עסקינן בתביעה לשיפוי התובעת בגין תגמולי הביטוח אשר שילמה למבוטח שלה עקב מעורבות רכבו בתאונת דרכים.

התובעת היא מבטחת השימוש ברכב מס' רישוי 60-519-10 (להלן – "רכב התובעת") בפוליסת ביטוח מקיף, אשר ניזוק בתאונה מיום 3/8/07.

במועד התאונה הנ"ל היה הנתבע הנוהג ברכב מס' רישוי 49-762-88 (להלן – "רכב הנתבע").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 3/8/07 ארעה תאונה בכביש נהריה עכו כאשר רכב הנתבע התנגש ברכב התובעת מאחור. יחד עם זאת הנתבע חולק על הטענה, כי בעקבות התאונה רכב התובעת נהדף לעבר הרכב שלפניו ובשל כך ניזוק אף מקדימה. לעניין זה טען הנתבע כי התנגש ברכב התובעת מאחור מבלי להדוף אותו קדימה וזאת בשל עצירת רכב התובעת בעצירה פתאומית לנוכח פקק תנועה במקום, וכי לאחר החלפת פרטים עם המבוטח של התובעת, הלה ברח מהמקום.

מחלוקת נוספת אשר התגלעה בין הצדדים נוגעת להיקף הנזק ברכב התובעת ועלות תיקונו. לעניין זה הוגשה חוות דעת שמאי מטעם הנתבע אשר קבע שומה נמוכה בהרבה מזו שקבע השמאי מטעם התובעת.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו המבוטח של התובעת, הנתבע ואביו אשר נסע יחד עמו ברכב, וכן השמאים מטעם שני הצדדים.

בעוד המבוטח העיד כי בעקבות התאונה ניזוק רכבו הן מקדימה והן מאחור, טען אביו של הנתבע כי ירד מהרכב וראה כי רכב התובעת לא ניזוק בחלקו הקדמי, ולשם כך דאג לצלם את הרכב באמצעות הנייד שלו, אלא שבינתיים המכשיר הנייד אבד לו ולכן אין בידו להציג תמונות אלו.

גם הנתבע טען כי רכב התובעת לא נהדף קדימה ולא ניזוק בחלקו הקדמי.

לאחר שמיעת העדויות שוכנעתי כי הנזק במוקד הקדמי ברכב התובעת אכן נגרם כתוצאה מהתאונה שבנדון. מסקנה זו נסמכת על עדותו של המבוטח – שבה אני נותנת אמון מלא - והודעתו לתובעת, וכן על העובדה כי נזק זה תועד מיד לאחר הכנסת הרכב למוסך בתמונות שצולמו על ידי השמאי מטעם התובעת (וצורפו לכתב התביעה). אגב כך אציין, כי מטבע הדברים אין למבוטח כל אינטרס 'להלביש' על התאונה דנן נזקים שלא קשורים אליה, וסביר להניח כי בהיותו מבוטח בביטוח מקיף לא היה לו כל אינטרס להעלים עובדת מעורבות רכבו בתאונה נוספת, אילו ארעה תאונה שכזו, וזאת משום שאין לכך כל השפעה על זכאותו לתגמולי ביטוח.

יתרה מכן, גם העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי התאונה ארעה כאשר הרכבים בכביש נסעו בשיירה ובפקק תנועה, מתיישבת עם גרסת המבוטח כי נהדף לעבר הרכב שעמד לפניו ופגע בו.

הנתבע טען כי התובעת התבססה על שומת שמאי מטעמה ומכאן שאין המדובר בשמאי אובייקטיבי אשר מוזמן לפי בחירת המבוטח. לטענה זו אין כל נפקות על המקרה דנן, שכן גם אם מדובר בשמאי הבית מטעם התובעת וככזה הוא מחויב לה, הרי שבמקרה הרע מבחינת הנתבע יש להניח בסבירות גבוהה כי אותו שמאי לא 'נידב' למבוטח של התובעת סכומים שאינם מגיעים לו, ובמקרה הטוב מבחינת הנתבע, ניתן להניח כי שמאי התובעת נהג ביד קפוצה כלפי המבוטח שלה.

אעבור כעת לדון בשאלת הנזק. לגבי מרבית רכיבי הנזק נחה דעתי להעדיף את חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת, שחוות דעתו נסמכת על התרשמות בלתי אמצעית מהנזק שנגרם לרכב התובעת – יתרון שאינו עומד לשמאי מטעם הנתבע אשר לא יכול היה להתרשם באופן ישיר וממשי ממהות הנזק והיקפו. לכך יש להוסיף כי השמאי מטעם הנתבע אישר בחקירתו הנגדית מספר רכיבי נזק שלא אושרו קודם לכן בחוות דעתו, וזאת לאחר שעומת עם תמונות הנזק הרלוונטיות.

יחד עם זאת, לגבי שלושה רכיבי נזק מסוימים מצאתי לנכון לסטות מממצאיו של השמאי מטעם התובעת ולהעדיף את אלו שקבע השמאי מטעם הנתבע. הממצא הראשון קשור להחלפת מכסה תא מטען במכסה חדש ומקורי, שלגביו שוכנעתי כי לא יהיה זה צודק לחייב את הנתבע בעלותו, הן משום שרכב התובעת הוא משנת ייצור 2001 כך שהיה בן 6 שנים במועד התאונה וברי בנסיבות אלו כי מדובר בהטבה משמעותית מעבר להשבת הנזק לקדמותו, והן משום שלא שוכנעתי כי נעשו מספיק מאמצים לנסות ולאתר מכסה משומש, שייתכן והוא נובע בשל דוחק הזמן.

הממצא השני קשור לפח דופן אחורי, שלגביו אישר השמאי מטעם התובעת את פעולת המוסך לחיתוכו והחלפתו, במקום לבצע עבודת יישור פשוטה, כפי שציין השמאי מטעם הנתבע.

הממצא השלישי והאחרון קשור לשעות העבודה שאושרו למוסך. מתוך עדותו של השמאי מטעם התובעת למדה אני כי מדובר בהערכה הנסמכת, בין השאר, על שיקול הדעת של השמאי. במצב זה לא מצאתי כל יתרון לשמאי מטעם התובעת על השמאי מטעם הנתבע שאישר לפי שיקול דעתו וניסיונו שעות עבודה בהיקף קטן יותר.

במצב דברים זה יש להפחית מסכום התביעה סך של 4,510 ש"ח בגין שלושת הממצאים שלגביהם מצאתי לנכון להעדיף את קביעת השמאי מטעם הנתבע, וזאת לפי הפירוט הבא: הפרש בסך של 1,999 ש"ח בגין מכסה תא המטען, הפרש בסך של 1,705 ש"ח בגין החלפת פח דופן אחורי, והפרשים בסך של 540 ש"ח ו-266 ש"ח בגין שעות העבודה של המוסך.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 19,502 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% והחזר אגרה ששולמה. פרט לכך כל צד יישא בהוצאות העדת השמאי מטעמו.

מאחר שהעדויות נשמעו מלכתחילה במסגרת ישיבה מקדמית, ניתן פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.