותם של אסלאם ומחמוד בנוגע לטיב הקשר שבין מר גלבוע לבין מר מצרי ודבר ניסיונות התיווך בין מר מצרי למר רוטר לא נסתרו.

89. בשונה מסדרי הדין ומדיני הראיות, בהליך דנן הגיש מר מצרי את תצהירי העדות הראשית שלו ושל עדיו לאחר שהנתבעים בתביעה שכנגד הגישו את תצהיריהם, ועל בית המשפט ליתן על כך את דעתו במסגרת המשקל שיבחר לתת לכל עדות ועדות.

90. עדותו של מר מצרי לקתה בחוסר עקביות, בסתירות רבות אשר נותרו עלומות ללא מתן הסבר, בהוספת עובדות אשר נשמעו לראשונה בעדותו בבית המשפט, שהינן בגדר הרחבת חזית אסורה, בגוזמאות חסרות בסיס ולעיתים אף התקבל הרושם כי מחשבות פרנואידיות משפיעות על עדותו.

כך למשל כאשר טען כי מר רוטר ומר גלבוע ירו לעברו כדור מים שפגע בו והפילו למים. גוזמה נוספת מצידו של מר מצרי הינה טענתו בדבר היקף הדגים שאכלס במאגר ובבריכות שבקיבוץ, וכן מכמויות האוכל שהיה עליו לרכוש עבור האכלת הדגים.

91. עדותו של מר רוטר לעומת זאת הייתה סדורה, עקבית, מר רוטר ענה על כל השאלות שנשאל מבלי להתחמק, תשובות ישירות ומנומקות כאשר האמת העובדתית נר לרגליו.

92. למקרא סיכומיו של מר מצרי עולה כי הוא זנח את טענותיו בדבר הטלת האחריות לנזקיו הלכאוריים על מר רוטר ומבקש הוא להטיל את האחריות על הקיבוץ.

93. מן האמור עולה כי מר מצרי לא הוכיח את תביעתו על כל רכיביה, יש לדחות את תביעתו ולחייבו בהוצאות המשפט של מר רוטר לרבות שכ"ט עו"ד.

סיכומי תשובה של הקיבוץ

94. מר מצרי בחר שלא להיות חלק מהסכם הפשרה ולהמשיך בניהול ההליך. מר מצרי אינו יכול לאחוז את החבל משני קצותיו, ולטעון טענות (מופרכות) כלפי הקיבוץ מצד אחד, ומצד שני להציג מצג כאילו הקיבוץ סילק את טענותיו כלפי מר מצרי עם חתימת הסכם הפשרה.

95. מר מצרי מעולם לא הגיש כל בקשה לבית המשפט לפיה הוא דורש כי יוצגו ההסכמים המקוריים שנחתמו בין מר רוטר לקיבוץ בשנים 2004 ו-2006. הנטל להוכיח את טענותיו של מר מצרי לפיהן ההסכמים בין הקיבוץ למר רוטר אינם כנחזה הוא נטל כבד מאד הרובץ לפתחו של מר מצרי, והוא לא הרים נטל זה.

96. טענות מר מצרי כלפי אמינות עדי הקיבוץ אינן נכונות והן נטענו באופן כללי ובלתי מבוסס.

97. יש לדחות טענתו של מר מצרי כי לא ידע על קיומו של סעיף 10 להסכם השכירות המונע העברת השכירות לאחר.

98. טענות מר מצרי בקשר לכוונות זדון שהיו לכאורה למר גלבוע כלפיו נמצאו מופרכות. מר מצרי לא הצביע על מניע כלשהו שהיה למר גלבוע לפגוע במר מצרי, וממילא לא הוצגו כל ראיות לטענות חמורות אלו.

99. מניעת הנזקים להם טוען מר מצרי היא עניין שהיה בידיו. לו היה מר מצרי פועל כפי שפעל מר רוטר לאורך השנים מבחינה מקצועית, לא היה נגרם לו כל נזק.

100. הקיבוץ לא ניסה כלל לטעון "כי הצילומים של מר מצרי אינם צילומי אמת". כל שטוען הקיבוץ הוא כי לא ניתן ללמוד מהם דבר, ולא ניתן להסתמך על הצילומים בשאלת האחריות לנזקים, כביכול, שנגרמו למר מצרי או לשיעור הנזקים.

101. טענת מר מצרי כי הבאת עד מומחה התייתרה בשל כך שהעניין שבמומחיות "נראה לעין", אינה נימוק רציני אשר ניתן לבסס עליו תביעה נזיקית.

102. ביחס לטענותיו של מר רוטר, הוכח בהליך כי לנציגי הקיבוץ לא היה כל מושג כי מר מצרי הינו שותפו העסקי של רוטר, לא כל שכן שניתנה למר מצרי על ידי מר רוטר זכות שימוש במאגר ובבריכות שבקיבוץ.

103. ניסיונו של מר רוטר להציג תמונה לפיה כל טענות מר מצרי כלפיו נזנחו, אינו במקומו. מר רוטר הוא שהתיר את השימוש בבריכות ובמאגר למר מצרי בניגוד להתחייבותו הכתובה כלפי הקיבוץ. בהתאם, מר רוטר והוא בלבד, הנושא במלוא האחריות לנזקיו של מר מצרי, ככל שייפסק כי אכן נגרמו נזקים כאלו.

דיון והכרעה

104. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בראיות ובעדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד.

הרקע לסכסוך שבפניי, ככל שהתגלה לבית המשפט, הוא הסכם בלתי חוקי אשר נכרת בין מר רוטר למר מצרי להעברת זכויותיו של מר רוטר בבריכות הדגים ובמאגר של הקיבוץ (וכנראה גם באתרים האחרים שהם מושבים או קיבוצים).

כל המעורבים, דהיינו הקיבוץ, מר מצרי ומר רוטר ידעו או חייבים היו לדעת כי ההסכם עליו חתמו מר רוטר והקיבוץ בשנת 2008 הוא הסכם הנוגד את המציאות לפיה מר מצרי הוא המחזיק והשוכר האמיתי של המאגר והבריכות ולא מר רוטר.

תביעה זו והתביעה שכנגד הן תוצאה של גילוי המצב האמיתי על ידי משרד החקלאות ומכתב ההתראה לקיבוץ ב-10.7.08 והפרת הסכם הגישור בין מר רוטר למר מצרי.

התביעה העיקרית

105. בתביעה העיקרית ניתן כאמור פסק דין חלקי בין הקיבוץ ומר רוטר בו הוסכם כי מר רוטר ישלם לקיבוץ סך של 65,000 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של תביעת הקיבוץ כלפיו. בתביעה העיקרית, נותר אם כן, רק מר מצרי כנתבע, ואולם הקיבוץ לא הגיש בקשה להתיר לו לתקן את כתב התביעה, באופן שסכום התביעה וזהות הנתבעים יעודכנו בהתאם.

יצוין כי בתצהיר המשלים של מר גלבוע נטען כי הקיבוץ עומד על מלוא תביעתו ממר מצרי, כאשר אין בתשלום ששילם מר רוטר לקיבוץ במסגרת פסק הדין החלקי כדי לפטור את מצרי מיתרת הסכום הנתבע בתביעה הראשית. בסיכומיו טען הקיבוץ כי יש לנכות את הסכום ששילם מר רוטר לקיבוץ במסגרת פסק הדין החלקי בסך של 65,000 ₪.

106. סעיף 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, העוסק בתיקון כתב טענות, קובע כדלקמן:

"92. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

רשות

הלכה פסוקה היא כי בית המשפט נוקט בגישה ליברלית בבואו להחליט בבקשה להתיר תיקון כתב טענות ומתחשב במספר שיקולים (רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ (בפירוק) נ' נטפים בע"מ (7.8.12)).

107. בענייננו הקיבוץ כאמור כלל לא הגיש בקשה להתיר לו לתקן את כתב התביעה, אלא עמד על התיקון על דעת עצמו, ואף זאת רק בשלב מאוחר, בתצהיר המשלים ובסיכומים. מדובר במחדל דיוני שהרי כאשר נתוני התביעה משתנים, במיוחד בפרטים מהותיים כגון סכום התביעה וזהות הנתבעים, הרי שמחובתו של בעל דין להגיש בקשה להתיר לו לתקן את כתב התביעה, ואינו רשאי בשלב כה מאוחר לתבוע על דעת עצמו את אשר לא תבע בכתב התביעה.

יש מקום לדחות את התביעה העיקרית ולו רק מטעם זה.

108. עם זאת, דין התביעה העיקרית להידחות גם לגופו של עניין.

109. כאמור, אינני מקבלת את טענת הקיבוץ לפיה לא ידע כי מר רוטר העביר למר מצרי את זכות השימוש במאגר ובבריכות לפני חתימת הסכם השימוש עם מר רוטר עבור שנת 2008, אשר נחתם ביום 19.5.08.

110. בתצהירו הצהיר מר גלבוע בסעיפים 38-41 כדלקמן:

"בראשית שנת 2008, הערכתי כי כמות הגשמים השנתית תהיה מעטה ביותר, וכי שוב יתעורר הצורך בשימוש כי מי המאגר להשקיית השדות. לפיכך, הודעתי על כך למר מצרי, בהיותו נציגו ועובדו של מר רוטר והיותו האדם שנכח בשטח הבריכות והמאגר, והתראתי בפניו כי על מר רוטר להיערך בהתאם....

זמן קצר לאחר מכן אמר לי מר מצרי כי הוא ומר רוטר הגיעו להסכמה לפיה הוא (מר מצרי) ישפה את מר רוטר בדבר הוצאותיו בגין הבריכות והמאגר בקיבוץ. אני בתגובה הבהרתי למר מצרי כי כידוע לי אסור למר רוטר, לפי ההסכמה עם הקיבוץ, להעביר את זכויותיו בבריכות ובמאגרים לאחר. כמו כן הבהרתי למר רוטר כי לי ממילא אין כל סמכות להרשות בשם הקיבוץ את השימוש במאגר ובבריכות, שכן אני איש השטח של הקיבוץ, איני בעל תפקיד בקיבוץ או מורשה חתימה מטעמו.

לשאלתי את מר מצרי היכן ההסכם בינו ובין מר רוטר השיב לי מר מצרי כי ההסכם כולל תנאי לפיו אסור למי מהצדדים להביאו לידיעת הקיבוץ.

אציין כי במקביל לאמור, החל מסוף שנת 2007 מיעט מר רוטר להגיע לבריכות ולמאגר. באותו זמן לא ייחסתי את זה לחשד שהוא העביר את זכויותיו למר מצרי."

ובסעיף 47: "אני ניצלתי את הגעתו של מר רוטר למשרדו של מר בן צבי, כדי לברר מה פשר טענותיו של מר מצרי, וכדי להחתים את מר רוטר על הסכם השימוש לשנת 2008. מר רוטר השיב באותה ישיבה כי מצרי הנו עובד שלו, וכי כל הסכמה אליה הגיע עם מר מצרי הנה עניינים הפרטי..."

ובסעיפים 50-51: "בחודש יוני 2008 או בסמוך לכך, החליט מר מצרי לגלות לי את כל האמת בקשר להסכמות אליהן הגיע עם מר רוטר.

מר מצרי הודה בפני כי מאז סוף שנת 2007, ובעקבות הסכם גישור עליו חתם עם מר רוטר, הוא אינו עוד עובד של מר רוטר. או אז נתברר לי כי מר מצרי עושה שימוש עצמי במקרקעין, תוך שהוא מסיג גבולו של הקיבוץ, וזאת בהיעדר הסכם עם הקיבוץ המתיא לו לעשות כן, ובניגוד לכל דין."

111. לפי גרסתו של מר גלבוע עצמו, חשדו היה צריך להתעורר עוד בראשית שנת 2008, כאשר מר מצרי חשף בפניו כי הגיע להסכמה עם מר רוטר כי יפצה אותו עבור הוצאותיו בגין הבריכות והמאגר בקיבוץ. הדברים היה אמורים "להדליק נורה אדומה" אצל מר גלבוע, ואכן הוא טען כי אמר למר מצרי כי לפי ההסכמה עם הקיבוץ אסור למר רוטר להעביר את זכויותיו בבריכות ובמאגרים לאחר.

חשדו של מר גלבוע היה צריך להתעורר גם כאשר מר מצרי אמר לו לטענתו כי ההסכם בינו לבין מר רוטר כולל תנאי לפיו אסור למי מהצדדים לחשוף את ההסכם בפני הקיבוץ. לפי גרסתו של מר גלבוע עצמו, הוא למעשה לא עשה דבר בעניין, וכאשר ניסה לברר את הנושא במעמד חתימת הסכם השימוש עם מר רוטר, הסתפק בתשובתו של רוטר כי כל הסכמה אליה הגיע עם מר מצרי היא מעניינם הפרטי.

112. מר גלבוע הודה בתצהירו כי החל מסוף שנת 2007 מיעט מר רוטר להגיע לבריכות ולמאגר. לעניין זה, מר בן צבי העיד כי מר גלבוע אמר לו שמר מצרי מסתובב בשטח יותר ומר רוטר פחות, ונראה לו כי משהו משתנה שם. עובדה זו הייתה צריכה אף היא לעורר את חשדם, עוד בסוף שנת 2007, כי ההתנהלות במאגר ובבריכות אינה כתמול שלשום. הקיבוץ היה צריך לחקור ולדרוש כאשר ראה שמר רוטר ממעט להגיע לבריכות ולמאגר ואילו מר מצרי נמצא שם דרך קבע.

113. במכתבו של מר גלבוע למר מצרי מיום 14.3.08 נכתב כי הוא התריע בפני מר מצרי כי לא יהיו השנה מים במאגר בתום תקופת ההשקיה. העובדה כי הדברים נמסרו למר מצרי ולא למר רוטר, מחזקת את הטענה כי מר גלבוע כבר ידע באותה עת כי זכויות השימוש במאגר ובבריכות הועברו למר מצרי, וההודעה לא הייתה למר מצרי רק כ"שליח" או עובד של מר רוטר.

114. לעומת מה שנאמר בתצהירו, כי רק בחודש יוני 2008 נודעה לו האמת, הודה מר גלבוע בבית המשפט כי כבר בפברואר-מרץ 2008 ידע על השותפות בין מר רוטר למר מצרי.

בעדותו נשאל מר גלבוע אודות נסיבות כתיבת מכתבו מיום 14.3.08 והשיב כי:

"כתבתי אותו ב-14.03 אחרי שב-2008 מוחמד אמר לי שהוא שותף של אלי ובפברואר או מרץ הוא אמר לי שלפי הסכם הגישור הוא, מוחמד, קיבל את הבריכות והמאגר. אלי חתום על ההסכם ואני אמרתי לו שזה נוגד את ההסכם. הוא אמר לי נכון, אתה עובד מול אלי. מכיוון שהוא הסתובב בשטח אז ידעתי שהמאגר לא יהיה מלא לאור הניסיון רב השנים שלי, זה כבר כמעט סוף החורף והמלצתי למוחמד לא לאכלס דגים במאגר כי הוא יתרוקן. מאחר והבנתי בשלב הזה שזה בכל מקרה יגיע לערכאות, הלכתי למשרד ורשמתי לעצמי את הנייר הזה." (פרוטוקול הדיון מיום 24.10.07, עמ' 27, ש' 1-7).

כלומר, מר גלבוע הודה כי מר מצרי סיפר לו אודות העברת זכויות השימוש ואודות הסכם הגישור עוד בפברואר או מרץ 2008, וכי כתב את המכתב ביום 14.3.08 משום שהבין שהעניין יגיע לערכאות.

עדותו סותרת כאמור את דבריו בתצהירו בו הצהיר כי מר מצרי חשף בפניו את האמת רק בחודש יוני 2008.

115. נוסף על כך, כפי שהעיד מר גלבוע בעצמו, מערכת היחסים בינו לבין מר מצרי הייתה טובה מאד, הוא היה בן בית אצל מר מצרי ובין השניים שררו יחסי חברות הדוקים, מר גלבוע היה מבקר אותו לעיתים תכופות במאגר ובבריכות.

116. עדויותיהם של אסלאם, כי שמע את השיחות בין מר גלבוע לאביו, ועדותו של מחמוד, אשר תיווך יחד עם מר גלבוע בין מר מצרי למר רוטר, מחזקות את הקביעה כי אכן הקיבוץ – מר גלבוע – ידעו על ההסכם בין מר רוטר למר מצרי.

מר רוטר העיד אף הוא כי הקיבוץ ידע על השותפות בינו לבין מר מצרי מהרגע בו נוצרה. ביסודה של עדות זו עומדת הודאה של מר רוטר כי פעל בניגוד לחוזה הראשוני ולסעיף 10 שבו. אינני מאמינה כי מר רוטר, אשר היו לו קשרים עסקיים עם מושבים וקיבוצים עשרות שנים לא ידע על תנאי כל כך בסיסי של האיסור וההגבלה על שכירות משנה כמופיע בסעיף 10 להסכם, ואמירתו כי לא זכר זאת – קשה לקבלה.

117. קשה להימנע מהרושם כי, מר גלבוע ידע כי מר רוטר העביר את זכויות השימוש במאגר ובבריכות למר מצרי ובחר "לעצום את עיניו", וזאת עד שקיבל את מכתב ההתראה מטעם משרד החקלאות ביום 10.7.08, והחליט לשים לכך קץ. זאת, על מנת שהקיבוץ לא יעמוד בפני תביעה להפקעת זכויותיו במקרקעין ובמכסתו למים, דבר אשר היה עלול להסב לקיבוץ נזק כלכלי כבד.

118. מהאמור עולה, כי מר גלבוע ידע עוד טרם חתימת הסכם השימוש עם מר רוטר מיום 19.5.08, כי מר רוטר העביר את זכויות השימוש במאגר ובבריכות למר מצרי, ובכל זאת נחתם הסכם השימוש בין הקיבוץ לבין מר רוטר עבור שנת 2008. ברי כי בנסיבות אלו הקיבוץ היה צריך לדרוש את סילוק ידו של מצרי עוד בחודש פברואר-מרץ 2008, ולא לחתום על הסכם השימוש עם מר רוטר.

משחתם הקיבוץ על הסכם השימוש עם מר רוטר למרות ידיעתו כי מר רוטר הפר את ההסכם ומר מצרי מסיג גבול, אין לו להלין אלא על עצמו.

עם זאת, אני דוחה את טענותיו של מר מצרי כי הסכם השימוש נחתם על מנת לפגוע בו. מר מצרי היה שותף מלא, ידע על ההגבלה, ונוח היה לו המצב בו נחתם הסכם זה. לא למותר לציין כי בחסות הסכם זה יכול היה מר מצרי להשתמט מתשלומים שונים לקיבוץ.

119. לאור כל האמור, דין התביעה העיקרית כנגד מצרי – להידחות.

התביעה שכנגד

120. יש לומר בפתח הדברים כי ליבי למר מצרי אשר אין ספק כי נגרם לו נזק כספי במהלך האירועים בקיץ של שנת 2008, כאשר לא הצליח להציל את כל הדגים שנמצאו במאגר אצל הקיבוץ. דא עקא, אין בכך כדי להושיעו על ידי קבלת תביעתו. בעיקרו של דבר, גם למר מצרי אין להלין אלא על עצמו.

מר מצרי לא הוכיח די הצורך אף לא במאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי, כי הקיבוץ או מר רוטר אחראים בזדון לנזקיו. גם לו הייתי קובעת כי אכן הקיבוץ ומר רוטר אחראים לנזקיו, לא הוכח גובה הנזק כנדרש בתביעת נזיקין.

121. תיק 18000/07 – בית משפט השלום בחיפה. מצאתי לנכון לסקור תיק זה היות והוא משמש בסיס לתביעת מר מצרי אשר נדונה בפניי:

בתאריך 24.10.07 הגיש מר מצרי באמצעות ב"כ עו"ד מורה המייצגו גם כאן, שתי בקשות.

האחת: בקשה לעיקול זמני.

השנייה: בקשה למינוי כונס נכסים.

הבקשות הוגשו במסגרת תביעה עיקרית אשר אף היא הוגשה באותו יום.

הבקשה הראשונה נסמכה על תצהירו של מר מצרי. מר מצרי גולל בתצהירו את עיקר גרסתו כפי שאף גוללה בפני בית המשפט כאן. הגרסה היא כי מחודש אפריל 2004, הפכו הוא ומר רוטר להיות שותפים, דהיינו – השקעה זהה וחלוקה שווה.

בסעיף 8 לתצהירו כתב מר מצרי, כי הפך להיות שותף סמוי היות ומר רוטר אמר כי אם ידעו המושבים והקיבוצים כי יש לו שותף ערבי, יסרבו להשכיר לו את הבריכות, וגם הסוחרים מירושלים והדתיים יפסיקו לקנות אצלו. לכן מר רוטר הוא זה שחתם על ההסכמים.

בתצהיר זה, סעיפים 12 ו- 13, טען מר מצרי כי היות ומר רוטר החל להשתמט מהעבודה, כל העול נפל עליו, פנה וביקש ממנו לחזור ולעבוד, ואז להפתעתו, הודיע לו מר רוטר כי הוא - מר מצרי - יכול לעזוב היות והבריכות הן שלו – של מר רוטר.

בהמשך תצהירו גולל מר מצרי את התנכלותו של מר רוטר כלפיו, העלמת ציוד, מניעת כניסה לבריכה בגן שומרון, וכך מתו דגים רבים, ומאידך – מכירה בלעדית של דגים מבריכה בתלמי אליעזר מבלי שייתן לו את חלקו. גם אמצעי תיווך של חברים (מר מצרי לא ציין מי, אך לאור העדויות שנשמעו בפניי ניתן להבין כי גם מר גלבוע היה ביניהם) לא הועילו ובסופו של דבר נאלץ מר מצרי לפנות לבית המשפט.

מר מצרי פירט בתצהירו את חובותיו של מר רוטר כלפיו על פי ההסכם ביניהם וכי הסיבה לבקשת העיקול הזמני היא ידיעתו כי מצבו הכלכלי של מר רוטר קשה, ואם יינתן נגדו פסק דין, סביר בהחלט כי לא יוכל לשלמו.

כב' הרשמת (כתוארה אז) ספרא ברנע נתנה החלטה בו ביום, ודחתה את הבקשה בהעדר כל ראשית ראייה לזכות התביעה או סכומה. התובע לא הגיש בקשה נוספת מתוקנת למתן צו עיקול זמני הנתמכת בראשית ראייה כנדרש.

הבקשה למינוי כונס נכסים נדחתה אף היא ע"י כב' השופט פרידמן בהחלטתו מיום 28.10.07. גם כב' השופט פרידמן, אשר דחה את הבקשה, קבע כי הסיבה היא העדר תימוכין לטענות וכלשונו: "מאחר שלא נמצאה הצדקה לסעד של עיקול זמני בהעדר ראייה תומכת, הרי שלגבי סעד של מינוי כונס נכסים זמני מקל וחומר".

בתאריך 3.12.07 הוגשה בקשה נוספת למינוי כונס נכסים. הפעם צורפו לבקשה, בנוסף לתצהירו של התובע, תצהיריהם של: מר עבדאללה עבדאלהאדי ומר ברזאני ראפי, שהצהירו על השותפות בין מר מצרי למר רוטר, ועבודתו של מר מצרי בבריכות השונות (עדים אלו לא העידו בפניי). כן צורף תצהירו של מר מחמוד מצרי (אשר גם העיד בבית המשפט בפניי) לעניין המחלוקת, הסיבה לה, וההצעה לפירוק השותפות וחלוקת הדגים.

כן צורפו חשבוניות על רכישות של "דגי עירון" או מוחמד מצרי – רכישות ציוד עבור הבריכות.

כב' השופט פרידמן קבע הבקשה לדיון במעמד הצדדים ליום 30.12.07.

כתב הגנה לא הוגש ע"י מר רוטר.

בדיון שהתקיים ביום 30.12.07 הופיע ב"כ התובע בלבד והגיש לבית המשפט הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים באמצעות המגשר מר יוסף צעירי וביקש ליתן לו תוקף של פסק דין, ואכן כך היה.

מר יוסף צעירי הוא מגשר ועל פי נייר המכתבים הוא ממושב מאור בעמק חפר. יש לציין כי לא היה זה מינוי של בית המשפט, אלא כנראה, הצדדים הגיעו אליו בעצמם.

תאריך ההסכם הוא מ- 25.12.07. לא למותר ואף חשוב לציין כי הקיבוץ לא היה בעל דין בתביעה זו ולא צד להסכם.

למרות זאת ובידיעת התובע והנתבע, דהיינו – מר מצרי ומר רוטר, כי אסור למר רוטר להשכיר את הבריכות בשדות ים למר מצרי, הוסכם כי: "התובע יקבל לידיו את מאגר שדות ים ואת שש הבריכות מסביבו לגידול דגים. הנתבע מתחייב כי ישכיר את המאגר והבריכות בשכירות משנה לתובע עד שנת 2010 – כל עוד יקבלם מהקיבוץ. הנתבע מצהיר שלשנת 2008 קיבל את המאגר בשכירות מקיבוץ שדות ים" (לא למותר לציין כי כפי שהתברר במשפט בפניי ההסכם לשנת 2008 לא נחתם בשנת 2007 אלא רק בדיעבד).

עוד הוסכם כי: "דמי השכירות של המאגר והבריכות לא יעלו מעל 40,000 ₪ לשנה" - כאמור ללא עירובו של הקיבוץ.

המשך הסכם הגישור דן בחלוקה במאגר בלהבות חביבה, בכך כי מר מצרי חייב 5,000 ₪ למר רוטר, המשך החלוקה בדגיגים הנמצאים בגן שמואל ובקיבוץ המעפיל, והעברת המאגרים בגן שומרון ותלמי אלעזר למר רוטר.

מר מצרי התחייב לערוך ביטוח למאגר שדות ים ולתחזק את המשאבות המנקזות את המאגר בשדות ים.

להסכם הגישור היה נספח אשר פירט את התשתיות והציוד שהיו שייכים למר רוטר ונמצאו בשדות ים, והוסכם כי הם יושאלו למר מצרי ללא תמורה לכל התקופה שהמאגר יהיה בבעלותו ועליו להחזירם בתום תקופת השכירות.

בנוסף, היה מר מצרי אמור להפקיד שיקים בידי מר רוטר לכיסוי הוצאות השכירות "בזמנים הנוחים לו" ובלבד ש"שיק אחרון לא יעבור את 31.12. של שנת השכירות".

מצאתי לנכון כאמור לסקור את תיק 18000/07, שכן ככל הנראה לא קוים הסכם הגישור על ידי שני הצדדים. לגרסת מר רוטר, מר מצרי לא שילם את 5,000 ₪ אותם התחייב לשלם, לא העביר לו שיקים על מנת שיוכל לשלם לקיבוץ את דמי השכירות והחשמל, חלוקת הדגים וגידולם לא היו כפי שהוסכם (פרוטוקול הדיון מיום 31.12.12, עמ' 95, ש' 16-29).

מר רוטר הסביר כי לא הגיש תביעה כנגד מר מצרי: "כל העניין הזה עם מצרי זו הדוגמה המובהקת לכפיות טובה. הוא קיבל כל טוב. לא תבעתי כי אין לדעתי כל ערך לתביעה הזו. מוחמד עשה לי נזק גדול. לעצמו הוא גרם אסון. למה לתבוע איש שאין לו מה לאכול, לא אעשה דבר כזה. מוחמד קיבל ממני מעל ומעבר." (שם, עמ' 110, ש' 6-8).

אין הסבר משביע רצון מדוע איש מהצדדים לא פנה להוצאה לפועל או לבית המשפט על פי פקודת ביזיון בית משפט לאכיפת הסכם הגישור, ואין הסבר בפניי, מדוע התמהמה מר מצרי בהגשת התביעה שכנגד אשר הוגשה רק ב- 10.11.09 (אם כי אושרה להגשה רק ביום 22.7.10 בגלל ההליכים לעניין תשלום האגרה).

ככלל התנהלותו של מר מצרי בתיק אשר נוהל בפניי הערימה קשים מרובים על בית המשפט ובסופו של דבר לא סייעה לו בהוכחת תביעתו.

122. טענותיו של מר מצרי בדבר ניסיונותיהם של מר גלבוע ומר רוטר לחבל בעסק גידול הדגים תוך נקיטת פעולות מכוונות שונות, לא הוכחו.

123. הטענה כי מר גלבוע החליט "לחבל" במאגר ולרוקן אותו בניגוד לשנים קודמות, וכי הנוהג הקיים היה לרוקן את המאגר אחת לשלוש שנים ולא אחת לשנה, לא הוכחה.

מר גלבוע העיד כי בתקופה שבין 2004-2008 הקיבוץ רוקן את המאגר כל שנה בקיץ, וכי המאגר, המכיל חצי מיליון קוב מים, אינו מספיק להשקיית כל גידולי השדה וזהו מקור המים היחיד שיש בשדה בקיבוץ. מר גלבוע העיד כי כל שנה המאגר היה מתרוקן, משום שאם לא היה מתרוקן אז לא ניתן היה לגדל גידולי שדה. מצאתי כי עדותו של מר גלבוע בעניין זה הייתה מהימנה, ולא נסתרה.

124. לעומת זאת, לעדותו של מר מצרי כי המאגר לא היה מתרוקן כל שנה, אלא מתרוקן אחת לשלוש שנים, לא היה כל סיוע. היא אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, שהרי המאגר משמש כמקור בלעדי להשקיית השדות בקיבוץ ולכן גם סביר להניח כי הוא אכן מתרוקן אחת לשנה.

אין זה סביר בעיניי כי מר מצרי, אשר עבד אצל מר רוטר החל משנת 2001, לא ידע כי המאגר מתרוקן כל שנה. מר מצרי עבד בצמוד למר רוטר במשך שנים, וראה כיצד הוא מנייד את הדגים בין הבריכות והמאגר בהתאם לתנאים ולמגבלות הקיימים.

בהקשר זה העיד מר רוטר, כי מצרי היה מודע לעובדה שהמאגר מתרוקן בסוף הקיץ, הוא עבד איתו במאגר 6 שנים, שלוש כשותף ושלוש בנפרד. מר רוטר העיד כי הקיבוץ אינו מרוקן את המאגר אחת לשלוש שנים אלא בהתאם לצרכיו, והסביר את ההבדל בין ייבוש המאגר כליל עד שהאדמה נסדקת, אשר קורה אחת למספר שנים, לבין ריקון המאגר שאז עדיין נשארים מים בגובה של 1-1.20 מטר.

125. הטענה כי מר גלבוע החליט "לחבל" במאגר ולרוקנו אינה מתיישבת עם מכתבו של מר גלבוע מיום 14.3.08, בו כתב כי מסר למר מצרי כי לא יהיו השנה מים במאגר בתום תקופת ההשקיה. משמע, מר גלבוע התריע בפני מר מצרי כי המאגר ירוקן באותה שנה. לפיכך, מר מצרי היה צריך לכלכל צעדיו בהתאם ובכך יכול היה למנוע את הנזק אשר לטענתו נגרם לו.

126. סעיף 7ו' להסכם השימוש קובע כדלקמן:

"מודגש באופן הברור ביותר כי המשתמש מודע לכך שהקיבוץ עושה שימוש במי המאגר לצרכים השונים שלו ושל מי מטעמו וכפועל יוצא מכך המאגר מתרוקן ממימיו. המשתמש נותן הסכמתו באופן מוחלט בעניין זה ויתאים את תקופות גידול הדגים וכל הקשור בכך לריקון המאגר כאמור.

המשתמש בחתימתו על חוזה זה גם מוותר באופן בלתי חוזר על כל דרישה וטענה כלפי הקיבוץ או כנגד כל גורם אחר בעניין זה ולא תהיה לו כל טרוניה גם אם עקב ריקון המאגר ממימיו כאמור תימנע ממנו האפשרות לגדל בו דגים.

המשתמש מאשר ידיעתו כי התחייבותו והסכמתו דלעיל היוו בסיס להסכמת הקיבוץ להתקשר עימו בהתקשרות נשוא חוזה זה."

127. סעיף 7ו' הנ"ל, המופיע גם בהסכמים הקודמים משנת 2004 ו-2006, מדגיש באופן מפורש כי הקיבוץ רשאי לרוקן את המאגר ולעשות שימוש במי המאגר לפי צרכיו, וכי המשתמש מוותר על כל טענה בעניין זה, גם אם עקב ריקון המאגר תימנע ממנו האפשרות לגדל בו דגים. מכאן, שהקיבוץ היה רשאי לרוקן המאגר ולעשות שימוש במי המאגר לצרכיו בכל עת, ולמר מצרי אשר בא בנעליו של מר רוטר לא יכולה להיות כל טענה בעניין נזקים אשר נגרמו לו כביכול עקב ריקון המאגר, אם אכן כך היה.

128. טענת מר מצרי, כי לא ידע כי בהסכם השימוש בין הקיבוץ למר רוטר מופיע סעיף 7ו' הנ"ל אינה רלוונטית ואין בכוחה לסייע לו. ברי כי הקיבוץ אינו אחראי לכך שמר רוטר לא העביר העתק של הסכם השימוש למר מצרי ולא יידע אותו אודות סעיף 7ו' הנ"ל, אם אכן זה היה המצב, ואי ידיעתו של מר מצרי אינה פוטרת אותו. על מר מצרי היה לדרוש את ההסכמים בין מר רוטר לקיבוץ.

129. יתרה מכך: בתמונה שהגיש מר מצרי (נ/5) ניתן לראות כי המאגר לא רוקן עד אפס כטענתו. בהקשר זה העיד מר רוטר כי התמונה מציגה את מצב המאגר כפי שהוא היה שנה בשנה במשך כל שנות העבודה שלו, כולל שנת 2008 בסוף הקיץ. מר רוטר העיד כי בשלב זה המגדל מעביר את המאגר למצב מחסן בו הדגים מתקיימים ואינם גדלים במשך חודשים, וכי לא מדובר במצב בו המים הגיעו לאפס, משום שבמצב כזה אי אפשר היה להחזיק אפילו "דגים של אקווריום". עדותו של מר רוטר בדבר מצב המאגר לא נסתרה על ידי מר מצרי.

130. מר מצרי לא הוכיח טענתו כי הקיבוץ רוקן את מי הבריכות, או כי היה לו עניין כלשהו בריקון מי הבריכות. לעניין זה העיד מר גלבוע, ועדותו לא נסתרה, כי הקיבוץ מעולם לא רוקן את הבריכות וכי מר רוטר היה אחראי למלא אותן מים ולהשתמש בהן לפי יכולתו, והקיבוץ לא היה שותף למה שעשה שם.

מר מצרי לא הוכיח כי מר רוטר גרם לריקון הבריכות ע"י אי הזרמת מים מהמאגר בלהבות חביבה, ואני מקבלת את עדותו של מר רוטר לעניין הזרמת מים לבריכות מנחל יצחק עליו בנה סכר ולא ממאגר להבות חביבה (פרוטוקול הדיון מיום 31.12.12, עמ' 101, ש' 1-ואילך).

131. טענתו של מר מצרי כי מר גלבוע ניתק את זרם החשמל למאגר ולבריכות, דבר שגרם לכיבוי החמצניות ולתמותת הדגים, לא הוכחה. בתמונות שהגיש מר מצרי (נ/5 ו-נ/6) ניתן לראות כי החמצניות פועלות.

אציין כי צפיתי בסרטונים שהגיש מר גלבוע, ואין בהם כדי להוריד או להעלות. לבד מן העובדה כי איכות הצילום גרועה ובחלקם לא ניתן לראות מה מצולם, הם אינם מלמדים דבר.

מר מצרי העיד כי החמצניות היו סגורות 12 שעות. לעניין זה הכחיש מר רוטר בעדותו כי 12 שעות היעדר חמצנית יגרום לתמותה של דגי כסיף. מר רוטר העיד כי החמצנית היא מכשיר המעשיר את המים בחמצן, וכי רוב זמן הגידול אין צורך בכלל בחמצן. מר רוטר העיד כי החמצניות בשיטת הגידול שלו עומדות במאגר או בבריכות רק בכוננות, ב-99% מהזמן אין צורך בהן, ומפעילים אותן רק בעיתות משבר. עדותו של מר רוטר לא נסתרה.

משמע, אף אם מר מצרי היה מוכיח כי הקיבוץ גרם לניתוק החמצניות, ממילא לא הוכיח כי ניתוק החמצניות גרם לתמותת הדגים. לא למותר לציין כי לא הוכחה תמותת הדגים כנטען ע"י מר מצרי.

132. מר מצרי לא הוכיח את טענותיו כי מר גלבוע או מי מטעם הקיבוץ מנעו את כניסתו למאגר ולבריכות או החליף את המנעולים, והדבר לא מתיישב עם העובדה שהקיבוץ נאלץ להגיש בקשה לסילוק ידו מהמקרקעין.

133. מר מצרי גם לא הוכיח טענתו כי מר רוטר גירש את הדייגים אשר עבדו עם מר מצרי וכי העלים להם את ציוד הדיג. איש מן הדייגים לא הוזמן להעיד על כך. הלכה היא כי בעל דין הנמנע מלהזמין עד, מוחזק כמי שחושש שעדותו של אותו עד תפגע בגרסתו ותחליש אותה (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991); י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009, בעמ' 1891).

134. טענותיו של מר מצרי כי מר גלבוע ומר רוטר נכנסו לתוך המחסן של הבריכות ופירקו את החשמל, כי מר מצרי הגיש נגדם תלונה במשטרה והם נחקרו על כך, הועלו לראשונה רק בחקירתו, והוא אף לא הציג אישור אשר יבסס את טענתו כי הגיש תלונה במשטרה. אינני מקבלת טענה זו.

135. גרסתו של מר מצרי לעניין התקרית בליל הדיג, לפיה פגע בעינו כדור גומי, וכי הדבר נעשה במכוון כאזהרה ממר גלבוע או ממר רוטר, הועלתה גם היא לראשונה בחקירתו. אסלאם, בנו של מצרי, אשר נכח באותה תקרית, לא תמך בגרסה זו וטען כי אינו זוכר את פרטי התקרית. גם טענה זו נדחית.

136. על כן, לעניין הערכת משקלה של עדותו של מר מצרי קשה לקבוע כי מדובר בעדות מהימנה ומשכנעת. עדותו של מר מצרי הייתה בלתי עקבית ומלאה בסתירות (כך למשל התקשה להסביר את נסיבות הפיכתו לשותף ואת טענתו בדבר מצבו הכלכלי הקשה של רוטר אותה עת).

137. לאור כל האמור לעיל, אין בידי לקבוע כי מר מצרי עמד בנטל המוטל עליו כתובע – בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". מר מצרי לא הוכיח כי הקיבוץ או מר רוטר אחראים לנזקיו הנטענים, ויש לדחות את טענותיו בעניין זה.

138. למעלה מן הצורך, הרי שגם אם הייתי מוצאת כי הקיבוץ או מר רוטר אחראים במעשיהם לנזק אשר מצרי טען כי נגרם לו, הרי שמר מצרי לא הוכיח את הנזק הנטען.

139. נטל ההוכחה להוכיח את הנזק והיקפו מוטל על התובע. מר מצרי צירף לתצהירו רשומות אשר ערך בכתב ידו ובהן מפורטות כמויות הדגים במאגר ובבריכות לפי תאריכים, אלא שלא ברור אם הרשומות נערכו בזמן אמת או שנערכו לצורך הגשת כתב התביעה. מר מצרי טען תחילה בחקירתו כי ערך את הרשומות יחד עם עורך דינו, אולם לאחר מכן חזר בו וטען כי הרשומות נכתבו אצלו בבית, לפי תאריכים.

מעבר לכך, מר מצרי לא צירף אסמכתאות, קבלות, חשבוניות, תעודות משלוח וכו' על מנת להוכיח את היקף הנזק שלטענתו נגרם לו. אותן קבלות אשר הוגשו בתיק 18000/07 משום מה לא צורפו לחומר הראיות בתיק זה.

מר מצרי אף לא הגיש חוות דעת מומחה על מנת שיחווה דעתו בנושאים שבמומחיות אודות גידול הדגים, כמות הדגים, תימחור הדגים וכו'. יש לדחות את טענתו של מר מצרי כי לא היה צורך במקרה דנן בחוות דעת הואיל וכמות הדגים "נראה לעין" וכי מדובר בנזק טוטאלי.

140. עדותו של מר רוטר, אשר הוא בעל ידע וניסיון רב שנים בגידול דגים, והצדדים עצמם אף רואים בו מומחה בתחום, הייתה ארוכה ומפורטת מאד. מר רוטר תיאר באריכות את הנושאים הבאים: תהליך גידול הדגים לפי סוג הדג וצורת הגידול, כמות הדגים הניתנת לאיחסון במאגר ובבריכות, כמות המזון הנדרשת על מנת להאכיל את כמות הדגים הנטענת ומחירה, משקל הדגים בעת השיווק, מחיר הדגים לקילו דגים וכד'.

מר רוטר טען לכשלים וטעויות באופן גידול הדגים על ידי מר מצרי, בעניין כמות מוגזמת ודמיונית של היקף מלאי הדגים, עירוב מוטעה של סוגי הדגים, כמויות המזון האדירות הנדרשות לכמות דגים כזו, אי העברת הדגים ממקור מים אחד למשנהו בהתאם למגבלות וכו'.

141. אם כן, ישנה למעשה גרסה מול גרסה – גרסתו של מר מצרי לעומת גרסתו של מר רוטר, ואולם מר מצרי לא הציג דבר אשר יתמוך בגרסתו ויוכיח את הנזק הנטען. בנסיבות אלו מר מצרי היה צריך להגיש חוות דעת מומחה על מנת לסתור את עדותו של מר רוטר. אמנם דבריו של מר רוטר אודות אופן גידול הדגים הועלו רק בעדותו ולא בתצהירו, ואולם עדיין היה למר מצרי מספיק זמן ואפשרות להוכיח כי עדותו של מר רוטר אינה נכונה באמצעות חוות דעת מומחה.

142. בהתחשב בניסיונו רב השנים של מר רוטר, מר מצרי לא הצליח להוכיח כי לא באשמתו וברשלנותו מתו הדגים. אין בכך כדי לומר כי אני מקבלת את עדותו של מר רוטר כהווייתה אלא כי מר מצרי לא הצליח להרים את הנטל לסתור את עדותו של מר רוטר.

143. התמונות אשר הגיש מר מצרי אף הן אינן תומכות בגרסתו. התמונות (נ/7 ו-נ/8) אינו מציגות את תמותת הדגים בסדר הגודל לו הוא טוען. לגבי התמונה (נ/7) העיד מר רוטר כי בתמונה שוכבים אך ורק דגי כסיף בתנוחה שאינה מעידה על תמותה טבעית של דגים במאגר. מר רוטר העיד כי אם המגדל טוען כי הדגים הללו מתו מחוסר חמצן, אזי ישנו מדרג רגישויות למצב של חמצן נמוך וכי דג הכסיף הוא האחרון בתור למות מבחינת סף הרגישות שלו. לגבי התמונה (נ/8) העיד מר רוטר כי רואים בה דגי בורי אשר מתו משום שהמגדל השתמש ברשת שאינה נכונה ולא מחוסר חמצן. עדותו של מר רוטר כאמור לא נסתרה, וגם לעניין זה היה צריך מר מצרי להזמין מומחה על מנת שיפענח את התמונות אחרת. התמונות הנוספות (נ/5 ו-נ/6) מראות כאמור כי החמצניות פועלות וכי המאגר לא רוקן לחלוטין.

144. טענתו של מר מצרי כי הוא ומר רוטר דגו דגים מלהבות חביבה בשווי של 130,000 ₪, כאשר מתוכם הגיעה לו מחצית הסכום אשר לא קיבל, הועלתה לראשונה רק בחקירתו. הפתקית (נ/2) אשר לטענת מר מצרי מעידה על חוב של מר רוטר בסך 65,000 ₪ וכתובה בכתב ידו, צורפה אמנם לתצהירו של מר מצרי ולכתב התביעה שכנגד, אך שם טען כי מדובר בהתחשבנות עבור אוכל וחשמל, ואף לא נטען כי מדובר בפתקית אשר נכתבה בכתב ידו של מר רוטר.

אני מקבלת את טענתו של מר רוטר כי בכך נמנעה ממנו האפשרות לשלוח את הפתקית לבדיקת גרפולוג על מנת להוכיח טענתו כי הפתקית לא נכתבה בכתב ידו.

145. מר מצרי אף לא הוכיח את הרכיבים האחרים בדבר הנזק הנטען.

מר מצרי לא הוכיח כי הקיבוץ או מר רוטר גרמו לו במעשיהם לנזק נפשי ובריאותי. ראשית, לא הוכחו כאמור המעשים המכוונים המיוחסים לקיבוץ או למר רוטר. שנית, מר מצרי הגיש אמנם מסמכים רפואיים שונים המתארים את מצבו הרפואי ולמרבה הצער הוא אכן מצב לא קל, אך לא הגיש חוות דעת מומחה לעניין הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי הקשה לבין האירועים הנטענים בכתב התביעה.

דרישתו של מר מצרי בדבר שכר עבודה בסך של 10,000 ₪ שלו ושל עובד נוסף, עומדת בסתירה לטענה כי היה שותף ולא שכיר, והוא לא הוכיח כי היה לו עובד נוסף וממילא מה היה שכרו.

146. לאור כל האמור לעיל, מר מצרי לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו, דהיינו כי הנתבעים או מי מהם גרמו לנזקיו הכספיים והבריאותיים, וכן לא הוכיח את גובה הנזקים אשר נגרמו לו.

סיכום

147. התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות.

148. לעניין חדרי הקירור נשוא הצו הזמני וההסכמות, אינני מוצאת מקום לקבל את בקשת הקיבוץ בעניין זה. ב"כ הצדדים יבואו בדברים לצורך הסדרת נושא חדרי הקירור.

בהינתן כי כל הסכסוך נוצר על רקע הסכם שלא היה אמור להיחתם, עצימת עין של הקיבוץ וידיעת מר מצרי ומר רוטר כי ההסכם משנת 2008 אינו חוקי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.