1. בפניי בקשת החייבת להכריזה פוש"ר.

בדיון שהתקיים בעניינה ביום 16.1.2012 הכנ"ר לא התנגד לבקשתה, לאחר ששוכנע כי לא נמצא חוסר תום לב ביצירת חובותיה ובהתנהלותה בהליכי הפש"ר, ואף המליץ ליתן לה הפטר לאלתר.

2. המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפוש"ר, עפ"י הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, מתייחס לשאלה אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

3. מנימוקי הבקשה, לאור עמדת הכנ"ר ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייבת אשר לא התייצבו לישיבה שהתקימה בעניינה ולא הגיבו להודעות שנשלחו אליהם בעקבות ישיבה זו, אני מקבלת את הבקשה ומכריזה כי החייבת פושטת רגל.

4. לאור עמדתו של ב"כ הכנ"ר, ולאחר ששוכנעתי בקיומן של נסיבות המצדיקות מתן הפטר לאלתר, וביניהן העדר תועלת לנושים, אני עושה שימוש בסמכותי על פי סעיף 18 ה (א)(3) לפקודה, ונותנת לחייבת הפטר לאלתר מחובותיה, מתוך הכרה כי אין בניהול ההליכים של פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושיה.

.

5. כל ההגבלות שהוטלו על החייב בטלות בזה, לרבות הצו לעיכוב יציאתה מן הארץ.

הכספים שהצטברו בקופת הכינוס יועברו לכנ"ר על חשבון שכרו והוצאותיו.

החלטה זו נתנה בפועלי כרשמת.

ניתן היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.