זוהי בקשה לביטול הפרשי הצמדה וריבית שהתווספו לחלק מקנס בסך 7,500 ₪ אשר הוטל על המבקשת במסגרת גזר הדין שניתן כנגדה ביום 29.6.10 בעקבות הרשעתה בביצוע עבירה של שימוש חורג במבנה מגורים ללא היתר, לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

את בקשתה מנמקת המבקשת בטענה כי בשלב מסוים חתם בעלה לשעבר, אשר הורשע בשעתו גם הוא בתיק זה ונדון לעונש זהה, על הסכם פשרה בו הוא התחייב כלפי המשיבה לשלם לה "סך של 11,600 ₪ בגין חוב שנפסק בבית המשפט לעניינים מקומיים" (ר' הסכם הפשרה שצורף לבקשה). לטענתה, לאחרונה הסתבר לה שבעקבות טעות אליה היא נתפסה בסברה כי תשלום החוב הנ"ל על ידי בעלה כיסה גם את יתרת הקנס בסך 4,000 ₪ שטרם שולמה על ידה אז, גדלה יתרת חובה לסכום של 11,000 ₪ שאותו אין ביכולתה לשלם היום, עקב מצבה הכלכלי הקשה.

המשיבה מתנגדת לבקשה מטעמים אלה:

• אין כל אפשרות לכלול חובות פליליים בהסכם מהסוג שנחתם בינה לבין בעלה של המבקשת, הסכם המתייחס לחובות אחרים שחלו על הבעל ואשא אינו כולל את הקנסות שהוטלו עליו ועל המבקשת במסגרת התיק נשוא בקשה זו.
• הסכם הפשרה עליו מסתמכת המבקשת נחתם ביום 4.3.14 בעוד שהיא חדלה מלשלם את תשלומי הקנס עוד בשנת 2011.

עם זאת ולפנים משורת הדין, מביעה המשיבה הסכמתה להפחתה מסוימת בגובה הפרשי ההצמדה

והריבית שהצטברו ליתרת הקנס, אך לא לביטולם.

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובאסמכתאות המצורפות לה, שוכנעתי כי המבקשת המודה בכך שבשלב מסוים חדלה לשלם את תשלומי הקנס שהוטל עליה ואיננה מסתירה את העובדה שהסכם הפשרה עליו חתם בעלה, נחתם בחודש מרץ 2014 (ר' תצהיר המבקשת), אכן האמינה כי יתרת הקנס בסך 4,000 ש"ח בתוספת הפרשי ההצמדה והריבית החלים עליה בגין האיחור בתשלום, שולמה על ידי הבעל וכי היא הועמדה על טעותה בהקשר זה אך לאחרונה.

במצב דברים זה ולפנים משורת הדין, הנני מחליטה ליתן למבקשת הזדמנות אחרונה לתשלום יתרת הקנס המקורית בסך 4,000 ₪, לא יאוחר מיום 15.3.15. היה והיא תעשה כן, כי אז יבוטלו הפרשי ההצמדה והריבית נשוא הבקשה.

מובהר בזה למבקשת כי אם לא תשלם את יתרת הקנס עד למועד הנ"ל, כי אז יהא עליה לשלם את הפרשי ההצמדה והריבית במלואם.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ה, 12 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.