רקע:

1. זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

התובע מס' 1, קטין, יליד 2001, תובע באמצעות הוריו, התובעים מס' 2 ו-3.

התובע נדרס בהיותו הולך רגל בתאריך 21/03/2007. כתוצאה מהתאונה סבל התובע משבר פתוח בשליש המרוחק של שוק רגל ימין.

הנתבע מס' 1 נהג ברכב הפוגע בעת התאונה, ואילו הנתבעת מס' 2 ביטחה את הרכב המעורב בתאונה בביטוח חובה.

הנתבעים מודים בחבות ובכיסוי הביטוחי, וכל שנותר במחלוקת הוא שאלת גובה הנזק.

לתובע מונו שני מומחים רפואיים, הראשון, ד"ר דוד אנגל, מומחה אורטופד, אשר מונה בהסכמת הצדדים, מחוץ לכתלי בית-המשפט, והשני, ד"ר טארק פאהום – פסיכיאטר, אשר מונה ע"י בית-המשפט.

הסדר דיוני:

2. בדיון שנקבע להיום לשמיעת ראיות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו, בהתחשב בכך שמדובר בתובע שהינו קטין, מוותרים הם על שמיעת עדים ומבקשים לסכם טענותיהם בעל-פה, תוך מתן אפשרות להגשת מסמכים וראיות בכתב; עם זאת, הצדדים עמדו על כך כי פסק-הדין יהא מנומק (ולא עפ"י סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד).

הפגיעה והטיפולים הרפואיים:

2. כעולה מהתיעוד הרפואי ומחוות דעת המומחים, התובע סבל משבר פתוח בשליש המרוחק של שוק רגל ימין, הועבר מיד לבית-חולים הגליל המערבי, שם אושפז למשך 17 ימים, עבר ניתוח הטריית פצע ושחזור של השבר בהרדמה כללית וקיבוע חיצוני.

בהמשך אושפז התובע בשתי הזדמנויות נוספות, הראשונה ב-22/05/2007, למשך 3 ימים, בשל כאבים בשוק רגל ימין סביב הפינים שמחזיקים את הקיבוע החיצוני, טופל אנטיביוטית דרך הוריד, ולאחר הטבה שוחרר לביתו עם המלצה לטיפול אנטיביוטי והזמנה להוצאת המקבע החיצוני.

התובע אושפז בפעם השלישית בתאריך 03/06/2007, למשך 3 ימים, בשל הופעת אודם ונפיחות באזור הפינים של הקיבוע החיצוני. במהלך אותו אשפוז עבר התובע ניתוח בהרדמה כללית להוצאת הקיבוע ושוחרר עם המלצה להמשך מעקב רפואי.

3. עיון בתיקו הרפואי של התובע, אשר הוגש וסומן ת/3 מלמד, כי זמן ממושך לאחר התאונה היה במעקב וטיפולים רפואיים, אשר כללו מעקב אורטופדי בבית חולים גליל מערבי, שנמשך מאז השחרור ולתקופה של כשנה וחצי מיום התאונה, מעקב נוירולוגי בבית חולים רמב"ם, ומעקב אצל רופא אורטופד במרפאה הקהילתית. בנוסף, היה התובע במעקב וטיפול רפואי פסיכיאטרי, וכן נוכח הפרעות שינה מהן סבל היה במעקב וטיפול בבי"ח כרמל ובמעבדת שינה של בי"ח כרמל. בצילום EMG מתאריך 08/05/2008 לשוק רגל ימין נמצאה "תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה אקסונלית קשה, (נתק תפקודי) בעצב הפרוניאלי הימני פרוקסימלי לעצבוב של EHL ודיסטלי לעצבוב של TA...". יצוין שתמונה זהה נמצאה בצילומי EMG קודמים מתאריך 11/12/2007.

בין היתר, היה התובע במעקב נוירוכירורגי במרכז רפואי ע"ש סורסקי, בחודש אוקטובר 2008 ובחודש ינואר 2009, וזאת בעקבות השיתוק בכף רגל ימין באזור העצב הפירונלי, בשלו הומלץ לו על התערבות כירורגית.

הנכות האורטופדית:

4. כאמור, לתובע מונה מומחה אורטופד – ד"ר אנג'ל אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 7%. בבדיקה מצא המומחה, כי לתובע נותרו 4 צלקות קטנות, תוצאה של הפינים של מכשיר הקיבוע החיצוני. צלקת אחת ליטראלית באורך 4.5 ס"מ. הצלקות אינן מעובות, אינן דבוקות ואינן מכערות. כן ציין המומחה, כי התובע הלך בצליעה קלה על רגל ימין, אם-כי מסוגל היה ללכת על קצות האצבעות ועל העקבים, קופץ ללא קושי על כל אחת משתי הרגליים. עוד מציין המומחה, כי לא נצפתה ירידה בהיקף שרירי השוק הימני, מנח שוק תקין ללא קיצור או עיוות זוויתי או סיבובי. המומחה מצא אצל התובע חולשה בדרגה 5 / 2-3 בכוח יישור בוהן 1 של כף הרגל, ירידה בתחושה בגב כף הרגל באזור העצב הפרונלי העמוק ומעט חולשה באזור העצב הפרונלי השטחי.

הנכות הפסיכיאטרית:

5. המומחה הפסיכיאטר שמונה ע"י בית-המשפט – ד"ר פאהום, קבע בחוות דעתו הראשונה מתאריך 04/02/2011, כי לתובע נותרה נכות נפשית זמנית בשיעור 15% לתקופה של שנתיים מיום התאונה, אשר יורדת לשיעור של 10% לתקופה של 3 שנים נוספות. בחוות-דעתו המשלימה מתאריך 03/10/2014 קבע, כי לתובע נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור של 5%.

בחוות-דעתו הראשונה ציין המומחה, כי אצל התובע הופיעה תסמונת פוסט טראומטית (PTSD), עם סימנים אופייניים לתסמונת זו, כגון: סיוטים, פחדים, התנהגות הימנעותית ועוררות יתר. המומחה ראה שסימנים אלה קשורים בקשר הדוק לתאונה ומצא, כי התובע החל לאחר התאונה להתנהג באופן רגרסיבי ותלותי עם גילויי חרדות ותחושות אובדן. בשל מצבו הנפשי הלא יציב הומלץ לו ע"י המומחה טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בהיקף של 20 פגישות טיפוליות בתדירות של פעם בשבוע. בחוות-דעתו השניה, העדכנית, ציין המומחה, כי נתקבלה מהתובע אנמנזה עדכנית, וכי נראה שהטיפולים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים עליהם המליץ עזרו לשפר את מצבו הנפשי של התובע. כיום ניתן להתרשם, כי מצבו הרגשי, החברתי והתפקודי, לעומת הבדיקה הקודמת, השתפר, כך ציין המומחה בחוות-דעתו, ועוד סיכם: "ניתן להתרשם שנותר פחד מותנה ממכוניות שנוסעות מהר, כאשר יש הרבה מכוניות, בנוסף לעתים סיוטים סביב התאונה או הרגל אך כיום האבחנה של PTSD בספק. לא התרשמתי בבדיקתי מסימנים בולטים של חרדה או דכאון מג'ורי, אך היה מעט עצוב וחסר שמחת חיים ומעט מוצף כאשר מדבר על תלונותיו. אין השפעה משמעותית על תפקודו היומיומי כתוצאה מכך".

מכאן אני עובר להערכת גובה הפיצוי לתובע.

הפסד כושר השתכרות לעתיד:

6. כאמור, מדובר בקטין, יליד 2001, כיום בין 14. בהתחשב בחומרת הפגיעה האורטופדית והנפשית, הנכויות הצמיתות שנותרו אצלו, כפי שפורט לעיל, הנני מעמיד את הפיצוי לעתיד בגין אובדן כושר השתכרות כפיצוי גלובלי על סך 160,000 ₪.

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

7. הפיצוי בגין ראש נזק זה נגזר מהפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, אותו אני מעמיד על סך של 19,000 ₪.

כאב וסבל:

8. התובע הותיר משימת חישוב הפיצויים המגיעים בגין כאב וסבל לבית-המשפט, בעוד שב"כ הנתבעים ציין בסיכומיו, כי לפי חישוביו הפיצוי בגין ראש נזק מגיע לכ-33,000 ₪.

לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 11.7%, וכפי שעולה מהתיעוד הרפואי, התובע אושפז במצטבר תקופה של 23 ימים.

לאחר שחישבתי את הסכומים המגיעים לתובע בהתאם לסכום המקסימלי המשוערך, אכן מצאתי, כי חישובי ב"כ הנתבעים מדויקים, ועל כן הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 33,000 ₪.

עזרת צד ג':

9. בהתחשב בתקופת האשפוז הממושכת המצטברת לכדי 23 ימים, אשר במהלכם קרוב לוודאי שבני משפחתו של התובע שהו ליד מיטתו, וזאת בהתחשב בגילו הצעיר, (בן 6 ביום התאונה), וכן בהתחשב בטיפולים הרפואיים הממושכים אשר נמשכו כאמור יותר משנה וחצי, ובהתחשב בחומרת הפגיעה ובעובדה שרגלו של התובע הייתה בקיבוע חיצוני משך כחודשיים וחצי, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 20,000 ₪, וזאת לעבר בלבד.

לאור הנכויות שנותרו אצל התובע, אינני רואה מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.

הוצאות נסיעה:

10. בהתחשב באמור לעיל, תחת פרק עזרת צד ג', הנני מעריך את ההוצאות שהוציאו התובעים לצורך נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים ומעקב רפואי וכן בתקופת ימי האשפוז, על דרך האומדנא, בסך של 5,000 ₪.

הוצאות רפואיות:

11. מטעם התובע הוצגו רק שלוש קבלות על סך כולל של 75 ₪. התובע טען, כי שילם עבור הטיפול הפסיכיאטרי, 20 מפגשים במספר, סך של 300 ₪ למפגש, וזאת בהתאם להמלצת ד"ר פאהום.

אכן כעולה מחוות-דעתו המשלימה של ד"ר פאהום, התובע היה בטיפול פסיכיאטרי כפי המלצתו והדבר אף תרם לשיפור במצבו הנפשי, והפחתת הנכות, מ-10% ל בשיעור 5%.

עם זאת, לא הוצגו על ידי התובע קבלות המעידות על תשלום הסכומים הנ"ל. ב"כ התובע טען, כי בטעות לא הצטיידו התובעים בקבלות הרלוונטיות. בנסיבות, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, על דרך האומדנא, על סך של 4,000 ₪.

לסיכום:

12. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע מס' 1, באמצעות הנתבעת מס' 2, פיצוי בסך של 241,000 ₪.

לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% (כולל מע"מ), והוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות, ולנוכח ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, הנני מעמיד את יתרת האגרה כדי שליש.

ב"כ התובע יגיש תוך 10 ימים הצעה להשקעת כספי הקטין עד הגיעו לגיל 18.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ה, 04 יוני 2015, בהעדר הצדדים.