1. המשיב הגיש לביצוע כנגד המבקש 3 שיקים שבוטלו ע"ס כולל של 80,000 ₪ החתומים בחתימת המבקש לפקודת נפרעים שונים והמוסבים למשיב (להלן: "השיקים").

2. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השיקים וטען כי בתקופה הרלוונטית עבד כשכיר אצל חברת סעיד עותמאן בע"מ (להלן: "החברה") והחזיק בנפקס/י שיקים במקום עבודתו.

לטענת המבקש, השיקים נשוא תיק זה נגנבו ע"י החברה או מי מטעמה, מולאו הפרטים החסרים שבהם והועברו למשיב.

המבקש טען שלא ניתנה לו תמורה כלשהי בגין השיקים, והוא לא הגיש תלונה ו/או תביעה כנגד החברה, או מנהליה, לאור היחסים הטובים ששררו ביניהם (שכנים וחברים מילדות) ולאור העובדה שהמבקש היה עובד של החברה ותלוי בה מבחינה כספית ולאור התחייבות החברה לשלם תמורת השיקים למשיב.

3. עפ"י ההלכה הפסוקה, בשלב זה של הדיון ביהמ"ש אינו אמור להכריע בבקשה על סמך מהימנות עדותו של המבקש וביהמ"ש אמור להכריע בשאלה אם טענות המבקש, במידה ונכונות הן, יכולות לשמש הגנה כנגד בקשת הביצוע.

התשובה לשאלה הנ"ל, הינה חיובית, הרי במידה ונכון הדבר שהשיקים נגנבו ממגירתו של המבקש, הרי הם לא נמסרו לנפרעים כמשמעות מונח זה בסעיפים 20 לפקודת השטרות, ובהעדר מסירה, ההתקשרות עפ"י השטר אינה בת פעל.

4. אמנם גירסת המבקש מעלה תהיות, אולם, אין לומר שהיא קרסה בחקירה הנגדית ויש מקום לבררה.

5. לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן בפני בקשת הביצוע והתצהיר שצורף לבקשה ישמש כתב הגנה בתיק העיקרי.

6. הוצאות בקשה יוטלו ע"י ביהמ"ש אשר יכריע בתיק העיקר ועפ"י שיקול דעתו.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.