ביום 24.2.13 ניתן בתיק זה גזר דין, עת ניתן תוקף להסכמות הצדדים. בין היתר הסכימו הצדדים על פסילה בפועל בת 5 חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית. כמו כן, לבקשת ההגנה, נדחתה הפקדת רישיון הנהיגה עד ליום 7.3.13. לא למותר לציין כי בעת הצגת הסכמות, לא הוצגו כל הסכמות לעניין סיוג הפסילה ואף המבקש ובא כוחו דאז לא העלו בקשה שכזו.

שלושה ימים לאחר מתן גזר הדין שלח המבקש בקשה לסיוג הפסילה, כך שיותר לו לנהוג בין השעות 08:30 – 16:30 ברכב העבודה, מספר רישוי 4356414. המבקש נימק את בקשתו בכך שהוא עלול לאבד את מקום עבודתו, התלוי ברישיונו ובכך שפרנסת בני משפחתו עליו מאחר שאביו נכה.

בתגובתה מיום 5.3.13 התנגדה התביעה לבקשה וטענה כי סיוג הפסילה המבוקש לא היה חלק מהסכמות הצדדים.

לבקשה לא צורף תצהיר מטעמו של הסניגור שייצג את המבקש בעת עריכת הסדר הטיעון.

בית משפט זה קם מכסאו ומסיבה זו בלבד היה על הבקשה לסיוג הפסילה להדחות.

אף לגופו של עניין, סיוג הפסילה כמבוקש יאיין את מטרת הפסילה וירוקן את העונש מתוכנו.

ככל פסילת רישיון, אף פסילת רישיונו של המבקש מקשה על התנהלותו בחיי היומיום ובעבודה, ואולם, עובדה זו אינה מהווה נימוק להתרת הסיוג.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה המצדיקה הענות לסיוג הפסילה ועל כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.