02 פברואר 2017

לפנינו תביעותיו המאוחדות של התובע מר צפריר בכנר (להלן - התובע) כנגד נתבעת 1 - ליטו גרופ בע"מ (להלן תיקרא - ליטו גרופ), כנגד נתבעת 2 - ליטו גרופ נדל"ן (להלן תיקרא – ליטו נדל"ן), וכנגד הנתבע 3, מר דוד מימון (להלן - מר מימון).

במסגרת תביעותיו המאוחדות עותר התובע לחיוב הנתבעות לשלם לו הפרשי שכר בגין תקופת עבודתו הנטענת מיום 1.9.08 ועד ליום 3.2.10 בצרוף פיצויי הלנת שכר, הפרשי קרן השתלמות לתקופה שמחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש מרץ 2009, הוצאות אש"ל, הוצאות ביגוד, הפרשים בגין הצמדת רכב, דמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות. כמו כן, עתר התובע להורות לנתבעות לשחרר לבעלותו את מלוא הכספים שנצברו לזכותו בקופת ביטוח מנהלים שנפתחה על שמו.

בנוסף, לטענת התובע התקיימו במקרה זה הנסיבות המצדיקות להרים את מסך ההתאגדות מעל ליטו גרופ וחיובו של בעל השליטה בה – מר מימון באופן אישי, ביחד ולחוד עם הנתבעות, בחובותיהן כלפיו.

מנגד, במסגרת כתב הגנתן לתביעות התובע עתרו ליטו גרופ וליטו נדל"ן (להלן ביחד - הנתבעות) לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק לזכות התובע, את הסכום הכולל של 5,014,460 ₪ בגין סכומים שחב לטענתן התובע לליטו גרופ, עקב התנהלותו שלא כדין.

לציין, כי במקור הוגשה התביעה על ידי התובע ותובעת מס' 2 - צ.ב.א.י אחזקות בע"מ (להלן- צבאי), חברה בשליטת התובע, אך בהמשך נמחקה צבאי מכתב התביעה, בהסכמת התובע.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקות נשוא התובענות המאוחדות שבכותרת:

1. ליטו גרופ, ובשמה הקודם: "קיש קירור בע"מ" הינה חברה ציבורית שנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ועיסוקה בייצור, שיווק והתקנה של מזגני אויר, בהתקנה של מרכבים מבודדים, בהובלה, בקירור וכן בתחומי עיסוק נלווים נוספים.

2. קיש קירור היא חברה שהוקמה במקור על ידי אדם בשם יואל קיש, שהיה בעל השליטה בה. בהמשך, רכש התובע ביחד עם אחרים את מניותיו של מר קיש בליטו גרופ.

3. ליטו נדל"ן הינה חברה פרטית, אשר 99.9% מהון מניותיה מוחזק על ידי ליטו גרופ ועיסוקה בתחום הנדל"ן בחו"ל.

4. נכון למועד הגשת התביעה בתיק ס"ע 10619-12-08 (להלן – התביעה הראשונה), נשלטה ליטו גרופ על ידי חברת M.B.M acquisition inc (להלן - MBM), חברת חוץ הרשומה בקליפורניה. חברתMBM נשלטה על ידי מר מימון ועל ידי מר יאיר בן משה, כאשר מר מימון משמש כדירקטור בליטו גרופ, והחל מיום 11.9.08 מכהן גם כמנכ"ל ליטו גרופ, ואילו מר בן משה משמש כיו"ר דירקטוריון ליטו גרופ.

בחודש מרץ 2011 או בסמוך לכך מכרה MBM את גרעין השליטה, בנתבעות לבעל שליטה אחר מר יוסי בן-חמו.

5. במועדים הרלוונטיים למחלוקות נשוא התביעות שבנדון, החזיק התובע במניות חברת ליטו גרופ בשיעורים משתנים שנעו בין 10% מהון המניות ל-80% ולבסוף ונכון למועד הגשת התביעה הראשונה, החזיק ב-22% ממניות ליטו גרופ, וזאת בין אם בעצמו ובין אם באמצעות חברת צבאי וחברת צפריר בכנר בע"מ, שבבעלות התובע.

כמו כן ועד לחודש פברואר 2010, מועד בו מכר התובע את מניותיו בליטו גרופ לחברתMBM , שימש התובע כדירקטור בליטו גרופ.

6. בנוסף לכל האמור לעיל, שימש התובע גם כמנכ"ל ליטו גרופ, כפוף למחלוקת בין הצדדים מתי בדיוק הסתיימה כהונתו זו, אך אין חולק כי התובע החל את תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ ביום 20.3.98 מכח הסכם העסקה אישי שנחתם ביום 10.10.97 בין התובע לבין ליטו גרופ בשמה הקודם "קיש קירור בע"מ" (להלן - הסכם העבודה) (נספח 8 לתצהירו הראשון של התובע). ודוק, בתחילה שימש התובע כמנכ"ל משותף של ליטו גרופ, והחל משנת 2001 שימש כמנכ"ל יחיד בה.

עוד אין חולק שבמקביל לתפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, מונה התובע גם כמנכ"ל ליטו נדל"ן.

מכל מקום, לא היה חולק אף לשיטת התובע כי השכר ששולם לו על ידי ליטו גרופ, הוא השכר בגין תפקידיו כמנכ"ל בשתי הנתבעות ואף השכר שנתבע הוא בגין תפקידיו של התובע בשתי הנתבעות גם יחד (ראה דברי ב"כ התובע: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 14-16).

7. על האמור לעיל נוסיף, כי לא היה חולק שהחל מחודש אפריל 2008 ועד לחודש אוגוסט 2008 שולמה לתובע על פי בקשתו, התמורה בגין שירותיו כמנכ"ל, באמצעות חשבוניות שהפיקה חברת צבאי, שבבעלות התובע, לליטו גרופ.

8. אשר לתנאי העסקתו של התובע - בהסכם העבודה מיום 10.10.97 נקבע כי הסכם זה הוא לתקופה קצובה מינימאלית של שלוש שנים. כמו כן נקבעו בהסכם תנאי העסקתו של התובע, שעיקריהם:

שכר חודשי בסך 38,000 ₪ ברוטו, צמוד לתוספות היוקר, בצירוף גילום שווי שימוש ברכב על פי תקנות מס הכנסה, כאשר נקבעו בהסכם מדרגות להגדלת שכרו של התובע בהתאם לרווחיות החברה.

בנוסף לשכר החודשי נקבע כי התובע יהיה זכאי לקרן השתלמות; רכב מנהלים על חשבון החברה; הוצאות אש"ל; ביגוד; טלפון סלולארי על חשבון החברה; ומענק חד שנתי בהתאם להישגיו של התובע בעבודתו על בסיס רווחי החברה, אשר לא יהיה חלק ממשכורתו הקובעת של התובע. כן נקבעה זכאותו של התובע לחופשה, הבראה, מחלה, מילואים, תגמולים ופיצויי פיטורים.

עוד נקבע בהסכם כי: "כל שינוי ו/או ויתור בעניין הסכם זה, לא יהיו בתוקף אלא אם הם נערכו בכתב."

9. ביום 17.2.05 התקיימה ישיבת דירקטוריון של ליטו גרופ במסגרתה הוארך הסכם העבודה עם התובע עד ליום 31.12.04, ונקבעו שינויים בהסכם, בתוקף החל מיום 1.1.05 שעיקריהם:

ההסכם הוא בתוקף לתקופה מינימאלית של שנתיים והוא יתחדש מאליו לתקופות נוספות בנות שנתיים כל אחת, אלא אם כן יוחלט אחרת ע"י דירקטוריון החברה בכתב.

במקרה של סיום העסקתו יהיה התובע זכאי לששה חודשי הודעה מוקדמת ובנוסף לכך לששה חודשי הסתגלות. כמו כן השכר החודשי הועלה ל- 70,000 ₪, ונקבע מדרג שונה למענק החד שנתי (הבונוס השנתי).

10. לטענת הנתבעים, התנהלותו של התובע במשך שנות עבודתו כמנכ"ל ליטו גרופ גרמה לנזקים קשים והביאה את חברת ליטו גרופ אל עברי פי פחת.

מכל מקום, לנוכח מצבה המדרדר של החברה, הופחת לטענת הנתבעים, שכרו של התובע פעמיים במהלך שנת 2007. פעם אחת, טוענים הנתבעים כי שכרו של התובע הופחת ב- 15% והועמד על סך של 60,000 ₪ ברוטו, ופעם נוספת צומצם שכרו בחמישים אחוז והועמד על סך של 31,331 ₪ ברוטו. לטענת התובע מנגד, תשלום שכרו נדחה ולא הופחת כלל ועיקר, ומכאן המחלוקת שבין הצדדים בשאלה מה היה שכרו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ.

11. זאת ועוד, בשנת 2007 נקלעה ליטו גרופ לקשיים כלכליים, ובשנת 2008 מצבה הוסיף להתדרדר והיא הפסידה עשרות מליוני ש"ח.

כתוצאה מכך לא הצליחה החברה לעמוד בתשלומים למחזיקי האג"ח שלה, וביום 12.8.08 פרסמה ליטו גרופ באתר ה"מגנא" של הרשות לניירות ערך, כי לא יהא באפשרותה לשלם לבעלי האג"ח מסכום הקרן, אשר על פי התשקיף מיום 29.8.05, אמור היה להיות משולם ביום 31.8.08, וכי בכוונתה לפעול להשגת הסדר בינה לבין מחזיקי האג"ח בנוגע לדרך פירעון התשלום.

12. ביום 17.8.08 הודיעה ליטו גרופ לבורסה לניירות ערך בת"א על אירוע חריג. להודעה צורפה הצעה להסכם הסדר לפירעון קרן ותשלום ריבית אג"ח (סדרה א') והצעה להסכם להסדר תשלום ריבית אג"ח (סדרה ב'), עם הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ - הנאמן לתשלום האג"ח, אשר עמו נחתם שטר נאמנות, כאשר בהתאם להסכמים אלו ידחו חלק מהתשלומים לפירעון האג"ח והריבית, למועדים מאוחרים לאלו שבתשקיף.

13. ביום 19.8.08 נערכה אסיפה כללית מיוחדת של מחזיקי אג"ח (סדרה א') ומחזיקי אג"ח (סדרה ב') של ליטו גרופ.

במסגרת אסיפה זו נדרש התובע על ידי מחזיקי האג"ח להפחית משכרו. באסיפה זו אישרו מחזיקי האג"ח את הצעת ההסכם, ובנוסף הוחלט על שלושה תיקונים להצעת ההסכם של ליטו גרופ, ביניהם אחד המתייחס כאמור לשכרו של התובע.

14. ביום 24.8.08 דיווחה ליטו גרופ לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך על תוצאות האסיפה בה אושר ההסכם שהוצע בתוספת התיקונים שהוסכמו.

אשר לחלק המתייחס לשכרו של התובע, דווח על השינוי הבא (ראה: נספח 10 לתיק המוצגים):

"מנכ"ל החברה, מר צפריר בכנר, הסכים לדחות קבלה של סכום המהווה 75% משכרו עד יום 31.1.09, וכן ויתר על עדיפות בקבלת החלק שנדחה משכרו במקרה של פירוק."

15. בהתאם להחלטת מחזיקי האג"ח, שלח התובע ביום 25.8.08 מכתב שכותרתו "מכתב התחייבות" לליטו גרופ (ראה: נספח 16 לתצהיר התובע), כדלקמן:

"בהמשך לאסיפות הכלליות של מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') ו- (סדרה ב') של ליטו גרופ בע"מ (להלן: "החברה") מיום 20.8.08, ובכפוף לאישור ההסדר בין מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') לבין החברה בנוגע לפירעון תשלום הקרן הראשון של אגרות החוב (סדרה א'), הריני מתחייב בזאת לפני החברה על דחיית קבלה של סכום המהווה 75% משכרי עד יום 31.1.2009, וכן על ויתורי על עדיפות בקבלת החלק שידחה משכרי במקרה של פירוק החברה".

כמו כן שלח התובע מכתב התחייבות לנאמן (ראה: נספח 17 לתצהיר התובע),כדלקמן:

"בהמשך לאסיפות הכלליות של מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') ו – (סדרה ב') של ליטו גרופ בע"מ (להלן: "החברה") מיום 20.8.08, ובכפוף לאישור ההסדר בין מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') לבין החברה בנוגע לפירעון תשלום הקרן הראשון של אגרות החוב (סדרה א'), הריני מתחייב בזאת לפני מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') על דחיית קבלה של סכום המהווה 75% משכרי לרבות נלוות לשכרי עד יום 31.1.09 בכפוף לכך שבתאריך זה החברה תעמד בהסדר מיום 25.8.08 ("ההסדר") עם מחזיקי אגרות החוב (סדרה א').

במקרה בו החברה לא תעמוד בהסדר ותוגש תוך שלושה חודשים בקשה לפירוק כנגד החברה אזי אני מוותר על עדיפות בקבלת החלק שידחה משכרי לרבות נלוות לשכרי ומעמד חוב זה יהיה כמעמד החובות הלא מובטחים של החברה."

16. בסופו של יום ליטו גרופ לא עמדה בהסדר עם מחזיקי האג"ח ודחתה את קיומו מספר פעמים, כך שבסופו של יום לא עמדה בתשלומים למחזיקי האג"ח.

17. כמו כן, ביום 11.9.08 התקבלה החלטה בדירקטוריון ליטו גרופ, על הפסקת כהונתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ ומינוי מר מימון לשמש כמנכ"ל במקומו.

18. ביום 3/2/10 התפטר התובע מתפקידו כמנכ"ל וכדירקטור בליטו נדל"ן (ראה: דיווח לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך – נספח 7 לתצהיר התובע).

המחלוקות

19. שתיים הן למעשה המחלוקות העיקריות בכל הנוגע לתביעות התובע לתשלום זכויותיו כעובד הנתבעות:

האחת – מה היו תקופות עבודתו של התובע בליטו גרופ ובליטו נדל"ן;

והשניה - מה היה גובה שכרו המוסכם של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ.

20. אשר למחלוקת הראשונה שעניינה בתקופות עבודתו של התובע - הרי שלטענת התובע בקצירת האומר, הוא שימש כמנכ"ל ולאחר מכן עובד בכיר של ליטו גרופ וכמנכ"ל של ליטו נדל"ן עד לחודש פברואר 2010 מועד בו התפטר לטענתו מתפקידיו אלו.

בהקשר לכך נטען על ידי התובע כי עד לחודש אוגוסט 2008 ועד בכלל הוא המשיך לכהן כמנכ"ל ליטו גרופ (הגם ששכרו שולם כאמור באמצעות חשבוניות של חברת צבאי). עוד נטען על ידי התובע כי במקביל הוא כיהן גם כמנכ"ל ליטו נדל"ן, וזאת החל מיום 25.10.07 ועד ליום 3.2.10, מועד בו התפטר לטענתו מתפקידו כמנכ"ל ליטו נדל"ן. לטענת התובע, גם לאחר חודש אוגוסט 2008, מועד בו הופסקה כהונתו כמנכ"ל ליטו גרופ, הוא המשיך לשמש כעובד בכיר של ליטו גרופ וזאת עד לחודש פברואר 2010 מועד בו התפטר לטענתו כאמור מכל תפקידיו.

מנגד, לטענת הנתבעים, התובע חדל מכל תפקידיו בשתי הנתבעות בחודש אוגוסט 2008.

כך בקצירת האומר טוענים הנתבעים כי התובע סיים הלכה למעשה את עבודתו בליטו גרופ, כבר בחודש אפריל 2008, מועד שהחל ממנו ועל פי בקשתו העניקה חברת צבאי שירותי ניהול לחברת ליטו גרופ.

אשר לתפקידו כמנכ"ל ליטו נדל"ן טוענים הנתבעים כי מדובר בתפקיד בכותרת (TITLE) בלבד, שלא חייב עבודה ממשית בפועל. אשר לטענת התובע כי לאחר חודש 8/08 הוא המשיך בעבודתו כמנכ"ל ליטו נדל"ן, טוענים הנתבעים כי לא דובר בעבודה כמנכ"ל ליטו נדל"ן אלא שבמסגרת מו"מ לפשרה הגיעו להסכמה עם התובע לפיה, התובע ינסה לסיים עסקת נדל"ן בריגה כנגד אחוזים מהעיסקה, הא ותו לא.

21. אשר למחלוקת השניה באשר לשכרו של התובע חלוקים ביניהם הצדדים, באשר לשאלה מה היה שכרו המוסכם האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ. האם כטענת התובע שכר זה עמד על 70,000 ₪ ברוטו לחודש ו-75% ממנו נדחו באופן זמני לתקופה של שלושה חודשים, או שמא כטענת הנתבעות, לאחר מספר הפחתות בשכר, שכרו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ עמד על 31,000 ₪ ברוטו לחודש, ו- 75% משכר זה הופחתו עד לקיום התחייבות החברה על פי ההסדר עם בעלי אגרות החוב שלה. הואיל וההסדר לא קוים, הרי שאין מקום להשיב את אותם 75% מהשכר שהופחתו, כך ששכרו המוסכם האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, עמד על 7,750 ₪ לחודש.

22. בנוסף לאמור לעיל, חלוקים הצדדים ביניהם כאמור ביחס לארבע טענות קיזוז שהעלו הנתבעות כנגד התובע, וההאשמות המיוחסות לו במסגרתן.

התובענות וטענות הקיזוז

23. משלא קיבל התובע לדבריו את מלוא השכר המגיע לו בגין תקופות העבודה שבמחלוקת, הוא הגיש את תביעותיו שבנדון, לבית הדין, כפי המפורט להלן.

התביעה הראשונה (תיק ס"ע 1061-12-08)

24. ביום 18.12.12 הגיש התובע את תביעתו הראשונה בתיק ס"ע 1061-12-08, במסגרתה עתר לחיוב הנתבעים בתשלום 25% משכרו (שתשלומו לא נדחה לטענתו) בגין עבודתו אצל שתי הנתבעות לחודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר 2008 בסכום כולל של 58,644 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בסך 30,299 ₪.

ביום 14.5.09 הוגשה בקשת התובע לתיקון כתב התביעה בצירוף נוסח כתב התביעה המתוקן, במסגרתו התבקש עדכון סכום התביעה בגין שכר עבודה מלא עד לחודש אפריל 2009 ועד בכלל ולרבות הפרשים לחודש אוגוסט, והוספת רכיבים נוספים שעניינם הפרשות לקרן השתלמות, החזר הוצאות אש"ל, ביגוד, החזר בגין הצמדת רכב ופיצויי הלנת שכר בגין הרכיבים שעודכנו.

ביום 28.4.10 ניתנה החלטת הרשמת דרוקר שהתירה את התיקון המבוקש, כך שהתביעה הראשונה, הועמדה על הרכיבים באים:

א. שכר עבודה לתקופה שהחל שמיום 1.9.08 ועד 30.4.09,

לפי משכורת בסך 78,192 ₪ בצירוף הפרשי שכר

לחודש אוגוסט 2008 בסך 9,090 ₪ ובסך הכל 634,626 ₪.

ב. קרן השתלמות, חלק המעביד וחלק העובד שנוכה ולא הועבר החל

מחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש מרץ 2009 ובסך הכל 29,849 ₪.

ג. החזר הוצאות אש"ל בסכום כולל של 4,093 ₪.

ד. החזר הוצאות ביגוד בסכום כולל של 5,000 ₪.

ה. הפרשי שווי שימוש ברכב, בגין הצמדת רכב

מקבוצה נמוכה לפי 4,290 ₪ לשנת 2008 ו- 5,060 ₪

לשנת 2009 ובסך הכל 37,400 ₪.

ו. פיצויי הלנת שכר לחודשים 8-12/08 בסך 1,128,228₪.

ולחילופין בסך 864,330 ₪.

ז. פיצויי הלנת שכר לחודשים 1-4/09 בסך 539,524 ₪.

התביעה השניה (תיק ס"ע 46310-01-11)

25. ביום 25.1.11 הגיש התובע את תביעתו השניה בתיק ס"ע 46310-01-11, במסגרתה עתר לשכר עבודה בגין התקופה שמיום 1.5.09 ועד ליום 3.2.10 ולתשלומים נוספים, כדלקמן:

א. שכר עבודה בגין 9 חודשים לפי משכורת בסך 78,192 ₪

ובסך הכל 703,728 ₪.

ב. דמי הודעה מוקדמת (6 חודשים) ודמי הסתגלות (6 חודשים)

לפי משכורת בסך 78,192 ₪, ובסך הכל 938,304 ₪.

ג. הפרשי שווי שימוש ברכב, בגין הצמדת רכב מקבוצה נמוכה

לפי 5,060 ₪ לחודש, עבור 9 חודשים, 6 חודשי הודעה

מוקדמת ו-6 חודשי הסתגלות ובסך הכל 106,260 ₪.

ד. פיצויי הלנה כולל שכר העבודה דלעיל בסכום כולל של 5,602,454 ₪

בנוסף, עתר התובע במסגרת תביעה זו להורות לנתבעים לשחרר את מלוא הכספים שנצברו לזכותו בקופת ביטוח מנהלים שנפתחה על שמו.

26. מטעמי אגרה העמיד התובע את סכום מכלול תביעותיו על סך של 1,748,292 ₪. בדיון מיום 20/9/11, הבהיר ב"כ התובע כי העמדת סכום התביעה על 1,748,292 ₪ משמעותה שסכום זה יתפרס באופן יחסי על כלל הרכיבים שנתבעו בתביעה, כולל פיצוי ההלנה (ראה דברי ב"כ התובע: בעמ' 23 לפרוטוקול ש': 11-13), כך שסכומי התביעה השניה הם בהתאמה:

א. שכר עבודה בסכום כולל של 185,080 ₪.

ב. דמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות בסכום כולל של 246,773 ₪.

ג. הפרשי שווי שימוש ברכב, בסכום כולל של 27,946 ₪.

ד. פיצויי הלנה ושכר העבודה דלעיל בסך 1,473,445 ₪

27. מנגד כאמור, במסגרת הגנתן עתרו הנתבעות לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק כנגד ליטו גרופ, את הסכומים הבאים:

א. סכומים שהוציא התובע לטענתן שלא כדין במסגרת הסכם

רכישת קיש קירור בע"מ בסכום כולל של 1,829,000 ₪

ב. סכומים שהוציא התובע לטענתן מליטו גרופ לשם בניית

מבנה בבעלות חברת צ.א.י. בסכום כולל של 1,500,000 ₪

ג. סכומים שהוציאה ליטו גרופ לפינוי אותו מבנה

בסכום כולל של 1,185,460 ₪

ד. נזק שנגרם לליטו גרופ עקב הלוואות שנטל התובע מחברות

הביטוח, לטענתן שלא בסמכות ותוך זיוף בסך של 500,000 ₪.

דיון והכרעה

28. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע בתיק ס"ע 10619-12-08 (להלן – התצהיר הראשון), ובתיק ס"ע 46310-01-11 הוגשו תצהיר עדות ראשית של התובע (להלן- התצהיר השני) ותצהיר עדות ראשית של רו"ח מר אדוארד קזעורה - דירקטור מטעם התובע בנתבעות בתקופה הרלוונטית לתביעה.

מטעם הנתבע 3 – מר מימון, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר מימון בתיק ס"ע 10619-12-08, וכן תצהיר עדות ראשית שלו בתיק ס"ע 46310-01-11.

הנתבעות 1 ו-2 לא הגישו תצהירי עדות ראשית במטעמן, אך בהמשך לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 19/12/11 בבר"ע 7019-10-11, הותר לנתבעות להגיש אסופת מסמכים מטעמן בצירוף כתב הבהרות למסמכים מאת בא כוחן (להלן – תיק המוצגים).

בנוסף, הסתמכו הנתבעות על תצהירו של רו"ח משה עבו, סמנכ"ל כספים דאז בנתבעות, מיום 11/6/09 אשר הוגש לתיק עוד במסגרת בקשתן של הנתבעות להסרת העיקולים הזמניים שהוטלו עליהן בהחלטת הרשמת. כמו כן לבקשת הנתבעות, הותר להן להזמין לעדות מטעמן את רו"ח מוטי נבון, חשב הנתבעות שלאחר מכן אף החליף את מר עבו כסמנכ"ל כספים.

התובע, רו"ח קזעורה, מר מימון, ומר עבו נחקרו לפנינו בחקירה נגדית על תצהיריהם. מר נבון העיד כאמור בעדות ראשית לפנינו לבקשת הנתבעות, ולאחריה נחקר בחקירה נגדית.

29. נפנה אפוא לדון במחלוקות שבין הצדדים נשוא התובענות שבנדון, בהתאם למפורט להלן:

תחילה נדון במחלוקת לגבי תקופות עבודתו של התובע בנתבעות. במסגרת זו נדון במחלוקת לגבי תקופת העבודה בליטו גרופ, ולאחריה, נדון במחלוקת לגבי תקופת העבודה בליטו נדל"ן.

לאחר מכן ובכפוף לקביעותינו לעיל, נדון במחלוקת לגבי שכרו המוסכם של התובע.

בהמשך, ובכפוף לקביעותינו בשתי המחלוקות העיקרית כאמור נדון ברכיבי תביעתו של התובע.

לאחר מכן, נדון בטענות הקיזוז שהעלו הנתבעות.

ולבסוף ובכפוף להכרעותינו לעיל, נדון בתביעה כנגד הנתבע 3 להרמת מסך ההתאגדות.

תקופת העבודה של התובע בליטו גרופ

30. לא היה חולק כי התובע שימש כעובד ליטו גרופ, עוד בשמה הקודם "קיש קירור בע"מ", וזאת החל מיום 29/3/98, עת מונה למנכ"ל החברה.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה מתי הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין ליטו גרופ, כאשר במסגרת זו חלוקים הצדדים ביניהם בשתי שאלות:

האחת - האם בתקופה שבין אפריל 2008 לתחילת ספטמבר 2008 המשיך התובע לשמש כעובד ליטו גרופ, הגם שלא היה חולק כי המשיך לכהן בתקופה זו כמנכ"ל החברה.

השניה – האם בתקופה שבין תחילת ספטמבר 2008 עד לפברואר 2010 המשיך התובע לשמש כעובד ליטו גרופ ואם כן באיזה תפקידים, הגם שלא היה חולק כי בתקופה זו כבר לא שימש התובע כמנכ"ל החברה.

נפנה להלן לדון במחלוקת הראשונה.

האם התקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובע לבין ליטו גרופ בחודשים 4/08-9/08

31. לטענת הנתבעות בסיכומיהן, אמנם בחודשים 4/08-9/08 המשיך התובע לשמש כמנכ"ל ליטו גרופ, אך לא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד שכן, על פי בחירת התובע בתקופה זו, כיהן התובע כמנכ"ל ליטו גרופ במסגרת שירותי ניהול שהעניקה חברת צבאי (שבשליטת התובע) לליטו גרופ.

התובע לא חלק על כך שבחודשים 4/08-9/08 שולמה לו תמורת עבודתו בחשבוניות של חברת צבאי עליהן הוספו עלויות מעביד בהן נשאה ליטו גרופ עד לאותו מועד וכן מע"מ, ואף לא חלק על כך שהדבר נעשה לבקשתו (משיקולי מס), אלא שלדבריו אין בשינוי באופן תשלום התמורה כאמור, כדי להשפיע כהוא זה על המשך התקיימותם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

32. אשר למהותם של יחסי עובד ומעביד, נפסק זה מכבר, כי: "היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטאטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים או מי מהם, אלא על-פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה"[ראה: דב"ע לו/2-0 לוי – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע נד/77-3 פנינה רוטברג – תדיראן בע"מ, פד"ע כ"ז 454; ע"ע 283/99 אזולאי ברק – כל הקריות בע"מ ואח' (פסה"ד מיום 14.12.00).

33. מכל מקום המבחן הרווח כיום לקביעת מעמדו של מבצע עבודה, האם "עובד" הוא או "עצמאי", הוא המבחן המעורב [ראה: ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין – מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע לז, 433; בג"צ 5168/93 שמואל מור נ' בית הדין הארצי ואח', פ"ד נ(4) עמ' 628; מ. גולדברג, "'עובד' ו'מעביד' - תמונת מצב" עיוני משפט יז (תשנ"ב- נ"ג) 19, 30].

לגבי מהותו של מבחן ההשתלבות, נפסק בדב"ע נה/27-3 יואל סריג ובניו – ניסים כהן, עבודה ארצי, כרך כט' [1], 129:

"על מבחן זה, כמבחן "מוביל" לקביעת יחסי עובד - מעביד, נאמר:

"מזה מספר שנים, המבחן המוביל לקיום יחסי עובד-מעביד הוא, מבחן ההשתלבות (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה - פד"ע ג' 177 בע' 186), על שני פניו, החיובי והשלילי.

החיובי - שלפיו, "תנאי ל'השתלבות' במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושהמבצע את העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו 'גורם חיצוני'" (דב"ע לא/27-3 הנ"ל, בע' 189; דב"ע לד/181-0 קואסמה מוסד לביטוח לאומי פד"ע ו' 234).

והשלילי - שהאדם בו מדובר 'אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני' (דב"ע לא27-3 הנ"ל, בע' 188; דב"ע מה82-3 הרשליקוביץ - פז-גז בע"מ פד"ע יז 97 בעמ' 101)".

עוד ובהתייחס לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, נקבע בפסיקה, כי סימן ההיכר המשמעותי לפן השלילי, הוא שמייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות יהנה בעל העסק, ולא מזמין השירות, וכי ההשקעות באמצעי הייצור ובהון חוזר יהיו של בעל העסק [ראה: בג"ץ 5168/93 שמואל מור לעיל; ע"ע 1466/04 תדיראן בע"מ - ברנדה קרסנטי (מיום 15.4.2007); דוד שושן - קל שירותי נופש ותיירות בע"מ (מיום 3.1.2008)].

לעניין זה נפסק כי במסגרת השיקולים לבחינת קיומו של הפן השלילי, יש לייחס חשיבות למתכונת ההעסקה ולאופי העבודה ביחסים שבין התובע לבין החברה ובכלל זה ליכולת ההשפעה של התובע על ההכנסות וההוצאות [ראה: ע"ע 467/06 נחום פבר - עודד מנור, (מיום 15.7.07) ע"ע 1392/02 ד"ר מנצור טורבטי - שירותי בריאות כללית, פד"ע מ 49].

מכל מקום נקבע כי ההכרעה אם במקרה מסוים התקיימו יחסי עובד ומעביד בין שניים, אם לאו תעשה על פי משקלם המצטבר של מכלול הסממנים והמבחנים ועל פי שיקולי מדיניות [ראה: דב"ע נב/158-3 יאיר – גליברמן, פד"ע כה 31].נ

34. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.

לא נעלם מעינינו, כי בתקופה זו שולם שכרו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ באמצעות חשבוניות של חברת צבאי שבשליטת התובע, אלא שבכל הנוגע לתשלום התמורה באמצעות חשבוניות נקבע לא אחת בפסיקה כי אופן תשלום התמורה, אינו קובע בשאלת קיומם או אי קיומם של יחסי עובד – מעביד. לכל היותר יש בו כדי לבסס מעמד אך לא לקבעו או לשללו [ראה: דב"ע מח/137-3 תמר אדר - פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ, 60; דב"ע לב/1-3 "גלוב" שירות נסיעות בע"מ – אליהו לוי, פד"ע ג, 246; דב"ע מג/106-3 יחיאל בלטנר – בטח גור, פד"ע טז, 85]. עוד נקבע כי גם אם מועסק מסכים להגדרתו כקבלן עצמאי, מאשר זאת בהסכם, ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס תוך הוצאת חשבוניות מס למזמין השירות – אין בכך לסתור קיומם של יחסי עובד מעביד, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד [ראה: ע"ע 1162/01 סמי בן חמו - המכון לפריון העבודה והייצור פד"ע לח, 433; ע"ע 176/09 ז'וז'ט מואב- תפנית וינד בע"מ, (מיום 9.11.2010); ע"ע 478/09 יצחק חסידים – עיריית ירושלים, (מיום 13.1.2011)].

34. מכאן, שבדרך תשלום התמורה באמצעות חשבוניות בפני עצמה, אין בכדי לקבוע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד, אם לאו.

יתרה מכך, בנסיבות המקרה שלפנינו לא נטען ולא כל שכן הוכח, כי חל איזשהו שינוי בתפקידו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ או במעמדו, ואף לשיטת הנתבעות התובע המשיך לכהן כמנכ"ל ליטו גרופ עד למועד העברתו מתפקידו זה ביום 11/9/08 כפי שיידון להלן בהמשך.

כך גם לא נטען ולא הוכח שהוסכם בין ליטו גרופ לבין צבאי שהתובע יעבור להיות עובד של חברת צבאי.

הנה כי כן, מבחינת אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד, לא חל כל שינוי שהוא בין תקופת עבודתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ ששכרו שולם בתלושי שכר של ליטו גרופ ואשר לגביה לא היה חולק כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, לבין התקופה בה כיהן התובע כמנכ"ל ליטו גרופ ששכרו שולם בחשבוניות של חברת צבאי.

35. משאלו הם פני הדברים, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה שבנדון, יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין ליטו גרופ המשיכו להתקיים למצער לאורך כל התקופה שעד לחודש ספטמבר 2008, מועד בו כאמור התקבלה החלטת דירקטוריון החברה על הפסקת כהונתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ.

36. עד כאן דיוננו בכל הנוגע לתקופת כהונתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, ומכאן נפנה למחלוקת השניה שבין הצדדים בשאלה, היינו האם המשיכו להתקיים יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין ליטו גרופ בתקופה שלאחר חודש ספטמבר 2008 ועד לחודש פברואר 2010, ואם כן באיזה היקף ובאיזה תפקיד.

האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין ליטו גרופ מ- 9/08 עד 2/10

37. נקודת המוצא לדיון במחלוקת זו, היא ישיבת דירקטוריון חברת ליטו גרופ מיום 11/9/08 בה השתתף התובע כתפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ ודירקטור בחברה (ראה פרוטוקול הישיבה – נספח 19 לתצהיר הראשון של התובע) ואשר לית מאן דפליג כי במסגרתה הופסקה כהונתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, ובמקומו מונה לתפקיד מר מימון לכהן כמנכ"ל ליטו גרופ.

זאת ועוד, אף לא היה חולק בין הצדדים כי ביום 14/9/08 פירסמה ליטו גרופ באתר המגנא של הרשות לניירות ערך, הודעה על חילופי המנכ"ל, מכח חובתה לפי תקנה 34(א) לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידים), התש"ל -1970 – שינויים ביחס לנושאי משרה בכירה.

בהודעה שהוגשה על גבי טופס מיוחד לעניין זה, צוינו פרטיו של התובע ונאמר כי הפסיק למלא את תפקיד המנהל הכללי.

בסעיף 3 לטופס נרשם לגבי מועד הפסקת הכהונה: 11/9/08, ולגבי מועד תחילת הכהונה נרשם: 29/3/98.

עוד צוין בסעיף 4 לטופס כי לפי מיטב ידיעת התאגיד הפרישה כרוכה בנסיבות שיש להביאן לידיעת המחזיקים בני"ע של התאגיד, ולגבי אותן נסיבות נאמר:

"דירקטוריון החברה החליט פה אחד על מינוי מנכ"ל חיצוני עד למינוי המנכ"ל יכהן מר דוד מימון (אחד מבעלי השליטה בחברה) כמנכ"ל".

בסעיף 6 לטופס, שכותרתו "התפקיד שממשיך למלא בתאגיד", נרשם: "טרם הוחלט על תפקידו".

ובסעיף 7 לטופס מולאו הפרטים הבאים:

"האם נושא המשרה הבכירה ימשיך לאחר פרישתו להיות:

א. בעל עניין – כן.

ב. נושא משרה בכירה – כן.

אם כן, נא פרט:

מר צפריר בכנר באמצעות צבאי החזקות בע"מ, הינו אחד מבעלי השליטה בתאגיד יחד עם ה"ה יאיר בן משה ודוד מימון באמצעות חברת M.B.M acquisition inc.

בנוסף, מר צפריר בכנר הינו דירקטור בתאגיד".

38. עד כאן התשתית הבסיסית שביסוד מחלוקת זו באשר לעבודתו של התובע בליטו גרופ בתקופה שלאחר ה-11/9/08.

וכך, לטענת התובע בסיכומיו הוא המשיך לשמש כעובד ליטו גרופ גם לאחר הפסקת כהונתו כמנכ"ל ליטו גרופ. בהקשר לכך טען התובע בסיכומיו, כי לא הוצג כל מכתב פיטורים או התפטרות מעבודתו כעובד ליטו גרופ, זאת על אף האמור בפרוטוקול הדירקטוריון מיום 11/9/08 ודבריו של מר מימון באותה ישיבה לתובע לפיהם: "התנאים שלך יישארו כמו שהם", ועל אף הדיווח מיום 14/9/08 באתר המגנא של הרשות לניירות ערך, בדבר המשך עבודתו של התובע בחברה. עוד הפנה התובע בסיכומיו לעדותו של מר מימון בחקירתו הנגדית ממנה עולה לדבריו כי התובע לא פוטר ולא התפטר מעבודתו בליטו גרופ; וכן הפנה לעדותו של רו"ח מוטי נבון מטעם הנתבעים שהעיד כי לא ידוע לו שהתובע התפטר במועד הנטען על ידי הנתבעים, והעיד כי התובע ביקר במשרדי הנתבעות בנוגע לענייני ליטו נדל"ן ועזר למר מימון בכל הנוגע למעבר משרדי הנתבעות מעכו לנתניה.

בנוסף, הפנה התובע לנספח 25 לתצהירו השני, מסמכים המעידים לדבריו על היקף עבודתו הרב בתקופה הרלבנטית כמנכ"ל ליטו נדל"ן וכעובד בכיר של ליטו גרופ, וכן לעדותו לפנינו במסגרתה הסביר והרחיב בנוגע לפעילותו כעובד של הנתבעות עד לחודש פברואר לשנת 2010.

לא זו אף זו. לטענת התובע גם מר מימון אישר בעדותו כי במהלך כל התקופה נשוא המחלוקת המשיך התובע להחזיק ברכב ובטלפון נייד של הנתבעות, דבר המעיד על כך שיחסי העבודה בין הצדדים המשיכו להתקיים, בפרט כך שעה שאין חולק כי התובע לא נדרש על ידי הנתבעות להחזיר את הרכב או את הטלפון הנייד.

39. מנגד, לטענת הנתבעות בסיכומיהן, אין בהסתמכות התובע על הדו"ח מיום 14/9/08 כדי לבסס קיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין ליטו גרופ, ומהשתלשלות העניינים שהוכחה בפני בית הדין, ניתן להיווכח כי התובע הפסיק את עבודתו בליטו גרופ.

לעניין זה נטען כי בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 11/9/08, אכן נדונה האפשרות לאפשר לתובע להמשיך לעבוד בליטו גרופ, אך התובע סירב להצעה זו, בסוף אותה ישיבה הוחלט למנות את מר מימון לתפקיד מנכ"ל ליטו גרופ, במקום התובע, ולהמתין עם התפקיד העתידי שיוצע לתובע, כפי שהודיע לפרוטוקול מר רמי ארז; אשר לדו"ח מיום 14/9/08 הרי כל שנקבע בו הוא שתפקידו העתידי של התובע עדיין לא נקבע; בכל מקרה, המשך כהונתו של התובע כדירקטור בליטו גרופ, נבעה מהיותו בעל מניות בה.

מוסיפות הנתבעות וטוענות כי גם התובע ראה את עצמו והתנהג כמי שהפסיק את עבודתו בליטו גרופ. בהקשר לכך נטען כי אף לשיטת התובע בתצהירו לאחר הפסקת כהונתו כמנכ"ל הוא פנה למר מימון בדרישה לקבל לידיו טופס 161 – "הודעת מעביד על פרישת עובד"; כעולה מתכתובות הדואר האלקטרוני שניהל התובע בעניין זה מול מר מימון וצורפו לתצהיר התובע, התובע חזר ודרש, שוב ושוב, שליטו גרופ תנפיק עבורו טופס 161 ודרישת התובע עליה חזר שוב ושוב לקבל טופס 161, מהווה הודאת בעל דין על הפסקת יחסי עובד-מעביד, בינו לבין ליטו גרופ; יתרה מכך, מהעדויות שהובאו בפני בית הדין עלה, שגם בפועל התובע לא ביצע כל עבודה בליטו גרופ, לאחר סיום תפקידו כמנכ"ל (ראה עדות מר נבון ומר עבו); למעשה רק בחקירתו הנגדית ולשאלת בית הדין, ניסה התובע לפרט במה עסק לשיטתו בליטו גרופ, אך מלבד עיסוקים כלליים, לא יכול היה לפרט מה בדיוק עשה, כמה שעות ביום עבד וכיוצ"ב; גם המסמכים אליהם הפנה התובע בתצהירו (נספח 25) נוגעים כל כולם לנכס המקרקעין של ליטו נדל"ן בו טיפל התובע עבור ליטו נדל"ן בהתאם להסכמה בינו לבין מר מימון.

עוד טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי התובע שינה את גרסתו וטענותיו ביחס לעבודתו בליטו גרופ בתצהירו השני, עת טען שמחודש 9/08 עבד בליטו נדל"ן, מבלי להזכיר את ליטו גרופ (ראה: סעיף 48 לתצהיר השני). מכל מקום, לטענת הנתבעות לא עלה בידי התובע להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין מי מהנתבעות בתקופה נשוא מחלוקת זו ועל כן וכבר מטעם זה דין תביעותיו על הסעדים החלופיים שבהן להדחות.

40. עד כאן טענות הצדדים, זה בכה וזה בכה.

נקדים ונאמר כי אין בידינו לשעות לטענת הנתבעות לפיה התובע שינה את גרסתו וטענותיו ביחס לעבודתו בליטו גרופ, בין תצהירו הראשון לתצהירו השני. הנכון הוא שמרכז הכובד של הטענה לגבי עבודתו של התובע לאחר חודש ספטמבר 2008, אכן הועבר במסגרת תצהירו השני של התובע לעבר עבודתו הנטענת בליטו נדל"ן, אך לא ניתן לומר שהתובע שינה את גרסתו, ונבאר.

41. כך, במסגרת תצהיר עדותו הראשון מיום 27/1/11 העיד התובע:

"אני שימשתי בתקופה שבין 29.3.98-11.9.08 כמנהלה הכללי של הנתבעת 1, לאחר מכן עבדתי בנתבעת 1 בתפקידים שונים, בין היתר, בקידום עסקאות מכירת מוצריה ובהעברת המפעל למשכנו החדש בעכו וכן עבדתי בנתבעת 2 בתפקיד מנהל כללי עד לתאריך 3.2.2010" (סעיף 4 לתצהיר).

כמו כן צירף התובע לתצהירו, כנספח 2, את הדיווח שפורסם על ידי ליטו גרופ ביום 14/9/08 באתר המגנא של הרשות לניירות ערך, בדבר הפסקת כהונתו כמנכ"ל והמשך עבודתו בחברה.

בתצהיר עדותו השני מיום 4/8/11 העיד התובע ברישא לסעיף 1, כי:

"אני כיהנתי בתקופה שבין 29.3.98-11.9.08 עד ליום 11.9.08 כמנהלה הכללי של ליטו גרופ בע"מ וכן עבדתי אצלה עד עד ליום 3.2.2010..."

ובהמשך בהתייחס לתקופה שהחל מיום 23/6/09 ואילך, העיד התובע בתצהירו השני:

"מן המועד בו ניתנה החלטת בית הדין הנכבד מיום 23.6.09 התנהל בין הצדדים משא ומתן אינטנסיבי בניסיון להגיע להסכם פשרה שיסיים את כל המחלוקות בין הצדדים בדרכי נועם, תוך שהמשכתי לעבוד באופן מלא ולכהן כמנהלה הכללי של ליטו נדל"ן בע"מ.

סברתי, בתום לב, כי הנתבעים אכן מעוניינים להגיע להסכם פשרה כאמור.

עוד אציין כי הצדדים אף חתמו על הסכם פשרה...

כל אותה העת, שמתי בראש מעייני את טובת הנתבעות והמשכתי את פעילותי בליטו נדל"ן בע"מ – קיימתי פגישות רבות עם בנקים, משקיעים ויועצים וכן הסדרתי מחלוקות עסקיות בפרויקטים בחו"ל. כמו כן, טסתי לחו"ל מספר פעמים לשם הסדרת התחייבויות ליטו נדל"ן בע"מ, ניהלתי משא ומתן ביחס לכריתת הסכמים עם הבנקים בחו"ל והגעתי להסדר חוזי חדש עם חברת מניף (שותפה של ליטו נדלן בע"מ בריגה), כל זאת עד לחודש פברואר ואף לאחר מכן בשנת 2010.

מצ"ב מסמכים התומכים באמור לעיל ומסומנים 25" (סעיפים 56-59 לתצהיר) (ההדגשה במקור – א.ר.ק.).

42. הנה כי כן, אם במסגרת התצהיר הראשון האריך התובע בתיאור התפקידים שביצע לטענתו בליטו גרופ, לאחר סיום כהונתו כמנכ"ל והסתפק באמירה קצרה לפיה עבד בליטו נדל"ן כמנהל כללי, הרי שבתצהירו השני הסתפק התובע באמירה כללית לפיה המשיך לעבוד בליטו גרופ עד ליום 3/2/10, ואילו ביחס לליטו נד"לן הרחיב ביחס לעבודות שביצע לטענתו, למצער החל מיום 23/6/09.

לא ניתן לראות באמור לעיל משום שינוי גרסה כסברת הנתבעות, אך בהינתן ששני התצהירים ניתנו לאחר תום התקופה אליה התייחס התובע, ניתן היה לצפות כי התובע יהיה עקבי בגרסאותיו ביחס למהות עבודתו אצל שתי הנתבעות בתקופה נשוא המחלוקת, וחוסר העקביות בנקודה זו פועל לחובתו.

43. זאת ועוד, בדוננו בתקופת עבודה המזכה בשכר כפי הנתבע על ידי התובע, יש להבחין בין תקופה בה מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין שניים, לבין עצם ביצוע עבודה באותה תקופה, שיש בה כדי לזכות את העובד בשכר.

המדובר בשני מצבים שונים, שככלל אמורים להיות חופפים, אך לא בהכרח, שכן הדין מכיר בנסיבות בהן יתקיימו יחסי עובד ומעביד בין שניים, אך בפועל העובד לא יבצע עבודה, בין אם בשל מניעה הנובעת מן העובד, ובין אם בשל מניעה הרובצת לפתחו של המעסיק, כאשר שאלת זכאותו של העובד לתמורה או שכר עבודה תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה, לרבות ההסכמים החלים בין הצדדים.

אחר הבהרה זו, נחזור להלן לנסיבות המקרה שלפנינו.

44. צודק התובע בטענתו כי מעבר להחלטת הדירקטוריון מיום 11/9/08 והדו"ח מיום 14/9/08 מהם עולה כי התובע הועבר מתפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, לא הוצג ולא נטען כי קיים מכתב פיטורים או מכתב התפטרות בדבר סיום עבודתו של התובע בליטו גרופ בכלל.

זאת ועוד, מעיון בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 11/9/08 (שלא היה חולק כי במסגרתה הוחלט על העברת התובע מתפקידו כמנכ"ל ומינוי מר מימון במקומו), עולה כי אכן באותה ישיבה, דנו בשאלת המשך עבודתו של התובע בליטו גרופ, בתפקיד אחר.

בפתח הדברים כשדנו החברים בצורך לבצע שינויים בעקבות המצב שנוצר ובכלל זה להעביר את המנכ"ל מתפקידו, אמר מר מימון את הדברים הבאים:

"דוד: אני רוצה להיות מנכ"ל ליטו גרופ. ברגע שיבוא מחליף אני זז, אני רוצה ואני דורש אני לא חושב שאני טוב אני חושב שאני הרע במיעוטו. המנכליות שלי תהיה רק ל-60 יום הבאים עד שנמצא מחליף, אני לא דורש על זה שכר אני פשוט חושב שחייב להיות מישהו.

אני לא חושב שאתה צריך להתנתק מליטו, החוזק שלך בארגזים, אני חושב TITLE לא משנה מבחינתי התנאים שלך יישארו כמו שהם, אני אישית היו לי הרבה שותפים ועם כולם מערכת היחסים הסתיימה בטוב, אני מקווה שאתה לא תהיה הראשון.

אני חושב שצריך להחזיר את שיקו (הכוונה למשה עבו, סמנכ"ל הכספים שכינויו שיקו - א.ר.ק.) השוק רוצה לראות שקט לא מלחמות".

ובהמשך, כאשר כבר הוסכם על חילופי המנכ"ל, הוחלפו בין הנוכחים הדברים הבאים:

"דוד: ... אני רוצה לדבר איתם לקבל החלטה ביום שלישי כשיאיר יגיע אולי אפשר לעצור את הסוסים, היום צפריר די נחוש בדעתו, בו נחליף את המנכ"ל היום אני אדבר עם צפריר ושיקו ונקבל החלטה בעניין.

צפריר: אם אתה רוצה לחכות ליאיר בוא נעשה את ההחלפה ביום ג'.

אני אמרתי שאני לא מתנגד להחלטה, גם אם תשאיר את שיקו, גם בזה הרגע אני לא מתנגד אתה מוביל אותי לנקודה שעד שלא תתקבל החלטה בנושא זה אני מודיע...

דוד: אני מציע שלא תביע(כך במקור– א.ר.ק.) כלום.

צפריר: אתם בעצם מודיעים לי שאתם מפטרים אותי מתפקיד המנכ"ל, אני לא לוקח שום תפקיד אחר, יבוא ביום ג' יאיר תקבלו החלטה אחרת אני אחזור, אני מבקש שהמינוי וההודעה תהיה ביום ג'.

רמי(הכוונה לרמי ארז – א.ר.ק.):וההחלטה לגבי דוד יהיה היום ועכשיו כל דבר שזה הגדרת תפקידך העתידי וכן הגדרת תפקידו של שיקו, לחכות עד שיאיר יחזור.

אדוארד(הכוונה לאדוארד קזוערה – א.ר.ק.): יש מקום לדחות את הכל?

דוד: לא".

בהמשך הישיבה ובעקבות דברי היועץ המשפטי לחברה, מוחלפים בין הנוכחים הדברים הבאים:

"איתן (הכוונה לען"ד איתן שמואלי היועץ המשפטי/מזכיר החברה – א.ר.ק.): הוחלט להחליף את צפריר בדוד מימון, לא נתקבלה שום החלטה של הדירקטוריון בנוגע לשיקו.

דוד: עד יום ג'.

רמי: האם נכון למנות את דוד כמנכ"ל או כיו"ר מטעם הדירקטוריון, החברה לא מפטרת אותך מהחברה.

איתן: יש פה החלפה שהשוק יקבל אותה בצורה טובה, אני מקווה. ביום ראשון יצא דיווח מיידי על השינוי".

45. הנה כי כן, כעולה מפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון הנ"ל, באותה ישיבה לא דובר כלל על פיטורי התובע מעבודתו בליטו גרופ. ההיפך הוא הנכון, הובהר לתובע כי הוא אינו מפוטר מהחברה וכי יהא צורך להמתין לשובו של יאיר כדי לקבוע את הגדרת תפקידו העתידי. יתרה מכך, בניגוד לסברת הנתבעות, לא עולה מקריאת דברי התובע בהקשר לשיחה בכללותה כי הוא הודיע על התפטרותו מעבודתו בליטו גרופ בכלל, ולא כל שכן שלא ניתן לקרוא מהם כי החברה פיטרה את התובע מעבודתו בליטו גרופ בכלל.

כך גם וכפי שהתחייב היועץ המשפטי במהלך הישיבה, ביום ראשון שלאחר אותה ישיבה, נשלח הדו"ח המיידי מיום 14/9/08 לרשות לניירות ערך, שאף בו צוין בסעיף 6 לטופס, תחת הכותרת "התפקיד שממשיך למלא בתאגיד", כי "טרם הוחלט על תפקידו".

מקריאת הדו"ח הנ"ל ביחד עם פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 11/9/08 עולה בבירור כי נכון למועד משלוח הדו"ח, לא דובר על פיטורי התובע מעבודתו בליטו גרופ, אלא על העברתו מתפקידו כמנכ"ל והמשך עבודתו בליטו גרופ בתפקיד שטרם הוגדר.

46. אי לכך ולאור האמור לעיל, אנו קובעים כי למצער בישיבת הדירקטוריון מיום 11/9/08 לא פוטר התובע מעבודתו בליטו גרופ, אלא שבאמור עד כה לא סגי שכן שאלה נפרדת היא האם לאחר מועד זה אירע אירוע של ניתוק יחסי עובד ומעביד, בין התובע לבין ליטו גרופ.

בטרם נפנה לדון בשאלה זו, מן הראוי לעמוד בקצרה על ההלכה הפסוקה בסוגיה זו.

47. בדוננו בניתוק יחסי עובד ומעביד שהתקיימו בין שניים, יש לשים לב כי השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, או מי הפר את החוזה, אלא מי "ביטל" את החוזה הלכה למעשה, היינו: "עת מדובר בחוזה עבודה, ועת ב"ביטול" חוזה מדובר, ולא באירועים ומצבים אחרים שיכול ויביאו חוזה - כל חוזה לידי גמר - יכול וה"ביטול" יהיה על ידי המעביד, ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות מדובר" [ראה: דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב, 375). בהתאם לכך נפסק לא אחת, כי ניתוק קשר העבודה, בין על ידי פיטורים ובין על ידי התפטרות, מחייב הבעת כוונה חד-משמעית מאת המעביד או מאת העובד לעשות כן [ראה: דב"ע נה/122-3 טהאה זבון – נפתלי מוצניק פד"ע כט', 228]. מכל מקום, היסוד, הן של פיטורים והן של התפטרות, הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי עובד-מעביד, הקיימים בין השניים,לידי גמר [ראה: דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' שיינין,פד"ע כב, 271].

הנה כי כן, מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר.

זאת ועוד, בצד ההלכה לפיה הן היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר, נקבע (במקרה שבו נבחנה שאלת סיים יחסי העבודה בדרך של התפטרות) כי גם התנהגות המעידה חד משמעית על התפטרות, יכולה להוות ביטוי להתפטרות: "ההתפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד-משמעית, בכתב, בעל-פה או בהתנהגות."[ראה: בג"ץ 566/76 "אלקו" חרושת אלקטרו-מכנית ישראלית בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, ו-20 אח' , (פסק הדין מיום 10.02.1977)].

48. בענייננו כאמור, מבקשות הנתבעות ללמוד על התנהגות מצד התובע המעידה חד משמעית על התפטרות, מדרישותיו של התובע אל מר מימון לקבל טופס 161, שעניינו בסיום יחסי עובד ומעביד.

כאשר נשאל התובע בחקירתו הנגדית לפנינו כיצד טענתו להמשך קיומם של יחסי עובד ומעביד עם ליטו גרופ מתיישבות עם דרישותיו החוזרות ונשנות במהלך חודש נובמבר 2008 (ראה: נספחי 19 לתצהירו הראשון ומוצגים נ/2 ו-נ/3) אל מר מימון, לקבל לידיו טופס 161 מליטו גרופ, השיב באלו המילים:

"ת. הסיבה שביקשתי טופס 161 היא שרציתי להמשיך להפריש לכספי הביטוח שלי, מאחר ועברתי ממעמד של עובד שכיר לעובד שמוציא חשבונית, ולכן רציתי להמשיך להפריש לטובת הפוליסה שהיתה בבעלותי בכל מקרה במשך הרבה מאוד שנים, וזה מה שהובטח לי ע"י מימון וזה מה שנסגר.

לשאלת בית הדין, ביקשתי להעביר את הפוליסה לבעלותי כדי שאוכל להמשיך להפריש אליה כספים" (ראה עדותו: בעמ' 38 לפרוטוקול ש': 9-14).

ובהמשך העיד:

"ת. הכוונה שלי היתה לבקש טופס 161 וגם את הכספים המגיעים לי מהחברה. לא ביקשתי למשוך את הקופות, רציתי ליצור מצב שאוכל להמשיך להפריש לקופות.

ש. אבל אתה מסכים, שגם לשיטתך, ב-11/08 יחסי עובד ומעביד בינך לבין נתבעת 1 נותקו?

ת. אני לא יודע מה זה נותקו, השכר שלי הפך להיות שכר עלות לחברה, כאשר עלי חלה חובת ההפרשה לביטוח מנהלים ובאותה תקופה החברה כבר לא היתה צריכה להפריש לי לביטוח מנהלים וככל שאני מבין את זה, אני לא תובע את זה.

ש. טופס 161 הוא הודעת סיום יחסי עובד ומעביד, את זה אתה יודע כמנכ"ל החברה 15 שנה נכון?

ת. בפועל, החברה הפסיקה לשלם לי שכר כשכיר והמשכתי לקבל בחשבונית של חברת צבאי.

ש. אתה התכוונת שאתה מקבל טופס 161, האם עדותך שתקבל את הטופס ובטופס זה תפריש לקופות שלך ושצבאי תמשיך לתת שירותים לנתבעת 1 ו2?

ת. זו העדות שלי"(ראה עדותו: בעמ' 38לפרוטוקול ש': 26 עד עמ' 39 ש': 9).

49. כנזכר לעיל, לא היה חולק בין הצדדים שהחל מחודש 4/08 שולמה משכורתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ בחשבוניות של חברת צבאי, וכפי שקבענו במהלך תקופה זו המשיכו להתקיים יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

גם אם הסבריו של התובע לגבי דרישתו לקבל טופס 161 נשמעים דחוקים משהו, הרי שבשום מקום, לא בחקירתו הנגדית לפנינו ואף לא בתכתובות הדוא"ל מזמן אמת, לא נאמר, ואם תמצי לומר, אף לא נרמז על ידו לגבי אפשרות ניתוקם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין ליטו גרופ.

אי לכך, אין בידינו לקבוע כי עצם דרישתו של התובע לקבל טופס 161, מהווה ביטוי או התנהגות ברורה וחד-משמעית לכוונתו להביא את יחסי העבודה שבינו לבין ליטו גרופ לידי גמר.

50. מעבר לאמור לעיל, לא הובאה לפנינו כל ראיה אחרת לביטוי או להתנהגות ברורה וחד-משמעית מצד התובע, ולא כל שכן שמצד ליטו גרופ, לכוונה להביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי גמר, לפני חודש פברואר 2010 (שאז הודיע התובע על התפטרותו מכל תפקידו), ועל כן, בנסיבות אלו אין בידינו לקבוע כי יחסי העבודה בין התובע לבין ליטו גרופ נותקו במועד כלשהו שקדם למועד התפטרותו המפורשת של התובע בחודש פברואר 2010 מכל תפקידיו.

51. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי יחסי העבודה שבין התובע לבין ליטו גרופ לא נותקו קודם לחודש פברואר 2010.

דא עקא, שכמבואר לעיל, בכך לא תם דיוננו, שכן כפי שציינו, יש להבחין בין תקופה בה מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין שניים, לבין עצם ביצוע עבודה באותה תקופה. הדברים נכוחים המה מקל וחומר לענייננו, שעה שאין חולק בין הצדדים, כי תפקידו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ בהתאם להסכם העבודה שבין הצדדים הסתיים כבר ביום 11/9/08, ולא הוצג לפנינו הסכם אחר שנחתם, ואף לא נטען כי נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אחר.

משאלו הם פני הדברים, נשאלת השאלה מה היה תפקידו של התובע, אם היה, בליטו גרופ בתקופה שבין 11/9/108 ועד לחודש פברואר 2010, מועד בו אף לשיטתו הוא, הוא התפטר מעבודתו בליטו גרופ, ובאיזה היקף עבד, אם עבד, בליטו גרופ בתקופה זו.

נפנה אפוא להלן לבחון שאלה זו.

52. כאמור, בסעיף 4 לתצהירו הראשון העיד התובע כי לאחר 11/9/08 הוא עבד בליטו גרופ בתפקידים שונים ובין היתר, בקידום עסקאות, מכירת מוצריה, ובהעברת המפעל למשכנו החדש בעכו.

בתצהיר עדותו השני הסתפק התובע כאמור באמירה כללית לפיה עבד בליטו גרופ עד ליום 3/2/10 ומיקד את עיקר דבריו בעיסוקיו בליטו נדל"ן בתקופה זו. כך גם הפנה התובע במסגרת תצהירו השני לנספח 25 לתצהיר - מסמכים שלטענתו תומכים בעבודתו כמנכ"ל ליטו נדל"ן במהלך אותה תקופה.

מבלי להקדים את המאוחר נציין, כי עיון במסמכים שנכללו בנספח 25 הנ"ל מעלה כי כולם עוסקים בעסקאות נדל"ן בריגה וכך גם אישר התובע (ראה עדותו: בעמ' 30 לפרוטוקול ש': 2-3), עיסוק שלית מאן דפליג כי היה בתחום פועלה של ליטו נדל"ן.

53. לא הוצגו לעיוננו מסמכים העוסקים בפועלו של התובע במסגרת ליטו גרופ בתקופה זו, אך בעדותו לפנינו העיד התובע לעניין זה כדלקמן:

"ש. אני אומר לך שכשאתה אומר תפקיד בכיר בסעיף 16 לתצהירך הכוונה שלך ששימשת כמנכ"ל הנתבעת 2 ולא ששימשת בתפקיד כלשהו בנתבעת 1 לאחר שהנתבע 3 מונה כמנכ"ל הנתבעת 1.

ת. אני המשכתי ואני אומר זאת באמת ובתמים בכל הכנות, המשכתי לעבוד כעובד החברה בנתבעת 1 לבקשת הדירקטוריון זאת היתה הסכמה בהפסקה בעצם ברגע שהפסקתי להיות מנכ"ל.

לשאלת בית הדין, מה היה תפקידי בדיוק כעובד הנתבעת 1 לאחר שהנתבע 3 מונה כמנכ"ל תחתי אני משיב שאני זה שהובלתי את המעבר של המפעל למקום החדש שלו בעכו, אני זה שמצאתי את המקום, אני זה שתכננתי את המפעל איפה הוא יהיה ואיך הוא יעשה.

לשאלת בית הדין, להערכתך כמה שעות וכמה ימים בשבוע הוקדשו לפעילות הזו אני משיב שכל יום בשבוע ואפילו יותר, כי אני גר באזור המרכז והמפעל עבר לאזור הצפון וזה גם הצריך נסיעות.

לשאלת בית הדין, בנוסף לפעילות זו עסקתי כמנכ"ל הנתבעת 2.

לשאלת בית הדין, כמה זמן הקדשתי לפעילותי כמנכ"ל הנתבעת 2 אני משיב שצרפתי לתצהירי התכתבויות מבנקים, נסיעות לחו"ל. כמנכ"ל הנתבעת 2 הייתי מצוי במו"מ עם גורם למכירת חלק מהפעילות של נתבעת 2. הייתי בקשרים ופעלים מול הבנקים בחו"ל להגיע איתם להסדר ולצורך העניין הזה נסעתי מספר רב של פעמים לחו"ל, הגעתי להסדר.

לשאלת בית הדין, באיזה היקף עבודה שבועי ושעתי מדובר אני משיב שימים שלמים במקביל לעבודתי בנתבעת 1.

צריך להבין שבנתבעת 1 לאחר שהעברנו את המפעל לעכו הלחץ ירד ואז התעסקתי בעיקר בקשרים מול לקוחות, עסקאות של השכרת יחידות קירור מול הלקוחות שלנו וזה היה עיקר העבודה שלנו וזה איפשר לי במקביל גם להיות מנכ"ל הנתבעת 2" (ראה עדותו: בעמ' 29 לפרוטוקול ש': 3-24).

54. בישיבת בית הדין שלאחר מכן, השיב התובע לגבי עבודתו בליטו גרופ, כדלקמן:

"ש. אחרי 11.9 המשכת לבוא למשרדי הנתבעת 1 יום יום?

ת. המשכתי לבוא למשרדי החברה בדיוק כמו שהגעתי קודם אך לא בתפקיד מנכ"ל חטיבת הרכב אלא בתפקיד עובד בכיר בחברה שאחראי על מספר פרויקטים כמו העברת המפעל, כמו מציאת מבנים ניידים למשרדים חדשים, כמו טיפול בנושא יחידות ההשכרה

ש. איפה היו המשרדים פיזיים של נתבעת 1 האם באור עקיבא?

ת. המשרדים של חטיבת הרכב היו באור עקיבא.

ש. אתה גר בקיסריה?

ת. כן.

ש. אתה אומר שהמשכת לבוא יום יום למשרדים באור עקיבא אחרי 9/08, האם נכון?

ת. אני אומר שהמשכתי להגיע יום יום לעבודה, לא בהכרח הייתי צריך להגיע למשרדים באור עקיבא.

ש. פעם בכמה זמן היית נוהג להגיע למשרדים באור עקיבא אחרי 9/08?

ת. כמעט כל יום.

ש. כל יום כל היום היית נמצא שם?

ת. בימים מסוימים כל היום.

ש. במשרה מלאה?

ת. במשרה מלאה.

ש. התפקיד המרכזי שלך היה הטיפול בהעברת המפעל לעכו?

ת. בין היתר.

ש. מתי עבר המפעל לעכו?

ת. אל תפיל אותי בתאריכים. אני לא זוכר מתי עבר המפעל לעכו.

ש. אבל זה בין היתר מה שעשית אחרי 9/08?

ת. בין היתר" (ראה עדותו: בעמ' 50 לפרוטוקול ש': 12 עד עמ' 51 ש': 2).

בהקשר להעברת המפעל לעכו יוער שבמסגרת חקירתו החוזרת של התובע עוד קודם לכן נשאל התובע לגבי המועד שבו עבר המפעל לעכו, והשיב: "משהו סביב 6,7/08" (ראה עדותו: בעמ' 47 לפרוטוקול ש': 17-19).

כאשר עומת התובע במסגרת עדותו דלעיל עם אי ההתאמה בין מועד העברת המפעל לעכו לעיסוקיו לאחר 9/08, השיב:

ש. נשאלת בחקירה חוזרת בעמוד 47 לפרוטוקול וענית שהמפעל עבר לעכו משהו סביב 6/08 או 7/08. אפילו אם נניח שהעמסת על גבך את המפעל והעברת אותו לעכו זה היה לפני 9/08, האם נכון?

ת. על סמך מה שאמרתי פעם שעברה, אני לא זוכר את התאריך" (ראה עדותו: בעמ' 51 לפרוטוקול ש': 3-6).

55. עד כאן גרסתו של התובע אינה מעוררת אמון רב, ולו מן הטעם שלא ברור כיצד הטענה לגבי מעבר המפעל לעכו בחודשים 6/08 או 7/08 מתיישבת עם טענות התובע לגבי עיסוקיו לאחר חודש 9/08, ואולם, בעניין זה העיד גם מר מוטי נבון מטעם הנתבעות. כאשר נשאל מר נבון במסגרת חקירתו הנגדית לפנינו, מה עשה התובע בחברת ליטו גרופ אחרי חודש 8/08 (מועד סיום תפקידו כמנכ"ל), השיב באלו המילים:

"באותו זמן החברה עברה מיקום, משרדי ההנהלה עברו לנתניה מאור עקיבא והמפעל היצרני עבר לעכו. זאת היתה תקופה של מעבר. כשהגענו למשרדים החדשים בנתניה בתחילת 2009, ששם ישבה ההנהלה למיטב זכרוני לא היה שם חדר למנכ"ל או חדר שמיועד לתובע. אני כן יודע על ביקורים מסוימים שהתובע היה בחברה, יותר בענייני ליטו נדל"ן. לגבי ליטו גרופ אני יודע שמי שהוביל את המעבר לעכו ולנתניה היה דוד מיימון, סמנכ"ל בשם אלי בר ואני יודע שגם צפריר היה איתם כעזר לעניין הזה. זה מה שאני זוכר על אותה תקופה מדובר אחרי ההתפטרות" (ראה עדותו: בעמ' 95 לפרוטוקול ש': 14-20) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

זאת ועוד, העד מר נבון העיד כי הוא עצמו עבד במשרה מלאה בליטו גרופ, יום יום וכי כאשר החברה עברה לנתניה הוא נכח יום יום במשרדיה בנתניה (ראה עדותו: בעמ' 95 לפרוטוקול ש': 21-23), וכאשר נשאל באיזה תכיפות ראה את התובע במשרדי ליטו גרופ לאחר חודש אוגוסט 2008 השיב באלו המילים:

"הוא הגיע מספר פעמים לחברה, לא בתדירות גבוהה. קשה לי לומר אם פעם בשבוע או פעם בשבועיים, בעיקר בענייני ליטו נדל"ן. נושא נוסף שהייתי בקשר רצוף איתו זה בקשר לדוחות הכספיים של ליטו נדל"ן שהוא גם חתם עליהם באותה תקופה, אז בכל עריכת הדוחות והחתימה שלהם הייתי בקשר איתו עד להוצאת הדוחות. הוא חתם עליהם בתור מנכ"ל של ליטו נדל"ן.

לשאלת בית הדין – לי באופן אישי לא היו קשרים איתו בענייני ליטו גרופ. אני זוכר שהוא היה מגיע לשבת עם דוד מיימון. אני מעריך שהיה שבוע שהוא הגיע פעמיים, או אולי שלוש והיה שבוע שהוא בכלל לא הגיע" (ראה עדותו: בעמ' 95 לפרוטוקול ש': 24-32) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

56. הנה כי כן, חיזוק לגרסתו של התובע כי סייע בהעברת המפעל לעכו נמצא דווקא בעדותו של העד מר נבון מטעם הנתבעות, אשר לא רק שהפגין בקיאות רבה יותר מן התובע במועדי העברת המפעל והמשרדים של ליטו גרופ, אלא שמתוקף תפקידו כחשב ליטו גרופ באותו מועד, חזקה עליו שהוא אכן יותר בקיא בפרטים מאשר התובע או מר מימון.

אי לכך נכונים אנו לקבוע, חרף הסתירות שנפלו בגרסת התובע כאמור לעיל, כי התובע אכן סייע במסגרת עבודתו בליטו גרופ לאחר חודש 8/08 בהעברת המפעל לעכו.

יחד עם זאת, לנוכח עדותו של מר נבון בדבר היקף הפעילות של התובע, בהעדר ראיה או ראשית ראיה לתמוך בהיקף הפעילות כנטען על ידי התובע, ונוכח דבריו המפורשים של התובע בעדותו כאמור לעיל, כי לאחר העברת המפעל לעכו, אכן ירד היקף עבודתו בליטו גרופ – אנו קובעים על דרך האומדנא כי לכל היותר הוכח היקף עבודה של התובע בליטו גרופ בשיעור של רבע משרה, למשך מחצית התקופה שבין 9/08 ועד 02/10 היינו עד לחודש מאי 2009 ועד בכלל.

אשר לגרסת התובע לגבי עיסוקו בקשרים מול לקוחות בעסקאות של השכרת יחידות קירור, הרי שלטענות אלו לא רק שלא הובאה כל ראיה חיצונית, אלא שגם לא נמצאה להן תמיכה בעדות של מי מעדי הנתבעות. ההיפך הוא הנכון. מר נבון מטעם הנתבעות כי התובע כלל לא עסק בהשכרת יחידות קירור (ראה עדותו: בעמ' 96 לפרוטוקול ש': 17-19).

עם זאת, לנוכח עדותו של מר נבון לגבי מספר הפעמים הספורות שבהם הגיע התובע למשרדי החברה לאחר מעבר המפעל, אנו קובעים על דרך האומדנא כי לכל היותר הוכח לפנינו היקף עבודה של התובע בליטו גרופ לאחר חודש מאי 2009, בהיקף של שמינית משרה.

57. עד כאן קביעותינו בכל הנוגע להיקף עבודתו בפועל של התובע בליטו גרופ לאחר העברתו מתפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ. ודוק, הגם ששוכנענו כי התובע ביצע בתקופה זו עבודה כעובד של ליטו גרופ, גם אם בהיקף מצומצם, לא הוכח לפנינו כי בתקופה זו מונה התובע לתפקיד מסוים, והתובע אף לא טען כי מונה לתפקיד מסוים או שהוגדר לו תפקיד מסוים שימלא. מנגד, לא היה חולק, אף לשיטת התובע כי תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, הסתיים כבר ביום 11/9/08 עם העברתו מתפקיד זה בהחלטת הדירקטוריון.

אי לכך, אין בידינו לקבוע כי בתקופה זו ביצע התובע את עבודתו בליטו גרופ, מכח תפקיד מוגדר כלשהו, וכל שאנו קובעים הוא שהתובע שימש כעובד ליטו גרופ בתקופה הנ"ל בהיקף כפי הנזכר לעיל.

משאלו קביעותינו לעניין תקופת עבודתו של התובע בליטו גרופ, נפנה להלן לדון בתקופת העבודה של התובע בליטו נדל"ן.

תקופת העבודה של התובע בליטו נדל"ן.

58. בכל הנוגע לתקופת העבודה של התובע בליטו נדל"ן, בסופו של יום לא היה חולק, כי התובע מונה למנכ"ל ליטו נדל"ן בחודש אוקטובר 2007. ודוק, במובחן מתפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, התובע לא הועבר מתפקיד זה עד שהתפטר מכל תפקידיו בחודש פברואר 2010, ובכל מקרה לא נשלחה הודעה על העברתו מתפקידו זה כמנכ"ל ליו נדל"ן עד לאותו מועד.

בעדותו הראשית לפנינו אישר מר נבון מטעם הנתבעות, כי התובע המשיך לכהן כמנכ"ל ליטו נדל"ן גם לאחר סיום תפקידו בליטו גרופ אם כי רק בהגדרה, ובמילותיו:

"ש. מאז שהתובע הפסיק להיות מנכ"ל ליטו גרופ, מה היה תפקידו של דוד מיימון בליטו נדל"ן בפועל?

ת. למעשה, מתוקף היותו של מיימון בליטו גרופ, הוא קבע כל דבר שיהיה בליטו נדל"ן, כלומר, ההחלטה הסופית היתה שלו.

לשאלת בית הדין האם הוא שימש כמנכ"ל ליטו נדל"ן – אני משיב שבאופן רשמי התובע היה המנכ"ל שם, אבל באופן מעשי מבחינת קבלת ההחלטות, בלי החלטה של דוד מיימון לא היתה מתבצעת שום פעולה בליטו נדל"ן" (ראה עדותו: בעמ' 96 לפרוטוקול ש': 19 עד עמ' 97 ש': 15).

מכל מקום, בכל הנוגע לחברת ליטו נדל"ן לא היה חולק, אף לשיטת התובע, כי לא זה היה עיקר עיסוקו של התובע לאורך השנים, וכי השכר שקיבל מליטו גרופ במשך תקופת עבודתו אצלה, כיסה גם את התמורה בגין מילוי תפקידו של התובע כמנכ"ל ליטו נדל"ן.

היטיב לתאר את הדברים, מר נבון בעדותו לפנינו, אשר הלמה גם את גרסת התובע, באלו המילים:

"ש. אתה מכיר את ליטו נדל"ן?

ת. מכיר.

ש. אתה גם היית החשב של ליטו נדל"ן כשהיית החשב של ליטו גרופ?

ת. כן.

ש. וכשהיית סמנכ"ל של ליטו גרופ היית גם סמנכ"ל כספים של ליטו נדל"ן?

ת. כן.

ש. היה לך הסכם עבודה נפרד עם ליטו נדל"ן?

ת. לא.

ש. קיבלת שכר נפרד עבור עבודתך בליטו נדל"ן?

ת. יחסי עובד-מעביד של כל ההנהלה הבכירה בליטו גרופ היתה מול חברת האם, שהיא ליטו גרופ. פועל יוצא מזה שלאף אחד לא היה חוזה, או תלושי שכר, או התקשרות כלשהי עם ליטו נדל"ן בשנים האלה ממה שאני יודע.

...

ש. התובע לא קיבל שום תמורה כספית כמנכ"ל ליטו נדל"ן או תוספת לשכר בהיותו מנכ"ל ליטו גרופ?

ת. לא, הוא לא קיבל לא תוספת ולא קיבל מליטו נדל"ן שום דבר.

ש. כלומר פעילותו בליטו נדל"ן היתה חלק מפעילותו בליטו גרופ?

ת. כן. ברצוני לציין כי גם סמנכ"ל הכספים שיקו, יה סמנכ"ל כספים גם של ליטו גרופ וגם של ליטו נדל"ן וגם אני כחשב אותו דבר.

ש. היה לתובע תפקיד נוסף בליטו נדל"ן חוץ מהיותו מנכ"ל?

ת. הוא היה דירקטור" (ראה עדותו: בעמ' 96 לפרוטוקול ש': 19 עד עמ' 97 ש': 15).

גם סמנכ"ל הכספים הקודם, מר עבו אישר בעדותו לפנינו כי במשך תקופת עבודתו, שכרו של התובע שולם לו הן בגין הפעילות בליטו גרופ והן בגין הפעילות בליטו נדל"ן וזאת על ידי ליטו גרופ (ראה עדותו: בעמ' 91 לפרוטוקול ש': 4-8).

וכך גם התובע עצמו אישר בעדותו לפנינו כי לליטו נדל"ן לא היו אף פעם עובדים למעט מנכ"ל (ראה עדותו: בעמ' 51 לפרוטוקול ש': 9), וכי הוא לא קיבל שכר עבור תפקידו בליטו נדל"ן, אלא זה בוצע במסגרת תפקידו בליטו גרופ:

"ש. האם נכון שמ- 10/07 עד 9/08 לא קיבלת משכורת או כל כסף באופן אחר מהנתבעת 2?

ת. אני לאורך כל התקופה קיבלתי משכורת רק מהנתבעת 1.

ש. נכון שעד 9/08 לא דרשת מהנתבעת 2 שכר עבור התקופה שבה היית רשום כמנכ"ל בנתבעת 2?

ת. אני מעולם לא דרשתי כפול. לא דרשתי עבור העבודה בנתבעת 2 בנוסף לעבודה בנתבעת או להיפך. אני התבקשתי על ידי הדירקטוריון למלא את התפקיד בנתבעת 2 באותם תנאים של הנתבעת 1 ואני הסכמתי"(ראה עדותו: בעמ' 51 לפרוטוקול ש': 16-22).

וכן העיד:

"יש לי הסכם העסקה חתום עם הנתבעת 1 ויש לי בקשה של הדירקטוריון שאני אמלא את תפקיד המנכ"ל בנתבעת 2 במסגרת התנאים שלי מהנתבעת 1" (ראה עדותו: בעמ' 54 לפרוטוקול ש':16-17).

59. לאור המבואר לעיל, שאף לא היה שנוי במחלוקת בנוגע לטיב תפקידו של התובע כמנכ"ל ליטו נדל"ן, אין זאת אלא שמחד, העיסוק כמנכ"ל ליטו נדל"ן היה מלכתחילה בהיקף מצומצם מאוד, ובכל מקרה בהיקף כזה שלא הצדיק תוספת שכר ולא מנע מן התובע לשמש במקביל כמנכ"ל של ליטו גרופ במשרה מלאה, ומאידך, ברי כי שעה שהיקף עבודתו של התובע בליטו גרופ הצטמצם בצורה ניכרת כפי שקבענו לעיל, הרי שיש משמעות ונפקות לשאלת היקף ומהות תפקידו בליטו נדל"ן בתקופה שלאחר תום כהונתו כמנכ"ל ליטו גרופ.

60. כאמור, במסגרת תצהירו השני הצניע התובע את פעילותו בליטו גרופ והרחיב בכל הנוגע לפעילותו בליטו נדל"ן, עת לשיטתו, הוא המשיך את פעילותו בליטו נדל"ן, שכללה פגישות עם בנקים, עם משקיעים ויועצים, הסדרת מחלוקות עסקיות בפרויקטים בחו"ל. לדבריו, הוא טס לחו"ל מספר פעמים לשם הסדרת התחייבויות ליטו נדל"ן, ניהל משאים ומתנים ביחס לכריתת הסכמים עם הבנקים בחו"ל והגיע להסדר חוזי חדש עם חברת מניף (שותפה של ליטו נדל"ן בריגה), כל זאת עד לחודש פברואר 2010 ואף לאחר מכן בשנת 2010.

61. כך או כך, בסופו של יום לא היה חולק בין הצדדים כי פעילות התובע לאחר חודש ספטמבר 2008, נסובה סביב עסקת הנדל"ן בריגה וכל הכרוך בכך.

גדר המחלוקת ביניהם היה בשאלה האם כטענת התובע הוא ביצע את פעילויותיו אלו כמנכ"ל של ליטו נדל"ן או שמא כטענת הנתבעות התובע פעל בריגה כ"פרוייקטור" על בסיס הצלחה בכריתת העיסקה, כפי שהעיד מר מימון בחקירתו הנגדית לפנינו:

"ש. תאשר לי שהתובע המשיך לטפל בעניינים הרבים של ליטו נדלן בחו"ל כמנכ"ל שלה לפחות עד פברואר 2010?

ת. ממש לא.

ש. האם אתה סיכמת עם התובע שאם הוא יטפל בעניינים של ליטו נדלן בחו"ל בהצלחה, החברה תעניק לו בונוס?

ת. לא. לא כמו שאתה אומר, אלא היה נכס אחד בלבד בריגה, שהתובע טען שהוא היחידי שיכול להציל את הנכס מול הבנק בריגה לטביה, ואז אמרתי לו שאם הוא יצליח להציל את הבנין הוא יקבל מיליון שקל, על הטיפול הזה. הוא קיבל את הטיפול כפרויקטור.

ש. האם יש אישור של מי מהמוסדות של החברה להתקשרות כזאת עם בעל ענין בחברה?

ת. החברה מעולם לא הבטיחה לו מעולם.

לשאלת בית הדין - האם אני הבטחתי זאת לתובע באופן אישי אני משיב שכן.

לשאלת בית הדין - האם התמורה היתה אמורה להשתלם מכסף אישי שלי אני משיב: שכן" (ראה עדותו: בעמ' 120 לפרוטוקול ש': 19-32).

הגם שמר מימון דחה מכל וכל את האפשרות שפעילותו של התובע בריגה היתה במסגרת עבודתו בליטו נדל"ן, הרי שמיד לאחר דבריו הנ"ל, אישר כי רק ביום 3/2/10 הפסיק התובע לכהן בתפקידו כמנכ"ל ליטו נדל"ן (ראה עדותו: בעמ' 121 לפרוטוקול ש': 1-4).

לציין כי בכל הנוגע לטענת מר מימון לגבי הבונוס שהובטח לתובע, העיד התובע עוד קודם לכן כי הבונוס המדובר הוצע לו בנוסף לתפקידו ושכרו כמנכ"ל ליטו נדל"ן, הגם שממילא ההצעה לא הבשילה לכלל הסכם (ראה עדותו: בעמ' 54 לפרוטוקול ש': 9-15).

מכל מקום, ובשונה מעדותו של מר מימון, הרי שמר עבו מטעם הנתבעות, העיד לעניין מהות תפקידו של התובע בליטו נדל"ן בתקופה הרלוונטית, כדלקמן:

"ש. איזה ענינים עסקיים היו לליטו נדל"ן?

ת. באיזו תקופה.

ש. בתקופה מ-2008 עד שעזבת את החברה?

ת. התמודדות מול הגורמים המממנים במטרה לשמר את הנכסים של החברה.

לשאלת בית הדין מה המשמעות של אותה התמודדות אני משיב שגוף מממן דורש את ההחזר הכספי בגין הלוואות שהוא העמיד לחברה והחברה בגלל מצבה הכספי הפסיקה לשלם כסף לבנקים וההתמודדות היתה מולם במטרה לשפר את תנאי ההלוואה ולהקפיא תשלומים וכל זה במטרה לשמר את הנכס כדי שהבנק לא יקח את הנכס לעצמו.

ש. מי עשה את הפעילות שדיברת עליה?

ת. התובע.

ש. לו היה לתובע הסכם שהוא יקבל בונוס אם הוא יצליח בפעילות שדיברת עליה, אתה היית יודע על הסכם זה?

ת. כן.

ש. ידוע לך על הסכם שמדבר על בונוס בענין הזה?

ת. לא" (ראה עדותו: בעמ' 90 לפרוטוקול ש': 21 עד עמ' 91 ש': 3).

בהמשך עדותו, אישר מר עבו כי לאחר סיום תפקידו בליטו גרופ, המשיך התובע לתת שירותים לליטו נדל"ן, כדלקמן:

"ש. תאשר לי שלאחר שהתובע התפטר מליטו גרופ הוא המשיך לתת שירותים לליטו גרופ בחצי משרה?

ת. למיטב זכרוני הוא נתן שירותים לליטו נדל"ן בחצי משרה, לא זכור לי שנתן שירותים לליטו גרופ.

ש. לאחר שקראת את סעיף 16 לתצהירך, האם זיכרונך שב אליך?

ת. אני חושב שזכרתי טוב קודם כי סעיף לתצהירי אומר (מצטט) אני חושב שזה תואם את מה שאמרתי" (ראה עדותו: בעמ' 91 לפרוטוקול ש': 9-12).

להשלמת התמונה, יוער כי בסעיף 16 לתצהירו של מר עבו נאמר:

"יובהר כי מאז חדלה משיבה 2 (הכוונה ככל הנראה ל"מבקשת 2" באותה בקשה, חברת צבאי – א.ר.ק.) להעניק לליטו גרופ שרותי ניהול כללי, העניקה משיבה 2 מבקשות שרות מוגבל מאוד, שלהערכתי מסתכם בסדר גודל של פחות מחצי משרה לכל היותר".

לעניין זה נזכיר עוד שכאמור לעיל, מר נבון מטעם הנתבעות אישר שלאחר חודש אוגוסט, התובע היה מגיע למשרדי החברה בענייני ליטו נדל"ן הגם שלא באופן תכוף, והוא אף הוסיף בהמשך, כדלקמן:

"ש. מה אתה יודע שהיה היקף הפעילות של התובע בליטו נדל"ן החל מאוגוסט 2008?

ת. פעם אחת, כמו שאמרתי בעניין חתימת הדוחות. פעם שניה היה פרויקט בלטבייה שהתובע טס לשם מספר פעמים, פעמיים או שלוש בהנחיה של דוד מיימון (לאחר אישור של מיימון הנושא הכספי של הטיסות היה עובר דרכנו וכך אני יודע על מספר הטיסות). למעט הפרויקט בלטבייה לא זכור לי דברים נוספים שהתובע היה מעורב בהם.

לשאלת בית הדין עד מתי הוא טיפל בנושא הפרויקט בלטבייה – אני משיב שעד תחילת 2009, למיטב זכרוני.

ש. ממה שאתה יודע, אם אתה צריך להעריך את מספר או שעות העבודה שהתובע השקיע החל מאוגוסט 2008 ועד תחילת 2009 - כמה ימי עבודה הוא השקיע בכל הסיפור של ליטו נדל"ן?

ת. קשה לי לכמת את זה, אבל אם אני אקח את כל החצי שנה שדיברנו עליה, זה משהו מינורי שמסתכם ב-10 ימים, 20 ימים, לא יודע, משהו בהיקף של ימים בודדים.

ש. לליטו נדל"ן היתה פעילות בלטבייה בענייני נדל"ן?

ת. כן.

ש. והיתה לה גם פעילות ברומניה?

ת. כן.

ש. מה היתה הפעילות של התובע בפרויקט ברומניה מאוגוסט 2008 ועד פברואר 2009 ?

ת. אני לא זוכר שהיה משהו בטיפולו בפרויקט הזה.

ש. מי טיפל בפרויקט הזה?

ת. זאת שאלה טובה. זה פרויקט שהיה הרבה זמן קפוא ואני לא זוכר שהיה טיפול שוטף בפרויקט הזה בתקופה הזו. הוא היה פרויקט עומד". (ראה עדותו: בעמ' 97 לפרוטוקול ש': 16 עד עמ' 98 ש': 13).

על אף האמור לעיל בכל הנוגע לפעילותה של ליטו נדל"ן ברומניה, העיד מר נבון בהמשך עדותו כי היו לתובע מספר טיסות לרומניה, הגם שהוא לא יודע מה עשה התובע ברומניה (ראה עדותו: בעמ' 107 לפרוטוקול ש': 3-4).

62. התמונה העולה מעדויותיהם של הצדדים, ובכלל זה העדים מטעם הנתבעות, היא שבניגוד לעדותו של מר מימון, התובע לא היה רק פרוייקטור חיצוני, אלא ביצע את אותה פעילות בחו"ל במסגרת תפקידו כמנכ"ל ליטו נדל"ן.

יחד עם זאת, באשר להיקף העבודה שכרוכה בתפקיד זה, הרי שלמעט עדותו המבולבלת משהו של מר עבו לפיה התובע נתן שירותים לליטו נדל"ן בהיקף של חצי משרה, שאר העדויות מעלות כי היקף העיסוק של התובע בתקופה זו עבור ליטו נדל"ן היה חלקי ביותר. כך, מר נבון העיד שמדובר לכל היותר בחתימה על דוחות כספיים ופעילות בריגה בהיקף של ימים ספורים ואף זאת עד תחילת שנת 2009. התובע עצמו לא ידע לכמת את היקף פעילותו עבור ליטו נדל"ן בתקופה זו, ועיון בנספח 25 לתצהירו של התובע אינו מאפשר לכמת את היקף פעילותו של התובע בחו"ל במסגרת תפקידו בליטו נדל"ן.

המדובר באסופת מסמכים ללא כל פירוט, רובם משתרעים על תקופה שלאחר חודש פברואר 2010 (תקופה שבעדה לא דורש התובע שכר ואין חולק כי לא עבד עוד בנתבעות), חלקם חתומים על ידי התובע וחלקם האחר אינו מגלה זיקה לתובע בהכרח. מכל מקום, בהינתן הודעות דוא"ל של התובע מהחודשים דצמבר 2009 ופברואר 2010 בהן הוא מעדכן את הדירקטורים ואף את מר מימון לגבי "הסכם ריגה" נכונים אנו להניח כי הפעילות של התובע בחו"ל לא הסתיימה בתחילת שנת 2009.

63. בשוותנו לנגד עינינו את מכלול העדויות שהוצגו לפנינו, את היקף העבודה של התובע בליטו גרופ כפי שקבענו אותה לעיל, את טיב תפקידו של התובע בליטו נדל"ן מלכתחילה כתפקיד נלווה לעבודתו העיקרית כמנכ"ל ליטו גרופ, את העובדה שבמשך כל התקופה המדוברת המשיך התובע להיות דירקטור בנתבעות והיה לו עניין כבעל מניות בהצלחתן של הנתבעות, כמו גם את העובדה שחלק לא מבוטל מפעילות התובע בחו"ל התבצע לאחר חודש פברואר 2010 מבלי שהתובע סבר כי מגיעה לו תמורה על כך – נחה דעתנו שהיקף עבודה של התובע בליטו נדל"ן בתקופה שהחל מחודש 9/08 ואילך הוסיף להיקף המשרה של התובע בליטו גרופ כפי שקבענו אותה לעיל, שיעורים חלקיים אשר בפריסה על כל התקופה, העמידו את סך הכל היקף העבודה בשתי החברות גם יחד על חצי משרה, למשך התקופה שבין 9/08 ועד 5/09 ועד בכלל, ועל רבע משרה למשך התקופה שבין 5/09 ועד 2/10 ועד בכלל.

64. עד כאן קביעותינו באשר לתקופת עבודתו של התובע שתי הנתבעות והיקפה, ומכאן נפנה למחלוקת שנפלה בין הצדדים, באשר לשכרו המוסכם של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ.

מה היה שכרו המוסכם של התובע

65. כמבואר לעיל, הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלה מה היה שכרו המוסכם האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ. האם כטענת התובע שכר זה עמד על 70,000 ₪ ברוטו לחודש, או שמא כטענת הנתבעים שכרו המוסכם האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, עמד על 7,750 ₪ לחודש.

בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, יש ליתן את הדעת לכך שכאמור לא היה חולק בין הצדדים שביום 11/9/08 הסתיימה עבודתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ מכח הסכם העבודה להעסקתו כמנכ"ל ליטו גרופ, וכי לאחר מועד זה לא נחתם הסכם אחר בין הצדדים אשר הסדיר את תנאי עבודתו ושכרו של התובע בתפקידיו לאחר ה-11/9/08.

אי לכך, וגם אם כאמור קבענו שהתובע המשיך לעבוד בשתי הנתבעות לאחר חודש ספטמבר 2008, עדיין נותר לברר מהו השכר הראוי המגיע לתובע בגין עבודתו זו.

מכל מקום, להכרעה במחלוקת זו שבין הצדדים בדבר שכרו האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, יש נפקות בכל הנוגע לשכר המגיע לתובע בגין התקופה שעד ליום 11/9/08, כמו גם לצורך חישוב זכויותיו הנובעות מסיום תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, מכח הסכם העבודה כמנכ"ל. כך גם יש נפקות להכרעה במחלוקת זו, לצורך קביעת השכר הראוי, שיש לפסוק לתובע בגין תקופת עבודתו בשתי הנתבעות לאחר ה-11/9/08.

אי לכך, נפנה להלן לדון תחילה במחלוקת זו שבין הצדדים.

66. לנוכח ריבוי הגרסאות החולקות של הצדדים והעדים מטעמם בסוגיה זו, נפנה להלן תחילה לסקור את העולה מן המסמכים שהוצאו בזמן אמת על ידי הצדדים, ואשר רלוונטיים למחלוקת זו, כמפורט להלן:

א. כאמור לא היה חולק שביום 10/10/97 נחתם עם התובע הסכם העסקה להעסקתו כמנכ"ל ליטו גרופ (בשמה הקודם קיש קירור).

ב. אף לא היה חולק כי ביום 17/2/05 התקיימה ישיבת דירקטוריון של ליטו גרופ במסגרתה הוארך הסכם העבודה עם התובע, ונקבעו בו שינויים שתוקפם החל מיום 1/1/05. אחד השינויים להסכם העבודה היה העלאת שכרו החודשי של התובע ל- 70,000 ₪ ברוטו.

ג. כעולה מנספח 1 לתיק המוצגים שהגישו הנתבעות – תלושי שכר של התובע לחודשים ינואר 2007 ואילך:

עד לחודש 4/07 ועד בכלל שולמה לתובע משכורת חודשית בסך 70,000 ₪ ברוטו.

החל ממשכורת חודש 5/07 ועד למשכורת חודש 7/07 ועד בכלל - שולמה לתובע משכורת חודשית בסך 60,000 ₪ ברוטו.

החל ממשכורת חודש 8/07 ועד למשכורת חודש 3/08 ועד בכלל - שולמה לתובע משכורת חודשית בסך 31,330 ₪ ברוטו.

ד. החל מחודש 4/08 ועד לחודש 8/08 שולמה התמורה לתובע בחשבוניות של חברת צבאי. כעולה מנספח 2 לתצהירו השני של התובע, בגין החודשים 4/08 עד 8/08 ועד בכלל הפיק התובע לליטו גרופ באמצעות חברת צבאי, חשבוניות על סך 78,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ. ודוק, לא היה חולק כי סכומים אלו שולמו.

ה. בנוסף לאמור לעיל, צירפו הנתבעות את נספח 5 לתיק המוצגים – ישיבת דירקטוריון של ליטו גרופ מיום 16/5/07 שבה הוחלט לאשר את תוכנית ההתייעלות לחברה.

כך גם צירפו הנתבעות, את נספח 6 לתיק המוצגים, מסמך הנושא את הכותרת "ליטו אחזקות – התייעלות" ובו שורה של נושאים בהם מתוכנן קיצוץ. בין היתר כולל המסמך הפחתות שכר לבכירי החברה, ובכלל זה לתובע.

ו. כנזכר לעיל, ביום 19/8/08 נערכה אסיפה כללית מיוחדת של מחזיקי אג"ח ליטו גרופ, לנוכח הודעת החברה כי לא תוכל לעמוד בפירעון קרן אגרות החוב ביום 31/8/08. במסגרת אותה ישבה הוצעה, ובהמשך אף אושרה הצעת הסדר, שכללה בין היתר גם שינויים לשכרו של התובע.

כנזכר לעיל, בהמשך להחלטת מחזיקי האג"ח, שלח התובע מכתב התחייבות לנאמן, אשר מפאת חשיבות הדברים נביאם להלן בשנית:

"בהמשך לאסיפות הכלליות של מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') ו – (סדרה ב') של ליטו גרופ בע"מ (להלן: "החברה") מיום 20.8.08, ובכפוף לאישור ההסדר בין מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') לבין החברה בנוגע לפירעון תשלום הקרן הראשון של אגרות החוב (סדרה א'), הריני מתחייב בזאת לפני מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') על דחיית קבלה של סכום המהווה 75% משכרי לרבות נלוות לשכרי עד יום 31.1.09 בכפוף לכך שבתאריך זה החברה תעמד בהסדר מיום 25.8.08 ("ההסדר") עם מחזיקי אגרות החוב (סדרה א').

במקרה בו החברה לא תעמוד בהסדר ותוגש תוך שלושה חודשים בקשה לפירוק כנגד החברה אזי אני מוותר על עדיפות בקבלת החלק שידחה משכרי לרבות נלוות לשכרי ומעמד חוב זה יהיה כמעמד החובות הלא מובטחים של החברה."

כמו כן, שלח התובע לליטו גרופ מכתב שכותרתו "מכתב התחייבות", כדלקמן:

"בהמשך לאסיפות הכלליות של מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') ו- (סדרה ב') של ליטו גרופ בע"מ (להלן: "החברה") מיום 20.8.08, ובכפוף לאישור ההסדר בין מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') לבין החברה בנוגע לפירעון תשלום הקרן הראשון של אגרות החוב (סדרה א'), הריני מתחייב בזאת לפני החברה על דחיית קבלה של סכום המהווה 75% משכרי עד יום 31.1.2009, וכן על ויתורי על עדיפות בקבלת החלק שידחה משכרי במקרה של פירוק החברה".

ליטו גרופ דיווחה לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך על תוצאות האסיפה בה אושר ההסדר עם מחזיקי האג"ח. אשר לחלק המתייחס לשכרו של התובע, דווח כדלקמן:

"מנכ"ל החברה, מר צפריר בכנר, הסכים לדחות קבלה של סכום המהווה 75% משכרו עד יום 31.1.09, וכן ויתר על עדיפות בקבלת החלק שנדחה משכרו במקרה של פירוק."

ז. ביום 18.12.12 הגיש התובע כאמור את תביעתו הראשונה בה עתר לתשלום 25% משכרו לחודשים ספטמבר, אוקטובר, ונובמבר 2008. בכתב התביעה ציין התובע כי בסוף חודש אוגוסט, במסגרת הסדר לפירעון אגרות חוב של ליטו גרופ, הוא הסכים לדחייה זמנית של תשלום 75% משכרו וזאת עד ליום 31/1/09, ועל כן עתר לתשלום ה-25% המגיעים לו לטענתו בגין החודשים הנ"ל.

67. נקדים ונאמר בנוגע לטענות התובע לפיהן, הואיל ולא נשלחו הודעות בדבר שינוי בשכרו של התובע לגורמים המוסמכים, יש להסיק כי לא חל שינוי בשכרו של התובע, שאין בידינו לשעות לטענות אלו.

הדיון בענייננו עוסק בפן ההסכמי של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעות, ולא בשאלה האם הצדדים מילאו את חובות הדיווח החלות עליהם מכח הדין. לא מן הנמנע (ואיננו קובעים שכך), כי אם לא מולאו חובות הדיווח בעניינו של התובע, יהיו לכך נפקויות במישור הרגולציה החלה על חברות, אך אין בכך כדי לקבוע לעניין מערכת היחסים החוזית שבין התובע כעובד הנתבעות לבין הנתבעות כמעסיקות.

68. ולגופם של דברים, מעיון בתלושי השכר שהופקו לתובע, עולה כאמור כי עד לחודש 4/07 ועד בכלל, שולמה לתובע משכורת חודשית בסך 70,000 ₪ ברוטו.

החל ממשכורת חודש 5/07 ועד למשכורת חודש 7/07 ועד בכלל, שולמה לתובע משכורת חודשית בסך 60,000 ₪ ברוטו, והחל ממשכורת חודש 8/07 ועד למשכורת חודש 3/08 ועד בכלל (שאז החלה חברת צבאי להפיק חשבוניות עבור שכרו של התובע), שולמה לתובע משכורת חודשית בסך 31,331 ₪ ברוטו.

במשך כל התקופה כאמור לעיל, לא חלק התובע על הסכומים ששולמו לו בפועל ולא טען כי מגיעים לו סכומים אחרים. המסמך הראשון שבו מתייחס התובע לסכומים אחרים המגיעים לו לדבריו, הוא הודעת דוא"ל ששלח התובע ביום 27/4/08 לסמנכ"ל הכספים של הנתבעות (ראה: מוצג מש/3). באותה הודעה (שהוצאה בסמוך לפני המועד שבו החל התובע להפיק חשבוניות באמצעות חברת צבאי), נאמר:

"שיקו שלום!

במסגרת תוכנית הבראה בחברה הפחתתי בשכרי בחודש מאי 2007 סך של 10,000 ₪ (15%) בנוסף על מנת לעקל תזרימים (צ.ל. להקל תזרימית – א.ר.ק.) על החברה הנחתי אותך לשלם רק 50% משכרי לאחר הקיצוץ.

אבקשך לשלם לי את הפרש השכר עבור הקיצוץ הנוסף במשכורת חודש אפריל 2008. אבקשך להשיג (צ.ל. להציג – א.ר.ק.) בפני את חישוב ההפרשים מאוגוסט עד היום".

69. הנה כי כן, במסמך זה שהוצא על ידי התובע בחודש אפריל 2008, הוא מתייחס לראשונה לשכר המגיע לו לדבריו, וטוען כי במסגרת תכנית ההבראה בחברה, הופחת שכרו בחודש מאי 2007 ב- 10,000 ₪, ובנוסף לכך, לדבריו, הוא הנחה את סמנכ"ל הכספים לשלם לו רק 50% משכרו לאחר הקיצוץ, זאת על מנת להקל על החברה מבחינה תזרימית.

הגם שלא היה חולק כי נכון למועד זה, מצבה הכספי (לא כל שכן התזרימי) של החברה לא השתפר, אלא להיפך, בחר התובע בחודש אפריל 08' לדרוש את החזרת ה"קיצוץ הנוסף" לשכרו. ודוק, הגם שבמסמך זה עתר התובע להשיב לו רק את "הקיצוץ הנוסף", היינו את אותם 50% קיצוץ נוספים מעבר ל-15% הראשונים, הרי שהחל ממשכורת חודש 4/08 ועד לחודש 8/08 הפיק התובע לליטו גרופ חשבוניות מאת חברת צבאי על השכר המלא, היינו חשבוניות בסך 78,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ, המהווים משכורת בסך 70,000 ₪ בצירוף עלויות מעביד בסך 8,000 ₪, ואין חולק כי ליטו גרופ שילמה את התמורה בגין חשבוניות אלו.

70. לטענת הנתבעים, הקיצוצים בשכר כמתואר לעיל על ידי התובע, נעשו בהסכמת התובע ואף לבקשתו. לטענתם שכרו של התובע הועמד על כ-31,000 ₪ ברוטו לחודש, לאחר שבחודש מאי 2007 החליטה ליטו גרופ לאמץ תוכנית התייעלות וקיצוצים, במסגרתה הופחת שכרו של התובע בכ-15% בהסכמתו, והועמד על סך 60,000 ₪ ברוטו לחודש.

עוד נטען כי בחודש אוגוסט 2007 ולאור מצבה ההולך ומחמיר של ליטו גרופ, הופחת שכרו של התובע בכ- 50% נוספים, מסך של 60,000 ₪ לחודש לסך של כ- 31,000 ₪ ברוטו לחודש.

71. חיזוק לכך שאלו אכן היו פני הדברים, ניתן למצוא בדברי התובע, בישיבת הדירקטוריון של ליטו גרופ מיום 11/9/08, שם אמר התובע את הדברים הבאים:

"צפריר: היו פעמיים בנושא השכר פעם אחת שדרשנו מכם דבר שהוסכם מלכתחילה שאתם נכנסים לצמצומים ואז היתה פעימה אחת ואז היתה עוד פעימה של הקטנת שכר, מעבר לזה ויתור או לא ויתור אני לא זוכר שום החלטה שהועברה ואושרה בדירקטוריון, אני אשמח אם תראה לי מישהו שהדירקטוריון אישר זאת, אני באתי מיוזמתי לדירקטוריון אבל אחד לא דיבר איתי והפחתתי משכרי ב-50%, למה כי מספר עובדים באו ואמרו שהם רוצים להוריד בשכר שלהם ואני אמרתי שאני יורד ב-50%. השאלה שנשאלה ע"י שרון אם זה הפחתה או דחיה זה הוצג כדחיה ואז בישיבה נוספת אמרתי שאני מוותר על 10%".

בחקירתו הנגדית לפנינו לא חלק התובע על כך שאכן אלו הדברים שאמר, אך טען כי לא דובר בהפחתה מהשכר כי אם רק ב"דחיה" של השכר (ראה עדותו: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 6-12). על גרסתו זו בדבר דחית תשלום חלק מהשכר חזר התובע עוד מספר פעמים בעדותו לפנינו, ואף טען כי חיזוק לכך שדובר רק בדחיה ולא בוויתור על אותו חלק מהשכר, ניתן למצוא בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 22/6/08 (נספח 23 לתצהירו השני של התובע), שם מר עבו עצמו אישר כי לא מדובר בוויתור על השכר.

עוד טען התובע כי הואיל ודובר בדחיה בלבד של תשלום חלק מהשכר, הרי שהדבר לא מצא ביטוי בתלושי השכר שהופקו לו, אך בכרטיסיית החו"ז של החברה נרשמה יתרת השכר דחויה שמגיעה לו.

72. אשר לטענת התובע לפיה יתרת השכר שהגיעה לו, נרשמה בכרטיסי החו"ז של החברה, אישר התובע בחקירתו הנגדית לפנינו כי לא הציג את אותם כרטיסים לבית הדין (ראה עדותו: בעמ' 71 לפרוטוקול ש': 22-24), ואמנם, מעבר לטענות על רישום יתרת השכר הנטענת בספרי החברה, לא הוצג לפנינו כל מסמך שתומך בטענות אלו, ובכלל זה לא דוחות כספיים של ליטו גרופ.

אשר לטענת התובע כי חיזוק לכך שדובר רק בדחיה של תשלום השכר, ניתן למצוא בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 22/6/08, הרי שעיון בפרוטוקול זה מעלה כי אכן בסוף אותה ישיבה שאלה רו"ח שרון שתוי את מר עבו: "נושא שכר צפריר מטופל כויתור?" ומר עבו משיב לה: "אין ויתור", אולם, בחקירתו הנגדית לפנינו, כאשר נשאל מר עבו על ידי ב"כ התובע, האם משמעות הדברים היא שלא מדובר בוויתור אלא רק בדחיה, השיב מר עבו:

"השאלה פה היתה שאלה חשבונאית טהורה, איך זה מטופל בספרים. אני חוזר על דברי קודם. הואיל ואין מסמך חתום, אז אנחנו לא יכולים לטפל בזה כוויתור מבינה חשבונאית" (ראה עדותו: בעמ' 86 לפרוטוקול ש': 25-27).

בהינתן כי רו"ח שתוי שאלה האם "נושא שכרו של התובע "מטופל כויתור", ובשים לב לכך שהשאלה הופנתה למר עבו - סמנכ"ל הכספים של החברה, שאף הוא רואה חשבון, מקובלת עלינו תשובתו של מר עבו כי אכן דובר בשימוש במונח חשבונאי ולא בתשובה מהותית לשאלה האם מדובר בדחיה או בוויתור.

73. משאלו הם פני הדברים נחה דעתנו כי כפי שמסר התובע בישיבת הדירקטוריון של ליטו גרופ, הוא אכן הסכים להפחתה בשיעור של 50% משכרו. לא נעלמו מעינינו טענות התובע לפיהן בהסכם העבודה שלו נקבע כי כל שינוי ו/או ויתור בעניין הסכם זה, לא יהיו בתוקף אלא אם נערכו בכתב, אך מקום שהוכח לפנינו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי התובע הסכים ואף יזם את ההפחתה בשכרו, ומקום שהצדדים נהגו בפועל בהתאם לאותה הסכמה, אין בידינו לקבוע כי מדובר הסכמה חסרת תוקף. יתרה מכך, יש לזכור כי בעניינו לא מדובר בעובד זוטר שאין סיבה כי יסכים להפחית את שכרו או שקיים חשש כי לא הבין את משמעות הדברים, כי אם בעובד הבכיר ביותר בהיררכיה הארגונית בחברה, שהסכים להפחית משכרו לנוכח מצבה הכספי הקשה של החברה, וכעולה מדבריו בפני הדירקטוריון, אף מטעמי הצבת דוגמא אישית לעובדים אחרים שהסכימו להפחתת שכר. לא זו אף זו, מעבר להיותו של התובע העובד הבכיר בחברה, התובע היה גם בעל מניות בחברה באותו מועד, כך שגם לעניין זה היה לו אינטרס ישיר ומובהק שמצבה הכספי של החברה יהיה איתן.

74. אשר להפחתה בסך 10,000 ₪ הרי שלעניין זה לא היה חולק, בסופו של יום, בין הצדדים כי במסגרת תכנית ההתייעלות הופחת משכרו של התובע הסך של 10,000 ₪ (כ-15%). עיון בפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 16/5/07, מעלה כי באותה ישיבה הוחלט לאשר את תוכנית ההתייעלות לחברה, כך שלעניין זה המדובר בשינוי בשכרו של התובע, בכתב.

זאת ועוד, עיון באותו חלק לתכנית ההתייעלות שצירפו הנתבעות כנספח 6 לתיק המוצגים, מעלה כי על פי התכנית, אמור היה שכרו של התובע לרדת ב-50%, נכון לאותו מועד, ולמרות זאת הוא הופחת ב-15% בלבד.

75. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי שכרו הקובע של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, עמד על סך של 31,331 ₪ לחודש.

אשר לשינוי בשכר זה החל מחודש ממשכורת אפריל 08', הרי שכאמור מלכתחילה התכוון התובע להשיב לעצמו רק את ה"קיצוץ הנוסף" של 50% ולמרות זאת, הפיק חשבוניות על מלוא הסכום, כולל ההפחתה לפי תכנית ההבראה.

אלא שבכך לא סגי. לא נעלם מעינינו כי מלכתחילה ההפחתה בשיעור של 50% באה מיוזמת התובע, אך גם אם כך, אין פירוש הדבר כי שהתובע לחזור בו מאותה הפחתה בכל עת. בפרט ומיוחד כך שעה שכאמור לא היה חולק שנכון לאותה עת מצבה הכלכלי של החברה רק הלך והתדרדר.

בהתחשב במעמדו הבכיר של התובע בחברה, אנו מוצאים יותר מטעם לפגם, בכך שהתובע חזר בו באותו מועד, מהחלטתו להפחית את שכרו, ואנו סבורים שאין לתת לחזרה זו, שלא נומקה בכל נימוק מתקבל על הדעת, תוקף.

אי לכך, אנו קובעים ששכרו הקובע האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, הוא השכר בסך של 31,331 ₪ לחודש.

76. עד כאן קביעותינו באשר לגובה שכרו הקובע האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, ומכאן נפנה למחלוקת שנפלה בין הצדדים, לנוכח התחייבות התובע על שינויים בשכרו, במסגרת ההסדר עם מחזיקי אגרות החוב.

77. אשר למחלוקת זו שבין הצדדים, נקדים ונאמר כי בסופו של יום לא היה חולק שאותו הסדר עם בעלי אגרות החוב לתשלום 25% מהקרן באופן מיידי ויתרת 75% מהקרן בחודש ינואר 09' לא קוים על ידי החברה גם לא לאחר ינואר 09' (ראה עדותו של התובע: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 1-8 ועדותו של מר נבון: בעמ' 102 לפרוטוקול ש': 11-14). גדר המחלוקת בין הצדדים נסב על השאלה מה הנפקות של התחייבות התובע כאמור, בנסיבות שנוצרו, עת לטענת התובע – מלכתחילה ההתחייבות היתה לדחייה זמנית של חלק משכרו, וזאת לשלושה חודשים בלבד, ואילו לטענת הנתבעות – משלא התקיים התנאי בדבר פירעון אגרות החוב, הרי שהתובע אינו זכאי להחזרת אותו חלק משכרו שנדחה.

78. בענייננו כאמור, הסכם העבודה עם התובע להעסקתו כמנכ"ל הסתיים ביום 11/9/08, כך שהמחלוקת דלעיל רלוונטית לצורך הכרעה בשאלה מה היה שכרו הקובע של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, נכון למועד סיום הסכם העבודה כמנכ"ל.

במילים אחרות, השאלה הרלוונטית לענייננו היא האם התחייבות התובע למחזיקי אגרות החוב, היתה התחייבות להפחית משכרו של התובע עד להתקיימות תנאי מסוים, שאו אז עד להתקיימות אותו תנאי, שכרו הקובע של התובע כמנכ"ל הוא השכר המופחת, או שמא רק התחייבות לדחיית תשלום חלק מהשכר, ולפרק זמן מסוים, שאו אז המדובר בהפחתה זמנית של השכר, שאינה מלמדת על שכרו הקובע של התובע כמנכ"ל.

79. על מנת לעמוד על משמעות ההתחייבות, נפנה לדברים שהוחלפו בישיבת מחזיקי אגרות החוב שבה גובש אותו הסדר בנוגע לשכרו של התובע.

מעיון בפרוטוקול אסיפת מחזיקי אגרות החוב (סדרה א') מיום 19/8/08, שבה גובש ההסדר (נספח 18 לתיק המוצגים), עולה כי בפתח הישיבה, הציג התובע את מהות ההסדר המוצע, כדלקמן:

"מהות ההסדר הינה פריסה של תשלום הקרן, 25% מתוכה ישולמו במועד ותשלום 75% הנותרים נדחה לינואר. הריבית תשלום באופן מלא ומידי".

במהלך אותה ישיבה הועלו טענות על ידי הנוכחים, כלפי החברה וקברניטיה, ולגבי שכר התובע, הועלתה הדרישה כי התובע יוותר על שכרו עד לתשלום הקרן כמובטח בחודש ינואר.

על כך השיב התובע:

"לעניין השכר שלי ותפקידי, אני מלווה את פעילות החברה כבר 22 שנה כשהשתחררתי הקמתי את העסק והוא חשוב לי מאוד לפיכך עד חודש ינואר אנוכי מסכים להפחית את שכרי ל-25% מהשכר שקיבלתי עד היום וכאשר ישולם הכסף למחזיקי אגרות החוב (סדרה א) גם אני אקבל את חלקי" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

לאחר שהצעת התובע התקבלה על ידי הנוכחים, סיכם הנאמן את הדברים, כדלקמן:

"אם כך על החברה לתקן את ההסכם ולהוסיף לו את התנאים הבאים:

1. במידה ויהיה מימוש נכסים בליטו גרופ בע"מ יוקדם תשלום הקרן שנדחה ככל שזה ניתן בהתאם להוראות הבורסה.

2. מנכ"ל החברה מר צפריר בכנר דוחה 75% ממשכורתו החודשית עד תשלום הקרן במלואה בחודש ינואר. במקרה שהתשלום למחזיקי אגרות לא יבוצע עד ינואר הוא מוותר על עדיפותו בנשייה הנובעת מהיות כסף זה שכר עבודה".(ההדגשות הוספו – א.ר.ק.).

80. מעיון בפרוטוקול ישיבת מחזיקי אגרות החוב הנ"ל, ניכר כי רוח הדברים היתה שקיימות שתי חלופות אפשריות: או שאגרות החוב ייפרעו כמובטח בחודש ינואר 09', או שימונה לחברה כונס נכסים. ברוח זו, ביקשו הנוכחים תחילה כי התובע יוותר על שכרו לחלוטין עד לחודש ינואר 09', אך לבסוף הושג הסדר לפיו התובע ידחה תשלום 75% משכרו "עד לתשלום הקרן במלואה בחודש ינואר", כאשר למקרה שהחברה לא תעמוד בפירעון כמתוכנן, לא נאמר שהתובע מוותר על קבלת אותו חלק שנדחה באופן קבוע, אף לא נאמר שהתובע מוותר על אותם 75% בגין התקופה שעד לחודש ינואר, אלא כל שנאמר הוא שהתובע מוותר על עדיפותו בנשייה הנובעת מהיות אותו חלק בגדר שכר עבודה.

הנה כי כן, במובחן מטענותיו של התובע לגבי ההפחתות הקודמות בשכרו (שלא נמצאו להן תימוכין), בזו הפעם הובהר במפורש כי מדובר בדחיית תשלום חלק מהשכר, וכך גם עולה מכתבי ההתחייבות שמסר התובע לנאמן ולליטו גרופ.

81. בפועל, אין חולק כי לא התקיימה אף אחת מהחלופות, מחד - החברה לא פרעה את קרן אגרות החוב בחודש ינואר 09', ואף לא לאחר מכן, אך מנגד - לא מונה לחברה כונס נכסים והיא לא פורקה.

ואשר לשאלה הדרושה להכרעתנו, הואיל ובשום מקום לא נאמר כי הדחיה היא עד לפירעון אגרות החוב, אלא הדחייה הוגבלה עד לחודש ינואר 09', אין בידינו לקבוע כי התובע התחייב לשינוי בשכרו עד להתקיימות התנאי של פירעון אגרות החוב. יותר מכך, הואיל והודגש כי מדובר בדחיית תשלום חלק מהשכר עד לחודש ינואר 09', אף אין בידינו לקבוע כי שכרו של התובע הופחת עד לחודש ינואר.

כך או כך, ולאור המבואר לעיל, ולצורך השאלה הטעונה הכרעתנו בסוגיה זו, ברי כי התחייבות התובע כלפי מחזיקי אגרות החוב, היתה לכל היותר הסכמה זמנית לשינוי שכרו עד לחודש ינואר 09', ועל כן אין בה כדי לשנות מהשכר הקובע של התובע כמנכ"ל, אשר כפי שקבענו לעיל, עמד על הסך של 31,331 ₪ ברוטו לחודש.

82. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי שכרו הקובע האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, עמד על סך 31,331 ₪ ברוטו לחודש.

83. משזו קביעתנו, ברי שבגין חודש ספטמבר עד ליום 11/9/08 - מועד שעד אליו כיהן התובע כמנכ"ל ליטו גרופ מכח הסכם העבודה להעסקתו כמנכ"ל ליטו גרופ - זכאי התובע לחלק היחסי מהשכר החודשי בסך 31,331 ₪ לחודש.

דא עקא, שכפי שקבענו לעיל, התובע המשיך לעבוד עבור ליטו גרופ, גם אם באופן חלקי וגם אם לא כמנכ"ל, אף לאחר ה-11/9/08 והוא אף המשיך לכהן בתפקידו כמנכ"ל ליטו נדל"ן, לאחר מועד זה.

אין חולק שבגין תקופה זו שלאחר ה-11/9/08 לא נחתם הסכם אחר בין הצדדים, אשר הסדיר את תנאי עבודתו ושכרו של התובע במילוי תפקידיו לאחר ה-11/9/08, ואף לא נטען כי הוסכם בין הצדדים בעל פה על שכר בגין תפקידיו אלו.

משכך, נשאלת השאלה מהו השכר הראוי המגיע לתובע בגין תפקידיו עבור הנתבעות בתקופה שלאחר ה- 11/9/08.

84. לאחר שנתנו דעתנו לשכרו המקורי של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ (70,000 ₪ ברוטו לחודש), שהוא השכר ששולם גם עבור מילוי תפקידו כמנכ"ל ליטו נדל"ן, בשים לב לכך שלאחר ה- 11/9/08 כבר לא שימש התובע כמנכ"ל ליטו גרופ הגם שהמשיך לכהן, למצער בתואר, כמנכ"ל ליטו נדל"ן, ולאחר שנתנו דעתנו לכך שבשל צוק העיתים כאמור, הופחת שכרו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ ל- 31,331 ₪ - נחה דעתנו כי השכר הראוי שיש לפסוק לתובע בגין התפקידים שמילא בליטו גרופ ובליטו נדל"ן גם יחד, בתקופה שלאחר ה- 11/9/08, הוא שכר חודשי בסך 28,000 ₪ ברוטו למשרה.

85. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי השכר המגיע לתובע בגין התפקידים שמילא בליטו גרופ ובליטו נדל"ן גם יחד, בתקופה שלאחר ה- 11/9/08, הוא שכר חודשי בסך 28,000 ₪ ברוטו למשרה.

86. משאלו קביעותינו עד כה בכל הנוגע לשתי המחלוקות העיקריות שנפלו בין הצדדים, נפנה להלן לדון בתביעותיו הפרטניות של התובע, כעולה מתביעותיו המאוחדות שבנדון.

התביעה לשכר עבודה

87. כאמור במסגרת שתי התביעות המאוחדות שבנדון, עתר התובע לחיוב הנתבעות בתשלום הפרשי שכר עבור חודש אוגוסט 2008 בסך 9,090 ₪, וכן בתשלום שכר עבור התקופה שהחל מיום 1/9/08 ועד ליום 3/2/2010, מחושב לפי 78,192 ₪ לחודש.

88. אשר להפרשי שכר לחודש אוגוסט 2008 – המדובר בחודש בו אין חולק כי שכר עבודתו של התובע שולם באמצעות חשבונית של חברת צבאי, אלא שלטענת התובע בגין חודש זה נותרו לזכותו הפרשים בסך של 9,090 ₪.

דא עקא, שמעבר לאמירה בכתב התביעה המתוקן ותצהירו, כי בגין חודש אוגוסט 2008 נותרו לזכותו הפרשים בסך של 9,090 ₪, לא הציג התובע כל ראיה ולא נתן כל הסבר באשר להפרשים נטענים אלו.

הואיל וברכיב זה המדובר בהפרשים במובחן מאי תשלום מוחלט של השכר, נדרשות ראיות להסביר כיצד נוצרו אותם הפרשים.

הואיל והתובע לא הציג כל ראיה למהותם או קיומם של הפרשים כאמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

89. אשר לשכר עבור התקופה שעד ליום 11/9/08 ועד בכלל, משקבענו כי שכרו הקובע האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ עמד על סך של 31,331 ₪ ברוטו לחודש, והואיל ולא היה חולק כי שכר זה כלל גם את התמורה בגין תפקידו של התובע כמנכ"ל ליטו נדל"ן, התוצאה היא שבגין עבודתו כמנכ"ל ליטו גרופ וליטו נדל"ן בחודש ספטמבר 2008 עד ליום 11/9/08, זכאי התובע לשכר בסך 11,488 ₪ ברוטו, לפי החישוב שלהלן:

31,331 ₪ - שכר חודשי X 11 ימים קלנדאריים = 11,488 ₪ ברוטו.

30 ימים קלנדאריים

90. אשר לשכר עבור התקופה שהחל מיום 12/9/08 ועד ליום 3/2/2010, הרי שכמבואר לעיל קבענו כי השכר המגיע לתובע בגין התפקידים שמילא בליטו גרופ ובליטו נדל"ן גם יחד בתקופה שלאחר ה- 11/9/08, הוא שכר חודשי בסך 28,000 ₪ ברוטו למשרה. כמו כן קבענו כי במהלך תקופה זו עבד התובע בשתי הנתבעות בהיקף כולל של חצי משרה, למשך התקופה שבין 9/08 ועד 5/09 ועד בכלל, ובהיקף כולל של רבע משרה למשך התקופה שבין 5/09 ועד 2/10 ועד בכלל.

אי לכך, התוצאה היא שבגין התקופה שמיום 12/9/08 ועד ליום 3/2/2010, זכאי התובע לשכר בסכום כולל של 177,100 ₪ ברוטו, לפי החישוב שלהלן:

לתקופה שמיום 12/9/08 ועד ליום 31/5/09

28,000 ₪ ברוטו - שכר למשרה X 1/2 משרה X 8.6 חודשים = 120,400 ₪ ברוטו.

לתקופה שמיום 1/6/09 ועד ליום 3/2/10

28,000 ₪ ברוטו - שכר למשרה X 1/4 משרה X 8.1 חודשים = 56,700 ₪ ברוטו.

ובסה"כ לשתי התקופות כאמור הסכום הכולל של 177,100 ₪ ברוטו.

91. הואיל והתובע הבהיר כי הוא עותר לחייב רק את ליטו גרופ בתשלומים המגיעים לו משתי החברות, אנו מחייבים את ליטו גרופ לשלם לתובע שכר בגין התקופה שהחל שמיום 1/9/08 ועד ליום 3/2/2010, בסכום כולל של 177,100 ₪ ברוטו.

92. אשר לעתירת התובע לחיובה של ליטו גרופ בתשלום פיצויי הלנת שכר, נקדים ונאמר כי סעיף 17א (א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – החוק), קובע:

"הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 (להלן – בית דין אזורי), תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום" (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.).

סעיף 9 לחוק, קובע כי המועד לתשלום שכר עבודה על בסיס חודשי, הינו עם תום החודש בעדו הוא משתלם, ואילו סעיף 1 לחוק מגדיר את היום הקובע לבחינת היותו של השכר מולן, כיום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה.

לעניין טיבה של ההתיישנות לפי סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר נפסק לא אחת, כי בשונה מן ההתיישנות הדיונית הקבועה בחוק ההתיישנות, ההתיישנות על פי סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר היא התיישנות מהותית של הזכות עצמה [ראה: כך, בעניין דב"ע לב/15-2 עזבון שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ד 169; דב"ע שן/3-90 שופרסל בע"מ - קייטנברג פד"ע כב, 22 ; דב"ע נג/2-18 מנחם יהב – מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך כח(3), 94].

הנה כי כן, בשונה מסוגיית ההתיישנות שבחוק ההתיישנות, שהיא במהותה טענת הגנת דיונית של הנתבע אשר אינה מפקיעה את הזכות עצמה - ההתיישנות כהגדרתה בחוק הגנת השכר, היא התיישנות מהותית של הזכות עצמה, היינו שאם כחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לא הוגשה תביעה, פוקעת הזכות עצמה באופן שלא ניתן ל"החיותה".

93. בענייננו, התביעה השניה של התובע הוגשה ביום 25/1/11 ביחס לשכר לתקופה שהחל מיום 1/5/09 ועד ליום 3/2/10, ומשכך, אין זאת אלא שהזכות לפיצויי הלנה בגין שכר העבודה שעד לחודש 12/09 ועד בכלל, התיישנה מהבחינה המהותית והתובע אינו זכאי לפיצויי הלנה בגינה.

94. אשר לשכר העבודה בגין התקופה שהחל מיום 1/1/10 עד 3/2/10 ושכר העבודה בגין התקופה שהחל מיום 1/9/08 ועד 30/4/09, הרי שהזכות לפיצויי הלנה בגין שכר העבודה לתקופה זו לא התיישנה. ואולם, בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, הוקנה לבית הדין שיקול דעת להפחית את החיוב בפיצויי הלנה, וכך נקבע:

"בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

כפי שניתן להיווכח מדיוננו המפורט לעיל, בין הצדדים היתה נטושה מחלוקת אמיתית וממשית בדבר עצם החוב הנתבע. אי לכך, בנסיבות אלו אנו מפחיתים את פיצויי ההלנה בגין השכר לתקופות כאמור ומעמידים אותו על שיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, וזאת החל ממחצית תקופת החוב היינו החל מיום 1/6/09 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלומי קרן השתלמות

95. כאמור, במסגרת התביעה הראשונה עתר התובע לחיוב הנתבעות בתשלום קרן השתלמות, בגין חלק המעביד וחלק העובד שנוכה ולא הועבר, וזאת לתקופה של 19 חודשים מחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש מרץ 2009, מועד בו לטענת התובע הוא החל לקבל את שכרו באמצעות חשבוניות, בהן אף לשיטת התובע עצמו, נכלל רכיב קרן ההשתלמות.

והואיל ואין חולק כי התובע החל לקבל את שכרו כעובד ליטו גרופ בחודש אפריל 2008 (ולא אפריל 2009 כנטען), אין זאת אלא שבעניין זה נתפס התובע לכלל טעות, כאשר הלכה למעשה הכוונה היא לתקופה שעד לחודש מרץ 2008 ועד בכלל, היינו תקופה של 8 חודשים בלבד, ולא 19 חודשים כנטען.

96. אשר לתביעה לגופה, התובע הפנה להוראות הסכם העבודה עמו המקנות לו זכאות להפרשות לקרן השתלמות, וטען כי החל מחודש ספטמבר 2007, לא הפרישה ליטו גרופ סכומים עבורו לקרן השתלמות ואף לא העבירה לקרן את הסכומים שניכתה משכרו.

להוכחת טענה זו הפנה התובע לנספח 20 לתצהירו הראשון (נספח טז לכתב התביעה המתוקן) אותו כינה התובע "כרטסת הפקדות לקופת קרן השתלמות".

דא עקא, שעיון באותו נספח מעלה כי המדובר במסמך חלקי, שבו מפורטות הפקדות שכן בוצעו לחודשים פברואר עד אוגוסט 2007, אך לא ניתן לקרוא את התאריך שבו נערך. בהעדר תאריך שבו נערך המסמך, לא ניתן להסיק ממנו דבר וחצי דבר לגבי הפקדות שבוצעו או לא בוצעו לאחר חודש אוגוסט, וברי כי אינו מהווה ראיה או אף ראשית ראיה לכך שלאחר חודש אוגוסט 07' לא בוצעו הפקדות לקרן השתלמות.

97. אי לכך, אין בידינו לקבוע כי התובע הוכיח או אף החל להוכיח את תביעתו ברכיב זה ועל כן התביעה ברכיב זה – נדחית.

התביעה להחזר הוצאות אש"ל

98. כאמור, במסגרת התביעה הראשונה עתר התובע לחיוב הנתבעות בתשלום הוצאות אש"ל בסכום כולל של 4,093 ₪. כל שטען התובע בתביעתו ובתצהירו לעניין רכיב זה היה שלא קיבל החזרי אש"ל והוצאות בסך 4,903.5 ₪, וכל שצירף התובע להוכחת תביעתו ברכיב זה היה טבלת אקסל שצורפה כנספח 21 לתצהירו הראשון (נספח יז' לכתב התביעה המתוקן), שבה רשומות הוצאות שונות, אותן סכם התובע לסכום הכולל של 4,903.5 ₪.

99. אמנם בסעיף 8.1 להסכם העבודה (נספח 8 לתצהירו הראשון של התובע), צוין כי התובע יהיה זכאי להחזר הוצאות אש"ל בהתאם למקובל בחברה, אך זאת כנגד הצגת קבלות. כך גם אישר התובע עצמו בחקירתו הנגדית לפנינו כי הזכאות לאש"ל היא כנגד הצגת קבלות (ראה עדותו: בעמ' 43 לפרוטוקול ש': 31-32).

דא עקא, שהתובע לא צירף לתביעתו או לתצהירו קבלות לעניין ההוצאות שפורטו על ידו בטבלת האקסל ולא טען כי צירף קבלות כאמור.

100. משאלו הם פני הדברים, אין בידינו להיעתר לתביעתו של התובע ברכיב זה, והיא נדחית.

התביעה להחזר הוצאות ביגוד

101. במסגרת התביעה הראשונה עתר התובע לחיוב הנתבעות בתשלום החזר הוצאות ביגוד בסכום כולל של 5,000 ₪. לטענתו בכתב התביעה ותצהירו "מזה שנתיים" הוא לא קיבל הוצאות ביגוד בסך 2,500 ₪ לשנה ועל כן עתר לחיוב הנתבעות בתשלום הסך של 5,000 ₪ בגין שנתיים.

הנתבעות הכחישו את טענותיו אלו של התובע וטענו כי מדובר בטענות כוללניות, מה גם שהתובע קיבל את כל הזכויות המגיעות לו.

102. בסעיף 8.2 להסכם העבודה של התובע נקבע כי : "העובד יהיה זכאי להחזר הוצאות ביגוד בסך כולל של 2,500 ₪ לשנה".

צודקות הנתבעות כי התובע לא דק פורתא לגבי תביעתו ברכיב זה, אלא שגם אלמלא כן, דין התביעה ברכיב זה להידחות, שכן לעניין זה נפסק כי הזכות לארוחות במקום העבודה ולביגוד הן "זכויות נלוות" שאינן ניתנות לפדיון, אלא אם כן הוסכם בין הצדדים אחרת, [ראה: ע"ע (ארצי) 300254/98 שלמה אודיז – בנימין מורנו (פסה"ד מיום 5/5/03)], ובענייננו לא נטען, לא כל שכן לא הוכח כי נקבע אחרת.

103. אי לכך התביעה ברכיב זה, נדחית.

התביעה לתשלום הפרשי שווי שימוש ברכב

104. ברכיב זה עתר התובע במסגרת התביעה הראשונה לחיוב הנתבעות בתשלום הפרשי שווי שימוש ברכב, בגין הצמדת רכב מקבוצה נמוכה מחושב לפי 4,290 ₪ לחודש לשנת 2008 ולפי 5,060 ₪ לחודש לשנת 2009, ובסך הכל עתר לסכום הכולל של 37,400 ₪. במסגרת התביעה השניה עתר התובע ברכיב זה לתשלום הפרשי שווי שימוש ברכב, בגין הצמדת רכב מקבוצה נמוכה לפי 5,060 ₪ לחודש, עבור 9 חודשים נוספים וכן עבור 6 חודשי הודעה מוקדמת ו-6 חודשי הסתגלות ובסך הכל עתר לסכום הכולל של 106,260 ₪.

כמבואר לעיל, ולאור צמצום סכום התביעה בתביעה השניה מטעמי אגרה, הועמד בסופו של יום הסכום הכולל של התביעה ברכיב זה, על הסך של 27,946 ₪.

105. לטענת התובע בכתב התביעה המתוקן ותצהירו, בהתאם להסכם העבודה עמו הוא היה זכאי כי הרכב שיוצמד לו יהיה רכב מקבוצה 7. חרף זאת, לדבריו מאז חודש ספטמבר 2008 מספקת לו ליטו גרופ רכב מסוג טיוטה קורולה שהוא רכב מקבוצה 2 בלבד.

לדבריו, על פי תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (תיקון) תשס"ח- 2007, הפרש שווי השימוש החודשי ברכב שבין קבוצה 2 לבין קבוצה 7 היה בשנת 2008 4,290 ₪ ובשנת 2009 ההפרש עמד על סך 5,060 ₪, ומכאן תביעתו לתשלום סך כל ההפרשים כאמור לעיל.

הנתבעות מנגד, הכחישו את זכותו של התובע לרכב מקבוצה 7 ולהפרשים הנתבעים. לטענתן, התובע סמך את תביעתו על הסכם העבודה עמו, אולם, לא זו בלבד שההסכם חל רק על תקופת כהונתו כמנכ"ל ולא על התקופה שלאחריה כפי שנתבע, אלא שמסעיף 7.1 להסכם עולה במפורש, כי לא הוסכם על רכב מקבוצה 7 אלא הוסכם על העמדת רכב ספציפי לרשות התובע, שאכן נרכש עבור התובע באותה עת. לדבריהן, התובע לא הביא כל ראייה לזכותו לקבלת רכב מקבוצה מסוימת בתקופה שלאחר סיום כהונתו כמנכ"ל ליטו גרופ, ודאי לא רכב מקבוצה 7, מה גם שהתובע לא הוכיח מהי דרגתו של הרכב שהועמד לרשותו בפועל.

106. בסעיף 7.2 להסכם העבודה עם התובע, נאמר כי: "החברה תעמיד לרשות העובד לצורך מילוי תפקידו את רכב המנהלים החדש שנרכש על ידי תעשיות מיזוג אוויר לרכב – מזגנית (1993) בע"מ ואשר נמכר למזגנית תעשיות מיזוג בע"מ על פי הסכם המכר מיום 10.10.97 (להלן – הרכב), ותישא בכל ההוצאות הכרוכות בהחזקתו ללא הגבלה וזאת בכפוף למילוי מלא ומדויק של הוראות תסכם זה על ידי העובד ושמירה על הרכב וטיפול בו כפי שנוהג בעלים סביר ברכבו".

נקדים ונאמר, כי צודקות הנתבעות בטענתן שמנוסח ההסכם ברי כי הכוונה היא לרכב מאוד מסוים שהוגדר ב"רחל בתך הקטנה" בהסכם העבודה, ואין בהסכם כל התחייבות להמשיך ולהעמיד לרשות התובע רכב מסוג מסוים או מקבוצה מסוימת, בהמשך.

כך גם צודקות הנתבעות שבכל מקרה המדובר בסעיף בהסכם העבודה המתייחס לתקופת כהונתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ ולא לתקופה לגביה אף לשיטת התובע הוא חדל מלכהן כמנכ"ל ליטו גרופ.

ברם בכך לא סגי, והעיקר לענייננו הוא שמונח "שווי השימוש החודשי ברכב" אליו מפנה התובע, מתייחס לשוויה של טובת ההנאה שמקבל העובד מעצם העמדת רכב צמוד לרשותו, וזאת לשם חישוב גובה המס שינוכה מן העובד, והוא איננו זכות כספית בעין המוענקת לעובד מהמעביד. על כן, אפילו היה התובע מוכיח את טענותיו דלעיל, הרי שהוא אינו זכאי לקבל בעין את השווי התיאורטי של הפרשי טובת ההנאה כנטען על ידו.

לא זו אף זו. אם וככל שמבקש התובע ללמוד על שוויה של "טובת ההנאה" שנמנעה ממנו לשיטתו, מתוך תקנות מס הכנסה הנ"ל, הרי שאותה הנאה שנמנעה ממנו לשיטתו, היא זכות נלווית, שכאמור לגביה נקבע שהיא איננה ניתנת לפדיון, אלא אם כן הוסכם בין הצדדים אחרת, ובענייננו לא הוסכם אחרת לעניין פדיון שוויה של טובת ההנאה.

107. אי לכך, מכל אחד מהטעמים כמבואר לעיל, ולא כל שכן בהצטברם, תביעת התובע ברכיב זה נדחית.

התביעה לדמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות

108. במסגרת התביעה השניה עתר התובע לחיוב הנתבעות בתשלום דמי הודעה מוקדמת עבור 6 חודשים ודמי הסתגלות עבור 6 חודשים, מחושבים לפי משכורת חודשית בסך 78,192 ₪ ברוטו, ובסך הכל לתשלום הסכום הכולל של 938,304 ₪.

כאמור, לנוכח צמצום סכום התביעה בתביעה השניה מטעמי אגרה, הועמד בסופו של יום הסכום הכולל של התביעה ברכיב זה, של 246,773 ₪.

109. לעניין זה הפנה התובע בכתב תביעתו ותצהירו להוראות הסכם העבודה עמו, המקנות לו זכאות לדמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות במקרה של סיום הסכם העבודה עמו.

110. מנגד, לטענת הנתבעות, התובע לא עבד אצלן בתקופה הרלבנטית 9/08-2/10 ולא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד ועל כן, התובע אינו זכאי לסכומים הנתבעים. כך גם הכחישו הנתבעות טענות התובע, לעניין עצם הזכאות ולעניין הסכומים הנתבעים.

לחילופין טענו הנתבעות, כי שכרו האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, עמד על 7,750 ₪, ועל כן, וככל שתיענה תביעתו זו של התובע, מבוקש לקבוע כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב דמי ההודעה המוקדמת ודמי ההסתגלות הוא 7,750 ₪ בלבד, ולא כפי הסכום שתבע התובע.

111. כמבואר לעיל, בישיבת הדירקטוריון מיום 17/2/05, הוחלט על הארכת הסכם העבודה עם התובע ועל שינוייים בהסכם העבודה.

בין שאר השינויים, הוסכם בסעיף 1 למסמך השינויים (נספח 9 לתצהירו הראשון של התובע), כדלקמן:

"ההסכם יהיה בתוף מיום 1/1/05 לתקופה מינימאלית של 2 שנים. לאחר מכן יתחדש ההסכם מאליו לתקופות בנות שנתיים כ"א, אלא אם כן יוחלט אחרת ע"י דירקטוריון החברה בכתב. במקרה של סיום העסקה, יהיה צפריר זכאי לשישה חודשי הודעה מוקדמת, ובנוסף שישה חודשי הסתגלות..." (ההדגשה הוספה – אר.ק.).

כאמור, אין חולק בענייננו שביום 11/9/08 הסתיימה עבודתו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ מכח הסכם העבודה להעסקתו כמנכ"ל ליטו גרופ.

אי לכך ולאור הוראות הסכם העבודה בין הצדדים, התובע זכאי היה בשל כך לשישה חודשי הודעה מוקדמת, ובנוסף לכך ששישה חודשי הסתגלות.

112. כאמור לעיל, קבענו כי שכרו החודשי האחרון של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ עמד על סך של 31,331 ₪ ברוטו לחודש, ועל כן התוצאה היא שהתובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות בסכום כולל של 375,972 ₪ ברוטו (31,331₪ לחודש X 12 חודשים).

משהעמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על הסך של 246,773 ₪ מטעמי אגרה, אין בידנו לפסוק לו מעבר לכך.

113. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את ליטו גרופ לשלם לתובע את הסכום הכולל של 246,773 ₪ ברוטו, בגין דמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות.

מתוך תביעת התובע לא ברור אם בגין רכיב זה נתבעו פיצויי הלנת שכר, אם לאו, אך להסרת כל ספק יובהר כי דמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות אינם רכיבים שנושאים זכות לפיצויי הלנת שכר, ועל כן אנו מורים כי הסכום אותו פסקנו לעיל, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 11/9/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

114. עד כאן דיוננו בתביעות התובע כנגד הנתבעות. בטרם נדרש לתביעתו של התובע להורות לנתבעות ל"שחרר" לזכותו את הכספים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים, נפנה להלן לדון בטענות הקיזוז שהעלו הנתבעות.

טענות הקיזוז שהעלו הנתבעות

115. כאמור, במסגרת הגנתן לתביעת התובע שבנדון, עתרו הנתבעות לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק כנגד ליטו גרופ, סכומים שונים שלטענתן חייב התובע לליטו גרופ, בשל טענות הקיזוז שהעלו.

לטענתן, התובע לא הגיש כתב תשובה ולא הציג גרסה עובדתית בתצהיריו ועל כן, די בכך שהנתבעות יוכיחו את טענותיהן כדי להקנות להן את זכות הקיזוז, זאת, הן לאור הוראות תקנות 85 ו-86 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 המחייבות הכחשה מלאה, והן לאור דבריו של השופט גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 77 לפיהם:

"תקנה 61 מתירה לתובע להגיש כתב טענות נוסף, הוא התשובה לכתב ההגנה. לא כדי לכפור בטענות הנתבע שבכתב ההגנה צריך התובע להגיש תשובה, שכן טענות אלה תמיד הן בחזקת טענות מוכחשות, וכתוצאה מכך כבר נוצרה פלוגתה. התשובה תוגש כדי להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה וכדי להעלות לפני ביהמ"ש עובדות חדשות הנותנות מענה להגנת הנתבע, בדרך זו יוכל התובע ליטול מטענות הנתבע את העוקץ שבהן, היינו לנטרל תוצאה משפטית העלולה לנבוע מן ההגנה, אם יישארו דברי הנתבע ללא תשובה".

116. מנגד, לטענת התובע, נטל ההוכחה להוכחת טענות הקיזוז מוטל כל כולו על הנתבעות שלא הרימו אותו, ולו באופן הקלוש ביותר, שכן הטענות שהעלו מלכתחילה לא נתמכו בראיה כלשהי ובמהלך דיון ההוכחות הסתבר כי העדים מטעם הנתבעים לא יכולים לתמוך אותן, הן מן הטעם שעדותם בעניין זה היא עדות מפי השמועה, והן מן הטעם שלא ידעו להשיב על חלק נכבד מהשאלות שנשאלו בעניין זה. לעומת זאת, התובע הפנה במסגרת תצהירו השני לנספח 22 – כתב ההגנה שהגיש לתביעתן של הנתבעות כנגדו בבית המשפט המחוזי בחיפה, תביעה שהיא זהה לטענות הקיזוז שבנדון, ובו התייחסות לכל טענות הקיזוז שהעלו הנתבעות, ואף השיב באופן עקבי וברור בחקירתו הנגדית בתיק זה לכל טענות הקיזוז שהעלו הנתבעות כנגדו, והוכיח כי פעל לאורך כל הדרך בהתאם להוראות הדין.

עוד נטען כי אפילו היו הנתבעות מוכיחות את טענות הקיזוז שלהן, ולא זה המקרה, הרי שאף אז, אין לשלול מעובד זכויות בסיסיות כגון שכר עבודה, פיצוי פיטורים, ביטוח מנהלים, וכו', ובכל מקרה נטל ההוכחה המוטל על המעסיק בעניין זה הוא נטל מוגבר ביותר.

117. בטרם נדרש לכל אחת מטענות הקיזוז שהועלו בנפרד, מן הראוי להבהיר מספר עניינים כלליים.

ראשית, נעלם מעיני הנתבעות כי בבית הדין לעבודה, אין זכות להגיש כתב תשובה, כך שאי הגשת כתב תשובה מצד התובע, אינה פועלת במקרה זה לחובת התובע, כפי שסברו.

שנית, בניגוד לסברת הנתבעות, התובע כן התייחס בתצהירו השני לטענות הקיזוז, עת הפנה לכתב ההגנה שהגיש בקשר עם אותן טענות שנכללו בתביעה שהוגשה נגדו בבית המשפט המחוזי, ובכך אימץ את אותן טענות לתצהירו.

מנגד, בניגוד לסברת התובע, אמנם הנטל להוכחת כל אחת מטענות הקיזוז מוטל על הנתבעות, אלא שלעניין זה יש לבחון כל טענת קיזוז לגופה על מנת להיווכח האם עמדו הנתבעות בנטל זה, אם לאו, ואין לקבוע מראש ובאופן גורף שלא עמדו בנטל, מן הטעם שלא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן.

זאת ועוד, בניגוד לסברת התובע, ההלכה בדבר נטל ההוכחה המוגבר המוטל על המעסיק, רלוונטית לסוגיה של שלילת פיצויי פיטורים לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים במקרה של טענות בעלות גוון פלילי, ולא לטענות קיזוז שמעלה המעסיק כנגד תביעת העובד כלפיו, שהוא נטל רגיל בכמקובל במשפט אזרחי. כך גם בדיון בטענות קיזוז, לא מדובר בשלילת זכויות לשכר עבודה או פיצויי פיטורים, אלא בבירור תביעה של המעסיק כנגד העובד, אשר אם תוכח, יהא מקום לקזזה כנגד זכויות שייקבע, אם ייקבע, שמגיעות לעובד.

אחר אקדמת מילין זו, נפנה להלן לדון בנפרד בכל אחת מטענות הקיזוז שהעלו הנתבעות.

התביעה לקיזוז סכומים שנגזלו לטענת הנתבעות במסגרת הסכם הפשרה עם יואל קיש

118. לטענת הנתבעות, במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין התובע לבין יואל קיש ביום 15/6/106 (נספח א' לכתבי ההגנה מטעם הנתבעות) עשה התובע שימוש לרעה בתפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, עת עירב בין החובות האישיים שלו ושל חברת צבאי שבבעלותו לבין חובותיו של מר קיש לליטו גרופ, והוציא לטענתן, שלא כדין מליטו גרופ סך של 1,829,000 ₪.

יצוין כי הרקע להסכם הפשרה המדובר (שהושג בעקבות הליך גישור בין הצדדים) היה נעוץ בתביעה שהגיש מר קיש כנגד התובע ואחרים בתיק ת.א. 1929/02 בבימ"ש מחוזי בתל אביב ובכלל זה ליטו גרופ (בשמה הקודם) על הפרת ההתחייבות, בגין אי תשלום סכומים על ידי התובע והמשקיעים מטעמו בגין רכישת מניות השליטה בליטו גרופ, ותובענה שכנגד שהגישו ליטו גרופ ו-3 חברות נוספות בתיק ת.א. 2254/02 בבימ"ש מחוזי תל אביב, כנגד מר קיש ו-6 אחרים.

119. לטענת הנתבעות, סעיף 1 להסכם הפשרה דן בתשלום החוב של התובע ואחרים למר קיש וקובע, כי עליהם לשלם לו מיליון ₪ למרות שמלוא סכום התביעה של קיש כנגד התובע ואחרים הוגדר בסכום של מעל שישה מיליון ₪. עוד נקבע בסעיף 2.4 להסכם הפשרה, כי אם ליטו גרופ תזכה בתביעה נגד קיש, הרי שמכל סכום שייפסק לליטו גרופ, ינוכה סך של 1,829,000 ₪ שהם ההשלמה למלוא הסכום שתבע מר קיש.

אי לכך, לטענת הנתבעות, התובע גזל את ליטו גרופ בסך של 1,829,000 ₪ ועשה שימוש בזכויותיה ובכספה, על-מנת לשלם את חובו האישי למר קיש, בגין רכישת מניותיו של מר קיש בליטו גרופ.

הנתבעות הפנו בעניין זה לסעיפים 3-4 לתצהירו של מר עבו, סמנכ"ל הכספים בנתבעות, אשר חזר על הדברים, ולסעיפים 20.1-20.2 לתצהירו של מר מימון, בהם אף הוא חזר על הדברים והדגיש כי התובע רכש ביחד עם אחרים את מניות ליטו גרופ ממייסדה מר יואל קיש, מבלי ששילם את מלוא התמורה בגין רכישתו זו, וכי במסגרת הסכם הפשרה, גזל התובע מליטו גרופ סכום של כ 1,829,000 ₪ ועשה שימוש בזכויותיה ובכספה על מנת לשלם את חובו האישי למר יואל קיש, בגין רכישת מניותיו בליטו גרופ.

120. התובע לא הכחיש את דבר החתימה על הסכם הפשרה אך דחה מכל וכל את הטענה כאילו נטל לכיסו סכומים שהגיעו לליטו גרופ, אלא ההיפך, לדבריו הוא זה ששילם כמיליון ₪ למר קיש. מכל מקום, הוסיף התובע כי מדובר בהסכם פשרה שנערך על ידי עורך הדין של ליטו גרופ במסגרת הליך גישור, וכי חברי הדירקטוריון והיו"ר היו שותפים למהלך (ראה עדותו: בעמ' 46 לפרוטוקול ש': 31 עד עמ' 47 ש': 7).

מנגד, כאשר מר מימון נחקר על תצהירו בעניין זה, הוא לא ידע למסור פרטים לגבי תביעת הקיזוז ברכיב זה, ובמילותיו:

"ליטו גרופ היתה מעורבת בהסכם שהוא בין בעלי מניות ליטו וויתרה על משהו שהגיע לה. אני לא זוכר על מה. אני חושב בשווי של כ 2 מיליון ₪. הם השתמשו בליטו לדבר פרטי שלהם" (ראה עדותו: בעמ' 126 לפרוטוקול ש': 3-5).

ובהמשך, כאשר עומת עם הטענה שההסכם אושר כדין על ידי מוסדות החברה, השיב:

"יכול להיות שמי שאישר את זה זה אתם כלומר צפריר והאנשים שלו"(ראה עדותו: בעמ' 126 לפרוטוקול ש': 6-7).

מר עבו שהצהיר על הדברים, אף הוא לא ידע למסור פרטים לגבי ההתקשרות באותו הסכם פשרה, וכך העיד:

"ש. תסכים איתי שלך אין מושג על נסיבות כריתת ההסכם ו/או הפרתו מידיעה אישית וכל טענה שכתבת בתצהירך לגביו זה מה שאמר לך עו"ד גולדברג? כל מה שכתבת בתצהיר על זה סיפר לך עו"ד גולדברג?

ת. לא הייתי שותף לאירועים האלה באופן אישי. יש דברים שידעתי משיחות עם התובע, בכלל דברים כללים, על הסכם כזה או פשרה כזו.

לשאלת בית הדין האם נטלתי חלק באירועים המתוארים על ידי בסעיף 4א עד 4ח לתצהירי - אני משיב שלא.

ש. תאשר לי שהתשובה נכונה גם בקשר לסעיף 3 על תת סעיפיו?

ת. לגבי 3 - לא הייתי מעורב. לגבי 5 - אלה דברים ששמעתי, כי אני נמצא בחברה, אבל לא הייתי מעורב בהם" (ראה עדותו: בעמ' 91 לפרוטוקול ש':20-29).

121. דין טענת הקיזוז שהעלו הנתבעות ברכיב זה להידחות, ונבאר.

ראשית, מדובר בהסכם פשרה שנערך במסגרת הליך גישור בין מר קיש ו-2 אחרים לבין עוד שלושה צדדים מצד שני, לבין התובע, ליטו גרופ ועוד חמישה צדדים מצד שלישי, כאשר כל הצדדים המעורבים, ובכלל זה ליטו גרופ היו מיוצגים על ידי משרדי עורכי דין מטעמם. הסכם הפשרה התייחס לשישה הליכים משפטיים שונים שהתנהלו בין הצדדים המעורבים כאמור לעיל, מה גם שסעיף 2.4 להסכם הפשרה אליו הפנו הנתבעות, מתייחס לתביעה שהגישו כאמור ליטו גרופ ו-3 חברות נוספות בתיק ת.א. 2254/02 בבימ"ש מחוזי תל אביב, כנגד מר קיש ו-6 אחרים, וכלל לא הוכח כי זכו בה, ואם זכו, באיזה סכום ומה היה חלקו של כל תובע בסכום הזכיה אם היה כזה.

כאמור, איש מטעם העדים שהביאו הנתבעות לא ידע למסור פרטים לעניין זה ואף לא טען כי הסכם הפשרה שנערך על ידי עורכי דין מטעם ליטו גרופ, לא קיבל את אישור הגורמים המוסמכים נכון לאותה עת בליטו גרופ.

שנית, גם אלמלא האמור לעיל, ברי מתוך הסכם הפשרה כי הוא עוסק בזכויות וחובות של התובע כבעל מניות בליטו גרופ ולא בזכויות/חובות כמנכ"ל ליטו גרופ ואף לא בפועלו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ אלא כבעל מניות השליטה בה, כך שבכל מקרה, אין בטענה זו של הנתבעים כדי לגלות עילה כלפי התובע שהיא בתחום סמכותו של בית דין זה.

על מנת לייחס לתובע התנהלות שלא כדין במקרה זה כמנכ"ל ליטו גרופ, שומה היה על הנתבעות להציג ראיות מוחשיות לביסוס גרסתן כי ליטו גרופ הוטעתה על ידי התובע בכוונת מכוון, וכאמור כאלו לא הוצגו שעה שהעדים מטעם הנתבעות לא ידעו למסור דבר וחצי דבר לגבי השתלשלות העניינים שהובילה לחתימת הסכם פשרה זה, שכאמור התייחס לפשרה (בה כל צד מוותר על חלק מטענותיו) בשישה סכסוכים שונים, לרבות תובענות של מר קיש כנגד ליטו גרופ.

שלישית ולמעלה מן הצריך, יוער כי אם לשיטת ליטו גרופ היא הוטעתה להסכים להסכם הפשרה, או שההסכם קיפח את זכויותיה שלא כדין, שומה היה עליה להגיש תביעה לביטולו של הסכם הפשרה, ולא נטען כי כך נעשה.

122. משאלו הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי הנתבעות הוכיחו או החלו להוכיח את תביעתן ברכיב זה, ועל כן תביעת הקיזוז ברכיב זה - נדחית.

התביעה לקיזוז סכומים שלטענת הנתבעות התובע גזל מליטו גרופ לצורך מימון בניית מבנה שהיה על צבאי להקים

123. לטענת הנתבעות, התובע ניצל לרעה את תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, עת עשה שימוש בכספה בסך 1,500,000 ₪ לצורך מימון בניית המבנה, אותו התחייבה להקים חברת צ.א.י. שבבעלותו.

בהקשר לכך נטען בכתב ההגנה של הנתבעות כי חברת צ.א.י. רכשה זכויות במגרש בשטח של כ- 7,589 מ"ר והתכוונה לבנות עליו מבנה שישמש כמפעל עבור ליטו גרופ. בהתאם, ביום 1/1/2000 נערך הסכם שכירות בין חברת צ.א.י. לבין ליטו גרופ (נספח ב לכתב ההגנה), שעיקריו:

חברת צ.א.י. התחייבה להקים על המגרש את המבנה, על-חשבונה, בשטח כולל של כ- 7,600 מ"ר; ליטו גרופ התחייבה לשכור את המגרש והמבנה לצורך מפעלה, לתקופה של 10 שנים, וכן ניתנה לליטו גרופ אופציה להאריך את תקופת ההסכם ב 5- שנים נוספות; תחילת תקופת השכירות נקבעה למועד קבלת החזקה במושכר ודמי השכירות נקבעו לסך של 7$ למ"ר מבונה ו-2$ למ"ר שאינו מבונה.

לטענת הנתבעות התברר שמי שמימן בפועל את הבניה, או את חלקה, היתה ליטו גרופ, שהיא כאמור חברה ציבורית.

עוד טענו הנתבעות כי התובע באמצעות חברת צ.א.י., עשק וגזל את ליטו גרופ, כך שבמקום לממן בעצמו את הבנייה, כפי המתחייב מהסכם השכירות, הוא גרם לכך שליטו גרופ תממן את הבנייה. הנתבעות צירפו לכתב ההגנה את כרטסת הנהלת החשבונות של ליטו גרופ (נספח ב/1 לכתב ההגנה), ממנה עולה לטענתן כי ליטו גרופ שילמה למעלה מ-1,500,000 ₪ עבור בניית המושכר.

אי לכך לטענתן, עולה כי התובע מימן באמצעות ליטו גרופ את בניית המבנה, שהוא רכושו הפרטי, באמצעות צ.א.י. ולא זו אף זו, אלא שאף גבה דמי שכירות בגין נכס בנוי, שליטו גרופ בנתה במימונה.

הנתבעות הפנו בעניין זה לסעיף 5 לתצהירו של מר עבו, סמנכ"ל הכספים בנתבעות בו חזר על הנטען בכתב ההגנה, ולסעיף 20.3 לתצהירו של מר מימון, בו אף הוא חזר על הדברים.

124. נקדים ונאמר כי בעניין זה מלינות הנתבעות הלכה למעשה על הפרת הסכם שנחתם בין חברת ליטו גרופ לבין חברת צ.א.י., כאשר לשיטתן חברת צ.א.י הפרה את התחייבותה להקים את המבנה וכתוצאה מכך ליטו גרופ נשאה בעצמה בעלויות הקמת המבנה בסך מיליון וחצי ₪.

אם אכן כך היו פני הדברים (ואיננו קובעים שכך), הרי שלליטו גרופ קיימת עילת תביעה ישירה כנגד חברת צ.א.י. להשבת סכומים שנשאה בהם לשיטתה, למרות שעל פי ההסכם שבין שתי החברות חברת צ.א.י. אמורה היתה לשאת בהן.

לעומת זאת, על מנת לבסס עילת תביעה עקיפה כנגד התובע, לפיה במסגרת תפקידו כמנכ"ל, הפר את חובותיו כלפי ליטו גרופ, עת גרם לכך שליטו גרופ תקים את המבנה ותישא בהוצאות ההקמה, נדרשת תשתית עובדתית מפורטת המצביעה על פעולותיו של התובע כמנכ"ל ליטו גרופ, ואשר מהן ניתן ללמוד כי התובע עשה או אישר פעולות כאלו ואחרות בניגוד להסכם בין שתי החברות, בכדי לגרום לכך שליטו גרופ תישא בעלויות הקמת המבנה במקום חברת צ.א.י.

תשתית כאמור לא הוצגה בפנינו, ועל כן וכבר מטעם זה דין תביעת הקיזוז ברכיב זה להידחות.

125. אלא שבאמור לעיל לא סגי, שכן עיון בנספח ב/1 לכתב ההגנה, מעלה כי לא מדובר בכרטסת הנהלת חשבונות של ליטו גרופ כטענת הנתבעות, כי אם בקטע מתוך "טופס פחת לספרים לשנה שהסתיימה ב-31/12/2008" של ליטו גרופ.

מעבר לרכיבים כגון עבודות חשמל, מעליות, אביזרי צנרת וכיו"ב, רוב רובן של ההוצאות שנזכרו במסמך זה היו "שיפורים במושכר", במובחן מהוצאות עבור בניית המושכר.

כך גם כשנחקר מר מימון בחקירה נגדית על תצהירו בעניין זה, השיב באלו המילים:

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 20.3 לתצהירך, שם אתה טוען שעלות של 1.5 מיליון ₪ הוצאו לצורך בניית המבנה על המגרש?

ת. זה הוצא לצורך ההתאמה של פנים המבנה.

ש. אז לא מדובר בכספים שהושקעו בבניה אלא בשיפורים במושכר?

ת. יש הבדל בין שיפורים לבין מושקע במושכר.

ש. אני מפנה אותך לנספח ב' לתצהיר של מר אבו שהיה סמנכ"ל כספים והוא כותב "שיפורים במושכר".

ת. כן. אז הוא מבטא את זה ככה. בכל מקרה לא כל הרשימה זה שיפורים במושכר" (ראה עדותו: בעמ' 126 לפרוטוקול ש': 8-16) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

ודוק, התובע לא הכחיש שחלק מההוצאות הנקובות בנספח ב/1 אכן הוצאו על ידי ליטו גרופ (ראה עדותו: בעמ' 46 לפרוטוקול ש': 28-29).

מר עבו העיד לעניין האמור בסעיף 5 לתצהירו:

"לגבי 5 - אלה דברים ששמעתי, כי אני נמצא בחברה, אבל לא הייתי מעורב בהם" (ראה עדותו: בעמ' 91 לפרוטוקול ש': 28-29).

126. הנה כי כן, אף מעדותו של מר מימון לפנינו עולה כי מדובר בהוצאות בגין התאמת פנים המבנה לצרכי המפעל במובחן מהוצאות עבור בנית המבנה.

כך או כך, לא הוצגו לפנינו ראיות להראות כי ההוצאות שנזכרו במסמך הנ"ל הן הוצאות בגין הקמת המבנה, וגם אסופת החשבוניות שצורפה כנספח 21 לתיק המוצגים, אף היא איננה מלמדת על כך שליטו גרופ נשאה בעלויות הקמת המבנה במובחן מעלויות לשם התאמות פנים ושיפורים למבנה.

127. סיכומם של דברים.

מעבר לכך שלא שוכנענו על סמך דלות הראיות שהוצגו לפנינו כי אכן חברת צ.א.י. הפרה את ההסכם שבינה לבין ליטו גרופ, העיקר לענייננו הוא שהנתבעות לא הוכיחו ולא החלו להוכיח כי במסגרת תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, הפר התובע את חובותיו כלפי ליטו גרופ באופן המקים לו חבות אישית לשאת בהוצאות הקמת/שיפור המבנה, כנטען על ידי הנתבעות.

128. משאלו הם פני הדברים, תביעת הקיזוז ברכיב זה לכתב ההגנה - נדחית אף היא.

התביעה לקיזוז סכומים שלטענת הנתבעות נאלצה ליטו גרופ לשלם לצורך פינוי המבנה

129. מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי מעבר לאמור לעיל, התובע אחראי כלפיהן גם בגין חלק מהסכומים ששילמה ליטו גרופ בהמשך, במסגרת פינוי אותו מבנה.

לטענת הנתבעות בכתב הגנתן, על פי ההסכם נספח ב' לכתב ההגנה, המבנה המדובר הושכר לליטו גרופ לתקופה של עשר שנים, תוך שניתנה לה אופציה לשכור את המושכר לחמש שנים נוספות. הואיל והמבנה נמסר לליטו גרופ בשנת 2002, הרי שתקופת השכירות אמורה היתה להסתיים בשנת 2012, כאשר על פי ההסכם, ליטו גרופ היתה רשאית להודיע על מימוש האופציה עד לשנת 2010.

זאת ועוד, בשנת 2006 החליטה חברת צ.א.י. למכור את זכויותיה במושכר. לטענת הנתבעות חברת צ.א.י. הציגה במסגרת מגעיה עם רוכש המושכר-חברת מוניטור ביזנס קורפ, מצג לפיו ליטו גרופ מימשה את האופציה שניתנה לה, דהיינו שהסכם השכירות אמור להסתיים בשנת 2017 ולא בשנת 2012. הנתבעות צירפו את נספח ג' לכתב ההגנה – מכתב המחאת זכויות בחתימת התובע ומר דורון שורר- יו"ר דירטוריון ליטו גרופ דאז, ממנו עולה בין היתר כי ליטו גרופ מימשה את האופציה, אלא שלטענת הנתבעות, דירקטוריון ליטו גרופ מעולם לא קיבל החלטה על מימוש האופציה ונושא זה לא אושר מעולם באף אחד מאורגניה של ליטו גרופ.

מוסיפות הנתבעות וטוענות, כי על סמך המכתב נספח ג' לעיל, הציג התובע לרוכש - חברת מוניטור ביזנס קורפ מצג שווא, על-פיו השכירות תסתיים בשנת 2017 (במקום בשנת 2012) ובהתאם השיג מהרוכש תמורה התואמת לתשואה בת 11 שנים, במקום לתשואה התואמת לשכירות בת 6 שנים בלבד.

לטענת הנתבעות, בפועל, בשנת 2008 ביקשה ליטו גרופ להפסיק את הסכם השכירות ובהתאם לכך החלה לנהל משא ומתן עם הרוכש, וזאת לאחר שננקטו כנגדה הליכים משפטיים מצד הרוכש. לדבריהן, במהלך המו"מ כאמור, התברר לליטו גרופ, שהפיצוי שדורש הרוכש כתנאי להפסקת השכירות, הוא בהתאם לשכירות עד לשנת 2017, וזאת לנוכח מצג שהוצג לו על ידי התובע.

כפועל יוצא מכך לטענתן, נאלצה ליטו גרופ לשלם לרוכש סך של 225,000$ בצירוף מע"מ, שהם 4 חודשי שכירות נוספים כפיצוי על הפינוי המוקדם, כאשר מחצית מסכום זה, היינו 112,500 $ הם פיצוי בגין התקופה שבין השנים 2012-2017. הנתבעות צירפו את הסכם הפשרה שנערך עם הרוכש ביום 31/8/08 כנספח ד' לכתב ההגנה.

אי לכך עתרו הנתבעות לחיוב התובע בתשלום הסך של 1,185,460 ₪ בגין ההוצאות שנאלצו להוציא בשל התנהלות התובע כאמור.

הנתבעות הפנו בעניין זה לסעיף 6 לתצהירו של מר עבו, סמנכ"ל הכספים בנתבעות על תת סעיפיו, בו חזר על הנטען בכתב ההגנה, ולסעיפים קטנים 20.4-20.8 לתצהירו של מר מימון, בהם אף הוא חזר על הדברים.

130. עיון בטענות הנתבעות לעניין רכיב זה מעלה כי הן מבססות את טענתן לחיוב התובע כמנכ"ל ליטו גרופ לשאת בשווי הפיצוי ששילמה ליטו גרופ לרוכש המבנה, על שניים:

מחד – על כך שליטו גרופ ביקשה בשנת 2008 להפסיק את הסכם השכירות, ובמסגרת המו"מ עם בעלי הנכס החדשים נאלצה לשלם לרוכש פיצוי עבור הפינוי המוקדם, כאשר לטענתן מחצית מסכום הפיצוי בסך של 112,500 $, שולם בגין הקדמת הפינוי ביחס לתקופה שבין השנים 2012-2017, זאת, בנוסף לפיצוי בסך 112,500 $, ששילמה עבור הקדמת הפינוי לתקופה שעד שנת 2012 בהתאם להסכם המקורי.

מאידך – כי התובע ומר שורר הציגו לרוכש המבנה מצג כוזב כאילו דירקטוריון החברה אישר את מימוש האופציה, זאת בשעה שדירקטוריון ליטו גרופ מעולם לא קיבל החלטה על מימוש האופציה ונושא זה לא אושר מעולם באף אחד מאורגניה של ליטו גרופ.

נפנה אפוא לדון בטענות אלו של הנתבעות.

131. אשר לטענה כי ליטו גרופ נאלצה לשלם פיצוי מוגדל לרוכש המבנה, לנוכח העובדה שהיא זו שביקשה להפסיק את הסכם השכירות לפני מועד סיומו, הרי שעיון בהסכם הפשרה עם חברת מוניטור ביזנס קורפ, נספח ד' לכתב ההגנה, מעלה כי ההיפך הוא הנכון.

בהואיל השלישי להסכם הפשרה נאמר:

"הואיל וביום 13/3/08 שלחה מוניטור לליטו מכתב בדבר ביטול הסכם השכירות;

ובהואיל הרביעי להסכם הפשרה נאמר:

"הואיל וביום 14/5/08 הגישה מוניטור כנגד ליטו תביעה לפינוי המושכר בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום...".

ובסעיף 4 להסכם הפשרה הוסכם כי עם תשלום הסכומים נשוא ההסכם, יתבטל הסכם השכירות וליטו גרופ תפנה את המושכר ביום 30/11/08.

הנה כי כן, אין כל יסוד להנחת המוצא של הנתבעות לפיה כביכול מלכתחילה נאלצה ליטו גרופ לשלם לחברת מוניטור ביזנס קורפ פיצוי כלשהו בשל רצונה שלה להפסיק את הסכם השכירות, לפני מועד סיומו, אלא כעולה מהסכם הפשרה, היתה זו חברת מוניטור ביזנס קורפ שביקשה לפנות את ליטו גרופ מהמבנה.

זאת ועוד, עיון בהסכם הפשרה מעלה כי במסגרתו שילמה ליטו גרופ לחברת מוניטור ביזנס קורפ סכום כולל של 817,888 ₪, כאשר בשום מקום לא מיוחס סכום כלשהו לתקופה של 2012-2017, ואף אין כל הגיון בכך, בהינתן שחברת מוניטור ביזנס קורפ, היא זו שביקשה לסיים את הסכם השכירות לפני המועד המקורי לסיומו.

אמנם הסכם הפשרה אינו נוקב בסיבה שבעטיה ביקשה חברת מוניטור ביזנס קורפ לסיים את הסכם השכירות כבר בחודש מרץ 2008 ושבעטיה ביקשה את פינוי המושכר, אך לנוכח האמור בסעיף 2 להסכם הפשרה לפיו הסכומים נשוא הפשרה נועדו לסילוק כל תביעותיה וטענותיה של חברת מוניטור ביזנס קורפ כלפי ליטו גרופ לרבות "... בגין הסכם השכירות ו/או דמי השכירות על פיו ו/או פיגור בתשלומם ו/או ריבית ו/או נזקים בגין אי תשלום או איחור בתשלום דמי השכירות...", והעובדה שחברת מוניטור ביזנס קורפ היא זו שביקשה את פינוי המושכר, ברי כי הסכומים ששולמו על ידי ליטו גרופ על פי הסכם הפשרה, נועדו לכסות את דמי השכירות שלא שולמו על ידי ליטו גרופ או שולמו באיחור, ולא כפיצוי על כך שליטו גרופ היא שביקשה כביכול להקדים את מועד סיום הסכם השכירות.

כך גם עיון בתוספת להסכם הפשרה מיום 31/8/08 אשר צורפה כנספח 3 לתיק המוצגים מטעם הנתבעות, מעלה כי אין באמור בתוספת, כדי לשנות כהוא זה מהאמור בהסכם הפשרה ובוודאי שאין בה כדי לשנות ממסקנתנו לעיל.

132. משאלו הם פני הדברים, ומשנשמט הבסיס שביסוד טענת הנתבעות לנזק שנגרם להן ברכיב זה – אין זאת אלא שכבר מטעם זה דין תביעת הקיזוז ברכיב זה להידחות.

אלא שבכך לא סגי, שכן כאמור, חלקה השני של טענת הנתבעות נסמך על כך שהתובע ומר שורר הציגו מצג כוזב כאילו דירקטוריון החברה אישר את מימוש האופציה, זאת בשעה שלטענתן, דירקטוריון ליטו גרופ מעולם לא קיבל החלטה על מימוש האופציה ונושא זה לא אושר מעולם באף אחד מאורגניה של ליטו גרופ.

כאשר נשאל מר מימון לעניין טענה זו שהופיעה כאמור בתצהירו, העיד באלו המילים:

"ש. האם דירקטוריון ליטו גרופ החליט לממש את האופציה בגין המבנה הזה?

ת. ישנה תביעה בענין הזה, אני לא יודע בדיוק מה היה. לא הייתי בתקופה הזו. אני לא יודע.

ש. אם ככה למה כתבת בסעיף 20.6 לתצהירך, "יובהר כי דירקטוריון ליטו גרופ מעולם לא החליט על דבר מימוש האופציה ונושא זה לא אושר מעולם באף אחד מאורגניה של ליטו גרופ"?

ת. זה בדיוק מה שאמרתי קודם, אני לא יודע שזה אושר" (ראה עדותו: בעמ' 126 לפרוטוקול ש': 16-21).

מר עבו שאף הוא העיד לעניין פרשה זו בסעיפים 6(א) -6(י) לתצהירו, ובסעיף 6(ו) טען "למיטב זכרוני דירקטוריון ליטו גרופ מעולם לא החליט על דבר מימוש האופציה ונושא זה לא אושר מעולם באף אחד מאורגניה של ליטו גרופ", השיב בחקירתו הנגדית, בסוגיה זו:

"לגבי סעיף 6(א) - לא הייתי מעורב, לגבי 6(ב) - לא הייתי מעורב, לגבי 6(ג) - לא הייתי מעורב, לגבי 6(ד) - לא הייתי מעורב במכירה, לגבי 6(ה) - זה צפריר ודורון, לא הייתי מעורב בכך, לגבי 6(ו) - אין לי מה לענות, כי זה למיטב זכרוני, לגבי 6(ז) - כן הייתי מעורב, לגבי 6(ח)- (י) – הייתי מעורב" (ראה עדותו: בעמ' 91 לפרוטוקול ש': 29-32) (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

מנגד, כאשר נחקר התובע בחקירה נגדית על עניין זה, הוא העיד:

"ש. תאשר בבקשה שאתה ומר שורר בשם הנתבעת 1 החלטתם להאריך לממש את האופציה לשכירות, כאמור בהסכם השכירות נספח ב' לכתב ההגנה, זה נכון?

ת. בישיבת דירקטוריון שהתקיימה ב- 26.5.05 וצירפנו אותה כמדומני כנספח, החברה קיבלה החלטה לממש את האופציה ולסגור את המפעל למשך 5 שנים נוספות, תוך עדכון דמי השכירות בהתאם לתנאי החוזה, זה נעשה חצי שנה לפני שמכרתי את המבנה"(ראה עדותו: בעמ' 46 לפרוטוקול ש': 2-6).

אלא שלטענת הנתבעות בסיכומיהן, התובע לא טען זאת בכתב תשובה, לא טען זאת בתצהיריו ולא הציג בפני בית הדין את הפרוטוקול שלטענתו מצוי בידיו, ועל כן חזקה היא שלא קיים פרוטוקול כאמור.

דא עקא, שנעלם מעיני הנתבעות כי התובע כן התייחס לכך בתצהירו, עת צירף לתצהירו השני כחלק מנספח 22 לתצהיר, את פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של ליטו גרופ מיום 26/5/05, שם בסעיף 8 לסדר היום נרשם: "מימוש אופציה להארכת תקופת השכירות", ובעמ' 4 לפרוטוקול, נקבע:

"הוחלט:

אישור מימוש אופציה להמשיך לשכור את המפעל במשך 5 שנים נוספות ועדכון דמי השכירות בהתאם לתנאי החוזה".

משאלו הם פני הדברים, אין זאת אלא שאף נשמט חלקה השני של טענת הנתבעות לנזק שנגרם להן לשיטתן ברכיב זה.

133. אי לכך, ולאור כל האמור לעיל, התוצאה היא שהנתבעות לא הוכיחו ולא החלו להוכיח את טענתן ברכיב זה ועל כן טענת הקיזוז ברכיב זה לכתב ההגנה – נדחית.

התביעה לקיזוז סכומים שלטענת הנתבעות הוציא התובע מחברת הביטוח, ללא סמכות, תוך זיוף חתימות

134. ברכיב זה לטענות הקיזוז, טענו הנתבעות בכתב הגנתן כי ביום 28/10/08 פנה התובע לחברת הביטוח הראל בבקשה לקבלת הלוואה בשעבוד פוליסת ביטוח המנהלים שלו, כי על מסמך זה חתם התובע בשם ליטו גרופ, לבדו, למרות שידע שמעולם לא הוסמך לחתום לבדו בשם ליטו גרופ. הנתבעות הפנו לנספח ה' לכתב ההגנה – מסמך הבקשה לחברת הראל. לטענתן, במכתב זה התיימר התובע להטיל על ליטו גרופ חיובים שונים כאמור בבקשה וזאת תוך זיוף חתימתה של ליטו גרופ, הואיל וחתם בחתימת יחיד ללא סמכות.

זאת ועוד, ביום 22/10/08 פנה התובע גם לחברת הביטוח כלל בבקשה לקבל הלוואה בשעבוד פוליסת ביטוח החיים שלו, וגם על מסמך זה חתם בחתימה יחידה שלו, שעה שידע שאין לו כל סמכות לחייב את ליטו גרופ לבדו. הנתבעות הפנו לנספח ה/1' לכתב ההגנה – מסמך הבקשה לחברת כלל. לטענתן, במכתב זה התיימר התובע להטיל על ליטו גרופ חיובים שונים כאמור בבקשה וזאת תוך זיוף חתימתה של ליטו גרופ.

אי לכך, לטענת הנתבעות, כתוצאה מהזיוף כאמור לעיל קיבל התובע מחברת הראל ומחברת כלל סכום כולל של 700,000 ₪

לטענת הנתבעות, מעשים אלה, אשר נעשו במסגרת תפקידו כמנכ"ל ליטו גרופ, היוו הפרת אמונים וגרמו נזק לליטו גרופ, המוערך בסכום של 500,000 ₪.

הנתבעות הפנו בעניין זה לסעיף 7 לתצהירו של מר עבו, סמנכ"ל הכספים בנתבעות, על תת סעיפיו, בהם חזר על רוב הטענות כנטען בכתב ההגנה, ולסעיפים קטנים 20.9-20.12 לתצהירו של מר מימון, בהם אף הוא חזר על חלק מהדברים.

135. נקדים ונאמר, כי לא ירדנו לסוף דעתן של הנתבעות בכל הנוגע לנזק שנגרם לליטו גרופ לטענתן, כתוצאה מהתנהלות זו של התובע. הנתבעות טענו לנזק בסך 500,000 ₪ שנגרם לליטו גרופ, אך לא הוכיחו אותו ולא החלו להוכיח אותו, שכן ממה נפשך; בשתי הבקשות, ההלוואה בה מדובר ניתנה לתובע על ידי חברות הביטוח, וזאת כנגד שיעבוד הכספים של התובע בביטוח מנהלים או ביטוח החיים, לפי העניין.

אכן, ליטו גרופ באמצעות התובע חתמה על הבקשה כערבה להלוואות, למקרה שההלוואות לא יוחזרו ולא יהא בכספים של התובע ששועבדו, בכדי לכסות את ההלוואות, ואולם לא נטען, לא כל שכן שלא הוכח, כי ליטו גרופ נדרשה על ידי איזה מחברות הביטוח לשלם סכום כלשהו בגין אותן הלוואות שנטל התובע.

ואמנם, מר מימון לא טען בתצהירו כי נגרם לליטו גרופ נזק כתוצאה מאותה התנהלות של התובע, וכאשר נשאל בחקירתו הנגדית על האמור בעניין זה בתצהירו, הוא השיב כדלקמן:

ש. אני מפנה אותך לסעיף 20.9 לתצהיר שלך. אתה טוען שם שהתובע הוציא כספים במרמה. מאיפה הוא הוציא כספים במרמה?

ת. מחברת הביטוח.

ש. האם הגשתם תלונה במשטרה על הוצאת כספים במרמה וזיופי מסמכים בחברה ציבורית?

ת. לא הגשנו.

ש. האם כתוצאה מהסכום כסף שלקח התובע מחברת הביטוח, הוטלו על ליטו גרופ או על ליטו נדלן, חיובים כלשהם?

ת. לא יודע.

ש. אז למה בסעיף 20.11 לתצהירך אתה כותב שהוא עשה את מה שאתה מתאר לפני כן על מנת להטיל על ליטו גרופ חיובים שונים?

ת. כי זה בדיוק מה שהוא עשה. הוא חתם על מסמכים של הלוואות מחברת הביטוח וחתם בשם ליטו גרופ ועם חותמות שלה, כאשר הוא בכלל לא היה בתפקיד אז. וכן שלחתי מכתב לעורך דין של החברה. לא יודע אם המכתב צורף להגנה" (ראה עדותו: בעמ' 126 לפרוטוקול ש' 22 עד עמ' 127 ש': 3).

לא למותר יהיה לציין, כי במסגרת סעיף 7 לתצהירו על תת סעיפיו, אף לא נטען על ידי מר עבו, כי לנתבעות נגרם נזק כתוצאה מהתנהלותו זו של התובע.

136. הנה כי כן, משלא הוכיחו הנתבעות ולא החלו להוכיח כי נגרם לליטו גרופ נזק כלשהו עקב טענתן לחתימת התובע ללא סמכות בשם ליטו גרופ על בקשות ההלוואה הנ"ל, אין לנו אלא לדחות את תביעת הקיזוז ברכיב זה כבר מטעם זה, וזאת אף מבלי להידרש לשאלה האם התובע היה רשאי, אם לאו, לחתום בחתימת יחיד על בקשות מסוג זה.

אי לכך, טענת הקיזוז ברכיב זה לכתב ההגנה – נדחית אף היא.

137. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שכל טענות הקיזוז שהעלו הנתבעות כנגד התובע – נדחות.

תביעת התובע לשחרור הכספים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים

138. לטענת התובע בכתב התביעה השני ותצהירו, במשך תקופת עבודתו הופרשו עבורו כספים לביטוח מנהלים בגין פיצויים ותגמולים (פוליסה מס' 245886/9). לדבריו, למרות שבינתיים סיים את עבודתו, וחרף פניות חוזרות ונשנות מצדו לשחרור הכספים שנצברו בקופת ביטוח המנהלים, נמנעים הנתבעים מלעשות כן, ללא כל הסבר ו/או נימוק.

139. מנגד, בכתב הגנתם הכחישו הנתבעות את זכאותו של התובע לשחרור הכספים שנצברו בביטוח מנהלים, והוסיפו, כי אם הופרשו כספים לביטוח מנהלים הרי שהופרשו שלא כדין והן שומרות זכותן לקבלת כספים אלו.

140. בסעיף 15 להסכם העבודה נקבעה זכאותו של התובע לביטוח מנהלים אליו יופרשו כספי תגמולים ופיצויי פיטורים. בסעיף קטן 15.3 להסכם נקבע כי עם סיום עבודתו בחברה, למעט במקרים הנזכרים בסעיף 16.4 להסכם, יהיה התובע זכאי לקבל לבעלותו את כל הסכומים שהצטברו לזכותו בפוליסת ביטוח המנכלים כאמור. סעיף 16.4 להסכם העבודה דן בנסיבות של ביצוע עבירה פלילית ע"י העובד, הפרת אמונים כלפי המעסיק, פגיעה בחברה, או הפרה יסודית של ההסכם.

141. משדחינו כאמור את כל טענות הקיזוז שהעלו הנתבעות כנגד התובע, אין זאת אלא שלא התקיים אף לא אחד מהטעמים שיכולים להצדיק שלילת זכאותו של התובע למלוא הסכומים שנצברו על שמו בפוליסת ביטוח המנהלים.

לא למותר להוסיף, כי הנתבעים אף לא הוכיחו כי הופרשו לפוליסת ביטוח המנהלים של התובע כספים שלא כדין, ולא כל שכן שלא הוכיחו כי הן זכאיות לאיזה מבין הכספים כאמור.

142. אי לכך ולאור האמור לעיל, תביעתו של התובע ברכיב זה מתקבלת, ואנו מחייבים את הנתבעות להורות לחברת הביטוח שבה בוטח התובע, להעביר לבעלות התובע את כל הכספים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים כל שמו, לרבות כספים שהופרשו בגין פיצויי פיטורים, ולהמציא לשם כך כל מסמך שיידרש כדי להעביר את הבעלות כאמור על שמו של התובע.

143. עד כאן דיוננו בתביעות התובע כנגד הנתבעות ובטענות הקיזוז שהעלו הנתבעות כלפי התובע.

מכאן נפנה להלן לדון בתביעת התובע כנגד הנתבע 3, מר מימון לחיובו של מר מימון באופן אישי, ביחד ולחוד עם הנתבעות, בכל סכום שיחויבו לשלם לתובע, אגב הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות, כלפיו.

התביעה להרמת מסך ההתאגדות של ליטו גרופ כלפי הנתבעת 3 – מר מימון

144. לטענת התובע, מר מימון באופן אישי הורה למחלקת הכספים של ליטו גרופ שלא לשלם את שכרו של התובע בגין התקופה שהחל מחודש ספטמבר 2008 וחלק ממשכורת חודש אוגוסט, תוך שהוא עושה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של ליטו גרופ והכל במטרה לנגח את התובע ולגזול את זכויותיו.

כך, לטענת התובע בכתבי תביעתו ותצהיריו, משלא שולם לו שכרו הוא פנה פעמים רבות אל מר מימון, הן טלפונית והן באמצעות הודעות דוא"ל (ראה: נספח יג' לתצהירו השני), בדרישה לתשלום שכרו, ואף הבהיר כי בהימנעותן משלם את שכרו, הנתבעות מפרות את הסכם העבודה שלו ברגל גסה. לדבריו, בתחילה בחר מר מימון להתעלם מפניותיו באופן מוחלט, ולאחר מכן ביום 9/12/08 נימק את העיכוב בתשלום, בכך שפנה לקבל חוות דעת משפטית מיועצה המשפטי של החברה, עו"ד שמואלי שתורה לו כיצד לפעול בעניין תשלום השכר של התובע, הגם שלו באופן אישי אין התנגדות לעשות כן.

עוד טוען התובע, כי בהודעת דוא"ל ששיגר אליו מר מימון ביום 11/12/08 הוא הודה שקיבל חוות דעת מעו"ד שמואלי ואף הודה הלכה למעשה בחובתו לשלם לתובע את שכרו ולחתום על טופס 161. למרות זאת ולמרות שלטענת התובע, מר מימון קיבל את חוות הדעת מעו"ד שמואלי הוא החליט לגנוז אותה מבלי שחשף אותה בפני איש ותוך שהעלים את דבר קיומה של חוות הדעת או מסקנותיה מחברי הדירקטוריון.

לטענת התובע, בירורים שערך אצל הנתבעות העלו כי מר מימון, הורה שלא לשלם לו את

שכר עבודתו וזאת בניגוד לדין ותוך הפרה בוטה ומכוונת של זכויותיו מכח הסכם העבודה שבין הצדדים. לא זו אף זו, לדבריו של התובע, חוות הדעת שערך עו"ד שמואלי, לא נשאה חן בעיניו של מר מימון, ועל כן בחר להזמין חוות דעת נוספת, כנראה "על פי מידות" המבוססת על מצג עובדתי שאינו תואם את המציאות, תחת חוות דעתו של עו"ד שמואלי, התנהגות שיש בה חוסר תום לב מצד מר מימון שבחר להעלים את מסקנות חוות הדעת של עו"ד שמואלי מן הדירקטוריון.

145. לטענת התובע במעשיו הזדוניים כאמור של מר מימון, כבעל שליטה וכמנהלה הכללי של ליטו גרופ, יש משום ניסיון להונות ולקפח את התובע, בניגוד לחוות דעתו המשפטית של עו"ד שמואלי, שככל הנראה הורתה לו לשלם לתובע את שכר עבודתו.

לדבריו, אלמלא התנהלותו הזדונית של מר מימון, ואלמלא הוראתו המפורשת למחלקת הכספים האוסרת על העברת שכר לידי התובע, אשר ניתנה בניגוד לחוות דעת משפטית ואשר נבעה משיקולים זרים ואינטרסים אישיים, היה התובע זוכה לקבל את שכרו או לפחות את חלקו.

אי לכך לטענת התובע, בנסיבות אלו התקיימו התנאים המצדיקים, מכח הוראות סעיף 6 לחוק החברות, להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעות, ולחייב את מר מימון באופן אישי ביחד ולחוד עם הנתבעות בכל סכום שיחויבו לשלם לתובע.

146. מנגד, לטענת מר מימון, אין כל יסוד לתביעת התובע נגדו.

לדבריו בתצהירו כפי שפורטו באריכות (ונדונו לעיל), התובע לא היה זכאי לכל שכר שהוא בגין התקופה שלאחר 11/9/08 בה חדל לשמש כמנכ"ל ליטו גרופ, אלא ההיפך, לנוכח הפרת חובותיו כמנכ"ל ליטו גרופ והנזקים שהסב לנתבעות, התובע הוא שחב כספים לנתבעות ולא הנתבעות לתובע.

עוד טוען מר מימון כי טענות התובע כלפיו הינן משוללות יסוד, נטענות על דרך הסתם וכלל לא הוכחו. לדבריו, חוות הדעת שקיבל מעו"ד שמואלי עסקה בבקשת התובע לטופס 161 ואילו בעניין דרישתו של התובע לתשלום שכר, הוא קיבל חוות דעת מעו"ד גולדברג ופעל על פיה בעצה אחת עם סמנכ"ל הכספים ולאחר שזו הוצגה בפני הדירקטוריון, ועל כן ההחלטה שלא לשלם לתובע שכר היא החלטה שהתקבלה כדין ובסמכות.

147. לטענת מר מימון לא התקיימו במקרה זה התנאים להרמת מסך ההתאגדות של מי מהנתבעות כלפיו, שכן עסקינן בענייננו בחברה ציבורית; העובד בו מדובר הוא מי שהיה מנכ"ל ובעל השליטה בליטו גרופ משך יותר מעשור קודם, לאירועים נשוא התביעה וידע היטב, מכלי ראשון וללא כחל וסרק, את מצבה הכלכלי של החברה, עקב אי יכולתה לפרוע את האג"ח שהנפיקה, בפרט כך שעה שהוא היה קברניטה בשעה שהתדרדרה למצב זה ובפרט כך שעה שהשתתף באופן פעיל באסיפות בעלי האג"ח.

בכל מקרה לטענתו, לא מדובר בהלנה שרירותית של שכר התובע, אלא במחלוקות ממשיות בשאלות: האם התובע היה עובד כלל בתקופה הרלבנטית; אם כן - באיזה שכר; האם התובע הוא שהוביל - בחוסר מיומנות ובאי אכפתיות בפרט - את החברה על עברי פי הפחת בהם היא מצויה; האם התובע גרם נזקים לחברה ברשלנות או במתכוון; האם התובע שלח יד בכספיה תוך ניצול מעמדו בה; האם התובע זייף מסמכים וגזל כספים.

לטענתו, מדובר בסכסוך אמיתי ביו הצדדים וגדרי מחלוקת ממשיים בדבר עצם זכאותו של התובע לסכומים כנתבע על ידו.

לטענת מר מימון לנוכח כל האמור הוא פעל כדין ובסמכות בעניינו של התובע, לאחר שקיבל חוות דעת משפטית ויידע על כך את הדירקטוריון, ועל כן לא ניתן לייחס לו פעולה בחוסר תום לב, או זדון, ולא כל שכן שלא ניתן ליחס לו שימוש במרמה במסך ההתאגדות, פעולות שאילו הוכחו (ולא כך) יכלו להצדיק הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות.

לדבריו, השאלה אותה יש לברר בכל הנוגע לתביעה כנגדו, איננה האם תתקבל תביעת התובע - חלקה או כולה - או תידחה, אלא האם בזמן אמת הוא נהג בתפקידו ביחס לשאלות נשוא הליך זה – כראוי, והתשובה לכך היא כן רבתי, שכן הוא פעל עפ"י חוו"ד משפטית של עו"ד גולדברג; הוא דאג להציג לדירקטוריון את חוות הדעת כאמור ולקיים דיון על כך בדירקטוריון; הוא פעל בעניין זה בעצה אחת עם חשב החברה.

כך או כך לטענתו, מדובר בסכסוך אמיתי וגדרי מחלוקת ממשיים בדבר זכאותו של התובע לסכומים כנתבע על ידו, כאשר הוא רשאי היה לסבור ולהעריך בזמן אמת, גם אם יימצא טועה בדיעבד, עפ"י עצה משפטית שקיבל, כי לנתבעות טענות ראויות וטובות.

אי לכך לטענתו, לא הוכחו במקרה זה הנסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות או מי מהן כלפיו, ודין התביעה כנגדו, להידחות.

148. עד כאן טענות הצדדים זה בכה וזה בכה.

בטרם נדרש לטענות אלו של הצדדים, מן הראוי לפנות תחילה להוראות הדין והפסיקה החלים על סוגיית "הרמת המסך" ויישומה במשפט העבודה.

נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של החברה, שהיא יציר המשפט, וכי לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו [ראה: דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 350].

ברם, בצדו של כלל יסודי זה, קיימת דוקטרינה המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי מניות ולנושאי תפקידים בחברה את חובות החברה, כאשר העילה המוכרת להרמת המסך מתייחסת לאותם מקרים של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה ונהנים מפירותיה, במקרים כגון כגון תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן, הברחת נכסים, חוסר תום לב מובהק של בעל המניות, וכו'. במקרים שכאלה קיימת הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה. בצד הגישה המקובלת, הרואה בהרמת המסך מהלך יוצא דופן וחריג, התפתחו בשנים האחרונות דוקטרינות משפטיות המרחיבות את מעגל המקרים והעילות להרמת המסך [ראה: דר' א. חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (1), 197; דר' א. חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, הוצאת אל- טן הפקות בע"מ, כרך א', עמ' 245 ואילך].

אפשרות זו, אף מוצאת את ביטוייה בחוק החברות החדש, אשר קובע בסעיף 6 (בנוסחו כפי שתוקן בשנת 2005), כדלקמן:

"(א)

(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

על האמור לעיל מן הראוי להוסיף כי במסגרת תיקון מס' 3 הנ"ל, נקבע עוד כי בניגוד למצב החוקי ששרר קודם לתיקון, לפיו הרמת המסך יכלה להתבצע גם כלפי נושאי משרה בחברה הרי שבמסגרת תיקון זה, הרמת המסך יוחדה לבעלי המניות בחברה בלבד.

149. עד כאן לגבי ההלכה הכללית, ואשר למיוחד למערכת יחסי העבודה, נשוא דיוננו - הרי שבדונו בסוגיית הרמת מסך במסגרת יחסי עבודה, איבחן בית הדין הארצי לעבודה בין מעמדם של כלל הבאים במגע עם החברה, לבין עובדיה, וקבע כי מבין מגוון המתקשרים עם החברה, יש לעובדים בה מעמד מיוחד, וכי מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו שמקורה בחובת תום הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד [ראה: ע"ע 1170/00 מרים פרידמן – יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג [88], 34; ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש (עיתונות) אילת בע"מ ואח' (פסה"ד מיום 17.12.2002)].

עמד על כך בית הדין הארצי לעבודה, בעניין יהודית זילברשטיין לעיל, באלו המילים:

"בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. ... העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת.

...

לא ניתן להתייחס להעסקת עובדים כאל רכישת ציוד או התקשרות עם ספק או קבלן חיצוני. העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך. אכן, סבור אני שבכל הנוגע לזכויות של עובדים, עקרונות תום הלב ותקנת הציבור מחייבים להגמיש את הדרכים להגיע אל המעסיק האמיתי, אל בעל השליטה, אל אותו גורם - כמו בענייננו - שבמהלך העסקים מפעיל למעשה את החברה, תוך שימוש לא מתאים ולא מסודר בחברת האם או בגופים כלכליים אחרים שלו."[ראה: פסקאות 15 ו-23 לפסה"ד; וכן ע"ע 150/07 ח.א. בוני חיפה – עאמר חורי (מיום 26/8/08)].

על הלכה זו חזר בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1192/02 חב' סברס שירותי קייטרינג בע"מ – ריאד עבדל רחמן, עבודה ארצי, כרך לג [63], 38 וכן בע"ע 1137/02 יולס אדיר – החברה לפתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג [94], 35, ויפים לעניינו דברים שנפסקו בע"ע 1192/02 חב' סברס לעיל, כדלקמן:

"המערערים 2 - 3 הפעילו עסק של מסעדה באמצעות חברה. החברה לא שילמה את מלוא הזכויות המגיעות לעובדים. לימים מחליט היזם ובעל המניות להפסיק את פעילות החברה והעובד נותר מול שוקת שבורה, בלא יכולת להיפרע מן החברה. בנסיבות בהן בעלי השליטה בחברה פועלים תוך התעלמות מזכויות העובדים, הם פועלים בחוסר תום לב, ומסך ההתאגדות לא יעמוד להם כמגן".

כך גם נפסק בעניין ע"ע 1170/00 מרים פרידמן לעיל, כי:

"מצטיירת בפנינו תמונה של מעסיק שהיא חברה משפחתית המנהלת את עסקיה תוך התעלמות מהיותה גוף משפטי נפרד. רכוש החברה וכספיה עוברים לבעלי עניין, תשלומי החברה משולמים ממקורות חיצוניים לחברה, החברה מתפרקת אט אט מנכסיה ובעלי העניין מנהלים, במקביל, עסקים המתחרים בה. ומעבר לכל זה - וחמור במיוחד- קיים גילוי מובהק של חוסר תום לב בכך שהחברה חדלה מלפעול והיא נמחקת מרישומי רשם החברות בשל אי תשלום אגרה, כל זאת מבלי שנעשה נסיון- ולו למראית עין - לדאוג לזכויותיה של המערערת שהיתה העובדת שלה. יותר מכך, העובדה שהחברה נמחקה ולא פורקה מונעת מן המערערת לקבל מן המוסד לביטוח לאומי חלק מזכויותיה. טענותיהם של המשיבים 3 - 5 כי אין להם כסף לתשלום אגרות החברה נשמעו לנו מן הפה ולחוץ. אכן, בעניינה של המערערת פעלו המשיבים 3 - 5 תוך עצימת עיניים ואטימות לב מובהקים. כל אלה - קל וחומר בהצטברותם יחדיו - מצדיקים להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המשיבים 3 5- באופן אישי בחובות המשיבה מס' 1 כלפי המערערת" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

כך גם בהתייחסו לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר אושר על ידו, קבע בית הדין הארצי בעניין ע"ע 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ נ' דליה ברגר (פסה"ד מיום 14/10/09) כדלקמן:

"בית הדין קבע כי יש להרים את מסך ההתאגדות נגד אלי ויעקב. על פי קביעת בית הדין, לא הוכח שהשניים פעלו לעירוב נכסי החברה או להברחתם למטרות תרמית והונאה. עם זאת, בית הדין מצא כי למרות שהם היו מודעים למצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה החברה בשנותיה האחרונות, הם המשיכו להפעילה תוך התעלמות מן הקושי בתשלום התחייבויותיהם לעובדי החברה. בכך שנמנעו מלפעול לפירוק החברה, מנעו מן העובדת אפשרות לקבל חלק מזכויותיה באמצעות המוסד לביטוח לאומי"

זאת ועוד, בע"ע 129/10 אופיר זוננשיין – G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ ואח', (מיום 1/11/11) חזר בית הדין הארצי ועמד על עקרון תום הלב וחובת האמון המוגברת העומדים ביסוד יחסי המעסיק עם עובדיו, ועל השפעתם על פירוש הוראות החוק בדבר הרמת מסך ההתאגדות ואופן ישומן, לרבות לאחר תיקון סעיף 6 לחוק החברות. בית הדין קבע כי חובת תום הלב מחייבת את המעסיק, בין השאר, לבחון את מידת יכולתו הצפויה לעמוד בפירעון התחייבויותיו כלפי עובדיו. ככל שהפרט הפועל בשם התאגיד יודע כי קיים חשש משמעותי שהתאגיד לא יוכל לקיים את התחייבויותיו כלפי העובדים, עליו להימנע מלהעסיקם, וכך נקבע:

"משיקולי מדיניות משפטית ראויה, אין להשלים עם מצב בו חברה, ובמיוחד חברה משפחתית, אשר נקלעת לקשיים כלכליים ממשיכה להעסיק עובד בלי שמשולם לו שכר לאורך מספר חודשים, ובעלי המניות ונושאי התפקידים יסתתרו מאחורי מסך ההתאגדות ויכפרו בחבותם האישית לתשלום זכויותיו של העובד. כאשר מעביד יודע שאין ביכולתו לשלם לעובד את שכרו או זכויותיו הסוציאליות, אין מקום להמשיך את העסקתו. על פי רוח הפסיקה וההלכה כפי שצוטטה לעיל, חובת הנאמנות ותום הלב ביחסי העבודה מחייבת להתאים את העסקת העובדים ליכולת הכלכלית של החברה. במקרה כפי שנדון בפנינו, הגורם שעמד מאחורי החברה ידע שהחברה לא תוכל לשלם שכר למערער והמשיך לפעול בחברה ולהעסיק את המערער בלי ששולם לו שכר וזכויות סוציאליות. אין בידינו לתת הכשר להתנהלות מעין זו.

העובד אינו שותפו העסקי של המעסיק כמו שאינו משתתף ברווחיו, ואין הוא צריך לשאת על גבו את הפסדיו ולהסכים להמשיך לעבוד ללא שכר עד שמצבו של המעסיק ישתפר. ומשום כך אין לאפשר למעסיק, שיודע כי מצבו הכלכלי כה גרוע באופן שאינו יכול לשלם לעובד שכר לאורך זמן, להמשיך ולהעסיקו בידיעה כי החברה היא המעסיקה ובעלי המניות פטורים מכל אחריות. התנהלות כזו בנסיבות אלה מהווה ניצול של אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, באופן המצדיק – לפי החוק והפסיקה – את הרמת מסך ההתאגדות".

150. הנה כי כן, במובחן מהדין הכללי בסוגית הרמת מסך ההתאגדות, במסגרת משפט העבודה הושם הדגש על אחריותו המוגברת וחובות האמון המיוחדות שחב בעל החברה כלפי עובדיו, ועל התוצאה הנובעת מהפרתן, היינו הותרת העובד בפני "שוקת שבורה" עת החברה חדלה מכל פעילות ואינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובד מבלי שהובטח כי העובד יוכל להיפרע את זכויותיו.

151. לא בכדי הארכנו בתיאור ההלכה החלה בסוגית "הרמת המסך" במסגרת יחסי עבודה, שכן נראה כי בענייננו שני הצדדים התעלמו מאופן יישומה הייחודי של דוקטרינת "הרמת המסך" במסגרת של יחסי עבודה.

מכל מקום, ובטרם נדרש ליישומה של ההלכה, על נסיבות המקרה שלפנינו, נפנה להלן תחילה לדון בתשתית העובדתית שהונחה לפנינו.

152. התובע מבסס את תביעתו להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות כלפי מר מימון, על טענתו כי מר מימון, עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברות באופן שיש בו כדי להונות אותו או לקפח אותו בהיותו נושה של החברה, זאת מן הטעם שלשיטתו, היתה בידי מר מימון חוות דעת משפטית המורה לו לשלם לתובע את שכרו, וחרף זאת, ומבלי לידע את הדירקטוריון, בחר להימנע מלשלם לו את שכרו מטעמים נקמניים, ואף ביקש חוות דעת נוספת (מוטעית לטענתו), כדי לאפשר לו להימנע מלעשות כן.

אשר לחוות הדעת המשפטיות, נקדים ונאמר כי אלו, אם וככל שניתנו, לא הוצגו בפנינו. בהקשר לכך טען בא כוחו של מר מימון כי ביקש ממר מימון שינסה לאתר את חוות הדעת אליה היפנה התובע, אך כזו לא אותרה, הדבר היחיד שאותר, הוא תשדורת הודעת דוא"ל שכתבה רואת החשבון שרון שתוי כהן מיום 31.3.2009, שם היא מתייחסת לחוות דעת משפטיות שניתנו לחברה בעניינו של התובע. יצוין כי ההודעה הוצגה לעיון בית הדין והצדדים וצורפה לסיכומי הנתבע 3. עם זאת, בכל הנוגע לחוות דעת משפטית ולתוכנה, הבהיר ב"כ הנתבע 3 כי הוא מתנגד להצגתה, מעבר לכך שלא אותרה (ראה דבריו לפרוטוקול: בעמ' 110, ש': 9-16).

ב"כ הנתבעות 1-2 הוסיף כי כל חוות הדעת, ככל שניתנו ואם ניתנו, ניתנו לנתבעת 1 ו-2, והנתבעות 1 ו-2 מתנגדות להצגת כל חוות דעת משפטית או לכל דיון משפטי בחוות הדעת שניתנו להן באשר הן לחסויות (ראה דבריו לפרוטוקול: בעמ' 111, ש': 2-4). התובע מצדו לא עמד על הצגתן של חוות הדעת, כך שלא רק שחוות הדעת לא הוצגו לפנינו, ולא ברור אם ניתנו, אלא שגם התובע אשר משוכנע כי ניתנו אותן חוות דעת, אינו יודע מה היה תוכנן. את טענותיו לגבי תוכנה של חוות הדעת של עו"ד איתן שמואלי, מבסס התובע על העולה מתוך תכתובת הדואר האלקטרוני (להלן – דוא"ל) שהוחלפה בינו לבין מר מימון במועדים שקדמו להגשת תביעתו הראשונה.

153. הודעת הדוא"ל שהוחלפו בין התובע למר מימון בנושא תשלום שכרו של התובע, צורפו כנספחים יג' ו-יד לכתב התביעה המתוקן, ובהמשך אומצו לתצהיריו של התובע.

כעולה מנספח יג' הנ"ל, ראשיתה של ההתכתבות בהודעת דוא"ל ששלח התובע למר מימון ביום 19/10/08, תחת הכותרת "תשלום שכר", שבה טען כי מספר ימים קודם לכן מסר למר מימון חשבונית לתשלום משכורת חודש ספטמבר והוא מציין כי אף שכר חודש אוגוסט לא

153. הודעת הדוא"ל שהוחלפו בין התובע למר מימון בנושא תשלום שכרו של התובע, צורפו כנספחים יג' ו-יד לכתב התביעה המתוקן, ובהמשך אומצו לתצהיריו של התובע.

כעולה מנספח יג' הנ"ל, ראשיתה של ההתכתבות בהודעת דוא"ל ששלח התובע למר מימון ביום 19/10/08, תחת הכותרת "תשלום שכר", שבה טען כי מספר ימים קודם לכן מסר למר מימון חשבונית לתשלום משכורת חודש ספטמבר והוא מציין כי אף שכר חודש אוגוסט לא שולם במלואו שכן נשארה יתרה שלא שולמה בסך 9,090 ₪ (לפני קיזוז מס במקור של 30%). בהודעה זו מבקש התובע ממר מימון כי ינחה את אנשי הכספים לתשלום מיידי.

לא הוצגה לפנינו תשובה אף להודעה זו, וביום 27/10/08 חזר התובע ופנה בהודעת דוא"ל למר מימון, תחת הכותרת "תשלום שכר", שבה הלין על כך שמר מימון אינו עונה לו ואף תהה האם מדובר בניסיון להשפיל אותו, תוך ציון כי הוא מדרדר את מערכת היחסים בין השניים

וחבל. עוד מציין התובע כי התעלמות מצד מר מימון לא תפתור את הבעיה וחוזר ודורש לקבל את השכר והפרש השכר המגיע לו.

גם להודעה זו לא הוצגה לפנינו תשובה, וביום 28/10/08 שב התובע ופונה למר מימון בהודעת מייל נוספת תחת הכותרת "תשלום שכר", בה הוא מלין על כך שבקשותיו החוזרות ונשנות

לתשלום שכרו הנ"ל לא נענות ודורש כי ינחה את אנשי הכספים לשלם לו מיידית את מלוא השכר המגיע לו.

ודוק, בהודעת מייל זו מוסיף התובע: "חוסר ההתייחסות לבקשותי החוזרות ונשנות הינו מעליב מעבר לכך הנזק הכספי שנגרם לי גבוה ביותר. אני תקווה כי זו פנייתי האחרונה בנושא".

לא הוצגה לפנינו תשובה להודעה זו ואף לא התכתבות נוספת בסמוך לאחר מכן. ההתכתבות הנוספת שהוצגה לפנינו בעניין זה היא מחודש דצמבר וצורפה כנספח יד' לכתב התביעה המתוקן.

154. מעיון בנספח יד' הנ"ל, עולה כי תחילת ההתכתבות בשלב זה היא בהודעת דוא"ל ששלח מר מימון לתובע ביום 9/12/08 תחת הכותרת "חתימה על העברה בנקאית", שבה הוא מלין על

סירובו של התובע לחתום על אותה העברה בנקאית, וטוען שהתובע "מספר סיפורים" וכי הוא-מר מימון כבר "לא קונה אותם".

בתשובה לכך עונה התובע בהודעת דוא"ל מאותו יום כי פעל על פי ייעוץ משפטי שקיבל, כי תשלום שכר הוא בקדימות לכל דבר אחר, וכי למרות חוות הדעת שקיבל, הוא חתם על ההעברה הבנקאית.

התובע חותם את פנייתו זו במילים: "מה לעשות חתמתי ובליבי עוד נשארה מעט תקווה כי תתפכח, ותפעל לתשלום שכר ושחרור טופס 161..."

על כך משיב לו מר מימון בהודעת דוא"ל מאותו יום, עדיין תחת הכותרת "חתימה על העברה בנקאית", כדלקמן:

"קראתי את הכל, לגבי המשכורות שלך ולגבי טופס 161 כמו שאתה יודע ביקשתי מעו"ד החברה איתן שמואלי חוות דעת כיצד עלי לפעול בעניין מאחר שאתה לא מנכ"ל יותר ואתה בעל מניות בליטו וגם ביקשתי ממך מספר פעמים לדבר עם איתן בנושא זה. לי אין, ואני

חוזר ואומר אין לי סיבה לפגוע בך ובמה שמגיע לך. שוב פעם דבר עם איתן בעניין הטלפון שלו .... ברגע שהעניין יוסדר אין לי שום בעיה לשחרר את זה. לי אישית לא יוצא כלום

מהעניין הנ"ל. יש לך עו"ד שאם אתה לא רוצה לדבר עם איתן אז שעוה"ד שלך ידבר אתו. שוב פעם בהצלחה בכל הייעוצים המשפטיים שאתה מקבל".

ביום 10/12/08 בשעה 22:17 משיב התובע בהודעת דוא"ל למר מימון, כדלקמן:

"מימון שלום,

הנדון: תשלום שכר ומתן טופס 161

בהמשך לתכתובת ולשיחתנו בנדון ולאחר שקיבלת את חוות דעתו של עו"ד איתן שמואלי.

אני מאוד מבקש תשובה ברורה ומידית לגבי כוונתך לביצוע האמור.

מימון, כולי תקווה לקבלת תשובה חיובית וכמובן תשלום שכר + טופס 161 המיוחל עד מחר.

בבקשה אל תמשוך אותי יותר, הנזק הנגרם לי ושייגרם לכל הצדדים הוא בלתי הפיך.

בברכה,

צפריר בכנר".

למחרת, ביום 11/12/08 בשעה 07:43 בבוקר משיב מר מימון לתובע בהודעת דוא"ל, תחת הכותרת "טופס 161 ותשלום שכר", כדלקמן:

"צפריר, רק אתמול קיבלתי את חוות הדעת של איתן ושירי אתמול לא היתה במשרד כך שהעניין בטיפול".

על כך משיב התובע בהודעת דוא"ל מאותו יום בשעה 09:58, כדלקמן:

"בוקר טוב מימון,

מדוע לתשלום צריך את שירי? מדובר על תשלום כנגד חשבוניות. החשבוניות נמצאות בהנה"ח (חלק מע"מ חודש אוגוסט תשלום שכר ספטמבר, אוקטובר, נובמבר).

בבקשה תנחה את אנשי הכספים להכין את הצ'ק.

נסעתי לצפון לנסות לסגור על מבנה משרדים נייד... חוזר להערכתי בצהריים.

צפריר".

ולכך משיב מר מימון בהודעת דוא"ל מאותו יום בשעה 19:26, תחת הכותרת "טופס 161 ותשלום שכר", כדלקמן:

"צפריר, הייתי כל היום בפגישות עם בעלי אגח"ים, נטפל בכל ביום א' בבוקר".

והתובע משיב לו בהודעת דוא"ל מיום 12/12/08 בבוקר, תחת הכותרת "טופס 161 ותשלום שכר":

"עדכן אותי... בבוקר אני בעכו בפגישות".

המסמך הבא בהתכתבות הוא הודעת דוא"ל מיום 14/12/08 ששלח התובע אל מר מימון עם העתק למשרד עורכי דינו, כדלקמן:

"לכבוד דוד מימון מנכ"ל ליטו גרופ

הנדון: תשלום שכר

לבקשתך המתנתי פרק זמן נוסף של מס' ימים, בתקווה כי תפעל, כפי שהבטחת לתשלום שכר ולקבלת טופס 161.

היום התברר, פעם נוספת, שגם לאחר קבלת חוות הדעת, אתה עושה ככל שניתן בניסיון להרוויח זמן תוך מסירת אינפורמציה שיקרית.

אני מודיע לך בזאת כי אין בכוונתי להמתין מעבר למחר עד שעה 12:00 בצהרים לקבלת מלוא שכרי ושחרור טופס 161 על שמי.

לצערי לא תיוותר בידי כל ברירה, אלא להגיש לאלתר תביעה לבית הדין לעבודה, נגד החברה ונגדך אישית בצירוף הוצאות שנגרמו ויגרמו לי בשל כך.

בכבוד רב,

צפריר בכנר

העתק" עו"ד רוברט יוחאי".

לא הוצגה לפנינו תשובה להודעת מייל זו, ואף אין חולק כי לא שולם לתובע שכר ואף לא ניתן לו טופס 161. ואמנם, ביום 18/12/12 הגיש התובע את תביעתו הראשונה לבית הדין.

155. על פני הדברים, מתוך הודעת המייל של מר מימון מיום 9/12/08 עשוי להשתמע כי חוות הדעת שלטענתו ביקש מעו"ד שמואלי כאמור בהודעת דוא"ל זו, מתייחסת הן לסוגית תשלום השכר והן לסוגית מתן טופס 161. כך גם מתשובתו מיום 11/12/08 תחת הכותרת "טופס 161 ותשלום שכר", עשוי להשתמע כי חוות הדעת שהתקבלה יום קודם לכן לדבריו, מתייחסת לשני עניינים אלו. ואולם, כאשר נחקר מר מימון בחקירתו הנגדית לפנינו בעניין זה, הוא השיב:

"ש. אני מפנה אותך לנספח יד לכתב התביעה המקורי, מייל מיום 12.12.2008, אתה כותב שם שרק אתמול קיבלת את חוות הדעת של איתן ואני שואל איזה חוות דעת קיבלת מאיתן שמואלי שאליה אתה מתייחס במייל הזה בתשובה לדרישת התובע לקבל את שכרו?

ת. תמשיך לקרוא את כל המשפט. אני מפנה אותך לנדון, אני מתייחס לטופס 161. כאשר בית הדין שואל אותי על איזה חוות דעת של עו"ד איתן שמואלי אני מדבר, אני משיב: שחוות הדעת שהתכוונתי אליה היא חוות הדעת לגבי טופס 161 של התובע" (ראה: עדותו בעמ' 111 לפרוטוקול ש': 18-23).

הנה כי כן, ברי מתוך עדותו של מר מימון, כי ניתנה חוות דעת של עו"ד שמואלי בעניינו של התובע, אך לדבריו המדובר היה בחוות דעת בעניין טופס 161 ולא בעניין שכרו של התובע. דא עקא, שלטענת הנתבעים חוות הדעת לא אותרה ובכל מקרה אפילו היתה מאותרת הם מתנגדים להצגתה.

בהמשך חקירתו הנגדית, הוסיף מר מימון והעיד במענה לשאלות ב"כ התובע, כדלקמן:

ש. אני מפנה אותך לנספח יד לכתב התביעה המתוקן בתיק הראשון, ביום 12/12/08 קיבלת דרישה מהתובע לקבל את שכרו, האם בתאריך זה התובע היה עובד של ליטו גרופ או ליטו נדלן?

ת. של ליטו גרופ הוא לא היה עובד ושל ליטו נדלן הוא היה מנכ"ל.

ש. והיה מגיע לו שכר עבור תפקידו כמנכ"ל בליטו נדלן?

ת. לא בעיני ולא בעיני החשב.

לשאלת בית הדין למה לא הגיע לו שכר אני משיב כי הוא לא עשה שום עבודה.

ש. אז למה החברה לא פיטרה אותו מתפקיד מנכ"ל ליטו נדלן?

ת. סתם. לא היה קטע לפטר או לא לפטר, הוא נשאר בטייטל וזהו.

ש. למה במייל הזה אתה כותב לו שהעניין בטיפול ואתה לא אומר שלדעתך לא מגיע לו שכר?

ת. כמו שאמרתי קודם. עם מי שדיברתי זו שירי שהיתה מנהלת כח אדם, היא אמרה לי שהיא קיבלה חוות דעת מכתב מאיתן שהיא חושבת שזו חוות דעת. היא לא היתה באותו יום בעבודה ואני אמרתי שאני אבדוק מה זה, ובאמת, יום אחרי זה שלחתי מייל לשיקו שיבדוק בכלל מה כל הדרישות של התובע"(ראה: עדותו בעמ' 122 לפרוטוקול ש': 15-28).

ואשר לעצם אי תשלום שכרו של התובע, העיד מר מימון לפנינו:

"ש. תאשר לי שמי שהתנגד לחתום על שיק לשכרו של התובע זה אתה.

ת. לא נכון.

ש. מי עוד התנגד?

ת. כולם, שזה שיקו ומהלך הרוח בחברה.

ש. היתה החלטת דירקטוריון לא לשלם?

ת. אני לא יודע. ביקשו חוות דעת בעניין מעו"ד גולדברג והוא הכין את חוות הדעת והגיש לדירקטוריון.

ש. והדירקטוריון החליט לא לשלם?

ת. לא זוכר" (ראה: עדותו בעמ' 123 לפרוטוקול ש':1-9).

אשר לטענה כי שיקו (מר עבו) התבקש לבדוק את דרישות התובע, וכי אי התשלום נעשה בעצה אחת עמו, העיד מר עבו לפנינו, כדלקמן:

"ש. מי הורה לך להפסיק לשלם לו, אתה לא מוסמך להחליט להפסיק לשלם?

ת. עשיתי את הדברים יד ביד עם דוד מימון.

ש. אני אומר לך שמי שהורה לך להפסיק לשלם לו זה מר דוד מימון.

ת. אמרתי שעשיתי דברים יד ביד עם דוד מימון. גם דוד מימון בנקודת הזמן הזו, לפי מיטב זכרוני לא היה בטוח במאה אחוז במהלך שהוא הולך לעשות, אם אני לא טועה התייעצנו אפילו עם עוה"ד של החברה וכך פעלנו" (ראה: עדותו בעמ' 88 לפרוטוקול ש': 8-15).

וכאשר נשאל באופן ספציפי לגבי חוות הדעת המשפטית כנטען על ידו, השיב:

ש. הייתה ישיבה שנוכחת בה או סיכום עם איתן שמואלי עוה"ד או המזכיר של החברה, שהוא יתן חוות דעת לגבי השאלה אם יש לשלם את השכר? אמרת שפניתם לעוה"ד של החברה, מי זה עוה"ד של החברה?

ת. אני לא זוכר אם מי התייעצנו, יכול להיות שהתייעצנו עם איציק גולדברג ועם איתן שמואלי.

"ש. אני אומר לך שעו"ד איתן שמואלי, המזכיר של החברה, והיועץ המשפטי שלה, הוציא חוות דעת כתובה באותה תקופה, בין אפריל לאוגוסט 2008 , שבה הוא כותב שכן צריך לשלם את השכר.

ת. אני לא זוכר כל כך את הפרטים המדויקים בנושא הזה.

ש. ראית חוות דעת של עו"ד שמואלי בנושא של שכרו של התובע?

ת. לא זוכר, אני חושב שלא" (ראה: עדותו בעמ' 88 לפרוטוקול ש':22-32).

156. הנה כי כן, הנתבעים לא חלקו על כך שניתנה חוות דעת של עו"ד שמואלי בעניינו של התובע, אלא שלשיטתם חוות דעת זו עסקה בטופס 161 ולא בשכרו של התובע.

אין חולק כי מדובר במסמך שחוסה תחת הגנת החיסיון שבין עו"ד ללקוח, אלא שלעניין זה יש לזכור כי החיסיון הוא לטובת הנתבעות 1-2, אשר רשאיות לוותר עליו, למצער כדי להוכיח שכטענתן חוות הדעת עסקה רק בסוגית טופס 161 ולא בתשלום שכרו של התובע.

מכל מקום טענו הנתבעים כולם כי לא אתרו את אותה חוות דעת.

בנסיבות מצטברות אלו, אי הצגת חוות הדעת פועל לחובת הנתבעים בכל הנוגע להוכחת טענתם כי חוות הדעת עסקה רק בטופס 161 ולא בשכרו של התובע.

מנגד, ובכל הנוגע לתוכנה של חוות הדעת, השערות התובע ומחדלי הנתבעים כמבואר לעיל, לא די בהן כדי לקבוע פוזיטיבית כי חוות הדעת אישרה לשלם לתובע את מלוא שכרו לכל התקופה כנתבע על ידו.

אי לכך, אין בידינו לקבוע כי מר מימון פעל כסברת התובע בניגוד מפורש לחוות דעת משפטית שקיבל.

157. זאת ועוד, לגופם של דברים, די להתרשם מדיוננו המפורט כאמור ברישא לדברים כדי להיווכח ששאלת זכאותו של התובע לשכר, לא כל שכן השכר שדרש לשלם לו, איננה חד משמעית, וברי, לאור התוצאה אליה הגענו כי לא היה מקום לשלם לתובע את מלוא השכר שדרש.

בנסיבות אלו, וגם אם לטעמנו היה מקום לשתף את התובע בבעייתיות הנוגעת לתשלום השכר שדרש ולנסות למצוא פתרון ביניים בסוגיה זו, וגם אם היה מקום להשיב לפניותיו של התובע בזמן ולא להתעלם מהן – אין בידינו לקבוע בסופו של יום כי אי תשלום שכרו של התובע, עולה כדי פעולה זדונית שנועדה להונות או לקפח את התובע, כטענתו.

158. יתרה מכך, כפי שבואר לעיל, במובחן מהדין הכללי, הרי שבמסגרת משפט העבודה הושם הדגש בכל הנוגע לשימוש לרעה במסך ההתאגדות, על אחריותו המוגברת וחובות האמון המיוחדות שחב בעל החברה כלפי עובדיו מחד, ומאידך על התוצאה הנובעת מהפרתן, של חובות אלו, היינו הותרת העובד בפני "שוקת שבורה" עת החברה חדלה מכל פעילות ואינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי העובד מבלי שהובטח כי העובד יוכל להיפרע את זכויותיו, ולא זה המקרה שלפנינו. בענייננו, המדובר בעובד שבמועדים הרלוונטיים הוא עצמו היה גם דירקטור בחברה וגם בעל מניות משמעותי בחברה.

לא זו אף זו. המדובר במי שהיה בנוסף לכל גם מנכ"ל החברה עד סמוך לאותו מועד, ואף מבלי להידרש לשאלת "אשמו" של התובע במצב הקשה אליו הגיעה החברה, ברי כי התובע היה מודע היטב למצבה הכספי של החברה ולא מדובר בנסיבות של עובד שניצב ללא כל הכנה בפני "שוקת שבורה". ודוק, הגם שלא היה חולק לגבי מצבה הכלכלי הקשה של החברה, לא נטען כי נכון לאותו מועד היתה החברה חדלת פירעון.

159. משאלו הם פני הדברים, התוצאה היא שטענות התובע כלפי מר מימון אינן מקימות לו עילה להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעות כעובד הנתבעות, לא מן ההיבט של הפרת אחריות כלפיו ולא מן ההיבט של הותרתו כביכול בפני שוקת שבורה.

אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל במצטבר – תביעתו של התובע כלפי מר מימון, נדחית.

סוף דבר

160. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל בפסק דיננו, התוצאה היא שטענות הקיזוז של הנתבעות כלפי התובע – נדחות. כך גם תביעת התובע כנגד מר מימון – נדחית.

תביעת התובע כנגד ליטו גרופ מתקבלת באופן חלקי בלבד, ואנו מחייבים את ליטו גרופ לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. הפרשי שכר לתקופה 1/9/08 עד 3/2/10 בסכום כולל של 177,100 ₪ ברוטו.

ב. דמי הודעה מוקדמת ודמי הסתגלות בסכום כולל של 246,773 ₪ ברוטו.

הסכום כאמור בסעיף קטן א' לעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/6/09 ועד לתשלום המלא בפועל. הסכום כאמור בסעיף קטן ב' לעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11/9/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעות להורות לחברת הביטוח שבה בוטח התובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, להעביר לבעלות התובע את כל הכספים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים כל שמו, לרבות כספים שהופרשו בגין פיצויי פיטורים, ולהמציא לשם כך כל מסמך שיידרש כדי להעביר את הבעלות כאמור על שמו של התובע.

אשר להוצאות ההליך - לאחר שנתנו דעתנו לסכום התביעה הכולל שנפסק לזכות התובע, לחלק המצומצם שנפסק מתוך סכום שתי התביעות המאוחדות שהוגשו, כמו גם לדחיית טענות הקיזוז שהעלו שתי הנתבעות, אנו מחייבים את שתי הנתבעות: ליטו נדל"ן וליטו גרופ ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובע בסכום כולל (לרבות בגין שכ"ט עורך דין) בסך 40,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, בשל דחיית תביעתו של התובע כנגד מר מימון, אנו מחייבים את התובע לשאת בהוצאות מר מימון בסכום כולל (לרבות בגין שכ"ט עורך דין) בסך 8,000 ₪. סכום זה ישולם מתוך ההוצאות שפסקנו לעיל לטובת התובע, וזאת בתוך 30 יום מהיום שבו ישלמו הנתבעות לתובע את ההוצאות שנפסקו, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ז, (02 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.