1. הנאשמים 1 ו- 2 (להלן: הנאשמים) הודו בכל העובדות שיוחסו להם בכתבי אישום מתוקנים, והורשעו בעבירות כדלקמן:

הנאשם 1 הורשע בחמש עבירות של קבלת שוחד - לפי סעיף 290 + 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין); חמש עבירות של הפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק העונשין, ועבירה של מרמה במס הכנסה - לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה).

הנאשם 2 הורשע בארבע עבירות של הפרת אמונים - לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

2. העובדות המפורטות בכתבי האישום המתוקנים

א. מבוא

1) במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עבדו הנאשמים 1 ו-2 בעיריית חדרה (להלן: העירייה), והיו עובדי ציבור כהגדרתם בחוק. נאשם 1 (להלן גם: שלום), שימש מנהל מחלקת רכב וחניונים בעירייה, ואילו נאשם 2 (להלן גם: יהודה), שימש כראש אגף מנהל שיטור ובטחון בעירייה. במסגרת תפקידיו היה יהודה אחראי על 12 מחלקות, ביניהן מחלקת רכב וחניונים שבהנהלת שלום, הפיקוח העירוני, מחלקת הלוגיסטיקה, וכן תשע מחלקות נוספות וביניהן מחלקת חופים - בתחומים מסוימים. ראש אגף החופים בעירייה היה חיים ג'רבי. רפ"ק דרור גוטרוייט, שוטר במשטרת ישראל שימש סוכן משטרתי בתיק זה (להלן: הסוכן).

2) במספר מקרים שונים, כפי שיפורט להלן, החל מחודש יוני 08' ועד תאריך 9/9/08, הפנה יהודה פונים שחפצו לעשות שימוש בחוף הים בגבעת אולגה שבאחריות העירייה (להלן: חוף הים), לפעילויות שונות, לשלום. כל זאת עשה יהודה ללא רשות מהגורם המוסמך בעירייה ועל אף שהייתה מוטלת עליו חובה לבקש ולקבל רשות, ולמרות שידע על כך ששלום לא היה רשאי או מוסמך לטפל ועל כך שלשלום יש קרוב משפחה בעל עבר פלילי שמחזיק מזנון

בחוף הים. אותם אנשים הופנו על ידי יהודה לשלום, ושלום הבהיר להם, ללא ידיעתו של

יהודה, שכתנאי לאישור קיום אותן פעילויות, עליהם לשלם שוחד. בעשותו כן, נמנע יהודה מלדווח ולעדכן בעניין כל גורם בעירייה ובכלל זה את מנהל אגף החופים ואת מחלקת רישוי עסקים, למרות שהייתה מוטלת עליו חובה לעשות כן ובניגוד למקובל.

3) בחמישה מקרים שונים, כפי שיפורט באישומים שלהלן, אשר בארבעה מתוכם נותן השוחד היה הסוכן, קיבל שלום שוחד בגין אישורים לפעילויות שונות שאותן חפצו הסוכן ואחרים לבצע בחוף הים.

4) במקרה אחד בו ניתן לשלום שוחד ע"י נאשם 4, ביצע שלום יחד עם נאשם 4, פעולה כדי להסוות את מקורם של כספי השוחד שניתנו לו, כך שאלו ייחזו לא ככספי שוחד, אלא ככספים ששולמו בגין טובין פיקטיביים שלכאורה סופקו לנותני השוחד, בעוד נאשמת 3 ידעה על כך ולא נקטה בעל האמצעים הסבירים למנוע את המעשים.

ב. אישום ראשון

בתאריך 18/6/08, פנה הסוכן, שהציג את עצמו כבעל חברת הפקות, למחלקת רישוי עסקים בעירייה, בבקשה לקבלת אישור לעריכת צילומי פרסומת בחוף הים שהינו בשטח המוניציפאלי ובאחריות העירייה (להלן: הצילומים). הסוכן הופנה ליהודה, ויצר עמו קשר עוד באותו יום. יהודה בירר פרטים אודות הצילומים, וביקש מהסוכן את מספר הטלפון שלו לצורך המשך תיאום. לאחר שיחה זו, מסר יהודה לשלום את מספר הטלפון של הסוכן, על מנת שהאחרון יצור קשר עם הסוכן לצורך תיאום הצילומים.

בעקבות הפנייתו של הסוכן לשלום, נפגשו השניים בתאריך 30/6/08 בחוף הים, ולאחר ששלום קיבל מהסוכן פרטים אודות הצילומים המתוכננים לתאריך 22/7/08, דרש שלום מהסוכן 4,000 ₪ בגין הסכמת העירייה לביצוע הצילומים. מיד לאחר מכן נכנסו השניים לרכבו של הסוכן, אשר מסר לשלום סך של 2,400 ₪ עבור הסכמת העירייה לביצוע הצילומים.

ג. אישום שני

בתאריך 15/7/08, פנה הסוכן ליהודה ואמר לו כי ברצונו לערוך פעם נוספת צילומי פרסומת בחוף הים (להלן: צילומי הפרסומת). יהודה ביקש מהסוכן להעלות את דרישתו על הכתב ולהעבירה אליו בפקס. הסוכן שלח פקס ליהודה, אך זה לא תייק את מסמך הפקס, בניגוד למקובל, ובכך מנע שקיפות, תיעוד ופיקוח על הנושא. מעט לאחר מכן הפנה יהודה את הסוכן לשלום להמשך הטיפול בבקשתו. בסמוך לאחר מכן יצר הסוכן קשר עם שלום, מסר לו כי הופנה ע"י יהודה, כי ברצונו לערוך יום צילומים נוסף בחוף הים, והשניים קבעו פגישה למחרת בחוף הים. בתאריך 16/7/08 התקיימה פגישה בין שלום והסוכן בחוף הים, שלום דרש תשלום בגין צילומי הפרסומת שתוכננו ליום 24/7/08, ובעקבות דרישת השוחד מסר הסוכן לשלום סך של 3,000 ₪.

ד. אישום שלישי (נגד נאשם 1 בלבד)

בעקבות ההפניות הקודמות של הסוכן לשלום על ידי יהודה, בתאריך 22/7/08 בשעות הבוקר המוקדמות, עת ביצעו הסוכן ואנשי משטרה נוספים שהתחזו לצלם ולדוגמניות, את הצילומים המתוכננים בחוף הים (כאמור באישום הראשון), הגיע שלום לחוף. שלום והסוכן נכנסו לרכבו של הסוכן, ושלום דרש מהסוכן תשלום אותו כינה: "סיפתח של הבוקר", סך של 1,600 ₪ בהמשך ל"מקדמה" על סך 2,400 ₪ ששולמה ביום 30/06/08. הסוכן אמר לשלום כי הסכום גבוה מדי וכי להבנתו סיכמו על סך 2,400 ₪ בלבד, ואילו שלום הודיע לסוכן כי יהיה חייב לשלם לו את הסכום 1,600 ₪. במקביל הסב שלום את תשומת ליבו של הסוכן לאחיו, דודי מלכה ולארמון שבת, שעמדו אותה העת בסמוך לרכב, והבהיר בצורה מאיימת, כי אחיו דודי משוגע וארמון שבת משוגע אפילו יותר. בדלית ברירה, ועקב חששו של הסוכן שיתגלה, שילם לשלום סך של 1,600 ₪.

ה. אישום רביעי

בתאריך 4/9/08 התקשר הסוכן ליהודה ומסר לו כי בכוונתו לערוך בחוף הים סדרת צילומים נוספת, שתתפרש על פני ארבעה ימים. במהלך השיחה אמר הסוכן ליהודה ששלום סיכם איתו על אגרה, אך שינה לו את התעריף. יהודה אשר ידע כי שלום אינו מוסמך לגבות כספים, נמנע מלברר עניין זה ולטפל בכך, והפנה שוב את הסוכן לשלום, בבקשו שיעביר אליו (ליהודה) בפקס את מועדי הצילומים. בעקבות ההפניה לשלום, התקשר הסוכן לשלום ביום 7/9/08, הציג בפניו את כוונתו לערוך ארבעה ימי צילומים בחוף הים, והשניים סיכמו להיפגש בחוף הים בתאריך 9/9/08. במועד שנקבע, נפגשו הסוכן ושלום בחוף הים, ובעקבות דרישתו של שלום לתשלום שוחד עבור הצילומים, מסר לו הסוכן סך של 10,000 ₪. סמוך לאחר קבלת הכסף, נפגש שלום עם יהודה ומסר לו מחצית מהסכום שקיבל - סך של 5,000 ₪ - מבלי שיהודה ידע שמדובר בכספי שוחד. באותם ימים עסק יהודה, ללא רשות וללא אישור כדין, בארגון מטה הבחירות לרשות המקומית מטעם מפלגת "הליכוד". את הסכום שקיבל משלום, ייעד יהודה לארגון יום הבחירות.

ו. אישום חמישי

במועדים הרלוונטיים לאישום הייתה חברת קקטוס אירועים ח.פ. 513068106 (להלן: קקטוס), חברה פרטית שעסקה בהפקת אירועים וטיולים בבעלותה ובניהולה של הנאשמת 3 (להלן: מאיה), כאשר הנאשם 4 (להלן: אורן) היה מנהל השיווק וקשרי הלקוחות שלה ואילו נמרוד בארי היה מנהל תפעול אירועים (להלן: נמרוד). במועדים אלה הפיקו קקטוס, בין השאר, אירועים בחוף הים.

במהלך יולי 08', בעת שקקטוס ערכה אירוע בחוף הים, הגיעו פקחים מטעם העירייה, ועל פי הנחייתו של יהודה, דרשו מאורן ומנמרוד לפנות ליהודה על מנת לקבל את אישורו להמשך פעילותם בחוף הים. בתאריך 23/7/08 שלח נמרוד פקס למשרדו של יהודה ובמסגרתו ביקש את אישורו לעריכת אירוע בחוף הים בתאריך 24/7/08. יהודה לא דאג לתייק את הפקס, למרות שהייתה מוטלת עליו חובה לעשות כן ובניגוד למקובל. בשיחת טלפון שהתקיימה לאחר מכן, הנחה יהודה את מזכירתו להודיע לנמרוד כי לצורך המשך פעילותם המתוכננת לתאריך הנזכר לעיל, עליהם לפנות לשלום האחראי מטעם העירייה על הפעילות בחופים.

בתאריך 24/7/08 קיימה קקטוס את האירוע המתוכנן. במהלך האירוע הגיע שלום לחוף ומסר לאורן, כי על קקטוס לשלם לו בגין האישור שניתן לקקטוס לעשות שימוש בחוף הים לאירועים. מספר ימים לאחר מכן נפגשו אורן, מאיה ונמרוד במשרדי קקטוס, ולאחר שהבינו כי עליהם לשלם שוחד בכדי שיתאפשר לקקטוס לערוך אירועים בחוף הים, סוכם שאורן ונמרוד ייפגשו עם שלום על מנת להבין במה מדובר. במהלך חודש אוגוסט, לבקשתו של שלום, נפגשו עמו אורן ונמרוד בחוף הים. במהלך הפגישה דרש שלום כי קקטוס תשלם לו עבור על אירוע שתקיים בחוף, וגובה התשלום ייקבע בהתאם להיקף האירוע, ואילו אורן ונמרוד הודיעו לו על נכונותה של קקטוס לשלם לו שוחד. אורן מסר לשלום שעליו לספק להם חשבוניות כנגד תשלום השוחד, כשבחשבונית יירשם שירות פיקטיבי שבגינו היא ניתנה לקקטוס, זאת כדי להסוות את העובדה שמדובר בכספי שוחד ששולמו לשלום ע"י קקטוס, בכוונה להתחמק מתשלום מס או לעזור לקקטוס להתחמק מתשלום מס.

בתאריך 21/8/08 ערכה קקטוס אירוע בחוף הים. במהלך האירוע הגיע שלום וקיבל מאורן תשלום שוחד בכסף מזומן, בסכום של לא פחות מ-800 ₪. את הסכום שקיבל שלום מאורן, ייעד שלום עבור אדם אחר (תיקון זה נעשה עבור נאשם 1 בלבד – ד.ס.). באותו יום או בסמוך לו פנה שלום אל שלמה חומרי, הבעלים של מוסך "קפיצי חדרה" (להלן: המוסך), אשר על פי בקשתו של שלום, הכין ומסר לו חשבונית מספר 1498 של המוסך עבור קקטוס בסך 808.5 ₪, בגין "אספקת 12 יתדות לאוהלים ו-6 מוטות לאוהלים (להלן: החשבונית). בפועל, לא נתן המוסך או מי מטעמו לקקטוס או לשלום שירות או טובין, והפקת החשבונית נועדה להסוות את מקור כספי השוחד לשלום על ידי קקטוס ואת זהות בעלי הזכויות בו, אותם ייעד עבור אדם אחר (תיקון שנעשה לגבי נאשם 1 בלבד – ד.ס.), כאמור לעיל. שלום העביר לאורן את החשבונית כנגד כספי השוחד שניתנו לו בתאריך 21/8/08, אורן מסרה למאיה, וזו כתבה על החשבונית תרשומת שקרית, כאילו היתדות והאוהלים סופקו לאירוע שערכה קקטוס ואת החשבונית העבירה להנהלת חשבונות של קקטוס.

ז. בכל אחד מפרטי האישום הנזכרים לעיל צויין כדלהלן:

לגבי שלום - בעשותו את המעשים המפורטים לעיל, לקח שלום שוחד בעד פעילות הקשורה בתפקידו. כמו כן, פגע שלום בציבור, בכך שבמילוי תפקידו עשה מספר מעשי מרמה או הפרת אמונים, וכן ביצע פעולה להסוות את מקור כספי השוחד שניתנו לו, כך שאלו לא ייחזו ככספי שוחד, אלא ככספים ששולמו בגין יתדות ומוטות לאוהל שסופקו לקקטוס, תוך שימוש בערמה או בתחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס או לעזור לקקטוס להתחמק מתשלום מס.

לגבי יהודה - יהודה עשה את כל הפעולות המפורטות לעיל ללא רשות מהגורם המוסמך בעירייה, על אף שהייתה מוטלת עליו חובה לבקש ולקבל רשות, ולמרות שידע על כך ששלום לא היה רשאי או מוסמך לטפל באותם עניינים, ועל הקשר של שלום לחוף הים כפי שפורט לעיל. במעשיו אלה נמנע יהודה מלדווח ולעדכן בעניין כל גורם בעירייה ובכלל זה את מנהל אגף החופים ואת מחלקת רישוי עסקים, למרות שהייתה מוטלת עליו חובה לעשות כן, ובניגוד למקובל, וכן פגע יהודה בציבור בכך שבמילוי תפקידו עשה מעשה הפרת אמונים.

3. השתלשלות העניינים בתיק זה

א. נגד הנאשמים 1 ו- 2 הוגש כתב אישום המייחס לשניהם עבירות שוחד והפרות אמונים, כאשר לשלום יוחסה גם עבירת מרמה במס הכנסה. הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום ובית המשפט שמע חלק נכבד מראיות התביעה.

ב. לאחר שהתקיימו ישיבות רבות בהן נשמעו ראיות, בעיקר לגבי שלום ויהודה, הודו הנאשמים 3 ו- 4 בכתב אישום שתוקן בעניינם במסגרת הסדרי טיעון, ודינם נגזר ביום 23/4/13.

ג. בהמשך, ביום 11/11/12, עובר לסיום פרשת התביעה, הודיעו המאשימה ובאי כוחו של יהודה על גיבושו של הסדר הטיעון בעניינו, והוא הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום מתוקן, כמפורט לעיל. לבקשתם, נדחה הטיעון לעונש למועד מאוחר.

ד. למחרת, ביום 12/11/12, הודיעו המאשימה ובאי כוחו של שלום, כי גם בעניינו התגבש הסדר טיעון, והוא הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן, כמפורט לעיל. הצדדים לא הגיעו להסכמה לענין העונשים שיתבקש בית המשפט להטיל על שלום, אך הוסכם כי הטיעון לעונש בעניינו ידחה לצורך קבלת תסקיר של שירות המבחן, שאינו מחייב מי מהצדדים, וכך נעשה.

ה. נוכח ההתפתחות הכרונולוגית המפורטת לעיל, נשמע הטיעון לעונש בעניינו של יהודה לפני הטיעון לעונש בעניינו של שלום, אך ניתנה לסניגורים האפשרות להתייחס לטיעוניהם של חבריהם, כפי שיפורט להלן.

ו. בנסיבות הענין, ונוכח העובדה שהראיות נשמעו ביחס לשני הנאשמים (למעלה מ- 1,200 עמודי פרוטוקול וקלסרים רבים של מוצגים), החלטתי לגזור את דינם ביחד על אף שהטיעונים לעונש נשמעו לגבי כל אחד מהם בנפרד.

ראיות לעונש

4. לשני הנאשמים אין הרשעות קודמות, ועברם נקי.

שני הנאשמים הגישו קלסרים עבי כרס ובהם מסמכים שיש בהם כדי להעיד על אופיים הטוב, לרבות שירות ציבורי, תרומה לקהילה, המלצות אישיות מגורמים שונים, שחלקם יפורט להלן, וכן מסמכים רפואיים המעידים על מצב בריאותם. מטבע הדברים לא ניתן להתייחס למסמכים אלה בפרוטרוט, והם יאוזכרו בקיצור רב.

5. תסקיר שירות המבחן בעניינו של שלום

שירות המבחן למבוגרים המליץ להטיל על שלום מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

קצינת המבחן סקרה את נסיבותיו האישיות של שלום בן ה- 58, חדרתי, נשוי, אב לארבעה בנים נורמטיביים וסב לנכדים רבים, ושל אשתו, אשר לאחר שנים של עבודה בבנק, נפצעה בתאונת עבודה, וכיום זכאית לקצבת נכות מלאה. כן התייחסה למצבה של משפחת המוצא שלו לרבות בעיות הקשורות באחיו ואחיותיו. היא פירטה את תולדותיו של שלום, לימודיו, שירותו הצבאי בחיל החימוש ובמילואים, ועבודתו בשב"ס כסוהר ומנהל אגף במשך 11 שנים. כן התייחסה לעבודתו בעירייה משנת 94', אותה ביצע בהצלחה, כעולה ממכתב המלצה של ראש העיר, עד לפרישתו המוקדמת לפני כשנה, בעקבות התדרדרות במצבו הבריאותי והנפשי כעולה מעיון במסמכים הרפואיים שהציג בפניה. בנוסף, שיתף שלום את קצינת המבחן באירוע טראומטי שחווה במהלך מעצרו בתיק זה.

שלום הביע צער וחרטה על אופן התנהלותו באירועי העבירות, אותן ביצע במסגרת תפקידו בעירייה, וכן קושי סביב ההליך המשפטי המתנהל נגדו והשינוי הפתאומי שחל באורח חייו האישי, הבריאותי והתעסוקתי. הוא הכיר במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, למעט עבירת הלבנת ההון, התקשה בשיתוף נסיבות עבירת האיומים, וכן התקשה בבדיקת מניעיו, למעט אמרתו כי פעל מתוך "בצע כסף", ונטה למזער את חשיבות העבירות שביצע, תוך נסיון להציג עצמו באור אידילי, פרט למעשיו הנוכחיים.

קצינת המבחן בחנה אפשרות לשלב את שלום במסגרת טיפולית, אך נוכח עמדתו, לפיה אינו זקוק לטיפול ומסוגל להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד, נמנעה ממתן המלצה טיפולית בעניינו. לאחר התלבטות נוכח חומרת העבירות שביצע, בגינן שקלה להמליץ על מאסר בפועל, לעומת החרטה שביטא, הפגיעה האישית והחברתית שחווה בעקבות ההליך הפלילי, שהרתיעו והפחית סיכון להישנותן של עבירות דומות, והחשש כי מאסר בפועל יביא להחרפה במצבו הנפשי הרגיש, גם נוכח הטראומה שחווה במעצרו, המליצה כאמור על הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

6. עדי אופי מטעמו של שלום, נאשם 1

א. סגן אלוף בדימוס יוסף הינדי, חדרתי, אשר כיהן זמן קצר בתפקיד מנכ"ל החברה הכלכלית של עיריית חדרה, וכיום מכהן כמשנה למנכ"ל בחברה למשאבי סביבה ואנרגיה, העיד כי הוא חבר קרוב של שלום, אותו הוא מכיר כארבעים שנה. לדבריו, שלום הוא "איש עם הרבה נתינה, עם הרבה חסד, מתן בסתר". הוא סיפר על יחסו החם לחמו החולה, טיפולו המסור באמו ז"ל שהיתה חולה תקופה ארוכה, באחיו שהיה מכור לסמים, באחותו המאושפזת במצב קשה, ובתמיכה שתמך בבני משפחתו.

ב. מר נחום אהרון, קצין קבע לשעבר, נתנייתי, המשמש מזכיר חברה העוסקת בייזום נדל"ן, סיפר כי הוא מכיר את שלום כעשרים שנה, דרך הינדי, וכי התרשם שהוא "משכמו ומעלה, אדם נדיב, אוהב לעזור". לדבריו, שלום נתן בסתר ועזר לכל מי שפנה אליו, למרות הצרות שהיו במשפחתו, תוך שמירה על אחדות המשפחה.

סנגוריתו של שלום הגישה קלסר ובו תעודות המעידות על פועלו של שלום, מכתבי המלצה, וביניהם מכתב של ראש עיריית חדרה, מר חיים אביטן, אשר תיאר את המסירות והאחריות בה ביצע שלום את תפקידיו בעירייה, על אף מצבו הבריאותי והצרות שבאו עליו.

ראיות לעונש לגבי יהודה, נאשם 2

7. סנגוריו של יהודה הגישו שני כרכים של ראיות לעונש, וביניהם מכתבי עדות אופי שהוכנו לצורך המשפט על ידי מר יעקב אדרי - סגן יו"ר הכנסת, מר חיים אביטן - ראש עיריית חדרה, מר יצחק ענבר- מנכ"ל עיריית חדרה לשעבר וכיום מנכ"ל עיריית נתניה, מר דוד אבן צור - סגן ראש עיריית קריית-ים, אל"מ (מיל') פינקי (פינחס) זוארץ, סא"ל דוד עמירה, והרב בן ציון נורדמן - יו"ר מרכז חינוך "מדעים ויהדות" בחדרה; כן הגישו מסמכים בקשר לשרותו הצבאי של יהודה, ללימודים והכשרה מקצועית, לשירות ציבורי בעיריית חדרה ופעילות לטובת העיר ותושביה, מכתבי תודה על התנדבות, תרומות ופעילות חברתית למען הפרט והקהילה, מסמכים לענין מצבו הרפואי של יהודה, וכן פסיקה לעניין העונש.

8. עדי אופי מטעמו של יהודה

א. הרב בן ציון נורדמן, משמש כאמור יו"ר מרכז החינוך "מדעים ויהדות", סיפר כי הכיר את יהודה מתקופת עבודתו במגוון תפקידים בעיריית חדרה, ונעזר בו רבות בעניינים חינוכיים שונים. יהודה סייע לו במאור פנים וברוחב לב, ללא כל תמורה, מעבר לנדרש על פי תפקידיו. כן סיפר על תרומתו הרבה מזה כשנתיים לקרן "חלון הזדמנות שווה", שהוקמה על ידי המרכז החינוכי בחדרה, אשר התבטאה הן במתן תרומות כספיות עבור ארוחות לילדים, והן בגיוס של חבריו ומכריו לסיוע.

ב. מר יעקב אדרי, סגן יו"ר הכנסת, העיד כי הכיר את יהודה בתקופת כהונתו כראש עיריית אור עקיבא, במהלכה שיתפו פעולה ועזרו זה לזה בפעילות ציבורית. לדבריו, סייע יהודה ביחד עמו בצרכי ציבור, בצנעה, והם עזרו לנזקקים. הם חילקו חבילות לנזקקים בחגים, תיקים בתחילת השנה, מעילים בחורף, וכיוצא בזה, עשו פעולות רבות ביחד, וכך נקשרו בקשרי חברות עד עצם היום הזה. לדבריו, כאשר פנה אליו יהודה, הרגיש חובה ללמד עליו זכות בבית המשפט, מפני שהוא ראוי לכך. מאז פרסומה של הפרשה, נשבר יהודה לגמרי, והוא טלפן והגיע לביתו כדי לעודדו, כדי שלא יישבר. מר אדרי ציין כי הוא שמח שיהודה, החזיק מעמד, והדבר מראה על אופיו, על משפחתו ועל האמונה בצדקתו.

ג. מר דוד אבן צור, סגן ראש עירית קרית ים ומנכ"ל החברה הכלכלית בקרית אתא, סיפר כי הכיר את יהודה בשנת 05', כאשר יהודה הקים וייסד את עמותת "שורשים", שעסקה במתן סיוע לנזקקים, מלגות לסטודנטים בעיקר בפריפריה, וביקש ממנו להיות חבר בה. בעמותה היו חברים סגני ראשי ערים מכל הפריפריות, מדימונה ועד קרית שמונה. הם גייסו תרומות וכספים, והוא עצמו חילק בקרית ים את אשר אסף יהודה, שמיכות ותנורים לעולים חדשים מאתיופיה, תיקים לילדי כיתה א' להורים מעוטי יכולת. הוא אישר כי יהודה, אשר היה פעיל בליכוד, גייס תחילה סגני ראשי ערים שהיו חברי ליכוד, אך בהמשך צירף גם אנשים מחוץ לליכוד. לדבריו, הוכה בתדהמה, עת פורסמו בתקשורת המעשים הפליליים שיוחסו ליהודה, שעסק בנתינה כל הזמן. "כולו מהראש עד הרגל נתינה גדולה... הוא הפעיל את העמותה, הכל עבר דרכו, הוא התרים, הוא גייס את האנשים והתקשר כל הזמן ודאג, וברגע שקרה מה שקרה העמותה הפסיקה לפעול". (עמ' 1163 לפרוט').

ד. בנו הבכור של יהודה, עו"ד שי פרץ, סיפר כי אביו הוא "כוכב הצפון" ו"המצפן" שלו ושל אחיו בכל ההחלטות החשובות בחייהם, הנחיל להם את ערכי אהבת הארץ, אהבת האדם והזולת, והרוח ההתנדבותית. לא בכדי שירתו הוא ואחיו ביחידות קרביות, ואביו יצא מגדרו כדי לאפשר גם לאחד מאחיו להתגייס למרות בעיות רפואיות שנתגלו אצלו. לו עצמו תואר שני במנהל עסקים, והוא מ"מ מנכ"ל תאגיד "מי חדרה". לאחר שסיים את לימודי המשפטים בהצטיינות יתרה, דחף אותו אביו לעבוד בשירות הציבורי והוא הצטרף כעו"ד לרשות ההגבלים העסקיים. גם הוא סיפר, כקודמיו, על העזרה שנתנה המשפחה למשפחות נזקקות כל השנים, ובעיקר בחגים. מאז הפרשה, שרויה המשפחה במשבר גדול, כי האב הדומיננטי נעלם, רוחו נפלה וכך גם מצב בריאותו. הוא חלה פעמיים במחלת הסרטן, עבר ניתוח בראש, ועולמו נתהפך, כאשר כל שאיפתו היתה להוכיח את צדקתו. עם זאת, לאחרונה, לאחר גירושיו, נרתם אביו לעזרתו בכל הנוגע לבנותיו הקטנות, בכל מאודו.

9. טיעוני המאשימה

א. המאשימה עתרה לגזור על הנאשמים עונשים כדלקמן: על שלום ביקשה להטיל מאסר בפועל, בתוך מתחם הענישה העומד לשיטתה בין 24 לבין 36 חודשים, מאסר על תנאי וקנס, ואילו על יהודה נתבקש עונש הנמצא ברף התחתון של מתחם הענישה, דהיינו בין חצי שנה לשנת מאסר, וכן מאסר על תנאי וקנס; זאת מבלי להתייחס לשאלת ריצויו של עונש בעבודות שירות.

ב. ב"כ המאשימה פירטה את עובדות כתבי האישום והדגישה את חומרתן, תוך עריכת אבחנה בין שני הנאשמים, בעקבות תיקון כתב האישום במסגרת הסדר הטיעון. לדבריה עניינה של פרשה זו היא התנהלותם של שני הנאשמים – יהודה, אשר שימש מנהל אגף הממונה על מחלקות רבות כמפורט לעיל, ושלום, אשר עבד תחתיו וניהל את מחלקת הרכב והחניונים- בקשר לפניות של שני אזרחים, שאחד מהם סוכן משטרתי, לענין שימוש בחוף הים שהינו משאב ציבורי לצורך אירועים.

ג. בעניינו של שלום - ב"כ המאשימה הדגישה את חלקו בביצוע העבירות דלעיל, וכן את העובדה כי שלום היה האיש בגינו פתחה המשטרה בחקירה והפעילה את הסוכן, שאף העיד נגדו, בקשר לעבירות השוחד והפרות אמונים הכרוכות במרמה בהן הורשע כמפורט בכתב האישום. כן ביקשה להביא בחשבון נסיבות משמעותיות לחומרה:

1) מעמדו הניהולי הבכיר של שלום כמנהל מחלקה בעירייה האחראי על עובדים, אדם בוגר ומנוסה המבין את משמעות מעשיו וחב באחריות מלאה בגינם, ובהרשעתו בלקיחת שוחד, שהיא מהעבירות החמורות במישור הציבורי, עבירה המשחיתה את המידות, מפרה את האמון של הפרט בשלטון, פוגעת קשות באמון הציבור, בטוהר המידות ובעקרון השוויון, ומערערת את היציבות החברתית.

2) מדובר בלקיחת שוחד משני גורמים בחמש הזדמנויות שונות, בסכום כולל שאינו פחות מ-17,800₪. מהסוכן דרש וקיבל 2,400 ₪ במסגרת העובדות המתוארות בפרט האישום הראשון, 3,000 ₪ במסגרת האישום השני, 1,600 ₪ במסגרת האישום השלישי ו- 10,000 ₪ במסגרת האישום הרביעי, ואילו מקקטוס קיבל 800 ₪. ריבוי המקרים ודרך התנהלותו של שלום על ציר האישומים השונים, לרבות עמידתו על קבלת התשלום, תוך העמדתו כתמורה להסכמתה של העירייה לשימוש במשאב ציבורי, אם מהסוכן ואם מקקטוס, לגביה דרש שתשלם לו עבור כל אירוע שתקיים על החוף, כאשר גובה התשלום ייקבע בהתאם להיקף האירוע, מלמדים כי אין מדובר בכישלון חד פעמי חולף או נקודתי של שלום, אלא בדפוס התנהגות, במעשים שנמשכו על פני זמן ניכר של חודשים, ואשר כללו שיחות טלפון ומפגשים, מול שני מתלוננים שונים.

3) התנהגותו הכוחנית של שלום, לרבות ניצול מעמדו בגלוי במהלך האירוע על חוף הים, כמפורט באישום השלישי, שם דרש מהסוכן סכום כסף נוסף בנוכחותם של שני גברים שעמדו במקום, הודיע לו כי הוא חייב לשלם את הסכום הנדרש, והבהיר לו בצורה מאיימת שאחד הגברים "משוגע והשני משוגע אף יותר". בדלית ברירה ועקב חששו של הסוכן כי יתגלה, שילם לשלום את הסכום הדרוש.

4) פנייתו של שלום לאחר לצורך קבלת חשבונית פיקטיבית בביצוע עבירת המס, כדי להסוות את תשלום השוחד, הינו חלק בלתי נפרד ממכלול ההתנהלות שלו כמתואר דלעיל. אפילו יטען שלום כי ייעד את הסכום שלקח מקקטוס באישום החמישי עבור אדם אחר, אין הדבר מעלה או מוריד, שכן הוא דרש וקיבל שוחד, ואין משמעות לשאלה מי נהנה מכספיו. מכל מקום שלום הודה והורשע על פי הודייתו גם בעבירה זו.

אשר לתסקיר של שירות המבחן, המאשימה ביקשה שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן, לפיה שלום ירצה מאסר בעבודות שירות, בשל השוני בבחינת השיקולים של שירות המבחן, העוסק בפרט ובצורך להחזרתו למוטב, מול האינטרסים שעל בית המשפט להתחשב בהם לעניין העונש, לרבות טובת הציבור, בגין הימנעותו של שירות המבחן מהמלצה טיפולית, לאחר ששלום לא ביטא נזקקות טיפולית, וכן מהטעם שמעצר של כל אדם עשוי לגרום לו טראומה, ואין זו סיבה להעדיף את עניינו של שלום ולאיין את האינטרס הציבורי.

יחד עם זאת ציינה ב"כ המאשימה כי הביאה בחשבון את מצבו הרפואי של שלום, העדר הרשעות קודמות, הודייתו וחלוף הזמן, אף שלדעתה אין מדובר בשיקולים בעלי משקל רב לקולא, משהוגש כתב האישום יחסית ללא שיהוי, נשמעו ראיות באריכות רבה, וההודיה באה בשלב מתקדם, אם כי חסכה את המשך ניהול המשפט.

לכן, בציינה כי היה עצור בגין תיק זה מיום 9/9/08 ועד 21/9/08, עתרה כאמור להטיל על שלום כאמור מאסר בפועל במתחם ההולם, מאסר על תנאי וקנס.

ד. בעניינו של יהודה - יהודה הוא האיש שהפנה את הסוכן ואת אורן לשלום, והעביר אליו את הטיפול, למרות שידע כי שלום לא היה רשאי ומוסמך לטפל בעניינים אלה, כי לו עצמו (ליהודה) לא היתה רשות להעבירם לשלום, ומקל וחומר ללא בקשה וקבלת רשות לעשות כן, ולמרות שידע כי הקשר שהיה לשלום לאירועים בחוף הים היה אישי, משהחזיק קרוב משפחתו, בעל עבר פלילי, מזנון בחוף הים; זאת ללא כל דיווח או עדכון של כל גורם בעירייה על העברת הטיפול לשלום, לרבות מחלקת רישוי עסקים או מנהל אגף חופים, למרות שהיתה עליו חובת דיווח, ובניגוד למקובל, תוך ידיעה במה מדובר, משבירר פרטים מול הסוכן בשיחות הטלפון עימו ובאמצעות הפקס, ללא תיעוד, ללא של מסמכי הפקס שנשלחו מהסוכן לבקשתו של יהודה, בניגוד לחובת התיעוד ובניגוד למקובל. כך נוצר מצב בו שני עובדי ציבור בכירים עסקו בעניין באופן שלא היו מורשים לטפל בו, כאשר יהודה לא היה מוסמך להעביר את הטיפול לשלום ללא רשות ושלום טיפל בעניין בו לא היה מורשה.

מדובר בדפוס התנהגות שחזר על עצמו מספר פעמים על ציר זמן של מספר חודשים, בהפרשי זמן משמעותיים בין האירועים, ולא כמעידה חד פעמית. ב"כ המאשימה פירטה את החומרה המיוחדת באישום הרביעי, וציינה כי יהודה היה מודע לכך ששלום סיכם עם הסוכן על אגרה אך שינה לו את התעריף, כאשר ידע ששלום אינו מוסמך לגבות כספים או אגרה בגין אירועים אלה או לשנות תעריף. יהודה נמנע מלברר עניין זה ולא טיפל בו, על אף שמדובר ב"בדברים האמורים לזעזע את אמות הסיפים של כל בר דעת". לדבריה "ההימנעות מכך צורמת ביותר ואומרת דרשני". לא זו בלבד שלא הושיע את הסוכן מפני שלום, לא בירר, לא טיפל ולא דיווח על מעשיו של שלום, אלא שלח אותו הישר חזרה אליו, ללא סמכות וללא אישור הממונים, תוך "סטייה חמורה ביותר מהשורה, כזו המעלה את חומרת מעשיו מעלה בסולם דרגות הפרת האמונים".

נטען כי עצם עיסוקו של יהודה בעניינים פוליטיים של ארגון מטה הבחירות של הליכוד ללא רשות וללא אישור כדין, בהיותו מנהל בכיר ברשות המקומית האמור לשמש דוגמה למאות עובדים, היה חלק מהתנהגותו הפסולה. לא זו אף זו, חמישה ימים בלבד לאחר שהסוכן אמר ליהודה כי שלום סיכם איתו על אגרה ושינה לו את התעריף, שעה שיהודה המשיך להיות בקשר עם שלום ללא בירור טענה זו, קיבל יהודה מידי שלום 5,000 ₪, אותם ייעד למטה הבחירות, התנהלות המדיפה "ריח רע" ומהווה חלק בלתי נפרד מהתנהגותו מפרת האמונים ומקשריו עם שלום. כך גם התנהלותו של יהודה עם נציגיה של קקטוס, כמפורט באישום החמישי. לטענתה, מעיד רצף ההתנהגויות הפסולות של יהודה על סטייה חמורה מהשורה.

כן ביקשה להביא בחשבון נסיבות משמעותיות לחומרה:

מעמדו הניהולי הרם של יהודה, הרקע המכובד שלו כמפורט לעיל, בכירותו, וההשפעה שהיתה לו; סוג העניינים עליהם היה מופקד, לרבות נושא הפיקוח, שהינו תחום רגיש, ואשר הקנה לו כוח וסמכויות; היותו אמון על שמירת החוק; ריבוי אישומים וריבוי עבירות, לרבות ריבוי הפעולות והמחדלים בכל אישום ואישום, המצביעים על כך כי אין מדובר בכישלון חד פעמי; מהות המעשים, הפניית הסוכן וקקטוס דווקא לשלום ועוד. כן ציינה את הנזק שנגרם כתוצאה מהתנהלותו, לרבות פגיעה קשה באמון הציבור, בטוהר המידות ובעיקרון השוויון.

ב"כ המאשימה הדגישה את הדפוס הכפול בו התנהג יהודה, משפנה לגורמים שונים בכתב, חלקם במכתבים אנונימיים, כדי לדווח על אי סדרים בנושאים שונים, זאת בניגוד להתנהלותו השיטתית בעבירות בהן הורשע.

יחד עם זאת הסכימה כי יש להביא בחשבון נסיבות אישיות של יהודה, כגון מצבו הרפואי, אם כי לטענתה אין בו כדי להביא להקלה משמעותית בעונש; הפסקת עבודתו בעירייה, אף שזכה לקבל את זכויותיו הכלכליות לרבות עשר משכורות; תרומתו לחברה בשירותו הצבאי, בעבודות בהן עבד ובאופן פרטי; עברו הנקי, אם כי ציינה שעבירות מסוג זה מבוצעות לרוב על ידי אנשים נורמטיביים; הודייתו בעבירות המפורטות בכתב האישום המתוקן, הפרת אמונים ללא רכיב מרמה, וחלוף הזמן, אם כי יהודה הודה לאחר שנוהלו למעלה מ-40 ישיבות ארוכות, ונשמעו עדים רבים.

10. טיעוני שלום - הנאשם 1

באת כוחו של שלום ביקשה שלא להחמיר עימו, ולקבל את המלצתו של שירות המבחן, בהדגישה בין השאר, כי לולא נאשם מלכתחילה בעבירה של הלבנת הון, היה עניינו נידון בבית משפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי.

הסניגורית התייחסה לנסיבותיו האישיות של שלום, כמפורט בתסקירו של שירות המבחן, לרבות פרטים שלא נסקרו בתסקיר, וכן ציינה כי יש לו נכות של 85% לצמיתות עקב מחלות מהן הוא סובל, ואשר אין זה המקום לפרטם, תוך הפניה לאסופות מסמכים רפואיים, מסמכים מהביטוח הלאומי, חוות דעת פסיכיאטרית. גם אשתו (אשר ליוותה אותו משך רוב הדיונים בבית המשפט), עברה מספר ניתוחים, והוא טיפל בה במסירות משך כל הזמן הזה, לרבות פעולות סיעודיות, כעולה מאסופת מסמכים שהוגשה לעיונו של בית המשפט, תוך דחיית הצעות לקבלת עזרה כספית וסיעודית. עוד הפנתה למסמכים הנוגעים לטיפולו הממושך של שלום באימו עד לפטירתה, באחיו, הן עקב מחלותיהם, והן עקב צרות אחרות וחובות אליהם נקלעו, טיפולו בילדיו, עקב בעיות אליהם נקלעו, וכל זאת במסירות רבה. לדעתה, הנטל על כתפיו של שלום היה כבד מנשוא ואדם אחר במקומו היה מתמוטט בנסיבות קשות מעין אלה.

באת כוחו של שלום, אשר סברה כי במקרה הנדון מן הראוי להטיל על שלום ועל יהודה עונשים זהים, הביעה תמיהה ותרעומת באשר להסדר הטיעון ה"כל כך מקל", לשיטתה, שנתגבש בעניינו של יהודה, ולהשתדלותה של המאשימה לבוא לקראתו של האחרון. לשיטתה לא היתה הצדקה לכך נוכח העובדה שהאישומים במקורם נגד שני הנאשמים היו זהים, פרטי לענין של הלבנת הון שיוחסה לשלום ובוטלה בסופו של יום, נוכח אופי הראיות שהובאו נגד השניים, והעובדה כי העדים לא חזרו בהם מגרסאותיהם במשטרה. כן תהתה הכיצד זה ש"שני אנשים שקושרים יחדיו קשר לביצוע עבירות של לקיחת שוחד, אחד נותר עם מלוא העבירות ואחד נותר למעשה כמי שלא ידע, כמי שלא הבין, כמי שהיה מובל בפרשה". עוד הדגישה כי שני הנאשמים ניהלו הליך זהה בעיקרו, עד לשלב התגבשותם של ההסדרים, כאשר שלום רצה להגיע להסדר טיעון בשלב מוקדם ולא עשה כן רק בשל בקשתו של יהודה. עוד טענה כי יהודה היה המפקח הישיר של שלום, הכיר לו את הסוכן ושלח אותו להתייצב ב""קו האש" בתחכומו הרב", וקשה לקבל את התזה לפיה כל חטאו היה באי דווח כנדרש וכי לא היה מודע למעשיו של שלום, בייחוד נוכח העובדה כי שלום נתן ליהודה 5,000 ₪, והטענה כי אלה ניתנו עבור הבחירות אינה יכולה להיות מוחזקת לטובת יהודה. יהודה, אשר מתוקף תפקידו הדריך את פקודיו כיצד להתנהל ושלח להם מכתבים כיצד לפעול, נמנע שלוש פעמים מלדווח לממוניו על מעשיו, ושלח את הפונים לשלום. היא הפנתה לראיות שהוגשו וטענה כי הן מלמדות על שליטתו של יהודה בכל פרט ובכל הנחיה, ודווקא את ענייניו עם שלום בחר "להחליק".

11. טיעוני יהודה- הנאשם 2

באי כוחו של יהודה ביקשו כי בית המשפט יסתפק בהטלת קנס מידתי ומתון בלבד.

א. לאחר שסקרו את עובדות כתב האישום המתוקן טענו הסנגורים כי תיקון כתב האישום הנו בגדר סמכות התביעה ואין להרהר עליו; המסגרת לטיעון לעונש הנה כתב האישום המתוקן ועובדותיו, ואין לחרוג ממנו, וכי יהודה אינו משמש עוד כנבחר ציבור או עובד ציבור, אין קלון במעשיו ואין צורך להידרש לשאלת הקלון.

ב. אשר לנסיבותיו האישיות של יהודה כשיקולים לקולא בגזירת עונשו, פרשו הסנגורים את קורותיו, לרבות מצבו המשפחתי, בהיותו בן 59, חדרתי, נשוי, אב לשלושה ילדים, וסב לשתי נכדות. כן מסרו פרטים על משפחת המוצא שלו, לרבות על מצבה הבריאותי של אמו הקשישה, חולה סעודית המטופלת על ידו; שירותו הצבאי לרבות בצבא קבע משך כ- 25 שנה, במגוון תפקידים בחיל החימוש; השכלתו וכישוריו, היותו בעל תואר ראשון במנהל עסקים, בעל תעודת שמאות רכב והסמכה של קצין בטיחות רכב בכיר, וכן על עיסוקו בתפקידים שונים בתחום הבטיחות בעבורה בין השנים 95'-00.

כן התייחסו לשירותו הציבורי בעיריית חדרה ופעילותו לטובת העיר ותושביה, בהדגישם אורח חייו הנורמטיבי ואת עברו הנקי. לטענתם, מדובר במעידה חד פעמית, תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה, שנעשתה במסגרת מילוי תפקידו מתוך כוונה לסייע לפונים, ללא כל ענין אישי או טובת הנאה שצמחה לו, וכי משך כל שירותו הצבאי והציבורי מעולם לא הועלתה כלפיו כל טענה שהיא.

הסנגורים הרחיבו אודות התנדבותו הענפה של יהודה, תרומתו ופעילותו החברתית למען הכלל והקהילה לאורך כל השנים וגם כיום, בהפנותם למכתבי תודה והוקרה רבים אשר נשלחו ליהודה משך השנים בגין פעילותו זו. הם הפנו לעדויותיהם של עדי האופי שהעידו מטעמו במסגרת הטיעון לעונש, כמפורט לעיל, לשבעה מכתבי עדות אופי שהוגשו על ידם על ידי האישים שנזכרו לעיל במסגרת הראיות לעונש, לאסופת מכתבי הערכה, הוקרה והמלצה, חלקם ישנים וחלקם נכתבו במיוחד לצורך המשפט, וכן לעדויות נוספות של שישה בעלי תפקידים בעיריית חדרה, שנשמעו במהלך פרשת התביעה, מהן הצטיירה לשיטתם דמותו החיובית של יהודה כמשרת ציבור, כמנהל אגף בעירייה, כ"בוס" וכאדם.

ג. כשיקול לקולא ולהימנעות מהטלת עונש מאסר על יהודה הדגישו את מצבו הרפואי, בפרטם כי סמוך לאחר הגשת כתב האישום התגלו אצלו שלושה גידולים שונים, בסמיכות זמנים קצרה, ובמהלך המשפט עבר ניתוחים וטיפולים רפואיים רבים, לרבות טיפולי ברכיתרפיה וכימותרפיה. ביום 2/3/09, בשל חשד לגידול ממאיר, עבר יהודה ניתוח בראשו, וביום 27/3/09 עבר ניתוח להסרת גידול סרטני בערמונית, שניהם בבית חולים "אסותא". ביום 18/4/11 עבר ניתוח להסרת גידול סרטני במעי הגס במרכז הרפואי בהרצליה. בעקבות כך, גם החלו תופעות לוואי, שלא פורטו מחמת צנעת הפרט.

בשל מצבו הרפואי, ההליך המשפטי והעדר תעסוקה, סבל גם מבחינה נפשית, ואף הופנה לטיפול מתאים. כמו כן עובר יהודה בדיקות אצל מומחים בתחומים שונים. בעקבות מצבו, הוכר יהודה על ידי הביטוח הלאומי כנכה בשיעור של 100%. גם היום הוא מצוי בהמשך מעקב תקופתי לבדיקות ולטיפולים במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב ובמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה.

ד. מבלי להקל ראש במיוחס ליהודה, ביקשו הסנגורים להתחשב לקולא בנסיבותיה של העבירה, בהדגישם כי העבירה בה הורשע הינה הפרת אמונים בלבד, ללא פן המרמה, כי בסופו של יום נמחקו עבירות השוחד והעבירות הנוספות שיוחסו ליהודה בכתב אישום המקורי, וכן האישום הרביעי כולו. כן הדגישו כי בעובדות כתב האישום המתוקן נכתב במפורש שיהודה לא ידע כי מדובר בכספי שוחד, כי העבירות משתרעות על פני תקופה קצרה של כ- 3 חודשים בלבד, כי מדובר בשני פונים בלבד, שאחד מהם היה סוכן משטרתי, ויהודה לא נפגש עם איש מהם. לשיטתם, פיצול כתב האישום לארבעה אישומים הינו מלאכותי ואינו מעיד על שיטתיות או ריבוי מקרים.

כן טענו כי הפניית הפונים לשלום נעשתה לגבי בקשה לגיטימית - לערוך אירוע פרטי בחוף הים, פעולה המבוצעת כדין במסגרת השירות הניתן לציבור, ולא בעבור ביצוע פעולה בלתי חוקית. אין חולק כי ישנה חשיבות על הקפדה על נהלים, על ידוע, תיוק ושקיפות, אך בנסיבות העניין הכוללות מדובר בסטייה קלה מנוהל, והדברים לא נעשו בהסתר אלא בגלוי. בנסיבות העניין מדובר במדרג הקל של עבירת הפרת האמונים, "על גבול המשמעתי". עסקינן בסטייה חד פעמית מנהלים ואי עדכון. מידת הסטייה אינה חמורה, אין כל יסוד מחמיר של שחיתות אישית או אחרת, אין מצב של ניגוד עניינים, אין יסוד של מרמה, אין מצג שווא או דיווח כוזב. אשר לעיסוק בבחירות, כל שיוחס ליהודה בהקשר זה הוא כי עסק ללא רשות בארגון מטה בחירות לרשות מקומית מטעם מפלגת "הליכוד", ולא נטען כי עסק בכך בשעות עבודתו או כי עשה שימוש בציוד העירייה או בעובדיה לשם כך. בנסיבות העניין, מדובר ב"הפרה טכנית גרידא ומשמעתית".

ה. עוד ביקשו הסנגורים להתחשב לקולא בהודייתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, באחריות שנטל על עצמו, אשר חסכה זמן שיפוטי יקר, בחלוף הזמן הניכר של למעלה מארבע וחצי שנים מאז האירוע הראשון, וארבע שנים מאז הגשת כתב האישום. בעבירות כגון דא, לחלוף הזמן, בהצטרפו לנסיבות נוספות לקולא, נודעת השלכה ממתנת של מידת העונש בכלל, ולהמנעות ממאסר בעבודות שירות או מאסר ממש בפרט.

כן יש להתחשב בפגיעה האישית, הכלכלית והמשפחתית שנגרמה ליהודה עקב ההליך הפלילי. הוא נעצר לראשונה בחייו למשך חמישה ימים, חוויה טראומטית עבורו, ממנה לא השתחרר עד היום. לאחר מכן שוחרר למעצר בית למשך שבוע, נאסר עליו להכנס לעירייה, איסור אשר היווה השעיה בפועל מתפקידו, ולבסוף הוחלט על הפסקת העסקתו בעיריה החל מ- 30/11/10. בכך נקטעה הקריירה שלו בשירות הציבורי, ומבחינתו, הרשעתו בפלילים מהווה "אות קלון", הרתעה וענישה.

ו. לטענת הסניגורים מתחם הענישה בעבירות של הפרת אמונים בלבד, נע בין שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה לצד קנס, מאסר על תנאי או שרות לתועלת הציבור, ביחד או לחוד, ובנסיבות העניין לנוכח נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של יהודה, ראוי להסתפק ברף התחתון של מתחם ענישה זה, דהיינו הרשעה לצד קנס בלבד.

12. דברי הנאשמים:

א. דברי שלום: שלום סיפר כי לפני מספר שנים פנה לבאת כוחו ואף שוחח עם ב"כ המאשימה מתוך כוונה להגיע להסדר, אך "יהודה הגיע אליי הביתה מדי יום, היה לוחץ אותי אל תגיע להסדר אנחנו נהיה זכאים לא כדאי לך. כל הזמן הייתי אומר לו אני לא יכול גם מבחינה בריאותית ועוד פעם פניתי לפרקליטה וגם אליך עוד הפעם פניתי". לגבי ההסדר בעניינו של יהודה אמר: "אני מתפלא שהאשימו אותו בעבירות קלות, שהוא זה שהיה בא אלי כל יום יושב אצלי במשרד ושולח אותי לכל מיני מקומות ובמיוחד למקום הזה לבחור השוטר הזה, אני מתכוון לסוכן, הוא שלח אותי אליו ואני עושה כדברו כי הוא היה מנהל שלי וגם פחדתי ממנו ורוב אנשי המחלקה פחדו ממנו. הייתי הולך אליו והוא היה שולח אותי ושלח אותי גם לסוכן ואמר לי כמה כסף לקחת ממנו בדיוק ואני אכן לקחתי ואני הודיתי שאני לקחתי כסף מהסוכן והבאתי לו את הכסף, אני לא יודע איפה הכניס את העניין של הבחירות כי בכלל לא היה פה סיפור של בחירות".

ב. דברי יהודה: יהודה הקריא ממכתב שכתב לבית המשפט ואשר הוגש במסגרת הראיות לעונש מטעמו. במסגרת זו ביקש כי בית המשפט ינהג עמו במידת הרחמים, יקל בעונשו ויאפשר לו לשקם את חייו, להתפנות לטיפול במחלתו ולהיות עם בני משפחתו. יהודה סיפר אודות שנות עבודתו בשירות הציבורי, מסירותו, פעילותו לטובת עיריית חדרה, תרומתו לקהילה, התנדבותו ועזרתו לזולת תוך שמירה על טוהר המידות. לדבריו, במקרה הנדון פעל כפי שפעל "בתמימות, אולי בטיפשות, אך ללא כל כוונה רעה, ורק מתוך רצון לסייע... אני מודה שטעיתי ומקבל את האחריות, בדיעבד הסתבר לי בחוכמה שלאחר מעשה, שהסתייעתי באיש הלא נכון, ובזמן הלא נכון: לא היה לי מנהל פיקוח ובאותו זמן נסעתי לחו"ל... לצערי מעדתי מעידה חד פעמית שהביאה אותי לספסל הנאשמים. אני מאמין שהפקתי בתוכי את הלקח הנדרש...".

יהודה תיאר את הטראומה שחווה עקב מעצרו, אשר פגע קשות בו ובמשפחתו, את תחושת השפלה עת נאזק לעיני כל עובדי העירייה ועוברי אורח, ונלקח אזוק לעיני שכניו לחיפוש בביתו. לדבריו, לא יצא לרחוב ולארועים משך כשנתיים לאחר מכן מרוב בושה. כן התייחס לעינוי הדין מאז נחקר במשטרה, נזקיו הנפשיים והבריאותיים, והשינוי במסלול חייו, משמצא עצמו עצור, ללא תעסוקה, ללא עבודה, נלחם על שמו ויושרו. לדבריו, כל עונש שייגזר עליו "...לא ישתווה לעונש האמיתי שכבר קיבלתי מרגע המעצר הראשוני, כעת מעצם ההרשעה, ולבסוף מהסרטן שהתכלה בגופי בתקופה זו".

13. לאחר שנשמעו טיעוניהם של הנאשמים מפי סנגוריהם המלומדים וכן דברי הנאשמים, איש איש ועמדתו, הובעה מטעם שני הנאשמים מורת רוח מכך שניתנה לחבריהם האפשרות להתייחס לטיעוניהם לעונש. שלום ובאת כוחו הדגישו את השותפות המלאה שלו עם יהודה בביצוע העבירות בהן הורשע, וטענו כנגד העמדה הסנגוריאלית כביכול של המאשימה כלפי יהודה, ואילו סנגוריו של יהודה עמדו על כך כי יש להתעלם מכל מסכת הראיות שנשמעה בבית המשפט, בהדגישם את ההבדלים בין השניים בכתב האישום המתוקן ואת העבירות השונות בהן הורשעו. משכך, נתבקשה ב"כ המאשימה להתייחס לטיעונים אלה.

בקליפת אגוז הדגישה ב"כ המאשימה כי מלכתחילה התקיימה תשתית ראייתית נבדלת בין שני הנאשמים, והיתה הצדקה ראייתית להגיע להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. אשר לטענותיו של שלום כנגד ההסדר עם יהודה, שלום שתק משך ארבע שנים, מאז חקירתו הראשונה במשטרה ובמהלך כל הזמן שלאחר מכן, וההסדר נעשה על יסוד התשתית העובדתית הראייתית שהיתה קיימת בפני המאשימה עובר לעריכתו. לשיטתה, יהודה ביצע עבירות כלפי הציבור, ממוניו וכיוצא בזה, ואילו שלום ביצע עבירות שוחד כלפי הסוכן ונציגי קקטוס, והפרת אמונים בנסיבות של מרמה כלפי כולם, כפי שפורט בטיעון לעונש.

בתגובה לדבריה של באת כח המאשימה, חזרו באי כח הנאשמים על טענותיהם, ואין מקום לחזור על הדברים.

14. באי כוח הצדדים הגישו פסיקה עניפה לתמיכה בעמדתם, מי לחומרא ומי לקולא, כאשר הסניגורים מבקשים לאבחן את פסקי הדין שהוגשו על ידי המאשימה.

15. לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש ומבלי לקבוע עמדה התבקשה הממונה על עבודות השירות לחוות דעתה בשאלה אם יהודה מסוגל לרצות שישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

ביום 3/3/13 הודיעה הממונה כי לאחר בדיקה רפואית וכן ראיון התאמה והשמה שנערכו ליהודה, נמצא כי בהיותו חולה אונקולוגי הוא אינו כשיר לריצוי מאסר בעבודות שירות. יחד עם זאת, כתבה כי אין מדובר בעמדה סופית, וכי אם יחליט בית המשפט לבדוק את מצבו של יהודה בעוד שישה חודשים, אין מניעה לעשות כן.

בעקבות כך ניתנה לצדדים אפשרות להוסיף לטיעוניהם בדיון נוסף, וסנגוריו של יהודה חזרו על עמדתם כי אין מקום להשית עליו מאסר כלל, לרבות מאסר בעבודות שירות. כך גם דחו את האפשרות להפנותו לממונה פעם נוספת בהמשך.

דיון

16. גזירת הדין היא מן הקשות במטלות השיפוטיות, בעיקר כאשר עסקינן באנשים נורמטיביים באורחות חייהם, עובדי ציבור בעלי עבר נקי, אשר ביצעו עבירות חמורות. (לעניין זה ראו גם ע"פ 2163/05 דג'מיל אלייב נ' מ"י (12/12/05), מפי כב' הש' רובינשטיין, וע"פ 344/81 מ"י נ' שחר סגל, פ"ד לה (4), 313, מפי כב' הנשיא שמגר). הענישה מושפעת בכללותה משיקולי גמול והרתעה (אם כי קרנה של ההרתעה ירדה אחרונה בעקבות מחקרים רבים שנעשו על ידי אנשי אקדמיה); נסיבות ביצוע העבירות וחומרתן, נפיצותן ותדירות ביצוען, השפעתן על כלל החברה וההשלכות היכולות להיגרם מהן, כגון מידת הפגיעה בביטחון הציבור, והפחד שמעשים אלה נוטעים בלבו של אדם מן הישוב; עוד היא מושפעת מהנסיבות האישיות של מבצעי העבירות, גילם, עברם הפלילי, שיקולי שיקום ועוד. בכל מקרה ומקרה מוטלת על בית המשפט החובה לערוך את האיזון בין האינטרסים השונים. (ראו לעניין זה גם ע"פ 4890/01 מ"י נ' פלוני, פ"ד נו(1), 594, מפי כב' הש' בייניש (כתוארה אז)).

העיקרון המנחה בגזירת עונשו של נאשם הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין). השיקולים לבחינת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה הם הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנהוגה, ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין). על פי סעיף 40יב לחוק העונשין, בית המשפט רשאי לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת העונש ההולם.

הפסיקה פירשה את עקרון ההלימה - יחס הולם בין חומרת מעשיה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיושת עליו - כמבטא את "עקרון הגמול". ראו לענין זה דברי כב' הש' רובינשטיין בע"פ 1523/10 פלונית נ' מ"י (18/4/12):

"מלשון התיקון ברי (ראו גם דברי ההסבר הצעות חוק הממשלה תשס"ו, 448-446), כי בגדרי עקרונות הענישה "גמול, הרתעה אישית או כללית, הגנת שלום הציבור ושיקום" ניתנה כאן בכורה לעקרון ההלימות. בדברי ההסבר נאמר, כי: "עקרון-העל, המוצע בסעיף 40ב, הוא עקרון ההלימות, ולפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיושת עליו. יחס זה מבטא את עקרון הגמול" (ראו גם דברי השופט חאלד כבוב בהרצאה, המובאים על-ידי השופט דרורי (פסקה 185)). אכן, דברי המחוקק כוללים גם איזונים מסוגים שונים, שיש ליישמם בכל מקרה לגופו; בבסיס, על כפות המאזניים מונחים מזה "חומרת מעשה העבירות בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם" ומזה "סוג ומידת העונש", וכדי שכפות המאזניים יהיו מעוינות יש צורך בהלימה ("יחס הולם") בין השניים. ואולם, מרחב שיקול הדעת הנתון לבית המשפט אינו מועט, בגדרי נסיבות המקרה, והוא כולל את מידת האשם ואת מידת העונש. גם אם "כוכב הצפון", "העיקרון המנחה", כולל בגדרי ההלימות את הגמול לפי חומרת המעשה בנסיבות, לא התעלם המחוקק מיסודות הענישה האחרים, ובהם ההרתעה והשיקום, וכן מן הנסיבות האישיות, אך קבע בכורה (על הצעת החוק ראו גם המאמרים שפורסמו במסגרת כתב העת חוקים גליון מספר 3 (2011))". (כן ראו 156/80 כוכבי בנימין נ' מ"י, פ"ד לה(4) 744, מפי כב' הש' אלון).

17. אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיהם של שני הנאשמים, אשר ניצלו את מעמדם וכוחם כעובדי ציבור בעלי תפקידים ניהוליים בכירים בעירייה, ואת האמון שניתן להם על ידי הציבור מתוקף תפקידיהם אלו, לצורך קידום ענייניהם האישיים.

בשורה ארוכה של פסקי דין הוגדרו עבירות השוחד וכן הפרת אמונים כעבירות חמורות ביותר שיש בהן כדי לפגוע ביושרה של הרשות הציבורית ולערער את אמונו של הציבור בה, פגיעה בתדמיתם של כלל עובדי השירות הציבורי ובאמונו של הציבור במוסדות הציבוריים. לא אחת נפסק כי על בית המשפט להעביר מסר חד משמעי לציבור בדבר שמירה על טוהר המידות ברשויות השונות, לרבות ברשויות המקומיות, וכי המאבק בשחיתות הציבורית צריך לבוא לידי ביטוי הענישה מחמירה ומרתיעה. לכן נפסק כי יש להשית על מבצעיהן ענישה כבדה אשר תהלום את מידת הגמול הראויה להם ותישא מסר הרתעתי לעובדי הציבור בכלל. אשר לחומרתה של עבירת השוחד נפסק:

"מעשה השוחד חותר תחת אושיות המינהל התקין, משחית את מערכת המינהל הציבורי ומסיט אותה לפעול שלא על פי קריטריונים עניניים (רע"פ 2905/98 רונן נ' מ"י, פ"ד נג(1) 728, 735-734 (1999)). הפסיקה חזרה והדגישה כי יש להחמיר עם מבצעי עבירת השוחד ולמצות עימם את הדין כדי להעביר מסר חד וברור לשמירה על טוהר המידות (ראו, לדוגמה, ע"פ 341/73 מ"י נ' ויטה, פ"ד כז(2) 610, 613 (1973); ע"פ 6129/94 שמבי נ' מ"י (לא פורסם, 15.1.1995) (להלן: עניין שמבי)), וכי על מעשים מסוג זה יש להגיב ביד קשה הן משיקולי גמול והן משיקולי הרתעת הרבים (ע"פ 739/09 מ"י נ' שניצר (לא פורסם, 1.7.2009)). הדברים אמורים כלפי כל מי שהיה מעורב במתן שוחד ובודאי כלפי מי שקיבל באופן קבוע ושיטתי כספים וטובות הנאה כמו המשיב דנן (עניין שמבי; ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מ"י (לא פורסם, 12.3.2009), בפסקה 35)". (ע"פ 6202/11 מ"י נ' קבילו, (23/11/11), מפי כב' הש' עמית).

וכן,

"על חומרתה הרבה של עבירת השוחד ועל הענישה הכבדה שיש להשית על מבצעיה עמד בית משפט זה פעמים רבות [ראו למשל: רע"פ 10231/03 קורן נ' מ"י (לא פורסם, [פורסם בנבו], 11.12.03), פסקה 5; רע"פ 5905/98 רונן נ' מ"י, פ"ד נג(1) 728, 734 (1999)]. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת ש' נתניהו: "עבירת שוחד היא מהחמורות ביותר במישור הציבורי. היא משחיתה את המידות. היא מהווה סכנה ליסודותיו של משטר חברתי צודק. היא מערערת את האמון של הציבור בשלטון" [ע"פ 4722/92 מרקוביץ נ' מ"י, פ"ד מז(2) 45, 49 (1993)]

ובהמשך: "'הסכנה לדמותו של השירות הצבורי ולאפיה של החברה בישראל היא כה גדולה, עד שאין להירתע מנקיטת אמצעי ענישה קשים ומורגשים היטב כלפי מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש, ואם כמתווך' (ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה וערעור שכנגד [2], בעמ 613)" [שם, בעמוד 50]".

(ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מ"י, (12/3/09), מפי כב' הש' דנציגר).

עבירת השוחד והפרת אמונים מבוצעות בדרך כלל על ידי אנשים נורמטיביים, בעלי תפקידים ציבוריים, המקנים להם כוח וסמכויות לנהל את ענייני הציבור ואשר זכו מתוקף תפקידים לאמון הציבור. מעמדו הרם של שלום כעובד ציבור בכיר מהווה נסיבה לחומרה לצורך גזירת עונשו. הדבר גורם לפגיעה כפולה ומכופלת באמון הציבור, שהרי "אם בארזים נפלה שלהבת..." וגו'.

זה מכבר נקבע כי העונש הראוי לעובד ציבור שלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו הוא מאסר לריצוי בפועל, וכי רק בהתקיים נסיבות יוצאות דופן ניתן לסטות מסטנדרט ענישה זה.

"הלכה רווחת ומיוסדת היא, כי עובד ציבור הלוקח שוחד תמורת פעולה הקשורה בתפקידו, אחת דינו להיענש במאסר ממשי. חריגה מן הכלל הזה מותרת רק בהתקיים נסיבות יוצאות דופן; ובמקרה שלפנינו נסיבות כאלה אינן מתקיימות...

השיקול המרכזי בענישתן של עבירות מסוג זה הוא הרתעתם של עובדי ציבור אחרים מפני ביצוע עבירות דומות, ושיקול זה אכן מחייב, כפי שכבר צוין, להעניש על ביצוען של עבירות מסוג זה בעונש מאסר שיש עמו כליאה בפועל"...". (ע"פ 6564/04 סטויה נ' מ"י (18/10/04), מפי כב' השופטים מצא, בייניש (כתוארה אז) ולוי; ראו גם ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מ"י (20/2/06) מפי כב' הש' נאור; ע"פ 4416/90 זינו נ' מ"י (30/12/90), מפי כב' הש' אלון; ע"פ 6564/04 סטויה נ' מ"י (18/10/04), מפי כב' השופטים מצא, בייניש (כתוארה אז) ולוי; ע"פ 1224/07 בלדב נ' מ"י, (10/2/10), מפי כב' הש' פרוקצ'יה; ע"פ 10627/06 יהושוע נ' מ"י (8/5/07), מפי כב' הש' נאור; וכן ע"פ 4115/08 גלעד ואח' נ' מ"י (24/1/11), מפי כב' הש' (כתוארו אז) גרוניס).

18. אשר להפרת אמונים והערכים המוגנים על ידי איסור זה, בית המשפט העליון עמד על תכליתו בדנ"פ 1397/07 מ"י נ' שבס, פ"ד נט(4), 345, מפי כב' הנשיא ברק:

"אכן, האיסור הפלילי על הפרת אמונים הוא מכשיר מרכזי למאבקה של החברה לשמירה על טוהר השירות והשורות, למניעת סטיות מהשורה, ולהבטחת אמון הציבור במשרתי הציבור. ביטולה של העבירה או אף צמצומה מעבר לנדרש יפגע בכוחה של החברה להגן על עצמה מפני עובדי ציבור העושים שימוש לרעה בכוח השלטון. כוח זה הופקד בידיהם בנאמנות. הסנקציה הפלילית נועדה להבטיח כי הנאמנות תישמר, וכי כוח השלטון לא יהפך לשלטון הכוח. רוצים אנו לקיים בישראל חברה מתקדמת, הבנויה על מינהל ציבורי תקין, על שלטון החוק, ועל יחסי אנוש המעוצבים על בסיס של יושר, הגינות וטוהר מידות. האיסור הפלילי על הפרת אמונים נועד להבטיח מטרות אלה. שיטות...

כחוט השני עוברת בפסיקתו של בית המשפט העליון התפיסה כי האיסור הפלילי על הפרת אמונים בא לשמור על שלושה ערכים מוגנים. הערך הראשון הינו אמון הציבור בעובדי הציבור. הערך השני הינו טוהר המידות של פקידי הציבור. הערך השלישי הינו אינטרס הציבור, עליו מופקד עובד הציבור".

גם בעניינו של יהודה יש חשיבות רבה למעמדו הרם, משהיה הבכיר מבין הנאשמים, וממונה על לא פחות מ-12 מחלקות. על מדיניות הענישה המחמירה בעבירות של הפרת אמונים נאמר:

"קיימת חומרה רבה בעבירת הפרת אמונים מצד עובד ציבור בשל החשיבות של הערכים המוגנים העומדים בבסיס העבירה. החשיבות שבהגנה על ערכים אלה מתעצמת נוכח גילויים גוברים והולכים של שחיתות ציבורית במסדרונות השלטון. המאבק על אלה יכול להיעשות באמצעות העברת מסר ברור של מאבק נחרץ לקיומו של מערך ציבורי ראוי ולכן יש צורך בענישה מרתיעה". (ע"פ 1044/12 יגאל סער נ' מ"י, (10/12/12), מפי כב' הש' ג'ובראן; כן ראו 2144/11 מצא נ' מ"י, (20/6/11), מפי כב' הש' לוי).

19. שני הנאשמים ניצלו את מעמדם וכוחם כעובדי ציבור בעלי תפקידים ניהוליים בכירים בעירייה, ואת האמון שניתן להם על ידי הציבור מתוקף תפקידיהם אלו, לצורך קידום ענייניהם האישיים. אין עסקינן במעידה מקרית, בכשלון חד פעמי של מי מהנאשמים, אלא בריבוי עבירות שביצע כל אחד מהם, סדרת מעשים אשר נמשכו כאמור על פני פרק זמן של כשלושה חודשים, בהפרשי זמן בין אירוע לאירוע.

יש לזכור כי שלום, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים מנהל מחלקת רכב וחניונים בעירייה, הורשע על פי הודייתו בחמש עבירות שוחד, חמש עבירות של הפרת אמונים ועבירה של מרמה במס הכנסה, ואילו יהודה, הבכיר ממנו, אשר שימש ראש אגף מנהל שיטור ובטחון בעיריית חדרה, והיה אחראי על 12 מחלקות, כמפורט לעיל, ביניהן גם מחלקת הרכב והחניונים שבהנהלת שלום, מחלקת פיקוח ומחלקת החופים - בתחומים מסויימים, הורשע על פי הודייתו בביצוען של ארבע עבירות של הפרת אמונים.

שלום דרש וקיבל, בנסיבות המפורטות בהרחבה בכתב האישום, שוחד בסכום כולל של 17,800 ₪. בארבעה מקרים שונים קיבלו מסוכן משטרתי, ובחמישי מחברת קקטוס, כמפורט לעיל, בהציגו את דרישותיו לתשלום כתנאי להסכמתה של העירייה, כביכול, לכך שהם יוכלו לקיים אירועים שונים בחוף הים, משאב ציבורי בתחומה של עיריית חדרה.

התנהלותו של שלום, אשר קיים פגישות ושיחות טלפון עם הפונים במהלך שלושה חודשים, חזר ודרש וקיבל סכומי כסף הן מהסוכן והן מקקטוס, אשר נדרשו לשלם עבור על אירוע בחוף הים, בנסיבות שפורטו בכתב האישום שנסקר לעיל, מלמדת כי אין מדובר בהחלטה ספונטנית, במעידה חד פעמית של עובד ציבור, כי אם בתכנון שקדם לביצוע העבירות, בהתנהלות מתמשכת ושיטתית לאורך חודשים של עובד ציבור שניצל לרעה את הסמכויות והכוח שניתנו לו.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח התנהלותו החמורה כעולה מהאישום השלישי, לפיו לאחר שדרש וקיבל מהסוכן כספי שוחד בסך 2,400 ₪ כתנאי לקיום יום צילומים בחוף הים, הגיע שלום לחוף הים במועד הצילומים, ודרש תשלום נוסף בסך 1,600 ₪, כ"סיפתח של הבוקר", באומרו כי הסך הקודם היה "מקדמה" בלבד. משניסה הסוכן להמנע מכך, עמד שלום על דרישתו, תוך שהוא מסב את תשומת ליבו של הסוכן לאחיו ולאדם נוסף שעמדו במקום, והבהיר לו בצורה מאיימת כי שניהם "משוגעים". בדלית ברירה ומחשש כי יתגלה, שילם הסוכן לשלום את הסכום שדרש. בהמשך, דרש שלום סכומים גבוהים מאלה, ואף קיבל 3,000 ₪ ו- 10,000 ₪ נוספים מהסוכן, אשר ביקש לערוך שוב ושוב צילומים על שפת הים. בענין אחר, קיבל שלום שוחד מקקטוס, ואף פנה לאחר לצורך קבלת חשבונית פיקטיבית על מנת להסוות את תשלום השוחד.

מידת הפגיעה בערך המוגן על ידי עבירת השוחד במקרה דנן היה צפוי להיות כבד ביותר, שעה שהמסר לציבור הוא כי אי אפשר להשיג דבר המגיע לאזרח מבלי "לשמן" את הגורם המתאים ברשות הציבורית. הנזק שנגרם בסופו של יום הוקטן במידת מה, משהוחלט להפעיל סוכן משטרתי כדי לחשוף את מעלליו של שלום, אם כי בעניינה של קקטוס נגרם הנזק במלואו. עסקינן בהתנהלות קלוקלת ומגונה של עובד ציבור שניצל את כוחו, מעמדו ותפקידו לצורך הפקת רווחים בלתי כשרים לטובתו שלו, ובמעשיו מעל בתפקידו, ובאמון הציבור שניתן לו, כל זאת לשם בצע כסף.

20. אשר לחלקו של יהודה בפרשיות אלה, כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה, יהודה הוא אשר הפנה את הסוכן ואת קקטוס לשלום, בארבע הזדמנויות שונות, ללא קבלת רשות להעברת הטיפול מהגורם המוסמך בעירייה, ועל אף שידע כי שלום כלל אינו מוסמך או רשאי לטפל בבקשותיהם, וכי לשלום קרוב משפחה בעל עבר פלילי, המחזיק מזנון בחוף הים. כמו כן, במשך כל התקופה הרלוונטית נמנע יהודה מלדווח או לעדכן על כך לגורם כלשהוא בעירייה, לרבות מחלקת רישוי עסקים או מנהל אגף החופים, על אף שידע כי מוטלת עליו החובה לעשות כן.

יהודה קיים שלוש שיחות טלפוניות עם הסוכן במועדים שונים בחודשים יוני, יולי וספטמבר 08', בטרם הפנה אותו לשלום, בירר עמו פרטים אודות הצילומים שביקש לערוך בחוף הים, ובחלקן אף ביקש ממנו להעלות את בקשותיו על הכתב ולשלוח אותן אליו בפקס. ואולם, הוא נמנע מלתייק פקסים אלה, בניגוד למקובל, ובכך מנע שקיפות, תיעוד ופיקוח של ההתרחשות. כך חזר ונהג בהמשך גם בעניינה של קקטוס.

ובכך לא סגי, משסיפר הסוכן ליהודה בספטמבר 08', כי שלום סיכם איתו על אגרה אך שינה לו את התעריף, נמנע מלברר זאת, לטפל בעניין ולדווח על כך, על אף שידע כי שלום אינו מוסמך לגבות "אגרה" וכספים כלשהם מהפונים. חרף האמור חזר והפנה את הסוכן לשלום בשלישית, שוב ללא סמכות. לא זו אף זו, מספר ימים לאחר מכן קיבל יהודה משלום סך של 5,000 ₪, מחצית מהסכום שמסר הסוכן לשלום, אותו ייעד יהודה למטה הבחירות של הליכוד, במסגרת עיסוקו שלא כדין וללא אישור במטה הבחירות של המפלגה.

מידת הפגיעה בערך המוגן על ידי העבירה של הפרת אמונים במקרה דנן היה צפוי להיות כבד ביותר, שעה שהמסר לציבור הוא כי עובד הציבור הבכיר, שהיה צריך לקיים את תפקידו באמונה, חרג מחובותיו, לא פיקח, לא דיווח, לא בירר, ולאחר שהסוכן הלין בפניו על שלום, במקום להפנות את הסוכן לאדם אחר כנדרש, הפנה אותו שוב ושוב לאדם אשר פעל בניגוד לדין. גם בענין זה הוקטן הנזק במידת מה, משבוצעו המעשים מול סוכן משטרתי, אף שגם בעניינו של יהודה, חברת קקטוס ניזוקה מכך, הוחטאה וחטאה.

בנתונים אלו, נוכח ריבוי העבירות שביצע יהודה, אשר בוצעו כאמור במספר מועדים שונים על פני תקופה של שלושה חודשים, מחדליו החוזרים של יהודה, כמפורט לעיל, ובמיוחד היותו בעל ידיעה פוזיטיבית לכך ששלום דרש כספים שלא כדין מהסוכן, ובחירתו המודעת "להעלים עין" מכך, יש קושי רב, בלשון המעטה, לקבל את טענותיו של יהודה, כי מחדליו כולם הינם טכניים גרידא מתוך כוונה תמימה לסייע לפונים, ו"ללא כל ענין אישי או טובת הנאה שצמחה לו", וכי מדובר ב"מדרג הקל" של הפרת האמונים.

הסיבות שהביאו את יהודה לבצע את העבירות דידן לא התבררו, אך לא ניתן להתעלם מכך שקיבל בסופו של יום משלום 5,000 ₪, אף שלא ידע כי מדובר בכספי שוחד. מדובר בכסף רב שנמסר לו ואשר מקורו לא היה ידוע לו לכאורה ואותו לא בירר, אך מי שמסרם לו היה שלום, אליו הפנה את הסוכן ואת קקטוס ללא סמכות, רשות ודיווח, וביודעו כי שלום דרש לפני כן כספים מהסוכן. העובדה שייעד את הכספים לעיסוקיו בענייני הבחירות, אינה מהווה נסיבה מקלה.

מעמדו הרם של יהודה הוא נסיבה מחמירה לצורך גזירת עונשו, מפני שהיה צריך להקפיד עם עצמו לצורך שמירת יושרתה, שקיפותה, וטוהר המידות של המערכת בה עבד, ונמנע במועד ובאופן פוזיטיבי מלעשות כן.

21. לא נעלמו מעיני הטענות שהעלה שלום ביחס לשותפותו המלאה של יהודה בפרשיות דידן, טענות שנדחו מכל וכל על ידי יהודה, ואולם משתוקן כתב האישום כמפורט לעיל, ומשהורשע יהודה במסגרתו של הסדר הטיעון במספר עבירות של הפרת אמונים בלבד, לא ניתן לקבל את עמדתו של שלום לגבי ביצוע בצוותא של עבירות השוחד, ודינו של יהודה ייגזר על פי העובדות וסעיפי העבירה בהם הודה והורשע בלבד. לענין זה, לא למותר לציין כי שלום עצמו הודה בעובדות כתב אישום מתוקן לפיהן יהודה לא היה מודע לדרישת השוחד.

אשר לאבחנה בין שני הנאשמים, והחובה של בית המשפט להמנע מהענקת משקל לעובדות בהן לא הורשע נאשם, יפים לענייננו דבריו של כב' הש' דנציגר בע"פ 1338/10 חפוטה נ' מ"י (7/2/13):

"לאור עקרון ההלימה, לפיו נדרש שיתקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיושת עליו [השוו: פסק דינו של השופט א' רובינשטיין בע"פ  1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל (18.4.2012), פסקה יז] איני סבור כי ניתן להתעלם מחלקו הקטן יותר של המערער במסכת העבריינית. שונה היה המצב אילו לא הושמט סעיף 10 האמור. ברם, במסגרת הסדר טיעון כל אחד מהצדדים מכלכל את צעדיו תוך שקילת הסיכויים והסיכונים, גם באשר להיקף הפירוט העובדתי וטיבו. בהקשר של הסדרי טיעון אין לבית המשפט אלא העובדות בהן הודה הנאשם. בית המשפט אינו רשאי להביא בחשבון לצורך גזירת הדין עובדות שלא בא זכרן בכתב האישום בו הודה נאשם לצורכי הסדר טיעון. בפרשה אחרת הדגשתי כי:

"יובהר כי מקום בו ההרשעה מתבססת על עובדות כתב האישום המתוקן לצרכי הסדר טיעון, בית המשפט שמאשר את ההסדר כבול לתשתית העובדתית המפורטת בכתב האישום בו הודה הנאשם ואין מקום לסטות מתשתית זו [ראו והשוו: ע"פ 4907/11 מרעי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.11.2012), פסקה 5]. זקיפת עובדות שבהן לא הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון לחובתו, אינה עולה בקנה אחד עם הזכות להליך הוגן [ראו: ע"פ 2994/12 זגורי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.10.2012), פסקה 17]".

ראו גם דבריו של כב' הש' הנדל בע"פ ע"פ 6490/12 אבורמד נ' מ"י (15/11/12):

"עקרון אחידות הענישה הוא עקרון יסודי במערכת המשפט הפלילי הואיל ו"הוא משקף את ערכי השוויון, ההגינות והצדק, ואף את האינטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט" (ע"פ 5195/11 גאורגי קריניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (פורסם בנבו, 28.3.12)). יחד עם זאת, אחידות אין פירושה זהות. העובדה כי מדובר בפרשה אחת מחייבת קנה מידה אחיד לבחינת ענישת המשתתפים השונים, אולם אין לגזור מכך כי על השורה התחתונה להיות זהה. על התוצאה לשקף את נסיבותיו הייחודיות של כל משתתף ואת חלקו ומשקלו בפרשה. לסוגים דומים של נסיבות צריך להינתן משקל זהה אולם התוצאה תלויה בתוכן הנסיבות ולא רק בקיומן..

השתלשלות ההליכים בתיק זה מלמדת על טעות דיונית שמתעוררת מדי פעם. ראוי להבהיר את הנקודה כדי שמקרים כאלה לא יישנו. כפי שצוין לעיל, חוק סדר הדין הפלילי קובע כי נאשם מודה בעובדות ולא בעבירות. עובדות אלו מהוות את הבסיס להכרעת הדין והן הקובעות את אשמתו ותוחמות אותה. דל"ת אמותיו של כתב האישום אמורות להיות רוחב המגרש של המעשה הפלילי של הנאשם. גישה זו תורמת לא רק לצדק שבמשפט – הנאשם הורשע על פי הודאתו – אלא אף לבהירות ההליך וניהולו היעיל.

תחת זאת, יש וצד מנסה לסטות ממנדט העובדות – אין להתיר זאת. ... אם נאשם אינו מודה בעובדות כתב האישום יש להכין כתב אישום מתוקן בו יימחקו העובדות שאינן שייכות למערער. כך יונח לפני בית המשפט מסמך בהיר אשר כל המעיין בו יידע באילו עובדות הודה המערער וזהו הבסיס להרשעתו.". (ראו גם ע"פ 5111/12 שני ברכה נ' מ"י, (18/11/12), מפי כב' הש' זילברטל).

לפיכך, איני רואה ליתן משקל לראיות שנשמעו בבית המשפט, אם כי התיק התנהל משך שנים, מסיבות המפורטות בעשרות הפרוטוקולים, ואף לא לטענות שנשמעו כנגד הסדר הטיעון אליו הגיעה המאשימה עם יהודה, על ידי תיקונו של כתב האישום שהוגש נגדו. מדובר בענין המצוי בסמכותה הבלעדית של המאשימה, האמונה על בחינתה של התשתית הראייתית המצויה בידה, והמוחזקת כמי שעושה מלאכתה במומחיות, במקצועיות וביושר. בנסיבות אלה, המסגרת המחייבת היא כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון בלבד.

22. מתחם הענישה

אשר למתחם הענישה, באי כח הצדדים הביאו בפני בית המשפט פסיקה עניפה בעבירות דומות ובה קשת רחבה של עונשים.

לתמיכה בטענותיה לענין מתחם הענישה הראוי ביחס לכל אחד מהנאשמים, הפנתה המאשימה לפסקי דין (ע"פ 5822/08 טרייטל הנ"ל; ע"פ 1044/12 יגאל סער הנ"ל; ת"פ (מח' מרכז) 09-07- 6366 מ"י נ' מצא (30/1/11), מפי כב' הש' כספי; ע"פ 2144/11 מצא נ' מ"י (20/6/11), מפי כב' הש' לוי).

סניגוריו של יהודה הפנו לפסקי דין רבים בהם נגזרו, בגין עבירות של הפרת אמונים בלבד, בין של"צ ללא הרשעה עד להרשעה לצד קנס, מאסר על תנאי או של"צ (ביחד או לחוד) (ראו רע"פ 7120/09 פורר נ' מ"י (22/9/09), מפי כב' הש' לוי; רע"פ 9610/02 שחאדה נ' מ"י (9/12/02), מפי כב' הש' דורנר; ע"פ 645/81 פניץ נ' מ"י, פ"ד לו(3), 67, מפי כב' הש' (כתוארו אז) ברק; רע"פ 9726/02 נימר מורקוס נ' מ"י (2/2/03), מפי כב' הש' דורנר; רע"פ 4732/09 יפה אלון (10/6/09), מפי כב' הש' לוי; ת"פ (שלום י-ם) 1872/99 מ"י נ' דרעי (20/11/03); ת"פ (מח' י-ם) 426/09 מ"י נ' אולמרט (24/9/1); ת"פ (שלום ת"א) 10- 06- 23813 מ"י נ' פורטמן (14/10/12; ת"פ (שלום ת"א) 5503/08 מ"י נ' פישניאק (29/10/09); ע"פ (מח' ב"ש) 11- 01- 46442 שונק נ' מ"י (29/6/11); עפ"ג (מח' ת"א) 10- 06- 22556 וולך נ' מ"י (20/6/11); ת"פ (מח' ת"א) 70804/00 רומנו נ' מ"י (3/3/03); ע"פ (מח' חי') 864/00 מ"י נ' מסלאח סלים (17/12/00); ת"פ (מח' ת"א) 40387/99 מ"י נ' שבס (17/2/05); ע"פ (מח' ת"א) 70804/00 מ"י נ' אהרונוביץ (15/3/01); עפ"ג (מח חי') מ"י נ' פרומר (9/12/08); ת"פ (מח' ת"א) 40421/01 מ"י נ' אלגריסי (12/7/04); ועוד רבים נוספים).

באת כוחו של שלום, אשר הצטרפה לפסיקה שהגישה ההגנה בעניינו של יהודה, הפנתה לפסקי דין נוספים בהם נגזרו, בגין עבירת שוחד, בין 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 7 חודשי מאסר בפועל (ראו גם ע"פ (נצ') 139/09 מ"י נ' חאטום (14/9/10); ת"פ (שלום נצ') 1792/06 מ"י נ' ברביבאי (30/7/08); ת"פ (שלום חי') 08- 08- 3693 מ"י נ' ריחני (20/4/09); ת"פ (שלום חי') 2295/07 מ"י נ' כהן (29/10/08); ת"פ (מחוזי ב"ש) 8119/06 מ"י נ' סעיד נעים ואח' (4/11/09); ע"פ (נצ') 1071/05 מ"י נ' וייסלר (27/11/05); וכן לת"פ 09- 07- 6366 מצא הנ"ל ועוד).

בניגוד לטענות ההגנה אין עסקינן באירוע אחד מתמשך, אלא באירועים נפרדים המיוחסים לכל אחד מהנאשמים, והצטברותם מהווה אף נסיבה מחמירה. לשלום מיוחסות עבירות בחמישה אירועים שונים, וליהודה עבירות שבוצעו בארבעה אירועים שונים, אשר השתרעו על פני תקופה של כשלושה חודשים, כמפורט לעיל.

העונש הקבוע בחוק בגין כל עבירת השוחד שביצע שלום הינו עשר שנות מאסר בפועל או קנס כאמור בסעיף 290 לחוק העונשין; העונש הקבוע בצידה של כל עבירת הפרת האמונים הינו שלוש שנות מאסר בפועל; והעונש הקבוע בגין עבירה של מרמה במס הכנסה הינו שבע שנות מאסר בפועל או "קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים...".

למעלה מן הצורך ייאמר כי ראיתי לקחת בחשבון את מחלוקת הפוסקים בענין אישום בעבירת שוחד ביחד עם הפרת אמונים, והענין נלקח בחשבון לענין הענישה. (ראו ע"פ 511/73 יחזקאל נ' מ"י, פ"ד כט(1), 32, מפי כב' הש' כהן; ע"פ 6857/93 מ"י נ' מוזס (15/1/95), מפי כב' הש' קדמי; ע"פ 1877/99 מ"י נ' בן עטר, פ"ד נג(4), 695, מפי כב' הש' זמיר).

דעתי היא כי בעניינו של שלום לנוכח ריבוי העבירות וחומרתן, היותו עובד ציבור בתפקיד ניהולי, ומדיניות הענישה הנהוגה, מתחם הענישה לעבירת שוחד המלווה בהפרת אמונים בנסיבות של מרמה, בנסיבות העבירות, בהן באופן שיטתי הותנה שימוש במשאב ציבורי הניתן חינם אין כסף בתשלום שוחד, ובאחת מהן אף בסביבה מאיימת, הוא בין שישה חודשי מאסר לבין שנה וחצי מאסר בפועל לכל עבירה.

בעניינו של יהודה, אשר ביצע ארבע עבירות של הפרת אמונים, ובשים למעמדו הבכיר כעובד ציבור, ולמדיניות הענישה הנהוגה, סבורתני כי מתחם הענישה בנסיבות העבירות בתיק זה, דהיינו השיטתיות במעשיו, הוא מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל לכל עבירה.

נוכח העובדה כי מרבית העבירות בוצעו כלפי סוכן משטרתי, אני רואה לגזור חלק מהעונשים בחופף זה לזה.

23. יחד עם זאת, הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ובית המשפט ישקול גם שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של הנאשם, גילו, עברו, לקיחת אחריות על ידו, חרטתו, שיתוף הפעולה שלו עם רשויות אכיפת החוק, מאמציו לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה, חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, וכן השפעת הענישה עליו ועל משפחתו, שיקומו. (ראו סעיף 40יא לחוק העונשין; וכן ע"פ 10444/06 עייני נ' מ"י (25/4/07), מפי כב' הש' ארבל; וכן ע"פ 4980/01 הנ"ל).

לקולא אני רואה לקחת בחשבון את הודייתם של הנאשמים בעובדות כתבי אישום המתוקנים, אם כי זו באה לאחר שנשמעו מרבית עדי תביעה, על פני תקופה של שנים, ועד להתגבשותם של ההסדרים הוקלדו למעלה מ – 1200 עמודי פרוטוקול. לא למותר לציין כי תיקון כתב האישום בעניינו של יהודה היה משמעותי ביותר, משנמחקו כליל סעיפי השוחד בהם הואשם, ונותרו עבירות של הפרת אמונים בלבד, ואילו לגבי שלום, בוטלה העבירה של הלבנת הון ונותרו עבירות שוחד, הפרת אמונים ומרמה במס הכנסה.

כן תובא לזכותם של שני הנאשמים האחריות שנטלו על עצמם בסופו של יום על מעשיהם, והחרטה שהביעו בגינם.

עוד אני רואה להתחשב לקולא בגילם ובעברם הנקי של שני הנאשמים, תרומתם לחברה, כמתואר על ידי באי כוחם, בהיותם אנשים אשר ניהלו אורח חיים נורמטיבי עובר לביצוען של העבירות בתיק זה, ובטראומה שנגרמה להם מעצם מעצרם, הפרסומים שליוו את הפרשה, וסיום העסקתם בעירייה במהלך ניהול ההליך הפלילי נגדם.

כך גם ראיתי לקחת בחשבון את הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות, אם כי בכל התקופה נמשכה שמיעת הראיות בעניינם של הנאשמים.

לזכותם של שני הנאשמים עומדות עדויות האופי של נכבדי הקהילה ואנשים קרובים, המתארות את אופיים הטוב, מסירותם לבני משפחותיהם ולציבור הנזקקים להם, מכתבי ההוקרה הרבים, ושאר הראיות שהוגשו בעניינם, המלמדים על פעילותם הציבורית ותרומתם הרבה לקהילה, כאשר אני לוקחת בחשבון כי בעניינו של יהודה מדובר בהמלצות ובתמיכה רחבת היקף. הדברים פורטו בהרחבה לעיל, ומשכך, איני רואה לחזור עליהם, ומשקלם נכבד.

24. בנוסף לאמור לעיל, אשר לשלום, אני רואה להתחשב בנסיבותיו האישיות, במצבו הבריאותי והנפשי, במצבם של קרובי משפחתו, ובסיוע הכספי והנפשי שהוא מעניק להם. כפי שפורטו כל אלה בהרחבה בתסקיר שירות המבחן, דבריהם של עדי האופי מטעמו, במכתבי ההערכה וההוקרה של נכבדי הקהילה, במסמכים שהוגשו ובטיעוניה המקיפים של הסנגורית. הדברים פורטו לעיל, ואין מקום לחזור עליהם. עסקינן בנאשם בן 58, בעל נכות כללית של 85% בגין היותו סובל מבעיות רפואיות שונות, לרבות מחלת הסכרת, מחלת ריאות, פריצות דיסק בצווארו, וכן בגין בעיות נפשיות שביטויים "בהפרעה הסתגלותית קשה עם ביטויים של חרדה", אשר פקדוהו מאז נעצר בגין העבירות נושא הליך זה ובעטיו, כעולה מהמסמכים שהובאו בפני.

שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, בעיקר עקב החשש כי שליחתו למאסר בפועל תביא להחרפה במצבו הנפשי הרגיש, גם לנוכח הטראומה שחווה במעצרו. ואולם, יש לזכור כי המלצה של שירות המבחן, כשמה כן היא - בגדר המלצה ואינה מחייבת, בשל מערך השיקולים השונה בין המערכות.

"שיקוליו של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, וזאת, בין היתר, מאחר שהוא אינו מופקד על הראייה הכוללת, הבוחנת את אלמנט ההרתעה הכללי ונתונים כיוצא אלה... השירות רואה את עיקר מעייניו במיצויו של היבט מוגדר של התנותנים, הנאספים לקראת ההכרעה השיפוטית, ובית המשפט הוא שיוצר את האיזון הנאות בין הנתונים השונים ומופקד על ראייתו של השלם להבדיל מן הקטע או המקוטע" (ע"פ 344/81, 359 מ"י נ' סגל, פ"ד לה(4) 313, 318, מפי כב' הנשיא שמגר; וכן ראו רע"פ 8787/03 מנסור נ' מ"י (11/1/04), מפי כב' הש' טירקל; ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מ"י (25/9/07), מפי כב' הש' ארבל; בש"פ 7835/09 אגבאריה נ' מ"י (18/10/09), מפי כב' הש' חיות).

חוששתני כי לא אוכל להיעתר להמלצתה של קצינת המבחן ולבקשת הנאשם להטיל עליו עונש שאינו כרוך במאסר בין כתלי הכלא. שלום, אשר כיהן בתפקיד ניהולי בעירייה מעל באמון שניתן בו, ובהתנהלותו פגע פגיעה קשה בתדמיתו של השירות הציבורי ושל עובדי ציבור אחרים העושים תפקידים נאמנה. יש קושי לקבל את טענת הסנגורית כי יש להתייחס למעשיו כאל מסכת עובדתית אחת. מדובר בחמישה אירועים שונים, אשר השתרעו על פני חודשים, כמפורט לעיל. מעשיו נגועים בשחיתות וחוסר תום לב סובייקטיבי, ונחישותו להשיג רווח עצמי לו ולמקורביו, תוך הצבת האינטרס האישי שלו במוקד, מדברים בעד עצמם. יתר על כן, קצינת המבחן עצמה התרשמה, כאמור, כי שלום נטה למזער את חשיבות העבירות שביצע, התקשה לשתף ולבחון את מניעיו ביחס לחלק ממעשיו, ולא הביע כל נזקקות לקבלת טיפול לשם שיקומו. לא בכדי נמנעה ממתן המלצה טיפולית בעניינו.

בנסיבות העניין מן הראוי להטיל על שלום עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, ההולם את חומרת מעשיו ונסיבות ביצוען, כאשר שירות בתי הסוהר ערוך למתן טיפול בריאותי ונפשי לנאשם, כלל שהדבר ידרש במהלך תקופת ריצוי עונשו. ואולם בנסיבות הענין, איני רואה למצות עמו את הדין.

25. גם בעניינו של יהודה, אני רואה להתחשב בנסיבותיו האישיות, כפי שפורטו בהרחבה על ידי עדי האופי מטעמו, מכתבי ההערכה וההוקרה הרבים, טיעוניהם המקיפים של סנגוריו, אשר פורטו בהרחבה ואין צורך לחזור עליהם, ואף בדבריו בפני בית המשפט.

לא ניתן שלא לייחס משקל משמעותי ביותר למצבו הבריאותי של יהודה, הנאבק מזה שנים במחלת הסרטן באיבריו השונים, ואף עבר מספר ניתוחים בראשו, בבלוטת הערמונית ובמעי הגס, כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינו ומהטיעונים שנשמעו.

נוכח מכלול הנסיבות, העבירות בהן הורשע יהודה ונסיבותיהן, אופיו הטוב כפי שהעידו עליו הכל ומחלתו, נתבקשה הממונה על עבודות השירות לבחון מסוגלותו לרצות מאסר בעבודות שירות, אך כזכור קבעה הממונה, כי עקב מצבו הבריאותי, אינו מתאים לכך. עם זאת, ציינה הממונה כי בית המשפט רשאי לשלוח את יהודה לחוות דעת נוספת בחלוף מספר חודשים.

לאחר קביעת הממונה, ניתנה לצדדים אפשרות לטעון בענין, ובית המשפט אף בחן את נכונותו של יהודה להשלח פעם נוספת אל הממונה, לצורך קבלת עמדתה, בעיקר נוכח העדויות שהובאו לפיהן יהודה מסוגל לעזור בגידול נכדותיו. ההגנה סירבה לכך, וחזרה על טיעוניה כי הענישה הראויה בעניינו היא קנס בלבד, ולכל היותר ניתן לשקול שליחתו לביצוע שירות לתועלת הציבור.

ואולם, נסיבות מעשיו, מאפייניהם, ריבויים וחומרתם אינה מצדיקה להעדיף את האינטרס האישי שלו על פני האינטרס הציבורי, וחרף מצבו הבריאותי איני רואה לקבל את בקשת סניגוריו להטיל עליו קנס מתון בלבד או שירות לתועלת הציבור, המחייב אף הוא התגייסות לביצוען. לא למותר לציין כי לא אחת נפסק שמצב בריאותי אינו מהווה חסינות מפני ענישה ראויה של מי שעבר עבירות חמורות.

"הלכה היא, כי מצבו הרפואי הרעוע של מי שהורשע בדין, אין בו כדי להביא לשחרורו מעונש המאסר, מקום בו העבירה ונסיבותיה מחייבות הטלתו של עונש כזה.  כדברי השופט דב לוין, בהתייחסו לטענה בדבר מצבו הבריאותי הרעוע של מערער שאף הוא סבל מחוליים רבים וקשים, ושגם לגביו נטען כי שבתו במאסר עלולה להחמיר את מצבו ולגרום לו נזק גופני ונפשי, שספק אם ניתן יהיה לרפאם, לאמור: "אכן, הוצגו בפני השופט המלומד ראיות באשר למצב בריאותו של העורר, אך אין בכל אלה כדי להצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר, לריצוי בפועל, על המערער. כבר הזדמן לבית משפט זה, לקבוע לא אחת, כי אדם אשר חטא כנגד החברה ובצע עבירות המצדיקות ומחייבות כליאתו למען הגן על הצבור, אל לו לצפות כי מצב בריאותו הרופף יישקל כנימוק מספיק לפוטרו מהמאסר. בחלייו של המערער יכולים לטפל השירותים הרפואיים של שרות בתי הסוהר" (ע"פ 804/05 וייל נ' מדינת ישראל תק-על 86(3) 642; וראו עוד ע"פ 347/75 הירש נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(3) 197)". (ע"פ 11445/05 רוט נ' מ"י (22/6/06), מפי כב' הש' חשין).

מדובר כאמור בארבעה מקרים של הפרת אמונים, המצויים ברף הגבוה של החומרה, אף שאין טענה כי בוצעו בנסיבות של מרמה, נוכח העובדה כי יהודה, אשר מילא תפקיד ניהולי בכיר בעירייה, בחר להעביר את הטיפול בבקשותיהם של הפונים לשלום ללא כל סמכות ובלא לקבל אישור ממוניו לעשות כן, נמנע מלתייק פקסים שנתקבלו בידיו בקשר לבקשות הפונים, ובכך מנע כאמור שקיפות ופיקוח על הנושא. כן בחר להעלים עין מדברי הסוכן כי כסף מעורב ביחסיו עם שלום, אף שידע כי מדובר במעשה המנוגד לכל דין, וחזר והפנה אותו אליו וכך גם את חברת קקטוס, ואף קיבל משלום סך של 5,000 ₪ שהינו מחצית הסכום שקיבל שלום מהסוכן, ימים ספורים לאחר שהסוכן הלין בפניו על שינוי התעריף על ידי שלום. מדובר במעשים חמורים שיש להגיב עליהם ביד קשה.

מצבו הבריאותי יובא בחשבון לגבי תקופת המאסר שתושת עליו, והדברים יבואו לידי ביטוי בקנס גבוה.

26. כן תובא בחשבון הפגיעה בנאשמים ובבני משפחתם, הסובלים גם הם מקשיים שונים, כפי שפורט לעיל, זאת עקב הרשעתם והעונשים שיושתו עליהם. ואולם, יש לזכור כי כל אלה הם תוצאה של התנהלותם הקלוקלת של הנאשמים והעבירות בהם חטא כל אחד מהם, כמפורט לעיל.

יש לזכור כי הנאשמים לא שיתפו פעולה עם רשויות אכיפת החוק, ולא עשו לתיקון תוצאותיהן של העבירות שביצעו והנזק שנגרם בגינן.

27. נוכח המקובץ לעיל, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים לחומרא ולקולא, אני רואה להשית על הנאשמים עונשים כדלקמן:

א. שלום:

1) 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה, בין התאריכים 9/9/08- 21/9/08.

2) מאסר על תנאי למשך 15 חודשים, שהנאשם לא ישא בו זולת אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות בהן הורשע, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

3) קנס בסך 50,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 25 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1/7/13 ואילך.

ב. יהודה:

1) 4 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה בין התאריכים 9/9/08- 14/9/08.

2) מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, שהנאשם לא ישא בו זולת אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מהעבירות בהן הורשע, ויורשע בה בתוך תקופת התנאי או לאחריה.

3) קנס בסך 30,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 15 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1/7/13 ואילך.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013.