הרקע לתביעות:

1. עניינה של התביעה והתביעה שכנגד שלפניי, בסכסוך הנוגע לייבוא ועיבוד גרעיני רימונים. התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם לייבוא גרעיני רימונים, במסגרתו ביקשו לרכוש ולייבא במשותף גרעיני רימונים מסין ומתורכיה, לצורך הפקת שמן רימונים במפעל התובעת. לשיטת התובעת, לא שולמה לה התמורה במלואה בגין שמן רימונים שרכשו הנתבעות ועל כן יש לחייבן בסך 64,632 ₪.

2. הנתבעת 1 טענה בתביעה שכנגד, כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם ואף "השתלטה" על ייבוא גרעיני רימונים מתורכיה בחוסר תום לב ואגב הפרת זכויות הנתבעת. מכאן שהתובעת אינה זכאית כלל לתמורה ואף יש לחייבה לשלם לנתבעת 1 סך 491,095 ₪ בגין נזקים שגרמה לה.

עיקר טענות התובעת:

3. התובעת התקשרה בתאריך 16.4.07 עם הנתבעת 1 (להלן: "תילדן") והנתבעת 2 (להלן: "גב' שמש") בהסכם לייבוא גרעיני רימונים מסין. על פי ההסכם תילדן התחייבה ליצור קשר עם ספק בסין, באמצעות מתווך ישראלי, לאספקת גרעיני רימונים לצורך הפקת שמן רימונים על ידי התובעת.

4. במסגרת ההסכם הושגו בין הצדדים ההסכמות כדלקמן:

א. התובעת תרכוש ותייבא 8 טון גרעיני רימונים מיצרן סיני שיאותר על ידי תילדן. מתוך כמות זו 2.5 טון זרעי רימונים תהא עבור תילדן והיתרה, במשקל 5.5 טון, תהיה עבור התובעת. תילדן תישא בעלויות הכרוכות בטיפול בגרעיני הרימונים ובהפקת השמן מהגרעינים "שלה".

ב. תילדן תספק באמצעות הספק הסיני כמות מדגמית של גרעיני הרימונים בכדי שהתובעת תבחן את איכות הזרעים טרם הרכישה.

ג. התובעת ותילדן יפרישו עמלה צולבת בשיעור 5% ממכירת שמן הרימונים שמקורו ביבוא זרעי הרימונים וזאת למשך 5 שנים.

5. בהמשך, תילדן ביקשה לשנות חלק מההסכמות, כך ששיעור העמלה יפחת מ5% ל- 2.5% וכי התובעת תייבא עבורה רק 1 טון גרעיני רימונים לטובתה ולא 2.5 טון. התובעת נענתה לבקשה. בקשה מאוחרת יותר של תילדן לחזור להסכם המקורי, נדחתה על ידי התובעת.

6. התובעת הפיקה 56 ליטרים של שמן רימונים מטון גרעיני הרימון של תילדן, כמות הקטנה מהערכתה הקודמת, לפיה יופקו 90 ליטרים של שמן רימונים לכל טון של גרעיני רימונים. הפער בין ההערכה לכמות שהופקה בפועל נובע מאיכותם הירודה של הגרעינים, בניגוד לגרעיני הרימונים שנשלחו לצורך הבדיקה המקדמית. הצדדים עדכנו את המתווך הישראלי, חברת טריסן (להלן: "טריסן") בדבר טיב הגרעינים שסופקו על ידי הספק הסיני.

7. בתאריך 6.8.08 הוסכם בין הצדדים כי תילדן תשלם לידי התובעת סך 600 ₪ עבור כל ליטר שמן רימונים שהפיקה התובעת, מעבר ל - 56 הליטרים שסופקו לטון גרעיני הרימונים שלה. מכאן, שתילדן חייבת סך 44,400 ₪ עבור 74 ליטרים נוספים של שמן רימונים שהופקו על ידי התובעת ונמסרו לתילדן (מעבר לאותם 56 ליטרים שהופקו מזרעי הרימונים של תילדן).

8. בנוסף, הצדדים התקשרו בהסכם ייבוא של גרעיני רימונים אורגניים מתורכיה. מכאן חייבת תילדן לתובעת תמורה נוספת בסך 2,000 ₪ עבור 2 ליטרים נוספים של שמן רימונים אורגני שסיפקה התובעת. עוד יש להוסיף ליתרת חובה של תילדן סך 150.5 ₪ בגין אריזות פח.

9. יתרת חובה של תילדן לתובעת הינו סך 46,550.5 ₪ בתוספת מע"מ (53,766 ₪). תילדן שילמה רק חלק מחובה לתובעת באמצעות שיק בסך 17,787 ₪. שיק זה נגנב ממשרדי התובעת ולא נפרע. למרות זאת תילדן סירבה למסור לתובעת שיק חלופי.

10. הואיל ותילדן לא שילמה את התמורה במלואה ואף בגין סירובה ליתן שיק חלופי בעד שיק שנתנה ונגנב, יש לחייב את תילדן לשלם לטובת התובעת סך 64,632 ₪, אשר כוללים גם את שכ"ט ב"כ התובעת בגין הטיפול המשפטי לגביית החוב.

עיקר טענות הנתבעות:

11. יש לדחות את התביעה על הסף בגין העדר יריבות בין התובעת לבין נתבעת 2 (להלן: "גב' שמש"). גב' שמש פעלה בכובעה כאגרונומית בתילדן ומכאן שאין אפשרות לייחס לה את מעשיה של החברה. יתירה מכך, לא התבקש על ידי התובעת להרים את מסך ההתאגדות באופן בו ניתן יהיה לתבוע אותה באופן אישי לתשלום חובותיה של תילדן.

12. תילדן פנתה לתובעת לקבלת הצעת מחיר לייצור שמן רימונים על ידה. התנהל משא ומתן בין מנכ"ל התובעת (להלן: "מר קוריאל") לבין גב' שמש מטעם תילדן, אשר במהלכו חשפה גב' שמש פרטים אודות ספק סיני שמציע גרעיני רימונים במחירים אטרקטיביים. ידיעה זו הקימה יחסי שותפות בין התובעת לתילדן אשר באה לידי ביטוי בחתימה על הסכם הייבוא ביום 16.4.07.

13. תילדן הסתמכה על הערכתה של התובעת לפיה יופקו 90 ליטרים של שמן רימונים לכל טון של גרעינים, אך בפועל הופקו רק 56 ליטרים. חוסר התאמה זו מהווה מצג שווא ופגם בהתקשרות.

14. התובעת פעלה במחדל שלא ניקתה כראוי את גרעיני הרימונים ומכאן שאין לקבל את טענת התובעת לאיכות הירודה של הגרעינים. ניקיון הזרעים משפיע על כמות השמן שניתן להפיק ומשלא עשתה כן כמות השמן שהופקה בפועל קטנה מהערכתה של התובעת.

15. יחד עם זאת, הצדדים הרחיבו את הפן העסקי ביניהן והסכימו על ייבוא נוסף של גרעיני רימונים אורגניים מספק תורכי שאף מהם יופק שמן רימונים. הסכמה זו הושגה לאחר בדיקה מעמיקה של גב' שמש ובן זוגה הכוללת נסיעה למפעלי הספק ובחינת איכות הזרעים האורגניים.

16. אכן הוסכם בין הצדדים כי תילדן תשלם סך 600 ₪ בגין ליטר שמן רימונים, אולם הסכמה זו נגעה ל – 10 ליטרים בלבד של שמן רימונים. אף הסכמה זו היא תולדה של לחץ שהפעילה התובעת על תילדן.

17. יתרה מכך, התובעת ניצלה את תום ליבה של גב' שמש באשר לשקיפות שנקטה במהלך המשא ומתן והשתמשה בנתוני המכירות שמסרה לידיה ובנתונים שהושגו במחקרה בכדי:

א. לפנות באופן יזום לספק התורכי וליצור עימו קשרי עבודה, בניגוד למוסכם בין הצדדים. וזאת לאחר שטענה התובעת כי יש לה מלאי מספיק של זרעי רימונים אורגניים.

ב. להשתמש ברשימת לקוחות תילדן על מנת להציע להם מחירים אטרקטיביים יותר לשמן רימונים.

18. התובעת עשתה ככל האפשר בכדי לפגוע ביתרון העסקי של תילדן ולשם כך עיכבה את אספקת שמן הרימונים, דבר שגרם לאובדן לקוחות פוטנציאליים וקיימים כדוגמת חברת "לאישה".

19. הואיל והתובעת מסרה שיק בסך 17,787 ₪ שניתן על ידי תילדן לצד שלישי, תילדן מסרבת ליתן שיק חלופי וזאת בכדי למנוע כפל תשלום.

20. תילדן אינה חייבת תמורה כלשהי לטובת התובעת לנוכח הנזקים הקשים שהתובעת גרמה לתילדן במעשיה: אובדן לקוחות, גזל סוד מסחרי, פגיעה בשם הטוב וכן אי תשלום העמלה המוסכמת. לנוכח נזקים אלה יש לקזז ואף מוגשת בגינם תביעה שכנגד בסך 491,095 ₪.

21. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:

מטעם התובע: מר קוריאל משה - מנכ"ל התובעת.

מטעם הנתבעת: מר גיא להב – שימש כמנכ"ל חברת "נטע" שהינה לקוח של תילדן; מר דב שמש- בן זוגה של גב' שמש ומנהל בתילדן; גב' דינה שמש- מנהלת בתילדן ונתבעת מס' 2.

דיון והכרעה:

22. במסגרת היחסים המסחרית בין הצדדים נערכו שני הסכמים בין התובעת לבין תילדן שהסדירו את תנאי ההתקשרות ויחסי השותפות ביניהם.

האחד, הסכם ייבוא גרעיני רימונים קונבנציונאליים מספק סיני, לצורך הפקת שמן רימונים קונבנציונאלי (להלן: "ההסכם הסיני").

השני, הסכם ייבוא גרעיני רימונים אורגניים מספק תורכי, לצורך הפקת שמן רימונים אורגני (להלן: "ההסכם התורכי").

ההסכם הסיני:

23. התובעת ותילדן התקשרו בהסכם ייבוא גרעיני רימונים לצורך הפקת שמן, אשר במסגרתו גיבשו את חיובי הצדדים. בתמצית, תילדן התחייבה לדאוג לרכישת גרעיני רימונים מספק סיני באמצעות חברת טריסן ואילו התובעת התחייבה להפיק שמן רימונים במפעלה.

24. מר קוריאל משה, מנהל התובעת (להלן: "מר קוריאל"), העיד לפניי על אופן ההתקשרות בין התובעת לתילדן, לדבריו:

"...הם שלחו לי אימייל על אפשרות לעבד גרעיני רימון להפקת שמנים. ביקשנו פרטים, קיבלנו אותם, קיבלו הצעת מחיר, אחרי מספר חודשים, הם פנו לכמות מסוימת לגרעינים אורגניים, קיבלו הצעת מחיר קונקרטית, הגרעינים הגיעו אלינו, התחלנו בעיבוד הגרעינים..."

[פר' עמ' 11 ש' 4-7]

25. מר שמש, בן זוגה של גב' שמש ומי שמשמש כמנהל בתילדן ובעל מניותיה, הסביר בעדותו לפניי את המניע להתקשרות עם התובעת:

"חשוב לציין שהמוצר הזה של שמן רימונים היה בהיקפים מזעריים עד שדידי [גב' שמש-א.ש.] נכנסה לנושא זה, אף אחד לא הכיר את הסגולות של זה. מרגע שדידי נכנסה לנושא הנושא קפץ לשמים ולא ניתן היה להשיג זרעים. קיבוץ שדה אליהו סיפק לנו 500 ק"ג בשנה, לא היה מאיפה להשיג, אנו ניסינו להשיג מכל מיני מקורות אחרים בעולם, אבל קיבלנו שמן באיכות לא טובה"

[פר' עמ' 32 ש' 15-19]

עוד העיד:

"כי לא מצאתי מקור אחר, ולא מצאתי מישהו באותה העת, מצאתי אח"כ, שמסוגל לספק לי כמויות גדולות... היום כבר יש לי מקורות אחרים"

[פר' עמ' 32 ש' 28-30]

26. כעולה מן העדויות, ההתקשרות בין הצדדים הייתה ביוזמת תילדן, היות ולא מצאה מקור אחר שיוכל להפיק לה שמן רימונים בכמויות גדולות. על כן, פנתה לתובעת שהציגה לה הצעת מחיר, אותה קיבלה תילדן. כך החל נרקם שיתוף הפעולה המסחרי בין הצדדים. בתאריך 16.4.07 הסדירו את מערכת היחסים העסקית ביניהם וחתמו על הסכם. כך, במסגרת מערכת היחסים העסקית קיבלו הצדדים החלטה לפיה יפעלו בשיתוף פעולה לצורך הפקת שמן הרימונים ומכירתו.

27. כעולה מתצהירו של מר קוריאל [ס' 7-8 לת/1], הצדדים הסכימו על התנאים הבאים:

תילדן שהינה בעלת קשרים עם ספק סיני שמוכן למכור זרעי רימונים במחיר 1 דולר לק"ג, תדאג לקבלת כמות מדגמית של גרעיני הרימונים בכדי שהתובעת תבחן את איכות הזרעים טרם הרכישה;

התובעת תייבא 8 טון זרעי רימונים מסין. תילדן תקבל 2.5 טון מתוכם ותישא בעלויות הכרוכות בטיפול בגרעיני הרימונים ובהפקת השמן מהגרעינים. כמות של 5.5 טון מזרעי הרימונים תהיה בעבור התובעת;

התובעת ותילדן יפרישו עמלה האחת לשנייה בשיעור 5% ממכירת שמן הרימונים שהפיקה התובעת וזאת למשך 5 שנים.

28. מר שמש בתצהירו הציג גרסה דומה [ס' 19 לנ/2] וכן אישר את תוכנה של ההסכמה כפי שעלתה ממכתב של התובעת אל הנתבעת מיום 16.4.07 [נספח ז' לנ/2].

29. הנני קובע אפוא, כי הצדדים התקשרו בתאריך 16.4.07 בהסכם ייבוא גרעיני רימונים מסין, שעיקריו כדלקמן:

התובעת תייבא גרעיני רימון במשקל 8 טון ובמחיר של 1 דולר ארה"ב לק"ג. כמות זו תחולק בין הצדדים, כך שהתובעת תקבל 5.5 טון ואילו תילדן תקבל 2.5 טון. התובעת תפיק שמן רימונים מגרעיני הרימון של תילדן ובתמורה לכך תשלם לה תילדן את הסכומים הבאים:

א. אחסון – 750 ₪ לטון ולאחר חודש אחסנה : 225 ₪ לטון.

ב. ניקוי הגרעינים והכנתם להפקת שמן – 9,100 ₪ לטון.

ג. הפקת שמן – 9,250 ₪ לטון.

ד. טחינת "עוגת גרעיני רימון" ואריזתה בשקים – 3,250 ₪ לטון.

בנוסף, הסכימו הצדדים להפריש עמלה צולבת בשיעור 5% מהמכירות של התוצרת המתקבלת מגרעיני הרימון וזאת למשך חמש שנים ממועד ביצוע ההזמנה.

30. מטרתו של ההסכם הסיני הייתה ייבוא משותף שיתרום להוזלת עלויות הייבוא של הנתבעת וחסכון בעלויות ייצור השמן. הסכם זה משלב בין יכולתה התעשייתית של התובעת להפקת שמנים עם הידע המקצועי וכישוריה של גב' שמש מטעם תילדן בתחום שמן הרימונים לרבות הכרת יצרנים בחו"ל של גרעיני רימון. כפי העולה מן ההסכם, גב' שמש לא הייתה צד להתקשרות בו. ההסכם נכרת בין שני צדדים: התובעת ותילדן. מכאן שאני דוחה את טענת התובעת לעניין היריבות החוזית הישירה אל מול גב' שמש במסגרת ההסכם הסיני.

31. לאחר סיכום התנאים, אך בטרם הגיעו זרעי הרימון ארצה, ביקשה תילדן לשנות מההסכם הסיני. שינוי ההסכם הסיני משקף את היותו של ההסכם דינמי המותאם לצרכי הצדדים. במסגרת השינויים המוסכמים, שיעור העמלה הופחת מ- 5% ל- 2.5%. שינוי נוסף נגע להפחתת חלקה של תילדן בגרעינים המיובאים, כך שתקבל 1 טון גרעינים במקום 2.5 טון. הסכמת הצדדים תועדה בכתב במובן זה שנערכו תיקונים בכתב יד על גבי נוסח ההסכם מיום 16.4.07. מצד תילדן חתמה על התיקונים גב' שמש :"מאשרת דידי שמש" [נספח ב' לת/1].

32. לאחר כחצי שנה ממועד שינוי ההסכם, הגיע משלוח גרעיני הרימון מסין ארצה.

אז התברר כי מטון של גרעיני רימון ניתן להפיק רק 56 ליטרים של שמן, ולא 90 ליטרים כפי שצפו הצדדים. לטענת תילדן, פער זה בין הערכת התובעת לפיה יופקו 90 ליטרים לכל טון של גרעיני רימונים, לבין כמות שמן הרימונים שהופקה בפועל, 56 ליטרים לטון, מהווה הפרת חוזה ופגם בהתקשרות כתוצאה ממצג השווא של התובעת. מר שמש העיד לפניי:

"...הערכה אומר שלא יכול לרדת או לעלות ב 50%. אחרת אי אפשר לכתוב הערכה בכלל".

[פר' עמ' 27 ש' 7-8]

33. לגרסת התובעת, טיב גרעיני הרימון היה ירוד: "הגרעינים הסיניים עברו בדיקת מעבדה והכילו כמות גדולה מאוד של עובשים" [פר' עמ' 14 ש' 16]. עניין זה הובא לידיעתה של גב' שמש ודווח לה כי "כמות השמן שמופקת מאוד נמוכה" [פר' עמ' 17 ש' 23-24].

34. מר קוריאל הסביר בעדותו את הפער בין כמויות שמן הרימונים השונות, לדבריו:

"פרק זמן מהצעה עד הביצוע, הוא שנה. ההצעה ניתנה על בסיס גרעינים שאנו מכירים מהארץ. כנ"ל לגבי אותו סוג גרעינים שסופקו לנו ע"י הנתבעת ולפי הדוגמא שנשלחה אלינו מסין. הגרעינים שהגיעו מסין היו שונים לחלוטין מהדוגמא שנשלחה אלינו בגודלם בניקיונם, וסך הכול באיכותם. לזאת ידידיה (דידי שמש) היתה מודעת. הסינים קיבלו את המידע והודו שהסחורה אינה עומדת בקריטריונים של ההזמנה והדוגמא הציעו לנו פיצוי להזמנות נוספות לזה סירבנו. ועל כולם היה ברור שהגרעינים מסין מאוד מאוד מאוד נחותים"

[פר' עמ' 16 ש' 17-23]

35. לגרסתה של תילדן, כמות שמן הרימונים שהופקה בפועל על ידי התובעת לא הספיקה בכדי שיוכלו לספק ללקוחותיהם שמן רימונים. מר שמש העיד לפניי על הסיטואציה הבעייתית, בזו הלשון:

"הסתבר שאין לנו מספיק שמן כי לא יצא 90 ליטר כפי שהיה צריך לצאת אלא רק 56 ליטר... אני הייתי במצוקה, הוא לא מייצר לי..."

[פר' עמ' 29 ש' 11-12 ו- עמ' 31 ש' 2]

36. עוד העיד:

"התרשמתי שכל המשחק עם העובש היה כדי להוריד את המחיר לסינים. וזאת אני למד משום שהיה שלב שקוריאל אמר אני את הזרעים האלה זורק, אז דידי נזעקה כי אנו שותפים, היא אומרת לי הוא רוצה לזרוק את הזרעים, הוא אומר עשינו עסקה טובה, זה בסדר".

[פר' עמ' 29 ש' 1-4]

37. אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם פנייתה של גב' שמש אל טריסן [מוצג ת/2], בתאריך 23.7.2007. לאותה פנייה צירפה גב' שמש בדיקת מעבדה של "אמינולאב" שמעידה על המצאות עובש בזרעים. בפנייה שנערכה בדואר האלקטרוני אל המתווך בעסקת הייבוא, הדגישה גב' שמש כי הזרעים שיובאו ארצה מסין היו באיכות לא טובה ו"במצבם הנוכחי אינם עונים על ההתחייבות לספק זרעים לפי הדוגמה בת 5 ק"ג שקיבלנו".

38. בחקירתה הנגדית עומתה גב' שמש עם פנייתה אל טריסן [מוצג ת/2] והשיבה בזו הלשון:

"זה לא שכתבתי דברים לא נכונים בעליל, רושם שלי ממצב הזרעים היה פחות אקוטי מההתרשמות שמר קוריאל העביר אלי לא חשבתי מצב הזרעים ממש חמור, זה מופיע גם בתצהירי, כיוון ששכנע אותי שמצבם אכן גרוע והפעיל עלי לחץ, ומאוד הערכתי אותו כאיש מקצוע, אז נעניתי לבקשתו. צירפתי בדיקת מעבדה שהועברה ע"י מר קוריאל. זה בדיקת מעבדה שנערכה לבקשת משרד הבריאות בטרם הוכנסו הזרעים ארצה. הוא עורך בדיקה, גם של רמת העובש, אבל משהו יותר חשוב, שמשרד הבריאות בודק, הוא בודק רמה של רעלנים שהם הדבר הבעייתי בעובש, עובש לכשעצמו לא בעייתי. גם לגבי הרמה שלו אין כ"כ הרבה..."

[פר' עמ' 35 ש' 9-16]

39. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי התובעת לא הפרה את ההסכם, בכך שהפיקה רק 56 ליטרים של שמן מכל טון גרעיני רימון שיובאו מסין:

ראשית, גרסתו של מר קוריאל כי התובעת הפיקה רק 56 ליטרים של שמן רימונים לא נסתרה ואף חוזקה בדו"ח הפקת שמנים [נספח טו ל-נ/2]. מר קוריאל מסר הסבר הגיוני לכך, לפיו איכותם של גרעיני הרימונים מסין הייתה שונה מאיכותם של הגרעינים שנשלחו בכמות המדגמית שנבחנה קודם לכן ועל יסודה ניתנה הערכתו כי ניתן להפיק 90 ליטרים של שמן מכל טון של גרעיני רימון. גרסה זו אף מחוזקת בבדיקת מעבדה, שחויבה התובעת לעשות על פי דרישות משרד הבריאות. מששוכנעתי כי אכן זו הייתה כמות השמן שהופקה אין מקום להידרש לנושאים הטכניים-מקצועיים שהביאו באי כוח הצדדים בסיכומיהם בנוגע לדרכים להפקת שמן רימונים, מה גם שמדובר בנושאים שבמומחיות, שיש להוכיחם באמצעות חוות דעת מומחים.

שנית, בכך שגב' שמש שלחה מכתב בזמן אמת לטריסן שמלמד כי איכות גרעיני הרימון הייתה אכן נמוכה, יש לחזק את גרסתו של מר קוריאל. בהקשר זה, אינני נותן אמון חבגרסתה של גב' שמש כי המכתב נכתב תחת השפעתו של מר קוריאל. טענה זו אינה מתיישבת עם ניסיונה המקצועי של גב' שמש כאגרונומית וכמי שנחשבת כמומחית בתחום שמן הרימונים.

שלישית, אני סבור שהערכתה של התובעת כי ניתן יהיה להפיק 90 ליטר שמן מזרעי הרימון מבטאת חיוב השתדלות, מבחינת שאיפתה להפיק את מירב כמות שמן הרימונים, כפי שהעיד מר קוריאל: "מדובר לעבד גרעינים, כמה שיש בגרעין זה מה שיוצא" [פר' עמ' 17 ש' 28].

בית המשפט העליון עסק באבחנה שבין חוזה השתדלות לחוזה תוצאה וקבע כהאי לישנא:

"חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה. חיוב תוצאה, לעומתו, הוא חיוב שעניינו השגת תוצאה מסויימת...הבחנה זו מאפשרת למקם כל חיוב במקומו הראוי ולייחס לו את מאפייניו המיוחדים ואת השלכותיהם המשפטיות. סבורתני כי סווג זה משתלב היטב בתפיסתנו המשפטית את החיובים בדיני החוזים, והוא מאפשר ניתוב כל חיוב לתוך אפיק לוגי משפטי בהיר וקולע".

[ע"א 2887/91 גול נ' אוריעל, (פורסם בנבו) (1995)]

בעוד שבחוזה השתדלות ניתן יהיה להטיל אחריות להפרת חוזה אך ורק אם יוכח כי המפר לא פעל במיומנות סבירה לשם השגת היעד, הרי שבחוזה תוצאה די בכך שלא התקיימה התוצאה האמורה כדי להביא לידי הפרה. יישום האבחנה האמורה בענייננו, תוך בחינת לשון ההסכם, מלמד שהתחייבותה של התובעת הייתה דווקא חיוב להשתדלות, היינו להפיק את מירב שמן הרימונים שניתן מגרעיני הרימון שייובאו מסין.

40. הנני קובע אפוא, שמהות התחייבותה של התובעת להפקת 96 ליטרים של שמן מכל טון זרעי רימונים מהווה חיוב של השתדלות. מהראיות שהובאו לפניי השתכנעתי כי התובעת פעלה במיומנות ומילאה את התחייבויותיה על פי ההסכם הסיני, אולם איכות הזרעים היא שמנעה את הפקת כמות השמן שתכננו הצדדים להפיק. מכאן, שאני דוחה את טענת תילדן לפיה התובעת הפרה את ההסכם בכך שהפיקה רק 56 ליטרים שמן מכל טון גרעיני רימון שיובאו מסין.

41. הואיל והצדדים ערכו שינויים בהסכם, ולנוכח כמות השמן הנמוכה מן הצפוי, ביקשה תילדן לשוב לתנאי ההסכם הראשון, היינו לעשות שימוש ב – 2.5 טון זרעים. וכך עלו הדברים בעדותו של מר שמש לפניי:

" ...בתחילה עם 2.5 טון ירדנו ל 1 טון, כי היו לנו זרעים אורגניים שהיו צריכים להגיע מתורכיה, ירדנו מ 2.5 טון ל 1 טון בהסכמה עם קוריאל עם אופציה לרכוש בחזרה את ה- 1.5 טון בחזרה. באופן מפתיע לא הסכים להחזיר לנו את ה- 1.5 טון, הוא אמר מה שקניתי קניתי, אבל אמרתי יש לי את האפשרות לחזור, אמר שלא רוצה, מה שקניתי קניתי, שאלתי למה, הוא אמר לי ככה. כך אני זוכר. אני לא רציתי לעשות מריבות, אמרתי לו קח 50% יותר, במקום דולר אני נותן לך 1.5 דולר".

[פר' עמ' 29 ש' 14-19]

42. אינני רואה לנכון לזקוף לחובתה של התובעת את אי הסכמתה לחזור לתנאים הראשוניים של ההסכם הסיני. כפי שעלה מהודאתו של מר שמש, השינוי בתנאי ההסכם נעשה לבקשתה של תילדן ומטעמיה העסקיים. יתר על כן, כעולה מנספח יב לנ/2, לפני תילדן היו נתוני ההתחשבנות באופן מפורט ביותר והמהלך העסקי שבחרה היה תולדה של נטילת סיכונים וסיכויים עסקיים.

התובעת הסכימה לשינוי, שנעשה עוד בטרם ייבוא גרעיני הרימון ארצה. מאליו מובן כי שינוי שכזה יפגע ברווחיותה של התובעת והוא מהווה ויתור על זכויותיה החוזיות. ויתור כזה אינו נדרש, אף מכוח עקרון תום הלב.

עמד על הדברים הנשיא (כתוארו דאז) ברק בע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 298 (2002):

"תום-הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום-הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים...."

ובמקום אחר נקבע:

"החוק אינו דורש, שהצדדים יהיו מלאכים זה לזה. אך החוק דורש, כי הצדדים לא יהיו זאבים זה לזה. דרישתו של החוק היא, כי אדם לאדם - אדם. בקביעה של רמת ההתנהגות הראויה, אין לשכוח, כי עניין לנו בהגינות בין "יריבים" ולא בהגינות בין "אוהבים"."

[ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ, פ"ד מג(1) 441, 484 (1989)]

43. גם טענתה העובדתית של תילדן לקיומה של "אופציה" לשוב ולחזור לתנאי הראשוניים של ההסכם הסיני לא הוכחה לפניי. טענה זו איננה נתמכת מלשון ההסכם שתוקן בכתב ידה של גב' שמש ואף אין לה כל תיעוד בחומר הראיות שהובא לפניי. כך, במכתבה של גב' שמש אל מר קוריאל מיום 17.7.08 [נספח יד לנ/2] אין כלל אזכור לדבר קיומה של אופציה. על כן אני דוחה לגופה טענה זו.

44. בנסיבות אלה, ולאחר שמיצתה את זכותה לקבל 56 ליטרים של שמן רימונים מטון גרעיני הרימון ששייכים לה, ביקשה תילדן לרכוש שמן נוסף מהתובעת וזאת בתוספת מחיר. מכאן, שאין בידי לקבל את טענתה של תילדן לעניין עיכוב אספקת השמן מגרעיני הרימונים שהוזמנו עבורה - מדובר בתחשיב אריתמטי שמביא בחשבון כי 56 ליטרים מתוך הכמות של שמן הרימונים שסופקה לתילדן תהא לפי תעריף נמוך שמשקף עלויות עיבוד בלבד ואילו הכמות העודפת תתומחר על פי המחיר שיוסכם בין הצדדים.

45. לגרסת התובעת, התשלום שהוסכם לכל ליטר שמן רימונים, מעבר לאותם 56 ליטרים, עומד על סך 600 ₪ בצירוף מע"מ. מר קוריאל בעדותו הסביר את השוני בין התמורות השונות, כהאי לישנא:

"ההצעה לעיבוד בלבד זה מחיר אחד, פה הצעה היא לעיבוד עם גרעינים שזה משהו אחר לגמרי, זה לא קשור אחד לשני. 600 ₪ זה עבור מכירה של שמן מגרעינים שלנו ו-410 ₪ זה דבר אחר זה בזמן התחשבנות עבור גרעינים שיובאו מסין והיות והם לקחו 10 ליטר על חשבון, אמרנו נחייב אותם בהערכה של 410 ₪ שזה שכר עיבוד. הם משכו על חשבון גרעינים שלא עובדו, 10 ליטר שמן, כאשר הגיעו הגרעינים והיו צריכים להגיש להם חשבון על ייבוא הגרעינים, הוצאות ייבוא, עליהם צריך לחייב, הערכנו ששכר העיבוד לאותם 10 ליטר זה 410 ₪ לליטר, והתחשבנות תבוא יותר מאוחר".

[פר' עמ' 12, ש' 21-27]

46. לגרסת תילדן, הוסכם בין הצדדים כי תילדן תשלם סך 410 ₪ בגין כל ליטר מעבר ל-56 ליטרים שהתחייבה התובעת להפיק עבורה במסגרת ההסכם הסיני. מר שמש העיד לפניי בזו הלשון:

"היות ולא הצלחנו להגיע לדין ודברים בינינו, והיות ואני חייב כסף ואני רוצה לשלם, כי אני בדר"כ משלם בזמן וכמו שצריך, אני אמרתי דבר ראשון אני אשלם על החשבון, לקחתי 410 ₪ שזה המקסימום שאני מוכן לשלם על ליטר שמן, כי אני רוצה לתת לו שמן בחזרה כי קיבלתי שמן בהשאלה ואני רוצה להחזיר שמן, הוא פתאום התחרט, וידיי כבולות ואני צריך לספק לנטע שמן, אז אמרתי אני דבר ראשון אוציא 85% מהסכום ולא 100%, אני משלם דבר ראשון משלם, שיראה שאני משלם ולא בורח, ואח"כ ניישב את הסכסוך בינינו".

[פר' עמ' 30 ש' 16-22]

47. לגרסתה של גב' שמש אכן ניתנה הסכמה למחיר של 600 ₪ לליטר, אלא שהסכמה זו התייחסה ל- 10 ליטרים בלבד, מעבר לכמות הקודמת שכבר נרכשה עד לחודש יולי 2008:

"הייתי בפגישה במפעל ונכחו שם עדינה ומשה והייתי עם אקדח על הרקה. לא היה לי שמן לספק ללקוחות שלי. הציעו לי במקום 700 ₪ 600 ₪, אמרתי שאני צריכה לדבר עם דב, דוב הנחה אותי ואמר לקבל את ה- 10 ליטר האלה במחיר הזה. ועל יתר החוב שלנו ויתר הענין הכספי אני אדון ואני אטפל בזה, ועל זה הסכמתי באותה פגישה. גם שאמרתי אין לי ברירה, והרגשתי אקדח על הרקה, לכן הסכמתי לכמות הזה במחיר הזה".

[פר' עמ' 38 ש' 14-18]

עוד העידה:

"ההסכמה היתה רק ל- 10 ליטר, בהנחייתו המפורשת של דוב, כיוון ששום החלטה בנושא כספים ומחירים, לא היתה לי זכות חתימה, לא קיבלתי על דעת עצמי".

[פר' עמ' 38 ש' 21-22]

48. כעולה מן העדויות, הוסכם בין הצדדים על רכישת שמן רימונים נוסף, מעבר לכמות שהופקה מגרעיני הרימון שיובאו עבור תילדן וזאת בתשלום נוסף. בתחילה הוסכם כי מחיר השמן שתרכוש תילדן מהתובעת במסגרת ההסכם הסיני יעמוד על סך 410 ₪ בתוספת מע"מ. ממצא זה עולה במפורש מנספח יב/2 לנ/2, שם הציגה התובעת מספר אפשרויות להתחשבנות עם תילדן. בכל האפשרויות נקבע מחיר של 410 ₪ בגין רכישת ליטר שמן רימונים על ידי תילדן [ראו שורה 25 לטבלה שערכה התובעת בנספח יב/2 הנ"ל].

49. ראיה זו, שנערכה על ידי התובעת עצמה בזמן אמת פועלת לחובתה של התובעת וסותרת את גרסת מר קוריאל, כאילו היה מדובר בהערכה ראשונית [פר' עמ' 12 ש' 21-27].

יתר על כן, תילדן הסתמכה על מצג זה מצד התובעת ובהתאם לכך כלכלה את צעדיה, עת בחרה להפחית את כמות הגרעינים שרכשה בעבור עצמה. מכאן שהתובעת אף מנועה ומושתקת מלהתכחש למחיר זה, כל עוד לא שונה במסגרת הסכמה מאוחרת בין הצדדים [ע"א 1567/99 סיון נ' שפר, (פורסם בנבו) (2003)].

אני קובע אפוא, כי המחיר המוסכם לרכישה עודפת של שמן רימונים עמד על סך 410 ₪ לליטר בתוספת מע"מ. מחיר זה חל על כמות השמן שרכשה תילדן עד לחודש יולי 2008, מועד המפגש שנערך בין מר קוריאל ובין גב' שמש ובו הוסכם על מחיר חדש.

50. אינני מקבל את טענת תילדן כי ההסכמה על מחיר של 600 ₪ יסודה באילוץ או כפייה.

בחודש יולי 2008, לנוכח המחלוקת על מחיר השמן, הציעה תלידן לרכוש את השמן במחיר של 475 ₪ לליטר [נספח יד לנ/2, מתאריך 17.7.08; פר' עמ' 30 ש' 5-6]. הצעה זו ניתנה על רקע דרישתה של התובעת מתילדן לשלם לה סך 700 ₪ לליטר [נספח טז לנ/2]. מכאן שלפנינו פערי מחירים במסגרת מחלוקת עסקית גרידא, אשר יושבו בין הצדדים בהסכמה.

יתר על כן, על פי עדויות מנהלי תילדן המחיר בו מכרה תילדן את שמן הרימונים ללקוחותיה עמד על סך 1,000 ₪ לליטר. מכאן שגם מחיר של 600 ₪ היה אמור להותיר להם רווח מסוים. בוודאי שאין נסיבות אלה מלמדות על כפייה או אילוץ, הפוגם בהתקשרות.

51. סיכומו של דבר, אני קובע כי המחיר בעבור 64 הליטרים הראשונים שרכשה תילדן מהתובעת עמד על סך 410 ₪ בצירוף מע"מ (26,240 ₪). 10 הליטרים שנרכשו לאחר מכן נמכרו במחיר של 600 ₪ לליטר בצירוף מע"מ (6,000 ₪). סיכומו של דבר, המחיר שעל תילדן לשלם לתובעת בגין רכישת השמן מגרעיני הרימון הסיני הינו סך 32,240 ₪, בצירוף מע"מ.

52. לסכום זה יש להוסיף סך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין 2 ליטר שמן רימונים שהופק מגרעיני רימונים אורגניים שיובאו מתורכיה, אשר תילדן בכתב הגנתה לא הכחישה כי זוהי התמורה המוסכמת עבורו.

53. לגרסת תילדן, היא שילמה חלק מיתרת החוב באמצעות שיק בסך 17,787 ₪ בגין שמן הרימונים שמשכה תילדן מחשבונה. בהקשר לשיק זה טענה התובעת כי הוא נגנב ממשרדיה ולא נפרע ולמרות זאת תילדן מסרבת להמירו באחר.

54. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים במחלוקת זו, ובשם לב לכך שאין חולק כי עד היום השיק, שזמן פרעונו 15.8.08, לא נפרע, הרי שאין מקום להפחתת הסכום הנקוב בשיק מיתרת חובה של תילדן.

55. התובעת טענה לחיוב תילדן באריזות פח. אין יסוד לחיוב זה בהסכם וממילא לא הוכחה לפניי עלות אריזות אלה. על כן אני דוחה חיוב זה.

56. התובעת עתרה להשתת חיוב בשכ"ט ב"כ התובעת בגין טיפול משפטי בטרם הגשת התביעה [חשבונית המס צורפה כנספח יז לת/1 ובה נקוב חיוב בגין 12 ש"ע]. עם כל הכבוד הראוי לטיפול המשפטי מצד ב"כ התובעת, חיוב ב- 12 שעות עבודה נראה גבוה יתר על המידה לצורך עריכת שני מכתבים וייעוץ שוטף במחלוקת עם תילדן. על כן אני מעמיד ראש נזק זה, על דרך האומדנא, על סך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

57. התובעת עתרה להשתת חיוב אישי על גב' שמש.

אין בידי לקבל טענה זו.

כפי שכבר קבעתי גב' שמש לא חתמה באופן אישי על ההסכם עם התובעת, אלא פעלה כאורגן של תילדן. כך היה גם במסגרת המשא ומתן שנערך לגבי מחיר השמן העודף שנרכש מהתובעת – הוכח לפניי כי גב' שמש פעלה כאורגן של תילדן ואף לפי הנחיותיו של מר שמש, שהוא בעל המניות ומנהלה של תילדן. השמן לא נמסר לשימושה האישי של גב' שמש והיא ממילא לא התעשרה על חשבון התובעת או התרשלה כלפיה. מכאן שאין יסוד לתביעה האישית כנגדה.

58. סיכומו של דבר - בכל הנוגע לתביעה העיקרית, התובעת זכאית לקבל מתילדן סך 39,240 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 15.8.08 (הזמן בו היא אמור להיפרע השיק) והכל בצירוף מע"מ כדין.

ההסכם התורכי:

59. לצד ההסכם הסיני סיכמו הצדדים לייבא גרעיני רימון גם מתורכיה. במסגרת זו התחייבה התובעת להפיק שמן רימונים אורגני מגרעיני רימון אורגניים שיתקבלו מספק תורכי המוכר לתילדן. ההסכם התורכי זהה בתוכנו להסכם הסיני, למעט התמורה בגין ליטר שמן רימונים אורגניים.

60. כעולה מתצהירו של מר קוריאל, לצורך איתור ספק גרעיני רימון אורגניים בתורכיה, נסעו גב' שמש ומר שמש למפעלי הספק בתורכיה על מנת לבחון את אפשרות הייבוא. גב' שמש ומר שמש התנו את החתימה על ההסכם התורכי בקיומם של תנאים זהים בין ההסכם התורכי לבין ההסכם הסיני. התובעת אישרה זאת וכך הרחיבו הצדדים את פעילותם העסקית [ס' 26.1-26.4 לת/1].

61. גרסתה של תילדן עולה בקנה אחד עם גרסתה של התובעת. מר שמש העיד לפניי את הדברים הבאים:

"כאשר היתה חתימה על ההסכם הזה, הכוונה היתה לחברה הסינית הזו, כי לא היה שום דבר אחר. לאחר מכן כאשר באה חברה חדשה תורכית, סיכמנו שהחברה הטורקית תהיה כמו החברה הסינית".

[פר' עמ' 26 ש' 27-29]

62. חיזוק לגרסה זו עולה מהודעת דואר אלקטרוני מיום 16.12.07 ששלחה גב' שמש לתובעת ובה נרשם בזו הלשון:

"סוכם שביבוא משותף של זרעי רימון אורגניים מתורכיה תשא חברת תילדן בעלויות של טון אחד, באותם התנאים של יבוא הזרעים המשותף של תילדן ו-MCY מסין".

[נספח י לנ/2]

63. סיכומו של דבר, אני קובע כי הצדדים הסכימו לייבא באופן משותף גרעיני רימון אורגניים גם מתורכיה, על פי תנאי ההסכם הסיני, כאשר חלקה של תילדן יעמוד על 1 טון מהייבוא.

64. לצורך ביצוע ההסכם, טסו מר וגב' שמש לתורכיה בתאריכים 20.3.08 - 23.3.08 ונפגשו עם הספק התורכי. עלויות הביקור נחלקו בין הצדדים, כאשר התובעת נשאה בעלויות הטיסה והמלון בסך השווה ל- 1,171 דולר ואילו תילדן נשאה בעלויות השהות בתורכיה בסך 575 ₪. בסופה של אותה בדיקה הודיעה גב' שמש: "הזרעים נמצאו מתאימים והוחלט לייבאם במשותף לארץ" [נספח יד לנ/2].

דא עקא, שתילדן לא שילמה את חלקה בייבוא גרעיני הרימון האורגניים מתורכיה. בכך, לטענת התובעת, תילדן הפרה את ההסכם התורכי. הואיל והתובעת היא שמימנה את מלוא המשלוח מתורכיה. בנסיבות אלה, יועבר חלקה של תילדן במשלוח (1 טון) בכפוף להעברת חלקה בייבוא.

65. לגרסת תילדן, התובעת הפרה את ההסכם התורכי כאשר בחרה לנצל את אי יכולתה של תילדן לספק שמן ללקוחותיה ובד בבד לבצע מחטף של לקוחותיה. בנוסף, התובעת לא שילמה את הוצאות הנסיעה העסקית של גב' שמש ומר שמש.

66. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי לא ניתן לזקוף לחובתה של התובעת את אי מסירת גרעיני הרימון שייבוא מתורכיה (או את השמן שביקשה תילדן להפיק ממנו), זאת מעיקרי הטעמים הבאים:

ראשית, כעולה מנספח כו-2 לנ/2 היבוא בוצע בתאריך 8.4.08 ועמד על 8 טון. אלא שתילדן לא שילמה את חלקה בייבוא טון גרעיני הרימון מתורכיה, בניגוד לדרך בה פעלה לגבי ייבוא הגרעינים מסין.

שנית, גם אם אניח כי תילדן סברה שהיא חבה לתובעת רק 410 ₪ בצירוף מע"מ בגין כל ליטר שמן רימונים שרכשה מהתובעת, עדיין מדובר בחוב מצטבר העולה על סך 30,000 ₪, אותו לא שילמה תילדן לתובעת. היינו, תילדן אף לא שילמה את החוב שאינו שנוי במחלוקת. בנסיבות אלה לא היה פסול בכך שהתובעת הפעילה את זכות העיכבון על גרעיני הרימון מתורכיה, עד לפירעון חובותיה של תילדן [סעיף 26.7 לת/1; ע"א 4588/06 אלוניאל בע"מ נ' עו"ד שי גרנות, כונס נכסים, (פורסם בנבו) (2009)].

רצונה של תילדן "להמיר" את גרעיני הרימון מתורכיה לשמן אורגני ולעשות בו שימוש כ"שווה כסף", אינו יכול להתקבל מאחר שהיא אינה מביאה בחשבון את עלויות הפקת השמן ועלויות הייבוא והרכישה, עלויות שתילדן לא פרעה לידיה של התובעת. יתירה מכך, אין זה סביר ל"העמיס" עלויות אלה על התובעת שממילא מצויה במצב בו תילדן חבה לה סכומי כסף בגין שמן שרכשה ממנה אך לא שילמה דבר תמורתו.

67. בהקשר זה אציין כי מר קוריאל טען בעדותו שמשלוח של גרעיני הרימון מתורכיה היה פגום והמשלוח הושמד [פר' עמ' 13 ש' 24-31, פר' עמ' 14 ש' 1-9]. נראה כי עדותו זו התייחסה למשלוח מאוחר יותר שבוצע בחודש מרץ 2009 וכלל 2 מכולות בנות 8 טון כל אחת. ממצא זה מתיישב עם נספח כו-2 לנ/2 ועם התכתובת שהתנהלה בין התובעת לספק התורכי [נספחים כו-3 עד כו-5 לנ/2].

68. סיכומו של דבר, אין בעיכוב 1 טון משלוח גרעיני הרימון האורגניים מתורכיה שהוזמנו מהספק התורכי בחודש אפריל 2008 כדי להקים לתילדן זכות לפיצוי: תילדן לא שילמה עבור חלקה במשלוח ואף הייתה חייבת כספים לתובעת בגין שמן רימונים שרכשה ומכאן שעיכוב המשלוח בידי התובעת נעשה כדין.

69. לטענתה של תילדן נגרם לה נזק בסך 491,095 ₪, כתוצאה מהתנהגות פסולה וחסרת תום לב של הנתבעת שכנגד, גזל סוד מסחרי וכן בגין נזק ממוני שנגרם לה כתוצאה מאובדן לקוחות ואי מסירת "העוגה הטחונה" של זרעי הרימונים.

70. לגרסת תילדן, במהלך המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, חשפה בפני הנתבעת שכנגד את זהות הספקים אותם איתרה וכן את רשימת לקוחותיה. זאת האחרונה השתמשה בשקיפות בה נקטה תילדן ופנתה באופן יזום לספק התורכי ולקוחותיה. ראשית, רשימת הספקים ורשימת הלקוחות חוסים תחת סוד מסחרי. שנית, מהלכה של הנתבעת שכנגד מהווה גזל של סוד מסחרי כאמור בסעיף 6 לחוק עוולות מסחריות.

71. אליבא התובעת, תילדן ויתרה על זכותה לסודיות, אם קיימת, מעת שבחרה לחשוף את הנתונים. הגם שהדבר לא מתבקש להמשך ההתקשרות העסקית בין הצדדים.

72. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") קובע מהו סוד מסחרי:

"סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

73. הפסיקה הכירה באפשרות שרשימת לקוחות, בנסיבות מסוימות, תיחשב כסוד מסחרי בר הגנה. בע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625, 634 (2000), קבע בית המשפט העליון, בדעת רוב, את התנאים להיותה של רשימת לקוחות "סוד מסחרי":

"...רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן"."

74. בענייננו, על פי גרסתה של תילדן עצמה, נמסרו לתובעת נתוני מערך השיווק ונתוני המכירות של תילדן [ס' 25 לנ/3]. כך, תילדן היא שמסרה לתובעת את פרטי הספק בסין ופרטי הספק בתורכיה. בנסיבות אלה, אין לראות את תילדן כמי ששמרה על רשימת הלקוחות ורשימת הספקים בסוד ונקטה אמצעים סבירים לשמירת המידע. הנתונים גולו על ידי תילדן במהלך הקשר העסקי התובעת. יתר על כן, חלק מהנתונים שמסרה תילדן לתובעת לא היו מחויבים לצורך ביצוע ההתחייבויות של תילדן על פי החוזים. אף לא הוכח לפניי כי זהותם של יצרני גרעיני רימון או של מפיצי שמן רימונים מהווה מידע מוכמן. כל אלה מלמדים כי אין מדובר ב"סוד מסחרי" מוגן. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון באחת הפרשות שבאו לפניו:

"אין לראות בפנית הנתבעים לספקים של התובעות משום פגיעה בסוד עסקי. יתכן שקיימות נסיבות שבהם רשימות ספקים ומוצריהם הם בבחינת סוד כגון, כאשר מדובר באיזה שהוא ציוד מאוד ספציפי, או רכיב שהוא ייחודי לאיזה ספק מסוים ואשר מטעמים שונים (ביטחוניים כלכליים וכו'), בוחר אותו ספק שלא לפרסם דבר יצורו ברבים... אך לא הוכח מצב דברים כזה במקרה הנוכחי... בנסיבות אלה, יש לראות את הידע שיש לנתבעים באשר לספקים כחלק מן הידע המקצועי הכללי של מי שמצוי בענף".

[ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421, 436 (1997)]

75. הואיל ורשימת לקוחותיה וספקיה של תילדן אינה מהווה "סוד מסחרי", יש לדחות את טענתה לגזל סוד מסחרי מכוח סעיף 6 (ב) לחוק עוולות מסחריות. ממילא נדחית טענתה לפיצוי בסך 100,000 ₪ מכוח סעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות.

76. לגרסת תילדן, התובעת גרמה לה להפר את ההתקשרות עם גב' גנט, לקוחה של תילדן בארה"ב ונציגת חברת לאישה. כך, התובעת לא סיפקה לתילדן את שמן הרימונים האורגני כפי שהוסכם בין הצדדים מכוח ההסכם התורכי. כתוצאה מעיכוב אספקת הסחורה, לתילדן היה קושי למסור תאריך משוער של אספקת שמן הרימונים לחברת לאישה. חברת לאישה הודיעה על הפסקת שיתוף הפעולה העסקי עם תילדן. לטענת תילדן, פעולותיה של התובעת גרמו הן להפרת החוזה בין חברת לאישה לתילדן ומנעו מתילדן רווחים עתידיים כתוצאה מהתקשרות זו בסך 262,675 ₪.

77. לשיטת התובעת אין מדובר בגרם הפרת חוזה מכיוון שטרם נכרת חוזה בין חברת לאישה לתילדן. יתירה מכך התובעת לא ידעה דבר על קשריה העסקיים של תילדן מכאן שלא הייתה יכולה לגרום להפרת חוזה ביודעין.

78. סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר מהו גרם הפרת חוזה שלא כדין:

"(א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.

79. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי עילה זו אני סבור כי אין מקום לחייב את התובעת בפיצוי בגין גרם הפרת חוזה.

ראשית, ספק רב בעיני אם נכרת חוזה בין תילדן לבין חברת לאשה. על פי נספח כה לנ/2, מכתב של חברת לאשה בו מודיעה גב' גנט בשם החברה על הפסקת המגעים לרכישת שמן הרימונים, נעשה שימוש במונח "bid", היינו אין מדובר בחוזה מחייב את בצעה. ממצא זה מתיישב גם הודאתה של גב' שמש כי מדובר במשא ומתן והלכה למעשה לא נכרת חוזה עם "לאישה" [פר' עמ' 39 ש' 12-13]. מכאן שלא מתקיים התנאי ההכרחי להתגבשותה של עוולה זו - קיומו של חוזה מחייב [ראו: רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 332 (1990)].

שנית, לא הוכח לפניי שהתובעת ידעה על קיומו של חוזה כביכול בין חברת לאישה לבין התובעת.

שלישית, כפי שכבר קבעתי, התובעת עיכבה כדין את מסירת השמן לתובעת לנוכח חובה של תילדן כלפיה. מכאן שלא מתקיים התנאי של "העדר צידוק" שקבוע בהוראת סעיף 62(א) לפקודת הנזיקין.

סיכומו של דבר, אני קובע כי התובעת לא גרמה להפרת החוזה של תילדן עם חברת לאישה.

80. לטענת תילדן יש לחייב את התובעת ב"פיצוי עונשי" בגין הפרת חובת תום הלב. כפי שכבר קבעתי, התנהלותה של התובעת לא מהווה חוסר תום לב, שכן מדובר בהתנהלות בהתאם לחובות ולזכויות שהוגדרו בין הצדדים באמצעות חוזים מחייבים. מכאן דין טענה זו להידחות.

81. לטענת תילדן היא זכאית לקבלת 700 ק"ג "עוגת גרעינים" שהינה תוצר לוואי של עיבוד גרעיני הרימון מסין, לפי 10 דולר לק"ג, היינו סך 28,420 ₪ [ס' 109 ד לנ/2].

לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו לפניי אני סבור כי אין בסיס לדרישה זו.

עיון בחוזה הסיני מלמד כי אכן תילדן זכאית היתה לקבל את "עוגת גרעיני הרימון" אולם זאת בתמורה לתשלום בסך 3,250 ₪ [סעיף 4 להסכם הסיני, נספח ב לת/1]. עיון בפרטי התשלום ששילמה תילדן בגין עיבוד 1 טון גרעיני רימון סיני מלמד כי שולם סך 14,350 ₪ בצירוף מע"מ [נספח ה לת/1]. עיון בנספח ד', מכתבה של התובעת מיום 18.6.08, מלמד על הבסיס להתחשבנות בין הצדדים בגין 1 טון גרעיני הרימון הסיני. על פי מכתב זה שנערך בזמן אמת, עולה כי תילדן לא חויבה וממילא לא שילמה עבור "טחינת עוגה ומילוי בשקים". מכאן שתילדן איבדה את זכותה לקבל את גרעיני הרימון.

82. ויתורה של תילדן על זכותה לקחת את "עוגת גרעיני הרימון" עולה גם מעדותה של גב' שמש:

"ת. עד לזמן שהסכסוך יצא אל השטח התנהלו בצורה ידידותית, והיו מוסכם שהעוגה תהיה מאוחסנת כמו הזרעים, עד שנדרוש אותה. ה"עוגה" אוחסנה, קיבלנו שירות איחסון.

ש. שילמתם עבור האחסון

ת. כן. כל זה היה צריך להילקח בחשבון בהתחשבנות סבירה, בין שותפים שלא קרתה."

[פר' עמ' 36 ש' 15-18]

83. ויתורה של תילדן על זכותה לקבל את עוגת גרעיני הרימון אף מתיישב עם התכתבות מאוחרת יותר בין ב"כ התובעת לתילדן. כך, במכתב התשובה של תילדן אין כל דרישה לקבלת "עוגת גרעיני הרימון" וממילא אין כל טענת לקיזוז חיוב זה מחובה של תילדן לתובעת. כך, גם לא ביקשה תילדן לשאת בהוצאות האחסון המתבקשות משמירה ואחסנה של 700 ק"ג "עוגת גרעיני רימון".

84. סיכומו של דבר, התנהלותה של תילדן מלמדת כי היא לא חפצה בעוגת גרעיני הרימון ודרישתה של תילדן לתמחר את אי קבלת "עוגת גרעיני הרימון", נעשתה כצעד טקטי לצורך הפחתת חיוביה כלפי התובעת. על כן אני דוחה את טענתה לקבלת פיצוי בגין 700 ק"ג של עוגת גרעיני הרימון.

85. תילדן טענה בסיכומיה לחיוב התובעת בעמלת הפצה בסך 87,750 ₪ [ס' 47 לסיכומים]. דא עקא, בכתב התביעה שכנגד לא נתבע סעד כספי בגין העמלה הצולבת. בהקשר זה יש לציין כי בכך שתילדן "שמרה על זכותה" לתקן את כתב תביעתה לאחר קבלת נתונים [סעיף 48 לכתב התביעה שכנגד], אין כדי להכשיר פגם דיוני זה, שהרי כתב התביעה שכנגד לא תוקן וממילא הסעד לא נתבקש במסגרתו. יחד עם זאת, כל העובדות הדרושות לפסיקת סעד התבררו לפניי. יתר על כן, סעד זה נובע במישרין מסעד ההפרה שנתבע על ידי תילדן. אף שורת הצדק אינה מתיישבת עם אכיפת חיוביה של תילדן על פי ההסכם הסיני ואי אכיפת החיובים על התובעת. מטעמים אלה מתקיים החריג המתיר לבית המשפט להידרש לסעד שלא נתבע במפורש בכתב התביעה [ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין (פורסם בנבו) (2008)].

86. לגופם של דברים, מירב העמלה לה זכאית תילדן הינה בהתאם להסכם הסיני, כפי ששונה בהסכמת הצדדים. לתילדן קמה הזכות לקבלת עמלה זו מאחר שהשתתפה בעלות ייבוא הגרעינים ארצה ופעלה (לפחות בתחילת הדרך) לקיומו של החוזה הסיני.

על פי נוסח ההסכם המתוקן, זכאית תילדן לעמלה צולבת בשיעור 2.5% מיתרת כמות גרעיני הרימונים, היינו 7 טון. בהקשר זה שוכנעתי שהתובעת אכן עשתה שימוש בכמות זו של גרעיני הרימון. ראשית, לא הובא לפניי כל ממצא שגרעיני הרימון מסין הושמדו, שנית, מר קוריאל הודה בתועלת הכלכלית של עיבוד גרעיני הרימון הסיני, גם בהתחשב בתכולת השמן הנמוכה [פר' עמ' 19 ש' 12-13]. שלישית, ממצא זה מתיישב עם פניית התובעת ללקוחות של תילדן לשם שיווק שמן רימונים [ראו תצהירו של מר להב נ/1 שלא נסתר].

87. בהתחשב בכך שמכמות של 7 טון גרעיני רימון סיני ניתן להפיק 448 ליטרים של שמן (8 טון*56 ליטר לטון=448 ליטרים), ובהנחה שהשמן נמכר בשוק בסך 700 ₪ לליטר (הוא הסכום הראשוני שבקשה התובעת למכור לתילדן את כמות השמן העודפת מעבר ל- 56 ליטרים לטון), אזי העמלה המתקבלת הינה סך 7,840 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. תילדן רשאית לקזז סכום זה מחיוביה לתובעת.

88. לגבי עמלת ההפצה הצולבת בגין גרעיני הרימון שיובאו מתורכיה, כפי שכבר קבעתי לגבי הסכם זה, תילדן לא קיימה כלל את חיוביה על פיו וממילא לא נשאה בהוצאות רכישת הגרעינים ועל כן אינה זכאית לעמלת הפצה ממשלוח זה.

89. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות.

90. סוף דבר -

בתביעה העיקרית אני מחייב את תילדן לשלם לתובעת סך 39,240 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.08 (לא כולל מע"מ).

התביעה האישית כנגד גב' שמש – נדחית.

בתביעה שכנגד, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך 7,840 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.08 (לא כולל מע"מ).

אין מניעה כי תילדן תפחית מחיוביה את הסכום שחויבה בו התובעת, כך שתוצאת שני ההליכים היא שתילדן תשלם לתובעת סך 31,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.8.08 ובתוספת מע"מ.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי לעיל אני מחייב את תילדן בהוצאות משפט בגובה אגרת בית המשפט וכן מחייב אותה לשלם לתובעת את שכ"ט בא כוחה בסך 8,500 ₪.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 16.9.13.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ג, 13 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.