הקדמה:

1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 11/09/12, על ידי השופט גיל קרזבום, בתיק פ"ל 1122-12-08.

2. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש ובעיקר לעניין הפסילה בפועל.

ההליך בבית משפט קמא:

3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:

(-) נהיגה בזמן פסילה - עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה").

(-) נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - עבירה לפי סעיף 10 לפקודה.

(-) שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל- 1970.

4. בכתב האישום נטען כי ביום 20/11/07, (להלן – "יום העבירה"), נהג המערער רכבו ברח' אחי אילת, בקרית חיים, נסע לכיוון שדרות ההסתדרות ופנה לכיוון צפון.

המערער נהג ביום העבירה ברכבו, למרות שביום 13/02/06, הוא נפסל בפועל מלהחזיק רשיון נהיגה על ידי בימ"ש לתעבורה ברמלה בתיק 1745/06, לתקופה של 12 חודשים, פסילה שהומרה ביום 26/04/07 לפסילה בת 8 חודשים.

דבר הפסילה הודע למערער שהפקיד את רשיונו ביום 31/5/07. המערער נהג כאמור, בעוד הפסילה בתוקף. עוד נטען בכתב האישום כי המערער נהג ברכבו ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וללא רישיון נהיגה תקף.

5. המערער הודה בעובדות כתב האישום, בית משפט קמא שמע את הטיעונים לעונש וגזר עליו את העונשים הבאים:

(-) 30 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה בניכוי תקופת הפסילה אותה ריצה בטרם, בוטל גזר הדין מיום 07/07/11. בימ"ש קמא הפעיל 3 חודשי פסילה על תנאי שהוטלו על המערער בבימ"ש השלום לתעבורה ברמלה ביום 13/02/06 וזאת באופן חופף לפסילה שהוטלה עליו בתיק זה.

(-) 8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים.

(-) צו מבחן לתקופה של 18 חודשים.

(-) צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות.

(-) קנס בסך 2,500 ₪.

6. כאמור, הערעור מופנה כנגד גזר הדין ובעיקר ביחס לעונש הפסילה בפועל.

טענות הצדדים:

7. לטענת המערער, בית משפט קמא הטיל עליו עונש חמור יתר על המידה, ולא נתן משקל להליך השיקומי אליו שולב המערער, נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות לרבות, מצבו הנפשי הקשה, אשר נגרם עקב פציעתו במלחמת שלום הגליל, מצבו הכלכלי הקשה, היותו נכה צה"ל, תסקיר המבחן החיובי, הודאתו והבעת חרטה כנה.

8. עוד טען המערער כי בימ"ש קמא לא נתן משקל מספיק לכך שלעבירת נהיגה בפסילה לא נלוותה כל עבירה וכי חלפו כחמש שנים מיום ביצוע העבירה בהן המערער לו ביצע כל עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

9. הוסיף המערער וטען כי בנו הוכר כסובל מפיגור שכלי ביום 05/08/12, דבר המחייב אותו להיות במצב ניידות קבועה.

10. המערער הפנה לפסקי דין שנתנו ע"י בימ"ש קמא, בעבירות דומות וטען כי הוא סטה בעניינו סטייה קיצונית מרף הענישה המקובל במקרים דומים, מבלי להתחשב בעקרון אחידות הענישה.

11. עוד טען כי מבלי להקל ראש בעברו התעבורתי הרי מרבית העבירות הנן מסוג ברירת משפט.

12. אשר על כן ביקש המערער לקבל את הערעור ולקצר את תקופת הפסילה בפועל באופן משמעותי.

13. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. לדעת המשיבה, בית משפט קמא הקל בדינו של המערער, הואיל ולא הטיל עליו עונש מאסר בפועל כפי שמקובל בפסיקת בתי המשפט ועל פי רמת הענישה הנוהגת במקומותינו.

14. לגישת המשיבה, על פי רמת הענישה המקובלת, העונש שהושת על המערער אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים, תוך שהיא מפנה לפסיקת בתי המשפט שבה הוטלו עונשים יותר חמורים ואשר כללו עונשי מאסר של ממש. כמו כן, הפנה בא כוח המשיבה לכך שגם על פי הפסיקה שהסנגור הפנה אליה, הוטלו שם עונשי מאסר בפועל, דבר שקיבל ביטוי בקביעת אורך תקופת הפסילה הממשית ועל כן, אין ללמוד גזירה שווה מאותם מקרים למקרה שבפנינו.

15. המשיבה הפנתה לעברו הפלילי והתעבורתי המכביד של המערער. ציינה כי לחובת המערער 242 הרשעות קודמות בתחום התעבורה שכוללות, בין היתר, תאונת דרכים, חציית אור אדום, נהיגה ללא רישיון ועוד הרבה עבירות.

דיון והכרעה:

16. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר דינו של בית משפט קמא, הרשעותיו הקודמות של המערער, בפסיקה שהוגשה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

17. על עבירות בהן הורשע המערער נאמר רבות הן ביחס לחומרתן והן ביחס לסכנה הנשקפת מהן וכדי להמחיש זאת אפנה לאשר נאמר ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נגד אבו לבן, (ניתנה ביום 8.5.07) (להלן: "אבו לבן"):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב"

ראו גם רע"פ 3104/11 נידאל פרילה נגד מדינת ישראל (נינה ביום 4.5.11); רע"פ 2221/11 שאול הראל נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 24.3.11); רע"פ 11841/04 חאפז נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 18.1.05) ורע"פ 10898/03 סולימאני נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.3.04).

18. כאמור הענישה במקומותינו אינדיווידואלית ומותאמת לנאשם הנותן את הדין ולמכלול הנסיבות, תוך הפעלת שיקול דעת בהקשר לשיקולי הענישה השונים והרלוונטיים - ראו ע"פ 433/89, ג'ורג אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ג (4) 170, 174, ע"פ 2163-05, דג'אמיל לייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12/12/05) ורע"פ 3173-09, פרגין נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 05/05/09).

19. המערער נוהג משנת 1982 ולחובתו 242 הרשעות קודמות בתחום התעבורה הכוללות בין היתר ביצוע עבירות של אי ציות לתמרור עצור, התנהגות הגורמת נזק (ת.ד.), נהיגה באור אדום מהירות מופרזת, נהיגת רכב למרות שרשיון הרכב ורשיון הנהיגה פקעו מזה תקופה העולה על ששה חודשים. המדובר בעבר מכביד ביותר ודי אם אפנה אל פסק דין אבו לבן שם נאמר כי:

"אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק".

זאת ועוד שירות המבחן התלבט רבות בעניינו של המערער ואף שקל להמליץ להטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות וזאת נוכח חומרת העבירה והסיכון הגבוה להישנות העבירה בעתיד. אך בסופו של יום בימ"ש קמא קיבל את המלצת שירות המבחן, העדיף את הפן השיקומי והסתפק בהטלת צו של"צ וצו מבחן, תחת מאסר בפועל.

20. הלכה היא שערכאת הערעור תמעיט להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיוניות ותעשה זאת רק במקרים חריגים ויוצאי דופן - ראו ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10); ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.4.09) והפסיקה שהובאה שם, ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) וע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06). עניינו של המערער אינו נימנה עם אותם מקרים חריגים.

21. לגוף העניין לא ניתן לומר כי העונש שהושת על המערער חורג לחומרה ודורש התערבות ערכאת הערעור. בימ"ש קמא התחשב בעובדה כי מדובר בפעם האשונה בה המערער נוהג בזמן פסילה, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, הודאתו ונכונותו של המערער לעבור הליך טיפולי משמעותי וכן התחשב בנסיבותיו האישיות שהובאו בתסקיר ונמנע מלהטיל עליו מאסר בפועל.

22. על כן ולאחר שעיינתי בתסקיר שירות המבחן ובעברו של המערער, לא מצאתי מקום להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית. העונש שהוטל עליו אינו חורג מהעונש המקובל במקרים דומים הוא אף נוטה לקולא.

23. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור.

24. המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ' בניסן תשע"ג, 31 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.