זוהי תביעה לפיצוי נזקי גוף, לפי דיני הנזיקין הכלליים.

כללי

1. התובע מר ארן סלע (להלן: "התובע") יליד 6.6.1982, תושב פתח-תקוה והינו הנדסאי צילום ומדיה דיגיטלית.

2. הנתבעת 1, לדיקו בע"מ, הינה חברה רשומה כדין בישראל ועוסקת, בין השאר, ביבוא ושיווק כלי עבודה. היא הנציגה הבלעדית בישראל של החברה הגרמנית BOSCH, חברה הידועה כספקית עולמית של טכנולוגיה ושירותים בעיקר בתחום הטכנולוגיה לרכב ולתעשייה, מוצרי צריכה וטכנולוגיה לבנייה. (להלן: "לדיקו").

3. הנתבעת 3, חלופה מיון והשמה בע"מ, חברה רשומה כדין בישראל ועוסקת באספקת כוח אדם למשרות שונות למגזרים במשק. (להלן: "חלופה").

4. בתקופה הרלוונטית לתביעה, היה התובע עובד השמה של חלופה ,ששיבצה אותו לעבודה כמחסנאי במחסנה של לדיקו הנמצא בראשון לציון. המדובר במחסן ממוחשב ואוטומטי, בו מועסקים כ- 40 עובדים ומרבית פעולות השינוע והנעת המוצרים מתבצעת באמצעות מכשירים רובוטים, ללא מגע יד אדם (להלן: "המחסן").

5. במחסן יש שני אזורים: האזור הראשון והאזור השני. באזור הראשון מתבצעת קבלת/קליטת המוצרים המיובאים, מיונם, הדבקת הברקוד, צירוף תעודת האחריות והוראות ההפעלה. באזור השני, מתבצעת הוצאת/הספקת המוצרים לפי הזמנת הלקוחות. המוצרים המיובאים מחו"ל משונעים למקומות אחסונם במחסן, באמצעות מסוע רובוטי ממוחשב. לאחר הליך המיון, הדבקת הברקוד, וצירוף כתב האחריות והוראות ההפעלה, משונעים הם על-גבי מסוע רובוטי ממוחשב למקומות אחסונם במחסן. עם קבלת הזמנה מלקוח, מתחיל הליך ההספקה. הרובוט הממוחשב אוסף את המוצרים ממקומות אחסונם ומעבירם למחסן התחתון.

6. כאמור, פעולת שינוע המוצרים מבוצעת על-ידי הרובוט הממוחשב, ללא מעורבות יד אדם. במחסן התחתון, המחסנאים פורקים את המוצרים מהרובוט הממוחשב ומסדרים אותם על-גבי משטחים והכל באמצעות עגלות חשמליות. המחסנאי נדרש רק למשוך את המוצר לתוך העגלה. שינוע המטען (המשטח והמוצרים) (להלן: "המטען") נעשה באמצעות עגלה או מלגזה או ג'ק הידראולי. וכן, העמסת הסחורה המיועדת לשיווק על-גבי הרכב המוביל, נעשית רק על-ידי נהגי החלוקה. תפקיד התובע היה לפרוק את הסחורה מהרובוט ולסדרה על-גבי משטחים, לצורך שיווקה ללקוחות .

7. הנתבעת 2, ביטחה במועדים הרלוונטיים לתביעה את הנתבעת 1, בביטוח אחריות מעבידים, על-פי פוליסת ביטוח בת-תוקף.

טענות התובע

8. התובע טוען, כי ביום 3.5.2007 הוא נפגע בתאונת עבודה במהלך וכתוצאה מעבודתו כמחסנאי אצל לדיקו. (להלן: "התאונה").

9. אליבא דתובע, נסיבות התאונה, סיבותיה ותוצאותיה, היו כדלקמן: ביום חמישי ה- 3.5.2007 הוא עבד במחסן. לדיקו, מעסיקתו, הנחתה אותו להרים ולהעביר ממקום למקום כלי עבודה שונים, כגון פטישונים ומקדחות. משקל כל כלי-עבודה, כולל האריזה, הוא 30 ק"ג לערך. בתום יום העבודה, הוא חש בכאב גב, אך לא ייחס לכך חשיבות. למחרת היום, (ביום 4.5.2007) וכשהתעורר משנתו, הוא סבל מכאבי גב קשים, שהקרינו לרגל שמאל. ביום 6.5.2007, הוא פנה, לראשונה לרופאת המשפחה בקופת-החולים מכבי (להלן: "קופת-החולים) לשם קבלת טיפול רפואי. שם, הוא טופל שמרנית. ביום 8.5.2007, הוא פנה לבית-חולים בלינסון בפתח-תקוה. שם, הוא נבדק והודגמה תחושה ירודה בגבה 3L וירידת כח גס 3-4L ברגל. שוחרר לביתו עם המלצה לביצוע C.T. ביום 19.6.2007, בוצע C.T מותני, שהדגים בלט דיסק פרוץ בין 1S-5L משמאל עם לחץ על השק והשורש משמאל.

10. התובע טוען, כי לדיקו וחלופה (להלן: "הנתבעות") נושאות, ביחד ולחוד, באחריות לתאונה ולנזקים הנתבעים. הוא מבסס את עילת תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה") והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. לחילופין, טוען התובע, כי במקרה דנן חל הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודה.

11. לטענת התובע, רשלנותן של הנתבעות, התבטאה גם במעשים ובמחדלים, כדלקמן:

א. לא נקטו כלפי התובע בזהירות סבירה למען בטחונו ושלומו;

ב. לא הנהיגו במחסן שיטת עבודה בטוחה ולא דאגו לקיומה;

ג. לא הדריכו את התובע ולא הזהירו אותו מפני סכנות הכרוכות בעבודתו במחסן והצפויות לו, ולא פיקחו כיאות על עבודתו;

ד. לא סיפקו לתובע ציוד תקין ונאות לצורך הרמת מוצרים כבדי משקל.

12. וכן, טוען התובע, כי במקרה דנן, הפרו הנתבעות חובות חקוקות, במיוחד הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן: "(פקודת הבטיחות בעבודה") והתקנות שהותקנו על-פיה.

13. התובע טוען לפיצויים במספר ראשי נזק והם:

נזק מיוחד

א. הפסד השתכרות - 100,000 ₪

ב. הוצאות רפואיות - 70,000 ₪

ג. הוצאות נסיעה - 20,000 ₪

נזק כללי

ד. הפסד כושר השתכרות;

ה. הפסד פנסיה/תנאים סוציאליים;

ו. הוצאות נסיעה;

ז. הוצאות רפואיות;

ח. עזרת צד ג';

ט. כאב וסבל.

טענות הנתבעות 1 ו- 2

14. הנתבעות 1 ו- 2 מכחישות ,מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידן, התובע גרם ,באשמו הבלעדי, לתאונה המוכחשת כשלעצמה. לדיקו לא התרשלה כלל כלפי התובע. חלופה שלחה את התובע לעבוד במחסן.

15. וכן, טוענות הנתבעות 1 ו- 2, כי לדיקו השתמשה במירב ובמיטב אמצעי הזהירות הדרושים להעסקת עובדים ובכל הקשור להעסקתו של התובע במחסן. היא סיפקה לו מקום עבודה בטוח; נקטה בשיטת עבודה בטיחותית; נקטה בכל האמצעים הנאותים למניעת כל פגיעה אפשרית בתובע; נקטה בכל אמצעי הזהירות הדרושים לביצוע עבודת התובע באופן בטוח וזהיר; נתנה לתובע הדרכה נכונה ומספקת כיצד לבצע את עבודתו בצורה הנכונה והבטוחה ביותר; ציידה את התובע בציוד נכון ומספיק ופיקחה על השימוש בו הלכה למעשה.

16. התובע הינו פועל מיומן ומקצועי, בעל ניסיון בעבודה במחסן והיה עליו לנהוג בהתאם להוראות או לכללים או לאמצעי הזהירות המתחייבים בנסיבות העניין.

17. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענות הנתבעות 1 ו- 2, כי מדובר בנזקים מופרזים, וללא כל יסוד עובדתי או משפטי. אין קשר סיבתי בין הנזקים הנתבעים לתאונה הנטענת. התובע לא הקטין את נזקיו. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים כל סכום שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב, לרבות המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

טענות חלופה

18. גם חלופה מכחישה, למעשה, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, היא חברת כוח אדם ואינה מעבידתו של התובע.

19. וכן, טוענת חלופה, כי היא לא אחראית לתאונה הנטענת והמוכחשת כשלעצמה. היא לא התרשלה כלל כלפי התובע. המדובר בתאונה בלתי נמנעת. אין קשר סיבתי בין פגיעת התובע – המוכחשת כשלעצמה, לבין התאונה הנטענת והמוכחשת כשלעצמה.

20. וכן, טוענת חלופה, כי התאונה ,המוכחשת כשלעצמה, אירעה, אם בכלל, באשמו הבלעדי של התובע, שהתבטא במעשים ובמחדלים כדלקמן: לא נהג כפי שפועל סביר היה נוהג בנסיבות העניין; פעל בניגוד להוראות המעביד; ולא נקט אמצעי זהירות כלשהם לשם מניעת התאונה המוכחשת.

21. חלופה ממשיכה וטוענת, כי במקרה דנן אין תחולה לכלל של "הדבר מעיד על עצמו" והתובע נושא בנטל הוכחת תביעתו.

22. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענת חלופה, כי המדובר בנזקים מופרזים וללא כל אחיזה במציאות. אין קשר סיבתי בין התאונה והנזקים הנתבעים. התובע לא הקטין את נזקיו. לחילופין, יש לנכות מסכום הפיצויים כל סכום או גמלה או טובת הנאה שהתובע קיבל או זכאי לקבל מכל מיטיב לרבות המל"ל.

המומחים הרפואיים

23. התובע נבדק על-ידי שלושה מומחים רפואיים בתחום הכירורגיה-אורתופדית: ד"ר צבי גורן, מומחה מטעם התובע (להלן: "ד"ר גורן"); ד"ר נמרוד רוזן, מומחה מטעם הנתבעות (להלן: "ד"ר רוזן"); ופרופ' גרשון וולפין, מומחה מטעם בית-המשפט (להלן: "פרופ' וולפין").

24. כאמור, ד"ר גורן בדק את התובע וערך (ביום 13.9.2008) חוות-דעת בכתב. התובע סיפר לד"ר גורן את נסיבות קרות התאונה. הוא סיפר, כי ביום 3.5.2007 חש כאבים עזים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, וזאת לאחר יום עבודה ארוך במחסן. במסגרת עבודתו, נחשף הוא למאמצים פיזיים ניכרים שעה שנאלץ להרים כלי-עבודה וחלקי-חילוף במשקל הנע בין גרמים בודדים ל- 30 ק"ג. ד"ר גורן, קבע בחוות-דעתו, כי פריצת הדיסק בגובה חוליות 1S – 5L עם לחץ על המרכיבים הנויראלים מהם סובל התובע (להלן: "הפגיעה הרפואית") נגרמה בגין שילוב שלושה דברים: מבנה גופו הרזה והצנום, באופן יחסי, של התובע (משקלו 63 ק"ג, גובהו 1.73 ס"מ); עבודה פיזית קשה ;וחשיפה להרמת משקלים שהיו מעבר ליכולת הנשיאה של הדיסק הבין חולייתי. בגין הפגימה הרפואית ,קבע ד"ר גורן לתובע דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור של 20%, לפי סעיף 37(7)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), בשל הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה בינונית.

25. כמבואר, התובע נבדק גם על-ידי ד"ר רוזן. במהלך בדיקתו, מסר התובע לד"ר רוזן, לעניין נסיבות קרות התאונה, כי ביום 4.5.2007 היה מעורב בתאונת עבודה במהלך עבודתו, כמחסנאי, במחסן. לא היה אירוע חריג במהלך העבודה. לאחר סיום העבודה, הוא חש באי-נוחות בגב תחתון. הוא נח ולא פנה לסיוע רפואי. למחרת היום, הוא חש בכאב עז קורן לגפה שמאלית תחתונה, מאזור המפשעה ועד לגובה הבהונות. רק ביום 6.5.2007, הוא פנה לרופאת המשפחה בקופת-החולים לשם קבלת טיפול רפואי. ד"ר רוזן קבע בחוות-דעתו (מיום 27.12.2009) (נ/6), בין השאר, כי "במקרה של פריצת דיסק חריפה הייתי מצפה כי בעת העבודה (קרות האירוע) יתלונן הנפגע על אירוע חריג או תחושה של כאב עז, ובמקרה זה אין תיאור של מנגנון זה ומכאן שממצאים אלה אינם תולדה של אירוע חריג אשר התרחש בתאריך הפגיעה הנדונה". (נ/6, עמ' 4). מכאן, מסקנתו של ד"ר רוזן הייתה, כי "למר סלע אכן לא נותרה נכות אורתופדית צמיתה בעקבות התאונה הנדונה" (שם, שם).

26. פרופ' וולפין בדק את התובע, שמע את דבריו ועיין במכלול המסמכים הרפואיים שלעניין. במהלך הבדיקה, מסר התובע לפרופ' וולפין, לעניין נסיבות קרות התאונה, כי ביום 3.5.2007 ותוך כדי עבודתו, כמחסנאי, במחסן, נתקף בכאבי גב תחתון קורנים לרגל שמאלית וזאת לאחר הרמה של כלי-עבודה כבדים במשקל של 40-20 ק"ג פעמים רבות באותו יום. פרופ' וולפין קבע בחוות-דעתו (מיום 7.3.2010), כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של התובע, בגין התאונה הנטענת, מיום 3.5.2007, הינה בשיעור 10%, לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות, בשל הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה. פרופ' וולפין נחקר, בחקירת שתי וערב, על חוות-דעתו האמורה.

הפלוגתא

27. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב שלוש שאלות: הראשונה, האם התובע נפגע בתאונת עבודה; השנייה, היה והתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם הנתבעות אחראיות לתאונה דנן ולנזקי התובע שנגרמו לו בה; והשלישית, היה ותשובה לשאלה השנייה היא בחיוב, מהו גובה הנזק ושומת הפיצויים המגיעים לתובע ושבכוחם להחזיר את המצב לקדמותו.

מסכת הראיות

28. מטעם התביעה, העיד רק התובע. הוא הקדים והגיש תצהיר עדותו הראשית (ת/1). להגנה, היו שני עדים: מר אלכס קרוז'ני, מנהל המחסן (להלן: "אלכס") ומר ישראל קינן, מנכ"ל ואחד הבעלים של חלופה. (להלן: "ישראל"). שניהם הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם. (נ/4 ו- נ/5 והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם ההגנה 4 מוצגים נוספים: נ/1 – שאלון ותצהיר תשובות התובע; נ/2 – טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (להלן: "טופס התביעה"); נ/3 – הודעת התובע בפני חוקר מטעם המל"ל; ו-נ/6 – חוות-דעתו הרפואית של ד"ר רוזן.

דיון

שאלת האחריות – התאונה

29. התובע העיד, לענייננו-שלנו, כדלקמן:

"ביום חמישי ה- 3.5.07 עבדתי במחסן בהרמה והזזה של כלי עבודה רבים ושונים ממקום למקום וביניהם פטישונים, מקדחות ומצברים במשקל כבד אשר נעו להערכתי בין 1 – 30 ק"ג כ"א.

כשסיימתי את עבודתי באותו יום חשתי בכאב גב שהוקרן גם לרגל שמאל אך לא ייחסתי לכאב חשיבות וחשבתי שיחלוף. ביום שישי שלמחרת התעוררתי עם כאבי גב עזים שהקרינו גם לרגל, התגברו והמשיכו ביתר שאת. היות ודובר בסופ"ש פניתי לטיפול רפואי בקופת החולים רק ביום א' 6.5.07 והונחיתי ע"י רופא למנוחה ולנטילת משככי כאב.

היות ולפני התאונה לא סבלתי מכאבי גב תחתון וגם לא עשיתי כל פעילות חריגה שאיננה במסגרת העבודה ואשר יכולה הייתה לגרום לכאבי גב תחתון, הסקתי כי הכאבים שתקפו אותי היו כתוצאה מעבודתי וכי ככול הנראה ביום התאונה או בסמוך לו הרמתי והזזתי ממקום למקום כלים במשקל מצטבר גבוה במיוחד ומבלי שהנתבעת 1 תספק לי אמצעי הרמה מיוחדים.

בתאריך 8.5.07 ולאחר שלא חשתי כל הטבה בכאביי הופניתי ע"י רופא קופת החולים למיון בביה"ח בלינסון. בבית החולים נבדקתי ועברתי צילומי רנטגן, שוחררתי לביתי עם הפנייה לבדיקת C.T מותני. את בדיקת ה C.T מותני עברתי בתאריך 19.6.07 באסותא תל אביב. בתוצאות הבדיקה אובחנה פריצת דיסק בחוליות גב תחתון"

(וראו- גם עמוד 28)

30. בעדותו בעל-פה, אימץ התובע את עדותו בכתב – ת/1 (עמ' 2, ש' 14). הוא הוסיף, כי בחודש מרץ 2005 ולאחר שחרורו משירות סדיר בצ.ה.ל, הוא התחיל לעבוד כמחסנאי במחסן. הוא עבד עד לחודש ינואר 2006. לאחר מכן ,הוא נסע לחו"ל, לתקופה של חצי שנה. בחודש יולי 2006 לאחר חזרתו מחו"ל, הוא חזר לעבודתו, כמחסנאי, במחסן. במחסן, הוא פורק את הסחורה (מוצרים) מהרובוט הממוחשב ומסדרה על משטחים, לצורך משלוחה ללקוחות. ככלל, המדובר במוצרים שמשקלם נע בין כמה גרמים ועד 7 ק"ג. משקל חלק קטן מהמוצרים נע בין 11-10 ק"ג. הוא לא זוכר בדיוק איזה מוצרים הוא הרים ביום התאונה. המדובר במוצרים גדולים וכבדים, ומשקל כל פריט הינו מעל 10 ק"ג. ביום התאונה, כשהרים מוצרים כבדים, (מצברים או פטישונים) הוא חש בכאבי גב. גם בשעות הערב, הוא חש בכאבי גב. יום התאונה, היה יום עבודה רגיל ובמהלכו לא היה אירוע חריג. במסמכים הרפואיים, אין תיעוד לתאונה. במחסן יש עובדים ועובדות. ביום התאונה, עבדו במחסן עובדים אחרים. התובע לא הודיע לאלכס, האחראי עליו, או לשאר העובדים שעבדו עמו במחסן על התאונה. במקום העבודה יש מנהל עבודה. הוא קיבל הסבר על עבודתו. הנחיות עבודה יומיומיות ניתנו לו על-ידי אלכס. לדיקו נתנה לו הנחיות והדרכות בעבודה. (עמ' 2, ש' 23-22; עמ' 3, ש' 23-18, ש' 32-25; עמ' 4, ש' 38-1; עמ' 5, ש' 29-11; עמ' 6, ש' 6-5, ש' 32-16; עמ' 7, ש' 5-1; עמ' 8, ש' 19-10; עמ' 9, ש' 7-4).

31. אלכס, מנכ"ל המחסן והממונה הישיר על עבודת התובע ,העיד, לענייננו-שלנו, כי התובע עובד כמחסנאי במחסן. הוא התקבל לעבודתו דנן ביום 25.7.2006. במסגרת עבודתו, התובע "מרכיב" את הזמנת הלקוח ומסדרה על-גבי משטח. התובע מושך את המוצר מן הרובוט החשמלי/מלגז/ג'ק הידראולי ושם אותו על משטח. משקלם הממוצע של מרבית המוצרים שמספקת לדיקו ללקוחותיה, מידי יום, אינו עולה על 7 ק"ג. הכלי הכבד ביותר אותו מייבאת לדיקו הינו פטיש חציבה במשקל של 27 ק"ג, אשר ממנו נמכרים לכל היותר 5 יחידות בכל חודש. במחסן מועסקים, בכל זמן נתון, למעלה מ- 40 עובדים. למעלה מ- 10% מעובדי המחסן הינן עובדות המועסקות בתפקיד זהה לתפקיד התובע. וכן, העיד אלכס, כי ביום חמישי ה- 3.5.2007 לא בוצעה כל הזמנה חריגה בגודלה או במהותה מאשר בימי עבודה אחרים, ואף לא בוצעה כל הזמנה של פטיש חציבה במשקל 27 ק"ג. מתדפיס נתוני ההזמנות לכלל עובדי ועובדות המחסן לתאריך 3.5.2007 עולה, כי כלי-העבודה הכבד ביותר אשר הוזמן באותו יום הינו פטיש חציבה מסוג E (ברקוד 11316) במשקל 11 ק"ג, אשר ממנו הוזמנו 7 יחידות בלבד. וכן, הוזמנו, באותו היום, 19 מצברים בלבד, כאשר מתוכם רק 10 מצברים מהסוג הכבד ביותר, במשקל 14.5 ק"ג כל אחד. התובע לא התלונן בפניו על פגיעתו בתאונת עבודה כלשהי. התובע קיבל הדרכה ונוהלי עבודה מממונה על בטיחות חיצוני מוסמך. (נ/4, סעיפים 14-9).

32. במהלך עדותו בעל-פה, אימץ אלכס את עדותו בכתב – נ/4 (עמ' 10, ש' 5). הוא העיד והדגיש, כי ממונה על בטיחות חיצוני הדריך את התובע באשר לאופן ביצוע עבודתו במחסן. תפקיד התובע היה לפרוק את הסחורה ממסוע הרובוט הממוחשב ולסדרה על-גבי משטחים, לצורך משלוחה ללקוחות לדיקו. התובע מרים כל מוצר בנפרד ומסדרו על-גבי המשטח. הוא קובע את סידור העבודה של העובדים במחסן, בהתאם להזמנות של הלקוחות של לדיקו. התובע לא הודיע לו או ללדיקו על התאונה הנטענת. (עמ' 10, ש' 20-13, ש' 32-30; עמ' 12, ש' 4-2, ש' 32-23; עמ' 14, ש' 10-8).

מהימנות העדים ומשקל הראיות

33. אפתח ואומר, כי אין ביכולתי לסמוך על עדותו של התובע ולבסס עליה אחריות בנזיקין. על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין, אותות האמת שהתגלו במהלך המשפט וכיוצא באלה, עדותו של התובע, לענייננו ולמרבה הצער, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. בעדות זו, מצאתי תמיהות, אי-דיוקים וסתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, היורדות לשורשו של עניין, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. הסתירות המהותיות שמצאתי בעדותו של התובע נוגעות לעניינים קרדינאליים, ובכללם מועד תחילת עבודתו אצל לדיקו; עבודתו במחסן ואופן ביצועה; הוראות העבודה, ההנחיות וההדרכות שניתנו לו באשר לאופן ביצוע עבודתו במחסן; מועד התאונה הנטענת, נסיבותיה וסיבותיה; סוג המוצרים שהרים ביום התאונה הנטענת ומשקל כל אחד מהם; מועד הופעת כאבי הגב בגין הפגימה הרפואית וכיוצא באלה.

34. כאמור, התובע מסר ,בהזדמנויות שונות, מספר גרסאות סותרות, באשר לתאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה, כדלקמן: הגרסה הראשונה – כאמור, התובע פנה, לראשונה ביום 6.5.2007 לרופאת המשפחה בקופת החולים ד"ר מיכל עובד לשם קבלת טיפול רפואי. (להלן: "רופאת המשפחה"). לרופאת המשפחה הוא סיפר את סיבת פנייתו ודבריו אף נרשמו ברשומה הרפואית כדלקמן: "יומיים כאב לכל אורך רגל שמאל מהמפשעה עד כף הרגל. ללא חבלה. לא מעיר משינה. ללא חום" (ת/1, נספח א'. ההדגשה שלי-ש.ס). ודוק וקרא: בגרסה זו, אין זכר כלשהו לתאונה הנטענת וכאבי הגב הופיעו אצלו רק ביום 4.5.2007! גם התובע מודה שבמסמכים הרפואיים ככלל, וברשומה הרפואית דנן אין תיעוד כלשהו לתאונה (עמ' 6, ש' 7-6). הסברו של התובע לעובדת העדר תיעוד לתאונה במסמכים הרפואיים, (שם, ש' 12-10), עם כל הכבוד, אינו סביר ומופרך הוא. ויודגש: התובע דבק בגרסתו דנן ואף חזר עליה, שוב ושוב, בפני כל הרופאים שטיפלו בו במוסדות הרפואיים השונים – קופת החולים ובית-החולים. (ת/1, נספח א').

35. הגרסה השנייה – הגרסה שבטופס התביעה. כאמור, התובע הגיש (ביום 9.10.2007) למל"ל תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/2). בטופס התביעה ,הוא מסר גם פרטים באשר לתאונה. הוא הצהיר, כי הפרטים שמסר בטופס התביעה הם אמת וכל האמת. לענייננו, הוא מסר, כי התאונה אירעה ביום שישי ה- 4.5.2007, בשעות הבוקר, ונסיבותיה היו כדלקמן: "יום לאחר העבודה [במחסן-ש.ס], התעוררתי בבוקר עם כאבים חזקים ברגל שמאל, יד שמאל וגב תחתון שמאל, מאחר ולא יכולתי ללכת לרופאה, הלכתי ביום ראשון לאחר בדיקות ממושכות במשך זמן". (נ/2, סעיף ג'. ההדגשות שלי-ש.ס). ויודגש: תביעתו של התובע למל"ל להכיר בתאונה הנטענת כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה, נדחתה על-ידי המל"ל. (נ/1 – שאלה ותשובה מס' 9).

36. הגרסה השלישית – הגרסה בפני חוקר מטעם המל"ל. התובע נחקר (ביום 11.3.2008) על-ידי החוקר מטעם המל"ל מר גרובר שמואל. חוקר המל"ל גבה את הודעתו של התובע באשר לתאונה, נסיבותיה ותוצאותיה (נ/3). בהודעתו, מסר התובע, לענייננו, כי:

"בתאריך 3.5.07 היה יום ה' בשבוע ועבדתי כמו בכל יום אחר. הכנתי משטחים ומשלוח, הכל היה כרגיל. עבודה רגילה, וכאשר סיימתי יום העבודה חזרתי לביתי בפ"ת עם אוטובוס. ביום זה הכל היה כרגיל. לא היו שום תופעות שניתן לציין אותן.

אולם ביום ו' [4.5.2007 – ש.ס] הייתי צריך להיות בחופש, אך כאשר קמתי בסביבות 09:00-08:00, הרגשתי כאבים חדים ברגל שמאל. מאחר ולא הייתי צריך לעבוד, נשארתי בבית לנוח, וביום א' [6.5.2007 – ש.ס] פניתי לרופא המשפחה והופניתי לאורטופד. הופניתי לאחר כיומיים לביה"ח בלינסון. צולמתי, טופלתי ושוחררתי...

....

לא היה שום אירוע ביום ה' [3.5.2007 – ש.ס] לפני שפניתי לטיפול ולא לפניו..."

(נ/3, עמ' 1, ש' 20; עמ' 2, ש' 17-1. ההדגשות שלי-ש.ס).

37. הגרסה הרביעית – הגרסה בפני ד"ר גורן. הפרטים שמסר התובע לד"ר גורן, באשר לנסיבות קרות התאונה וכפי שנרשמו בחוות-הדעת הם כדלקמן:

"בתאריך 3.5.07 חש כאבים עזים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל, לאחר יום עבודה ארוך. לציין, כי הנ"ל עבד כמחסנאי כלי עבודה חשמליים בחברת לדיקו בע"מ כשנה. במסגרת עבודתו, נחשף למאמצים פיזיים ניכרים בהם היה עליו להרים כלים וחלקי חילוף עם משקלים הנעים בין גרמים בודדים ל- 30 ק"ג. למחרת, [4.5.2007-ש.ס.] מאחר והכאבים היו בלתי נסבלים, פנה לרופאת המשפחה אשר המליצה על טיפול שמרני בכדורים. הומלץ על המשך מעקב. לאחר כיממה נוספת [5.5.2007-ש.ס], פנה שוב לרופאת המשפחה עם אותם [צ"ל אותן] תלונות, הפעם הופנה לחדר מיון ביה"ח בלינסון..."

(ת/1, נספח ב', עמ' 2, ההדגשות שלי-ש.ס).

38. הגרסה החמישית, הגרסה בכתב התביעה המתוקן. התובע, תיאר, בכתב התביעה המתוקן, את התאונה, נסיבותיה ותוצאותיה, כדלקמן:

"ביום 3.5.07 הונחה התובע על-ידי הנתבעת לעבוד במחסן, להרים ולהזיז כלי עבודה שונים כגון פטישונים ומקדחות גדולות ממקום למקום. משקל כל כלי עבודה על אריזתו הינו כ- 30 ק"ג. כשסיים התובע את עבודתו, חש בכאב בגבו, אולם לא ייחס לכך חשיבות. למחרת בבוקר קם התובע משנתו כשהוא סובל מכאבי גב קשים ומהקרנת הכאב לרגל שמאל... בשל העובדה כי היה זה סוף השבוע פנה התובע ביום א' 6.5.07, לטיפול רפואי בקופת החולים...

...

ביום 8.5.07 עקבות כאבים קשים שסבל התובע, פונה התובע לקבלת טיפול רפואי בבית-החולים בלינסון בפתח-תקוה. בבית-החולים אובחן כ סובל מירידה בתחושה וכן ירידה בכח הגס. לשם בירור מקור הכאב הופנה התובע לביצוע בדיקת C.T. בבדיקת C.T שעבר התובע אובחן כי התובע סבל מבלט דיסק פרוץ בגובה החוליות 1S-5L עם לחץ על השק ועל השורש משמאל.

(כתב התביעה המתוקן, סעיפים 10-6, ההדגשות שלי-ש.ס)

39. הגרסה השישית, הגרסה בתצהיר תשובות התובע לשאלון שנשלח לו על-ידי לדיקו. בתצהיר דנן, פירט התובע את נסיבות קרות התאונה, כדלקמן:

"ביום 3.5.07 הונחיתי על-ידי הנתבעת 1 לעבוד במחסן, להרים ולהזיז כלי עבודה שונים כגון פטישונים ומקדחות גדולות ממקום למקום. משקל כל כלי עבודה על אריזתו הינו כ- 30 ק"ג. כשסיימתי את עבודתי, חשתי בכאבי גב, אולם לא ייחסתי לכך חשיבות. למחרת בבוקר, קמתי משנתי כשאני סובל מכאבי גב קשים ומהקרנת הכאב לרגל שמאל.

(נ/1, שאלה ותשובה מס' 20. ההדגשות שלי-ש.ס).

40. הגרסה השביעית, הגרסה שנמסרה לד"ר רוזן. ד"ר רוזן רשם, בחוות-הדעת, את גרסתו של התובע, לענייננו, כדלקמן:

"מר סלע היה מעורב בתאונת עבודה מתאריך 4.5.2007, לאחר סיום העבודה כמחסנאי בחברת לדיקו – יבואנית כלי עבודה, (אינו מציין אירוע חריג בעבודה), כאשר הגיע לביתו חש באי-נוחות בגב תחתון. נח ולא פנה לסיוע רפואי, כי חשב שהמצב זמני, אך למחרת היום חש בכאב עז קורן לגפה שמאלית תחתונה מאזור המפשעה ועד לגובה הבהונות. שולל כאבי גב בעברו. לא הלך לעבודה מכיוון ולא היה בתורנות. לא פנה לרופא ובמהלך סוף השבוע הכאב הלך וגבר. ביום ראשון, פנה לקבלת סיוע רפואי בקופ"ח מכבי אצל רופאת המשפחה. נבדק, הופנה לצילום, הומלץ על משככי כאבים. משלא חלה הטבה שב למחרת היום והופנה לחדר מיון בביה"ח בלינסון..."

(נ/6, עמ' 3. ההדגשות שלי-ש.ס).

41. הגרסה השמינית, הגרסה שנמסרה לפרופ' וולפין, ונרשמה בחוות-הדעת, לפיה:

"בתאריך 3.5.07 לדבריו תוך עבודתו כמחסנאי בחב' "לדיקו", נתקל בכאבי גב תחתון קורנים לרגל שמאל לאחר הרמה של כלי עבודה כבדים במשקל של 40-20 ק"ג פעמים רבות באותו יום. נבדק לראשונה לאחר יומיים בקופת חולים...".

(חוות-דעתו של פרופ' וולפין, עמ' 1. ההדגשות שלי-ש.ס).

42. הגרסה התשיעית, הגרסה שבעדות בכתב – ת/1, כאמור ומפורט בסעיף 29 דלעיל.

43. הגרסה העשירית, גרסת התובע שנמסרה במהלך עדותו בעל-פה. כאמור, תחילה ולענייננו, אימץ התובע, במהלך עדותו בעל-פה, את הגרסה התשיעית. (עמ' 2, ש' 14). הוא חזר והעיד בהדגשה, כי התאונה קרתה ביום חמישי ה- 3.5.2007. באותו יום הוא הרים כלי-עבודה כבדים, כמו פטישונים ומצברים, ובמהלך הרמתם הוא חש בכאבי גב. גם באותו ערב הוא חש בכאבי גב (עמ' 4, ש' 19-12). דא עקא, בהמשך חקירתו שתי וערב, חזר בו התובע, ואימץ את גרסתו השנייה, שנמסרה למל"ל, לפי התאונה קרתה, כביכול, ביום ו' ה- 4.5.2007 ובנסיבות שפורטו בטופס התביעה, וכי הוא חש תחילה בכאבי גב רק ביום ו' ה- 4.5.2007! (עמ' 4, ש' 27-25). כאן המקום לציין, כי ניסיונו של התובע להסביר את הסתירות המהותיות שבין גרסאותיו, השנייה והתשיעית (עמ' 5, ש' 2-1) עם כל הכבוד, אינו צליח בעליל, מופרך לחלוטין וטוב לו אילו לא היה כלל.

44. וכן, התובע אישר, במהלך חקירתו שתי וערב, את גרסתו השלישית, כאמור בהודעתו לחוקר מטעם המל"ל – נ/3 .הוא העיד ואישר ,קבל עם ועדה, כי ביום ה- 3.5.2007, לא היה אירוע חריג כלשהו בעבודתו במחסן! (עמ' 5, ש' 15-11), והכל בסתירה קוטבית ומוחלטת לעדותו בכתב ובעל פה ,במהלך חקירתו הראשית, וכן לשאר שלל גרסאותיו.

45. בתצהיר תשובותיו לשאלון, הצהיר התובע, כי בחודש יולי 2006, לאחר שחרורו מצ.ה.ל וחזרתו מחו"ל, הוא התחיל לעבוד, לראשונה, אצל לדיקו. (נ/1, שאלה ותשובה מס' 7). דא עקא, שהצהרה זו אינה אמת, ולמעשה התאריך הנכון הוא חודש מרץ 2005. (ת/1, סעיף 11; עמ' 3, ש' 9-2).

46. זאת ועוד, עדותו של התובע, בכתב ובעל-פה, באשר לתפקידו במחסן ואופן ביצוע עבודתו השוטפת (ת/1, סעיפים 24-18; עמ' 2, ש' 14), נסתרה ,מיניה וביה ובאופן פוזיטיבי, על-ידי עדותו של אלכס בכתב ובעל פה. (נ/4, סעיפים 11-8; עמ' 10, ש' 5).ויודגש: ככלל, עדותו של אלכס הייתה סבירה ומהימנה בעיניי. אוסיף, כי התובע הודה, במהלך חקירתו שתי וערב, כי בעבודתו, הוא פורק סחורה (מוצרים) ממסוע הרובוט הממוחשב ומסדרה על גבי משטחים לצורך משלוחה ללקוחות לדיקו השונים, ומשקלו של כל מוצר , בממוצע, הוא 7 ק"ג לכל היותר. (עמ' 3, ש' 32-29; עמ' 4, ש' 1).

47. זאת גם זאת, בסתירה פוזיטיבית וקוטבית לגרסתו של התובע שבכתב התביעה המתוקן ולעדותו, בכתב ובעל פה, לפיהן ביום התאונה הוא הרים, כביכול, כלי-עבודה (מוצרים) כבדים במשקל כ- 30 ק"ג, (כתב התביעה המתוקן, סעיף 6, ת/1, סעיף 4; עמ' 2, ש' 14) הוא העיד והודה, במהלך חקירתו שתי וערב, כי "באותו יום הרמנו פריטים מאוד גדולים וכבדים ששוקלים משקל של מעל 10 ק"ג, אני לא זוכר בדיוק איזה פריט, אבל אם הייתם מביאים לי את הרשימה הייתי מזהה את הפריט", (עמ' 4, ש' 5-4). וכן, המשקל של מלטשה גדולה הוא בין 10-5 ק"ג (שם, ש' 8). וכן, המשקל הממוצע של המוצרים במחסן הוא 7 ק"ג (שם, ש' 1)!

48. זאת אף זאת, בסתירה מוחלטת ופוזיטיבית לעדותו של התובע, כי הוא לא קיבל הסבר ולא ניתנו לו הנחיות והדרכות באשר לאופן ביצוע עבודתו במחסן, וכי לא היו פיקוח ובקרה על עבודתו שם, הודה הוא, במהלך חקירתו שתי וערב, כי קיבל הסבר על המחסן ואופן ביצוע העבודה בו (עמ' 3, ש' 23-18), כי בשעות הבוקר בכל יום עבודה היה מקבל הוראות עבודה, מאלכס מנהל המחסן והממונה הישיר על עבודתו, כי במקום העבודה היה מנהל עבודה מטעם לדיקו, והיה אומר להם "מה צריך לעשות" (עמ' 9, ש' 7) וכי, הוא קיבל הנחיות והדרכות בעבודה ממעבידתו – לדיקו. (שם, ש' 5-4).

49. אלא בכך לא סגי. לדידי, מנגנון התאונה הנטענת, במיוחד העדר אירוע חריג ותלונה על תחושה של כאב עז בזמן אמת, עם כל הכבוד והענווה, אינו סביר ואינו הגיוני כלל. מנגנון מעין דא, אינו מוכר למדע הרפואה. מסקנתו המקצועית-מדעית של ד"ר רוזן, כאמור בחוות-דעתו – נ/6, מקובלת עליי ואני מאמצה. ויודגש: חוות-דעתו של ד"ר רוזן הוגשה, כראיה לאמיתות תוכנה, ללא כל התנגדות או הסתייגות והצדדים ויתרו ,מרצון, על חקירתו של ד"ר רוזן, בחקירת שתי וערב, על חוות-הדעת דנן. בפניי ולעניין זה, אין ראיה קבילה ומהימנה לסתור. אציין, כי מסקנתו המקצועית-מדעית של פרופ' וולפין כאמור בחוות-דעתו בדבר היתכנותה של התאונה והפגימה הרפואית והקשר הסיבתי, העובדתי והמשפטי, שבינה לבין נכותו הרפואית היציבה של התובע, מוסקת, למעשה ,מהתשתית העובדתית באשר לנסיבות קרות התאונה כפי שנמסרה לו על-ידי התובע. אין חולק והדבר אף מקובל על פרופ' וולפין, כי במידה והתשתית העובדתית דנן לא תוכח כדין, אזי המסקנה, המקצועית-מדעית שבחוות-דעתו של פרופ' וולפין אינה הכרחית ואינה נכונה. (עמ' 21, ש' 9-2). כאמור, מסקנתי, היא, כי התשתית העובדתית באשר לנסיבות קרות התאונה, כפי שנמסרה לפרופ' וולפין על-ידי התובע, לא רק שלא הוכחה כדין, אלא שהיא הופרכה, מיניה וביה ובראיות קבילות ומהימנות ,עד למאוד.

50. לכל אלה יש להוסיף, כי עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי. עדותו זו, עם כל הכבוד, אינה מהימנה בעיניי. מה עוד, שאין לה סיוע כלל. בנסיבות אלה, אין ביכולתי לבסס עליה אחריות בנזיקין (סעיף 54 לפקודת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א – 1971).

51. במקרה דנן, אין תחולה לכלל "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודה.

במה דברים אמורים? עיון בסעיף 41 לפקודה מראה, כי יסודותיו שלושה המה: הראשון, לתובע לא הייתה ידיעה או יכולת לדעת, בעת המקרה שהביא לידי הנזק, מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה האמור; השני, הנזק נגרם על-ידי נכס, אשר לנתבע/המזיק הייתה שליטה מלאה עליו; והשלישי, נראה לבית-המשפט, כי אירוע המקרה שגרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה, שהנתבע/המזיק לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקטו זהירות סבירה. (ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן פ"ד כ"ד (2), 229, 260-252 (1970)); ע"א 206/89 רז נ' בית-חולים אלישע בע"מ פ"ד מז (3), 805, 816 (1993); ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה (4), 858, 903 (2001); ע"א 1/01 מרדכי נ' קופת חולים כללית פ"ד נו (5) 502, 507 (2002).

בענייננו-שלנו, התובע לא הוכיח כדין את קיומם של התנאים הראשון והשלישי האמורים. נהפוך הוא. הוא העיד בפניי, בפרוטרוט, כי הוא יודע ,באופן ממשי ומדויק, את הסיבות שגרמו לתאונה ואשר הביאו לידי הנזק הנתבע.

שאר טענות הצדדים

52. מסענו תם. התובע לא הוכיח כדין את עילת תביעתו. הוא לא הוכיח כדבעי, כי הוא נפגע בתאונה הנטענת ובה נגרם לו נזק גוף. הוא לא הוכיח, לפי מאזן ההסתברות הנהוג אצלנו במשפטים אזרחיים, כי הנתבעות או מי מהן אחראיות לתאונה הנטענת ולנזקים הנתבעים. יסודותיהן של עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה לא הוכחו כדין וטענותיו של התובע, לעניין זה, בעלמא הן. מסקנתי דנן, מייתרת למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, במיוחד בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים.

התוצאה

53. התוצאה היא, איפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כדלקמן: לנתבעות 2+1 – סך 7,500 ₪, לנתבעת 3 – סך 7,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ג, 20 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.