נתוני רקע

1. התובע הגיש בקשה לביצוע שיק נגד הנתבעת. השיק האמור הינו שיק על סך 60,000 ₪ שזמן פירעונו ב- 25.4.07. השיק נמשך על ידי הנתבעת לזכות אר.אס.אס.די. למסחר בע"מ (להלן – "החברה"), היא לקוחתו של הבנק-התובע, והוסבה על ידי החברה לזכותו. השיק חולל לנוכח הודעת ביטול. מכאן בקשת הביצוע.

2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר שנתמכה בתצהירו של מנהלה, מר ראאף חזראן (להלן – "חזראן"). בהתנגדותו הכחיש חזראן את חתימתו על השיק, בגדר מכלול טענותיו. הוא ציין כי השיק האמור הוא חלק מסדרה ארוכה של שיקים אשר אבדו, או נגנבו, וזויפו והתגלגלו לצדדים שלישיים. השיק שבפניי, איפוא, הוא חוליה בשרשרת של מסכת מרמה אליה נפלה הנתבעת קורבן.

3. כב' הרשמת ספרא-ברנע העניקה לנתבעת רשות להתגונן והתיק נותב לטיפולי.

4. לנוכח טענת הזיוף העומדת בבסיס הגנתה של הנתבעת הוריתי על מינויה של גב' פנינה אריאלי (להלן – "אריאלי"), כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגי. אריאלי הגישה חוות דעתה המקצועית, המפורטת, המנומקת והמלומדת. על כך להלן. בעקבות זאת, ולאחר שהליכי משא ומתן לא הועילו ומוצו הליכי ביניים, הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו של מר עמי שולמן, מנהל סניף חיפה עסקים אצל התובע, שהחברה ניהלה אצלו את חשבונה. עוד הוגש תצהירו של מר סלימן דיאב (להלן – "דיאב"), מנהלה של החברה. מטעם הנתבעת חזר והוגש תצהיר עדות מטעם חזראן. משכל אלו עמדו לנגד עיניי סוכם כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.

לפועלה של אריאלי

5. כאמור הונחה בפניי חוות דעתה המפורטת של אריאלי. לאחר שקלא וטריא, בחינת מסמכים והשוואת מאפיינים שונים, סיכמה אריאלי כי "בדיקת המסמך שבמחלוקת מצביעה על שוני בולט בין החתימה שבמחלוקת לבין החתימות להשוואה. יש לציין ששוני בכיוון הקווים של מהלך החתימה הינו סימן מובהק של זיוף, מכיוון שתנועת הכתיבה בחתימה נעשית בצורה אוטומטית ואינה ניתנת לחיקוי. ניתן להתרשם מניסיון החותם לחקות אלמנטים צורניים מסוימים מתוך חתימתו של ראיף (הוא חזראן – ש.ל.), אך עקב מורכבות החתימה האוטנטית ניכר הדבר שאין הוא מסוגל לעקוב אחר מהלך הקווים הנכון ואיננו מסוגל לחקות את הלחץ, הדינמיקה והספונטניות של החתימה האוטנטית. בסיכומו של דבר, נמצאו סימני זיוף, הן בהיבט הצורני, הן בהיבט של מהלך החתימה והן בהיבט התנועי".

מכך, איפוא, ככל שעסקינן בשאלת הזיוף, סיכמה אריאלי כי "הגעתי למסקנה ברמת סבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1) שהחתימה על גבי השיק שבמחלוקת לא נכתבה על ידי ראיף חזראן, אלא זויפה".

6. ואולם אריאלי נתנה דעתה אף לכיתוב על גבי השיק. ככל שעסקינן בו היא ציינה כי "יחד עם זאת, נמצא דימיון בין כתב היד על גבי מסמך א' לבין כתב היד להשוואה. יש לציין, שמדובר לא רק בדימיון צורני בלבד, אלא גם בתכונות כתב בלתי מודעות. עצם העובדה שהחתימה על גבי מסמך א' כתובה בעט שונה מאשר כתב היד, רק מחזקת את ממצאי הבדיקה".

ומכך, איפוא, שככל שעסקינן בשאלת הכיתוב סיכמה אריאלי כי "הגעתי למסקנה שקיימת סבירות גבוהה מאוד (דרגה 2) שכתב היד על גבי השיק שבמחלוקת נכתב על ידי ראיף חזראן".

7. שני ב"כ הצדדים לא ראו להפנות לאריאלי שאלות הבהרה, אף לדרוש את חקירתה על חוות דעתה. משכך לא נמצא לי כל טעם טוב שלא לאמץ את חוות דעתה של אריאלי, בשלמותה, ועל כל ממצאיה. ומשכך בדעתי לדחות את טענת ב"כ התובע, המעלה סברה שהחתימה היא פועל יוצא של זיוף עצמי של חזראן. ועוד אין בדעתי להידרש לטענותיו של ב"כ התובע אודות מסקנות שונות שהסיקו מומחים אחרים מטעם בתי משפט לעניין חתימתו של חזראן, בפרשות דומות. כל אלו, באופן לגיטימי, יכולים היו להיות מוצגים לאריאלי, אם בגדר שאלות הבהרה ואם בגדר חקירתה הנגדית. משעה שהדבר לא נעשה, לא אדרש לכך כל עיקר.

8. לכאורה, ומשאלו הם פני הדברים, סלולה דרכה של הנתבעת לדחיית התביעה. ואולם בחינה מדוקדקת של מכלול הנסיבות שבפניי, ובעיקר לנוכח סיכום טענותיו המצוין של ב"כ התובע, מוליכני לקבל את התביעה, חרף הממצא של אריאלי אודות זיוף חתימתו של חזראן. אכן דומה שב"כ הנתבעת רואה בממצא זה את חזות הכל. לנוכח השקפה שגויה זו הרי בסיכום טענותיו הוא אינו מתמודד, כמעט לחלוטין, עם מכלול הטענות והתובנות המועלות על ידי ב"כ התובע שבדעתי לאמצן, כמעט באורח גורף, לאחר שדחיתי, כמבואר, את השגותיו של ב"כ התובע בסוגיה הגרפולוגית באופן שבדעתי לא לסטות, כמלוא הנימה, ממכלול מסקנותיה של אריאלי.

מבט כולל על הפרשה

9. כאמור אין עוררין שלא ניתן לתלוש את השיק הנדון בפניי מן המסכת הכוללת הנטענת על ידי הנתבעת. והרי נהיר לחלוטין, לשיטת הנתבעת עצמה, שעסקינן בפרשה אחת. הנתבעת מראה שביום 10.5.07 היא הגישה תלונה למשטרת ישראל בגין מסכת נרחבת של אבידה, גניבה וזיוף של שיקים. אכן, מן הנתונים שבפניי ניתן להסיק, שמא מדובר באובדן של חמישה או שישה עשר פנקסי שיקים, לנוכח העובדה שלמניין מספרי השיקים נשוא התלונה מדובר לא פחות מ-332 שיקים. משום כך, כמבואר, יש משמעות נכבדה לבחינת גרסת הנתבעת, בשורה נרחבת של הליכים שננקטו בעקבות המסכת האמורה, שהרי זו שבפניי היא רק אחד מהם.

10. ואכן, בנוסף לתיק שבפניי נדון והוכרע הליך בבית משפט זה ב-ת.א.(חי') 982/08 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' טרקלין חזראן בע"מ (להלן – "פרשת בנק המזרחי טפחות"), ב-ת.א.(פ"ת) 4526/08 קריסטל מכונות בע"מ נ' טרקלין חזראן בע"מ (להלן – "פרשת קריסטל"), ב-ת.א.(חי') 3718/08 בנק מרכנתיל דיסקונט תמרה נ' טרקלין חזראן בע"מ (להלן – "פרשת מרכנתיל") וב-ת.א.(חי') 6530/08 בנק בינלאומי המפרץ נ' טרקלין חזראן בע"מ (להלן – "פרשת הבינלאומי").

11. בפרשת בנק המזרחי טפחות ניצב לנגד עיניי פסק דינה מיום 18.12.11 של כב' השופטת קלמפנר-נבון, שבו ידה של הנתבעת הייתה על התחתונה, ובאורח מוחלט ומוחץ, כפי שיפורט להלן. ומשכך העז חזראן, בתצהירו, לציין ש"פסק דין זה לקוי בגופו ומלא ליקויים אשר היו ניתנים לערעור ואכן הומלץ דאז לנתבעת על ידי בא כוחה לערער אך בשל מצבה הכלכלי וחוסר האמצעים הכספיים של הנתבעת נבצר ממנה לערער" (סעיף 26). ברי שהדברים חסרי שחר. משעה שהנתבעת, מטעמיה ושיקוליה, בחרה שלא לערער על פסק הדין היה הוא, ובעיקר הממצאים הגלומים בו, לחלוטים ולמחייבים את הנתבעת לכל דבר ועניין.

12. ואולם חזראן אינו מסתפק בכך. הוא ממשיך ומציין ש"מול פסק דין זה עומדת שורה ארוכה של פסקי דין אשר נוהלו בדרך הראויה ונבחנה בהם שאלת הזיוף וכן נתקבלה בהם הגנת הנתבעת ונדחתה תביעתם של התובעים" (שם). ואף ב"כ הנתבעת מחרה-מחזיק אחריו בסיכום טענותיו ואף הוא טוען כי "יתר התביעות שהתנהלו נגד הנתבעת בהליכים אחרים ושהפנתה אליהם התובעת בסיכומיה אכן נדחו על סמך טענת הזיוף ומהימנות גרסת הנתבעת לרבות העדר הרשאה מצידה וזאת בניגוד לטענת התובעת אשר הסתמכה על הליכים שלא נתבררה בהם טענת הזיוף" (סעיף 25).

13. בחנתי איפוא הנתונים שבפניי, הגם שלכאורה לא היה בכך צורך משעה שב"כ הנתבעת לא ראה לצרף לסיכום טענותיו, כשם שחזראן לא ראה לצרף לתצהירו, ולו בדל-ראיה אודות ההליכים האחרים שבהם כנטען ידו הייתה על העליונה. מצאתי שטענות ב"כ הנתבעת הן חסרות שחר ואין בהן שמץ של אמת, ולנוכח העובדה שב"כ הנתבעת ייצג את הנתבעת בהליכים אלו, נודעת לטיעון זה יתר-חומרה.

14. וכך, בפרשת קריסטל ניצבת בפניי פסיקתא של כב' השופט שטרנליכט המורה ש"כל ההליכים בתיקי ההוצל"פ יימשכו כסדרם". ועוד הוא הורה כי הנתבעת תשלם לתובעת שם את מלוא הוצאותיה, הן בגין חוות דעת המומחה מטעמה והן בגין חוות דעת מטעם מומחה בית המשפט. משמע, בפרשת קריסטל, לכאורה, הפסידה הנתבעת באורח מוחלט.

וכך, בפרשת מרכנתיל, הונח הסכם פשרה בפני כב' השופט שר, שניתן לו תוקף של פסק דין, ובגדרה הייתה זו הנתבעת ששילמה תשלום פלוני לתובע שם.

וכך, בפרשת הבינלאומי, שנדונה בפני כב' השופטת ברסלב, צויין כי "נעתרת לבקשת הצדדים ומורה על דחיית התביעה". משמע, לכאורה, ידה של הנתבעת הייתה על העליונה, ואולם לא היה שום דיון של בית המשפט באשר לטענת הזיוף או לכל טענה אחרת.

כשאבוא לדון בפסיקת הוצאות יילקח נתון זה באופן משמעותי לחובתה של הנתבעת, לנוכח טיעון חסר שחר, באורח מופרך ומקומם, מצד ב"כ הנתבעת.

15. עתה אשוב ואתבונן בפסק דינה של השופטת קלמפנר-נבון, שבפניה נשמעו ראיות ונדונה מסכת נרחבת של נתונים, שבוודאי רלוונטיים למסכת שבפניי.

מפסק הדין נלמד שנדונו שיקים שזמני פרעונם במאי ויוני 2007, דהיינו הסמוכים למועד פרעונו של השיק שנדון בפניי, שהוא מתאריך 25.4.07, וממילא הוא שייך למכלול השיקים הנטענים כגנובים ומזויפים.

השופטת קלמפנר-נבון ציינה כי התגלו סתירות מהותיות בעדותו של חזראן. וכך, במקום אחד הוא טען שאין כל קשר עסקי בין הנתבעת לבין החברה, בעוד שבעדותו הוא הודה בקשר עסקי זה; נטען כי אין לדעת האם על פי הטענה אבדו חמישה פנקסי שיקים או שישה עשר; מכל מקום, לא ייתכן כי חזראן "לא הבחין בכך בזמן-אמת. המדובר בלמעלה מ- 332 שיקים וכשישה עשר פנקסי שיקים!" (עמ' 3); נמצא בעדותו של מנהל הסניף בפניה כי "נפרעו שיקים עוקבים לשיקים נשוא התובענה... והעמידה באור בלתי מהימן לחלוטין טענת הנתבעת בדבר זיוף, מרמה ו/או נטילת השיקים ללא הרשאה" (עמ' 4); הגם שהאצבע המאשימה לגבי גונב השיקים ומזייפם הצביעה על החברה כחשודה המרכזית לכך הרי "שעל אף הגשת התלונה בעניין למשטרה הוסיף מנהל הנתבעת לסחור עם חברת אר.אס.אס.למסחר בע"מ ונטל ממנה סחורה כחודש לאחר מכן" (שם).

אכן מפסק הדין לא נלמד כי הונחו בפני השופטת ראיות בתחום הגרפולוגי ואולם היא התייחסה לעניין זה בציינה ש"גם טענת זיוף החתימה, לא נתמכה בדבר ואימות מנהל הנתבעת עם חתימותיו השונות הוסיף עוד לנופך הרעוע ממילא של עדותו כולה" (שם). משמע, כך ניתן להבין, הנתבעת לא טרחה לבסס את טענת הזיוף הנטענת בחוות דעת גרפולוגית מטעמה.

16. אכן כן. ברגיל פסק דינה של השופטת קלמפנר-נבון לא אמור היה לחייב בפרשה שבפניי. וכך אכן הייתי נוהג אילו לא היה מדובר במסכת אחת, שלא ניתנת לתלישה ופירוק. ואולם פיה של הנתבעת ענה בה שמדובר, כאמור, בפרשה אחת. השיק שבפניי, איפוא, הוא שיק מני שיקים שנגנבו וזויפו, על פי הטענה. ומשטענה זו קורסת, בהליך שנדון בפרשת בנק המזרחי טפחות, לא ניתן שלא להסיק מסקנות, אף בפרשה שבפניי.

ואולם אף בפרשה שבפניי נמצאו לי נתונים למכביר, המטים את הכף לחובת הנתבעת.

הכיתוב בשיק

17. ב"כ הנתבעת, כאמור, חוזר וטוען, ובצדק, שהוכח בעליל שחתימת הנתבע על השיק זויפה, כאמור בחוות דעתה של אריאלי. ואולם הוא מתעלם מכך שבאותה נשימה קבעה אריאלי שהכיתוב על השיק, לרבות פרטי החברה-הנפרעת, הסכום והתאריך נכתבו בכתב ידו של חזראן. ומשכך התחייב שחזראן יבאר הכיצד מתנוסס כתב ידו על השיק האמור, ולו בנתון לכך שחתימתו אכן מזויפת. הכיצד שיק שהוא חלק מסדרת שיקים שנגנבו וזויפו, קיים עליו כיתוב של חזראן, הוא ולא אחר.

18. לא שמעתי, למשל, גרסה של חזראן על פיה הוא אכן מודה בכתב ידו על השיק, ואולם מנסה לבאר על שום מה, באותו מהלך של כתיבת השיק, הוא לא חתם עליו מסיבה זו או אחרת, ומשום כך רק בהמשך זויפה חתימתו. אין צריך לומר כי גם לו זו הייתה גרסתו של חזראן, דומה שעדיין היא לא הייתה צולחת משוכות לרוב, ואולם משזו אינה גרסתו אין לי צורך להעמיק חקר בכך.

למעורבותו של אביו של חזראן

19. דיאב, מנהל החברה, מצביע בתצהירו על מסכת יחסים ארוכה ומצוינת, בין החברה לבין הנתבעת. הנתבעת, כך הטענה, רכשה מן החברה סחורות בהיקפים ניכרים. תחילתה של מסכת עסקית זו היא התקשרות עסקית קודמת עם העסק בשם "אלקטרו חזראן", שנוהל על ידי מר יוסף חזראן (להלן – "האב"), אביו של חזראן. ואכן, כך ממשיך דיאב, "השיקים באמצעותם בוצע התשלום הובאו בדרך כלל ... על ידי מר יוסף חזראן ..." (סעיף 9). ממילא "השיק נשוא התביעה הוא אחד משיקים רבים שנמסרו ... תמורת סחורה, והוסבו על ידי ... לגורמים שונים" (סעיף 10).

20. ואף מתצהיר תשובות לשאלון של חזראן נלמד כי "הנתבעת החלה את עיסוקיה בשנת 05', 06', ולפני כן הייתה חנות אחרת שנוהלה על ידי אבא שלי מר יוסף חזראן ובשם 'אלקטרו חזראן', אז אני הייתי עובד בטרקלין חשמל, ואבא שלי סגר את החנות שלו אלקטרו חזראן, ואחר כך אני פתחתי עסק הנתבעת שפרטיו לעיל בשם טרקלין חזראן בע"מ, באותו תחום עיסוק אך לא באותו מקום וללא שותפות, ואני מנהל החברה והנני העובד היחידי בחנות, לפעמים מבקש עזרה מאח שלי, לאבא שלי אין שום קשר לחנות" (סעיף 12).

משמע, קיימת הודיה לגבי היחסים המשפחתיים בין חזראן לבין אביו, קיומו של העסק המשפחתי שקדם לנתבעת, ואכן נטען כי לאב אין שום קשר לחנות.

21. ואולם, ככל שעסקינן בטיב היחסים בין חזראן לבין האב, שוב מצויה סתירה משמעותית. שהרי בתצהיר עדותו של חזראן הוא מציין כי ככל שהשיק נמסר על ידי האב הרי "אבא שלי חסר מעמד בנתבעת ואינו מורשה לעשות כן וככל שהדבר נעשה על ידי אבא שלי שאני לא ביחסים עמו ובסכסוך משפחתי, אזי עליו לדרוש את הכספים מאבא שלי באופן אישי, מאחר ואין מדובר בעסק משפחתי כלל וכלל, ולאבא שלי אין כל קשר לנתבעת, מעולם לא קיבל הרשאה ואיננו מוסמך לבצע ו/או לחתום בשמה של חברת טרקלין חזראן..." (סעיף 24).

עדות זו אודות ניתוק יחסים מוחלט בין חזראן לבין האב, אינה מתיישבת לחלוטין עם עדותו בפני השופטת קלמפנר-נבון בה הוא העיד מפורשות כי "אבא שלי לא היה מגיע לחנות כשהיא הייתה שלי. אולי היה שותה כוס קפה". משמע, לשיטה זו קיימים יחסים תקינים בין חזראן לבין האב, שהרי אם קיים סכסוך משפחתי וניתוק מוחלט, הכיצד סר האב לחנות, כנוהגו של אב רגיל, ושותה עמו קפה.

22. ומשכך, ובזיקה לתעלומת החתימה על השיק, מסתברת כהגיונית ביותר האפשרות שחתימתו של חזראן נחתמה על ידי האב, ואולם לא דרך זיוף, אלא מכוח הרשאה ברורה ומוחלטת. אכן עתה מנסה חזראן לנער חוצנו מן האב, ואולם ניסיון זה לא יצלח. ולא זו בלבד אלא שגרסתו של חזראן, שמא השיק נחתם על ידי האב ונמסר לחברה, בוודאי אינה מתיישבת כל עיקר עם גרסת גניבתם ו/או אובדנם של פנקסי שיקים לרוב. הכיצד, מתוך כל פנקסי השיקים שנטען שנגנבו או אבדו, דווקא דרך פלא על שיק זה מתנוסס גם כיתובו הברור של חזראן, וגם חתימה המתיימרת להיות חתימתו.

23. ומשכך, וכפי שבואר ב-ע"א 1280/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה פ"ד מח(5) 799 שם חתם בן כמסב על שיק שהיה משוך על שם אמו, נקבע כי "ככל שמערכת היחסים בין השולח לשלוח הינה מערכת הדוקה יותר, הרי שהמצג המועבר אל צדדים שלישיים הינו, על פניו, מצג של הרשאה" (עמ' 816).

בנדוננו, כך מסתברים הדברים, לא הפסיק הקשר העסקי בו נחזה היה האב כשלוחו של חזראן, ושל הנתבעת, ככל שעסקינן בחברה. ולטעמי מסתברים הדברים כי חזות זו אף משקפת דברים כהווייתם. ואולם גם אם אני שוגה בכך, אין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין המצג מזווית מבטה של החברה, כצד שלישי סביר (שם, עמ' 812).

התבוננות בשיק שבפנינו

24. השיק שבפנינו, כאמור, מועד פרעונו הוא 25.4.07. הוא הופקד למשמרת אצל התובע ביום 22.10.06, כחלק מסדרת שיקים דחויים, בשגרת העבודה של החברה עם התובע. משמע, השיק האמור, על הכיתוב והחתימה שבו, הופקד אצל הבנק כחצי שנה לפני מועד האבידה הנטען. נתון ייחודי זה, אף הוא משווה חוסר סבירות לגרסת הגניבה הנטענת.

25. ככל שעסקינן בגרסתו של חזראן לעניינו של שיק זה הרי בעוד שבתצהיר ההתנגדות רשם חזראן כי "כתב היד לא שלי והחתימה לא חתימתי למעט קיום זהות לחותמת החברה" (סעיף 14), הרי בתצהיר עדותו הוא ציין כי "כתב היד לא שלי והחתימה לא חתימתי ולא קיים זהות לחותמת החברה" (סעיף 30). משמע, לבד מהרחבת החזית לנוכח העובדה שתצהיר התנגדותו של חזראן היה לכתב הגנתה של הנתבעת, סותר עצמו חזראן, ולו בנתון זה באשר לזהות או אי זהות חותמת החברה.

לעניין מסכת היחסים עם החברה

26. דומה שלא רק בפרשת בנק המזרחי טפחות סתר עצמו חזראן בנושא זה, סתירה זו חזרה ונשנתה אף בפניי.

27. שהרי בתצהירו של חזראן שתמך בהתנגדותו הוא רשם כי לא זו בלבד שהוא לא משך את השיק האמור הרי "אין כל קשר עסקי ביני לבינם ומעולם לא קיבלתי כל תמורה בגינם וכי אין כל יריבות בינינו ואין החברה חייבת להם מאומה" (סעיף 7). משמע, קיימת כאן התכחשות מוחלטת באשר להיכרות כלשהי בין הנתבעת לבין החברה.

28. ואף כאן, ובאורח דרמטי, משנה חזראן טעמו. בסעיף 13+14+15 לתצהיר תשובות לשאלון הוא רושם כי "הקשר ביני לבין חברת אר.אס.אס.די שמנהלה מר דיאב כן הינו עסקי, קשר לקוח וספק, וזאת משנת 2006, העסק כן רכש מחברת אר.אס.אס.די מוצרים חשמליים, בתדירות על בסיס הזמנות של לקוחות, והיקף רכישות בהתאם להזמנות והתמורה שולמה והכרטסת נוהלה ידנית על ידי ומסמלת קניות שבוצעו אל מול תשלומים שנמסרו כנגדם....". ובתצהיר עדותו חזרה ונשנתה הגרסה האמורה.

29. מובן שאין כל הסבר על שום מה חזראן, בנושא כה משמעותי, סתר עצמו מן הגרסה אודות העדר כל קשר, לגרסה מפורטת בגין קשר-גם-קשר. אף בעניין זה, לכאורה, קיימת הרחבת חזית. שהרי כל עוד לא ביקשה וקיבלה הנתבעת רשות לתקן הגנתה, היא "נעולה" על גרסת "העדר הקשר", והרי ברי לחלוטין שהיא קורסת וצובעת את מכלול גרסת הנתבעת, בהעדר אמינות.

להתנהלות דיונית

30. לנתבעת קיים יתרון דיוני. היא אחרונת מגישת התצהירים, היא אחרונת מגישת הסיכומים. בסיכומי טענות ב"כ התובע הושלכו כפפות לרוב לעברה של הנתבעת, והדברים פורטו ובוארו עד הנה. כפפות אלו, כך אני קובע, לא הורמו. ב"כ הנתבעת, כמוהו כנתבעת, לא התיימר לספק כל הסבר לשורה הנרחבת של התהיות והתמיהות. תחת כל אלו הוא התבצר סביב הנתון שאיננו מוכחש, על פיו זויפה חתימתו של חזראן. ואולם משהגעתי עד הנה נהיר לחלוטין שמדובר בממצא גרפולוגי "טהור", שמטבע הדברים יש לבחון אותו על רקע מכלול הנסיבות שבפניי. דומה, כך מסתמנים פני הדברים, שחתימתו של חזראן נחתמה על ידי האב. דומה בעיניי שהדבר נעשה ברשותו של חזראן וממילא בהרשאתה של הנתבעת. ואולם גם אם אני שוגה בכך, שאז עניין הוא לחזראן ולאב לענות בו במסגרת הליכים שיינקטו בין השניים, הרי החברה, כצד שלישי סביר, רשאית הייתה להניח שהדבר נעשה בהרשאתה של הנתבעת, כמבואר.

31. ידה של הנתבעת, איפוא, על התחתונה. לנוכח מכלול הנסיבות בדעתי לחייב בהוצאות הולמות בהתאם.

סוף דבר

32. לפיכך הנני מורה על המשך נקיטת הליכי הוצל"פ כנגד הנתבעת בתיק הוצל"פ 02-32200-08-1 בחיפה. עוד הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר יתווספו לחוב הפסוק.

33. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא