גזר דין

הנאשם הודה ביום 13.5.2014 בעובדות כתב האישום המתוקן, לפיהן ביום 10.1.2006 או בסמוך לכך, בנה לול אחד והסב שתי חממות ללולים, לפיטום מפנלים מבודדים וגג איסכורית, בהיקף של 1,440 מ"ר כל אחד – ובסך הכל 4320 מ"ר ללא היתר בניה. כן ייחס לו כתב האישום המתוקן שימוש חורג בלולים. הנאשם הורשע על-פי הודעתו בעבירות המיוחסות לו, לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית בערך החברתי הנפגע. הנאשם הסב ובנה (לפי הענין), ומפעיל במשך כמעט עשור, למעלה מ-4000 מ"ר לולים ללא היתר מתאים וללא מערכת ביוב מתאימה במקום המיועד לחממות. בנוסף לעבודות הסבה ללא היתר בהיקף של כ-2800 מ"ר, הקים הנאשם לול נוסף בהיקף גדול של כ-1400 מ"ר.

ג. מדיניות הענישה

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (רמ') מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). מעיון בפסיקה בענין מדיניות הענישה בעבירות בניה שלא כדין מכניסתו לתוקף של תיקון 113 עולה התמונה כדלקמן:

א. בענין צוקרמן נקבע כי כאשר מדובר בבניה בלתי חוקית בהיקף של 101 מ"ר עד 500 מ"ר ודרגת אשם נמוכה, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 9,000 - 50,000 ₪.

ב. חעמ (חד') 192-08 עיריית חדרה נ' ברא"ז (9.5.2013): בגזר דין בגין בנייה שלא כדין של שטח אחסון בגודל 10 מ"ר; בניית מבנה עץ למגורים בהיקף של 90 מ"ר; קונסטרוקציית ברזל בגודל 600 מ"ר ומכולה בגודל 10 מ"ר, נקבע כי מתחם העונש ההולם בדבר קנס מתבטא בקנס הנע בין 100,000 – 200,000 ₪.

ג. ב-עמ"ק (נה') 20774/04 ו. מ. לתכנון ובניה חבל אשר נ' גבריאלי (5.7.2005) הושתו על הנאשם שם, בגין הפיכת חממות בהיקף של 255 מ"ר לשימוש חקלאי אחר - לדיר כבשים, קנס בסך 12,000 ₪, צו הריסה וכפל אגרה. צוינה באותו גזר דין, אמנם, קרבת הדיר לבתי מגורים – נסיבה שאינה מתקיימת בקשר ללולים שבענייננו – עם זאת צוין בנוסף כי הוגשה תכנית ובקשה להיתר, לגביה הוחלט עקרונית כי ניתן לאשרה.

ד. ב-ת"פ (שלום י-ם) 4658/96 מדינת ישראל נ' נהרי (19.11.1997) הושתו על הנאשם שם, בגין סגירת לול קיים על ידי בניית קירות בלוקים ובטון והפיכתו למבנה אבן סגור בשטח של כ-452 מ"ר, בנית גג וחיבורה מבנה למערכות תשתית, קנס בסך 35,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪, צו הריסה וצו מניעת שימוש.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – הנאשם תכנן מראש לעבור עבירה. בשנת 2005 הובהר לו, בקשר למבנה לול אחד, כי יש להשהות את בקשתו להיתר כי נדרשת תכנית מפורטת (ת/2). למרות זאת פעל הנאשם כך שבסופו של דבר נבנה לול אחד והוסבו שני חממות ללולים נוספים, והנאשם עשה בהם שימוש מסחרי, ללא היתר או תכנית.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – אין לנאשם טענות בענין זה.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם טען ללא כל ראיות בענין כי התמוטטות ענף הפרחים הובילה לצורך למצוא מקור פרנסה אחר. הנאשם הגיש בהסכמת המאשימה מכתב על נייר מכתבים של מושב כלנית, החתום בידי דוד מנחם שתפקידו בו לא צוין, בו כתוב שבשנת 2000 הוקצו מכסות לול וכי הלולים נבנו בתכנון ובסיוע הסוכנות היהודית והמועצה לענף הלול (נ/1).

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשם לא טען לקושי בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – ראו לעיל בקשר לטענות לענין ענף הפרחים.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – הנאשם לא טען לענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – הנאשם מפעיל עסק בענף הלול בהיקף של מעל 4000 מ"ר. טענתו לפיה הענף אינו רווחי נטענה בעלמא. בתיק מופיעה בקשת הנאשם לדחות אחד מהדיונים בתיק כי משפחתו יוצאת להפלגת נופש בת 5 ימים (9.7.2009).

ה. מתחם העונש ההולם: בענין בניה ושימוש ללא היתר של לול בהיקף 1440 מ"ר: מדובר מצד אחד בשטח בניה גדול מאד ומתוך מניע מסחרי, ושימוש שלא כדין במשך כעשור; מצד שני יש לראות את היקף הבניה בהקשרו – מדובר במבנה באזור שבו מבנים חקלאיים (חממות) בעלי אותו היקף; מהתכניות וההחלטות שהוגשו עולה כי ניתן להכשיר את הלול; לא דין מ"ר בניה מסחרית במרכזה של עיר, או מ"ר בניה המשמש לגן אירועים, כדין מ"ר לול חקלאי. הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין הלול שבנה הנאשם ושבו הוא משתמש תוך מניע כלכלי שלא כדין במשך כ-10 שנים מתבטא, ברכיב הקנס, בקנס בסך 100,000 עד 150,000 ₪.

בענין הסבת 2 חממות נוספות בהיקף 1440 מ"ר כל אחד ללולים ושימוש בהם במשך כעשור ללא היתר: ראו לעיל את השיקולים בפסקה הקודמת, אולם כאן מדובר במבנים שהיו כבר קיימים בהיקף זה, והבניה שלא כדין מתבטא בהסבתם ללולים. הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בגין הסבת 2 החממות לולים ובגין השימוש בהם שלא כדין במשך כ-10 שנים מתוך מניע כלכלי מתבטא, ברכיב הקנס, בקנס נוסף בסך 100,000 עד 150,000 ₪.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – ראו לעיל בענין מצבו הכלכלי של הנאשם.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – ראו לעיל בענין מצבו הכלכלי של הנאשם.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – הנאשם לא טען לענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה. עם זאת יצוין כי נטען בשמו, בניגוד להודאתו בבניית לול אחד בהיקף 1440 מ"ר, כי כל המבנים היו כבר בנויים בעת שהתחיל לפעול בהם.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשם הגיש תכניות תכנון ובניה המצביעות על כך שהוא פועל לאורך השנים מאז הגשת כתב האישום בשנת 2008 על מנת להכשיר את הבניה מושא כתב האישום.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.

7. התנהגות חיובית – הנאשם לא טען לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – הנאשם לא טען לענין זה.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – ראו לעיל הטענות בענין עידוד הרשויות לפתח את ענף הלול. גם אם אניח שהדברים נכונים, עידוד מימון וכיוצ"ב אינם היתר בניה והנאשם אף לא הוכיח בנסיבות ענייננו כי עידוד ומימון הרשויות הטעו אותו לחשוב שאין צורך בהיתר בניה. כאמור לעיל, המאשימה הוכיחה פוזיטיבית כי בשנת 2005, לפני שנת 2006 בה להודאת הנאשם הוא ביצע את עבודות הבניה, הוא הועמד על הצורך באישור תכנית כדי לקבל היתר בניה.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – כתב האישום, בגין מעשים החל משנת 2006, הוגש בשנת 2008. בירור המשפט ארך שנים רבות, אך השימוש בניגוד לדין נמשך עד היום.

11. עבר פלילי או העדרו – לא נטען כי לנאשם עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור הנני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. קנס בסך 200,000 ₪ או שנת מאסר תחתיו (אלמלא עתירת המאשימה לקנס סכום זה הייתי קובע קנס גבוה יותר). הקנס ישולם ב-25 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.7.2015 ועד הפרעון בפועל. אי ביצוע תשלום במלואו ובמועדו יעמיד את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

ב. ניתן בזה צו המורה לנאשם להרוס את הלול שבנה עד יום 1.1.2017 אלא אם יחזיק עד אותו מועד בהיתר בניה כדין עבורו.

ג. ניתן בזה צו האוסר על הנאשם להשתמש, או להביא לשימוש, בכל המבנים מושא כתב האישום החל מיום 1.1.2017 (למעט שימוש ב-2 המבנים שהוסבו מחממות, כחממות) אם לא יחזיק עד אותו מועד בהיתר בניה כדין המתיר את השימוש שנעשה בהם.

ד. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 200,000 ₪ להימנע מעבירה על פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 במשך שלוש שנים. אם לא יחתום תו 7 ימים, ייאסר במשך שנה או עד שיחתום, לפי המוקדם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום.

ניתן היום א' תמוז התשע"ה (18 יוני 2015), במעמד הצדדים.