עניינו של תיק זה בתביעה שטרית, אשר ראשיתה בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בעפולה.

עסקינן ב – 5 שיקים, משוכים מחשבונה של חברת מיטלס טריידס נצרת בע"מ (ולהלן: החברה) ערוכים לפקודת הנתבע 2 על סך 3,450 ₪ כל אחד, שזמני פירעונם החל מיום 2.6.08 ובכל 2 לחודש שלאחר מכן.

השיקים הופקדו לחשבון בנק אך חוללו מחמת הגבלת חשבון.

ואלה טענות התובעת:

במסגרת פעילותה השוטפת ביצעה התובעת ניכיון ל - 3 שיקים ע"ס 10,000 ₪ כל אחד, משוכים ע"י החברה ומועדי פירעונם אוקטובר נובמבר 2007. השיקים נמסרו לתובעת על ידי מר עימאד שאהין (ולהלן: עימאד), ותמורתם שולמה במלואה לאחר ניכוי עמלה.

בעקבות חילול השיקים פנתה התובעת פעמים רבות לחברה ודרשה את חובה. ביום 2.12.07 הגיעו הצדדים לידי הסכם בכתב לפיו תמורת השיקים הראשונים תמסור החברה 6 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד (להלן: השיקים השניים).

בעקבות חילול שניים מבין השיקים השניים פתחה התובעת תיק הוצל"פ כנגד החברה וכנגד עימאד לביצוע השיקים הראשונים. התובעת מציינת בסיכומיה כי עשתה כן, נוכח העובדה שעימאד ערב לשיקים אלה.

לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל הגיעו הצדדים בתיק להסכמה נוספת (אף זו בכתב), לפיה לסילוק החוב ישולם סך של 34,500 ₪ ב – 10 שיקים דחויים, משוכים מחשבון החברה בבנק מרכנתיל. מועד פירעון השיק הראשון 15.2.08.

להבטחת פירעונם של שיקים אלה ניתנה ערבותו של עו"ד שלופה, הנתבע בתיק זה.

חלק מהשיקים הללו חוללו ואת פירעונם תובעת התובעת בגדרי תיק זה.

טענת ההגנה היחידה שהעלה הנתבע בגין השיקים הנ"ל הינה כי בינו ובין הגב' עליזה אקוקה מזכירת התובעת והאחראית על הגבייה הוסכם, כי התובעת לא תפעל נגדו אלא לאחר שתמצה את ההליכים כנגד החברה.

טענה זו אינה נכונה. הדברים מעולם לא סוכמו עם הנתבע ואם היה לתובעת ספק כי השיקים לא ייפרעו לא הייתה עורכת את ההסדר.

בחקירתה הנגדית לא נשאלה הגב' אקוקה בנושא ההתחייבות הנטענת וגרסתה לא נסתרה.

ככל שהיה ממש בגרסה חזקה כי זו הייתה מקבלת ביטוי בכתב בהסכם שנערך.

בנסיבות העניין אין לנתבע כל הגנה ויש לחייבו בפירעון השטרות.

ואלה טענות הנתבע

הנתבע מאשר כי התובעת פתחה תיק הוצאה לפועל לגביית 3 השיקים כאמור בטענותיה לאחר שחוללו באי פירעון.

בעקבות פתיחת התיק פנתה החברה באמצעות עימאד לתובעת, וחתמה על הסדר לסילוק החוב מיום 2.12.07 בו מסרה שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד (השיקים השניים).

הנתבע לא ידע עד לרגע הגשת תצהיר התובעת כי הסדר זה יצא לפועל וכי נמסרו השיקים השניים.

ביום 10.2.08 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, לפירעונו מסרה החברה 10 שיקים על סך כולל של 34,500 ₪. שיקים אלה נמשכו מהחברה לנתבע והוסבו ממנו לתובעת. עם מסירת השיקים וכתנאי לחתימה על הסכם זה סגרה התובעת את תיק ההוצאה לפועל.

בסופו של יום, חמישה מבין השיקים חוללו והתובעת עתרה לביצועם בלשכת ההוצאה לפועל כנגד החברה וכנגד הנתבע.

התובעת ויתרה על חקירת הנתבע ולפיכך יש לראות בטענותיו כמוכחות.

לטענת הנתבע התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה כאשר מאחורי בקשת הביצוע עומד סיפור ארוך של הסכמים ערבויות ושיקים שאת חלקם ביקשה התובעת להעלים מעיני בית המשפט. כך, לתצהיר התובעת צורף ההסכם מיום 2.12.07. כאשר לבסוף ביקשה התובעת בעצמה להתנער ממנו בטענה כי לא חתמה עליו.

הגב' אקוקה לא ידעה למעשה מה עלה בגורל השיקים השניים שניתנו (ראה בעניין זה סע' 18 לסיכומים) והשיקים לא צורפו לתצהיר.

מהאמור ניתן אך להגיע למסקנה כי השיקים נגבו במלואם על ידי התובעת וזו האחרונה לא יידעה על כך את הנתבע במועד חתימת ההסכם ועתה היא מבקשת לגבות את חוב פעם נוספת.

התובעת גבתה ביתר סך של 17,500 ₪ שהינם 5 השיקים הראשונים בהסדר השני ויש לחייבה בהשבתו.

דיון והכרעה

העידה לפניי הגב' עליזה בלבד, הנתבע לא נחקר.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטענותיהם, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל.

ראשית יצוין, כי כאמור עסקינן ב – 5 שיקים בחתימת ערבות של הנתבע.

הנתבע עצמו אינו חולק על עובדת ערבותו לשיקים ואין בפיו אף כל טענה של ממש כנגד החוב עצמו. טענתו כאילו היה כישלון תמורה כלשהו בראשית הדרך נטענה בסתמיות, ומכל מקום, אינה מתיישבת עם הסדר החוב בחתימתו.

אין בפי הנתבע טענה כי השיקים להם ערב נפרעו.

טענת הנתבע כעת הינה כי החוב עצמו נפרע, וזאת באמצעות הסדר אשר קדם לערבותו ושיקים שניתנו לפירעונו.

בתצהירו טען הנתבע כי התובעת התחייבה כלפיו שלא תפעל לפרוע את ערבותו עד שתמצה את ההליך כנגד החייב העיקרי.

טענה זו הוכחשה על ידי התובעת בתצהיר שהגישה מטעמה הגב' אקוקה אשר לא נחקרה כלל בנקודה זו.

הואיל וזו הייתה טענתו היחידה, לא ראה ב"כ התובעת לנכון לחוקרו כלל.

טענה זו, יש להבהיר, אינה נזכרת בהסכם עליו חתמו הצדדים אשר עותק ממנו צורף הן להתנגדות והן לתצהירי התובעת ועל כן מהווה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב.

אציין כי הנתבע אף לא הבהיר אילו הליכים היה צריך לנקוט כנגד החברה על מנת שניתן יהיה לקבוע כי אלה מוצו וטענתו זו אף היא נטענת בסתמיות.

ועוד זאת, הטענה למעשה נזנחה בסיכומי הנתבע כאשר גם שם למעט להזכיר כי לא נחקר על תצהירו, אין הוא מבהיר מדוע טרם מוצו ההליכים כנגד החברה.

נראה כי עיקר טענתו כעת הינה כי החוב נפרע. טענה אשר זכרה לא בא בתצהיר שהגיש.

הכיצד מגיע הנתבע למסקנה זו? מתוך כך שהשיקים שניתנו לטובת ההסדר השני לא הוצגו בהליך זה והמצהירה לא ידעה מה עלה בגורלם.

דין הטענה להידחות.

אין לפניי ולו ראשית הוכחה לפירעון החוב.

הנטל להוכחת טענת הפירעון מונח כולו על שכמי הנתבע, ולמעט מסקנה משפטית כי אי הצגת השיקים מלמדת על פירעונם, אין מערך עובדתי כלל לתמוך בה.

התובעת לא הייתה מחויבת להציג את השיקים השניים בהליך זה. שיקים אלה אף אינם נזכרים בהסדר החוב שנעשה עם החברה והנתבע המאוחר להסדר מיום 2.12.07 (ההסדר הראשון).

הסדר החוב הראשון היה בידי הנתבע (ואף צורף לכתב ההתנגדות שהגיש) והנתבע היה מודע לכל פרטיו.

ככל שהיה ממש בטענה, דבר לא מנע ממנו לבדוק מבעוד מועד האם ניתנו שיקים על ידי החברה לה ערב והאם אלה נפרעו.

בנסיבות העניין גם טענה זו, נדחית.

בהתחשב באמור לעיל מתקבלת את התביעה.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין הליכים אלה בסך של 3,500 ₪.

התובעת רשאית להמשיך לפעול בהליכי הוצל"פ.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.