החלטה זו נסבה על בקשת התובע לפסילת חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה מטעם בית המשפט, ולחילופין למינוי מומחה רפואי נוסף.

התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת עבודה שארעה ביום 3.1.02 בעת שהחליק מסולם עליו עמד, וכתוצאה ממנה נפגע בגבו ובצווארו.

התובע טען לקיומה של נכות בעקבות התאונה, ולשם כך צירף חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו, ד"ר דוד אנג'ל, אשר קבע כי נותרה לו נכות משוקללת בשיעור של 23.5% לפי החלוקה שלהלן: 15% בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני, וכן 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

בעקבות כך, הגישו הנתבעות במשותף חוות דעת של מומחה רפואי מטעמן, של ד"ר שי פריימן, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות כלשהי בעקבות התאונה.

זה המקום לציין, כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדה רפואית לערערים קבעה, כי לתובע נותרה נכות משוקללת לצמיתות בשיעור של 19% לפי החלוקה הבאה: 10% בשל הגבלה בעמוד שדרה צווארי, ו-10% בשל הגבלה בעמוד שדרה מותני.

לנוכח הפער בין חוות הדעת, מונה בהסכמת הצדדים ד"ר מיכאל טנצמן כמומחה מטעם בית המשפט אשר בדק את התובע וקבע אף הוא, כמו המומחה מטעם הנתבעות, כי לתובע לא נותרה נכות בעקבות התאונה.

עם קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ביקש התובע לשלוח לו שאלות הבהרה והמומחה מסר תשובות מפורטות ובהן שב ואישר את עמדתו ואת הממצאים המפורטים בחוות דעתו.

לאור זאת, ביקש התובע לחקור את המומחה על חוות דעתו, וגם אז שב המומחה ואישר את מסקנותיו שבחוות הדעת, ומכאן הבקשה של התובע לפסילת חוות הדעת, ולחילופין מינוי מומחה נוסף.

בעקבות חקירת המומחה, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים בקשר לשאלה שבמחלוקת.

בתמצית טיעוניו טוען התובע, כי המומחה מטעם בית המשפט שגה כאשר לא קבע לו נכות לצמיתות, בניגוד לממצאים אליהם הגיע המומחה מטעמו ובניגוד לקביעה של הועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל מיום 21/5/2006, אף שמדובר לכל הדעות בגוף ציבורי וניטראלי. עוד טוען התובע, כי המומחה מטעם בית המשפט שגה כאשר לא התייחס בחוות דעתו לממצאי בדיקת סי.טי שנעשתה לו סמוך לאחר התאונה בתאריך 18/2/2002, אשר הדגימה בלט דיסק שטוח בחוליות L5-S1 בעמוד שדרה מותני. עוד טוען התובע, כי המומחה מטעם בית המשפט שגה שוב כאשר מסר בחקירתו כי לממצא הנ"ל אין שום משמעות קלינית ואין בו כדי להקנות נכות שקשורה לתאונה.

לעומת זאת, טוענים הנתבעים כי לא נפל כל פגם בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט או בדרך פעולתו ובכל מקרה, לא מתקיימים במקרה דנן, הקריטריונים לשם פסילת חוות הדעת או מינוי מומחה נוסף.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את הבקשה ולהלן אפרט את נימוקיי לכך.

אפתח בכך, כי כל הנימוקים שצוינו בסיכומי התובע ביחס לפסילתו של המומחה מטעם בית המשפט בתיק אחר, שלא קשור לתיק שבפניי, או בנוגע לחקירתו על חוות דעת אחרות שהוגשו בתיקים אחרים, אינם רלוונטיים לענייננו כלל וכלל.

כפי שציינתי מקודם, אחד הנימוקים העיקריים עליהם מבסס התובע את בקשתו ביחס לקביעת נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני, מתייחס לממצאי בדיקת סי.טי מיום 18/2/2002. בניגוד לטענת התובע, כי המומחה התעלם בחוות דעתו ממצאי הבדיקה או כי הבדיקה כלל לא הונחה בפניו, אני מוצאת כי אין ממש בטיעון זה, שכן המומחה מציין מפורשות בעמודים 3 ו-4 לחוות הדעת, כי הוא עיין בשלוש בדיקות סי.טי שנעשו לתובע, כאשר אין מחלוקת כי בנוסף לבדיקה הנ"ל, התובע ערך שתי בדיקות נוספות בשנים 2005 ו-2006, והמומחה אף דן בעמדתו בקשר לממצאי הבדיקה. לפיכך, לא ברור לי מדוע טוען התובע בסיכומיו כי המומחה התעלם במודע מתוצאות הבדיקה ולא ציין בגוף חוות הדעת, כי ממצאי הבדיקה עמדו לנגד עיניו.

לגופו של ענין, המומחה מטעם בית המשפט הסביר באופן ברור ומשכנע, הן בחוות הדעת והן בחקירתו לפניי מדוע ממצאי בדיקות הסי.טי, אשר הצביעו כזכור על קיומו של בלט דיסק, אינם מקנים נכות בגין התאונה. בקצרה אציין, כי לפי דבריו של המומחה, הבלט הדיסקאלי אינו יכול להסביר את כאבי הגב להם טען התובע כיוון שהבלט לא גורם לחץ על חוט השדרה או על העצבים. ואם לא די בכך, הרי שלתובע 'עבר רפואי' בעמוד שדרה מותני וכי הממצא הנ"ל הינו ממצא על רקע ניווני טבעי וכי כבר בשנת 1997 נצפה יישור הלורדוזה המותני ומחלה נוספת הידועה כלימבוס ורטברה.

למעלה מכך, המומחה הסביר היטב הן בחוות הדעת והן בחקירתו בפני מדוע אין לקבל מסקנות הוועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל משנת 2006. בהקשר זה ציין המומחה כי הועדה פירטה בפרוטוקול שלה כי בבדיקות הסי.טי לא נמצאו פריצות דיסק אצל התובע או ממצאים אחרים הגורמים ללחץ על האלמנטים העצביים. חרף זאת קבעה הוועדה כי חלה החמרה במצבו של התובע לאור המגבלות בתנועות העמוד השדרה כפי שהודגמו במהלך הבדיקה של התובע, מבלי לנמק את קביעתה ביחס לסיבה שגורמת, כביכול, להגבלות אלו.

אגב זאת אבקש לציין כי הוועדה הרפואית הראשונה מטעם המל"ל אשר בדקה את התובע בשנת 2003, קבעה כי לתובע לא נותרו כל אחוזי נכות חרף הממצאים של בדיקת הסי.טי הראשונה משנת 2002 בדבר הבלט הדיסקאלי. לפיכך שותפה אני לדעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה לא ברור מה גרם לוועדת העררים לשנות את עמדתה ביחס לאחוזי הנכות אם הממצא היחיד שהונח לפניה גם בבדיקות סי.טי מאוחרות יותר, הוא אותו ממצא בדבר בלט דיסקאלי.

עד כאן בכל הקשור לעמוד השדרה המותני ואעבור כעת למחלוקת הקשורה לעמוד השדרה הצווארי.

אין מחלוקת כי התובע לא עבר בדיקת סי.טי של עמוד שדרה צווארי אף שוועדת העררים בהחלטתה מיום 19/3/2006 קבעה כי היא מעוניינת בבדיקת סי.טי של עמוד שדרה צווארי ומותני. כך או כך, המומחה מטעם בית המשפט מצא שאין כל עדות לדלדול שרירים בצוואר, אין עדות לספזם שרירי בצוואר או לנוקשות בשרירי הטרפציוס, וכי הבדיקה הנוירולוגית הקשורה לצוואר נמצאה תקינה לחלוטין.

לפיכך, בצדק, קבע המומחה מטעם בית המשפט שלא ברור מדוע אם כן התובע אינו מסוגל כלל להניע את צווארו. לכך יש להוסיף גם את העובדה כי התובע סובל מתסמונת הקליפל פייל שבאה לידי ביטוי בחיבור מולד בין גופי חוליות C6-C7בעמוד שדרה צווארי אשר גורמת להפחתה בתנועת הצוואר. ואם לא די בכך, הרי שבצילום עמוד שדרה צווארי מיום 18/4/2001 היינו כשנה לפני התאונה, נצפו שינויים ניווניים עם אוסטופיטים קדמיים ואחוריים והיצרות המרווחים בין חוליות הצוואר.

יתרה מזאת, התרשמותו של המומחה כי תלונותיו של התובע לגבי המגבלות בתנועות עמוד השדרה נובעות מחוסר שיתוף פעולה מכוון, היא התרשמות שמתיישבת היטב עם העדר ממצאים חבלתיים, ובכלל. אגב כך אבקש לציין, כי המומחה מטעם בית המשפט לא היה היחיד אשר התרשם משיתוף פעולה לקוי של התובע, ולשם כך אפנה להתרשמותם של רופאים נוספים שגם הם לא נתנו אמון בתלונותיו של התובע, כגון: הבודק הנוירולוג מטעם המל"ל, ד"ר שאהין, אשר ציין שיתוף פעולה חלקי בלבד מצד התובע; הוועדה הרפואית מטעם המל"ל משנת 2005, אשר ציינה כי התובע לא משתף פעולה בתנועות הצוואר; וכן המומחה הרפואי מטעם הנתבעות, ד"ר פריימן, אשר כתב כי בבדיקה הפיזיקאלית התובע אינו אמין ואינו משתף פעולה.

בהינתן הדברים הנ"ל, אני מקבלת את נימוקיו של המומחה מטעם בית המשפט מדוע לא נותרה נכות לתובע בעקבות התאונה, ומדוע אין לאמץ קביעת הוועדה הרפואית לעררים מטעם המל"ל.

לסיום, המקרה דנן אינו מגלה נסיבות חריגות המצדיקות היעתרות לבקשה. ויודגש, גם אם מתגלה פער ניכר בין עמדת המומחה הרפואי של בית המשפט לבין עמדה רפואית אחרת, כגון של המל"ל, הכלל הוא שפער זה אינו מהווה כשלעצמו טעם מיוחד המצדיק מינוי מומחה נוסף.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

לפנים משורת הדין אין צו בגין הוצאות.

המזכירות תמציא עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, דד' סיוון תשע"ד, 02 יוני 2014, בהעדר הצדדים.