1. התובע, יליד 1950, הגיש תביעתו לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה ביום 2.12.2007. באותה עת נסע התובע ברכב המבוטח על ידי הנתבעת 1, ובו נהג הנתבע 2 (להלן: "אירוע התאונה"). בעקבות אירוע התאונה הובהל לבית החולים "רמב"ם", ואושפז יממה להשגחה וטיפול לאחר חבלת ראש, ללא אובדן הכרה וללא בחילות והקאות. בבדיקת CT ראש שנערכה לו הודגם דימום תת- עכבישי קטן. עם שחרורו אושפז בבי"ח אלישע מיום 3.12.07 עד יום 16.12.07 לטיפול פיזיוטרפי וריפוי בעיסוק. מעקבו הרפואי נמשך.

2. לטענת התובע, בעקבות אירוע התאונה נגרמו לו כאבי ראש עזים, בחילות והקאות. כמו כן החל לסבול קשיים בריכוז, בכי בלתי נשלט, פחד בכל הנוגע לכלי רכב ותחבורה, אי שליטה על הסוגרים, התפרצויות זעם, עצבנות יתר, ירידה בריכוז, מועקה ותגובה מופרזת לרעש. נתבקש מינויים של מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי והפסיכיאטרי. הללו מונו על פי החלטה מיום 20.4.2010 והגישו חוות דעת מטעמם.

המחלוקת

3. אין חולק אודות קיומו של כיסוי ביטוחי על פי תנאי הפוליסה. יצוין כבר עתה כי טענת הנתבעים להיות התאונה תאונת עבודה לא הוכחה בראיות ועל כן היא נדחית כבר בראשית הדיון. המחלוקת נסבה על שאלת קיומו של נזק לתובע בעקבות אירוע התאונה, אם בכלל. בכלל זה חולקים הנתבעים בפרט על קיומה של נכות לתובע בגין אירוע התאונה. הנתבעים טוענים להתחזותו של התובע.

חוות הדעת בתחום הרפואה הנוירולוגית

4. בתחום הנוירולוגי, מונה ד"ר מיכאל זלינגר. לבקשתו ובטרם הוגשה חוות דעתו, נערך לתובע ביום 25.9.11 אבחון ביחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית במרכז הרפואי רמב"ם. ע"פ הרישום בחוות הדעת, הצביע האבחון על ליקויים משמעותיים בתפקודים קוגניטיביים מגוונים: צמצום טווח קשב, ליקויי זכרון, קשיים בתפקודיים ניהוליים עם האטה ניכרת, קשיי בקרה ומעקב, צורת חשיבה קונקרטית, נוקשות מחשבתית, קשיים לתכנן מספר צעדים מראש וליקויים בהתמצאות במקום ובזמן. בתחום הרגשי הנבדק דיווח על תסמינים של דיכאון (בינוני- קשה לפי שאלון מובנה).

5. הבודקת, ד"ר קליאוט דוריטה סברה שמר מנחימוב מתפקד ברמה של חולה דמנטי. אך זו התקשתה לקבוע בוודאות את המקור ללקויים הקוגניטביים וההתנהגותיים ולירידה בתפקוד. באבחנה מבדלת העלתה התפתחות דמנציה עקב מחלת מח ניוונית (דגנטרטיבית) מול הקשר לחבלת הראש בעקבות אירוע התאונה.

6. המומחה אשר אמץ את ממצאי האבחון, מצא קשר ברור בין הופעת הליקוי הקוגניטבי וההתנהגותי למועד התרחשות התאונה הנדונה. אם כי ציין כי קיים מרכיב של התפתחות פרוגרסיבית בסמני הדמנציה התומך באתיולוגיה של מחלת מח ניוונית (כדוגמת מחלת האלצהיימר). לאור כל אלו העריך המומחה כי מתקיים במקרה זה שילוב בין גרימה ישירה של נזק מוחי ופגימה קוגניטיבית כתוצאה מהתאונה הנדונה לבין היות החבלה טריגר של דמנציה והפרעה התנהגותית עקב מחלה ניוונית. בשקלול חומרת הנכות מצא לנכון המומחה לייחס שני שלישים מאחוזי הנכות לתאונה הנדונה ושליש נוסף למחלת מח ניוונית.

המומחה התייחס בנפרד ללקות הנוירולוגית בגין כאב ראש בתר- חבלתי כרוני המצריך שימוש תכוף במשככי כאבים, וקבע כי כולו כתוצאה מהחבלה הנדונה.

7. נכותו הנוירולוגית הצמיתה של התובע הוערכה על ידי המומחה הנוירולוגי כדלקמן:

א. 50% נכות בגין דמנציה והפרעה התנהגותית עם הפרעה תפקודית ניכרת, כאשר 2/3 מיוחסים לתאונה הנדונה, ו-1/3 למחלה ניוונית של המח.

ב. 10% נכות בגין כאב ראש בתר- חבלתי כרוני.

8. המומחה ציין, כי התובע מוגבל תפקודית בשל נכותו הנוירולוגית, אינו מסוגל לעבודה מפרנסת וזקוק לליווי, להשגחה ולסיוע בתפקודים יומיומיים (כגון נטילת תרופות). המומחה נתבקש להתייחס לשאלת הצורך במינויו של מומחה פסיכיאטרי ומצא כי נדרשת הערכת מומחה בתחום הפסיכיאטרי בנסיבות העניין.

חוות דעת בתחום הרופאה הפסיכיאטרית

9. בתחום הרפואה הפסיכיאטרית, הוגשה חוות דעתו של ד"ר אנטולי קריינין. המומחה מצא ע"פ המסמכים שבפניו, כי בעקבות התדרדרות בתפקודים הקוגניטביים שהחלה מיד לאחר התאונה, הפסיק התובע לתפקד כשנתיים לאחר יום התאונה אף בתפקוד השגרתי היום יומי, כולל פגיעה ברמת העצמאות עד כי אינו יכול לצאת מהבית לבדו. למעשה מצא המומחה כי נכון להיום מתפקד התובע מבחינה קוגניטיבית ברמה של חולה דמנטי. לצד זה ציין, כי אין בתיעוד הרפואי, תיעוד להפרעה קוגניטיבית או התנהגותית בטרם אירוע התאונה מושא ענייננו.

10. המומחה קבע, כי התובע סובל מהפרעה נפשית אשר נוצרה כתוצאה מפגיעה מוחית בעקבות חבלת ראש מיום אירוע התאונה. ההפרעה ממנה סובל התובע פוגעת בצורה קשה בתפקודו החברתי, המקצועי והיום יומי. ע"פ חוות דעתו, סובל התובע מנכות פסיכיאטרית ע"פ סעיף 33א'5- "סימנים פסיכוטיים או ירידה קוגניטיבית ניכרת וקבועה, הגבלה ניכרת של כושר העבודה, הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי" בשיעור של 50% לצמיתות וכולה בעקבות אירוע התאונה.

המשך ההליכים

11. הנתבעים הגישו שאלות הבהרה למומחים. עם קבלת תשובותיהם הוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים בפערים ניכרים. משכך ולאור בקשת התובע, לא נשמעה הצעת בית משפט. התיק נקבע לשמיעת ראיות.

מסכת הראיות

12. מטעם התובע הוגש תצהיר בתו בלבד. התובע הגיש בקשה לפטרו מהגשת תצהיריו, בשל קשיי שפה ולנוכח מצבו הקוגניטבי והנוירולוגי כמתואר בחוות הדעת ובבדיקה שביצע. בהתאם להחלטה מיום 24.2.2013 ניתן לתובע פטור מהגשת תצהירו. לאחר מכן נתבקש אף פטור מהגשת תצהיר אשתו נוכח קשיי שפה. על אף התנגדות הנתבעות לאי הגשת תצהירי התובע ואשתו, נקבע כי הדיון יתקיים במועדו. התובע ואשתו מסרו עדות ראשית בעל פה.

13. מטעם הנתבעים, הוגשו במעמד הדיון תצהיריהם של חוקרים פרטיים - מר דרור עדווי ומר רומן גנקין. כמו כן הוגשו סרט מעקב בו נצפה התובע. אמיתות זהותו של התובע המופיע בסרט אומתה על ידי בתו. (פר' הדיון מיום 19.2.2013, עמ' 31 רישא). הסרט נצפה במעמד הדיון. הוגש תמלולו בתרגום לעברית. החוקרים הפרטיים נחקרו בחקירה נגדית. המומחים הרפואיים אף הם נחקרו אודות חוות דעתם לאורו של סרט המעקב שהוצג להם.

מעקב סמוי ותיעוד חזותי לאורו

14. על פי תצהירי החוקרים הפרטיים אשר נמסרו במצורף לתיעוד החזותי שהוצג, במהלך שלושה ימים שונים בוצע מעקב אחר התובע במהלכם נצפה התובע יוצא מביתו בשעות הבוקר, עולה לרכב הנהוג על ידי אחר לצורך ביצוע מכירות. במסגרת זו בין היתר נצפה כשהוא מסדר סחורה בתא מטען, מוציא סחורה ממחסן שמאחורי בניין מגוריו, מעמיסה לרכב, רוכש מוצרים בסופר ובשוק, ומוכרם בשכונות ובקרבת בתי אבות שונים בקריות. התובע נצפה כשהוא שב לביתו בין השעות 11.33 ועד 12.33 במהלך ימים אלו, ולאחריהם אינו נצפה כשהוא יוצא מביתו עד סוף שעת המעקב (16.00/ 16.30). במהלך יומיים נוספים בוצע מעקב בשעות הצהרים- ערב- בהן לא נצפה התובע יוצא מביתו, למעט פעם אחת אשר על פי חקירה בכיסוי שנערכה (ע"פ תצהירי החוקרים) שהה אצל אחיו.

15. במסגרת המעקב, נוהלה שיחה בין התובע לבין אחד מן החוקרים אשר ביקש לרכוש מוצרים מהתובע. בהסתמך על ממצאי המעקב הסמוי טוענים הנתבעים להתחזות התובע בקשר עם מצבו הנפשי ומסוגלותו התפקודית והקוגניטיבית.

חקירת מומחים לאורו של סרט המעקב

16. כאמור, במעמד חקירת המומחים וכבר בראשיתה, הוצג בפני המומחים הרפואיים סרט המעקב. המומחים עומתו בזה אחר זה (כשהמומחה האחד אינו נוכח בחקירתו של האחר) עם ממצאי חוות הדעת לאורו של סרט המעקב. שניהם מצאו חוסר הלימה בין התנהלות התובע בסרטי המעקב לזו שהוצגה בפניהם, אם כי התייחסותם לפערים שנתגלעו והסבריהם מבחינה רפואית למצבו של התובע היו שונים במקצת.

17. ד"ר זלינגר התרשם כי התנהלותו התפקודית והקוגניטבית של התובע בסרט המעקב הינה בפער משמעותי מזו שהוצג לו ע"פ המידע הרפואי, הבדיקה שערך וממצאים רפואיים שהוצגו לו. הפער הינו כה גדול עד כי הוא מצא כי כלל אינם מצביעים על התנהלותו של התובע כאדם דמנטי.

לעומתו ד"ר קריינין מצא כי מדובר בפערים שמקורם ב"הגזמה" ופועל יוצא הורה על הפחתת הנכות הרפואית שקבע באופן משמעותי מ-50% ל-10% נכות בלבד.

18. בטרם הוצג סרט המעקב בפני ד"ר זלינגר, הוא נשאל-

"ש. אם היית יודע בזמן בדיקתך שבזמן בדיקתך ואחרי כן התובע ממשיך לעבוד, זה היה משנה את חוות דעתך לנכות הכוללת?

ת. זה היה משנה את חוות דעתי לגבי מהימנות של התלונות כפי שהוצגו בפני, אולי במידה מסוימת גם של האבחון הקוגניטיבי.

ש. אם היית יודע שהתובע יוצא באופן קבוע מהבית בעצמו ולבדו.

ת. חוזר על תשובתי.

...

ש. נניח והאדם נכנס לרכב עם חבר, הולך ומוכר סחורה, קונה סחורה, מוכר סחורה, מסתובב בבתי אבות, מוכר שם סחורה, מנהל משא ומתן, זוכר שפלוני חייב לו ואלמוני חייב לו, יודע לתת עודף, מנחה מישהו אחר. האם לא היית אומר שמדובר באדם נורמלי מן היישוב.

ת. התיאור מתאים לאדם תפקוד קוגניטיבי בגדר התקין"

(עמ' 40, ש' 12-31 לפר', הדגשה לא במקור).

19. יש לציין כי בטרם צפה ד"ר שלזינגר בסרט, עמד על כך כי מבחינה עובדתית, הפגיעה אותה ספג התובע במוחו, אינה מותירה בהכרח פגיעה קוגניטיבית "..כל מה שאני אוכל לומר כי האיש נפגע במוחו, עובדתית, פגיעה לא קשה לפי בדיקות קוגניטיביות וזה לא אומר בהכרח שפגיעה כזו מותירה אדם עם פגיעה קוגניטיבית, אבל אפשרות כזו קיימת ולכן קשה לי להגיד שאין פגיעה..." (עמ' 41, ש' 7-9 לפר').

20. גם לאחר צפייה בסרט העיד לשאלות ב"כ התובע-

"ש. על פי בדיקת הCT החל דימום להתפתח לרקמת המוח. מפנה לחוות דעתך.

ת. כן.

ש. האם יכול להיות שמצב כזה יותיר אדם ללא נכות?

ת. ייתכן.

ש. באיזה מצב יותיר אדם ללא נכות מבחינה תפקודית?

ת. הוא יכול להיות עם תפקוד תקין לחלוטין".

(עמ' 45, ש' 5-9 לפר').

21. בפרט, לאחר מס' דקות של צפיה בסרט, העיד ד"ר זלינגר לפרוטוקול "אם הדיסק נמשך, כפי שהוא נמשך, ראיתי מספיק. לפי מה שראיתי וקראתי בדו"ח לא הייתי מגדיר אותו כאדם דמנטי" (עמ' 41, ש' 15-16 לפר', הדגשות לא במקור).

22. ושב על עדותו זו, "בקטע הקודם עם התמלול, אני חוזר הוא לא מוגדר כדמנטי" (עמ' 42, ש' 9-10 לפר'). לשאלת בית משפט השיב המומחה, "בדמנציה יכולות להיות תנודות מסוימות עם שעות פחות טובות ויותר טובות אך לא פערים כפי שמוצגים בפניי" (עמ' 42, ש' 20-21 לפר', הדגשות לא במקור).

23. "ש. האם אחרי השיחה והקלטת שצפית, האם אתה מאמין שהתובע הטעה אותך?

ת. נגיד שמה שצפיתי לא תואם את מה שרשמתי כמסקנות בחוות הדעת.

ש. האם נכון לומר כי האיש קונה, מוכר, מדבר, מתווכח ובעצם אין לו נכות נפשית, כי איננו דמנטי?

ת. לפי מה שצפיתי הוא מתנהל כאדם עם תפקוד קוגניטבי נורמלי. "

המומחה שב באופן עקבי על עדותו, כי "לפי מה שצפיתי הוא לא סובל מדמנציה" (עמ' 44, ש' 2-10 לפר').

24. למעשה ד"ר זלינגר העיד, כי על פי הסרט שהוצג בפניו לא ניתן להגדיר את התובע כאדם דמנטי. בקשר לכאבי הראש העיד כי מדובר בתלונה סובייקטיבית מפי אדם שעדותו בפניו התגלתה כלא מהימנה. כן אישר בעדותו כי לו היה יודע בזמן הבדיקה מה שיודע כעת, לא היה מאמין לכאבי הראש.

"כאב ראש זו תלונה סובייקטיבית ואין דרך אובייקטיבית לוודא האם אדם סובל מכאב ראש ואם לאו... כאשר עומד בפניי אדם שבסעיף אחר בנושא אחר הטעה אותי, עדותו בפניי לא הייתה מהימנה אני חייב לשאול את עצמי האם תלונת כאב הראש, היא אמיתית. אני לא יודע את התשובה. מתעורר ספק.

ש. לו היית יודע בזמן הבדיקה שהוא מתלונן על כאב ראש, מה שאתה יודע כעת, האם נכון שלא היית מאמין לכאב הראש.

ת. נכון." (עמ' 44, ש' 15-22 לפר', הדגשה לא במקור).

25. מנגד, ד"ר קריינין, הפסיכיאטר, מצא כי קיימים פערים בין מה שסיפר לו התובע בדבר תפקודו לבין מה שצפה בסרט המעקב, אולם, העיד כי לא ניתן להשיב חד משמעית לשאלת המהימנות. לדבריו "הוא יכול להיות דמנטי אבל יש הגזמה" (עמ' 47, ש' 22 לפר'). בקשר לכך הסביר ד"ר קריינין כי בפסיכיאטריה קיימות שלוש אפשרויות- שהאדם יגיד אמת, שיסתיר מידע או מצב של אגרבציה (הגזמה של ההפרעות שיש לו). בענייננו סבור ד"ר קריינין כי הפערים בין תפקוד התובע כפי שהוצג בפניו לבין זה שהופיע בסרט מוסברים באמצעות ההפרעה השלישית המאפיינת את התובע- הגזמה.

26. בקשר לעוצמת הדמנציה ואחוזי הנכות לאורה העיד ד"ר קריינין "באחוזי נכות זה יכול להגיע ל-10% ולא יותר" (עמ' 50, ש' 4-5 לפר').

27. ד"ר קריינין העיד, כי התגובה הקטסטרופלית, ההגזמה, מאפיינת את התובע אך לא תאפיין את המשפחה-

"לא. מבן משפחה אני אמור לקבל תמונה אמיתית. פער היה בין המשפחה ובינו לבין מה שראיתי היום."

אולם, במקרה אשר בפנינו גם המשפחה העידה אודות חומרת המצב באופן שאינו הולם את סרט המעקב. והמומחה נשאל-

ש. איך אתה מסביר את זה?

ת. כנראה שהם הגזימו ביחד."

(עמ' 48, ש' 27-32 לפר', הדגשה לא במקור)

28. ושב על כך, גם לשאלות ב"כ התובע -

"ש. הציגו לך סרטון אחר מתוך שישה מעקבים וזה הסרטון היחיד בו אנו צופים מדבר. זה עדיין מצדיק את השינוי הקיצוני שלך מחוות הדעת?

ת. כן. בפניי הציגו תמונה, גם הוא וגם בתו, של אדם שלא מתפקד ולא עושה כלום, סוגרים אותו בדירה וזה הכל. אין ספק שהייתה לבן אדם פגיעה ויש לזה סימוכין. כן היה בדיקות וכן נבדק וכן היה דימום. הייתה תאונה, הייתה פגיעת ראש שהשאירה עקבות אבל התמונה יותר פחותה ממה שהציגו בפניי"

(עמ' 50, ש' 12-15 לפר', הדגשה לא במקור).

29. יתרה מכך, ד"ר קריינין העיד כי "אין לי קנה מידה כיצד עבד לפני כן, לי יש קנה מידה שלא עבד מאז שעלה ארצה. אם אני הולך לפי קנה המידה הזה שנמסר לי אז לכל הפחות יש שיפור ממשי" (עמ' 50, ש'25-26 לפר').

30. ד"ר קריינין נתבקש בעדותו לעשות הפרדה בין הדמנציה למצבו הנפשי של התובע. בקשר למצבו הנפשי העיד ד"ר קריינין, "אני באבחנות שלי לא מצאתי קשר במצב הנפשי לתאונה. יש הכל חוץ מזה. זה באמת נכון, פה לא טעיתי כי הוא אכן יצא ונסע ברכב ואין סימנים המצביעים על קיום תגובה פוסטראומטית. אלו ביטויים של תגובה בטר חבלתית. מה שכן יש זה מה שציינתי, נטיה אחרי פגיעת ראש להתפרצויות זעם בלתי נשלטות וחוסר יכולת לשאת מאמץ פיזי מתמשך וזה יכול להסביר את החזרה שלו לביתו לאחר מס' שעות של תפקוד". ד"ר קריינין נשאל אם ניתן להעריך לקויות אלו בנכות נפרדת והעיד, כי "זה חלק מאותה פגיעה אורגנית" (עמ' 2-11 לפר').

31. ניתן לראות כי שני המומחים התרשמו בדבר קיומם של פערים בין התיאור שהוצג בפניהם ועל פיו בוססה חוות דעתם לתיעוד שהוצג בסרט. לדידי ד"ר זלינגר הפערים שנתגלעו הצביעו על העדרה של דמנציה ותפקוד קוגניטיבי נורמלי, לעומתו ד"ר קריינין כי מקורם של הפערים בהגזמה (אגרבציה), כך שישנה דמנציה אבל בעוצמה פחותה מזו שהוצגה בפניו, ובאופן שיש להפחית את הנכות לכ-10% בלבד. שני המומחים מכל מקום לא אחזו בחוות הדעת בעקבות צפייה בסרט המעקב. ד"ר זלינגר קבע כי ממצאי חוות הדעת אינם מתיישבים עם תפקודו הקוגניטיבי של התובע כפי שתועדו בסרט המעקב ושלל לחלוטין קיומה של דמנציה בעקבותיו. ד"ר קריינין אף הוא קבע "יש פער בין מה שהוא אמר לי על תפקודו למה שאני ראיתי בדיסק" (עמ' 47, ש' 19-20 לפר'), וגם לאחר שניתנה פרשנותו הרפואית לפערים אלו, מצא לנכון להפחית באופן משמעותי אחוזי הנכות שייחס לתובע על פי חוות הדעת (50%) לאלו שהיה מייחס לו בעקבות צפייה בסרטון, לכל היותר 10%.

32. לאור האמור לעיל לא הוכח בפני כי לתובע נכויות בשעורים עליהם הצביעו המומחים בחוות הדעת. נותרו שתי שאלות ביחס לנכויות. האם לתובע נכות בשעור של 10% בגין דמנציה, כשיטתו של ד"ר קריינין, על דעתו החולקת של ד"ר זלינגר. והאם יש לתובע נכות בשעור של 10% בגין כאבי ראש, על פי חוות דעתו המקורית של ד"ר זלינגר.

הנכות – שאלת 10% בגין כאבי הראש ושאלת 10% בגין דמנציה

33. באשר לנכות הנוירולוגית שנקבעה לתובע בגין כאבי הראש (10%) כפי שצוין לעיל, המומחה נתרשם בדבר אי מהימנות תלונות התובע בפניו, ואישר כי לו היה יודע מה שיודע כעת, לאחר צפייה בסרט החקירה לא היה מאמין להם. כפי שניווכח, עדותו של התובע גם בבית משפט זה לא הותירה רושם מהימן. בעדויות התביעה בכללותם לא היה כדי לתמוך בגרסת התובע בדבר קיומה של נכות רפואית כלשהי ואף בקשר למצבו הנפשי או הרפואי כלל;

34. התובע ביקש פטור מהגשת תצהירי עדות ראשית בהסתמך על ממצאי המומחים ונכותו הקוגניטיבית והנוירולוגית אשר קרסה ולבסוף לא הוכחה. זאת לא למותר לציין מבלי שנטען להעדר כשירותו המשפטית בראשית ההליכים, ושעה שהגיש בראשית ההליך תצהיר בריאות ותצהיר תשובות לשאלון. בפועל, נתגלעו פערים ברורים בין אופן מסירת העדות לניהול שיח ספונטני כפי שנתגלע בסרט החקירה, באופן המצביע על מגמתיות ותחכום בעדותו.

על מנת לסבר את האוזן, יצוטט במקצת מהלך עדותו-

התובע.. בחקירה ראשית

"ש. תספר לביהמ"ש מה אתה זוכר מיום התאונה.

ת. אני לא זוכר. חתכו לי בטן בבית החולים.

ש. ביום התאונה מזמן, לא באשפוז האחרון.

ת. לא היה לי תאונה, כאב לי בטן עשו לי ניתוח בבטן.

..

לשאלת ביהמ"ש:

ש. היתה לך פעם תאונה עם אוטו?

ת. עשו לי ניתוח על הבטן

...

ש. מתי נולדת?

ת. אני לא זוכר. לא יודע. לפני זה זכרתי. אני לא יכול לראות טלויזיה.

..

ש. איפה אתה גר היום?

ת. ישראל. לא זוכר איפה אני גר. אני לא יוצא מהבית. ילדים מוציאים אותי לרחוב. אני לא יודע איך לחזור הביתה. אני גר בבית עם אישה.

...

בחקירה נגדית לב"כ הנתבעים

...

"ש. לנסוע ברכב אתה מפחד?

ת. כן.

ש. מפחד?

ת. אני מפחד גם מחושך. באותו יום רופא בדק את הברך.

..

ש. האם אתה זוכר שנבדקת על ידי ד"ר אנטולי?

ת. מי אתה שאתה שואל אותי שאלות. אני לא מכיר אותך. אני אין לי חבר אנטולי.

...

ש. תתאר לי בבקשה את סדר היום שלך

ת. אני יושב בבית ככה (מדגים- בידיים שלובות), אני ישן על הספה.

..

ש. האם אתה זוכר שנבדקת על ידי ד"ר זלינגר?

ת. לא. אני לא זוכר את אבא שלי" .

(עמ' 7-11 לפר').

35. למול עדותו המבולבלת, ניהל שיח עקבי וקוהרנטי עם החוקר הסמוי, תוך שהוא עונה ומשיב לעניין, משתף פעולה, מבצע פעולות חשבון פשוטות ומחזיר עודף. בין היתר כך:

"חוקר: מה יש אצלכם? יש מים?

איליה (התובע- ש.פ.כ)- יש מים, יש שתייה, יש נייר טואלט, יש שמן, יש שימורים.

חוקר: אני אקח מים.

..

איליה: חמש עשרה שקל אחי. (לא ברור)

..

חוקר: איפה קונים את זה?

איליה: קונים, נכנס בכל סופר. בסופר עכשיו המים זולים יותר מאשר מה שמביאים.

חוקר: ככה

איליה: הינה קונה (לא ברור) וסוחב עד הבית.

חוקר: אה

איליה: ושניים שלושה שקלים נשארים מכל אחד.

...

חוקר: גם גרושים נו אם אני אסע מהבוקר עד הערב, אפשר שלוש מאות שקל?

איליה: כמובן

חוקר: אפשר לעשות כן? וחמש מאות?

איליה: לא, לא, חמש מאות לא. אם אתה יכול אפשר קונים דג חי, אתה יודע?

...

איליה: לא צריך לנקות, זה דג חי. הוא חי. אתה חותך מכאן ומוכר.

..

לא מזוהה: איליושה, הייתי חייבת לך שלוש שקל.

איליה: בסדר.

חוקר: אוי נו, יש לך כבר קשרים כאלה.

איליה: אני (לא ברור) אני חמש עשרה שנים עבדתי מוכר.

...

איליה: זה בקטנה. אנחנו פשוט פנסיונרים, יוצאים פעמיים שלוש בשבוע לפעמים.

...

חוקר: תיתן את המספר שלי, אני אצור איתך קשר.

איליה: בבקשה הטלפון שלי עכשיו בבית. אני אגיד לך.

חוקר: אני ארשום

איליה: 054

...

812

...

7677"

36. תשובותיו של התובע לחוקר הסמוי ניתנו בחוסר הלימה לתשובותיו בבית המשפט. כך, ובעוד שהתובע העיד כי אינו יוצא מביתו בכוחות עצמו, וכי לא יודע איך לשוב לביתו. הוכח כי התובע יוצא וחוזר בכוחות עצמו לביתו וממנו, מבצע רכישות בסופר ללא כל ליווי. כמו כן, ובעוד שהעיד כי הוא מפחד לנסוע ברכב, מידע שנמסר אף למומחים הרפואיים, נצפה בסרטוני המעקב, כשהוא עולה ויורד מרכב פעם אחר פעם, לרכישת מוצרים, למכירות שונות ובחזרה לביתו פעם אחר פעם ללא כל מורא. כך ובעוד שהעידו הוא אשתו ובתו, בקשר לסדר היום שלו כי יושב בחיבוק ידיים וישן בלבד, הוכח כי הוא עובד במכירות, תוך שהנו מעיד על עצמו כי כבר חמש עשרה שנים עובד כמוכר. סתירות אלו רק מצטרפות לחוסר ההלימה שמצאו שני המומחים גם יחד בין המידע שנמסר להם בקשר למצבו של התובע ותפקודו לבין המידע שנגלה לעיניהם עם חשיפת סרט המעקב.

37. למקרא עדותו של התובע בפרט, ניתן להיווכח כי מסתמנים פערים ברורים בתפיסה הקוגניטיבית, שיתוף הפעולה עם חקירה בבית המשפט למול חוקר סמוי, השבת תשובות לעניין, שמירה על קשר עין ועוד. בסופו של יום נמצאה עדותו של התובע כלא מהימנה בקשר למצבו הנפשי, וגם אילו הוכח כי נמסרה באופן זה מחמת מצבו הנפשי/ הקוגניטבי (מה שנסתר בהליך זה) הרי שלא ניתן להסתמך עליה כלל.

38. גם בעדויותיהן של אשת התובע ובתו אין כדי להוות ראיות לחיזוק בקשר למצבו הנפשי ו/או הרפואי כלל. למקרא עדותן נראה לכל הפחות כי אינן מודעות לתפקודו של התובע כפי שהוכח ע"פ סרטוני המעקב. מכל מקום מסרו עדות אשר אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי המעקב;

39. כך למשל העידה אשת התובע, הגב' מחימוב פלגייה "בעלי כבר לא עובד כמה שנים. אני עובדת לבד..." (עמ' 15, ש' 24-25 לפר') בניגוד לעובדות כפי שהוצגו בסרטוני המעקב. כמו כן, נתבקשה אשתו לתאר את שגרת יומו והעידה-

"ת. הוא כל היום יושב מול הטלויזיה או שהוא ישן. אנחנו יוצאים ביחד לרחוב.

ש. כמה זמן זה כבר ככה?

ת. שנה, שנה וחצי. לאט לאט לא טוב. עכשיו בכלל לא טוב..

ש. ואיך היתה שגרת יומו לפני התאונה?

ת. היה לו עסק ולאחר מכן הוא סגר. הוא היה אדם נורמטיבי. היה מדבר עם אנשים. היה מתקשר"

(עמ' 17, ש' 14-21 לפר').

ש. הוא לא מדבר עם אנשים זרים הוא לא מסוגל?

ת. בטח לא.

ש. כמה פעמים בשבוע הוא יוצא מהבית?

ת. כל ערב אנו יוצאים איתו... בבוקר הוא לא יוצא. הוא לא יוצא לבד.

(עמ' 23, ש' 10-14 לפר').

בחינת עדותה אל מול ממצאי המעקב והסרט על פיהם הוכח כי התובע מתקשר היטב, יוצא בשעות הבוקר ושגרת יומו אינה כפי שתוארה על ידי אשתו מלמדת על פער בלתי מוסבר.

וכן בהמשך עדותה,

"ש. לגבי השנה וחצי האחרונות, לגבי היכולות של בעלך, האם יכול להיות שבעלך בשנה וחצי האחרונות זוכר שחייבים לו כסף?

ת. מה פתאום. מי חייב לו כסף.

ש. האם יכול להיות שבשנה וחצי אחרונות בעלך זוכר מחירים של מוצרים?

ת. הוא אפילו לא מתעניין.

ש. האם בשנה וחצי האחרונות בעלך זוכר איך להגיע ממקום למקום או שלא מסוגל לזה?

ת. הוא לא הולך לאף מקום. אם אנחנו הולכים, אנחנו הולכים ביחד כולנו.

...

ש. אין מצב שבעלך ילך לקניות וייסחב קניות?

ת. בכלל לא. אני לוקחת מים בעצמי למרות שגם אני אחרי ניתוח.

..

ש. אני אומר לך שבחודש אפריל 2012, לפני פחות משנה, בחודש יוני 2012, ובחודש אוגוסט בעלך הוסרט כשהוא עובד עם הרכב שלו, הולך לסופר מרקט

התובע אומר דבר מה לא ברור.

התובע מוזהר שאסור לו להגיד מילה.

התובע אומר שרע לו ולא מרגיש טוב.

...

ש. לפי מה שאת רואה אותו בבית, את אומרת שלא יכול להיות שהוא יסחב ביצים, יכניס לאוטו, ייסחב מים, יכניס לאוטו, ילך למכור את זה בבית אבות. ייתן עודף ויקבל כסף.

ת. לא מבינה. איזה בית אבות.

ש. אם הוא עושה את זה, הוא מרמה אותך כי בבית הוא יושב ולא עושה כלום.

ת. הלוואי והאויבים שלי ישקרו ככה. "

(עמ' 23, ש' 26-32; עמ' 24, ש' 3-4, 13-1, 24-28 לפר').

40. הוא הדבר באשר לעדותה של הבת-

"ש. איך שאת מכירה את אביך, יכול להיות שלא יזכור מחירים של מוצרים?

ת. הוא לא הולך לחנות שהוא ידע מחירים של מוצרים.

ש. לא יתכן שיהיה בחנות, ישלם ויקבל עודף.

ת. לא.

...

ש. אם אני אומר לך שאביך נוסע עם חבר ברכבו, לא פעם אחת, מספר פעמים, הולך לשוק, קונה ביצים, הולך לסופר מרקט וקונה מוצרים ומוכר אותם ברווח לבתי אבות ומקומות אחרים. זה לא יכול להיות?

ת. לא.

ש. אם זה קורה הוא מרמה אותך במצבו?

ת. כן.

(עמ' 29, ש' 27-30; עמ' 30, ש' 9-14 לפר').

41. לא מן הנמנע כי אשת התובע ובתו כלל אינן מודעות למצבו הרפואי של התובע לאשורו, אפשרות אשר עולה בקנה אחד עם העובדה כי שעות הפעילות של התובע ויציאתו מחוץ לביתו הנן בשעות הבוקר, שעות עבודתן של אשת התובע ובתו על פי עדותן. התובע לא נצפה יוצא מביתו בשעות הצהרים- ערב בהתאמה. מכל מקום עדותן לא עלתה בקנה אחד עם ממצאי סרט המעקב ואינה יכולה לשמש ראיה למצבו הנפשי ו/או הרפואי כלל.

42. במצב דברים זה הרי שלא הוכחה נכותו הרפואית של התובע כלל בגין אירוע התאונה. לעניין זה העיד ד"ר זילנגר, כי פגיעת ראש מן הסוג של התובע יכולה להותיר אדם ללא נכות, לרבות נכות תפקודית, כלל. מצבו הרפואי של התובע כיום אף הוא לא הוכח כפי שפורט בהרחבה.

43. מטעמים אלו ודאי כי לא יוכל התובע להיבנות מפסק הדין בעניין ע"א 7617/07 יחזקאל יומה נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 12.10.08) (להלן: "פס"ד יחזקאל יומה"), שם נקבע כי עלה בידי התובע לשכנע בהתאם לרף ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי כי הוא סובל מנכות נפשית. לא כן הדבר בענייננו. לא זו בלבד שהתרשם המומחה הנוירולוגי בקשר לאי מהימנותו של התובע ובאופן שנשמט הבסיס לחוות דעתו, אלא שאף המומחה בתחום הפסיכיאטרי קבע הפחתה ניכרת ביחס לאחוזי הנכות שיוחסו לתובע. קביעות המומחים בקשר להיוותרותה של נכות כלל, וכן בקשר למהימנות התובע נחלקו לאחר צפייה בסרטון החקירה, ומשכך הרי שלא הוכחה קיומה של נכות ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי (51%). יתר ראיות התביעה לא הטו את הכף לזכות התובע, כפי שהוכח לעיל. כל זאת בשונה ובמובחן מפסה"ד בעניין יחזקאל יומה הנ"ל, שם מסקנות בית המשפט המחוזי בדבר התחזותו של התובע בקשר למצבו הנפשי, ניתנו חרף מסקנות שני מומחים רפואיים בתחום הפסיכיאטריה שמונו מטעמו של בית המשפט, בדבר קיומה של נכות ושלילת המסקנה בדבר התחזותו של המערער, על אף שהיו מודעים לקיומה.

44. לכך רק מתווספת ההלכה הידועה (אשר אף ניצבה לנגד עיניו של בית המשפט העליון בעניין יחזקאל יומה הנ"ל) בדבר היותה של חוות דעת המומחים ראיה בין מכלול הראיות, ולבית המשפט שיקול דעת ביחס לקבלתה ולהסתמכות עליה, כולה או חלקה.

"אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5)"

(ע"א 3212/03 יצחק נהרי נגד דולב חברה לביטוח (ניתן ביום 24.11.05, פורסם בנבו).

45. בענייננו כאמור וכפי שפורט בהרחבה, גם מבלי להתערב במסקנות המומחים, לא הורם הנטל כנדרש במשפט אזרחי להוכחת מצבו הרפואי של התובע בעקבות אירוע התאונה וקיומה של נכות, כנטען.

רכיבי פיצוי שונים

46. כאמור בראשית דיוננו, לא הוכח כי עסקינן בתאונת עבודה. הוכחת דבר עבודתו של התובע אינה מספקת לתימוכין בטענה בדבר היותה של התאונה הספציפית תאונת עבודה. משכך, נדרש לבחינת יתר רכיבי הפיצוי הנתבעים לאורו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה- 1975.

47. על פי מסמכים רפואיים שהוצגו, אושפז התובע בעקבות אירוע התאונה משך יממה אחת בבית החולים רמב"ם (מיום 2.12.2007 ועד ליום 3.12.2007) להשגחה וטיפול לאחר חבלת ראש. לאחר מכן אושפז בבית החולים אלישע לתקופה שמיום 3.12.2007 ועד ליום 16.12.2007 (14 ימים בסך הכל) לטיפול פזיותרפי ולריפוי בעיסוק.

48. כאב וסבל

מאחר ולא הוכחה נכות צמיתה, ובשים לב ל- 14 ימי אשפוז, אזי סך של 17,000 ₪.

49. הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' והוצאות כלליות לעבר

סך של 7,000 ₪. התובע אושפז למשך 14 יום עובר טיפולים פיזיוטרפיים. וודאי הוא כי בני משפחתו נדרשו לסייע לו ולסעוד אותו ונגרמו הוצאות גם אם אלו לא הוכחו אחת לאחת.

50. בהעדר נכות צמיתה לא הוכח בפני כי נגרמו נזקים לעתיד.

51. באשר אובדן כושר עבודה. לעניין זה, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר קריינין העיד משנשאל,

"ש. כאשר מדובר ביציאה של שעה, שעתיים, שלוש ביום, זה תפקוד תקין. כאשר משעה 12:00.

ת. אין לי קנה מידה איך עבד לפני כן. לי יש קנה מידה שלא עבד מאז שעלה ארצה. אם אני הולך לפי קנה המידה הזה שנמסר לי אז יש לכל הפחות שיפור ממשי" (עמ' 50, ש' 24-26 לפר').

לא מצאתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.

לסיכום

52. על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 24,000 ₪. התובע זכאי לשכר טרחת עו"ד בשעור של 13% בתוספת מע"מ בגין סכום זה.

53. בתיק זה הוכח לפני כי התובע הציג לפני בית המשפט מצג שווא בדבר מצבו הרפואי והתפקודי. דווקא הנתבעת היא אשר נדרשה להוצאות כספיות על מנת להגן על עמדתה אשר נמצאה מוצדקת בראיות כי אין הלימה בין המצב לו טען לבין המצב בפועל. לפיכך, על התובע לשאת בהוצאותיה.

54. הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

55. כל הסכומים ישולמו, תוך קיזוזם ההדדי, בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

54. לאור האמור לעיל הנני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

55. כל הסכומים, תוך קיזוז החיובים זה אל מול זה, ישולמו בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ו, 18 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.