מערכת בחירות, דרכה שהיא מביאה לשטף דברי פולמוס ,ביקורת, מחמאות, השמצות הכפשות וכיוצ"ב, המתפרסמים באמצעי התקשורת השונים והמגוונים ובכללם חוגי בית.

הסכסוך, בתיק זה הוא כנראה אחד מני רבים, בין פעילי מחנות פוליטיים יריבים בעיריית חדרה המעסיק את הערכאות השיפוטיות השונות מזה עשור, או יותר, כפי שכתבה כב' השופטת פריאל בת.א. 5061-08 רז זהבי נ' חדווה יחזקאלי ואח' (27.9.2011 ).

מר רמי חסון (להלן: "התובע") הוא איש עסקים בעלים ומנהל של חברת בניה בשם "רמי חסון בע"מ" (להלן: "חברת רמי חסון" או "החברה") הפעילה, בין היתר, בעיר חדרה והסביבה.

גב' חדוה יחזקאלי (להלן: "הנתבעת") היתה בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה חברת אופוזיציה במועצת עיריית חדרה, ועמדה בתקופה זו בראש סיעת "הירוקים". הנתבעת וסיעתה התמודדו בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ביום 11.11.2008 למועצת העיר וראשות העיריה.

הנתבעת השתתפה בחוגי בית לקראת הבחירות לרשות המקומית חדרה, בהשתתפותם של תושבי העיר.

התביעה כאן היא בגין פרסום דברי לשון הרע חמורים כנגד התובע לטענתו, במסגרת אותם חוגי בית. התביעה הוגשה על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

עיקר טענות התובע :

1. הנתבעת פרסמה דברי לשון הרע בחוג בית שהתקיים ביום 16.10.2008 כאשר אמרה על התובע כי במסגרת קשריו עם ראש עיריית חדרה המכהן, הוא מעסיק בחברתו את שני ילדי ראש העיר, וכי התובע בנה להם בתים .
2. ביום 29.10.2008 בחוג בית נוסף שהתקיים, אמרה הנתבעת על התובע כי במסגרת קשריו עם מנהלת החברה הכלכלית של עיריית חדרה, הוא מקבל עבודות מעיריית חדרה ,וכן כי התובע מקבל שוחד מראש העירייה המכהן וקשריו עם ראש העירייה הינם נשוא חקירה משטרתית.
3. דברי לשון הרע הנ"ל אשר פורסמו על ידי הנתבעת אינם אמת והנתבעת יודעת זאת, והם נעשו בכוונה לפגוע בתובע ,ועלולים לגרום לפגיעה בתובע ובמוניטין שלו בקהילת אנשי העסקים.
4. הנתבעת ידעה כי דברי לשון הרע שפורסמו על ידה באותם חוגי בית, יופצו על ידי המשתתפים האחרים, והתובע יודע עובדתית כי דברי לשון הרע שפורסמו על ידי הנתבעת עליו, זכו לתפוצה רחבה ביותר וגרמו לו לנזקים עצומים.
5. התובע מעריך נזקיו בסך של לפחות 2 מיליון ₪ אך מטעמי גבייה העמיד תביעתו על סך של 500,000 ₪ שהינו סכום הנזק שבית המשפט מוסמך לפסוק על פי סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע בנסיבות העניין וללא הוכחת נזק בגין 5 פרסומים של לשון הרע.

עיקר טענות הנתבעת:

1. התביעה קנטרנית ונועדה להכתים את שמה של התובעת כנבחרת ציבור והראיה היא כי בסמוך להגשת התביעה מיהר התובע עצמו לפרסם את דבר הגשת התביעה תוך צירוף תמונתה של הנתבעת וצילום כתב התביעה בעיתון "Hadera now" .
2. התובע חבר קרוב של ראש העיר ואף שימש כראש מטה הבחירות שלו. התובע מנסה לרפות ידיה של הנתבעת מלמלא תפקיד ציבורי כחברת מועצת העיר חדרה וראש האופוזיציה ,ולהרתיעה מלהילחם בתופעות מדאיגות בהתנהלות ראש העיר ומקרוביו ובניהם אף התובע.
3. חברת "רמי חסון" זכתה במכרז שפרסמה החברה הכלכלית שבבעלות עירית חדרה בחודש יוני 2006. החברה של התובע הפכה לזכיין שנתי מטעם החברה הכלכלית ועיריית חדרה בפרויקטים של שיפוץ מבני חינוך בעיר, ומשכך זהו אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה לקבל כל בדל מידע בנוגע לחברה, בעליה ומנהליה ובכלל זה, את דרך התנהלותם וקשריהם עם ראש העיר.
4. הנתבעת מכחישה כי פרסמה דברי לשון הרע כנגד התובע. התובע לא צירף לכתב תביעתו עותק של ההקלטה שלטענתו הוא אוחז בידיו ואף לא צירף עותק מלא של התמליל כך שאין באפשרות הנתבעת להתייחס לתוכן הציטוט שמיוחס לה.
5. הציטוטים המיוחסים לה בכתב התביעה אינם מהווים לשון הרע, כהגדרתה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. אין בציטוטים אלו כדי להשפיל את התובע, לעשותו למטרה לשנאה, לבוז וללעג, אין בהם כדי לבזות את התובע בשל מעשים, התנהגות או תכונות ובוודאי שאין בהם כדי לפגוע בעסקיו של התובע ועל כן לא מדובר בפרסומים שהם בגדר לשון הרע.
6. אף אם ייקבע כי הציטוטים נאמרו על ידי הנתבעת וכי מדובר בלשון הרע הרי שלנתבעת עומדת הגנת "אמת הפרסום" הקבועה בסעיף 14 לחוק, שכן תוכן הציטוטים המפורטים בכתב התביעה כשלעצמם מהווים דברי אמת אשר לציבור יש בהם עניין ,בהיות התובע בעלים של חברה שהינה "זכיין שנתי" של עיריית חדרה ושל החברה הכלכלית שבבעלותה ומעורבת בפרויקטים רבים במימון החברה.
7. לנתבעת עומדת ההגנה מכוח תום הלב הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק שכן על פי סעיף 15(2) לחוק חלה על הנתבעת החובה החברתית, בתפקידה כראש אופוזיציה בעיריית חדרה וכיו"ר ועדת הביקורת, ליתן פרסום לדרך ההתנהלות של התובע וקשריו עם ראש העיר חדרה.
8. "פגיעה בתובע", "פגיעה במעמד התובע" ו"עגמת נפש" אינם עונים להגדרת לשון הרע כפי שהוגדרה בסעיף 1 לחוק.
9. הנתבעת מכחישה כי פרסמה 5 פרסומים של לשון הרע ואף בכתב התביעה עצמו לא מפורטים 5 פרסומים.
10. האמירות המוכחשות לא נועדו מתוך כוונה לפגוע בתובע, אלא במטרה לשקף לציבור הבוחרים עניינים הקשורים בהתנהלות ראש העיר ומקורביו ובכל מקרה המדובר בפרסום אחד ואין לפסוק פיצוי 5 פעמים.
11. לנתבעת עומדת הגנת "אמת בפרסום" הקבועה בסעיף 14 לחוק, שכן תוכן הציטוטים מהווים אמת ולציבור יש בהם עניין.

הנתבעת טענה כי מתנהלת נגדה מערכה על רקע ניסיונותיה להביא לניהול תקין של העיר, ובמסגרת מערכה זו נגדה גם הוגשו התביעה בתיק 5061-08 הנ"ל ובתיק 10316/07 (שלום חיפה) דר' יוסי כהן נ' חדווה יחזקאלי.

המשפט:

ניסיון להביא הצדדים להליך גישור לא עלה יפה , ומשכך התנהל משפט הוכחות במסגרתו נשמעו עדים מטעם התובע ובהם חוקרים פרטיים אשר הציגו הקלטות חוגי הבית , הנתבעת ועדים מטעמה.

התביעה:

התובע בחר שלא להעיד.

התובע מבקש להוכיח את תביעתו בעיקר בהסתמך על שתי הקלטות אשר בוצעו האחת על ידי החוקר מר אפרים הר שמש והשנייה על ידי המתלמדת להיות חוקרת הגב. רווית כהן.

ב"כ המלומד של התובע הזמין לעדות את החוקר מר אפרים הר שמש, אשר כנראה נשכר ע"י התובע, להתחקות אחר הנתבעת.

מר הר שמש השתתף בחוג הבית בתאריך 16.10.08, והקליט לדבריו את התובעת. נטען בכתב התביעה כי בחוג זה אמרה התובעת את דברי לשון הרע המתייחסים לעניין בניו של ראש העיר אביטן העובדים אצל הנתבע וכי לבנו ולבתו יש בריכה והכל מצוין.

מר הר שמש ( תצהיר עדות ראשית ת/1) העיד כי הוא חוקר ותיק ומנוסה וכי ההקלטה בוצעה כראוי על פי הכללים הנדרשים לצורך קביעת קבילות הקלטה כראייה.

בבית המשפט הוצג תמליל ההקלטה ושני תקליטורים. על האחד היה כתוב נספח א לתצהיר הר שמש בעטיפה צהובה ( להלן: "תקליטור א" )והשני היה ללא כיתוב אך מצורף לתצהיר ת/1 (להלן: "תקליטור ב" או תקליטור הוידאו) . מר הר שמש העיד כי הוא שמע את ההקלטה וקרא את התמליל והם זהים ואין טעויות.

הוא עצמו התקין את מכשיר ההקלטה עם סוללות חדשות. הוא גם התקין את המכשיר עבור הגב' רווית כהן שהייתה בחוג הבית השני.

מר הר שמש העיד כי דאג לצרוב את כל השיחות על אותו תקליטור – הכוונה לתקליטור א.

מטרת ההקלטה הייתה לשמוע התבטאויות אישיות כלפי אנשים ספציפיים בחדרה ואנשים מסוימים הקשורים בעירית חדרה בנושא טוהר המידות ואם הם מוזכרים בשמם ( עמ' 6 לישיבה מיום 3.3.11 שורות 28-32 ) וחשוב היה שמות של אנשים שמוזכרים ( שם עמ' 7 שורות 3- 9 ).

מר הר שמש אישר כי את החומר המוקלט העביר למשרד החקירות ששלח אותו (נ/1). מנ/1 עלה כי על התקליטור שהועבר היו 3 הקלטות של חוגי בית כולל 12.10.2013 . יש לציין כבר עתה כי בעותק שהוגש לבית המשפט היו שתי הקלטות בלבד.

הגב' רווית כהן לא עסקה כלל ועיקר בצד הטכני של ציוד ההקלטה. גם היא הייתה אמורה להקליט את השיחה לעניין רמי חסון ודברים המשמיצים אותו ( שם עמ' 14 שורות 14-16) .

גב' רווית כהן לא קראה את התמליל ולא השוותה להקלטה למרות שבתצהירה נאמר אחרת. לא הייתה לה תשובה לסתירה זו.

עדים נוספים מטעם התביעה היו מר מיכאל חדד וגב' רימונה מאיר, וגב רווית כהן אף היא חוקרת שהשתתפה לטענתה בחוג הבית ב – 29.10.08.

מר חדד הוא חבר של התובע ומכיר אותו שנים רבות. עדותו היא כי לפני הבחירות שמע מאנשים אחרים וגם הוא עצמו שמע את הנתבעת אומרת על התובע דברי בלע, בזמן שהפיצה פליירים במהלך מסע הבחירות. מר חדד העיד כי הוא עדכן את התובע בעניין כי הנתבעת אומרת עליו כי סידר עבודות לבנים של ראש העיר וכל עבודות העיריה עוברות דרכו, וכי התובע הוא איש מסוכן ( ישיבה מיום 16.3.11, עמ' 24 שורות 30-32). מר חדד העיד כי הוא עצמו שמע את הדברים מפיה של הנתבעת ולא רק כי שמע מאנשים אחרים למרות שבתצהירו( ת/2) לא נאמר כי שמע את הדברים בעצמו.

בהמשך החקירה הנגדית אמר מר חדד כי שמע את הנתבעת אומרת כי רק התובע מקבל את העבודות והכל דרכו וזאת כאשר חילקה פליירים . הוא לא שם לב למועמדים אחרים כי הם לא דברו לשון הרע. מר חדד אישר כי היה עד מטעם מר זהבי בתיק 561-08 הנ"ל.

גב' רימונה מאיר היא מנהלת חשבונות אצל התובע ומטרת עדותה הייתה להראות כי אין זה נכון שהתובע בונה רק בחדרה אלא גם באזורים אחרים, ורוב הפרויקטים אותם הוא מקים אינם בחדרה.

גב' מאיר העידה על שמועות ששמעה והן על דברי הכפשה שונים על התובע בנושא טוהר המידות והתנהלות לא ראויה , וכאשר ביררה מהו מקורן התברר לה כי המקור הוא הנתבעת, אם כי היא לא שמעה אותה ישירות. במהלך עבודתה אצל התובע הוברר לה כי אין לשמועות כל שחר. עירית חדרה היא הקשה ביותר לגבייה לעומת ערים אחרות בהן פועלת החברה אשר הביאו למעשה לפריחתה ולא עירית חדרה. גב' מאיר אישרה כי בעוד שבשנים 2008 ו2009 היה המחזור הממוצע של ההחברה 13,000000 ש"ח, הרי בשנת 2011 היה 17,000,000 ₪.

ההגנה:

הנתבעת העידה בעצמה (תצהיר עדות ראשית נ/2). הנתבעת עמדה על כך כי החוקר לא השתתף בחוג הבית בו טען כי השתתף. הנתבעת לא זיהתה את קולה בהקלטות של שני חוגי הבית. היא הכחישה כי אמרה המיוחס לה כלשון הרע, אך לגבי שאר תכנים המופיעים בתמלילים כמו איכות הסביבה, חינוך, בריאות, והתנהלות תקינה, הם מסרים עליהם היא מדברת בחוגי הבית.

יש לציין כי הנתבעת לא הכחישה ולא אישרה כי אמרה את הדברים המיוחסים לה כלשון הרע, אלא אמרה כי אין היא מזהה את קולה כשהושמע התקליטור בבית המשפט, וכי אין זה סגנונה.

הנתבעת גוללה בתצהירה ובעדותה חלק מההתנכלויות כלפיה בגלל תפקודה במועצה ומלחמתה, כפי שהיא רואה זאת, לבער את השחיתות הקיימת לדעתה בהתנהלות העירייה ולמען מנהל תקין. הנתבעת אישרה כי בין היתר שמו לה חתול מת – כפי שנשמע בהקלטה והעידה כי "ב 10 שנים שמו לה את כל המפגעים . המשטרה במשך 4 חודשים הניעה לה את הרכב, פנצ'רים בגלגלים, יש קלסר עבה איך שופכים את דמה של חברת המועצה" (ישיבה מיום 16.3 11 עמ' 390 שורות 15-16).

הנתבעת הכחישה כי אמרה שגב חגית גולני מנהלת את העניינים ביחד עם התובע וכן הכחישה אמירה כי " אני מקבלת 27% בסקר" הנתבעת השיבה לשאלות כולל שאלות בית המשפט כדלקמן:

"ב"כ הנתבעת:

אני מתנגד. יש אמירה שמיוחסת לחדוה. בתצהיר כתוב שהיא מכחישה שאמרה את

הדברים.

ש. נאמר בתמליל שם של הדר מי זה הדר?

ת. זה מישהו מבני המשפחה ששם היה חוג הבית.

ש. אמר היא זה בהקשר לגב' חגית גולני נכון?

ת. אני לא יכולה לענות. אמרתי שחלק מהמסרים שאמרו תואמים למסרים שלי.

לשאלת ביהמ"ש: האם את אמרת שהגב' חגית מנהלת ביחד עם רמי ומנהלת לו את

העניינים?

ת. לא. אני לא אמרתי את הדברים שהשמעת לי עכשיו (עמ' 15 לתמליל).

ש. מפנה לעמ' 24 לתמליל המשפט "אני קיבלתי 27% בסקר" את אמרת?

ת. לא.

ש. אני עובר לעמ' 36 אחד לפני הסוף שעה 41 דקות ו 30- שניות בקלטת. זה דברים שאת

אמרת?

ת. לא.

ש. יחד עם הקלטות את קיבלת תמלילים של ההקלטות נכון?

ת. כן.

ש. קראת את התמלילים. עשית השוואה בין התמלילים להקלטות?

ת. לא. אבל מיד אמרתי לעורך הדין שלי שזה לא אני.

ש. אני שואל אם היכן שבתמליל רשום ישראל זה אכן ישראל אמר? התמלילים תואמים

לקלטות.?

ת. קראתי את התמלילים והם אינם תואמים לקלטות.

לשאלת ביהמ"ש: שום דבר לא תואם לקלטות?

ת. היו קפיצות ורעשים.

לשאלת ביהמ"ש: יש מקומות שלא היו קפיצות ורעשים וארוכים נאמרו על ידך?

ת. זה לא המסרים שלי.

לשאלת ביהמ"ש: את סיפרת לגבי החתול המת?

ת. ספרתי בחוגי הבית מה עשו לי לאורך כל התקופה.

לשאלת ביהמ"ש: את טוענת שמתנכלים בך והמשטרה חקרה?

ת. בשנת 2009 המשטרה המליצה להגיש כתב אישום נגד ראש העיר חיים אביטל.

לשאלת ביהמ"ש: אמרת שהתלוננת במשטרה והאם התוצאות הגיעו לכלל מסקנות, כתבי

אישום, גילו מי עושה את הדברים.

ת. בנושא הפנצרים המשטרה דאגה שמישהו יניע לי את הרכב, לגבי האיומים שהיו עלי

בישיבות המועצה כמו "אנחנו נחסל אותך, ניקח לך את הבית, לא תהיה חב' מועצה"

הועברה תלונה והתשובה שהתקבלה אין ענין לציבור. עד היום אף אחד לא הועמד לדיון

לשאלת ביהמ"ש: לא הגשת ערר ליועץ המשפטי לממשלה?

ת. לא. אני מתנדבת בשליחות הציבור מבוקר עד ערב. אני לא מתעסקת בדברים אחרים

אני מממנת אותם מכיסי. אני בקשר עם המשטרה.

ש. ישנם מקומות בקלטות שהם זיהית את קולך?

ת. לא זיהיתי את קולי.

ש. בשום מקום.

ת. לא. זיהיתי מסרים אך לא את קולי.

ש. יש לך נגישות למשטרה, הגשת תלונה?

ת. כן.

ש. את מקבלת קלטת ותמליל של גב' שאומרת ומפנה לדקה 19 שניות 44 ואת טוענת שזה

לא הקול שלך ולא את, פנית למשטרה? מישהו מנסה לעשות זיוף ומגיש קלטת מזוייפת.

ת. לא פניתי למשטרה.

ש. לעורך הדין שלך אמרת?

ת. אמרתי לו שזה לא הקול שלי.

ש. אמרת לו שהתמליל לא תואם לקלטת?

ת. התמליל הגיע אחר כך ואמרתי לו שיש בלגן.

ש. יש פה הודעה שהגיש עורך הדין שלך מיום 18.3.10 את ראית את ההודעה הנל?

ת. מה שעורך הדין שלי מאשר אני מאשרת.

עו"ד מלכה:

אבקש להגיש את המסמך.

הוגש וסומן ת/3.

העדה ממשיכה:

ש. מפנה לסעיף 3 לתצהירך, מתי נבחר חיים אביטן לרשות עירית חדרה?

ת. מאי 2006 . אני מתקנת במאי 2005".

(ישיבה מיום 16.3.11, עמ' 30 שורה 20 עד עמ' 32 שורה 12).

עדויות נוספות מטעם הנתבעת היו:

גב' הילה בר -מכר- תצהיר עדות ראשית- נ/ 5. גב בר מכר השתתפה בחוג בית ביום 16.10.2013 אשר התקיים אצל משפחת מדמון בשכונת נווה חיים. העדה הצהירה כי גם אם נאמרו דברים על התובע הם היו בשוליים. הנושאים העיקריים היו התכניות והחזון של הנתבעת.

בבית המשפט העידה גב בר מכר כי ערב הדיון נודע לה כי מר הר שמש טוען כי השתתף בחוג הבית. אין זה נכון, שכן היא מכירה אותו ורק אנשים מוכרים לה השתתפו באותו חוג. לאחר שמר שמש הוזמן כעד הזמה לטענה זו שוב נקראה גב' בר מכר להעיד אך היא עמדה על טענתה כי מר הר שמש לא היה בחוג זה. מר הר שמש טעה כאשר אמר כי חוג הבית היה בגבעת אולגה. בעוד שלמעשה הוא התקיים בשכונת נווה חיים השוכנת מעבר לכביש.

גב' רבקה גמילי – העידה כי נכחה בחוג הבית בבית משפחת יעקובובסקי, וזכור לה שנכחו שם כ – 15 אנשים בלבד, רובם צעירים. לטענתה, במהלך חוג הבית נשמעו הערות רבות מצד הקהל באשר לדרך התנהלותו של ראש העיר והאופן שבו הוא מוציא עבודות בתחומים שונים, לרבות בתחום הבנייה והשיפוצים, ללא מכרזים.

גב' גמילי העידה כי שמעה את הקהל מזכיר מיוזמתו את שמו של התובע כמי שמקורב לראש העיר

ומקבל ממנו עבודות, אך לא זכור לה כי הנתבעת הזכירה אותו או אמרה דברים לגביו. הקהל שבחוג

הבית הוא שדיבר על שחיתות וכי הנתבעת "דיברה באופן כללי על השחיתות" (עמ' 39 לפרוטוקול,

שורות 28-32 עד עמ' 40, שורות 1-4).

גב' אדווה חסון נ/7 - העידה כי לא ראתה אדם בלתי מוכר בחוג הבית כמי שגרה למעלה מ – 20 שנה בשכונת נוה חיים (עמ' 41 לפרוטוקול, שורות 14-15) וכי הנתבעת בחוג הבית דיברה בעיקר על חזונה ועל איכות הסביבה, ואילו נושא השחיתות הועלה מצד הקהל (שם, בשורות 4-9).

גב' אתי מימון עו"ד – נ/8: הגב' אתי ממון עו"ד העידה כי התמודדה בבחירות בסוף שנת 2003 מטעם סיעת הליכוד למועצת העיר והייתה בה מספר 3. בראש הרשימה עמד מר אביטן. בסעיף 3 לתצהיר עדותה העידה כי מר רמי חסון היה פעיל במטה הבחירות ואחראי על תקציב המטות השונים של אביטן בחדרה.

עדות הזמה:

כאמור, לאור טענת גב' בר מכר ועדותה של גב' חסון כי לא היה כל אדם זר, הוזמן מר הר שמש לעדות הזמה. לתצהיר הנוסף צורף תקליטור וידאו אשר נתגלה לו לאחר חיפוש. צילום הווידאו נפסק טרם השמיעה הנתבעת את הדברים הנטענים כלשון הרע.

הפרסומים:

בחוג הבית ב – 16.10.08 נאמרו הדברים כדלקמן המהווים לטענת התובע לשון הרע: סעיף 4 לכתב התביעה:

1. "רמי חסון. רמי חסון, ככה, מי זה רמי חסון? הוא היה המנהל המטה של חיים אביטן, הוא מעסיק את שני הבנים של חיים אביטן".

2. "כן לבן ולבת שלו, עם בריכה והכל מצויין" .

דברים אלו נאמרו על פי הטענה כתגובה לקראת ביניים. מהמשתתפים: הוא (רמי חסון ד.מ.) בנה לבן שלו חיים אביטל ד.מ.) בית בבית אליעזר".

יצוין, כי הפרסום השני נאמר לאחר דברים שאמר מאן דהוא על פי התקליטור והתמליל: "הוא בנה להם בתים בבית אליעזר".

הפרסומים בחוג הבית שהתקיים ב – 29.10.08 הנטענים כלשון הרע הם:

1. "היא הדר (חגית גולני מנכ"ל החברה הכלכלית ד.נ.). ... עובדת יחד עם רמי חסון ומנהלת לו את העניינים, אתה מבין? היא חברה של חיים אביטן, מנהלת החברה הכלכלית, החברה הכלכלית מנפיקה את כל העבודות לרמי חסון והם מנהלים ביחד את הזה".

2. "עכשיו מה זה בשבילו לקבל עוד אחוז אחד זה לשחד עוד 2 – 3רמי חסון כזה והוא לא צריך יותר."

3. "ואם מותר לי להגיד, אל תשאלו אותו למה, שחיים אביטן עומדת ותלויה נגדו חקירה מאד גדולה, בין היתר על רמי חסון".

יש לציין כי הפרסומים בחוג הבית שהתקיים ב – 29.10.08 אינם רצופים, כפי שעולה מן התקליטור.

סיכומי התובע:

א. הנתבעת לא אמרה אמת כאשר הכחישה כי היא זו שנשמעה בתקליטורים, וכי היא זו המופיעה בחוג הבית ביום 16.10.08.

ב. התובעת לא חזרה בה מן הפרסומים ולא הוכיחה כי עומדת לה אחת מן ההגנות שבדין.

ג. שמיעת ההקלטות של חוגי הבית מלמדת בברור כי הדוברת יכולה להיות אך ורק הנתבעת, הן בהציגה את עצמה, הן בהציגה את מסריה, והן במצע שלה והן באמירת הדברים שהם לשון הרע על התובע.

ד. באשר לחוג הבית מיום 16.8.05 לגביו נטען כי מר שמש לא השתתף, הרי הוצג בפני בית המשפט ע"י מר הר-שמש, סרטון אשר הוא צילם המוכיח כי הנתבעת היא הדוברת. יתר על כן הצילום ביחד עם דיסק השמע מוכיחים בבירור, ואי אפשר לטעות ולטעון כי לא הנתבעת היא הדוברת.

אף הגב' בר מכר מאשרת כי הצילום הוא בבית משפחת מדמון שם היה חוג הבית, וגם היה שם כלב בשם בוקי. המבחן לקבילות הקלטת ו/או התמליל הוא תמיד מהותי ולכן על ביהמ"ש לשמוע את דיסק השמע, וברי כי הדיסק משקף את האירועים מהדברים שנאמרו בחוג הבית.

יתר על כן, טוען ב"כ התובע, כי היות והנתבעת לא טענה כי מדובר בזיוף יש לקבל הקלטות והתמלילים כראיה לאמיתות תוכנם.

ה. הפרסומים מהווים לשון הרע בין במפורש ובין במשתמע. המבחן הוא מבחן אובייקטיבי- הקורא הסביר. יחוס עבירות של מתן שוחד הוא בעיני הקורא הסביר עלול לבזות ו/או להשפיל ולפגוע בעסקו של התובע ו/או במשלח ידו.

ו. אין צורך להוכיח כי אכן בפועל התובע בוזה או הושפל כדי שהפרסום עלול להביא לתוצאה כזו. ב"כ המלומד של התובע הפנה לפסיקה התומכת בטיעונו.

ז. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע העסיק את בניו של ראש העיר , או כי בנה בית למי מילדיו. כך גם לא הובאה כל ראיה כי נמסרו לתובע עסקאות שלא כדין וכי מתקיימת חקירה על התובע ו/או קשריו כביכול של הנתבע עם ראש עירית חדרה.

ח. הנתבעת אינה יכולה להינות מהגנת תום הלב שעה שהכחישה את הפרסומים, שכן מדובר בטענות עובדתיות סותרות.

ט. מגיע לתובע פיצוי בגין כל אחד מן הפרסומים בסך של לפחות 100,000 ₪. הפיצוי מגיע לתובע שכן כל אחד מהם פורסם כאשר התובעת יודעת שהוא אינו אמת ומתוך כוונה לפגוע בתובע ולהפיק תועלת פוליטית לעצמה. הנתבעת היתה יכולה בקלות לבדוק ולוודאי כי אין בהם אמת. יתר על כן לאחר שפורסמו כבר, לא חזרה בה ולכן ברורה גם הכוונה לפגוע ויש לפסוק פיצויים עונשים. חזקה היא שפרסום לשון הרע מסב נזק ועל כן גם אין צורך להוכיח נזק.

י. העדים מיכאל חדד ורימונה מאיר העידו כי דברי הבלע של הנתבעת נגד התובע נפוצו בכל העיר.

כ. יש לדחות את הטענה כי התובע הוא איש צבור. התובע הוא אדם פרטי והוכח כי הוא לא ראש מטה הבחירות של מר אביטן וגם בכך הנתבעת לא אמרה אמת.

סיכומי הנתבעת:

א. התביעה הוגשה מתוך רצון לנגח את הנתבעת ולרפות את ידיה מלמלא תפקידה כראש האופוזיציה במועצה בתקופה הרלבנטית. בזמן זה ובתפקידה ניסתה הנתבעת להילחם "בתופעות מדאיגות" של ראש העיר ומקורביו בהם גם התובע. תביעה זו היא נדבך נוסף לתביעות נוספות כנגד הנתבעת אשר הוגשו ע"י מקורבי ראש העיקר מתוך אותה מטרה. הא ראייה כי מיד לאחר הגשת התביעה, נעשה לה פרסום רחב באתר "ADERE NOW " כולל תמונות הנתבעת ועמוד ראשון של כתב התביעה.

הפרסומים על הגשת התביעה הלכו וגברו גם המסקנה היא כי דווקא התובע וב"כ, היו מעוניינים לפרסם את הדברים, ולא הנתבעת אשר הדברים הנטענים נאמרו בחוגי בית מצומצמים.

ב. התובע הוא דמות ציבורית בהיותו "זכיין שנתי" של עבודות בנייה ושיפוץ בתי ספר ובמבני ציבור בתחום השיפוט של עיריית חדרה. כך מהפרוטוקול של ישיבת מועצה העיר חדרה אשר צורף לתצהיר נספחים "ז" ו – "ח". משכך גם הוא חשוף לביקורת ציבורית. לא זו בלבד שהתובע היה "זכיין שנתי" אלא גם פעיל מטה הבחירות של ראש העיר, וככזה הוא דמות ציבורית שיש לו גם נגיעה לעניין הציבורי.

ג. באיזון בין זכות האדם כאיש הציבור לשם טוב לבין חופש הביטוי בעניין ציבורי, יש משקל רב לאינטרס הציבורי.

ד. אין זה נכון שהנתבעת טענה טענות עובדתיות חלופיות, דהיינו מחד, הכחישה את הדברים המיוחסים לה, ומאידך טענה להגנת שונות ומכלל זה תום הלב.

הנתבעת לא הצליחה לזהות את קולה ותו לא. אכן המסרים המופיעים מתמלילים הם מסרים תואמים בחלקם את מצעה, אך מה שמיוחס לה בכתב התביעה אינו תואם את סגנונה, והיא לא היתה בטוחה שנאמרו על ידה ולכן לא יהא זה נכון לומר שהתכחשה להם.

עם זאת נכון כי במועדים אלו התקיימו חוגי בית בהשתתפותה. גם העדות מטעמה המכירות איתה שנים רבות לא זהו את קולה, ואין לצפות שאחרי שנים כה רבות כאשר היא אינה מזהה את קולה, תכחיש או תאשר דברים המיוחסים לה.

ה. התובע לא הצליח להוכיח בהעדר הודאת הנתבעת את האמירות המיוחסות לה, שכן התקליטור אשר הוגש לבית המשפט ועליו הקלטות חוגי הבית אינו קביל. מה שהוגש לבית המשפט לא נערך ע"י החוקרים אשר העידו בבית המשפט לא מר הר שמש ולא הגב' כהן.

גב' כהן העידה כי אינה חוקרת אלא מתלמדת. היא לא זכרה ולא ידעה באיזה מכשיר השתמשה וגם לא ידעה כיצד הועברה הקלטה ממכשיר הקלטה אל הדיסק, כמה ידיים עבר ולא שמעה לאחר מכן אף לא קראה את התמליל. כל זאת בניגוד לאמור בתצהירה.

אי לכך לא התקיימו התנאים הנדרשים המוקדמים המצטברים, כי המכשיר פעל כהלכה,

האדם שטיפל ידע מלאכתו וכי ההקלטה נכונה ומהימנה.

החוקר מר הר שמש: מתשובותיו הסותרות והמבולבלות אין לדעת מהו הדיסק אשר הוגש כראיה לבית המשפט. על פי עדותו לאחר שהעביר את ההקלטה, הדיסק נסגר כך שלא ניתן לצרוב עליו יותר, ולכן - לא היתה אמורה להיות על הדיסק כל הקלטה נוספת בוודאי לא שלוש, כפי שכתוב בנ/1, במיוחד כאשר העיד כי שתי ההקלטות נצרבו על גבי דיסקים שונים. לבית המשפט נמסר דיסק ובו שלוש הקלטות שונות ולכך ברי כי לא מר הר שמש ערך דיסק זה, ולא ידוע מי ערך אותו. וכך גם דיסק זה אינו עומד בתנאים המוקדמים ואינו קביל.

ו. התובע לא הצליח להזים את עדותה של גב' בר-מכר כי מר הר-שמש כלל לא היה בחוג

הבית. יש להעדיף את עדותה לעניין זה על עדותו של מר הר שמש. עדותה נתמכה בעדותה

של גב' חסון אדווה. גב' בר מכר העידה כי לא היה אף אדם זה שלא הכירה בחוג ב –

16.10.08. את מר הר שמש הכירה זמן קצר לאחר אותו חוג כאשר העסיקה אותו כחוקר

פרטי, ואחר כך פגשה בו במסגרת טיול.

מר הר שמש טען שהחוג היה בגבעת אולגה בשעה שהוא התקיים בנווה חיים שכונה המרוחקת מגבעת אולגה.

גם תקליטור הוידאו אשר צורף לתצהיר ההזמה המעידה כביכול כי מר הר שמש היה שם, אין בה להועיל היות לא רואים אותו ואין לדעת מי צילם סרט זה. ובעדותו הראשונה העיד מר שמש כי אינו זוכר "למה כן או למה לא בצעתי צילום" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 4).

אין לקבל את דבריו בתצהיר ההזמה כי זכור לו שמי ששאל מה שם הקבלן היה בחור בשם כפיר שהציג עצמו כבנה של גב' יחזקאלי.

זיכרון זה מפליא, לטענת ב"כ הנתבעת, כאשר פרטים חשובים אחרים לא זכר.

יש לקבוע כי מר הר שמש לא נכח בחוג הבית ביום –.08. 16.10 או לחילופין לא הוכח כי נכח בו.

חוסר מהימנותו של מר שמש בולט, לדעת ב"כ הנתבעת, בניסיון להציג את קלטת הוידאו, שצצה שהרי קודם לכן העיד כי לא צולם החוג בוידאו, כשם שקודם טען כי ישב קרוב לדוברת ואילו עתה טען כי ישב מולה. ניסון תיקון העדות הראשונה ביום 3.3.11 בעדות שהיתה אמורה להיות עדות הזמה, ביום 5.11.11, רק הדגים עד כמה אין הוא מהימן.

ז. אין לקבל את עדות מר חדד, כאשר ברובה היא עדות שמיעה, שכן לא נכח באחד אחד מחוגי הבית, הוא עד מעוניין, והאמירה היחידה אשר שמע לטענתו באזניו, לא נכללה בכתב התביעה.

ח. גם עדותה של גב' מאיר לגבי האמירות היא עדות שמיעה וככזו אינה קבילה.

ט. היה ויקבע כי אכן הנתבעת אמרה את אשר מיוחס לה, עומדות לנתבעת ההגנות של אמת הפרסום וחזקת תום הלב ומכוח סעיף 15 (2) חלה עליה חובה מוסרית וחברתית לעשות זאת.

י. יש להעמיד לחובת התובע את אי התייצבותו לדיון. משבחר התובע לא להעיד ולא לסתור אמירות אלו, יש להעמיד לחובתו החזקה כי לא יכול היה לסתור אמירה זו.

יא. התובעת הוכיחה בעזרת עו"ד מימון כי אכן התובע עבד במטה הבחירות של הנתבע. אין לדקדק באבחנה בין ראש מטה לפעיל כל עוד מדובר באותו נושא: עבודה למען בחירות ראש העיר.

באשר לעניין העסקת הבנים, אין מדובר בלשון הרע, זו אינה אמירה פוגענית מבזה או

משפילה. גם באמירה "לבן שלו ולבת שלו עם בריכה הכל מצוין" אין לראות לשון הרע וגם

כאן לו היה זה לא נכון, קל מאוד היה לתובע לסתור זאת.

האמירה לעניין העבודות הנמסרות לו ע"י עירית חדרה הוכחה באמצעות הקטעים מדו"ח מבקר המדינה ועדותה לא נסתרה. ועל כן אמירה זו לעניין מסירת עבודות היא נכונה.

האמירה בחוג השני לעניין "עוד אחוז אחר לשחד עוד 2 – 3 רמי חסון איננה עונה ספציפית לתובע אלא לדרך התנהלות.

הסרטון אשר הוצג לבית המשפט מראה התנהלות המצדיקה אמירה כזו. יום לפני הצבעה חשובה נראה התובע מוסר שיק לחבר מועצת העיר. אומנם הוא הוחזר אך התמונה בדברת בעד עצמה, ולכן גם אמירה זו נכונה. באותו יום או יום למחרת התקיימה ישיבה חשובה לעניין תקציב העיריה שם כל קול היה חשוב. לאחר אותה ישיבה פוזרה העיריה בגלל מינהל לא תקין.

לעניין החקירה, האמירה בדבר עוסקת בראש העיר ולא במר חסון, וגם אם הוזכר שמו הרי שוב, מתוקף תפקידה כחברת ועדת הביקורת היה ידוע לה על החקירה שמתנהלת גם בקשר לתובע. הדברים לא נסתרו. שוב גם כאן, התובע לא העיד ולא נחקר.

הנתבעת הייתה ראש האופוזיציה וחברת ועדת הביקורת, ועל כן היה עליה חובה לפרסם דברים אלו. הם אינם חורגים, ובכלל נאמרו כתגובה לקריאות מהקהל, כמשהו נקודתי ולא כמסר עיקרי.

עומדת לנתבעת הגנת ס' 16 א' לחוק ביחד עם סעיף 15 (4), הנטל הועבר לתובע על פי סעיף 18 והוא, לא הצליח להרימו.

לא מגיע לתובע כל פיצוי היה ותדחנה טענות ההגנה של הנתבעת. הוכח כי הקף עסקיו לא

נפגע. הוא עצמו לא העיד כי נפגע בצורה אחרת, ואף דאג להגדיל את הפרסום.

אין כל ראיה ל"כוונה לפגוע" ואין כל מקום לקבוע פיצוי כל שהוא ולמצער פיצוי סמלי.

סיכומי תשובה:

מעמדה של הנתבעת כחברת אופוזיציה אינו מקנה לה חסינות גורפת מפני הוראות חוק איסור לשון הרע.

אין זה נכון שהתובע הוא שפרסם את דבר הגשת התביעה, יכול מאוד להיות שדווקא הנתבעת עשתה פרסום זה.

הנתבעת היא שהתנגדה להטלת איסור פרסום ולא התובע, כפי שטען ב"כ בישיבה מיום 17.12.2009. אמירתו של ב"כ התובעת בסיכומיו היא היפוך היוצרות. התובע לא התנגד.

יתר על כן, אילו אכן באמת ובתמים הנתבעת חששה, היא עצמה יכלה לפנות בבקשה על פי סעיף 21 לחוק. משלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

אין קשר בין תיק זה לתיקים האחרים.

הנתבעת לא הוכיחה את הגנתה "אמת דיברתי" שכן התובע אינו "זכיין" שנתי של עירית חדרה והנתבעת יודעת זו.

מי שזכה במכרז הוא "חברת רמי חסון בע"מ".

עובדת היות התובע ספק של העיריה אינו הופכת אותו לדמות ציבורית, שכן אין לו יכולת להשפיע או לכוון פעולות שלטוניות.

לעניין הקלטות השמע והוידאו, יש לדחות את טענות הנתבעת כפי שפרט התובע בסיכומיו.

מאידך הנתבעת לא הציגה כל ראיה שהיה בה לשלול את אימות הקלטות.

התובע הוכיח באמצעות הקלטות החוקרים והעביר הנטל אל הנתבעת אשר לא הצליחה להרימו. ברור כי הנתבעת היא זו אשר נשמעת בקלטות, והיא לא המציאה כל ראיה לשלול את אמיתותן, והיא זו אשר פרסמה את דברי לשון הרע.

לעניין אי השתתפותו של החוקר הר-שמש בחוג הבית ב – 16.10.08, עדותה של הנתבעת בלי שנשאלה, ועדות גם בר מכר. רק בחקירה החוזרת לעניין זה מעידות על כך כי מדובר "בעדות כבושה" שמשקלה מוטל עד אפס ואין לתת בה אמון.

חשוב לציין אומר ב"כ התובע, כי גם אדוה חסון שגם השתתפה בחוג זה לא אמרה דבר וחצי דבר על כך שלא ייתכן כי החוקר מר הר-שמש היה שם.

הנתבעת לא הצליחה להוכיח את ההגנות להן טענה, דהיינו אמת דיברת ותום לב.

הנתבעת לא הוכיח כי אף לא אחד מן הפרסומים היה אמת וממילא לא עומדת לה הגנת תום הלב.

הנתבעת הייתה יכולה לזמן את התובע כעד מטעמה, ולכן אין להסיק כל מסקנה מכך שהתובע לא העיד.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, העדויות מטעם הצדדים וסיכומי ב"כ המלומדים של בעלי הדין, שמעתי את התקליטור אשר צורף לתצהירו של מר שמש אשר הכיל שתי הקלטות של חוגי הבית, ושקלתי את מכלול הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.

הראיה העיקרית עליה מושתת התביעה היא תקליטור א אשר צורף לתצהירו של מר שמש.

כפי שיפורט להלן, אין אפשרות לקבל את התקליטור כראיה קבילה לאף אחת משתי השיחות הצרובות עליו.

הפרסומים הנטענים כלשון הרע בחוג הבית אשר התקיים ביום – 16.10.08 אינם מהווים לשון הרע, כך שגם לו הייתה הקלטת קבילה וגם לו הייתי קובעת כי אכן נאמרו ע"י הנתבעת כפי שהעיד מר הר-שמש כי שמע בעצמו, לא היה בכך בכדי לשנות את המסקנה שכי הם אינם מהווים לשון הרע.

באשר לפרסומים הנטענים כלשון הרע בחוג הבית 29.10.08, הגב' רווית כהן לא העידה כי שמעה אותם בעצמה. על כן, ובהיות התקליטור בלתי קביל – אין וודאות כי הדברים המיוחסים לתובעת כלשון הרע אכן נאמרו

גם לו הייתי קובעת כי התקליטור קביל כראיה וכי הדברים אכן נאמרו, הרי משלוש האמירות רק אחת בהן יש בה משום לשון הרע והיא "לשחד עוד 2 – 3 רמי חסון כאלה". ולעניין זה כמו גם לגבי האמירות האחרות עומדת לנתבעת הגנת תום הלב עפ"י סעיף 15 (2) (3) וסעיף 16 (א) לחוק.

גורם חשוב לא פחות לדחיית התביעה הוא אי התייצבותו של התובע להעיד והימנעותו מלהעמיד עצמו בחקירה נגדית.

אי לכך יש לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים המפורטים להלן:

א. אי התייצבות התובע:

הלכה מושרשת היא כי הימנעות התובע ממתן עדות ומחקירה נגדית, פועלת כמובן לחובתו, ואי-התייצבותו להעיד, ללא כל הסבר, אומרת דרשני.

משקל ראייתי זה עולה, מטבע הדברים על המשקל שמייחסים בדרך-כלל לאי-העדתו של עד, בעוד שבעל-דין מוחזק, ככלל, כעד מרכזי (ראה: ע"א 216/73 סולומונוב נ' אברהם, בעמ' 194). וכן בע"א ברכה מוסהפור ואח' נ' עוד אדוארד שוחט 751/89 מו IV 529 עמ' 537 538.

שם נאמר: "בעל דין בהליך האזרחי למלא פיו מים, עושה כן על אחריותו הבוחר הוא ומתוך הבנה כי שתיקתו לא תמנע מבית המשפט הסקת מסקנות מיתר הראיות שלפניו".

התובע בחר שלא להעיד זו זכותו, אך להפעלתה יש השלכות. כשם שבמשפט הפלילי יש נפקות לשתיקת הנאשם כך גם במשפט האזרחי . מותר להסיק מסקנות מאי הופעת התובע. המנעותו מחקירה נגדית מעלה את החשש שמא בחקירה זו יתברר כי גם אם נאמרו הדברים הנטענים כלשון הרע תוכח הגנת "אמת דיברתי". יתר על כן הימנעות התובע מלהעמיד עצמו לחקירה נגדית מגבירה את החשש כי יש ממש בטענת הנתבעת, כי תביעה זו כמו קודמותיה, היא חלק מהמאבק נגדה אשר נועד לרפות ידיה במאבקה לשינוי התרבות הניהולית של עירית חדרה. הימנעותו מלהעיד, לא מאפשר לבית המשפט להתרשם באופן בלתי אמצעי אם אכן נפגע כלל מהפרסום, ואם אכן, יקבע כי היה לשון הרע ואין הגנה לנתבעת, הוא זכאי לפיצוי כספי כלל.

ב. אי קבילות תקליטור השמע ותקליטור הוידאו:

התובע מבסס בתביעתו את קיומו של "הפרסום" על שני קבצי שמע ותמלילים, שהוגשו באמצעות החוקרים הפרטיים אפרים הר שמש ורווית כהן ועל קלטת וידאו חלקית שהוגשה בשלב מאוחר יותר של הדיון, בשלב עדות הזמה.

יש לקבוע אם אכן מדובר בראיות קבילות. לשם כך יש להוכיח את התנאים כדלקמן:

ככלל, הקלטה תהיה קבילה כראייה אם תעמוד בשלושה מבחנים (ראה: י' קדמי, על

הראיות, מהדורת ש"ע 2007 חלק שלישי, בע"מ 1320):

1. מבחן טכני של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה.

2. מבחן מהותי הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותו של התוכן המוקלט על גבי הסרט.

3. מבחן פורמלי המכוון לבחון האם עומדת ההקלטה בתנאי הקבילות של חוק האזנת

סתר.

בהמשך, מונה השופט י.קדמי את תנאי הקבילות הטכנית של סרט ההקלטה כפי שהשתקפו בפסיקה (שם, בעמ' 1323):

1. מכשיר ההקלטה – תקין ופועל כהלכה.

2. המקליט מיומן.

3. ההקלטה גופה – נאמנה ומהימנה.

4. ההקלטה נשמרה כדבעי ואין מקום לחשש של "שינוי" או "עיבוד".

5. קולות הדוברים – מזוהים בבירור ובוודאות.

יש לומר כי לא הוכחו התנאים 1, 3, 4 ו – 5 ודי בכך כדי לקבוע כי התקליטור אשר הוצג לבית המשפט איננו קביל כראיה:

החוקרת רווית כהן הצהירה בסעיף 3 לתצהיר עדותה הראשית כי נכחה והקליטה חוג בית שנערך ביום 29.10.2008 בבית משפחת יעקובסון ברחוב הרצל 104 חדרה וצירפה את ההקלטה ותמליל ההקלטה לתצהירה.

בחקירתה הנגדית הודתה כהן בפני כי אין לה רישיון כחוקרת מקצועית, היא עובדת בעיקר עם ילדים ובמקביל "מתאמנת" במשרד חקירות, וכי במועד בו הקליטה את חוג הבית היא הייתה "בתחילת דרכה" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 17-18).

במהלך חקירתה הנגדית הודתה הגב' כהן כי אינה זוכרת באיזה מכשיר הקלטה השתמשה וכי היא לא השתמשה במכשיר מעולם ולא ידעה להפעילו וכי החוקר הר שמש הוא שהפעיל עבורה את המכשיר - הקלטה זו אינה עומדת במבחן הקבילות הטכנית, ומשכך אין היא אמינה וקיים ספק אם משקפת נאמנה את אשר התרחש במציאות בעת עשייתה.

לא למותר לציין, כי בהמשך אף הודתה הגב' כהן כי כלל אינה יודעת הכיצד עברה ההקלטה ממכשיר ההקלטה לדיסק האודיו וכשנשאלה על סמך מה העידה בתצהירה כי הקלטת נכונה ואמיתית ענתה כי אין לה תשובה לכך (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 12-20).

אי לכך לא התקיימו התנאים הבסיסיים שיאפשרו את קבלתה של הקלטת חוג הבית ב29.10.08 כראייה קבילה.

לגבי תנאי מס' 3:

השוואת תקליטור א עם התמלילים של שתי הקלטות מגלה חוסרים לא מעטים. קיים לכאורה בתמליל רצף בדיבורה של מי שנטען שהיא הנתבעת, אך לא פעם היא נקטעת ומתנהלת שיחה בין אחרים והדבר אינו מוצא ביטוי בתמלילים. קטעים רבים בתמליל זהים למש שנשמע אך אין בתמליל ציון לדברים שנשמעו והמתמלל סבר כנראה כי אינם רלוונטיים .

לא הוכח אף לא ברף הנדרש במשפט אזרחי כי מה שהוגש לבית המשפט הוא המקור אשר נערך על ידי מר הר שמש. אדרבא הוכח למעשה כי לא כך הוא (נ/1 מציין שלוש הקלטות וכי הועבר המקור, ואילו לבית המשפט הוגש תקליטור ובו שתי הקלטות בלבד. לא ידוע מי עשה זאת היות והחוקר העיד כי אין הוא נוהג לעשות כך).

תנאי מס 4:

קבילות התקליטורים אשר צורפו לתצהירים של מר שמש מוטלת בספק. לא התמלאו התנאים הטכניים המאפשרים לקבוע מהימנותם, שכן החוקר הר שמש העיד בחקירתו הנגדית כי הוא צרב את ההקלטה על דיסק ולאחר מכן סגר את הדיסק באופן שלא ניתן לצרוב עליו יותר וכי הוא אף בדק כי לא משתרבבים הקלטות אחרות, אלא שבפועל על גבי הדיסק אשר הוגש לבית המשפט היו לכאורה צרובים שלושה קבצי שמע, האחת ההקלטה מיום 16.10.08, השנייה, קובץ מיום 29.10.08 (ההקלטה שביצעה הגב' כהן) והשלישית, הקלטה מיום 12.10.08 אשר השתרבבה בטעות לדיסק . החוקר הר שמש העיד בפני כי הוא צרב אף את ההקלטה שביצעה הגב' כהן אך לדבריו ההקלטה שלה לא נצרבה על גבי אותו הדיסק . לא ברור מי העתיק ומי צרב ואת מה. בניגוד לנ/1 בו מצוינות 3 הקלטות וכי מדובר במקור ,תקליטור א אשר הוגש לבית המשפט ונשמע על ידי מכיל שתי הקלטות בלבד- נשוא כתב התביעה.

אי לכך לא נתמלא תנאי מס' 4.

תנאי מס 5:

הנתבעת לא הצליחה לזהות את קולה בקלטות ואף עדה מטעמה, חברתה הילה בר מכר לא הצליחה לזהות את קולה של הנתבעת בבית המשפט (עמ' 42 לפרוטוקול, שורות 31-33, וכן עמ' 43 שורה 1).

בחקירתה הנגדית של הנתבעת מיום 16.3.2011 נשאלה האחרונה (ראה: עמ' 29 לפרוטוקול, שורות 29-:

"ש.זה הקול שלך?

ת.אני לא מצליחה לזהות את הקול שלי.

ש. את הקול הזה את מזהה?

ת. ישראל.

ש. את הקול שלו את כן מזהה?

ת. זה ישראל שניהל את המטה שלי.

ש. כשהוא מדבר על חדוה הוא מדבר עליך?

ת. הוא ניהל את המטה.

ש. אני מפנה אותך בקלטת לקטע שמתחיל בשעה ו – 10 דקות ו – 38 שניות. זה הקול

שלך?

ת. אני לא מצליחה לזהות את הקול שלי.

ש. אני עובר לקטע בעמ' 25. זה הקול שלך?

ת. הקול של מנהל המטה מסורס ואני לא מצליחה לזהות את הקול שלי.

ש. הדברים שנאמרו הם דברים שאת זוכרת שאמרת?

ת. המסרים תואמים את הנושאים שדיברתי עליהם. איכות הסביבה, איכות חיים, כספי

ונכסי ציבור, מינהל תקין.

ש. אחרי ששמעת קטע יותר ארוך את מזהה את קולך?

ת. זה לא הסגנון שלי, זה לא המסרים שלי, אני לא מצליחה לזהות את הקול שלי כאן.

ש. נעבור לחוג הבית מיום 29.10.08. עובר לקטע שמתחיל בדקה 19 השניה 44. זאת את?

ת. זה היה כמה ימים לפני הבחירות ולא היה לי קול. זה לא הקול שלי.

הנתבעת העידה שוב ושוב כי היא אינה מזהה את קולה בקלטות. התובע לא צירף חוות דעת של מומחה מטעמו אשר תקבע כי המדובר בקלטות אותנטיות וכי לא נעשתה כל התערבות פסולה בהליך ההקלטה ובסרט ההקלטה לאחר מכן.

ב"כ התובע ביקש מבית המשפט למנות מומחה לזיהוי קול. לא ראיתי בזה צורך, במיוחד לאור החלטתי דלעיל כי הפרסומים הנטענים בחוג בו היה או לא היה מר הר שמש אינם מהווים לשון הרע.

ממכלול הראיות והעדויות המונחות בפני אני סבורה כי לא הוכחה אמינותן הטכנית של שתי ההקלטות אשר הוגשו באמצעות החוקרים בענייננו:

לא למותר לציין כי התמליל הוא ראיה משנית בלבד. אין הוא ראיה ראשית. שמעתי ,כפי שביקש ב"כ התובע את התקליטור ,ובו שתי ההקלטות ,פעמיים. לא תמיד התמליל נאמן, ומקומות שונים לא תומללו כלל.

תנאי מס 5:

זיהוי קולות הדוברים בהקלטה הינו תנאי מהותי גם כן לקבילותו הטכנית של סרט ההקלטה, שכן רק בדרך זו ניתן לשייך את השיחה למשוחחים הרלבנטיים (ראה: י.קדמי, על העדות, חלק שלישי, בעמ' 1325 וכן ההפניות שם: לב"ש 824/83 וב"ש 794/83).

כאמור, לא הוכחה בענייננו זהות קולה של הנתבעת ואף מהטעם הזה הקלטות אינן קבילות, שכן בכל מקרה שבו מבקשים להציג קלטת כראייה לעולם יש להוכיח את שייכות הקולות לדוברים הרלבנטיים. לא הוכח תנאי 5.

על כן הנני קובעת כי התובע לא הוכיח אמינותן הטכנית של ההקלטות הללו , ובנוסף לאור

העובדה כי קולה של הנתבעת לא זוהה, התקליטור אינו קביל כראיה

תקליטור הוידאו:

למעלה מן הצורך: גב' הילה בר מכר העידה כי החוקר הר שמש לא נכח בחוג הבית מיום 16.10.08 אצל משפחת מדמון וכי היא מכירה אותו היטב שכן הייתה הלקוחה שלו ומשפחותיהם אף יצאו לטיול. עדה זו אף המציאה תמונה ( נ/5) שם נראה החוקר הר שמש בטיול זה.

בעקבות עדות זו, הגיש התובע תצהיר נוסף של החוקר הר שמש כעד הזמה, אליו צורף דיסק שעליו צרוב סרט וידאו המתעד את חוג הבית, אך בסרט זה לא ניתן להיווכח מיהו הצלם שמצלם את חוג הבית, ואם כך הדבר מדוע לא הוגשה קלטת הוידאו במסגרת ראיותיו של התובע? אם כן, אני קובעת כי אין בקלטת הוידאו כדי להוכיח כי החוקר הר שמש הוא שנכח בחוג הבית.

אין באמור לעיל לקבוע כי הנתבעת לא אמרה את הדברים המיוחסים לה , אלא לקבוע כי

הראייה שנועדה להוכיח את אמירתם אינה ראייה קבילה.

העדים האחרים:

באשר לעדי התביעה, מר מיכאל חדד והגב' רימונה מאיר, שניהם העידו כי לא נכחו באף אחד מחוגי הבית של הנתבעת ולא ידוע להם מה נאמר בהם. העדה רימונה אישרה כי שמעה את הנתבעת מפיצה את השמועות אודות התובע. זו עדות מפי השמועה ואין בידי לקבלה.

העד חדד העיד כי שמע את הנתבעת אומרת למספר אנשים ליד בניין העירייה עת חילקה פליירים כי התובע מושחת ומקבל את כל העבודות של העירייה.

טענה זו לא נטענה בכתב התביעה, ואף לא הופיעה בתצהירו של מר חדד. מר חדד אינו עד נטרלי ומשלא שמע ולא העיד כי שמע איזה מן הפרסומים המהווים את עילת התביעה, אין לעדותו משקל ואין היא מסייעת לתובע בהוכחת תביעתו.

ג. הפרסומים – האם לשון הרע:

התקופה הרלוונטית כאמור לעיל היא תקופת בחירות לראשות עיריית חדרה. התובע והנתבעת הנם פעילי מחנות פוליטיים יריבים בעירייה. מן הצד האחד של המתרס ניצבת הנתבעת, חברת אופוזיציה במועצת העיר ויו"ר ועדת הביקורת בעירייה המקיימת חוגי בית אינטנסיביים מתוך מטרה להיבחר לראשות העירייה, ומצדו האחר, התובע, הידוע כמקורב לראש העירייה המכהן, פעיל במטה הבחירות שלו, ובעל חברה קבלנית זכיינית מטעם עיריית חדרה.

המדובר באנשים הפועלים בזירה הציבורית. הנתבעת ידועה בתוקף תפקידה כחברת מועצה, ומחוצה לה (כדברי העדה הגב' גמילי שלא נסתרו והעדים האחרים). הנתבעת סבורה כי תפקידה לשקף לציבור הבוחרים עניינים הקשורים בהתנהלות ראש העיר ומקורביו. מנגד התובע, כאמור מחד אדם פרטי בעל חברה לקבלנות, אך במקביל פעיל במטה הבחירות של ראש העיר. חברת הבנייה שבבעלותו הפכה "לזכיין שנתי" מטעם העירייה, ואין ספק למקרא המסמכים אשר צורפו לתצהיר הנתבעת כגון, מסמכי ביקורת העיריה וביקורת המדינה (נספחים ח' ו –י' לתצהיר הנתבעת) כי נמתחה ביקורת של ממש על זכייתו במכרזים שונים כאשר לא תמיד הצעתו היה, לדעת המבקרים, הזולה ביותר או מטעמים אחרים זכייתו במכרזים נראתה תמוהה. יש לציין עם זאת כי אין זה נכון שרק חברת התובע זכתה במכרזי עבודות עבור העיריה, אלא גם חברות אחרות זכו במכרזים שונים של עירית חדרה.

על פי הפסיקה ,על העוסקים בפעילות ציבורית, להיות ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר האדם מן השורה. הדעות בפסיקה חלוקות באשר למידת ההקפדה הנדרשת במערכת בחירות. יש הסבורים כי "העובדה שפרסום נעשה תוך כדי תעמולת בחירות מהווה ראייה לכאורה שהוא נעשה בתום לב" (א' שנהר "דיני לשון הרע" עמ' 37 והההערות שם) ויש הסבורים כי "...אין מקום בדרך כלל ששיקולי ההשפעה בבחירות ישפיעו ויכריעו במציאת איזון בין שני ערכים אלה, היינו שלרגל הרצון להשפיע על החבירות יש לתת משקל פחות לערך של שמירה על שמו הטוב של אדם ומעמדו מאשר היינו מיחסים לערך זה לולא הגורם של קיום בחירות" (שנהר שם).

יש תמיד לדאוג לאיזון בין חופש הביטוי והביקורת לבין הגנת שמו הטוב של אדם. הגישה הרצויה היא שלא כל אמירה שיש בה ביקורת, אף אם היא מופרזת קמעה או אף אם שזורים בה פה ושם אי דיוקים שאינם מרכזיים או דומינאנטיים, הנאמרת בשעת בחירות, כאשר צד מנסה לשכנע את הבוחר בצדקת דרכו - תשמש עילה לתביעת נזיקין בשל לשון הרע, שאלמלא כן בתי המשפט יהיו מוצפים בתביעות מסוג זה, ואין זו מדיניות משפטית רצויה.

בע"א 42736-09-11 אבי נעים נ' יהודה אלבוים (מיום 28.12.2011) כתב כב' השופט ברעם:

"8. אכן נכון, חוק איסור לשון הרע משקף איזון בין זכויות אדם בסיסיות במשטר דמוקרטי ולענייננו זכות יסוד לשם טוב אל מול זכות יסוד לחופש ביטוי. שתיהן נגזרות מכבוד האדם וקיים ביניהן מתח מתמיד (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (טרם פורסם), 4.8.2008 (להלן – "עניין נודלמן"); רע"א 4740/00 לימור840 ( 2001 ); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג( 3 ) 510 ( אמר נ' יוסף, פ"ד נה( 5 1989 ); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' איילון (לוני) הרציקוביץ', פ"ד נח( 3 )2002 ); א' שנהר, דיני ) 72 ( 2004 ); ע"א 6871/99 ששון נ' משה רום, פ"ד נו( 4 ) 558 לשון הרע ( 1997 ) (להלן – "שנהר". אין צורך להכביר במילים בדבר חשיבותו של חופש הביטוי, מן הזכויות הנעלות בזכויות האדם, אשר קיבל מעמד על בהלכה הפסוקה, מקדמת דנא, אף שלא נכלל במפורש בגדר זכויות אדם שנמנו בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, חרף חשיבותו הרבה, היקפו איננו בלתי מוגבל.

גבולותיו נקבעים כפרי איזון בינו לבין זכויות אדם מוכרות אחרות, ובינו לבין אינטרסים ציבוריים חשובים אחרים. מכאן, כי תחום התפרשותו אינו אחיד והיקפו עשוי להשתנות מעניין לעניין, בהתאם לטיב ולמשקל הזכות או הערך שכנגדו הוא מתמודד (עניין נודלמן, פסקאות 12-13 , רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (טרם פורסם) .11.200612).

9. אם כן, בגדר ההליך שלפניי אנו נדרשים, פעם נוספת, בקביעת גבולות חופש הביטוי, אשר כנגדו עומד ערך ההגנה על כבוד האדם כפרט וזכותו להגנה על שמו הטוב. המתח בין ערכים נוגדים אלה מתקיים, בענייננו, במסגרת השיח הציבורי, בו מעורב איש ציבור – המערער, בעל מעמד ציבורי ופוליטי – כראש מועצה מכהן.

בעניינם של אנשי ציבור, קיימים שיקולים כבדי משקל, המצדיקים את צמצומם של איסורי לשון הרע, בכל הנוגע לפרסומים העוסקים באנשי ציבור (שנהר, פרק 5). אכן נכון, תרופתו של איש הציבור המושמץ יכולה וצריכה להיות בפרסום נגדי, אשר יחשוף את הכזב שפורסם אודותיו (ע"א 214/89 לעיל, 864 ). מכאן יש להסיק, כי הסעד המשפטי צריך להינתן לו במידה פחותה מכפי שיינתן לאדם פרטי ששמו הטוב נפגע 1992 )). לשון אחר, ) 571 ,555 ( (ע"א 334/89 רבקה מיכאלי ואח' נ' אלמוג, פ"ד מו( 5 נטילת הסיכון על ידי אנשי הציבור מהווה מעין הסכמה מכלל מצידם, לא רק למידה מסוימת של טעויות בנוגע לפרסומים אודותיהם, אלא גם מחשיפת ענייניהם הפרטיים( שנהר, שם). בהקשר זה יש כאמור ליתן משקל רב לאינטרס הציבורי בהחלפה חופשית של מידע בענייני ציבור הנוגעים לאנשי ציבור. דגש מיוחד יש ליתן במקרים בהם מתעוררת שאלת פרסומים על אנשי ציבור במהלך קיומן של בחירות ואשר עוסקים באלה המתמודדים בהן, כבענייננו. הפסיקה הכירה בחשיבותה המיוחדת של תעמולת הבחירות לקיום ההליך הדמוקרטי וגיבשה כללים המקנים מעמד מיוחד לפרסומי לשון הרע, הנעשים לקראת בחירות.

כב' השופט ברעם החליט כי בנסיבות שם "יש ליתן משקל עודף לאינטרס הציבורי ולחופש הביטוי נוכח חשיבותה המיוחדת של תעמולת הבחירות, על פני זכותו של המערער להגיב על שמו הטוב" (פסקה 26).

לא למותר לציין ששם נקבע כי הפרסום היה לשון הרע אך עמדו למפרסם ההגנות בחוק.

אכן אין התובע נבחר ציבור והדבר לא נעלם מעיני , אך בהיותו פעיל במערכת הבחירות הוא משייך עצמו לקבוצה פוליטית מסוימת ויש מקום להחיל גם עליו את מטריית העניין לציבור.

ההבחנה בין הראוי לשמש עילה לתביעה ,לבין מה שאינו ראוי במקרי גבול היא גם עניין של טעם, מידה והיקף, אך מי שמשמש כפעיל במטה בחירות וכמי שחברה בבעלותו הנה זכיינית שנתית מטעם העירייה, צריך להיות מודע לאפשרות כי תופנה כלפיו ביקורת כזו או אחרת. כמובן מאליו בקורת אינה אמורה לכלול דברי השמצה והכפשה.

וכאמור לעיל, בדו"ח מבקר העיריה ודו"ח מבקר המדינה ,אכן יש טענות קשות בעניין התנהלות ראש העיריה ובדו"ח מבקר העיריה אף בהקשר לתובע.

חוגי הבית:

בענייננו יש לחלק את הפרסומים לשני חוגי הבית :

א. חוג הבית ב-16.10.08:

הפרסומים המיוחסים לנתבעת אשר נאמרו בחוג זה אינם מהווים לשון הרע.

אמירה כי ראש העיר מעסיק את בנו של פלוני וכי לבן ולבת יש בריכה או כי התובע בנה להם בית אין בה לשון הרע כמשמעותה בחוק, בין אם היא נכונה כעובדה בין אם לאו. יתר על כן, מתוך התמליל ומשמיעת ההקלטה ברי כי ההתייחסות הייתה בתשובה לשאלות מי מהקהל לקראת ממש סוף הביקור ולא מיוזמתה של הנתבעת. הדברים לא נאמרו במטרה לפגוע. היו אמירה של מספר שניות בתוך שיחה של כשעה וחצי וכאמור בשולי השוליים, משהו נקודתי בלבד, וייתכן כי אלמלא נשאלה הנתבעת על ידי מי מהקהל, "מי זה" כלל לא היה עולה שמו של התובע בחוג זה.

יתר על כן, שמיעת התקליטור כולו מלמדת כי פעמיים, לפני הזכרת שמו של התובע, בקשה הנתבעת לסיים את החוג.

הדברים כדלקמן נאמרים על ידי בזהירות מירבית: אותו קול אשר שאל מי זה? ואז ניתנה התשובה "רמי חסון" אמר גם לאחר מכן: "לא. רק 15 מליון, שאלתי מי זה. לא, נשמע גדול וזה מטואטא לסוף, כככה, בדרך אגב". נשמע כמו אותו קול אשר דבריו נשמעים לאחר סיום החוג, דברים שלא תומללו אך נשמעים ברור מאוד כי הדובר מחזיק את מכשיר ההקלטה.

דובר זה התחזה לאיש עסקים הנוסע תדיר לקפריסין מתגורר בקיסריה ומתכוון לעבור לחדרה ונרעש עמוקות ממה ששמע בחוג הבית. מר הר-שמש העיד כי התחזה לאיש עסקים.

אני דוחה את דבריו של הר-שמש כי היה זה בנה של הנתבעת שנשאל מי זה הקבלן, טענה הנשמעת חסרת הגיון. סביר להניח כי אם היה הבן בחוג הבית הרי הוא היה יודע במי מדובר ולא צריך לשאול את שם הקבלן, ובוודאי לא היה מותח ביקורת על אמו במעמד זה. סבורני, שוב בזהירות רבה, כי מי שאמר זאת דהיינו גם שאל "מי זה" וגם אמר את המשפט הנ"ל הוא בעל אותו קול אשר מכשיר ההקלטה היה בידיו, בין אם מר הר-שמש או אדם אחר שהגיע במיוחד לחוג להקליט.

ועוד לא למותר לציין כי השאלה "מי זה" לא נשאלה במקום בו היא כתובה בתמליל.

לאור הקביעה כי אין מדובר בלשון הרע, השאלה אם השתתף מר שמש בחוג הבית אם לאו אינה דרושה הכרעה . סוגיה זו אינה נקייה מספקות ודנתי בה בעת הדיון בנושא הקלטות והתמלילים .

ההתרשמות היא כי המטרה הייתה לא רק להקליט מה שנאמר, אלא לאחר שחוג הבית הראשון לא היה טוב (ישיבה מיום 15.4.2011 שורות 11-12) "שמו לנתבעת מלכודת" ונסו למשכה בלשונה כאשר נראה כי חוג הבית מתקרב לסיומו ואין היא מתייחסת כלל לתובע.

חוג הבית 29.10.08, הוקלט על ידי רווית כהן:

כאן היו 3 אמירות המיוחסות לנתבעת המהוות לשון הרע.

המילה "שוחד" איננה יכולה להיות בקונוטציה חיובית. מי שחשוד בקבלת שוחד או במתן שוחד חשוד במעשה עבירה. זה ביטוי העלול אכן לבזות או להשפיל אדם בעיני הבריות.

הביטוי... "לשחד 2 – 3 רמי חסון כאלה.." הוא ביטוי המהווה לשון הרע, ובהנחה כי הנתבעת היא זו אשר השמיעה אותו הרי פרסמה בחוג הבית לשון הרע על התובע, גם אם האמירה הייתה מכוונת להתנהלות העיריה או ראש העיר "רמי חסון כאלה" היה רק ביטוי ודוגמה וללא כוונה אישית כנגדו.

האמירה הנוגעת לחקירת משטרה אינה מהווה לשון הרע, נשוא האמירה היה ראש העיר אביטן, ולא רמי חסון והזכרת שמו כחלק מהחקירה אינו מהווה לשון הרע.

בנוסף כל הפרסומים נאמרו כאשר התובעת במעמדה הציבורי אמורה להעביר לידיעת הבוחרים אותם נושאים הקשורים להתנהלות תקינה.

אלו הייתי קובעת כי מדובר בלשון הרע, וכי אכן הנתבעת אמרה זאת, אכן עומדת לנתבעת ההגנה בסעיף בסעיף 15 (4) ביחד עם סעיף 16 (א) לחוק.

הגנות:

כאמור לעיל, הנתבעת טענה כי הפרסומים גם אם נאמרו אינם מהווים לשון הרע, ואם כן עומדות לה ההגנות בחוק של פרסום אמת, ותום לב על פי חובתה להגן על עניין ציבורי.

על מנת לקבוע באם ביטוי הוא לשון הרע, יש לפרשו באופן אובייקטיבי בהתאם לנסיבות בהן הוא נאמר האם יגרום להשפלה בעיני האדם הסביר, לא בהכרח המילים המדויקות, אלאההקשר בהם הדברים נאמרו. (ע.א. 4534/02, רשת שוקן נ' הרציקוביץ פד נח (ד) 558 (2004) בפסקה 9, וע.א. 10520/03 בן גביר נ' הנקנר (2006) פסקה 24. הקביעה היא בידי בית המשפט היושב בדין, מהי המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים. (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצמי פ"ד מ"ג 2 323 (1989) בע"מ 337.

בעניינו הנני קובעת כי הפרסום אם היה נעשה בתגובה לשאלה ולא מלכתחילה שכן עבר זמן רב מתחילת חוג הבית, לאחר שהנתבעת ביקשה לסיים את החוג ואלמלא נשאלה ייתכן ולא היה מוזכר כלל שמו של מר חסון. אין בדברים שנאמרו בחוג הבית ב -16.10.08 משום לשון הרע.

לא למותר לציין כי המלים "כן לבן ולבת והכל מצוין" נאמרו בציניות(כך נשמע באזניי) וכאמור בתגובה למי מהקהל ,אשר כאמור לעיל ,בזהירות רבה ,סבורני כי זה או מר הר-שמש או מי מטעמו.

אכן ניתן לטעון כי על פי התמליל מדובר בהקשר של התנהלות לא תקינה של העיריה ככלל וראש העיר בפרט כאשר לציבור בכללו עניין כיצד מתנהלת העיריה וכיצד מתנהל ראש העיר.

על כן בעניין הפרסומים של חוג 16.10.08, גם לו הייתי קובעת כי התקליטור קביל, והייתי מקבלת את דברי מר הר–שמש כי הנתבעת אמרה דברים אלו, וכי בגלל ההקשר יש משום לשון הרע, עומדת לנתבעת ההגנה של סעיף 15 (2) ו – (3) סעיף 16 א' לחוק.

סעיף 15 קובע כהגנה טובה במקרה והפרסום נעשה באופן כדלקמן:

15 (1)...

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי סביר של הנאשם או הנתבע, או של האדם שאליו הופנה הפרסום של מי שאותו אדם עניין בו עניין אישי כשר".

סעיף 16 (א) לחוק קובע כי: "אם עשה הנתבע את הפרסום באחת מהנסיבות האמורות בסעיף 15 לחוק וכאשר הפרסום לא חרג מתחום הסביר חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב".

הגנת אמת בפרסום תחול גם במקרה שבו קיים אמנם פער, בין המציאות על כל פרטיה לבין הפרסום, אך הפער מתבטא כ"פרט לואי שאין בה פגיעה של ממש". הפרסום צריך שייבחן עפ"י מהותו, כמכלול, לדקדק בכל פרט ופרט מהפרסום הפוגע ראה ע.א. 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין – אורבך ואח' (פורסם ביום 8.2.2012).

"עניין ציבורי" יש לפרש על דרך הרחבה.

נקודת האיזון הראויה היא כי העניין הציבורי ייבחן ביחס לפרסום כולו, ולא ביחס לכל משפט או אמירה שבו.

זאת ועוד לצורך קביעת קיומו של "עניין ציבורי" לצורך סעיף 14 אין החוק דורש כי מושא הפרסום יהיה בהכרח איש ציבור או דמות ציבורית (רנ"א 21858-08-10 אליהו שפיר ואח' נ' א.א. מעיינות בע"מ ואח').

"יש לזכור כי מדובר בנושאים המצויים בליבת העניין הציבורי נמעני הפרסום הם תושבי המועצה המקומית עניין תפקוד ראש המועצה שהוא אישיות ציבורית מובהקת" (ת.א. 12500/08 אבי נעים נ' ורדי מילר פורסם ביום 18.4.13). כב' השופט עודד שחם, ציטט מדברי בית המשפט לערעורים של קוויבק בענין lafferty, harwood partvers v. Parizeau (2003) canlii 32941 (qc c.a)

“In a discussion of public issues, however, where divergent 24 political ideas clash, it is customary to use strong and colourful 25 language. …..In this environment, participants rarely rely on 26 subtlety. Rather, their arsenals are filled with clear-cut and terse 27 statements which, if taken literally, could cause a person the loss 28 of esteem or consideration. However, unless there is a clear 29 abuse of the freedom of expression, there is no call for 30 intervention….In the context of political debate, a reasonable 31 person hearing accusations hurled back and forth between 32 clashing opponents generally knows enough not to take such 33 comments at face value. ‘an aggressive and hyperbolic style 34 contains its own antidote’”

כפי שכתב כב' השופט שחם, בהסתמכו על כב' השופט ריבלין בע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן (2005) (פורסם ביום 31.3.05) עמדה זו נועדה להבטיח את המרחב הנדרש לקיומן של דעות שונות ועל מנת להבטיח העברה חופשית של המידע.

מאזן הראיות:

על פי מכלול החומר הראייתי המונח בפני הגעתי לכלל מסקנה , כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי הנתבעת פרסמה את האמירות הפוגעניות המיוחסות לה בכתב התביעה.

המחלוקת הראשונית בין בעלי הדין נעוצה בשאלה, שהיא עובדתית בעיקרה, על אודות מעורבותה של הנתבעת בפרסום אמירות פוגעניות על התובע, במהלך 2 חוגי בית.

נטל הראיה והשכנוע להוכיח את היסודות העובדתיים של עילת התובענה (התנהגות הנתבעת בפרסום לשון הרע) מוטלים על התובע בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה.

אין בתקליטור א אשר הוגש מטעם התובע, להוכחת טענותיו בדבר הפרסום, ראייה כשרה להוכיח את אמיתות הדברים האמורים בהן. בנוסף, אי התייצבות התובע וחוסר מוכנתו לעמוד בחקירה נגדית ,מבססים את הטעון כי לו היה נחקר היה מתברר כי הדברים המיוחסים לנתבעת הם אמת, וכי לא נגרם לו כל נזק.

פיצויים:

לא זה המקרה שהיה לנגד עיני המחוקק ובית המשפט העליון כאשר קבעו כי ניתן לפצות אף ללא הוכחת נזק.

התובע "ארב" לנתבעת וחכה שתמעד. כפי שהחוקר הר שמש עצמו העיד, חוג הבית הראשון "לא היה טוב", לא נאמרה בו מלה על רמי חסון, ולכן נשלח החוקר לחוג בית שני, שם התחזה לאיש עסקים מקפריסין כפי שעולה מההקלטה (לא מן התמליל) וכפי שהעיד בעצמו. משלא הזכירה הנתבעת את רמי חסון עד כמעט סוף החוג, טרח מאן דהוא, וכאמור כמדומני שזה החוקר עצמו או מי שבא להקליט מטעמו ,לוודא כי תגיד את השם רמי חסון.

היה ברור לחוקר ולשולחיו כי עדיין אין לשון הרע, ולכן נשלחה גם גב' רווית כהן לחוג בית שלישי בו

נאמר המשפט היחיד שיכול ויהיה לשון הרע ,דהיינו ענין השוחד. גם כאן אין התמליל תואם במלואו להקלטה עצמה, כפי ששמעתיה, אם כי אכך המשפט עצמו נשמע כשברקע דברים נוספים שלא תומללו.

התובע בחר לא להעיד ובעיני יש לכך משקל רב לכנות התביעה . אמנם נקבע כי אין צורך להוכיח נזק ממון על מנת לחייב בפיצוי את המעוול, אך אין לומר כי הוא פטור מלהוכיח לחלוטין האם ואיך פגע בו לשון הרע. ואם נגרמה לו עגמת נפש רק הוא יכול להעיד על כך. מחזור עסקיו גדל, ואיש לא העיד כי נמנע בעקבות הפרסומים ליצור אתו קשר כזה או אחר, או כי משפחתו נפגעה.

התובע סבור כי יש לחייב את הנתבעת ב – 500,000 ₪ על פי סעיף 7 (ב) לחוק, מן הנימוקים המפורטים בסיכומיו.

התכלית העיקרית של פסיקת פיצויים היא תרופתית וכפי שקבע כב' הנשיא ברק ברע"א 4740/00 אמר נ' יוסף פ"ד נה (5) 510 2001 המטרה היה "להסיר" את הנזק ולהיטיבו, ונועד להשיג 3 יעדים: לעודד את רוחו של הנפגע, לתקן את הנזק לשמו הטוב ולמרקו. לשם כך "יתחשב בית המשפט בין היתר בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו בהשפחה שסבל, בכאב ובסל שהיו מנת חלקו ובתוצאה הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע תעריפים. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים.

אכן התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ואחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על ניזקו באותה..."

כאשר מדובר בנזק כללי, אין בית המשפט כפוף לפיצוי הסטטורי (ע"א 18100-01-04 כהן נ' יחזקאלי (14.12.2009) וההפניה לע"א 89/04 ד"ר נודלמן נ' שרנסקינ' 4.8.2008.

כב' השופט סוקול בעניינה של הנתבעת בפסק דין 18100-01-09 הנ"ל מצטט את דברי בית המשפט בע"א 89/04 הנ"ל פיסקה 51.

כמו שם גם כאן יש לבחון את האמירות על רקע הנסיבות. כמו שם גם כאן רלוונטיים דברי כב' השופט סוקול:

"יש חשיבות גדולה לעודד את השיח הציבורי בעניינים הנוגעים לציבור כולו.

ביקורת פתוחה על פעולות הרשמיות לרבות רשויות מקומיות, הינה הכרח בחברה דמוקרטית. רק ביקורת חופשית תבטיח שמירה על האינטרס הציבורי ותרתיע נבחרי ציבור מלפעול לקראת אינטרסים זהים ובניגוד לאינטרס הציבורי הרחב.

לפיכך יש הכרח להגן על חופש הביטוח גם של מי שמתנגד לפעילות הרשות ומבקש להתריעה מפני מעשים שפוגעים באינטרס הציבורי.

אין ספק כי ההכרח בזכות הביקורת ובחופש הביטוי של המבקר אינה הכשר להשתלחות חסרת הרסן ולאמירות פוגעות, אולם כשבאים אנו לבחון את טיבו של ביטוי ואת שיעור הפיצוי המגיע לנפגע עלינו להיזהר בין נרתיע את המבקרים ונביא לסתימת הגולל על הביקורת כולה.

כב' השופט סוקול הפנה לדברי כב' השופט עמית כפי שצוטט בפסק הדין נשוא הערעור:

"אל לו לבית המשפט לבחון ולבדוק בציציותיו של כל ביטוי ואמירה היוצאים מפיו של פלוני שאם כך עשינו, נמצאנו מדכאים את חופש הביטוי שאין חולק על חשיבותו ומרכזיותו".

כב' השופט סוקול הצטרף לדברים אלו ואף אנוכי בכל הכבוד הראוי מצטרפת אליהם.

דברים אלו יפים גם לתביעה כאן.

גם לו הייתי קובעת כי התקליטור א קביל, כי התמלילים משקפים נאמנה את הדברים וכי הנתבעת אמרה את כל אשר יוחס לה, יש לדחות את התביעה. ארבעה מתוך חמשת הפרסומים אינם לשון הרע. לו הייתי קובעת שהם לשון הרע ,עומדת לנתבעת ההגנות בחוק כמפורט לעיל. ולגבי הביטוי החמישי שהוא אכן לשון הרע עומדת לה ההגנה ואלמלא הייתה עומדת לה ההגנה, התובע לא הוכיח ולו ברמז כי נפגע באופן כלשהוא.

אדרבא ,כפי שפורט לעיל דעתי היא כי זו יוזמה בניסיון לרפות ידיה של התובעת , ולכן אין רלוונטיות בנסיבות אלו למטרות פסיקת הפיצויים כפי שקבע כב' הנשיא ברק. התובע לא היה נושא בחוגי הבית , בוודאי לא בחוג הבית הראשון שם הדברים נאמרו בשולים ובתשובות לשאלות מוזמנות כפי שפורט לעיל ,וברי מתוך כך כי ללא כל כוונה לפגוע.

יש לומר כי גם לו הייתי סבורה כי יש לקבל את התביעה בגין המשפט "לשחד 2 – 3 רמי חסון כאלה" ,בנסיבות העניין, הפיצוי אותו הייתי קובעת היה עומד על 3,000 ₪ בלבד.

התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בשיעור 12,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.