לפני מונחת בקשת הנתבעת מס' 1 לבטל פסק דין שניתן כנגדה ביום 3.6.2012 בהעדר התייצבות.

הבקשה הוגשה על ידי נתבעת מס' 1 ביום 20.6.2013.

לאחר שעיינתי בתגובה עולה כי פסק הדין נמסר כדין לנתבעת מס' 1 ביום 2.7.2012 ואילו האזהרה בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נמסרה ביום 5.12.2012.

עוד עולה כי בא כח הנתבעת מס' 1 הודיע לתיק בית המשפט ביום 13.3.2013 כי ייצוג הנתבעת מס' 1 עבר למשרדו לצורך הגשת בקשה לביטול פסק דין.

בבקשה המונחת לפני התבקש להאריך את המועד להגשתה. התובעת מתנגדת להארכת המועד מאחר ולא צוין טעם מיוחד לעשות כן.

אכן למקרא הבקשה לא צוין טעם מיוחד מדוע יש להאריך את המועד. אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע לאחר שבא כח הנתבעת מס' 1 הודיע בחודש מרף 2013 כי הוא מייצג לצורך הגשת בקשה לביטול פסק דין הבקשה הוגשה לאחר כשלושה חודשים.

בשים לב לכך דין הבקשה לביטול פסק דין והארכת מועד להידחות על הסף. מדובר באיחור משמעותי של כשנה אשר לא הונח בצידו כל טעם בכלל או טעם מיוחד בפרט ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשה להאריך את המועד.

בשים לב לכך אני דוחה את הבקשה.

הנתבע תמס' 1 תישא בהוצאות התובעת בסך של 1000 ₪.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.