גזר דין

ביום 7.7.2015 הורשע הנאשם בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר בניה לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ותקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967. זאת, בגין עבודות ציפוי עץ וגג רעפים במבנה בגודל של כ-240 מ"ר על מנת לייעד את המבנה לאירוח; ושימוש בקיר מבטון בגובה של כ-2' מ' ובאורך של כ-50 מ' ובסה"כ 100 מ"ר, הכל ללא היתר בניה.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה בלתי מבוטלת בערך החברתי הנפגע. מדובר בשינוי חיצוני של מבנה קיים, על דרך ציפויו בעץ וגג רעפים, אך זאת מתוך כוונה לייעד מבנה זה, בהיקף ניכר של 240 מ"ר, לחדרי אירוח וכן בבניית קיר מבטון בגובה 2 מ' ובאורך 50 מ' והכל ללא היתר בניה.

ג. מדיניות הענישה

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמ') מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). מעיון בפסיקה עולה תמונה כדלקמן :

1. ציפוי מבנה קיים בעץ ובניית גג רעפים

א. בעמ"ק (כ"ס) 6036/01 מדינת ישראל נגד חייט (15.11.2004), נדונו עבודות שיפוץ, שכללו בניית קונסטרוקציית עץ מקורה בצמוד למחסן, פתיחת חלונות בקירות המחסן והגבהת גג הרעפים שבו וכן בניית מעקות חיצוניים במרפסת הצמודה ללא היתר. על הנאשם הוטל קנס בסך 10,000 ₪, הוא חויב בתשלום אגרת היתר הבניה ובחתימה על התחייבות כספית בסך 10,000 ₪.

ב. ב-תו"ב (חד') 780-12-08 ועדה מקומית לתכנון שומרון נגד כרמל (27.12.2009) נדונה החלפת גג רעפים תוך החלפת הקונסטרוקציה בעץ בשטח של 130 מ"ר ללא היתר. על הנאשם, אשר במועד מתן גזר הדין ניתן לו היתר, הוטל קנס בסך 5,000 ₪ (ששולם באמצעות חילוט התחייבות עליה חתם) והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪.

ג. ב-ע"פ (נצ') 2256-09-11 מדינת ישראל/הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד אוחנה (13.2.2012), קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המאשימה שם, הרשיע את הנאשמים בכל העובדות המיוחסות להם בכתב האישום, אשר כללו עבודות ב-2 מבנים קיימים לרבות יצירת גגות חדשים מעל גגות קיימים (בתוספת גגות בסך של כ-70 מ"ר), הכשרת קרקע, בניית מסלעות, שינויי חזיתות והמצב מכולה בשטח כולל של כ-10 מ"ר ללא היתר ובניגוד ליעוד הקרקע, והטיל על הנאשם 1 קנס בסך של 35,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 50,000 ₪ ועל הנאשם 2 קנס בסך 10,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 20,000 ₪. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת הוגשה בקשת רשות ערעור- רע"פ 2170/12 אוחנה נגד מדינת ישראל- הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון (17.5.2012) אשר נדחתה.

2. בניית קיר בטון בהיקף 100 מ"ר

א. ב-תו"ב (חד') 8849-10-08 ועדה מקומית לתכנון שומרון נ' טל ואח' (15.2.2009) נדונה בניית גדר בלוקים באורך של 30 מטרים ובגובה 1.70 מטר ללא היתר בניה. על הנאשם הושת קנס בסך 1,500 ₪, התחייבות בסך 2,000 ₪, תשלום אגרת בניה בסך 256 ₪, הוטל צו הריסה מותנה ואיסור שימוש.

ב. ב-חע"מ (קריות) 1088-07 מ.י.ו.מ לתכנון ובניה לב הגליל נ' עאסלה (18.2.2009) נדונה בניית קיר בטון באורך 20 מטר ובגובה משתנה ובבניית חדר בטון בשטח של כ- 16 מ"ר ללא היתר. על הנאשם הושת קנס כספי בסך 3,000 ₪, הוא חויב בתשלום כפל אגרת בניה בסך 864 ₪ והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 7,500 ₪, כמו כן הוטל צו הריסה מותנה.

ג. ב-חע"מ (חד') 1201-07 מ.י.ו.ל לבניה שומרון נגד לבנטר (21.12.2008) דובר בבננית גדר מבלוקים ובטון באורך של 41.8 מטרים ובגובה של 1.8 מטר ללא היתר בניה. על כל אחד מהנאשמים הושת קנס בסך 750 ₪, התחייבות בסך 1,000 ₪, אגרת בניה בסך 103 ₪, הוטל צו הריסה מותנה ואיסור שימוש.

יצוין, כי לאחר עיון בפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה התרשמתי כי אין המדובר במקרים אשר את נסיבותיהם ניתן להשוות למקרה שבפנינו. באופן מדגמי אביא לשם ההמחשה את רע"פ 4544/13 ניסים נגד מדינת ישראל- הועדה המקומית לתכנון ולבניה באר טוביה (15.10.2013) אליו הפנתה ב"כ המאשימה, שם דובר בהנחת 13 מבני קראוון על שטח חקלאי בהם נעשה שימוש כחדרי אירוח וקיט תוך כדי הפרת צו שיפוטי. כך גם בעמ"ק 20644/06 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה- חבל מודיעין (9.6.2009), דובר בשימוש במקרקעין ללא היתר לצרכי מסחר- מכירת שתילים ובעלי חיים בשטח של כ-1,700 מ"ר, בריצוף מבנה באריחי עץ, ריצוף שטח באבנים משתלבות, בניית תוספת למבנה ובניית גדר רשת באורך של כ-140 מטר. לפיכך אין לראות בענישה שם כמשקפת את הענישה הראויה בנסיבות אשר בפנינו.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – אמנם בנייה, ובפרט בנייה למטרת הפעלת עסק של חדרי אירוח, היא מעשה מתוכנן, אך לא הוכח כי הנאשם תכנן מראש שהבניה תהייה בלתי חוקית.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – ניכר כי הנאשם הוא הגורם הפעיל בביצוע העבירות.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם טען (ללא בסיס ראייתי) כי הסוכנות היתה אמורה לבנות את הקיר אך לא עשתה כן, והיישוב חייב אותו לבנותו כדי למנוע התדרדרות אדמה לכיוון שטחו.

6. יכולתו של הנאשם להבין – לא נטען בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – לא נטען בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית

9. קרבה לסייג לאחריות –לא טען לקשי בענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – הנאשם הגיש מסמכים המצביעים על כך שהוא חייב, יחד עם שני אחרים, בתיק הוצאה לפועל שהחוב בו נמדד במיליוני שקלים. הנאשם טען כי אינו עובד עקב תאונת דרכים; הוא הגיש אסמכתאות לקרות תאונת הדרכים אך לא לענין העדר יכולתו לעבוד. בהעדר הגשת ראיות מצד התובע המצביעות על התמונה הכוללת בענין מצבו הכלכלי אין מקום להפחתה ממשית של מתחם העונש ההולם בגין מצב כלכלי.

ה. מתחם העונש ההולם: מדובר בענייננו בהסבת מבנה לשימוש מסחרי כחדרי אירוח. אמנם הנאשם עצר את הבניה מרגע שנתבקש ונתון זה מהווה שיקול לקולא. בנסיבות לפיהן אין המדובר בשימוש בחדרי אירוח, כי אם עבודות בניה (שיפוץ) למטרה זו, שכאמור טרם הושלמו, אני קובע כי מתחם הענישה בענין קנס נע בין 5,000 ₪- 30,000 ₪.

אשר לבניית קיר מבטון ללא היתר, נוכח שטח הקיר בענייננו (כ – 100 מ"ר), אני קובע כי מתחם הענישה בענין קנס נע בין 1,500 ₪ ל- 5,000 ₪.

מתחם העונש, בנסיבות כגון אלה שפורטו לעיל, אינו כולל לדעתי, בשונה מעמדת המאשימה, מאסר על תנאי.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – ראו לעיל בענין מצב כלכלי.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – ראו לעיל בענין מצב כלכלי.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – אין נתונים.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם ניהל הוכחות וטיעונים לעונש. עם זאת, העיד כי עצר את הכנת חדרי האירוח מרגע שהגיע אליו מי מטעם המאשימה, והמאשימה לא טענה אחרת.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשם העיד כי עצר את הבנייה הבלתי חוקית אך לא טען או הוכיח כי הסיר אותה או חלק ממנה.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם ניהל הוכחות וטיעונים לעונש.

7. התנהגות חיובית – אין נתונים.

8. נסיבות חיים קשות – ראו לעיל בענין תאונת דרכים.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – אין נתונים.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – מעשים נטענים משנת 2007, כתב אישום מקורי בשנת 2008, הרשעה בשנת 2015.

11. עבר פלילי או העדרו – ב"כ המאשימה בטיעונים לעונש הצהירה כי לנאשם אין הרשעות קודמות. אני מניח כי מדובר בהעדר הרשעות קודמות בעבירות על חוק התכנון והבניה, שכן לנאשם כך מסתבר ממסמכים שהוא הגיש, הרשעה בגין עבירות מס.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה ההולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור לעיל, ותוך התחשבות בכך שהנאשם הפסיק את בניית חדרי האירוח ואינו עושה בהם שימוש, אני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

1. קנס בסך 12,000 ₪ או 90 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.7.2015. אי ביצוע תשלום כלשהו במלואו ובמועדו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.

2. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 20,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 במשך שנתיים. אם לא יחתום תוך 7 ימים, ייאסר למשך 90 יום או עד שיחתום, לפי המוקדם.

3. אני מצווה על הנאשם להרוס את קיר הבטון, מושא כתב האישום עד יום 1.7.2016 אלא אם יחזיק עד אז בהיתר בניה עבורו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ה, 11 יוני 2015, במעמד הצדדים.