לפניי בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף.

התובעת ילידת 1987 נפצעה, בהתאם לנטען, בתאונת דרכים ביום 10.11.06.

1. ד"ר שמואל איתי, מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי לבחינת נכותה של התובעת. ד"ר איתי בדק את התובעת ביום 15.08.10 ונתן את חוות דעתו ביום 29.01.11. בהתאם לחוות הדעת נקבע כי לא נגרמה לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מתאונת הדרכים שעברה. המומחה קבע כי לתובעת נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופת חופשת המחלה וכי אין לצפות להחמרה במצבה של התובעת בגין התאונה. בהתאם למסקנות ד"ר איתי התובעת סבלה מכאבי גב וצוואר בעברה, כשנתיים לפני התאונה.

ד"ר איתי נחקר על חוות דעתו ביום 14.12.11.

1. בהתאם לנטען בבקשה, מעדותו של המומחה "עלו תמיהות מהותיות וכן סתירות רבות בהתייחס לאמור בחוות דעתו, היורדות לשורשה של חוות הדעת ואשר לא ניתן לישבן". כן נטען כי, קביעותיו של המומחה ולפיהן אין קשר סיבתי מבחינה אורתופדית בין התאונה לבין מצבה של התובעת, כי בעברה של התובעת תאונת דרכים משנת 2002 עם תלונות על כאבי צוואר וגב וכי התובעת עברה טיפולים פיזיותרפיים בשנת 2004 בעקבות תלונות אלו, הינן שגויות ובלתי נכונות.
2. נטען כי התיעוד הרפואי מצביע כי כל תלונותיה של התובעת לאחר התאונה, הטיפולים שעברה והאבחנות הרפואיות שקיבלה מחמישה רופאים אורתופדיים שטיפלו בה, תוארו על ידי כולם כקשורים חד משמעית אך ורק לתאונת הדרכים נשוא תיק זה.
3. לפיכך, נטען כי קביעת דרגת נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה שלאחר התאונה הינה קביעה תמוהה, כאשר לדברי המומחה אין כל קשר בין התאונה לבין מצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה.
4. לעברה של התובעת ולטיפולים שעברה בשנת 2004, נטען כי המדובר בארבעה רישומים רפואיים בלבד שלא לוו בטיפול ובבדיקות הדמיה. עוד נטען, כי בכל חומר הראיות בתיק לא נמצא זכר לתאונה קודמת משנת 2002 בהתאם לקביעת המומחה.
5. בא כוח התובעת טענה כי יש לשלול את עמדת המומחה אשר רמז על כך שהתובעת סובלת מ"נוירוזת פיצויים", הן נוכח העובדה כי התובעת נאותה לסיים התיק בפשרה, בהתאם להצעת בית המשפט אשר כלל לא שכללה קיומה של נכות צמיתה, והן נוכח העובדה כי מאז מרץ 2012 הוצגו מסמכים רפואיים נוספים המעידים על טיפולים רפואיים ובדיקת C.T. נוספת אליה הופנתה התובעת נוכח תלונותיה.
6. נתבעת 2 התנגדה לבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף, נתבעת 4 הצטרפה לנימוקיה. לטענת נתבעת 2, בבסיס קביעתו של ד"ר איתי, ולפיה התובעת אינה סובלת מנכות צמיתה, הייתה בדיקה פיזיקלית שביצע המומחה לתובעת ובמסגרתה קבע כי טווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי הינם תקינים לחלוטין, זאת בצירוף לעובדה כי כל בדיקות הדימות שבוצעו לתובעת נמצאו תקינות גם כן (צילומי רנטגן, מיפוי עצמות ו EMG). עוד, הפנה בא כוח הנתבעת לתלונות (סובייקטיביות) של התובעת, שנתיים לפני התאונה ומהם עולה כי התובעת סבלה מזה חודשים מכאבי גב וצוואר (21.11.04, 09.01.05, 06.02.05 ו-05.04.05).
7. לטענת בא כוח התובעת כי התובעת לא נפגעה בתאונת דרכים בשנת 2002, הפנתה הנתבעת לעובדה כי בהתאם לחוות דעתו של ד"ר איתי המידע לגבי תאונה זו נמסר לו על ידי התובעת עצמה. ברם, בהיעדר קביעה לנכות כלשהי בתחום, גם בעברה של התובעת, הרי שאין לכך כל משמעות במיוחד כאשר בפועל נפגעה התובעת בתאונת דרכים קודמת בשנת 2005.

דיון והכרעה

1. לשאלת מינויו של מומחה נוסף נקבע ברע"א 7777/99 גלס נ' יעקב (פורסם ביום 30.12.1999) כדלקמן:

"אכן, לא בכל מקרה בו מתגלות במהלך החקירה הנגדית, פרכות מסוימות בחוות דעתו של המומחה שנתמנה, מתעורר הצורך במינוי מומחה נוסף באותו תחום. אולם, כאשר מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת, או משמתברר כי אין בה בסיס ראוי או מספיק להערכת המצב הרפואי, עשוי בית המשפט למנות מומחה מטעמו, כדי לאפשר לו בירור עובדתי מלא של השאלות במחלוקת. סמכות זו נתונה לבית המשפט אף אם לא נתבקש לכך על ידי אחד מבעלי הדין."

במקרים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות דעת שנתקבלה על ידי מומחה מטעם בית המשפט ננקטת גישה של מינוי מומחה נוסף, בלא לפסול את חוות דעתו של המומחה שהתמנה, כאמור.

ריבלין, בספרו "תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים" (מהדורה רביעית, עמוד 694-696), התייחס לסוגיה זו וקבע:

"בית המשפט ימנה מומחה נוסף כאשר יש בליבו ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחה שמונה: כך, למשל כאשר קיימות גישות שונות ברפואה והמומחה התבסס רק על אחת מהן או מקום בו יש לבית המשפט ספק בשאלה אם המומחה התייחס נכונה לתלונותיו של התובע. מינוי מומחה נוסף ייעשה כאשר השופט חש שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת... חשוב לזכור כי בית המשפט אינו חייב למנות מומחה נוסף במקרה בו אין הוא מוכן לסמוך על חוות דעתו של המומחה הקיים כלשונה כל עוד יכול בית המשפט להגיע, על סמך החומר שבפניו לממצאים הרפואיים הדרושים לו כדי להכריע במשפט. אין בית המשפט חייב למנות מומחה נוסף... את סמכותו למנות מומחה נוסף יפעיל בית המשפט בזהירות ולא כדבר שבשגרה."

לעניין זה, צוין כי אין די בקיום שוני בין קביעת מומחה מטעם בית המשפט לבין קביעת המל"ל כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף, במיוחד כאשר המומחה מטעם בית משפט נתן הסבר מניח את הדעת לפער בין קביעת הנכות. זאת, להבדיל מפער בלתי מוסבר בין חוות דעת ראשונה שהגיש מומחה לבין חוות דעתו השנייה.

ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673, נקבע, על ידי כב' השופט אור, כי מינוי מומחה נוסף ייעשה כאשר:

"בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על כן, בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. מינוי שכזה לא יעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידיו."

(שם בעמוד 676)

1. ד"ר איתי בממצאי הבדיקה הגופנית שערך לתובעת ציין כי לא נמצאו שינויים בצורת הצוואר, או נקודות מעוררות כאב, אין פגיעה בכוח הגס ובתחושה של הגפיים העליונות, החזרים גידיים בידיים תקינים ולא נמצאה פגיעה נוירווסקולרית צווארית, מבחן רומברג שלילי, טווחי תנועות עמוד שדרה צווארי (בישיבה בעיניים עצומות בעזרת גוניומטר) תקינים, טווחי תנועות מלאים ושווים בגפיים העליונות, מתהלכת באופן חופשי ללא צליעה, יכולת ללכת על קצות האצבעות והעקבים, אין דלדול שרירים לאורך עמוד השדרה, ללא רגילות לאורך עמוד השדרה, תנועות עמוד שדרה בכיפוף מלאות, רוטציות מלאות ושוות, בדיקת שוקיים גם היא נמצאה תקינה. בדיקות העזר: שלושה צילומי רנטגן עמוד שדרה צוואר ועמוד שדרה מותני תקינים, תשובות שלוש בדיקות מיפוי עצמות תקינות, תשובת בדיקת EMG ו- NCV גפיים עליונות תקינות.
2. בחקירתו הנגדית הסכים ד"ר איתי לתאוריה כי יתכן נזק צווארי כתוצאה מחבלה תאונתית אשר אין לו אינדיקציה בבדיקות הדמיה. ברם, קבע כי נזק כזה לא יהיה מתמשך. עוד הוסיף ד"ר איתי כי במצב בו לא תמצא אינדיקציה לנזק הדמיתי, תיתכן קביעה לנכות בתנאי שתהיה מגבלה אובייקטיבית.
3. ד"ר איתי נימק את התייחסותו לעברה של התובעת בהתבסס על מסמכים רפואיים המעידים על ביקורים ותלונות בתחום בשנת 2004 ו- 2005. בחקירתו הנגדית נדרש להסביר את השוני בתלונות התובעת ולפיו לאחר התאונה, במסמך מיום 25.12.06 (ת/2), נרשם כי לתובעת "הגבלה בתנועה משמעותית". ד"ר איתי הבהיר כי כחודש לאחר התאונה המדובר בממצא סביר וכי כדי שתיקבע נכות יש לבדוק בצורה אובייקטיבית את טווח התנועה בחלוף כ- 6 חודשים ממועד התאונה.

אשר לממצאים מבדיקות שערכו רופאים נוספים, אותם פקדה התובעת במסגרת תלונותיה, הבהיר ד"ר איתי כי בהיעדר ממצאים ורישום מפורט לטווחי התנועה שנמצאו אין ביכולתו להתייחס להגבלה הנטענת, זאת במיוחד בעת שהוא ביצע בדיקה ומדידות של הטווחים לתובעת, כפי שפורט בחוות דעתו ואשר נמצאו תקינים.

1. ד"ר איתי, בחקירתו הנגדית התייחס לממצאים אותם ניתן היה לצפות בבדיקת EMG לו הייתה נגרמת לתובעת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, ובכללם "יש מיקרוטראומה במפרקים הקטנים בעמוד שדרה צווארי ואז במיפוי תהיה קליטת יתר. ואין!".
2. לבסוף, התייחס המומחה לשאלת האדרת הסימפטומים והתלונות וציין כי לא התרשם כי התובעת עשתה זאת בבדיקה הפיזית שערך. והוסיף, כי כאשר מטופל מגיע לרופא בקהילה ומתלונן על כאבים, הרי שכמעט באופן מידי הוא מופנה לטיפולים פיזיותרפיים, בהתאם לבקשתו ואין בכך כדי להוות אינדיקציה אמיתית לקיומה של נכות או מגבלה אובייקטיבית.
3. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ובהתאם להלכה כפי שנסקרה על ידי, לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה למינויו של מומחה נוסף בתחום האורטופדי. חוה"ד שהונחה לפני נתמכה והוסברה על ידי המומחה בחקירתו הנגדית. המומחה התייחס לבדיקה הפיזיקלית שערך לתובעת ולהעדר אינדיקציה וממצאים אובייקטיביים אשר יש בהם כדי להצביע על נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה ובכלל לתובעת. העובדה כי התובעת טופלה ומטופלת מאז התאונה ועד היום בטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים אלטרנטיביים אחרים מעידים על סבלה של התובעת ועל תלונותיה, אולם אין בהם די כדי להטיל ספק בקביעותיו של המומחה אשר התבססו על העדר אינדיקציה אובייקטיבית למוגבלות או הגבלת תנועה בבדיקה. הסבריו של המומחה הניחו את דעתי ואיני נזקקת לחו"ד נוספת.
4. מכל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה. יוער, כי אני מתירה לתובעת לשגר למומחה את ממצאי בדיקת ה C.T.של התובעת מיום 13 יוני 2013 לשם קבלת התייחסות לממצאיה.
5. שאלת הוצאות הבקשה תידון על ידי בסיומו של ההליך ובמסגרת פסה"ד.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"ד, 13 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.