בפני בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה והתקנות שהותקנו מכוח סעיף זה.

רקע :

1. ביום 03.07.2015 הורשע המבקש, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, כי ביצע במהלך חודש אוגוסט 2008 התחלת בנייה של בניין מבניה קשיחה על ידי יצירת קורות קשר בשטח של כ – 140 מ"ר (להלן: "העבודות") בכפר מג'דל שמס במגרש מספר 1504 לפי ת.ב.ע ג/9858 (להלן: "המקרקעין").

כמו כן, ביום 08.09.2008 בתיק ב.ש 16892-12-08 ניתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") כנגד הנאשם וכנגד כל עובד בשירותו וכל האחראים לביצוע העבודות שנמסר להם העתק הצו, המצווה עליהם להפסיק לאלתר את עבודות הבניה במקרקעין (להלן: "הצו"). הצו נמסר לנאשם כדין ביום 18.08.2008 . מצב הבניה בעת מסירת הצו היה קורות קשר יצוקים.

ביום 15.03.2011 ובביקור שערך מפקח הוועדה מרזה שוגן גילה כי הנאשם הפר את הצו והמשיכו בביצוע העבודות במקרקעין בניגוד לאמור בו, עד שהשלים את מבנה המגורים בשטח של כ – 360 מ"ר ובניית גדר 100 מ.א.

2. ביום 03.07.2014 נגזר דינו של המבקש ובין היתר, הוא חויב להרוס את הבנייה הבלתי חוקית תוך 12 חודשים ממועד מתן גזר הדין, דהיינו עד ליום 03.07.2015, אלא אם כן יקבל היתר כדין עד למועד זה.

במסגרת גזר הדין הבהיר מותב זה לנאשם כי " ככל שלא יקבל היתר עד מועד כניסת צו ההריסה לתוקף בשל נסיבות שאינן תלויות בנאשם, וככל שיהא אופק תכנוני למבנה, הנאשם רשאי להגיש עד כחודש לפני מועד כניסת צו ההריסה לתוקף, בקשה למתן ארכה נוספת, אך אין וודאות כי הבקשה תתקבל... "

(ההדגשות אינן במקור)

צו ההריסה שניתן מתייחס לבניית בית מגורים מבניה קשיחה בשטח של כ – 360 מ"ר.

3. ביום 29.07.2015 ובחלוף כ – 3 שבועות לאחר כניסתו של ההריסה לתוקף , הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. נתבקשה תגובת המשיבה בתוך 30 ימים.

4. בניית המבנה הבלתי חוקי נעשתה, כאמור לעיל, ללא היתר לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"). לטענת המבקש עד ליום 06.11.2014 היה אסיר בכלא חרמון, ולאחר שהשתחרר הגיש בקשה להיתר בניה מספר 21410065 באמצעות מהנדס מטעמו. הוא צפוי לקבל בעתיד הקרוב היתר בניה לאור העובדה שבקשתו אושרה בתנאים. המבקש השלים את כל התנאים הנדרשים למעט אישור רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמ"י"). לבקשתו זו צירף המבקש העתק פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, כבוד השופט אשר קולה בת"א 23120-07-10 מדינת ישראל נ' ג'אבר עג'מי ואח', פס"ד מיום 12.03.2014 וממנו עולה כי רמ"י צפויים לאשר את בקשתו להיתר בניה.

5. לטענת המשיבה, דין בקשה זו להידחות על הסף. לטענתה, אין מדובר במצב בו היתר הבניה נמצא בהישג יד. עוד טענה כי המבקש לא ביסס טענותיו באסמכתאות ו/או בכל בסיס אחר. המבקש לא צירף לבקשתו העתק הבקשה להיתר , לא צירף את ההחלטה הנטענת לאשר בתנאים. מבדיקה שערכה המשיבה במשרדי הועדה עולה כי מדובר בהחלטה לאישור בתנאים שניתנה למבקש ביום 06.07.2014, כאשר אחד התנאים הוא אישור רמ"י. תוקף החלטה זו פג ביום 06.07.2015, מבלי שמולאו התנאים הנדרשים ומבלי שניתן היתר למבקש ומבלי שהמבקש הבהיר מדוע עד היום רמ"י לא נתנה אישורה לבקשתו להיתר בניה, שהרי אם לגישתו ניתנה לו הסכמת רמ"י כבר לפני שנה וחצי , ביום 12.03.2014 כעולה מפסה"ד הנטען, יוצא איפוא כי לא קיבל את ההיתר כי לא מילא את שאר התנאים שנדרש למלא.

עוד טענה המשיבה כי המבקש לא צירף לבקשתו את כתב התביעה נשוא פסק הדין בת.א 23120-07-10 מדינת ישראל נ' ג'אבר עג'מי ואח', ממנו ניתן ללמוד פרטים על התביעה הנטענת.

עוד טוענת המשיבה שהבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף שנקבעו בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט – 2008 (להלן: "התקנות"), ועל פי סעיף 6 לתקנות בית המשפט אינו רשאי לדון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים כמפורט בתקנות, כמפורט להלן:

(א ). הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה (בניגוד לתקנה 3 לתקנות).

(ב ). הבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות ובניגוד למועד שנקבע בהחלטת בית המשפט מיום 03.07.2014.

(ג). לא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע המאשר טענות הנאשם (בניגוד לתקנה 2 (ג) לתקנות).

דיון והכרעה:

6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

7. תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.

8. בעניין זה ניתן להפנות לפסק דינה של כב' השופט אסתר הלמן בעפ"א 112/10 מדינת ישראל, הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון נגד גבריאל נחמיאס (מחוזי נצרת) מיום 09.05.2010 :

" תקנה 6 לתקנות קובעת בצורה מפורשת, כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בכך הביע מתקין התקנות עמדתו, כי על בית המשפט להקפיד ולקיים את הוראות התקנות ואין להתיר סטייה מהן כדרך שגרה וללא נימוק מיוחד ומשכנע".

9. במקרה שלפניי, התעלמותו של המבקש מקיומן של תנאי הסף כמפורט בתקנות , עומד בסתירה לתכלית הוראת החוק. נכון הוא הדבר, כי אין המדובר בפרוצדורה שאין לסטות ממנה ואין גם מחלוקת שלבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל את שקול דעתו ולבחון מתי ניתן לסטות מדרישות התקנות, אך זאת ניתן לעשות רק מנימוקים מיוחדים וזאת מבלי לבטל את דרישות החוק לעמוד בכל תנאי הסף להגשת בקשות מסוג זה (ראה בעניין זה ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל).

10. בתגובת המשיבה, היא העלתה רשימה של סעיפים בהם לא עמד המבקש כדרישת התקנות ורשימה של מסמכים שלא צורפו לבקשת המבקש כתמיכה לבקשתו.

11. בבקשת המבקש, לא העלה המבקש את הטעמים לאי הגשת הבקשה בהתאם לתנאי הסף כקבוע בתקנות. למעלה מכך, לא שוכנעתי מדוע המבקש לא הגיש בקשתו בתמיכת תצהיר בעל מקצוע ביחס להליכי הרישוי ולא העלה המבקש בבקשתו כל נימוק מדוע לא צורפה לבקשה תגובתה של המשיבה .

כמו כן בקשתו של המבקש הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות ובחלוף המועד שמותב זה קבע במסגרת מתן הצו במועד גזר הדין מיום 03.07.2014, והמבקש לא העלה כל נימוק להגשת הבקשה בחלוף המועד.

מעבר לפן הפרוצדורלי הבקשה הוגשה באי צירוף תצהיר בעל מקצוע ו/או כל אסמכתא אחרת לביסוס הטענה כי הבקשה להיתר בניה אושרה בתנאים, תנאים שלטענת המבקש מילא, ובאם רמ"י הגיעה להסדר ביחס למקרקעין כטענת המבקש, מדוע לא קיבל עד היום היתר בניה. מהאישור בתנאים שהמבקש צירף לבקשתו עולה כי אישור זה ניתן למבקש ביום 04.07.2014, רמ"י סירב לבקשה והמבקש לא המשיך בטיפול בבקשה. העתק תשלומי האגרות שצירף המבקש הינם משנת 2014 (מאי וספטמבר). המבקש לא צירף לבקשתו תמיכה לטענתו כי התנאים שנדרשו מולאו על ידו.

הלכה ידועה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל). כתב האישום הוגש כנגד המבקש בשנת 2008 וכתב האישום המתוקן בשנת 2014. בתיק זה ניתן גזר דין ונשמעו טענות הצדדים.

כלל ידוע הוא, כי רק בנסיבות מתאימות, כשהדבר אינו גורם עוול לבעל הדין האחר, ראוי הוא, שהשופט יסטה מכללי הפרוצדורה על מנת להגשים את הצדק (ראה בעניין זה רע"פ 3877/93 אבנרי נ' מדינת ישראל). אך יחד עם זאת, גם לגמישות הדיונית יש להציב גבול, ואין לקבל מצב של פריצת כל מועד וכל כלל בלא הצדקה וללא סייג "שכן בכך "יוקרבו" יתרונותיו הרבים של סדרי הדין, על מזבח תיקון מחדליו של בעל הדין במקרה הבודד" (ע"פ 4946/07 עלי מקלדה נ' מדינת ישראל, מוזכר לעיל).

מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד כי קבלת ההיתר איננה בהישג ידו של המבקש.

לקחתי בחשבון את ההשלכות של מתן תוקף לצו ההריסה שניתן למבקש כבר ביום 03.07.2014, אך יחד עם זאת, הצורך בשמירת החוק גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש (ראה בעניין זה ע"פ 6720/06).

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.

אעיר, כי ככל שהמבקש יגיש בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה בהתאם לתקנות ולהוראות הברורות בדין ויצרף אסמכתאות לחיזוק טענותיו, וככל שהמבקש יציג אסמכתא ו/או כל ראיה אחרת בדבר אישור הבקשה בתנאים והאם המבקש מילא התנאים הנדרשים לרבות עמדת רמ"י , ואקבל הבהרות ביחס לטענת המשיבה בהקשר זה, אשקול החלטתי זו מחדש, ככל שאדרש לכך.

המזכירות תעביר ההחלטה בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.