פסק דין

פתח דבר

התביעה המונחת בפני, הינה תביעה כספית לחיובו של הנתבע 2 (להלן – הנתבע) בהשבת סכום בסך 222,500 ₪ לתובעים. זאת בגין התחייבותו של הנתבע 2 כלפי התובעים להשבת כספים ששולמו על ידם לנתבעת 3 (להלן- הנתבעת) על חשבון תמורת רכישת דירה בפרוייקט מגורים אותו התחייבה הנתבעת לבנות.

כבר בראשית הדברים יצויין, כי בראשיתה, הוגשה התביעה גם נגד הנתבעת ומי ששימש כמנהלה ובעל רוב המניות בה, הנתבע 1 (להלן - מר חלה). ביום 25.3.12, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין התובעים ובין הנתבעת ומר חלה. נותרה, איפוא, תביעת התובעים נגד הנתבע והיא שתידון להלן.

רקע עובדתי

התובעים הינם בני זוג אשר חפצו ברכישת דירת מגורים מהנתבעת. ביום 17.3.00 שילמו התובעים לנתבעת סכום בסך 39,800 ₪ על חשבון תמורת רכישת דירה ברחוב רמב"ם 43 בפתח-תקוה (להלן - הדירה ברמב"ם). העתק קבלה, המעידה על התשלום, צורף כנספח ב לתצהיר עדותו של התובע. ביום 10.7.02 אישרה הנתבעת קבלת סכום נוסף מהתובעים בסך 184,000 ₪. גם סכום זה שולם על חשבון תמורת הדירה ברמב"ם. העתק אישור תשלום צורף כנספח ג לתצהיר עדותו של התובע.

ביום 10.12.02 שלחה הנתבעת לתובעים הודעה על ביטול עסקת רכישת הדירה ברמב"ם, נספח ה לתצהיר עדותו של התובע (להלן - הודעת הביטול). בהודעת הביטול נאמר כדלקמן:

"עפ"י המוסכם בינינו, תבוטל העסקה ברמב"ם 43 בפ"ת (הדירה ברמב"ם - נ"ש). ינתנו לכם מספר אופציות לדירה בת 4 חדרים בפ"ת. במהלך חצי השנה הקרובה תחליטו באיזה דירה תבחרו. הסכומים ששילמתם בעבור הדירה ברמב"ם 43 פ"ת יהיו ע"ח הדירה שתבחרו".

הודעת הביטול נחתמה גם על ידי התובעים.

בהתאם לאמור בהודעת הביטול, ביום 9.10.2003 נחתם בין התובעים ובין הנתבעת הסכם לרכישת דירה אחרת מהנתבעת (להלן - ההסכם). ההסכם צורף כנספח ו לתצהיר עדותו של התובע. על פי סעיף 2 להסכם, התובעים רכשו מהנתבעת דירה מספר 18 בקומה שישית בבניין ברחוב סמילנסקי 8 בפתח תקווה (להלן - הדירה בסמילנסקי). בהתאם למצויין בנסח רישום לשכת המקרקעין אשר צורף כנספח ז לתצהיר עדותו של התובע, נרשמה ביום 22.12.04 הערת אזהרה לטובת התובעים בגין רכישת הדירה בסמילנסקי.

ביום 7.10.05 אישרה הנתבעת בכתב קבלת סך של 60,000$ באמצעות מר חלה מהתובעים תמורת רכישת הדירה בסמילנסקי. אישור זה צורף כנספח ח לתצהיר עדותו של התובע.

ביום 2.7.06, במסגרת הליכים משפטיים שנוהלו בין הנתבעת ובין צד ג' (להלן - הנושה המובטח) בתיק פש"ר 1141/06, ובהתאם להסכם פשרה שנחתם בין הנתבעת לנושה המובטח, מונה הנתבע על ידי בית משפט המחוזי בתל אביב כמנהל מיוחד של שני פרויקטים הנבנים על ידי הנתבעת. האחד, פרוייקט בניית בנין מגורים ברחוב העצמאות בפתח תקווה. האחר, פרוייקט בניית בנין מגורים ברחוב סמילנסקי 8 בפתח תקוה, הוא הפרוייקט הכולל בחובו את הדירה בסמילנסקי, כאמור לעיל. העתק פסיקתא בענין זה צורף כנספח א לתצהיר עדותו של הנתבע.

בשל עיכובים בבניית הדירה בסמילנסקי ביקשו התובעים לקבל את כספם מהנתבעת בחזרה. לשם כך ניהלו התובעים בענין זה, באמצעות עו"ד אורי אסא (להלן - עו"ד אסא), משא ומתן עם הנתבע. ביום 11.5.08 הושג בין התובעים לנתבע הסדר להשבת הכספים, כמפורט במכתבו של ב"כ הנתבע, עו"ד אשר קניגסברג (להלן - עו"ד קניגסברג) לעו"ד אסא מיום 19.6.08. המכתב צורף כנספח ה לתצהיר עדותו של עו"ד קניגסברג (להלן - הסדר השבת הכספים). בסעיף 3 להסדר השבת הכספים נאמר:

"3. להלן פרטי הסדר השבת הכספים, כפי שסוכם בפגישה הנ"ל:

א. מרשיך (התובעים - נ"ש) יבדקו בבדיקת פוליגרף במכון אמסל בתל אביב. במסגרת הבדיקה יישאלו מרשיך (אחד מהם ע"פ בחירתם) שאלות שונות בהתאם לנוסח שיקבע בידי הבודק מטעם מכון הפוליגרף, על מנת לאמת תשלום סך של 60,000 $ לחברת נוה איתנים (הנתבעת - נ"ש) ו/או יצחק חלה (מר חלה - נ"ש) שנזקפו על חשבון מחיר הדירה שבנדון , אף אם שולמו לרכישת דירה בפרוייקט קודם שהקימה ...

1. במידה וע"פ תוצאות הבדיקה יקבע הבודק כי מרשיך דוברי אמת או בעלי מגמה לאמירת אמת באשר לטענתם כי הם שילמו את הסך הנ"ל במלואו לנוה איתנים (הנתבעת - נ"ש), הרי שע"פ הסיכום ישלם המנהל המיוחד (הנתבע – נ"ש) למרשיך סך של 222,500 ₪ המהווים 50,000 $ ארה"ב לפי שער של 4.45 השער היציג בעת חתימת הסכם המכר.
2. במידה ותוצאות הבדיקה יקבעו כי מרשיך דוברי שקר או שיתגלה ממצא מחשיד לאמירת שקר באשר לטענתם כי שילמו לקבלן סך של 60,000 $ ארה"ב, הרי שהמנהל המיוחד יסכים לתשלום של 50,000 $ ארה"ב למרשיך בהתאם לשער היציג ביום התשלום בפועל.

ד. במידה והבדיקה תסתיים ללא ממצא, אזי תבוצע בדיקה חוזרת ע"פ שיקול דעת הבודק, במסגרת הדברים שנקבעו בסעיף א' לעיל..."

ביום 2.9.08 פנו התובעים באמצעות בא כוחם לעו"ד קניגסברג בטענה כי טרם קיבלו זימון לבדיקת פוליגרף (נספח י לתצהיר עדותו של התובע). בתגובה, שלח עו"ד קניגסברג ביום 4.9.08 לב"כ התובעים מכתב, נספח יא לתצהיר עדותו של התובע. בסעיף 9 למכתב נאמר בסעיף 9 כדלהלן:

"לאור האמור לעיל, ולאור העובדה שכפי שמתברר ממכתב בא כוחם דאז עו"ד אסא, מיום 25.6.08, מרשיך כלל לא שילמו כספים ע"ח תמורת הדירה בסמילנסקי, המנהל המיוחד לא יעביר כספים מקופת הניהול המיוחד למרשיך".

אין ,איפוא, מחלוקת בין הצדדים, כי האמור בהסדר השבת הכספים לא יצא אל הפועל, לא בוצעה לתובעים בדיקת פוליגרף והם לא קיבלו את כספם בחזרה. מכאן התביעה שבפני.

טענות הצדדים

לטענת התובעים, הסדר השבת הכספים מהווה הסכם לכל דבר וענין במסגרתו התחייב הנתבע באופן מפורש להשיב לתובעים את כספם בכפוף לתוצאות ביצוע בדיקת פוליגרף. התובעים טוענים, כי בהתנערות הנתבע מהתחייבויותיו על פי הסכם זה, ובכלל זה אי זימונם לבדיקת פוליגרף וסירובו להשיב להם את כספם, הפר הנתבע את ההסכמה. מטעמים אלה, התובעים טוענים, כי יש לחייב את הנתבע בהשבת
225,500 ₪.

מנגד, הנתבע טוען, כי ניהל משא ומתן עם התובעים בקשר לדרישתם להחזרת כספים. המשא ומתן נוהל לפנים משורת הדין ובהסכמת הנושה המובטח. כל זאת לשם השבת סכומים, ששולמו לנתבעת ושהושקעו בבניית פרוייקט בנין המגורים בסמילנסקי. הואיל והתובעים לא הציגו אסמכתאות, המאשרות ביצוע התשלומים על ידם לנתבעת, כדוגמת חשבוניות מס או קבלות מסודרות, הגה הנתבע מיוזמתו את הרעיון לבחון את גרסת התובעים בדבר תשלום לנתבעת באמצעות פוליגרף.

לטענת הנתבע, אין הוא חייב מאומה לתובעים מהטעמים הבאים:

ראשית, אין לראות בהסדר להשבת הכספים הסכם כלשהו. המדובר אך בפירוט טכני של ההליך להפניית התובעים לבדיקת פוליגרף וקביעת הצעדים שיידרשו לאחר סיום הבדיקה. ככלל, הסכם שנערך אל מול המנהל המיוחד הינו מחייב רק כאשר נחתם באופן אישי על ידי המנהל המיוחד ובחותמת החברה שעל ניהולה הופקד המנהל המיוחד. במקרה דנן אין מדובר בהסכם בין הצדדים אלא בפירוט טכני של הליך שהתגבש בין הצדדים. לפיכך, לא קמה לתובעים עילה נגד הנתבע לתשלום הסכום הנתבע.

שנית, התובעים הסתירו ממנו במהלך ניהול המשא ומתן את העובדה, שלמעשה הכספים נשוא הסדר השבת הכספים שולמו על ידם לנתבעת בגין דירה אחרת, הדירה ברמב"ם, ולא בגין הדירה בסמילנסקי. עובדה זו הובאה לידיעתו של הנתבע לראשונה רק ביום 25.6.08, אז שלח ב"כ התובעים לנתבע מכתב בו נכתבו הדברים. בהסתרתו של מידע זה נהגו התובעים בחוסר תום לב, הגובל אף בתרמית, תוך נסיון להוציא מהנתבע כספים שלא כדין. משעה שהתברר כי המדובר בכספים ששולמו עבור פרוייקט אחר, שוב לא קמה הצדקה להשבתם על ידי המנהל המיוחד, שמינויו אינו נוגע כלל לפרוייקט שעבורו בוצע התשלום, והעברת כספים לתובעים על ידי המנהל המיוחד תהווה העדפת נושים פסולה. אין באפשרותו של הנתבע - אף לפנים משורת הדין - להעביר כספים מקופת הניהול המיוחד לתובעים. משעה שנחשפה התרמית, לא נותרה לנתבע ברירה, והוא הפסיק את המשא ומתן שנוהל עם התובעים וביטל את הצעתו.

שלישית, התובעים רכשו דירה שלמעשה אינה קיימת ושלא תיבנה לעולם. התובעים רכשו דירה מספר 18 בבנין ברחוב סמילנסקי. בפועל ניתן אישור לבניית 14 יחידות דיור בלבד בפרוייקט, ולכל היותר לבניית 17 יחידות דיור בהתאם לבקשתו של הנתבע לקבלת הקלה. מכאן, שאין בכוחה של הערת האזהרה שנרשמה לטובת התובעים כדי להעניק להם זכויות כלשהן בדירה, שלמעשה, כלל אינה קיימת, כאמור לעיל. בנוסף, המדובר בהערת אזהרה, שנרשמה לאחר רישום שעבוד מדרגה ראשונה לטובת הנושה המובטח בגין חובות הנתבעת כלפיו. מכאן, שזכויות התובעים בפרוייקט סמילנסקי, ככל שקיימות, נדחות מפני זכויות הנושה המובטח.

לטענת הנתבע, התביעה מהווה נסיון של התובעים להתעשר שלא כדין על חשבון קופת הניהול המיוחד והנושה המובטח.

דיון והכרעה

נראה, כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן.

מעמדו של הסדר השבת הכספים

הנתבע טוען כי אין לראות בהסדר השבת הכספים בינו ובין התובעים הסכם מחייב, אלא אך "הסדרת הטכניקה לביצוע בדיקת הפוליגרף", כדברי ב"כ הנתבע בסעיף 13 לכתב סיכום טענותיו. מאידך, התובעת העידה בבית המשפט: "חתמנו על הסכם" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 8). אינני מקבל את טענת הנתבע. טענת הנתבע בענין זה, אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של הסדר השבת הכספים כמו גם תכניו, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבו הנזכר לעיל של עו"ד קניגסברג מיום 19.6.08.

כבר בכותרת סעיף 3, שצוטטה לעיל: "להלן פרטי הסדר השבת הכספים, כפי שסוכם בפגישה הנ"ל" (ההדגשה אינה במקור - נ"ש), יש כדי לשלול טענות הנתבע. מדובר שם בפירוש על הסכמה של הצדדים.

בסעיף 3.א. להסדר השבת הכספים נאמר: "מרשיך יבדקו בבדיקת פוליגרף במכון אמסל בתל אביב". בסעיף 3.ב. להסדר השבת הכספים נאמר: "במידה וע"פ תוצאות הבדיקה יקבע הבודק כי מרשיך דוברי אמת ... הרי שע"פ הסיכום ישלם המנהל המיוחד למרשיך סך של 222,500 ₪ המהווים 50,000$ ארה"ב ...". בהמשך הדברים, בסעיף 3ג. נאמר: "במידה ותוצאות הבדיקה יקבעו כי מרשיך דוברי שקר ... הרי שהמנהל המיוחד יסכים לתשלום של 50,000$ ארה"ב למרשיך ...". אין מדובר בפירוט טכני סתמי, כטענת הנתבע, כי אם בשורת התחייבויות והסכמות שכל אחד מהצדדים נטל על עצמו במסגרת יחסיהם החוזיים. המדובר בהסכמות היורדות לפרטי הדברים ולא בפירוט טכני עקרוני.

לא רק שהוסכמו פרטי ביצוע בדיקת הפוליגרף, אלא הוסכם בין הצדדים, כי "הצדדים מתחייבים לקבל את הכרעת מכון הפוליגרף ולא תהיה לצדדים כל טענה ו/או תביעה ו/או ערעור על ההכרעה כאמור ..." (סעיף 4 להסדר השבת הכספים). שוב לשון מפורשת של התחייבות, המעידה על הסכמה של ממש.

בסעיף 5 להסדר השבת הכספים סוכם, כי "תשלום הסכום האמור בהתאם להכרעת מכון הפוליגרף, יהווה סיום המחלוקת בין הצדדים ומרשיך יוותרו על כל טענה ו/או תביעה (במידה וישנן) כלפי המנהל המיוחד או מי מטעמו". הסכמות הצדדים משתרעות, איפוא, לא רק על פרטי ביצוע בדיקת הפוליגרף והשבת הכספים אלא על מלוא מערכת היחסים שבין התובעים והנתבע.

הנתבע טוען עוד, כי אין לראות בהסדר להשבת הכספים הסכם מחייב, הואיל והסכם מחייב הוא זה שנחתם באופן אישי על ידי המנהל המיוחד בחותמת החברה (סעיף 82 לכתב ההגנה של הנתבע). אכן, על גבי עותק הסדר השבת הכספים שהוצג בפני מופיעות אך ורק חתימות התובעים, אלא שעו"ד קניגסברג העיד בבית המשפט:

"אני מאשר שנספח ה (הסדר השבת הכספים – נ"ש) נחתם בסופו של דבר הן על ידי ועל ידי עו"ד אסא בנוסף לחתימת התובעים" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 14-15).

יש לדחות, איפוא, טענת הנתבע להעדר היותו של המסמך הסכם מחייב בשל העדר החתימות הנחוצות. למען האמת, אין צורך לדון כלל בטענה זו, היות שהנתבע זנח אותה בכתב סיכום טענותיו.

אשר על כן, ומהנימוקים שפורטו לעיל, יש לראות בהסדר השבת הכספים הסכם לכל דבר וענין במסגרתו התחייבו התובעים מצדם לבצע בדיקת פוליגרף לשם אימות טענתם בדבר תשלום לנתבעת, בעוד שהנתבע התחייב מצדו להשיב סכום הכסף ששולם, הכל בהתאם לתנאים המפורטים בהסדר השבת הכספים, אותו הסכם אליו הגיעו התובעים והנתבע.

ניהול מו"מ על ידי התובעים בחוסר תום לב - האומנם?

ביום 4.9.08, הודיע עו"ד קניגסברג בכתב, לב"כ התובעים, כי "... המנהל המיוחד (הנתבע - ;נ"ש) לא יעביר כספים מקופת הניהול המיוחד למרשיך" (סעיף 9 למכתבו של עו"ד קניגסברג, נספח יא לתצהיר עדותו של התובע). הנתבע הודיע לתובעים באופן ברור וחד משמעי, כי אין בכוונתו לקיים את הסדר השבת הכספים. כפי שפורט לעיל, התובעים מצדם עומדים על חיוב הנתבע בקיום חלקו בהסדר השבת הכספים.

לטענת הנתבע, התובעים נהגו עמו בחוסר תום לב במהלך ניהולו של המשא ומתן, בכך שהסתירו ממנו את העובדה, כי הכספים שולמו, למעשה, עבור הדירה ברמב"ם ולא עבור הדירה בסמילנסקי. לכן, לטענתו של הנתבע, הוא זכאי לביטולו של ההסכם (ראה בענין זה סעיף 13 לכתב סיכום טענות הנתבע), וכדברי עו"ד קניסברג בענין זה בבית המשפט:

"ברגע שהתברר שתשלום הכספים לא בוצע עבור הדירה שהמנהל המיוחד (הנתבע - נ"ש) בונה משלים את בנייתו (כך במקור – נ"ש), לא ניתן היה להמשיך את הענין ולא ניתן היה לשלם" (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 25-26).

גם דין טענת הנתבע בענין זה להידחות. כפי שיפורט להלן, הוכח בפני, כי בניגוד לטענה זו, הנתבע ועו"ד קניגסברג ידעו גם ידעו, שהמדובר במקדמה ששולמה על חשבון הדירה ברמב"ם.

התובע העיד בענין זה:

"אמרו לו (לנתבע - נ"ש) שהכסף שולם לרמב"ם. עוה"ד שלנו אמר לו. אנו גם היינו שם. אשתי אמרה את זה גם" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 5).

עדותו של התובע עולה בקנה אחד עם המסמכים שהונחו בפני. בסעיף 3.א. להסדר השבת הכספים נאמר במפורש:

"... על מנת לאמת תשלום סך של 60,000$ לחברת נוה איתנים (הנתבעת - נ"ש) ו/או יצחק חלה (מר חלה - נ"ש) שנזקפו על חשבון מחיר הדירה שבנדון, אף אם שולמו לרכישת דירה בפרוייקט קודם שהקימה" (ההדגשה אינה במקור-נ"ש).

הכיצד מעז הנתבע לטעון, כי לא ידע שמדובר בתשלום שבוצע עבור פרוייקט אחר, אם נאמרו דברים הפוכים לחלוטין בהסדר השבת הכספים?!

מכאן, שדין טענת הנתבע - לפיה העובדה שהמדובר בכספים ששולמו לרכישת דירה אחרת הובאה לידיעתו רק ביום 25.6.08, מועד מכתבו של עו"ד אסא, נספח ז לתצהיר עדותו של עו"ד קניגסברג - להידחות. זאת בשעה שהוכח שכבר ביום 19.6.08 הדברים נכתבו מפורשות, כאמור לעיל, בהסדר השבת הכספים.

הנתבע טוען, כי המשפט "אף אם שולמו לרכישת דירה בפרוייקט קודם" הינו פרי תיקון שנעשה והתבקש על ידי עו"ד אסא, ב"כ התובעים. אכן, מכתבו של עו"ד אסא לעו"ד קניגסברג מיום 17.6.08, נספח ו לתצהיר עדותו של עו"ד קניגסברג, מעיד, כי המדובר בתוספת ו/או תיקון שהתבקש על ידי עו"ד אסא. בכך יש כדי לחזק דווקא את יושרם והגינותם של התובעים באמצעות בא כוחם, שביקשו ליידע את הנתבע, שהמדובר בתשלום עבור רכישה קודמת. אכן, התוספת שנתבקשה הוכנסה בשלמותה ללא עוררין לנוסח הסדר השבת הכספים.

עו"ד קניגסברג טוען בסעיף 28 לתצהיר עדותו:

"התיקון שנערך במכתבי על ידי ב"כ התובעים מעיד כאלף עדים על ההטעיה המכוונת שביצעו התובעים שכן מה היה פשוט יותר מלכתוב באופן מפורש, כלל הכספים ששולמו בגין תמורת הדירה הועברו כנגד רכישת דירה אחרת ברח' רמב"ם".

הטענה תמוהה ביותר. איש לא עמד בדרכו של עו"ד קניגסברג לבדוק מול עו"ד אסא והתובעים או בכל דרך אחרת פשר "הניסוח הפתלתל" שהתבקש. אם לדידו של עו"ד קניגסברג התיקון שהתבקש היה מתחכם, מדוע הסכים להכניסו בנוסח שהתבקש?! מדוע לא חקר ובירר במה המדובר? מדוע אף לא פנה לעו"ד אסא ושאל אודות פשר התיקון המבוקש?! נראה כי בענין זה אין לנתבע להלין אלא על עצמו.

עו"ד קניגסברג טוען בעדותו, שהסכים לתוספת שהתבקשה, הואיל וסבר שהמדובר אך ורק בסכום בסך 39,800 ₪ ששולם בגין הדירה ברמב"ם. זאת לדבריו, בהתאם לקבלה שצורפה למכתבו של עו"ד אסא מיום 13.1.08, נספח ג לתצהיר עדותו של עו"ד קניגסברג. עו"ד קניסברג לא ידע שבפועל מדובר בסכום גדול בהרבה, 60,000$, ששולם בגין דירה אחרת, הדירה ברמב"ם (ראה בענין זה סעיפים 29, 32-33 לתצהיר עדותו של עו"ד קניסברג. כן ראה עדותו של עו"ד קניגסברג בבית המשפט, עמ' 17 לפרוטוקול שורות 3-8). עדות זו מהווה סתירה מוחלטת לטענה, כי הנתבע לא ידע כלל אודות תשלומים בגין דירה אחרת. בכך יש אישור, כי הנתבע ידע גם ידע על תשלומים בגין דירה אחרת.

יתירה מזו. אם לעו"ד קניסברג והנתבע הוכח - לשיטתם שלהם - תשלום לנתבעת בסך 39,800 ₪ בלבד, מדוע הסכימו לשלם לתובעים 50,000 $, כאמור בהסדר השבת הכספים, וזאת ללא הצגת קבלות ו/או אישורים נוספים? תשובתו של עו"ד קניסברג לענין זה היתה מתחמקת ולא עניינית (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 11-17).

זאת ועוד. עו"ד קניסברג העיד בפני:

"הפעם הראשונה שנחשפתי לנושא של דירה ברמב"ם והדירה האחרת זה היה במכתבו של עו"ד אסא שאז נשלח מכתב למכון פוליגרף ..." (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 19-20).

דברים אלו נאמרו דקות ספורות לאחר שעו"ד קניסברג העיד ואמר בזו הלשון:

"סעיף 3א' לא נובע ממסגרת של פשרה אלא ידיעה שהיתה לי עוד בשלב המו"מ שהתובעים שילמו סך 39,800 עבור דירה ברחוב רמב"ם 43 בפ"ת" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 3-4).

ידע או לא ידע? לא ברור!

ברור, איפוא, למעלה מכל ספק, כי עו"ד קניגסברג, ששימש כב"כ הנתבע ופעל בשמו, ידע על תשלומים בגין דירה אחרת, וזאת עוד בטרם נכרת הסכם בין הצדדים בדמותו של הסדר השבת הכספים.

משידע הנתבע אודות קיומם של תשלומים עבור דירה אחרת ומשנאמר במפורש, כי ההתחייבות להשבת כספים תקפה גם אם שולמו בגין דירה אחרת, לא יכול היה הנתבע להיתלות בנימוק זה כטעם לביטול הסדר השבת הכספים. ממילא בוטל הסדר השבת הכספים על ידי הנתבע באמצעות עו"ד קניגסברג שלא כדין.

כספי התובעים-עבור איזה דירה?

הנתבע טוען, כי מאחר והמדובר בכספים ששולמו עבור דירה אחרת, ולא עבור הדירה בסמילנסקי, אין זה מוצדק להשיב לתובעים כסף מקופת הניהול של פרוייקט סמילנסקי. לטענת הנתבע, הדבר יהווה העדפת נושים פסולה. טענה זו מחייבת בחינה עבור איזה דירה שולמו הכספים שהשבתם מתבקשת על ידי התובעים. כפי שיפורט להלן, הוכח בפני, כי הכספים ששילמו התובעים לנתבעת בגין הדירה ברמב"ם הועברו במלואם, בהתאם להוראות ההסכם ובהסכמת הנתבעת, מר חלה והתובעים, על חשבון רכישת הדירה בסמילנסקי. ממילא יש הצדקה מלאה להשבתם של הכספים לידי התובעים בהתאם להסכם.

התובע העיד, כי 60,000$ שולמו למר חלה עבור הדירה ברמב"ם (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 25-28), וכי הכסף עבר "לזכות סמילנסקי" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 1). גם התובעת העידה, כי נאמר להם שהכסף ששולם על ידם לדירה ברמב"ם ישמש לרכישת הדירה בסמילנסקי (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 1-2). תימוכין לדברי התובעים ניתן למצוא במכתבה של הנתבעת לתובעים, נספח ה לתצהיר עדותו של התובע, שם נאמר:

"עפ"י המוסכם בינינו, תבוטל העסקה ברמב"ם 43 בפ"ת. ינתנו לכם מספר אופציות לדירה בת 4 חדרים בפ"ת. במהלך חצי השנה הקרובה תחליטו באיזה דירה תבחרו. הסכומים ששילמתם בעבור הדירה ברמב"ם 43 פ"ת יהיו על חשבון הדירה שתבחרו".

מר חלה גם הוא אישר בעדותו בפני, כי כל הכספים ששילמו התובעים עבור הדירה ברמב"ם עברו לזכות רכישת הדירה בסמילנסקי (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 29 - עמ' 27 לפרוטוקול, שורה 1; עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 14).

לא בכדי בסעיף 9 להסכם, העוסק בתמורת הדירה בסמילנסקי, נעשתה אבחנה בין שני סכומים לתשלום - האחד בסך 50,000$ והשני בסך 130,000$. אכן, לא צוין באותו חוזה כי המדובר ב- 50,000$, שכבר שולמו על חשבון הדירה ברמב"ם, ואולם הן התובע והן מר חלה - הצדדים להסכם - הסבירו שניהם, כי זו הייתה כוונתם המשותפת (ראה עדותו של התובע בעמ' 12 לפרוטוקול, שורות 6-9, ועדותו של הנתבע בעמ' 28 לפרוטוקול, שורות 9-14).

התחייבות הנתבע לתשלום לתובעים בהתאם לאמור בהסדר השבת הכספים איננה כפופה כלל להוכחת ביצוע תשלום על ידי התובעים. כל שכפוף להוכחת ביצוע התשלום באמצעות בדיקת הפוליגרף הוא שערוך סכום ההשבה. ממילא פטורים התובעים מלהוכיח ביצוע תשלום.

למעלה מן הצורך אוסיף ואומר, כי הוכח בפני, שהתובעים שילמו 60,000$, שהועברו על חשבון תמורת רכישת הדירה בסמילנסקי. אמנם יש בידי התובעים קבלה על סך 39,800 ₪ בלבד, אך אין להמעיט משאר הראיות, המצויות בידי התובעים, ואשר הוצגו בפני, המוכיחות תשלומים נוספים לנתבעת בגין רכישת הדירה ברמב"ם, תשלומים שהועברו לזכות חשבון רכישת הדירה בסמילנסקי. כך למשל, אישורה של הנתבעת מיום 10.7.02, נספח ג לתצהיר עדותו של התובע בדבר קבלת 40,000 $ נוספים. כך גם, מסמך ערבותו האישית של מר חלה, נספח ד לתצהיר עדותו של התובע, בו נאמר: "אני יצחק חלה...ערב אישית לכספים ששילמתם בעבור הדירה ברחוב רמב"ם 43 בפ"ת, בסך 50,000$". הונח בפני גם מכתבה של הנתבעת אל התובעים מיום 7.10.05, נספח ח לכתב התביעה בו נאמר: "אני יצחק חלה ע"י נוה איתנים ... מאשר בזאת כי קיבלתי מאת משפחת אברג'ל (חנה ואברהם) סך של 60,000$ אמריקאי כתשלום עבור הדירה ברח' סמילנסקי" . גם מר חלה אישר בעדותו: "אני לא מכחיש שהתובעים שילמו לי 60,000 דולר" ( עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 16. ראה גם עמ' 30 לפרוטוקול, שורה 10).

המסקנה העולה מן הדברים הינה, כי התובעים שילמו לנתבעת 60,000$ עבור הדירה ברמב"ם, כאשר סכום זה הועבר לזכותם על חשבון רכישת הדירה בסמילנסקי. בכך נסתם הגולל על טענת הנתבע לפיה לא יהא זה מוצדק להשיב לתובעים כספים שהם שילמו עבור הדירה ברמב"ם מתוך קופת ניהול כספי פרוייקט סמלינסקי, וכי הדבר יהווה העדפת נושים פסולה.

הערת האזהרה

הנתבע טוען עוד, כי ממילא אין בכוחה של הערת האזהרה שנרשמה לטובתם של התובעים להקנות להם זכויות כלשהן, משעה שנמכרה להם דירה מספר 18, בעוד שבפרוייקט סמילנסקי היו עתידות להיבנות 14 יח"ד בלבד. אף אם נמכרה לתובעים דירה שאיננה קיימת, טענה זו אינה נוגעת לענין המונח בפני. התובעים אינם טוענים לזכויות כלפי הנתבע מכח הערת האזהרה שרשומה לטובתם. התובעים הגישו תביעתם נגד הנתבע מכח התחייבותו החוזית של הנתבע על פי ההסדר להשבת הכספים. מה גם, שעו"ד קניגסברג העיד בסעיפים 67-68 לתצהיר עדותו, כי למרות שנמכרה לתובעים דירה שאינה עתידה כלל להיבנות, הסכים הנתבע לניהול משא ומתן להשבת הכספים. כך גם ביחס לטענת הנתבע, ולפיה אין בכוחה של הערת האזהרה להקנות לתובעים זכויות, הואיל והינה מאוחרת לשעבוד מדרגה ראשונה שנרשם לטובת הנושה המובטחת. לא הערת האזהרה היא שיוצרת את זכותם של התובעים להשבה, ולא מכוחה נתבע הסעד הכספי במקרה זה, כי אם מכח התחייבות הנתבע על פי הסדר השבת הכספים. לפיכך, אין צורך לדון בשאלת תוקפה של הערת האזהרה.

סוף דבר

התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעים סך של 222,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 6.1.09, ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובעים בסך 8,375 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ובסך 8,885 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.10.11, והכל עד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישא הנתבע בשכ"ט ב"כ התובעים בסך 17,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.