הנאשמת 2 (להלן: הנאשמת) הורשעה לאחר ניהול הוכחות בבניית גג רעפים מעל מרפסת בשטח של 34 מ"ר וכן מהלך מדרגות בשטח של 3 מ"ר ללא היתר במקרקעין הידועים כחלק ה92 גוש 13074 רחוב האצ"ל 153/09 בצפת, וכן בשימוש במבנים אלה.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה מתונה יחסית בערך החברתי הנפגע.

ג. מדיניות הענישה

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמלה) מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). מעיון בפסיקה בענין מדיניות הענישה בעבירות בניה שלא כדין עולה התמונה כדלקמן:

א. כאשר מדובר בבנייה בלתי חוקית בהיקף של עד 100 מ"ר ובדרגת אשם בינונית, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 3,000- 15,000 ₪ לכל נאשם (ראו ענין צוקרמן).

ב. בפרשה שנדונה ב-רע"פ 6553/15 פליישר נ' מדינת ישראל – הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה (18.2.2016) הושתו על כל אחד משני נאשמים, בגין שימוש (בלבד) בגג רעפים בשטח של כ-36 מ"ר קנס בסך 2000 ₪ והתחייבות על אותו סכום.

ג. ב-תו"ב (עכו) 6983-12-09 ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' סאיג (28.3.2012) הושתו על נאשם במצב כלכלי קשה, שהודה בבניית קירוי מרפסת בגג רעפים בשטח של כ-43 מ"ר, ואף קיבל היתר בניה לפני גזר הדין, קנס בסך 1500 ₪ והתחייבות בסך 3000 ₪.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – לא הוכח כי הנאשמת ידעה כי מעשיה יהוו עבירה על החוק.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – הנאשמת ביצעה את גג הרעפים (פס' 4 להכרעת הדין) אך טענה כי בעלה ז"ל ביצע את המדרגות (שם, פס' 7), ולא הוכח אחרת.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – לטענת הנאשמת היא בנתה את גג הרעפים עקב שלג במרפסת שבגינו נפלה, והמדרגות נבנו עקב שינוי טופוגרפי במקום אשר מנע בניית הגשרון שתוכנן בהיתר הבניה למבנה (פס' 7 להכרעת הדין).

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשמת לא טענה לקושי בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – טענת הנאשמת בשלב בירור האשמה, לפיה מתקיימת הגנת הצידוק בענין המדרגות עקב השינוי הטופוגרפי, נדחתה (פס' 8 להכרעת הדין).

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – הסנגור המלומד טען כי למרות שהטענה בדבר הגנת הצידוק נדחתה, יש לשקול את הטענה במסגרת גזר הדין. אולם בענייננו איני מוצא שהנאשמת היתה קרובה להגנת הצידוק. עמדתי בהכרעת הדין על כך שגם אם לא ניתן היה לבנות את הגשרון, היה עליה לבקש ולקבל היתר בניה (שם, פס' 8). עוד קבעתי כי איני נותן אמון בטענתה לפיה הכניסה האחרת לבנין בוטלה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס) – נטען כי מצבה הכלכלי של הנאשמת קשה. לא הוגשו ראיות בענין זה, אולם הנאשמת היא אישה בת 66 הסובלת משורה ארוכה של בעיות בריאות כבדות משקל (נ/1), ונכון אני להניח שהדבר משפיע על מצבה הכלכלי.

ה. מתחם העונש ההולם: הנני קובע כי מתחם העונש ההולם בנסיבות הענין עומד, בענין הקנס, על קנס הנע בין 3000 עד 6000 ₪.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – ראו לעיל בענין מצב כלכלי.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – לא נטען בענין זה.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – לא נטען בענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשמת טוענת כי ניסתה מספר פעמים להוציא היתר בניה, אולם לא הוגשו ראיות לענין זה (הוגש היתר הבניה הכולל את הגשרון, אולם כאמור הגשרון אינו אשר נבנה – נ/1). הנאשמת אינה מפנימה את הכרעת הדין, וממשיכה לטעון כי המדרגות נבנו כדין ובהיתר (פרוטוקול 16.2.2016 ע' 27).

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – ראו לעיל.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשמת ניהלה הוכחות. הסנגור הנכבד הטעים כי העדר הודאה אינו בבחינת שיקול לחומרא. אמת ויציב. מדובר באי-התקיימותו של שיקול לקולא.

7. התנהגות חיובית – לא נטען לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – כאמור הנאשמת סובלת משורה של בעיות בריאות כבדות משקל. בהכרעת הדין נדחתה הטענה לפיה יש לבטל את כתב האישום עקב מצבה הבריאותי; עם זאת נקבע כי "מצבה הרפואי של הנאשמת, בו אין להקל ראש, בוודאי יהווה שיקול משמעותי לקולא במסגרת הטיעונים לעונש" (פס' 11). כמו כן, בעלה ז"ל של הנאשמת נפטר.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – טענת הנאשמת בענין אכיפה בררנית נדחתה (פס' 9 להכרעת הדין).

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – חלפו כשלוש שנים מגילוי העבירה ועד הגשת כתב האישום בשנת 2008. ההליך הפלילי נמשך משנת 2008 עד היום, ומדובר בתקופה ארוכה.

11. עבר פלילי או העדרו – לא נטען כי לנאשמת עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

הסנגור הפנה לגזר דינו של אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים לשעבר אשר הורשע בשורת מקרי שוחד, ב-ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל (29.12.2015), בו נקבע כי ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם בגין שיקולי צדק, ובו חרג בית המשפט העליון ממתחם העונש ההולם בעניינו של לופוליאנסקי עקב מצבו הבריאותי. אמנם נקבע באותו פסק דין כי ניתן לחרוג מתחת למתחם העונש ההולם משיקולי צדק, תוך איזון בין טעמי הצדק המצדיקים חריגה כאמור לבין חומרת המעשים שבהם הורשע הנאשם (פסק דינו של כבוד השופט ס' ג'ובראן, פס' 221). אולם יושם אל לב כי בעניינו של לופוליאנסקי בית המשפט חרג ממתחם העונש ההולם לא אך עקב מצב רפואי קשה (לופוליאנסקי סבל ממחלה קשה). כפי שנקבע שם "...גם נאשם החולה במחלה קשה, או כזה שהמאסר יסב לו סבל רב וייחודי, עלול להישלח לשאת עונש מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח" (שם, פס' 222). החריגה בעניינו של לופוליאנסקי נעשתה עקב חשש שהעונש שבמתחם העונש ההולם – מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח – יביא לקיצור חייו של הנאשם. בענייננו, הנאשמת סובלת כאמור משורה של בעיות בריאות כבדות משקל, ויש לשקול זאת בכובד ראש בין כותלי מתחם העונש ההולם. אולם לא מדובר בעניינה של הנאשמת בפני בכך שאמצעי הענישה שבענייננו – קנס, התחייבות וצו להריסת תוספות הבניה שנבנו שלא כדין – עשויים לגרום אצל הנאשמת לתוצאה קיצונית כגון זו אשר נדונה בעניינו של לופוליאנסקי, אשר עשויה להוות טעם לחריגה נדירה ממתחם העונש ההולם. ודוק: במקרה של לופוליאנסקי עצמו, בו בוטל ריצוי עונש המאסר מאחורי סורג ובריח עקב חריגה ממתחם העונש ההולם, ולמרות שלופוליאנסקי העלה טענות בענין מצבו הבריאותי גם בענין הקנס, בית המשפט העליון לא הפחית את הקנס שנגזר עליו. בענייננו, לצד הקנס שבמתחם העונש ההולם מוטל כענין שבשגרה מאסר תחתיו. אולם גם בכך אין כדי להצדיק חריגה מתחת למתחם העונש ההולם בענייננו, שכן ממילא לא נטען בענייננו כי אם יופעל מאסר תחת קנס הדבר יביא לקיצור חייה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

בענייננו, מתחם העונש ההולם בענין הקנס עומד על קנס הנע בין 3000 ל-6000 ₪. עם זאת, המאשימה עתרה לקנס העומד על סך של 1000 ₪. רק מאחר וככלל בית המשפט אינו נוהג להשית עונש כבד מזה שעתרה לו המאשימה, לא אחרוג מעל הקנס המבוקש.

סיכום

הנני משית על הנאשמת עונשים כדלקמן:

א. קנס בסך 1000 ₪ או 5 ימי מאסר תחתיו; ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.6.2016 ועד לפרעון הקנס. אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את מלוא הקנס לפרעון מיידי.

ב. הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 2000 ₪ להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אם לא תחתום תוך 7 ימים תיאסר במשך 10 ימים.

ג. ניתן בזה צו המורה לנאשמת להרוס את המבנים מושא כתב האישום עד יום 13.3.2017, למעט מבנה מבין מבנים אלה שלגביו היא מחזיקה בהיתר בניה כדין.

ד. הצו הנ"ל יירשם בפנקסי המקרקעין.

ה. הנאשמת תשלם אגרה בסך 1207 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ו, 14 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.