לאחר עיון בבקשה לביטול גזר הדין ובתגובה, אני קובעת כי גזר הדין שניתן ביום 29.1.12 בהעדר הנאשמים / המבקשים, יישאר על כנו והכל מהטעמים שלהלן:

1. לבקשה לביטול גזר הדין צורף תצהיר מטעם הנאשם 2 בלבד.

2. המבקשים טוענים כי קיומו של גזר הדין נודע להם רק לאחרונה ואולם אין כך פניי הדברים כלל וכלל:

2.1 כעולה מנספחים א' ו- ב' לתגובת המאשימה, המאשימה הודיעה לנאשמים על קיומו של גז"ד כבר ביום 19.3.12. חרף זאת בחרו הנאשמים, ללא כל הסבר מניח את הדעת להגיש בקשתם לביטול גזר הדין למעלה משנה ו- 3 חודשים לאחר מכן!!!

2.2. עוד עולה מתגובת המאשימה, נספחים ג' עד ה', כי ביום 3.4.13 נשלחו אל הנאשמים מכתבים רשומים בהם נתבקשו לסור למשרדי המאשימה על מנת להשמיע גרסתם בטרם יוגש נגדם כתב אישום בגין אי קיום צו בית משפט שניתן נגדם בתיק זה. משכך, תמוה כיצד טוענים הנאשמים כי קוימו של גזר הדין נודע להם רק לאחרונה.

3. עוד טוענים הנאשמים בבקשה לביטול פסק דין כי "לא קיבלו לידיהם כל הזמנה לדיון ביום 29.1.12" ואולם אין הדבר מתיישב עם החומר המצוי בתיק:

3.1 בפרוטוקול הדיון מיום 23.1.11 נכתב כי נאשם 2 נכח בדיון בו ניתנה הכרעת הדין לגביו ולכן הנאשם ועו"ד ידעו כי ייקבע דיון לעניין שמיעת טיעונים לעונש בעניינו של נאשם 2.

4.2 מפרוטוקול הדיון מיום 11.12.11 עולה כי נאשם 1 (אשר באותה עת נרשם כנאשם 3) לא נכח בדיון אולם בא כוחו הצהיר לפרוטוקול כי הוסמך להודות בשמו בהעדרו ועל סמך זה ניתנה הכרעת הדין כנגדו. משכך הם ידעו כי יתקיים דיון לעניין טיעונים לעונש בעניינו של נאשם 1.

4.3 עוד עולה מפרוטוקול הדיון מיום 11.12.11 כי בא כוח הנאשם היה נכח בדיון בו נקבע התיק לשמיעת טיעונים לעונש ולמתן גזר דין ליום 29.1.12 בעניינם של שני הנאשמים! משכך לא ברור כיצד הוא טוען בבקשה לביטול גזר דין כי "לא נתקבלה כל החלטה בדבר מועד הדיון בתיק הנ"ל".

4.4 אף אם סבר בא כוח הנאשמים כי הדיון נדחה (סעיף 6 לבקשת הביטול) מפאת מחלת ב"כ המאשימה, חלה עליו החובה לבדוק העניין לעומקו ולא להסתמך על הנחות / השערות וזאת אם ע"י פנייה לבית המשפט בעניין ואם ע"י פנייה למאשימה עצמה. משלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו בעניין.

5. משכך הם פני הדברים, הרי שהנאשמים אינם מדייקים, וזו בלשון המעטה, בטענותיהם ובפרטים מהותיים בבקשה לביטול גזר הדין ועל כן די בכך בכדי לדחות בקשתם בהיעדר תום לב וניקיון כפיים.

6. זאת ועוד לא נמצאה כל הצדקה להגשת הבקשה בשיהוי הניכר בה הוגשה (כשנה וחצי לאחר מתן גזר הדין) ועל כן ומטעם זה הנני דוחה הבקשה.

7. למעלה מן הצורך יצוין כי ביהמ"ש הזהיר לא פעם את הנאשמים בצטטו את סעיף 130א' לחסד"פ לגביהם ולכן בדין עשה שעה שנתן גזר דין בהעדר הופעתם לדיון.

לאור האמור מעלה , הנני דוחה הבקשה ומשאירה גזר הדין על כנו.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים.