בפניי בקשה להפחתת התשלום החודשי מסך של 1,500 ₪ לסך של 500 ₪ לחודש.

החייב טוען כי אין ביכולתו לשלם סך של 1,500 ₪ בציינו כי אשתו מרוויחה 4,200 ₪ לחודש מעבודה כמורה בבית ספר, ואילו הוא עובד באופן לא רציף ולא קבוע.

הנאמן הגיב לבקשה אך הכונ"ר לא מצא להגיש תגובה, חרף הארכות שניתנו לו, ועל כן אדרש לבקשה ללא תגובת הכונ"ר.

עיינתי בבקשה ומצאתי לקבל את עמדת הנאמן לפיה יש מקום לדחות את הבקשה.

דומה כי מי שמבקש להפחית את התשלומים החודשיים עליו, לפני כל בקשה, להגיש דוחות דו חודשיים מגובים באסמכתאות על הכנסות התא המשפחתי והוצאותיו ולהוכיח כי אכן אין הוא יכול לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהתשלום בסך 1,500 ₪ הושת על החייב ביום 2.3.10 בנוכחותו, ומיני אז ועד היום לא טרח החייב להגיש כל בקשה להפחית את התשלום החודשי ולא הוכיח את הכנסותיו ואת העובדה כי אין בהן כדי לשלם את התשלום שהושת עליו.

איני סבורה כי יש מקום לתת יד לחייב אשר מתנהל שנים בהליך וזוכה להגנת הפקודה, לעתור אחרי שנים של מחדל באי הגשת דוחות ואי תשלום, לשינוי רטרואקטיבי של צו התשלומים בהעדר נתונים לכל משך התקופה אשר יכול היה הנאמן לבדוק בשעתו.

הדברים האמורים דומה כי מתחדדים שעה שהנאמן מדווח בתגובתו כי החייב אינו מדייק בטענה כי לא עבד ולא השתכר בכל התקופה שחלפה, כשלנאמן יש נתונים אחרים, כפי המפורט בתגובתו.

בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה להפחתת התשלום החודשי, ולפנים משורת הדין מורה על סילוק חוב הפיגורים תוך 90 יום, שאם לא כן פקודת המאסר שהוצאה תיכנס לתוקף.

למעלה מן הנדרש אציין כי כל יתר טענות החייב בדבר נכסים אשר עומדים לזכותו, או שמא לא עומדים לזכותו, אין עניינם בהפחתת התשלום החודשי, אלא עניינם ייבחן במסגרת ההליך במיצוי זכויותיו ונכסיו של החייב לצורך פרעון חובותיו.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ג, 02 יוני 2013, בהעדר הצדדים.