1. התובעת, ילידת 1949 ובת 64 כיום, מוכרת בחנות בגדים לפני התאונה הראשונה ומנהלת חשבונות בהכשרתה, עתרה נגד הנתבעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בשל 2 תאונות דרכים - הראשונה מיום 03/12/08, (להלן – התאונה הראשונה) והשניה מיום 27/04/09 (להלן – התאונה השניה).

2. אין מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק).

התאונה הראשונה

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל וועדה רפואית קבעה ביום 06/04/10, כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% החל מיום 01/03/10 (10% אורטופדית - בגין הפגיעה בירך שמאל; 10% פלסטית - בגין צלקת בירך ימין). תקנה 15 לא הופעלה.

בנוסף קבעו הועדות הרפואיות תקופות אי כושר ונכויות זמניות כדלקמן:

3 חודשי אי כושר מלא.

100% למשך חצי שנה מתום תקופת אי הכושר..

50% למשך חודשיים נוספים.

40% למשך חודשיים נוספים.

30% למשך חודשיים נוספים.

התובעת עברה ניתוח להחלפת מפרק ירך שמאל ביום 10/04/11. לאחר הניתוח הגישה התובעת בקשה להחמרת מצב וועדה רפואית קבעה ביום 16/05/12, כי מצב התובעת הוחמר וכי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 28% החל מיום 16/01/12 (20% אורטופדית - בגין הפגיעה בירך שמאל; 10% פלסטית - בגין צלקת בירך ימין). תקנה 15 לא הופעלה.

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר להשפעת הנכויות על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5. לאחר שמיעת עדויות ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית –

אין מחלוקת בין הצדדים, כי נכותה הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובעת בעקבות התאונה מסתכמת ב 28%.

5.2. נכות תפקודית –

הצדדים העלו בסיכומיהם טענות בעניין שעור נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה (התובעת טענה כי נכותה התפקודית הינה בשיעור 100% והנתבעת טענה לנכות תפקודית בשיעור 20%).

הנתבעת טענה, בין היתר, לקיומן של בעיות רפואיות קודמות אצל התובעת בהסתמך על התיעוד הרפואי שצורף לתיק.

על פי סע' 6א' לחוק ותקנה 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 (להלן – התקנות), הוכחת כל עניין שברפואה תעשה על ידי מומחה מטעם בית המשפט.

גם מצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונת הדרכים צריך להיקבע על ידי מומחה רפואי שנתמנה על ידי בית המשפט (גם כאשר מדובר בהעלאת טענה של מצב רפואי קודם על ידי הנתבעת; ראה לעניין זה - תקנה 3 לתקנות; רע"א 1426/03 נאסר בלאל ו-2 אח' נ' שולי אברג'יל, תק-על 2003(1), 2006).

הנתבעת לא עתרה בבקשה למינוי מומחים רפואיים, ועל כן טענותיה בעניין זה נדחות.

בעת קביעת הנכות התפקודית יש לקחת בחשבון את שיעור הנכות, מהות הפגיעה (הגבלה בתנועות הירך) ומקצועה של התובעת (מקצוע הדורש מאמץ פיסי).

בנוסף יש להתחשב בטיפולים הרפואיים אותם עברה התובעת (שני ניתוחים בשנים 2008 ו-2011), אשר לא הביאו להטבה אלא אף החמירו מצבה.

מצד אחר, בשים לב לגובה שכרה של התובעת לפני התאונה (ראה להלן) ולהכשרתה המקצועית (מנהלת חשבונות – מקצוע אשר דורש מאמץ פיסי ברמה פחותה בהרבה מעבודתה כמוכרת בחנות בגדים), אין לקבל את טענת התובעת כי איבדה את יכולת ההשתכרות לחלוטין.

עוד יצוין כי כיום מסתכמות הכנסותיה החודשיות של התובעת בסך של 3,300 ₪ (קצבאות שאירים וזקנה מהמל"ל).

לצורך חישוב נזקיה של התובעת, נוכח קביעות המל"ל והמומחה מטעמו (פרופסור פלד) לעניין הנכות הפלסטית (לפיהן אין מדובר בצלקת דביקה או מגבילה בתנועות ואין סימני דלקת או גירוי), ומצד אחר בשים לב למיקום הצלקת וגודלה, אני קובע כי נכותה התפקודית בגין הצלקת היא כמחצית מהנכות הרפואית שנפסקה בגינה, היינו 5%. בהקשר זה יצוין, כי בניגוד לטענת ב"כ התובעת, לפיה על פי סעיף 75(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 הנכות בשיעור 10% ניתנת בגין צלקת שהינה מכאיבה וגם מכערת, הסעיף קובע במפורש כי נכות בשיעור 10% ניתנת בגין צלקות שהינן מכאיבות או מכערות" (משמע, אין מדובר בשני תנאים מצטברים לצורך הקניית הנכות).

בשים לב ל: קביעות המל"ל בחוות הדעת לעניין הנכות האורטופדית וההגבלות הרפואיות שנותרו לתובעת בעקבות התאונה, מהות עיסוקה של התובעת לפני התאונה (עבודה אשר כוללת מאמץ פיסי), העובדה שאינה עובדת במומה מאז התאונה, גילה של התובעת וכל פרמטר רלוונטי נוסף, אני קובע כי נכותה התפקודית היא בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לה בתחום האורטופדי בשקלול מחצית מהנכות הרפואית בתחום הפלסטי, היינו - 24% נכות תפקודית.

5.3. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיה של התובעת בגין התאונה הראשונה כדלקמן:

5.3.1. כאב וסבל -

לפי 28% נכות רפואית, 20 ימי אשפוז (תקופות האשפוז: מיום 03/12/08 ועד 09/12/08 וכן מיום 10/04/11 ועד 22/04/11) ובניכוי גיל – 44,000 ₪ (מעוגל), נכון להיום.

5.3.2. הפסדי השתכרות לעבר -

לטענת התובעת טרם קרות התאונה הראשונה היא עבדה בשתי עבודות במקביל: מוכרת בחנות בגדים (שכירה) ומנהלת חשבונות (עצמאית).

לטענתה מעבודתה כמנהלת חשבונות השתכרה סך של 2,500 ₪ לחודש. עוד טענה התובעת בעניין זה, כי חזרה לעבודה זו כשנה לאחר קרות התאונה הראשונה ושכרה ירד ל 1,500 ₪ בחודש עקב עזיבת לקוחות קבועים.

טענות התובעת בעניין עבודתה כמנהלת חשבונות עצמאית והיקף השתכרותה בעבודה זו לא הוכחו כנדרש. התובעת לא דיווחה על הכנסתה הנטענת מעבודה זו לשלטונות המס ולא צירפה מסמכים להוכחת שיעור ההכנסה הנטען (ראה גם עדותה בעניין זה בעמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 02/02/11). התובעת לא זימנה לקוחות לעדות (לטענתה אינה מעוניינת "לחשוף שמות"). גם בתביעתה למל"ל ובמסמכים הרפואיים טענה התובעת כי היא עובדת רק כמוכרת בחנות בגדים.

בנוסף, התובעת צירפה לתצהירה אישור של יועץ המס זיו לודויג, לפיו התובעת מבצעת ניהול ספרים עבור לקוחות פרטיים וכי מספר הלקוחות ירד לאחר התאונה הראשונה (ללא פירוט גובה ההכנסות מעבודה זו). יועץ המס לא זומן על ידי התובעת לעדות. במצב דברים זה, בשים לב לרמת ההוכחה המוגברת הנדרשת (לעניין הכנסות לא מדווחות) ובהיעדר ראיות כלשהן מטעם התובעת להוכחת עצם עבודתה כמנהלת חשבונות עצמאית ושיעור ההשתכרות הנטען, נדחות טענות התובעת בעניין זה וחישוב הפיצויים יבוסס על שיעור השתכרותה של התובעת בעבודתה כמוכרת בחנות בגדים.

נוכח המחלוקת לעניין גובה ההכנסה החודשית, שכרה של התובעת בעבודתה כמוכרת בחנות בגדים ייקבע בהתאם לשכר הרבע שנתי של התובעת על פי המל"ל (טרם קרות התאונה) – 14,499 ₪. 4,833 ₪ לחודש ברוטו. בשערוך להיום (הצמדה) – 5,300 ₪ נטו נכון להיום (אין ניכויי מס).

התובעת לא שבה לעבודתה לאחר קרות התאונה הראשונה. בנסיבות, ובהתאם לקביעותיי לעניין הנכות התפקודית. ייקבעו הפסדי השכר לעבר בהתאמה לתקופות אי כושר רלוונטיות, הנכויות הזמניות שנקבעו (כאשר בשים לב למהות עבודתה, ייפסק פיצוי מלא בגין התקופות בהן נקבעו נכויות זמניות גבוהות, בשיעור של 40% ומעלה), נכותה הצמיתה טרם הניתוח להחלפת מפרק הירך והנכות הצמיתה שנקבעה לאחר הניתוח.

בהתאם לאמור לעיל, להלן חישוב הפסדי התובעת בעבר:

מיום התאונה ועד ליום 31/12/09 – פיצוי מלא בגין 13 חודשים בסך של 73,000 ₪, נכון להיום (ריבית מאמצע התקופה).

מיום 01/01/10 ועד 28/02/10 – 2 חודשים, נכות זמנית בשיעור 30% - סך של 3,000 ₪, נכון להיום.

מיום 01/03/10 ועד 10/04/11 – 13 חודשים (מעוגל). התקופה בה נקבעה לתובעת 19% נכות צמיתה. ייפסק הפסד על פי 15% נכות תפקודית (בהתאמה לקביעותיי בעניין הנכות התפקודית בסעיף 5.2 לפסק הדין). סך של 11,000 ₪, נכון להיום.

מיום 10/04/11 ועד 31/05/11 – 2 חודשים (מעוגל). בשים לב למהות הניתוח אותו עברה התובעת, תקופת האשפוז בגינו וחרף היעדר אישורי אי כושר, אניח כי התובעת שהתה באי כושר מלא בתקופה זו. סך של 11,000 ₪, נכון להיום.

מיום 01/06/11 ועד היום – 21 חודשים (מעוגל). על פי נכות תפקודית בשיעור 24%. סך של 27,000 ₪, נכון להיום.

סך ההפסדים לעבר – 125,000 ₪.

5.3.3. הפסדי השתכרות לעתיד -

בהתחשב בנתוניה של התובעת (ובמיוחד: מהות העבודה לפני התאונה, הכשרתה המקצועית, גילה והפרשי ההשתכרות בין שכרה הממוצע החודשי לפני התאונה ושיעור הכנסותיה כיום), אני קובע כי נכותה התפקודית משקפת את הגריעה מכושר השתכרותה.

בנסיבות האמורות ראוי להעריך את נזקה לעתיד בפרמטר של הפסד כושר השתכרות, על בסיס הפרמטרים הבאים – שכר נטו של 5,300 ₪, נכותה התפקודית של התובעת, גילה ומשך שנות העבודה שנותרו לה עד גיל 67.

על פי הנזכר אני מעריך את הפסד כושר השתכרותה של התובעת בעתיד בסך של - 53,000 ₪, נכון להיום (חישוב מקסימום לפי שכרה ו-24% נכות תפקודית).

5.3.4. הפסד פנסיה-

בהתחשב במקצועה של התובעת, במהות פגיעתה ונכותה התפקודית, שיעור ההפרשות לפנסיה וזכויות סוציאליות לפני התאונה (על פי האסמכתאות שהוצגו), ובהתאם לפסיקה רלוונטית (ראה - ע"א 9079/04 אלון לילך (שושנה) נ' חגי לאופר ואח', תק-על 2007(2), 282, עמ' 286 ואילך והאסמכתאות המפורטות שם) ולהוראות צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסך של – 18,000 ₪, נכון להיום (בהתבסס על שכרה, נכותה התפקודית, הפחתת שיעורי הפרשות העובד ובהיוון כפול מתאים בגין הפיצוי לעתיד).

5.3.5. הוצאות (לעבר ולעתיד) -

בשים לב לקבלות שהציגה התובעת (קבלות מעטות וחלקיות בלבד ביחס לסכום ההוצאות הנטען), לנכותה הרפואית והתפקודית של התובעת, לתקופות אי הכושר לאחר התאונה ולכך שהתובעת זכאית להחזר רוב הוצאותיה מהמל"ל ומקופת החולים, אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי של - 7,000 ₪, נכון להיום.

5.3.6. עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) -

התובעת טענה כי לאחר התאונה ועד היום נעזרה בבני משפחה וחברים ואף בעזרה בתשלום.

התובעת לא הצליחה להוכיח כנדרש בהליך אזרחי את טענותיה בדבר קבלת עזרה בתשלום (התובעת לא זימנה לעדות את נותני העזרה הנטענים ולא תמכה טענותיה באמצעות הבאת ראיות אחרות).

יחד עם זאת, בשים לב ל: עדויות העדים מטעם התובעת בעניין זה (באשר להיקף העזרה שניתנה לתובעת ללא תמורה), קביעות המל"ל לעניין הנכות האורטופדית וההגבלות הרפואיות שנותרו לתובעת בעקבות התאונה, תקופות האשפוז, אי הכושר והנכויות הזמניות לאחר התאונה והטיפולים הרפואיים להם נדרשה, ייפסק סכום גלובלי בגין עזרה לעבר. בנוסף, יש לקבוע כי התובעת תזדקק לעזרת צד ג' עתידית של יום בשבוע.

אני קובע פיצוי על דרך האומדנא בגין עזרה זו, לעבר ולעתיד (בזיקה להיקף העזרה, עלותה וגילה של התובעת), בסך של 100,000 ₪, נכון להיום.

5.3.7. סך כל הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה הראשונה לפני ניכויים – 347,000 ₪.

5.3.8. ניכויים –

מסכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה הראשונה יש לנכות את השווי המשוערך של התשלום התכוף שקיבלה התובעת מהנתבעת בסך 13,000 ₪ ביום 30/04/09, ובשערוך להיום (לאחר עיקור שכ"ט ומע"מ בגינו) – 14,000 ₪.

בנוסף, יש לנכות תגמולי מל"ל משוערכים בסך של 103,000 ₪ (מעוגל; על פי האסמכתאות שצורפו לסיכומי הנתבעת).

סך הניכויים – 117,000 ₪.

5.3.9. סך כל הפיצוי המגיע לתובעת בגין התאונה הראשונה לאחר ניכויים – 230,000 ₪.

התאונה השניה

6. התובעת נפגעה בתאונה נוספת ביום 27/04/09. הוצג מסמך רפואי בודד (תעודת חדר מיון) בו מאובחנות פגיעות קלות. הוצגו אישורי כושר למשך 3 ימים לאחר התאונה (החופפים לתקופת אי הכושר המלא בה שהתה התובעת לאחר קרות התאונה הראשונה). לא הוגשה על ידי התובעת בקשה למינוי מומחים רפואיים ולא נטענה על ידה טענה לנכות.

בשים לב לאמור לעיל, שוכנעתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך כולל של 6,000 ₪ בגין נזקיה בתאונה השניה.

7. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 236,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה.

החיובים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

8. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ומתייתרת הופעתם לשימועו.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.