הקדמה

1. עניין לנו בתביעתו של מר שאוקי גובס, לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב פגיעתו בתאונת דרכים שאונתה לו ביום 21/1/2005, עת נהג בטרקטור שלו, מס' רישוי 3808057, ללא ביטוח וללא רישיון רכב תקף (להלן: הטרקטור"), בכביש הנמצא בגבעת פרדיס באזור הכניסה הדרומית לכפר פרדיס, כביש מס' 3 (להלן: "הכביש").
2. ראשיתו של ההליך דנן בתביעה שהוגשה ביום 4/12/2008 לבית משפט השלום בנצרת, ואשר הוגשה תחילה כנגד המועצה מקומית פרדיס (להלן: "המועצה"), בתחום שיפוטה מצוי הכביש, וכנגד מדינת ישראל- משרד התחבורה - אשר יזמה את סלילת הכביש. בהיות ההליך בשלביו המקדמיים, ולאחר שהוגשו בו הודעות לצדדי ג' והודעות לצדדי ד', במהלך שנת 2011, נעתר בית משפט השלום לבקשת התובע והורה על העברת ההליך לבית המשפט המחוזי, בשל טענתו של התובע כי סכומי הפיצויים להם הוא זכאי, עולים על סמכותו של בית משפט השלום.

נסיבות התאונה, השתלשלות העניינים, והסכמות הצדדים:

1. התובע, יליד 27/6/1954, עבד בעבר כנהג משא כבד וגם כחקלאי.
2. לטענת התובע, התאונה אירעה ביום 25/1/2005 עת נהג בטרקטור בכביש האמור, כשבצידי הכביש מדרכות שגובהן הגיע לכדי כ- 20 ס"מ מעל פני הכביש, אבני השפה של המדרכות לא היו צבועות בצבע בולט ומבליט, ולאחר נהיגה של כ- 300 מטר מתחילת הכביש, הופיעו לטענתו "אוזני" חנייה משני צידי הכביש שחדרו לתוך תוואי הכביש כדי 2 מטרים מכל צד, מבלי שהוצבו תמרורים ו/או סימני אזהרה, ובשל כך, גלגלו הימני קדמי של הטרקטור התנגש בקצה "האוזן" שנקלעה בדרכו ושכאמור, חדרה לתוך מסלול נסיעתו בכביש, דבר שגרם לכך שהתובע הועף מהטרקטור ונחבט לכביש בעוצמה רבה, ועקב כך נפגע בצורה קשה בראשו, באגן ובגפיים תחתונות (להלן: "התאונה").
3. לאחר שהתיק הועבר לשמיעה לפניי, בישיבת 27/4/2011, התובע שעה להמלצת בית המשפט וביקש למחוק את התביעה כנגד המדינה, ולהותירה אך ורק כנגד המועצה המקומית פרדיס. ואכן, באותה ישיבה בית המשפט נתן פסק דין חלקי, המוחק את התובענה כנגד המדינה, וכפועל יוצא נמחקו גם ההודעות ששלחה המדינה לצדדי ג', וכך גם נמחקו ההודעות שנשלחו לצדדי ד' בתיק. עוד באותו דיון ניתנה הזדמנות לב"כ המועצה לבדוק אם יש גורמים אחרים שראוי לצרפם לתיק, והוריתי על תיקון כתב התביעה באופן שהתובע יכול לצרף את חברת הביטוח –מנורה, המבטחת של המועצה, כנתבעת מס' 2 בתיק.
4. ביום 5/5/2011 הוגש כתב תביעה מתוקן, ואז החל מסע החיפוש אחר הגורמים הרלוונטיים- אשר יש להם מעורבות בתכנון ו/או בביצוע ו/או בפיקוח על העבודות שנעשו בפרויקט שבמסגרתו נסלל הכביש בו אירעה התאונה. באותו שלב הגישו הנתבעות מספר בקשות למשלוח הודעות צדדי ג', והוגשו גם בקשות למשלוח הודעות צדדי ד', התנהלו לא מעט דיונים מקדמיים, והטיפול בתיק התארך עד שביום 2/9/2013 הוגשה הודעת צד ד' אחרונה, ובזה התגבשה תמונה לגבי כל הצדדים המעורבים בתיק, כמפורט להלן:

• הנתבעות: המועצה המקומית פרדיס, נתבעת מס' 1, היא אשר יזמה והזמינה את העבודות בפרויקט שבמסגרתו נסלל הכביש בו אירעה התאונה (להלן: "הפרויקט"). המבטחת של המועצה- מנורה חב' לביטוח בע"מ הינה נתבעת מס' 2 בתיק. (שתיהן ביחד ייקראו להלן : "הנתבעות").
• צד ג' מס' 1 : אלהרם חברה לבניין ופיתוח בע"מ (בפירוק), הינה החברה הקבלנית אשר ביצעה את העבודות בפרויקט כולל סלילת הכביש בו אירעה התאונה (להלן: "צד ג' 1" או "אלהרם").
• צדדי ג' מס' 2-3 : תווית- חברה לתכנון תנועה בע"מ היא אשר תכננה את התנועה בכביש, לאחר שהוזמנה לעשות כן ע"י המועצה (להלן: "תווית"). המבטחת של תווית הינה צד ג' מס' 3, הראל- חברה לביטוח בע"מ.
• צדדי ג' מס' 4-5: חברת סיטילינק השקעות בע"מ הינה צד ג' מס' 4 ואשר מונתה כמנהלת הפרויקט (להלן: "סיטילינק"). המבטחת של סיטילינק הינה צד ג' מס' 5, מגדל- חברה לביטוח בע"מ.
• צד ד' מס' 1 : ש. קרני מהנדסים בע"מ הינה החברה אשר ביצעה את התכנון ההנדסי של הכביש (להלן: "ש. קרני").
• צד ד' מס' 2 : וקסמן גוברין שטרן- ניהול בניה בע"מ, חברה שהוזמנה ע"י סיטילינק לבצע את עבודות הפיקוח על הפרויקט (להלן: "וקסמן גוברין").

1. לאחר שמיעת ראיות, הגישו הצדדים ביום 26/1/2016 הודעה על הסכם פשרה לפיה שולם לתובע פיצוי מוסכם על סך של 1,477,000 ₪ כולל הוצאות משפט, זאת לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו בגין התאונה. במסגרת הסכום האמור, שוקלל אשמו התורם של התובע, ואילו שאלת חלוקת האחריות (החבות) בין הנתבעים, צדדי ג' וצדדי ד', הוסכם כי זו תיקבע ע"י בית המשפט לאחר שכל הצדדים יגישו סיכומיהם בסוגיה זו.
2. למתווה הנ"ל וליתר ההסכמות שבהסכם הפשרה, נתתי תוקף של פסק דין חלקי ביום 1/2/2016.
3. יוצא איפוא, כי השאלה שנותרה להכרעת בית המשפט הינה שאלת חלוקת האחריות הנזיקית בין הנתבעות, צדדי ג' וצדדי ד'.

טענות הצדדים:

טיעוני הנתבעות (המועצה ומבטחתה):

1. הנתבעות טוענות כי היו מספר גורמים שתרמו להתרחשות התאונה, כאשר הגורם העיקרי היה מצב הדרך- המתבטא בתכנון לקוי של הכביש, ולכן, לשיטתן, יש להטיל את עיקר האחריות על תווית אשר תכננה את מערכת הכבישים בפרויקט. לטענתה, תווית התרשלה בכך שבתכנונה נפלו מספר כשלים המתבטאים: א) בתכנון לקוי של מפרץ חניה ארוך של כ-300 מטרים שתחילתו בפתיחת קשת הכביש וסופו באותה "אוזן" בה התנגש הגלגל הקדמי של הטרקטור. ב) כשל בתכנון התנועה והתעלמות מ"המלכודת" שאליה נקלע התובע בנסיעתו, מלכודת שנוצרה עקב מפרץ החנייה הארוך. ג) כשל תכנוני במפגש בין מסלול הנסיעה לבין "האוזן" בה התנגש הטרקטור, בכך שלא תוכננה מדרכה רחבה שתגרום הדרגתית לכלי הרכב לצאת ממפרץ החנייה חזרה לתוך נתיב הנסיעה בכביש.

עוד טוענות הנתבעות, כי מעדותו של מר הרשברג שהובא לעדות מטעם תווית, עולה הודאה בטעות בתכנון מצד תווית, והודאתו של מר הרשברג מהווה הודאת בעל דין שממנה למדים על התכנון הלקוי. בנוסף, טוענות הנתבעות כי תווית הפרה את החובות המוטלות עליה כמתכנן סביר בכך שלא בדקה לאורך כל תקופת העבודות אם הביצוע תואם את התכנון, ולא מסרה למזמינה רשימת השלמות הנדרשות לפתיחת הכביש.

1. הנתבעות טוענות שהמועצה פעלה כמזמינה סבירה, וכיוון שאין לה את הכישורים המקצועיים לבצע את העבודה בעצמה, אזי היא הזמינה את הגורמים המקצועיים וסמכה עליהם בביצוע העבודות על הצד הטוב ביותר, ואף לא התערבה בשיקול דעתם של אותם גורמים מקצועיים. לטענת הנתבעות, אין תשתית ראייתית שיכולה להעיד כי המועצה- המזמינה התערבה או שינתה משהו בתוכניות של תווית, ו/או בניהול הפרויקט ע"י סיטילינק, ומשכך, לטענת הנתבעות קמה למועצה, בתור מזמינה, ההגנה הקבועה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין.

1. לגבי אחריותה של סיטילינק, טוענות הנתבעות כי זו היתה מנהלת הפרויקט ועסקה בניהול וחלוקת תפקידים בין הגורמים השונים בפרויקט וכן בפיקוח על ביצוע העבודות ע"י הקבלן, תווית וקרני. לשיטת הנתבעות מדובר בעבודות מורכבות הדורשות מקצועיות, ולכן המועצה שכרה את שירותיה של סיטילינק, סמכה על מקצועיותה ולא התערבה בעבודתה, והואיל וסיטילינק לא דיווחה למועצה על בעיה תכנונית כלשהי, אזי לשיטת הנתבעות, קמה למועצה ההגנה הקבועה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, והנתבעות רואות בסיטילינק כשותפה לאחריות של תווית.
2. בנוסף, הנתבעות לא ראו לתת את דעתן ביחס לחלוקת האחריות בין צדדי ג' לצדדי ד', אם כי ביקשו לחלק את האחריות בין תווית בתור מתכננת שהתרשלה בתכנון, לבין סיטילינק בתור מנהלת פרויקט ומפקחת שלא עדכנה את המועצה בהשלמות הנדרשות לפתיחת הכביש, וכן ביקשו הנתבעות לפטור את המועצה מכל אחריות, ולחילופין לחייבה באשם עצמי תורם בשיעור מזערי של 5% בלבד.
3. לאחר שהוגשו סיכומי יתר הצדדים, הנתבעות הגישו מטעמן סיכומי תשובה, ובמסגרתם התייחסו, בין היתר, לטענת תווית בכל הקשור לנסיבות התאונה. הנתבעות טוענות כי לאור חוות הדעת של המומחים והמהנדסים שהוגשו בתיק ולאור עדותם בפני בית המשפט, עולה כי התאונה התרחשה לאחר שהתובע נסע בתוך מפרץ החניה הארוך, ולאחר שגלגלו הימני של הטרקטור שבו נהג התובע פגע בקצה "האוזן" שחודרת לתוך תוואי מסלול הנסיעה בו נסע הטרקטור.

טיעוני צדדי ג' 2 ו-3 (תווית ומבטחתה):

1. כטענה מקדמית, טוענים צדדי ג' 1 ו-2 כי ההודעה לצד שלישי הוגשה נגדם בשיהוי רב – כארבע שנים ממועד הגשת התובענה נגד הנתבעות, דבר שגרם להם נזק ראייתי כבד, שעה שלא עלה בידי תווית לאתר מסמכים רלוונטיים.

1. תווית טוענת כי לא התרשלה בתכנון, ונהגה כפי שמתכנן כבישים סביר ומקצועי היה נוהג, בכך שהיא פעלה בהתאם להנחיות של משרדי הממשלה השונים וכן בהתאם להזמנת המועצה והנוהג המקובל.
2. לטענת צדדי ג' 2 ו-3, המועצה היתה מזמינת העבודה ומרכזת העבודות והשתתפה באופן פעיל בכל הישיבות הקשורות לפרויקט, והיא זו שבחרה להזמין פרויקט בהיקף חלקי, ופתחה את הכביש בטרם הושלמו כל שלבי ביצוע הפרויקט. לשיטתם, הכביש נמסר למועצה כשכל נציגיה מודעים לעובדה שזה השלב הראשון, ושיש צורך להשלימו עם תום בניית השכונה, אך המועצה התרשלה עת פתחה את הכביש לשימוש הציבור מבלי להשלים את הצבת התמרורים, הצביעה והסימון, הוספת השכבה הסופית של האספלט על הכביש, דברים שגרמו לתאונה.
3. עוד טוענים צדדי ג' 2 ו-3 כי מתיאור נסיבות התאונה ומיתר הראיות בתיק עולה כי התובע לא נהג בתוך מפרץ החניה בחושבו כי מדובר בחלק מהכביש, אם כי נסע בתוך הכביש- במסלול הימני ופגע בקצה ה"אוזן", דבר שמלמד, כך לשיטתם, כי התאונה נגרמה מכיוון שהתובע לא הבחין ב"אוזן" שלא נצבעה ע"י המועצה ובגלל שלא היה סימון בכביש, וכן מכיוון שהטרקטור פגע במדרכה גבוהה מהמקובל שתוכננה ע"י ש. קרני. לכן ביקשה תווית להטיל את האחריות על המועצה ועל ש. קרני בלבד, וכן ביקשה תווית להסתמך על העדויות כי תכנון מפרץ ארוך הוא דבר מקובל במדינה, ומכל מקום, כך לטענתם, התאונה לא נגרמה בשל אותו תכנון אלא בשל היעדר סימון ותמרורים ולכן אין להטיל עליה אחריות כלשהי, וככל שבית המשפט יטיל אחריות כלשהי על תווית, הרי יש להעביר את האחריות אל ש. קרני.

טיעוני צדדי ג' 4 ו- 5 (סיטילינק ומבטחתה):

1. גם צדדי ג' 4 ו-5 טוענים לשיהוי רב בהגשת ההודעה נגדם, שיהוי, שלטענתם, יורד לשורשו של עניין, ויש בו כדי להביא למעין "וויתור" על זכותה של המועצה, מקום שההודעה נגד סיטילינק הוגשה רק בשנת 2013, דהיינו כ- 5 שנים לאחר הגשת התביעה, דבר שגרם לנזק ראייתי כבד, זאת הואיל וסיטילינק לא שמרה מסמכים רלוונטיים- לרבות חוזה העבודה בין סיטילינק למועצה, וכן חוזה העבודה בין סיטילינק לחברת וקסמן גוברין.
2. לטענת צדדי ג' 4 ו-5, לנציגי המועצה היתה נוכחות אקטיבית בדיונים שהתקיימו בעניין העבודות בכביש, העירו הערות והיו חלק בלתי נפרד מקובעי צורת הביצוע והיקפו, ולכן לא עומדת למועצה ההגנה הקבועה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין. לשיטתם, המועצה התרשלה בכך שלא הזמינה ולא השלימה את מלוא העבודות שיש לבצע בכביש כגון עבודות הצבת תמרורים וצביעה, וכן הוספת השכבה הסופית של האספלט על הכביש קודם פתיחתו לשימוש הציבור.
3. צדדי ג' 4 ו-5 מצטרפים לסיכומי המועצה בכל הקשור לאחריותה של תווית בשל התכנון הלקוי, וכן מטיחים אשמות בכל הצדדים - החל מתווית שתכננה את מפרץ החניה, ש. קרני שתרגמה את התוכנית, הקבלן שביצע את העבודות ועד לחברת וקסמן גוברין שפיקחה על הפרויקט – על כל אלה, לטענת צדדי ג' 4 ו-5, מוטלת האחריות לגלות מפגע בטיחותי של מפרץ חניה באורך של כ- 300 מטר ולהזהיר את המועצה ואת סיטילינק מהסכנות הטמונות בכך.
4. בנוסף, טוענת סיטילינק כי שכרה את שירותי חברת וקסמן גוברין על מנת לפקח בפיקוח צמוד על העבודות המבוצעות באתר סלילת הכביש, וכן היה על חברת וקסמן גוברין לבדוק את התוכניות ולהעיר על אי סדרים ו/או מפגעים בטיחותיים, לכן, לשיטת צדדי ג' 4 ו-5, יש לדחות את התביעה נגדם, וככל שתוטל עליה אחריות כלשהי כי אז יש לחייב את חברת וקסמן גוברין בכל האחריות ולקבל את ההודעה לצד ד' ששלחה סיטילינק נגד וקסמן גוברין.

טיעוני צד ד' 1 (ש. קרני):

1. צד ד' 1 מבקשת לשים דגש על ההבחנה בין תפקידה לבין התפקיד של תווית. לטענתה, תפקידה היה להוציא אל הפועל, מבחינה הנדסית וביצועית, את תוכנית התנועה שהוכנה ע"י תווית. לטענתה, תוכנית התנועה שהוכנה ע"י תווית כללה בין היתר הפרטים הבאים: רוחב הכביש, מיקום החניות וסימונן, תכנון החניות לאורך הכביש (לרבות קביעת אופן או דרך סימון מקום תחילת החניות וסיומן), וכן תוכנית צביעה ותמרור. לשיטת ש. קרני, תווית היא זו שהיתה אחראית על תכנון החניות- לרבות מפרץ החניה ו"האוזן" שגרמה לתאונה, ולכן מוטלת עליה אחריות בשל תכנון רשלני, בכך שתכננה מפרץ חנייה ארוך, ומתכנן התנועה מטעמה הודה בטעותו בעדותו בפני בית המשפט. עוד מוסיפה ש. קרני כי מוטלת על תווית אחריות נוספת מהפן הבטיחותי, שכן תווית הינה הגורם המקצועי האמון על תחום התכנון, והיה עליה לראות ולהתריע כי יש בתכנון מפרץ חניה ארוך משום סיכון בטיחותי שהוביל לתאונה.

1. עוד טוענת ש. קרני כי העבודה בפרויקט, שבמסגרתו נסלל הכביש בו ארעה התאונה, בוצעה בשלושה שלבים: הראשון, עבודות עפר כלליות בשטח ובניית קירות תומכים והקמת חלק ממערכת התשתית התת קרקעית. השלב השני הוא שלב הסלילה – בשלב הזה נעשתה סלילה חלקית של הכביש זאת בהתאם להחלטת מנהלת הפרויקט, המפקח והמזמין (המועצה) והסיבה לכך שאמורה להתבצע עבודות בניית שכונה, דבר שעלול לגרום נזק לכביש, ולכן הסלילה הייתה חלקית בלבד (שכבה אחת). השלב השלישי כלל עבודות השלמה לאחר שעבודות הבינוי לשכונה יושלמו ברובן או בחלקן העיקרי, עבודות ההשלמה כללו סלילה סופית (שכבה שנייה), אבני שפה סופיות, מדרכות, תמרורים וצביעה.

לטענת ש. קרני, אין חולק כי במועד אירוע התאונה השלב השלישי של הסלילה הסופית טרם בוצע, והמועצה כלל לא הזמינה את ביצועו, לכן המועצה כשלה עת החליטה לפתוח את הכביש לשימוש הציבור בטרם הושלם ביצועו ובטרם בוצעו תוכניות התנועה המפורטות. בנוסף טוענת ש. קרני כי המועצה היתה מעורבת בביצוע ושותפה להחלטות, ובעיקר ההחלטה לבנות מפרץ חנייה ארוך (מפרץ חנייה שנעשה לבקשת מהנדס המועצה שרצה מקום שניתן יהיה לחנות בו כדי ליהנות מהנוף), ועל כן נטען כי יש להטיל על המועצה אחריות בתור מזמינה - האחראית על הכשלים שנותרו בפרויקט שלא הושלם.

1. לטענת ש. קרני, הסיבה היחידה לקרות התאונה היא היעדר נראות של אבני השפה של "האוזן" שבה התנגש התובע, כאשר הכשל שיש לו קשר סיבתי לאירוע נחלק לשניים: ראשית, קיומו של מפרץ חניה ארוך (באורך 300 מטר) שגרם לתובע לסבור שהוא נוסע בכביש, שנית, היעדר צביעה ו/או תמרור בכביש שמנע ממנו לדעת שהוא נוסע במפרץ חנייה וכן מנע ממנו להבחין באוזן מפרץ החנייה שחודרת לתוך המסלול בו נסע. במקביל, טוענת ש. קרני כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין התאונה לבין גובה אבן השפה, שבזמנו היתה בגובה של 20 ס"מ, והדבר קשור להיעדר ביצוע ריבוד אספלט סופי לכביש בגובה כ- 6 ס"מ, דבר שהיה מפחית מגובה אבני השפה. לכן, טוענת ש. קרני שאין לחייב אותה באחריות כלשהי בגין התאונה, שכן הכשל שגרם לתאונה אינו כשל הנדסי, אם כי מדובר בכשל תכנוני ויש להטיל את האחריות כאמור על תווית, המועצה, סיטילינק ועל וקסמן גוברין.
2. ש. קרני מסבירה כי יש להטיל אחריות משמעותית על סיטילינק בכך שלא בדקה את התוכניות של תווית, וכן לאור תפקידה כמנהלת פרויקט שכלל חובה להתריע מפני סכנות בטיחותיות בפרויקט, וכן לאור העובדה שסיטילינק היתה מודעת שהמועצה אמורה לפתוח את הכביש בטרם הושלמו העבודות, לרבות לפני צביעת אבני שפה, הצבת תמרורים ולפני ביצוע שכבת אספלט סופית.
3. בנוסף, טוענת ש. קרני כי יש להטיל אחריות על וקסמן גוברין שנשכרה ע"י סיטילינק על מנת לתת שירותי פיקוח צמוד על ביצוע העבודות בפרויקט, וכחלק מתפקידה הייתה אחראית על נושא הבטיחות, והעד מטעמה אישר כי אם ראה סכנה כלשהי בפרויקט היה פונה למנהלת הפרויקט או למתכנן, ומשלא ראתה בתכנון מפרץ ארוך ו/או בהיעדר הצביעה והסימון כמכשול שעלול לסכן את המשתמשים בכביש, הרי שוקסמן גוברין כשלה במילוי תפקידה.

טענות צד ד' 2 (וקסמן גוברין):

1. גם וקסמן גוברין פתחה את סיכומיה בטענת שיהוי בהגשת ההודעה נגדה, כ- 8 שנים לאחר קרות התאונה, דבר שגרם לה נזק ראייתי רב, משלא הצליחה לאתר מסמכים כלשהם הקשורים לעבודות ולהסכמים הרלוונטיים לתביעה.
2. וקסמן גוברין טוענת כי סיטילינק לא עמדה בנטל להוכיח את עילות ההודעה לצד ד' שהוגשה נגדה, וכי לא הוצגו ראיות ו/או מסמכים כלשהם להוכחת תחום סמכותה של וקסמן גוברין. בנוסף, התכחשה וקסמן גוברין לקיומו של הסכם בינה לבין סיטילינק בקשר עם ביצוע פיקוח על העבודות בפרויקט, וטענה כי תפקידה היה לתגבר את צוות ניהול הפרויקט והפיקוח שהיה בשטח מטעם סיטילינק.
3. וקסמן גוברין טוענת כי היא שימשה כמפקח הנדסי בשטח ולא במהלך כל השלבים, וכי היא נכנסה לעבודה רק באמצע הפרויקט והחליפה מפקח אחר ששכרה סיטילינק ששמו ירון בן ארי. היא מוסיפה וטוענת כי היא נכנסה לעבודות הפיקוח על הביצוע אחרי שכבר קיבלה סט תוכניות מאושר שעבר את כל המסננות האפשרויות של המתכננים השונים.
4. בקשר לאחריותה של תווית, ולכשלים בתכנון, מצטרפת וקסמן גוברין לסיכומי המועצה, וטוענת כי הטעות בתכנון הינה סיבה שבלעדיה לא היתה מתרחשת התאונה, ולכן הדבר קוטע את הקשר הסיבתי לאחריות של וקסמן גוברין. בנוסף מבקשת וקסמן גוברין להטיל אחריות על המועצה בשל התנהלותה הרשלנית שהתבטאה בהזמנת שלב חלקי של התכנון ובפתיחת הכביש לשימוש הציבור הגם שידעה כי הפרויקט לא הושלם וכי יש עבודות נוספות להשלמה.
5. בסיכומיה, הצביעה וקסמן גוברין על מעורבות סיטילינק בפרויקט, ואשר לטענתה ניהלה את הפרויקט וליוותה את המועצה מתחילת הפרויקט עד סופו, אך לא טענה לעניין אחריותה של סיטילינק.
6. לאור כל האמור, טוענת וקסמן גוברין ששולחת ההודעה לא עמדה בנטל להוכיח אחריות כלשהי שיש להטיל עליה, ולכן אין לחייבה באחריות כלשהי בגין התאונה.

העדים

1. העידו לפניי העדים שלהלן:

• מטעם התביעה העידו התובע בעצמו – מר שאוקי גובס, מר מוסא חמדאן, מר סעיד מוחמד מחאמיד, גב' סנא גובס, והמומחה- מר צביקה ידור.
• מטעם הנתבעות העידו מהנדס המועצה- מר ולרי סלוביוב, מר עובדיה איתן, גזבר המועצה- מר סאלח חוסין, מהנדס המועצה- מר מוחמד מחאמיד, המומחה – מר דוד נמרי.
• מטעם תווית העיד מר ברוך הרשברג.
• מטעם סיטילינק העיד מר דניס קלמן.
• מטעם ש. קרני העיד מר שמואל קרני.
• מטעם וקסמן גוברין העיד מר סרגיי ציפורין.

דיון והכרעה

1. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי לאחר עיון ושקילה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את המועצה, תווית וסיטילינק באחריות בגין התאונה לפי החלוקה שתפורט בהמשך ואילו את חברת אלהרם, ש. קרני ווקסמן גוברין, אין להטיל עליהם כל אחריות.

לשם הנוחות, הנתבעות, צדדי ג' וצדדי ד' כולם יחד, ייקראו "הנתבעים".

1. יודעים אנו, כי התובע פיצוי מכוח עוולת הרשלנות, עליו להוכיח קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית); הפרתה; גרימת נזק כתוצאה מן ההפרה וקיומו של קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק. [ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113[.
2. בענייננו, אין מחלוקת כי לתובע נגרם נזק כתוצאה מהפרת חובת הזהירות של מי מהנתבעים והשאלה הדורשת תשובה והכרעה היא מי מהנתבעים הפר את חובתו כלפי התובע.
3. תחילה, אסיר את טענת השיהוי שהועלתה ע"י חלק מהנתבעים כיוון שהאיחור בצירופם קשור להתמשכות ההליכים בערכאה הקודמת. מכל מקום איני רואה בשיהוי הנטען, ככל וישנו, כטיעון שיש בו כדי להביא לדחיית התביעה כנגד מי מהנתבעים, אף כי יינתן המשקל המתחייב לטענה בדבר קיומו של נזק ראייתי.

1. עוד אוסיף, כי בסיכומיהן, וויתרו הנתבעות/ המודיעות לצדדי ג' על טענותיהם כלפי צד ג' 1 – חברת אלהרם (הקבלן), ולא ביקשו הטלת אחריות כלשהי עליו, זאת בהיעדר תשתית ראייתית המעידה שהוא סטה מהתוכניות שהוכנו ע"י תווית (סע' 8 לסיכומי הנתבעות), והן משום שמדובר בחברה שכבר פורקה ואינה עוד "בחיים", ולכן איני רואה לחייב את צד ג' 1 באחריות כלשהי כלפי התובע.
2. בטרם אחל בבחינת חבותם של הנתבעים, אביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת. אין מחלוקת כי התובע נפגע בכביש "היער" ששייך לתחום שיפוטה של המועצה, וכי הכביש נסלל כחלק מתוכנית שיזמה המדינה בשיתוף פעולה עם המועצה ושמטרתה הקמת שכונה חדשה בפרידיס. בנוסף אין מחלוקת כי המועצה היא זו שהזמינה את שירותיהם המקצועיים של תווית, סיטילינק וש. קרני לצורך תכנון ופיקוח על ביצוע עבודות הסלילה בכביש בו אירעה התאונה, וכי התאונה נגרמה במהלך נסיעת התובע בכביש. עוד אין מחלוקת כי באותו כביש תוכנן מפרץ חנייה שבסופו בלטה "אוזן" מהמדרכה שלימין מפרץ החנייה לתוך הכביש. אין גם מחלוקת כי התאונה אירעה בסמוך ל"אוזן" הראשונה הממוקמת בסופו של מפרץ חנייה שאורכו כ- 300 מטרים, מפרץ שבו נסע התובע על הטרקטור שלו. בנוסף, אין מחלוקת כי בתקופה שבה ארעה התאונה העבודות בכביש לא הושלמו, והיה חסר סימון וצביעה של תוואי הכביש ושל אבני השפה, לא הותקן תמרור וכן לא הונחה שכבת האספלט הסופית שהייתה מפחיתה כ-6 ס"מ מגובה אבן השפה ביחס לאספלט של הכביש עליו נסע התובע.
3. לעניין חובת הזהירות, הן המושגית והן הקונקרטית, לא יכולה להיות מחלוקת כי כל אחד מהנתבעים חב בחובת זהירות כלפי התובע: המועצה חבה כרשות מקומית במישור היחסים בינה לבין כל אזרח ו/או עובר אורח בתחומה, וכן בתור מזמינה של עבודות בפרויקט שבוצע בתחומה, ששומה עליה לעקוב אחר השלמת כל העבודות בפרויקט, וכן שומה עליה לבחור בגופים מקצועיים לביצוע העבודות, ובתור שכזו היה עליה להסיר כל סיכון ו/או מפגע בטיחותי בכביש שעלול להסב נזק לציבור המשתמשים בכביש.

יתר הנתבעים, בהיותם בעלי מקצוע ששירותיהם נשכרו בפרויקט, חבים כלפי כל אלה המשתמשים בכביש והעלולים להיפגע מפעילותם המקצועית, וכן חבים בחובת זהירות כלפי מזמינת העבודה. תווית חבה בתור מתכננת תנועה שסיפקה שירותי תכנון למועצה והינה אחראית על תכנון התנועה לרבות מפרצי החניה בכביש ועליה לצפות כי תכנון לקוי, לרבות תכנון מפרץ חנייה ארוך, עלול לגרום למפגע בטיחותי כלפי המשתמשים בכביש; כנ"ל גם לגבי אחריותה של ש. קרני בתור מתכננת הנדסית שהוציאה את התוכניות של תווית אל הפועל ועליה לצפות שכל ליקוי בתכנון ההנדסי עלול לגרום למפגע בטיחותי כלפי המשתמשים בכביש. סיטילינק חבה בתור מנהלת פרויקט שחילקה משימות בין הגורמים המקצועיים ופיקחה על פעולותיהם, והיה עליה לצפות שהיעדר פיקוח והתרעה מפני מפגעים בטיחותיים בכביש עלול לגרום לנזקים כדוגמת אלה נשוא התביעה. כנ"ל לגבי וקסמן גוברין בתור מפקחת שנשכרה ע"י סיטילינק לצורך מתן שירותי פיקוח צמוד בשטח.

1. ואילו לעניין התרשלות הנתבעים, ראוי להדגיש כי לא הוצגו לפניי ראיות אובייקטיביות שיכולות ללמד על ההסכמות וההסכמים שנערכו בין הצדדים אז, בקשר לתחום סמכותו ואחריותו של כל גורם מאלה שהיו מעורבים בביצוע העבודות, ושמהם ניתן היה ללמוד על ההתחייבויות שכל אחד מהנתבעים נטל על עצמו, זאת, כפי שכבר נאמר, משום שהצדדים להליך לא איתרו את המסמכים האמורים עקב חלוף זמן לא מבוטל.
2. מטענות הצדדים, עדויותיהם ולאחר עיון בתמונות שצולמו במקום התרחשות התאונה, בייחוד אלו שצולמו ביום התאונה על ידי מהנדס המועצה, התרשמתי כי הנסיבות שגרמו להתרחשות התאונה הן בעיקרן כפי שתוארו ע"י התובע בכתב תביעתו, בתצהירו ובעדותו לפניי, כאשר לאורך כל ההליך טען התובע כי התאונה התרחשה לאחר שהגלגל הימני הקדמי של הטרקטור התנגש בקצה של "אוזן" שבלטה מהמדרכה שלימינו אל תוך מסלול נסיעתו. לתמיכה בגרסתו צירף התובע חוות דעת של מומחה מטעמו, מר צביקה ידור, אשר גם הוא העיד לפניי, והטיב לפענח את נסיבות התאונה בהתאם לממצאים ולסימנים שהתגלו בזירת התרחשות התאונה (ראו עמ' 62 לפרוטוקול, שורות 2-10). אני ער לכך שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי על בסיס עדותו של התובע אם הוא נסע בתוך "המסלול" שמהווה מפרץ החנייה בחושבו שמדובר בנתיב הנסיעה הימני של הכביש ולפתע פגע ב"אוזן" הבולטת בתום המפרץ (להלן: "האפשרות הראשונה"), או שמא נסע בנתיב הימני של הכביש (דהיינו לא בתוך מפרץ החנייה), אך בהגיעו ל"אוזן" המפרץ הראשונה, שם הכביש הפך להיות צר באופן פתאומי, הוא פגע ב"אוזן" (להלן: "האפשרות השנייה"). ראוי להבהיר כי, לטעמי, לא ניתן להבין מעדותו של התובע איזה מבין שתי האפשרויות שלעיל היא שהתרחשה בפועל, זאת מכיוון שהתובע התחיל לשחזר את נסיבות התאונה לאחר ששוחרר מבית החולים, דהיינו רק כ- 6 חודשים לאחר התאונה, וגם התבסס על הדברים שנאמרו לו ע"י בניו (ראו עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 3-17), וכן מכיוון שהתובע לא הסביר בעדותו אם הוא ראה ב"מסלול מפרץ החנייה" בחלק הרחב של הכביש כחלק בלתי נפרד ממסלול הנסיעה, שכן הוא העיד כלהלן:

"ש: נסעת בכביש, הכביש רחב?

ת: יש חלק שהוא רחב, וחלק מסוים שהוא מתחיל להיות צר.

ש: אתה נוסע לפי החוק, בנתיב הימני, יש שם כמה נתיבים?

ת: שני נתיבים, אבל בחלק הרחב לא מסומן נתיבים. הכביש לא היה מסומן ולא היה שילוט ולא היה סימון על הכביש.

ש: אבל אתה לא נסעת בצד שמאל, נסעת באמצע או בצד ימין.

ת: אני נסעתי קצת יותר לצד שמאל, לכיוון מרכז הכביש, לא נשארתי בימין הכביש צמוד, פחדתי שאתקע עם אבן או משהו. זה במזג אוויר חורף עלול להידרדר מהיער."

[ראו עמ' 45 לפרוטוקול, שורות 5-12]

מעדותו של התובע, לה אני מאמין, ניתן לקבוע שלא היה סימון המפריד בין נתיב מפרץ החנייה הארוך לבין נתיב הנסיעה הימני בכביש, ולכן, היה נראה לו שכל הרוחב (הן של נתיב הנסיעה והן של נתיב החנייה), הוא נתיב הנסיעה הימני שנסע במרכזו, עם נטייה לכיוון מרכז הכביש. משמע, נראה שהתובע נסע בנתיב הנסיעה הימני של הכביש כשהחלק הימני של הטרקטור היה בנתיב מפרץ החנייה דבר שגרם ל"התנגשות" של הגלגל הקדמי ימני של הטרקטור עם פינת האוזן בתום מפרץ החנייה והביא לתאונה.

בנסיבות העניין, ולאור עדותו האמינה של התובע, נחה דעתי כי ההסתברות לקרות התאונה בהתאם לנסיבות המתוארות לעיל היא הסתברות גבוהה מאוד. למסקנה זו הגעתי הן לאור עדות התובע והן לאור חוות הדעת של המומחים, ועדויותיהם לפניי. שכן המומחה מטעם התובע - מר ידור, לא ראה כלל בנתיב הימני הצמוד למדרכה (בחלק הרחב של הכביש) כמפרץ חנייה, ובחוות דעתו הוא התחיל לספור את מפרצי החנייה החל מה"אוזן" הראשונה והלאה, וראה ב- 300 מטר שלפני ה"אוזן" הראשונה כחלק מהכביש הרחב. ואילו המומחה מטעם המועצה- מר נמרי, אישר בחקירתו הנגדית כי לאחר העלייה בפיתולי הכביש, הנהג אמור לנהוג בצידו הימני של הכביש, סמוך לאבן השפה מצד ימין [ראו עמ' 107 לפרוטוקול, שורות 15-20], ובהמשך אישר כי נהג שנסע בצד ימין לאחר העלייה בפיתולי הכביש, עלול למצוא עצמו בהפתעה מוחלטת, נוסע בתוך מפרץ החניה [ראו עמ' 108 לפרוטוקול, שורות 1-6]. ואילו המומחה מטעם סיטילינק, מר בועז מוגילבקין, הציג גרסה שונה לחלוטין שאינה מקובלת עליי, לפיה הטרקטור בכלל לא פגע בקצה ה"אוזן" של מפרץ החניה , אם כי במדרכה של המפרץ סמוך למקום שבו נמצא הטרקטור. אך עיון בסיכומי סיטילינק מלמד כי היא בעצמה לא ביקשה להסתמך על מסקנות המומחה שהובא מטעמה. ובדומה, גם המועצה לא הסתמכה על המסקנות של חוות הדעת המשלימה שהוגשה מטעמה, ובהיעדר חוות דעת מטעמה של תווית, דומה שהדבר רק מחזק את המסקנה שאליה הגעתי, לפיה התובע נסע בתוך מפרץ החנייה בהיותו סבור שמדובר בנתיב נסיעה כחלק מהכביש, ועקב כך, באופן פתאומי ובהיעדר סימון המזהיר מאותה "אוזן" הפורצת למסלולו, הוא התנגש באותה "אוזן", דבר שגרם ל"קפיצה" של הטרקטור שגרמה לנפילתו מהטרקטור ופגיעתו הקשה כפי שקרה.

1. לאור האמור עד כה, ניתן להצביע על הכשלים שגרמו לתאונה, ושיש להם קשר סיבתי לאירוע, ואשר לדעתי הובילו לקיומם של שלושה מכשולים מצטברים באותו כביש: המכשול הראשון הינו קיומו של מפרץ חניה ארוך ומטעה באורך של 300 מטר והנחזה להיות חלק מנתיב הנסיעה לכל דבר ועניין, ואשר ב"סופו" קיימת אותה "אוזן" שחוסמת אותו "מסלול". המכשול השני הינו היעדר סימון, צביעה ותמרור של הכביש ואבני השפה דבר שמנע אפשרות זיהוי המכשול (אותה "אוזן" שחוסמת את מפרץ החנייה הארוך שהתובע סבר שהוא חלק מנתיב הנסיעה) ובמיוחד היעדר סימון נתיבי הנסיעה וכן היעדר צביעה של אבן השפה שבה התנגש גלגל הטרקטור. המכשול השלישי הינו היעדר ריבוד סופי לכביש, וחוסר בשכבת אספלט בגובה של כ- 6 ס"מ, דבר שהשליך על גובה אבן השפה (בגובה של כ- 20 ס"מ מפני האספלט של הכביש בעת נסיעת התובע עליו), דבר שהשליך על עוצמת הפגיעה באבן השפה.

ברור כי שני המכשולים הראשונים יחדיו, גרמו לכך שהתובע לא יבחין באבן השפה של ה"אוזן" שפגע בה, ואילו המכשול השלישי, היעדר שכבה סופית של אספלט, גרם להתנגשות גלגל הטרקטור בחוזקה רבה יותר עם אבן השפה הגבוהה, והביא לנפילת התובע מהטרקטור.

1. להלן אציג את מידת מעורבותו של כל אחד מהנתבעים ביחס לשלושת המכשולים שהובאו לעיל, וכן להפרת חובת הזהירות על ידי כל אחד מהם כלפי התובע, תוך התייחסות לעדויות הצדדים:
   1. אחריות המועצה: ביחס למכשול הראשון (אורך המפרץ), המועצה ביקשה להסתתר מאחורי ההגנה הקבועה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין, וטענה כי לה אין את המומחיות לבצע את העבודות שנעשו בפרויקט, ולכן היא שכרה את שירותם של גורמים מקצועיים שונים על מנת לבצע במקומה את העבודות, ואף לא התערבה בשיקול דעתם. גם מהנדס המועצה וגם הגזבר העידו על כך לפניי. במקביל, יש קונצנזוס בין צדדי ג' וצדדי ד' לגבי מעורבותה של המועצה, ולגבי החלק הדומיננטי שלה בקבלת החלטות, במתן הנחיות, בהבעת דעה ובמתן הערות בקשר לפרויקט [ראו חקירתו הנגדית של דניס קלמן, עמ' 145 לפרוטוקול, שורות 1-3 , ושורות 13-18], וכן ראו עדותו של מר שמואל קרני, אשר תיאר את מעורבות המועצה בקביעת אורך המפרץ, בציינו כלהלן:

"[...] הגזבר ומהנדס המועצה, הם מאוד דומיננטי. מהנדס המועצה פרדיס הוא גם מהנדס הוועדה לתכנון ובנייה, גם אז וגם היום. כמהנדס ועדה מקומית, אני לא יודע, הוא בקיא בהמון תחומים, הוא מודע להמון תחומים ונותן את האינפוט שלו בהמון תחומים, בהכל, ולכן אני אומר שהמעורבות שלו היתה גדולה מאוד.

300 המטר האלה, ואני מתפלא שאף אחד לא אמר את זה, לא אמר את זה, זה בכביש נופי, מקום שמתחיל לצפות בנוף, הם לא בצד של הנוף, זה אותו הדבר בשני הצדדים, ואסביר למה, בחזון ראש המועצה, בעידוד מהנדס המועצה, הם ראו לנגד עיניהם רכבים חונים ונהנים מהתצפית של הנוף, ולכן הם ביקשו מפרצים ארוכים, וזו הסיבה שתכננו להם מפרצים ארוכים[...]". (ההדגשות הוספו, ע.ע.)

[עמ' 158 לפרוטוקול, שורות 1-8].

עולה אם כן, כי המועצה נטלה חלק מסוים בתכנון שהוליד את המכשול הראשון. אם כי התרשלותה המשמעותית והברורה של המועצה בלטה במישור שני המכשולים – השני והשלישי, שכן התברר מהעדויות ויתר הראיות כי המועצה החליטה, וזו החלטה שלה בלבד, לפתוח את הכביש לשימוש הציבור בטרם עת, ובטרם הושלמו בו כל שלבי הפרויקט, בטרם הזמינה את השלב הסופי של הפרויקט, שלב שכלל עבודות השלמה בכביש, לרבות סימון, צביעה ותמרור, וכן כלל השלמה לשכבת האספלט הסופית בגובה של כ- 6 ס"מ. גם בנקודה זו קיימת הסכמה בין צדדי ג' וצדדי ד' שהמועצה היא האחראית העיקרית על אי הזמנת השלב הסופי לביצוע העבודות בפרויקט, ועל פתיחת הכביש לשימוש הציבור ביודעה כי טרם הושלמו כל השלבים בפרויקט.

בקצירת האומר, סבורני שהמועצה היא האחראית העיקרית על שני מכשולים אלה- השני והשלישי, שכן בשונה מהזמנת עבודה ושכירת גורמים מקצועיים כדי לבצע את אותה עבודה, בענייננו, המועצה פתחה את הכביש לשימוש בטרם השלימה את השלב הסופי בפרויקט וללא הצבת תמרור המזהיר מפני הסכנות, ובכך היא העמידה את התובע בפני סיכון בטיחותי שמנע ממנו להבחין באבן השפה בה פגע במהלך נסיעתו, שכן היעדר צביעה של אבן השפה בצבע בולט (לבן/ אדום) והיעדר סימון המפריד בין נתיב החנייה לנתיב הנסיעה הימני, גרמה להטעיית התובע לחשוב כי אותה אבן שפה שבצבע מלט היא חלק מהכביש שגם צבעו קרוב לצבע המלט (לאור האבק בכביש ואולי גם לאור תנאי מזג האוויר החורפי).

בנוסף, העובדה שהמועצה לא עשתה דבר וחצי דבר על מנת לסמן למשתמשים הפוטנציאליים בדרך, ולו בסימון זמני, כי מדובר במפרץ חניה ולא בנתיב נסיעה, היא הפרת חובת הזהירות כלפי המשתמשים בכביש לרבות התובע.

ניתן להוסיף כי היעדרה של שכבת האספלט האחרונה בכביש, הינה גם חלק מההשלמות שלא הוזמנו ע"י המועצה, דבר שגרם להיות אבן השפה שבה פגע התובע בגובה של 20 ס"מ, מעל פני האספלט הקיים, דבר שגרם לפגיעה עוצמתית במיוחד של גלגל הטרקטור באבן השפה, והביא לנפילת התובע מהטרקטור.

עוד אומר כי לדעתי, המועצה אינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה של היעדר תקציב מטעם משרד התחבורה בקשר לביצוע אותן עבודות השלמה, שכן המועצה היתה יכולה למנוע את הסיכונים, ואת התאונה, על ידי אי פתיחת הכביש לשימוש הציבור עד אשר יושלמו כל העבודות בפרויקט, או להתקין סימון זמני המצביע על הסיכונים, ומשלא עשתה כן, הרי שהמועצה לא עשתה את מה שמועצה מקומית סבירה הייתה עושה על מנת למנוע את התאונה.

אדגיש כי כביש ללא סימון הוא כביש מסוכן למשתמשים בו, משום שבמזג אוויר חורפי או בעמימות אור, עלול הנהג שלא להבחין באבן שפה כבמקרה שלפנינו, דבר שסביר כי יביא להתנגשות עם אותה "אוזן" שנכנסת וחוסמת חלק מהכביש שהמשתמש סבר כי הוא חלק מנתיב נסיעתו.

• 1. אחריות תווית: דומה כי גם תווית בעצמה אינה יכולה להתכחש להתרשלותה בהצבת המכשול הראשון, התרשלות המתבטאת בתכנון לקוי של מפרץ חנייה ארוך ומטעה באורך של 300 מטר, ושבקיצו הציבה "אוזן" שבלטה כביכול לתוך הכביש. על זה אנו למדים מהודאתו המפורשת של העד מטעמה, מר ברוך הרשברג, אשר ענה לשאלת בית המשפט בהאי לישנא:

"ש: אתן לך פתרון אחר, לאחר שאמרת שלא עושים שום מפרץ חנייה באורך כזה, אולי אפשר היה לעשות שם מדרכה רחבה ובבוא העת היו מכניסים את המדרכה במקומות המיועדים לחנייה.

ת: אני מקבל את הצעתך. מה שהייתי בדיעבד עושה, הייתי מראה את הכל כמדרכה ובתוך זה כותב "אופציה לחנייה עתידית" זה מה שהייתי צריך לעשות, לא חשבתי עד הסוף".

[ראו עמ' 128 לפרוטוקול, שורות 21-24]

ובהמשך חקירתו, שוב אישר העד מר הרשברג, את הודאתו [ראו עמ' 134 לפרוטוקול, שורות 16-18].

בהקשר זה, ראוי להעיר כי גם אם מדובר בתכנון מקובל ובהתאם להנחיות של משרד התחבורה, התכנון הזה במקרה הספציפי שלפנינו הפך להיות מלכודת מטעה ומסוכנת, בבחינת השמת מכשול לפני עיוור, זאת בהינתן היעדר הסימון, הצביעה ואי הצבת תמרורים שיש בהם כדי להתריע מפני הסיכונים הטמונים בתכנון כזה, מה גם שמדובר היה במפרץ חניה ארוך בצורה משמעותית שבהיעדר רכבים חונים בו, הוא עלול להיראות כחלק מנתיבי הנסיעה בכביש.

לאור האמור, סבורני כי תווית גם הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע בהציבה בפניו את המכשול הראשון, ולכן גם היא צריכה לשאת בחלק מהאחריות להתרחשות התאונה.

• 1. אחריות ש. קרני: משהתברר שתווית היא זו שהיתה אחראית על התכנון הלקוי של מפרץ החניה בתור מתכננת תנועה, איני רואה להטיל אחריות כלשהי על ש. קרני, שתפקידה היה שונה מתפקידה של תווית, זאת לאחר ששוכנעתי כי ש. קרני כלל לא נטלה חלק בתכנון ו/או בעיצוב מקום החניות וצורתן, אם כי תפקידה התבטא בביצוע התכנון של תווית בצורה הנדסית נכונה בהתאם לתוכניות התנועה שתווית הכינה. יוצא אפוא שש. קרני אינה ולא הייתה שותפה לעצם התכנון הלקוי של תווית.

לא זו אף זו, גם לא שוכנעתי כי ש. קרני אחראית על קביעת גובה אבן השפה, שכן גובה אבן השפה אמור להיות בגובה של 14-15 ס"מ, ובמקרה דנן גובה אבן השפה היה 20 ס"מ, דבר הקשור לאי השלמת עבודות הריבוד והוספת שכבת אספלט אחרונה, שיש בה כדי להביא לגובה התקין והמקובל של אבן השפה, כאשר הצבת המכשול הזה, וכפי שציינתי לעיל, היה חלק מאחריותה של המועצה, ולא קשור לתכנון ההנדסי של ש. קרני.

לאור האמור, אני סבור כי לא יהיה נכון להטיל אחריות כלשהי על ש. קרני.

עד כאן בחנו את אחריותם של הגורמים העיקריים בהצבת המכשולים, וכעת נבחן את אחריותם של גורמי הפיקוח, אשר במחדלם תרמו לקרות התאונה.

• 1. אחריות סיטילינק: אין מחלוקת בין הצדדים כי סיטילינק היתה מנהלת הפרויקט בזמנים הרלוונטיים לתאונה, וכחלק מתפקידה היה עליה להתריע על מפגעים בטיחותיים, ועל זה אנו למדים גם מעדותו של מר דניס קלמן שהעיד מטעמה של סיטילינק, ובחקירתו לפניי השיב לשאלת בית המשפט כלהלן:

" בתשובה לשאלת בית המשפט, חלק מהתפקיד שלנו כמנהלי פרויקט הוא להודיע ולהתריע על קיומן של סכנות בפרויקט במידה וידועה לנו סכנה כזו.

אם אושר חשבון סופי, משמעות הדבר שהיינו בשטח, בדקנו את הפרויקט לאחר ביצועו, לא נמצאו סכנות במקום ולכן אישרנו את החשבון ואת מסירת הפרויקט למועצה. "

[ראו עמ' 147 לפרוטוקול, שורות 27-30]

בנוסף, העיד מר קלמן כי אין אף אחד מהיועצים המקצועיים מטעם סטילינק שראה סכנה כלשהי בכביש על מנת להתריע בפני מזמינת העבודה, המועצה [ראו עמ' 147 , שורות 18-24].

בנסיבות העניין, סבורני כי סיטילינק הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, והתרשלה כלפי המועצה והתובע בכך שהיא ידעה כי בכוונת המועצה לפתוח את הכביש לשימוש הציבור במצבו as is בטרם הושלמו כל העבודות בכביש, והיא יכולה וצריכה היתה לצפות את הסכנות ולדווח על אותם מפגעים בטיחותיים, על מנת להתריע מפני הסכנות, כך שאי הפניית שימת לב המועצה לסיכונים שעלולים להיווצר למשתמשים בכביש שיש בו ליקוי תכנוני המתבטא במפרץ חנייה ארוך ומטעה, וכן בכביש בלתי מסומן ו/או צבוע ושחסרה בו שכבת האספלט האחרונה, יש בה משום הפרה לחובתה לצפות כי מחדלים אלה עלולים לגרום להתממשות הסכנות ולגרימת תאונות ולחובתה להתריע מפני סכנות אלו.

המסקנה היא, כי יש להטיל אחריות חלקית לפתחה של סיטילינק שלא מילאה את חובת הפיקוח שלה כדבעי, שלא התריעה על הסיכונים הכרוכים בפתיחת הכביש לשימוש הציבור במצבו כפי שהיה.

• 1. אחריות וקסמן גוברין: מהעדויות והראיות עולה כי סטילינק היא זו ששכרה את שירותי וקסמן גוברין לצורך מתן פיקוח צמוד על הפרויקט. גם העד מטעם וקסמן גוברין, מר סרגיי ציפורין, אישר בחקירתו הנגדית כי תפקידה של וקסמן גוברין היה בפיקוח צמוד בשטח [ראו עמ' 171 לפרוטוקול, שורות 1-2], אך שוב ושוב לאורך חקירתו הנגדית, הבהיר מר ציפורן כי הפיקוח הזה התבטא במעקב אחר ביצוע העבודות ע"י הקבלנים בהתאם לתוכניות ותוך תיאום בין הקבלנים [ראו עמ' 171 לפרוטוקול, שורות 4-10, ושורות 28-32], ומשנשאל ע"י בית המשפט על הסיכונים בתכנון השיב:

"ש: יש תאורה, אבל אבן השפה לא צבועה, זאת אומרת אם אנו מסתכלים מרחוק, לא בטוח שנבחין בין השחור של האספלט, שיכול להיות צבוע בלכלוך ובוץ, לבין האפור של אבן השפה, אתה חושב שזה עדיין יכול להיות מסוכן?

ת: אם היה ספק שזה מסוכן, יש את המתכנן.

ש: אם היה לך ספק שזה מסוכן, מה היית עושה?

ת: הייתי מזמין את המתכנן לבדוק את זה, אם זה תקין. אם אני מרגיש את זה, אני עושה את על מנת להוריד את הספק.

ש: אתה תופס את זה כחלק מהתפקיד שלך כמפקח?

ת: זה לא מהתפקיד, זה איזשהו ניסיון, אני לא מתכנן ולא מכיר את כל התקנון של תכנון ומה מותר[...]" [ההדגשה לא במקור, ע.ע.]

[ראו עמ' 176 לפרוטוקול, שורות 6-15]

ובהמשך נתבקש מר ציפורן לאשר שחלק קטן מתפקידו הוא פיקוח על הבטיחות, והוא השיב בשלילה, וחזר שוב על גרסתו שהתפקיד של וקסמן גוברין היה תיאום בין הקבלנים.[ראו עמ' 176 לפרוטוקול, שורות 24-25].

אמנם סיטילינק טענה מנגד כי ניסיונה והכשרתה בתחום ניהול הפרויקטים אינו בתחום ההנדסה ו/או התכנון, ולכן היא שכרה את שירותי וקסמן גוברין על מנת לנהל ולפקח מטעמה על אותן תוכניות, ולא רק כדי לבדוק את התאמת התוכניות לביצוע. אך בעדותו של מר קלמן מטעם סטילינק, אישר כי תפקידה של וקסמן גוברין לוודא שהביצוע תואם את התוכניות [ראו עמ' 146 לפרוטוקול, שורות 8-11].

לאחר התרשמות מעדויות הצדדים וטענותיהם, לא שוכנעתי שוקסמן גוברין נטלה חלק בפיקוח על הבטיחות בשטח, ואף לא על תקינות התכנון, שכן גם מעדותו של מר ברוך הרשברג מטעם תווית, ניתן לראות שוקסמן גוברין לא היה לה תפקיד מול תווית [ראו עמ' 134 לפרוטוקול, שורות 3-6].

להוסיף על זה, כי לא הוצג בפניי הסכם שמסדיר את היחסים בין וקסמן גוברין לסיטילינק, דבר שפועל לחובתה של סיטילינק בנסיבות העניין, בהיותה שולחת ההודעה לצד ד' ועליה הנטל להוכיח את תביעתה כלפי וקסמן גוברין, ובנטל זה סיטילינק לא עמדה.

משכך, נחה דעתי כי אין להטיל אחריות כלשהי על וקסמן גוברין.

חלוקת האחריות בין הצדדים האחראים:

1. במסגרת חלוקת האחריות בין המועצה כמזמינה לבין תווית וסיטילינק שהוזמנו למתן שירות מקצועי, יש לבחון את מידת האשמה של כל אחד מהצדדים, תוך ששוקלים את מידת הרשלנות של כל אחד מהם (ראה ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פד"י מב(1) 415 (1988) פיסקה 11 לפסק הדין).
2. חלוקת האחריות הינה דבר הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, המתרשם מחומר הראיות שמובא לפניו וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהנתבעים, שכן חלוקת האחריות "איננה בגדר מלאכה שיסודותיה במדע המדויק, אלא היא מושתתת בהכרח על שקילתו של הנכון והצודק, לפי מיטב הערכתו ושיקולו של בית־ המשפט, לאור נסיבותיו של כל מקרה ומקרה" {ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל, פ"ד לא, (1) 229, 306 (1976)}.
3. בענייננו, וכפי שהובא בהרחבה לעיל, נראה כי למועצה היה תפקיד כלשהו בקביעת הנתונים שהביאו לשלושת המכשולים שתוארו, ורשלנותה בלטה בהצבת שני המכשולים השני והשלישי, בכך שאפשרה שימוש בכביש ללא סימון וללא שהונחה שכבת האספלט הסופית, על כל הסיכונים הכרוכים בכך. ולכן סבורני כי יש להשית עליה את חלק הארי של האחריות, ואני מעריך את אחריותה ב 50%.
4. לאחר מכן, אני רואה שתווית גם נטלה חלק נכבד בהצבת המכשול הראשון (התכנון הלקוי למפרץ החניה), ואני מעריך את אחריותה ב 30%.
5. לבסוף, אני מחייב את סיטילינק באחריות – 20% זאת בשל מחדלי הפיקוח שהיא גילתה, ואי התרעה מפני המכשולים שהיה עליה לגלות בתור מי שהייתה אחראית על הפיקוח במישור הבטיחותי.

סוף דבר

1. אני קובע את אחריותה של המועצה המקומית בשיעור 50%, אחריותה של תווית בשיעור 30% ואחריותה של סיטילינק בשיעור של 20%.
2. ההודעות נגד ש. קרני ווקסמן גוברין נדחות, ופוסק לטובת כל אחת מהן הוצאות משפט, כולל שכ"ט ועו"ד, בסך של 30,000 ₪, אשר תשולמנה על ידי המועצה המקומית, תווית וסיטילינק, כל אחת לפי שיעור אחריותה.
3. יתרות האגרה בתיק תחולנה ותשולמנה על ידי המועצה, תווית וסיטילינק, כל אחת לפי שיעור אחריותה.
4. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' אדר תשע"ז, 27 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.