בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1. בחודש דצמבר 2008 הגישה התובעת כנגד הנתבע ונתבעת נוספת ששמה הדיה עוסמאן תביעת פינוי בסדר דין מקוצר ותביעה כספית בסך של 13,266 ₪. בסעיף 2 לכתב התביעה נכתב כי הנתבעים הינם שוכרים בשכירות מוגנת בדירת מגורים הידועה כחלק מחלקה

144 בגוש 18010 בעכו העתיקה מכוח הסכם שכירות מוגנת מיום 1/8/95 אשר העתקו צורף לתביעה.

2. תקנה 202 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לתובעת להגיש תביעה בסדר דין מקוצר כאשר מדובר בתביעה לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר חל עליו. דהיינו, התביעה כפי שהוגשה בתיק זה לא היתה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר ולכן היה על בית המשפט למחוק את כותרת התביעה. כיוון שהדבר לא נעשה, נפל פגם ממשי בהליך שקדם למתן פסק הדין המצדיק ביטול של פסק הדין מחובת הצדק. ברי כי לא ניתן לקבל את ההסבר של ב"כ התובעת במסגרת סעיף 22 לתגובה לפיו מדובר לכל היותר בטעות טכנית. צודק ב"כ הנתבע בטענתו לפיה התכלית של תקנה 202(3) הנ"ל הינה להבחין בין בעלי זכות דיירות מוגנת לבין שוכרים רגילים ולאפשר לדיירים המוגנים לברר את טענותיהם כנגד תביעת הפינוי בהליך משפטי מלא.

3. אין מחלוקת כי התביעה נמסרה כדין לנתבעים, אשר לא הגישו בקשת רשות להתגונן או כל בקשה אחרת ולכן ניתן פסק דין המקבל את התביעה ביום 15/2/09.

4. ביום 29/4/12 , בשיהוי לא מוסבר של שלוש שנים, נפתח תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין שמספרו 02-48165-12-9. כיוון שלא הוגשה תשובה לתגובה, לא נסתרה טענת התובעת לפיה הנתבע קיבל את אזהרת ההוצאה לפועל ביום 17/4/13.

5. ביום 24/11/13 הוגשה הבקשה שלפניי. במסגרת הבקשה לא מתייחס הנתבע לאישור המסירה של אזהרת ההוצאה לפועל. הנתבע טוען כי נודע לו אודות פסק הדין המורה על פינוי מס' ימים לפני הגשת הבקשה כאשר נאמר לו בעל פה כי ביום 27/10/13 יבוצע צו הפינוי. הנתבע מצרף לבקשתו סיכום אישפוז מיום 9/9/13 ממנו עולה כי הנתבע מרותק למיטה אחרי נפילה מזה חודשים וסובל משברים מרובים בחוליות ובטרוכנטר. עוד עולה כי הנתבע סובל מאנמיה, מחלת ריאות כרונית על רקע עישון וחולשה כללית. כמו-כן צורף אישור לפיו הנתבעת נמצאת בבית חולים גריאטרי מיום 9/9/08.

6. ב"כ התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה כיוון שהוגשה ללא תצהיר מתאים וכיוון שהוגשה באיחור של קרוב לחמש שנים לאחר שניתן פסק הדין. בנסיבותיו של תיק זה לא מצאתי לנכון לקבל טענות אלו. המועד הקובע בכל הנוגע להגשת בקשה לביטול פסק דין הוא המועד שבו קיבל הנתבע את פסק הדין או היתה לו ידיעה ממשית וחד משמעית בדבר תוכנו. על פי נתוני התיק המועד הזה הוא לכל המוקדם ביום 17/4/13. לאור חומרת הפגם שנפל בהליך שקדם למתן פסק הדין, אני סבור כי ראוי להאריך את המועד להגשת הבקשה עד למועד הגשתה בפועל , למרות שלא הוגשה בקשה להארכת מועד ולא ניתן הסבר מפורט למחדל. יש לציין לעניין זה כי הוצגו מסמכים רפואיים, אשר יש בכוחם לקשור בין מצבו הבריאותי הקשה של הנתבע לבין האיחור בהגשת הבקשה והמחדל הדיוני שהביא למתן פסק הדין.

7. עוד טוענת ב"כ התובעת כי אין מקום לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט וזאת לאור חולשת טענות ההגנה וקיומה של הפרת יסודית של הסכם השכירות בדמות אי תשלום דמי שכירות לאורך זמן. לעניין זה נטען כי חוב דמי השכירות עומד כיום על סך של 34,822 ₪ וזאת לאחר שהופחתו 23 אלף ₪ אשר שולמו על ידי הנתבע מאז מתן פסק הדין ועד למועד הגשת התגובה. כידוע, כאשר ישנה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, אין מקום לבחון את טענות ההגנה .

8. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 15/2/09, מחיקת כותרת התביעה ועל סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 02-48165-12-9. לאור תרומת מחדליו הדיוניים של הנתבע להתמשכות ההליכים, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בגובה הפיקדון.

המזכירות תעביר את הפיקדון בסך של 1,000 ₪ על פירותיו לב"כ התובעת ובכך ישולמו ההוצאות שנפסקו לחובת הנתבע במסגרת החלטה זו.

הנתבע יגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 15/4/14. ככל שלא יוגש כתב הגנה תסרוק המזכירות את הבקשה לביטול פסק דין ככתב הגנה בתיקיית כתבי טענות.

ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.