1. א. התובעת - הינה חברה הרשומה בישראל ועיסוקה, בין היתר, בניכיון
שיקים.

ב. הנתבעת - הינה חברה הרשומה בישראל ועוסקת בשיקום נפגעי נפש בקהילה באמצעות הוסטלים המנוהלים על ידה.

2. במסגרת פעילותה, הגיעו לידי התובעת שני שיקים הנחזים להיות משוכים מחשבון הבנק של הנתבעת מס' 409600644 המתנהל בבנק פועלי אגודת ישראל בע"מ, סניף 187 בחיפה ופרטיהם כדלהלן:

שיק ע"ס 20,000 ₪ ז.פ. 16.4.08

שיק ע"ס 10,000 ₪ ז.פ. 16.5.08

(להלן: "השיקים").

אין חולק כי אכן חשבון הבנק הנדון הינו של הנתבעת.

3. השקים הוצגו לפירעון אך חוללו ולפיכך פנתה התובעת לביצוע גבייתם בהליכי הוצל"פ. הנתבעת הגישה התנגדות ובמסגרת הסכמה דיונית ניתנה לה רשות להגן ולפיכך הועבר התיק לדיון בביהמ"ש השלום לדיון בהליך של סדר דין מהיר.

4. טענות התובעת:

התשתית העובדתית פורטה רק בתצהיר אחד מטעם התובעת - של הגב' אקוקה עליזה עובדת התובעת.

א. טוענת כי השקים הגיעו לידיה במסגרת עסקת ניכיון שבוצעה כדלהלן.

ב. ביום 18.3.08 הופיעו במשרד התובעת שני אנשים האחד בשם אבו זיד סאלח נושא ת.ז 055165229 אשר טען כי קיבל את השיקים מהשני שהגיע איתו, קבלן שיפוצים בשם אברהים חורי אשר קיבלם מהנתבעת.

צילום השיקים צורף לתצהיר כנספח א'.

לאימות דבריהם הציגו השניים חשבונית מס מיום 21.1.08 שהופקה על ידי חברה שבבעלות חורי בשם "שיפוצי הדר כרמל" - צורפה לתצהיר וסומנה "ד".

ג. החשבונית מלמדת, לכאורה, על ביצוע עבודה מטעם החברה של חורי לטובת מבנה שבהחזקת ובניהול הנתבעת, אך פרטיה לא מצויינים בחשבונית.

ד. מטעמי זהירות, התקשרה עליזה למשרדי הנתבעת במעמד השניים הנ"ל, ובטרם אישרה לבצע את עסקת הניכיון, ושוחחה טלפונית עם מנכ"ל הנתבעת, נעם טלר, והקליטה את השיחה, התמליל צורף לתצהירה כנספח "ג'".

ה. לאחר שטלר אישר בטלפון כי הנתבעת עובדת עם הקבלן חורי וכן אישר את משיכת השיקים, בוצעה עסקת הניכיון כאשר שני השקים נמסרו לתובעת ואבו זיד קיבל בתמורה מהתובעת את הסך של 28,447 ₪, דהיינו נוכתה עמלת הזיכיון בסך של 1,553 ₪.

ו. בגין עסקת הניכיון הוציאה התובעת קבלה המאשרת את רכישת השקים. צורפה כנספח "ב" לתצהיר.

5. הנתבעת, באמצעות תצהיר מנהלה נעם טלר, טענה כי השקים לא נמשכו על ידה אלא נגנבו ממשרדה במסגרת גניבה של מספר פנקסי שיקים, חתימתה וחתימת מנהלה זויפו, היא לא התקשרה בכל עסקה עם חורי ו/או עם אבו זייד בקשר לשקים אלו ולפיכך התובעת אינה אוחזת כשורה בשקים והנתבעת לא חייבת לה מאומה.

6. דיון בראיות הצדדים

התובעת מנסה לבסס את טענתה בשלוש ראיות:

א. מראה פני השיקים הנחזים להיות חתומים על ידי הנתבעת ומנהלה.

ב. עדותו של חורי כי ביצע עבודות שיפוץ עבור הנתבעת ואשר תמורתה קיבל את השקים ואף הוציא חשבונית מסודרת.

ג. שיחה טלפונית בין נציגת התובעת לבין מנהל הנתבעת, בשם טלר, ואשר במהלכה אישר טלר כי הנתבעת עובדת עם הקבלן חורי וכי מבחינת הנתבעת אין בעיה בקבלת ובהפקדת שני השיקים, כפי שמפורט בתמליל, בעמ' 2 למטה.

7. הנתבעת דוחה ראיות אלו וטוענת:

א. כנגד ראיה א' - חתימת המנהל טלר זויפה והדברים מאושרים בחוו"ד הגרפולוג יצחק חג'ג' מיום 28.7.10 אשר קובעת כי קיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זיהוי מס' 1 - הגבוהה ביותר בין דרגות הזיהוי - ולפיה קיימת סבירות בין 90%-100% כי הממצא נכון) שהן חתימת טלר על השיקים והן המלל המופיע בשקים לא נכתבו על ידו.

ב. כנגד ראיה ב' - חורי עצמו הופיע למתן עדות בביהמ"ש כעד מטעם התובעת, אך בעדותו התכחש לדברי עדת התביעה עליזה וטען כי הוא לא הופיע במשרד התובעת במסגרת ביצוע עסקת הנכיון, כי לא הוציא את החשבונית אלא היא זויפה וכן טען כי לא קיבל את השקים מהנתבעת.

ג. כנגד ראיה ג' - טלר לא הכחיש את שיחת הטלפון ואת התמליל, אלא טען שהוא אישר באופן כללי את העובדה כי הנתבעת עובדת עם הקבלן חורי, אך לא התייחס ספציפית לשקים נשוא העסקה ולכן אין בדבריו כדי לסתור את העובדה כי השקים הספציפיים נשוא התיק, נגנבו מהנתבעת ולא נמסרו לחורי.

ד. טענת הגניבה פורטה בתצהיר טלר ולפיה בחודש 10/07 נגנבו ממשרדי הנתבעת ברחוב העצמאות 43 חיפה מס' פנקסי שקים, אך רק לאחר תקופה מסוימת הדבר התגלה לנתבעת.

ביום 3.2.08 מסרה הנתבעת תלונה במשטרה על הגניבה, אישור על הגשתה צורפה לתצהיר טלר וסומנה "א".

הנתבעת מכחישה כל קשר עסקי לשיקים אלו, הם לא נחתמו על ידה ולא נמסרו לאף אחד בגין אף עסקה ולכן התובעת מחזיקה בשקים שלא כשורה.

8. התביעה נדונה בסדר דין מהיר ועל פי תקנה 214 ט"ז (ב) לתקסד"א. פסה"ד יהיה מנומק באופן תמציתי ולפיכך אתייחס בקצרה לראיות הצדדים ולא אתייחס לטענות שאינן תורמות לפסה"ד.

9. מעיון בראיות הצדדים והחומר שבתיק, אין ספק שיש לדחות את התביעה מאחר והתובעת לא הרימה את נטל הראיה הנדרש ממנה לצורך ביסוס התביעה.

להלן אתייחס ביתר הרחבה:

10. דיון בראיה א' של התובעת:

א. עד הנתבעת הרחיב בעניין הגניבה-בחקירה בעדות בביהמ"ש. הוא הוסיף כי נמצא חשוד בגניבה, חסן אבו נאג'י, שהועסק כאחד הפועלים של חורי שנעצר עד תום ההליכים, בגין התלונה על גניבת השיקים.

ב. אפשרתי לב"כ התובעת להאריך בחקירה הנגדית ורק בעניין הגניבה ניתנו תשובות מפורטות בשלושה עמ' פרוטוקולים מלאים (עמ' 12-14) ובהם מסר טלר גרסה מפורטת לגבי גניבת שקים, לגבי מכלול הגניבה של הפנקסים ולגבי אופן התנהלותו מול הבנק.

ג. דברי העד היו מפורטים, נשמעו אמינים ולא נסתרו ולפיכך אני מקבלם.

ד. העד הוסיף כי הנתבעת הגישה התנגדות ביחס לתביעות נוספות שהוגשו בהוצל"פ בקשר לשיקים אחרים ואשר מתנהלות.

ה. טענת הנתבעת כי השקים זויפו נתמכת בחוו"ד הגרפולוג יצחק חג'ג'.

המומחה לא הוזמן לחוו"ד מטעם הנתבעת ולאחר העיון בחוו"ד אני מקבל את ממצאיו הברורים ולפיהם הוא זיהה כי השקים, החתימות והמלל, זויפו - בדרגת זיהוי הגבוהה ביותר.

ו. משהאמנתי לעד הנתבעת כי השקים אכן נגנבו וכי לא נמסרו לחורי או לכל אדם אחר בקשר לעסקה כלשהיא, ומשהוכח על ידי מומחה כי הם זויפו, הרי לא נותר אלא לקבוע כי התובעת כשלה לחלוטין בראיה א' מטעמה או להוכחת התביעה.

11. דיון בראיה ב' של התובעת:

א. טוענת התובעת באמצעות העדה עליזה כי חורי הופיע במשרדה עם אבו זייד - סיפר של העיסקה עם הנתבעת שלפיה קיבל ממנה שני שקים ובתמורה הוציא חשבונית של החברה שלו שם מתוארת עבודת השיפוצים נשוא השיקים.

ב. את דבריה כי חורי ואבו זייד היו במשרדה יש לחלק לשניים: עצם הופעת חורי במשרדה, ותוקפה של החשבונית.

ג. לגבי הופעת חורי - טענה כי לא הכירה אותו קודם לכן וזו הייתה הפעם הראשונה שהגיע למשרדה והיא זיהתה אותו עם תעודת זהות.

בהמשך, אמרה העדה שהיא זוכרת אותו גם כיום (ביום מתן העדות 25.1.11) והוסיפה:

"אם תשים אותו בין 100 אנשים, אני אזהה אותו"

(עמ' 10 לפרו').

תוספת זו נראית בעיניי כהפרזה, כאשר היא ראתה אותו פעם אחת ובנסיבות שגרתיות לחלוטין, להיות בטוחה שתזהה אותו כעבור מס' שנים - אם יהיה בין 100 אנשים.

ד. אלא שחורי עצמו הופיע לעדות וטען כי החשבונית מזוייפת וכי לא היה במשרדי התובעת. הוא הוסיף כי את השיקים לא קיבל כלל ולא מהנתבעת, החשבונית לא נכתבה על ידו, החתימה לא שלו וכי הוא רואה את החשבונות לראשונה בעת הצגתה בפניו וכי היא לא מופיעה אצל מנהל החשבונות.

מאחר והוא זומן והעיד מטעם התובעת - אך העיד כנגדה - אפשרתי לחקור אותו בחקירה נגדית ולא רק ראשית.

העד נחקר למעשה בחקירה נגדית על ידי ב"כ שני הצדדים ודבריו דלעיל לא נסתרו.

דהיינו העד חורי סתר לחלוטין את כל טענותיה של העדה עליזה.

ה. גם אם אסבור כי הוא אינו דובר אמת בקשר להכחשתו את הופעתו במשרד התובעת ואקבל כנכונים את דברי העדה עליזה, וודאי הוא - כי היא לא יכולה לסתור את החלק השני בדבריו בכל הנוגע למהימנות החשבונית.

שהרי חורי הוא המקור היחיד לקיומה של החשבונית, ואם הוא טוען כי היא מזויפת ולא הוצאה על ידו - נופלת ממילא עדות עליזה בעניין זה, ואין לנו כל ראיה אחרת כי החשבונית נכונה.

נוסף לכך, עליזה עצמה העידה כי מבחינתה החשבונית היא עניין שולי וכי לא עניינה אותה אלא רק השיקים שנמסרו לה.

ו. נוסף לכך, העיד בדיון רו"ח סייגה מטעם הנתבעת כי החשבונית לא נרשמה בספרי הנתבעת למרות שאם היא הייתה מוצאת כדין ונמסרת לנתבעת, הייתה נרשמת כהוצאה כמקובל.

סביר בעייני להניח כי אם הייתה מבוצעת העסקה כפי שנחזית, הייתה הנתבעת עומדת על כך כי חורי ימסור לה את החשבונית כדי שתוכל לרשום אותה בספריה כהוצאה. מדובר בסכום גדול, והעדרה מספרי הנה"ח של הנתבעת מדברת בעד עצמה.

יצוין כי בין הנתבעת לבין חורי קיים קשר עסקי וכאשר בוצעה עבודה ע"י חורי והוצאה חשבונית כדין - היא נרשמה וכפי שפורט בעדות רו"ח הנתבעת וכנראה במסמך נ/1. ולכן דווקא העדרה של החשבונית נשוא התיק מרישומי הנתבעת - תומך בטענת חורי כי החשבונית זויפה וכי לא קיבל את השקים בתמורה לעבודה כלשהיא, ולא הוציא כלל חשבונית.

ז. לפיכך אני קובע כי נוכח עדותו של חורי ועדותו של רו"ח סייגה מטעם הנתבעת אין לקבל את דברי העדה עליזה כי ישנה חשבונית המהווה ראיה לכך שאכן נעשתה עסקה כלשהיא בין הנתבעת לבין חורי המתייחסת לשיקים נשוא התיק.

12. דיון בראיה ג' של התובעת:

א. העדה עליזה העידה כי התקשרה לנעם טלר כדי לוודא את אישורם של השקים, ונעם-

"אישר ואמר שמדובר בקבלן שעובד איתו (הכוונה לחורי א.ח.ו.) ואין בעיה ועל סמך זה נתתי את הכסף".

ובהמשך העידה כי לא נקבה במספרי שקים אלא בסכומים ובתאריכים (עמ' 4 לפרו').

ב. דברי העדה נתמכים מהאמור בתמליל השיחה שהוקלטה על ידה, עמ' 2 לתמליל בסופו.

ג. העד טלר בעדותו לא הכחיש את קיומה של השיחה כפי שפורטה בתמלול, אך אמר כי מדובר בשיחה קצרה של דקה ואף פחות של 15 שניות.

הדברים מוכחים מההיקף המצומצם של המשפטים שהוחלפו בין טלר ועליזה לפי התמליל.

טלר הסביר שישבו אצלו אנשים בחדר ומאחר והתובעת אכן עבדה עם חורי בשוטף, הוא אישר לעליזה שהוא עובד עם חורי אך השקים הספציפיים לא היו בפניו, הוא לא ידע את מספריהם ולכן לא יכול היה לבדוק את נכונותם במהלך שיחה של מס' שניות, ולא יכול היה לאשרם.

ד. אין ספק כי עדותו מסתברת ביותר. נוכח היקף הפעילות של החברה הנתבעת, המוציאה שקים רבים לספקים רבים, לא ייתכן שטלר אמור לזכור בעל פה שיקים וסכומים - אם הוצאו כדין או לא, במיוחד כאשר יש יחסי עבודה בין הנתבעת לאותו קבלן - חורי.

אם טלר היה מאשר את השקים בקשר לקבלן שהסתבר כי כלל לא עבד עם הנתבעת - קשה יותר היה לסגת מאישור זה, אך כאשר מדובר בקבלן שעובד בשוטף עם הנתבעת, הרי אישורו לעליזה ניתן באופן אוטומטי - במיוחד כאשר מדובר באישור כללי ולא אישור ספציפי לעסקה זו.

ה. לכך יש להוסיף כי לאחר יומיים, בשיחת טלפון נוספת, כבר הודיע טלר לעליזה כי היא מחזיקה שיקים (אחרים) שנגנבו מהנתבעת. דהיינו, טענת הגניבה לא חדשה לתובעת והיא מודעת לקיומה מהנתבעת בסמוך לעיסקה נשוא התיק ואף נקודה זו תומכת בטענת הנתבעת ובמהימנותה.

13. סיכום:

בנפרד, ובוודאי במצטבר, הוכח כי התובעת לא הרימה את נטל הראייה המוטל עליה להוכיח כי אכן שני השיקים נשוא התיק נמשכו כדין על ידי הנתבעת ולפיכך אני קובע כי השקים לא נמשכו על ידי הנתבעת אלא נגנבו, המלל והחתימה שבהם זוייפו ולפיכך כל עסקה שנעשתה בהם - אינה ברת תוקף.

משכך, המסקנה היא כי אני דוחה את התביעה.

אלא, שאני סבור שעליזה אכן יכלה להתרשם מדברי טלר בטלפון כי הוא מתייחס באישורו לשני שיקים אלו, ולכן פניית התובעת לנתבעת כי תפרע את שני השיקים וכן הפנייה להוצל"פ, נעשו בתום לב מבחינת התובעת, ויש בכך כדי להשפיע על גובה ההוצאות שייפסקו.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ וכן תישא בהוצאות העדים כפי שנפסקו בדיונים.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן הם יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

14. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ב, 30 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.