פתח דבר

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכיר באירוע מיום 30.6.07, במהלכו נורה על ידי אלמוני תוך כדי עבודתו, כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק). התביעה נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 10.7.08 בנימוק, כי התקיפה אירעה על רקע אישי, ללא קשר לעבודת התובע, ועל כן אינה בבחינת פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
2. התובע הגיש את עדותו הראשית בתצהיר, עליו נחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבע, העיד מר דוד זייד, מנהל תחום החקירות בסניף הנתבע בחיפה והחוקר שגבה מהתובע את הודעתו אודות האירוע הנטען (להלן – החוקר).
3. הוגשה בפנינו בקשת הנתבע לחשוף את תיק החקירה המתנהל במשטרת ישראל אודות אירוע הירי מיום 30.6.07, וזאת במטרה ללמוד פרטים נוספים על נסיבותיו. לאחר ששקלנו את בקשת הנתבע והתנגדות התובע, וכן את עמדת המשטרה, אשר התנגדה לחשיפת התיק לצדדים עקב היותו עדיין פתוח והסכימה לחשיפת התיק לעיני בית הדין בלבד – החלטנו ביום 18.4.12 על דחיית הבקשה, וזאת בין היתר, משעסקינן בעובד עצמאי, אשר אינו נהנה מחזקת הסיבתיות המנויה בסעיף 83 לחוק, כאשר נטל הוכחת הקשר בין אירוע הירי לעבודה מוטל עליו, ובנסיבות אלה בהן החומר יוגש לעיון בית הדין בלבד, ממילא לא ניתן יהא לעמת את התובע עם ממצאי החקירה. יחד עם זאת, בהסכמת הצדדים הוגשו לעיון בית הדין פרוטוקולי הודעות התובע במשטרה, וכן הוגש ביום 13.3.12 הרישום הפלילי של התובע, כשלהגשה זו קדמה הסכמה בין הצדדים על הגשת הרישום ללא צורך בחקירות לאחר מכן.

עובדות המקרה

1. התובע, יליד 1962, היה במועד הרלבנטי לתביעה ובמשך כ- 10 שנים בעל עסק עצמאי של פיצרייה וזכיין של מפעל הפיס ומועצת ההימורים בשכונת רמות יצחק בעיר נשר (להלן – העסק).
2. התובע עבד לטענתו בעסק 7 ימים בשבוע, כאשר ביום שבת נפתח העסק במוצאי שבת ועד לשעת חצות לערך (עמ' 7, ש' 10-12). התובע עבד לטענתו בעסק יחד עם אשתו וילדיו, כאשר לדבריו בכל משמרת הועסקו 2 אנשים: אחד במשלוחים והשני באפיית הפיצות (עמ' 7, ש' 14-17).
3. ביום 30.6.07, יום שבת בשבוע, בשעה 22:00 לערך, עת היה התובע עסוק לטענתו באפיית פיצות ועמד עם גבו לכניסה לעסק ופניו לכיוון הדלפק, כאשר מול פני התובע תלויה על הקיר מראה, בה ניתן לראות את הלקוחות הנכנסים לעסק, נכנס לעסק אלמוני רעול פנים, אשר התחיל לירות לכיוון התובע ופגע בו בפלג גופו התחתון ובידו השמאלית.
4. התובע נפל לרצפה ותוך כדי נפילתו משך לטענתו את הטלפון והתקשר הן למשטרה והן לבני משפחתו והודיע על פציעתו.
5. התובע הובהל לבית החולים רמב"ם, שם אושפז וטופל; התובע קיבל לטענתו תעודות מחלה למשך כשנה בערך, הכל כעולה מהתעודות הרפואיות שצורפו.

טענות התובע

1. לטענת התובע בסיכומיו, דין תביעתו להתקבל משלא נסתרה עדותו כי ביום 30.6.07, בשעה 22:00 לערך, עת עסק באפיית הפיצות נורה על ידי רעול פנים שנכנס לעסק, כאשר מיד לאחר מכן נפל התובע לרצפה ותוך כדי נפילתו התקשר למשטרה והודיע על פציעתו, כפי שאושר בהודעתה של "בזק"; עובדה זו לטענת התובע, תומכת בגרסתו כי אכן האמין כי התוקף חפץ לגנוב את הכסף המזומן הרב, שהיה בקופת העסק ומשכך המדובר בתקיפה על רקע העבודה ולא על רקע סכסוך אישי כטענת הנתבע, שאם בכך היה מדובר אין זה סביר כי התובע ידווח למשטרה על האירוע ויערב אותה בעניין.
2. עיון בהודעת פרקליטות מחוז חיפה מלמדת כי תיק החקירה נסגר במשטרת ישראל מהסיבה כי העבריין לא נודע (להלן – על"ן) – ולכן ממצא זה סותר את עדות חוקר הנתבע בכל הנוגע לזהות התוקף וגורלו. באשר לרישום הפלילי, טען התובע כי רישום זה אמנם מלמד על עבר פלילי "שלא צריך להתפאר בו", אולם הוא גם מלמד כי מאז שנת 1996 הפך התובע לאדם נורמטיבי למעט 2 מעידות קלות יחסית, זנח את עברו הפלילי, שיקם את עצמו והפעיל עסק של פיצרייה והפך לזכיין מפעל הפיס ומועצת ההימורים – מכאן שהניסיון לייחס את האירוע מיום 30.6.07 לעברו הפלילי הרחוק של התובע אינו במקומו. על יסוד העדויות והראיות, מבקש התובע לקבוע כי פגיעתו מיום 30.6.07 ארעה תוך כדי ועקב עיסוקו כבעל פיצרייה וזכיין של מפעל הפיס ומועצת ההימורים ולפיכך להכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה.

טענות הנתבע

1. דין התביעה להידחות משלא השכיל התובע, אשר עליו נטל הראיה, להוכיח כי פגיעתו הייתה עקב עיסוקו במשלח ידו. עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת מלמדות כי הירי לא היה קשור לעבודה, מה גם שהתובע לא ציין בטופס התביעה שהגיש לנתבע ו/או בהודעתו לחוקר הנתבע כי פגיעתו אירעה במהלך ניסיון שוד כלשהו ו/או במהלך הגנה על כספי הפדיון השבועי המוחזקים במגירה, כפי שטען בתצהירו ובעדותו; גרסה מאוחרת ומשופצת זו עלתה רק לאחר מכן על ידי התובע לצרכי התביעה ואינה נתמכת בראיות.
2. בעדותו בבית הדין, התובע לא זכר אם היורה אמר לו דבר מה לפני הירי; אם היורה דרש ממנו כסף או אם היורה ניסה לגנוב ממנו דבר – לפיכך, נסיבות האירוע מצביעות בבירור, כי הירי לא בוצע במהלך ניסיון שוד כלשהו אלא שמדובר היה בירי מכוון כנגד התובע עצמו ללא שום קשר לעבודה. אף העובדה העולה מהתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה, לפיה התובע נורה 10 פעמים תומכת במסקנה כי התובע היה מטרת הירי ללא קשר לעבודתו.
3. גרסתו המאוחרת, המסויגת והמשופצת של התובע לפיה "האמין כי רעול הפנים הנ"ל חפץ לגנוב את הקופה ומתוך אינסטינקט הוא הגן על הקופה .. ונפגע מיריות" אינה נתמכת בראיה כלשהי ולמעשה מדובר בטענה שהינה בגדר ספקולציה בלבד.

דיון והכרעה

1. בסעיף 79 לחוק הוגדרה 'תאונת עבודה' כדלקמן:

"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

1. בסעיף 83 לחוק נקבעה חזקה, לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך"; אולם, חזקה זו חלה רק לגבי "עובד" ואינה חלה לגבי "עובד עצמאי" (דב"ע שם/0-117 אברהם ישראל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב' 130; עב"ל 104/99 ברדה גבריאל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241); לפיכך, בהיות התובע בעל עסק עצמאי, עליו חובת ההוכחה כי פגיעתו הייתה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.
2. השאלה העומדת להכרעתנו הינה אפוא, האם הוכיח התובע כי הירי בו ביום 30.6.07 תוך כדי עבודתו היה גם עקב עבודתו, אם לאו. נקדים ונאמר כי תשובתנו לשאלה זו הינה בשלילה, וזאת מהנימוקים שנפרט להלן.
3. בטופס התביעה שהוגש לנתבע (נת/1) כך תיאר התובע את פגיעתו:

"נוריתי בגופי במהלך אפיית פיצות", וזאת מבלי שהתובע הזכיר ולו ברמיזה כי ייתכן והירי היה על רקע ניסיון שוד כלשהו.

בהודעתו לחוקר הנתבע, כך תיאר התובע את נסיבות האירוע (נת/2, מעמ' 1, ש' 6 עד עמ' 2, ש' 14):

"המקרה היה במוצ"ש ב- 30.6.07 ב 22:15 או 22:30, הייתי מכין פיצות ואדם רעול פנים וירה בי ב 2 הרגליים וביד שמאל. לא הספקתי בכלל לראות אותו וגם היורה לא דיבר איתי ואני גם לא דיברתי איתו רק צעקתי מן הכאב. אני לא זוכר כמה זמן ... (מלים לא ברורות) והתעוררתי בביה"ח רמב"ם... באותו היום הגשתי תלונה במשטרה. אני לא יודע אם מדובר בתאונת עבודה. אני נפגעתי בתוך העבודה ולכן פניתי לביטוח לאומי... לדעתי בכלל לא מדובר במקרה של סגירת חשבון איתי... אני לא יודע מאיפה זה בא לי זה יכול להיות מן הרחוב מאנשים או מכל אדם שבא לחנות."
אף בהודעה זו, שנגבתה מהתובע בטרם קבלת ייצוג משפטי, לא הזכיר התובע כל פרט הקשור בניסיון שוד כלשהו, וגרסתו מלמדת על מעשה ירי מבלי שקדמו לו כל חילופי דברים בין התובע ליורה.

1. לעומת זאת, בכתב תביעתו המתוקן ובתצהירו, ניסה התובע לקשר בין הירי לבין עבודתו באופן הבא (סע' 6,7 ו- 10 לכתב התביעה המתוקן):

"6. במקום שבו עמד התובע הייתה הקופה הרושמת מונחת מצד שמאל שלו והמגירה שבה החזיק את כספי הטוטו והלוטו מתחת לקופה. תוך כדי עמידתו מול הדלפק, נכנס לעסק אדם רעול פנים ולפתע נשמעו יריות והתובע נפגע בגופו...
7. התובע נפל לרצפה ותוך כדי נפילה משך את הטלפון וחייג 100 או 101 והודיע כי נפצע מיריות...

10. התובע יטען כי רעול הפנים שנכנס לעסק רצה ככל הנראה לגנוב את הקופה והמגירה שכן ידוע כי במוצאי שבת ישנה הגרלת לוטו והמגירה תהיה מלאה בכסף. על כן אין ספק כי נסיבות פגיעתו קשורות באופן ישיר עם עבודתו כבעל פיצריה וזכיין "טוטו" ו- "לוטו".

כך תיאר התובע בתצהירו את נסיבות פגיעתו (ת/1, סע' 6):

"6. במקום שבו עמדתי היתה הקופה הרושמת מונחת מצד שמאל שלי והמגירה שבה החזקתי את כספי הטוטו והלוטו מתחת לקופה. תוך כדי עמידתי מול הדלפק, נכנס לעסק אדם רעול פנים, הסתובבתי לתת שירות וכשראיתי שהוא רעול פנים, מתוך אינסטינקט פניתי לכיוון המגירה שבה היה הפדיון השבועי. לפתע שמעתי יריות ונפגע בגופי..."

1. אלא מאי? לגרסה מאוחרת זו שעלתה על ידי התובע בכתב תביעתו המתוקן שהוגש לאחר קבלת ייעוץ משפטי, בתצהירו ובעדותו (עמ' 7, ש' 19-27), לא מצאנו כל תימוכין בחומר הראיות. בחקירתו הנגדית, נשאל התובע מדוע "סיפור הקופה" לא עלה בפני חוקר הנתבע והשיב כי לא נשאל על כך (שם בש' 29-30), אולם באותה מידה לא נשאל התובע על כך בחקירתו הנגדית ולמרות זאת סיפר על כך מיוזמתו. כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית, האם רעול הפנים פנה אליו ודיבר איתו, השיב כי אינו זוכר, כך גם העיד התובע כי אינו זוכר אם רעול הפנים ביקש ממנו כסף או דבר אחר לפני הירי, וגם העיד התובע כי אינו זוכר אם רעול הפנים ניסה לגנוב דבר; עם זאת התובע אישר, כי לאחר מעשה הירי, רעול הפנים הסתלק מהעסק מבלי לגנוב דבר (עמ' 8, עמ' 9, ש' 1-7).
2. מהודעות התובע הן לחוקר הנתבע והן למשטרה (אשר הוגשה לעיון מותב בית-הדין בלבד), הודעות שנגבו מהתובע כאמור בטרם קבלת ייצוג משפטי ומכאן עדיפותן בעינינו, עולה בבירור כי בניגוד לגרסתו המאוחרת של התובע אודות ההשערה שמא מדובר היה בניסיון שוד כלשהו בעסק, הרי בהודעות אלה לא העלה התובע כל זכר לאפשרות של ביצוע שוד. יתרה מכך, בהודעת התובע לחוקר המשטרה, שנגבתה יום לאחר האירוע, לא מצאנו טענה בדבר "רעול פנים" שנכנס לעסק, אלא אך ורק בדבר יריות שנורו לעברו ממקור לא ידוע. מכל מקום, נסיבות המקרה מלמדות, כי היורה נכנס לעסק התובע וירה לעברו במכוון 10 כדורים, מבלי שביקש דבר טרם היריות ומבלי שניסה לבצע כל שוד, כאשר לאחר הירי בתובע הסתלק היורה מהעסק, מבלי לנסות לגנוב דבר.
3. אמנם כטענת התובע, הוכח בפנינו כי התובע התקשר למשטרה בסמוך לאחר האירוע והודיע על פציעתו, אולם אין בכך כדי ללמדנו על הקשר בין תקרית הירי לבין עיסוק התובע, שזהו הקשר הטעון הוכחה במקרה שלפנינו והתובע כאמור לא השכיל להוכיחו, מה גם שכעולה מהודעת המשטרה מיום 2.10.11 התובע לא שיתף פעולה עם חוקרי המשטרה, בניגוד למצופה מנפגע ירי החפץ בגילוי האמת אודות נסיבות פגיעתו.

סוף דבר

1. בנסיבות המקרה שלפנינו מצאנו, כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו ולא הוכיח כי פגיעתו היתה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. העובדה כי הירי בתובע היה במהלך עבודתו אין בה לבדה כדי להביא לקבלת התביעה (ראה הכרעת בית הדין הארצי לעבודה בנסיבות הדומות למקרה שלפנינו, בתיק אליו הפנה הנתבע, עב"ל 9115-07-11 המוסד לביטוח לאומי – קעדאן פהמי, מיום 29.10.12).
2. לפיכך דין תביעת התובע להכרה בפגיעתו מיום 30.6.07 כפגיעה בעבודה להידחות, והיא נדחית בזאת.
3. אין צו להוצאות, כמקובל.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ג טבת, תשע"ג, ‏26 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.