בפנינו תביעתה של גב' מאיה נצר (להלן - התובעת) כנגד מעסיקתה לשעבר, חווית הרוכבים בע"מ (להלן – הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשות לפנסיה.

מנגד בפנינו התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובעת לתשלום פיצוי בגין נזקים שהסבה לה התובעת לטענתה, ולפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפני התפטרות, כטענתה.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1. הנתבעת הינה חברה שעוסקת בשירותי תיירות ונופש פעיל ומפעילה שני אתרים מרכזיים בהם חוות סוסים.

האחד – בכניסה לקיבוץ בית אורן (הוא האתר נשוא דיוננו) המכונה "החווה", והשני באתר הנקרא "שירת גן עדן" סמוך לבית לחם הגלילית.

בכל הנוגע לאתר "החווה" בקיבוץ בית אורן, המדובר במתחם תיירות, הכולל מסעדה חוות סוסים ונופש פעיל בכניסה לקיבוץ בית אורן, כאשר במתחם זה מחזיקה הנתבעת עדר המונה מעל למאה סוסים.

הפעילות בחווה כוללת רכיבה על סוסים, טיולי טומקארים, הפעלות שונות בטבע וארוחה במסעדת הנתבעת במתחם.

הפעילות מבוססת על "ימי כיף" לחברות ועסקים, כמו גם ללקוחות פרטיים אקראיים, בנוסף מארגנת הנתבעת גם ימי הולדת וחגיגות בר מצווה בחווה, הכוללים רכיבה על סוסים, טיול טומקארים, הפעלות שונות בטבע וארוחה במסעדת הנתבעת במתחם.

הנתבעת מעסיקה בחווה עובדים מקרב קיבוץ בית אורן, לטענתה, על מנת לחזק את הקשר בינה לבין הקיבוץ.

2. התובעת, בת קיבוץ בית אורן, ילידת 24.11.84, הועסקה על ידי הנתבעת במועדים שונים כמדריכת רכיבה על סוסים, ובתקופה נשוא המחלוקת כאחראית עובדים וסוסים.

3. אין חולק בין הצדדים כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת עוד כשהיתה תלמידת בית ספר החל מחודש 6/97 או בסמוך לכך.

בחודש 2/03 התגייסה התובעת לצבא ובחודש 2/05, לאחר שחרורה מהצבא חזרה לעבוד בנתבעת עד ליום 3/10/08, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם התובעת פוטרה מעבודתה במועד זה, או שמא התפטרה.

4. לציין, כי משרדיה של הנתבעת מוקמו תחילה בחיפה, ובמועד מאוחר יותר הועברו לשדמות דבורה.

5. מבחינת אופן עבודת מדריכי הסוסים בחווה, הרי שההזמנות לפעילויות בחווה היו מתקבלות במשרדי הנתבעת.

בכל שבוע ביום חמישי הופק "לוח ביצוע" מרוכז של כלל האירועים לשבוע הקרוב, וכן לוח ביצוע לכל יום באותו שבוע.

בהתאמה לכך, הנתבעת היתה ממציאה לחוות הרכיבה, תוכנית יומית בהתאם להזמנות שנקבעו לאותו יום.

שעות העבודה בחווה החלו בשעה שבע ושלושים בבוקר או בסמוך לכך, בטיפול בסוסים. בשעה תשע בבוקר לערך, החלה פעילות המדריכים עם הקבוצות. מדריכי רכיבה שלא נדרשו לצאת לפעילות, נשארו בחווה לתחזוק שוטף וטיפול בסוסים.

לציין כי פעילות זו השתרעה על שבעה ימים בשבוע והתאפיינה בפעילות בתקופת הקיץ מחודש אפריל ועד חודש אוקטובר, ובתקופת החורף, מחודש נובמבר ועד חודש מרץ.

6. עד כאן הרקע הכללי הנוגע למחלוקות שבין הצדדים בענייננו.

המחלוקות

בהתאם לפלוגתאות שנקבעו בתיק, זה, המחלוקות שבין הצדדים, הן:

7. מה היה מועד תחילת עבודתה המדויק של התובעת בנתבעת, באיזה היקף הועסקה התובעת בנתבעת עד למועד גיוסה לצה"ל, והאם קיים רצף העסקה בין תקופת העבודה שקדמה לגיוס לתקופה שלאחר חזרתה של התובעת לעבודה לאחר שחרורה, לצורך חישוב זכויותיה?

8. באיזה היקף הועסקה התובעת בנתבעת עד למועד גיוסה לצה"ל ולאחר שחרורה, ומה היה גובה שכרה המוסכם של התובעת ליום עבודה ולשעת עבודה.

9. האם כטענת התובעת היא פוטרה לאלתר מעבודתה ביום 3/10/08 על ידי מנהל הנתבעת, או שמא כטענת הנתבעת היתה זו התובעת שהתפטרה מעבודתה בנתבעת לאלתר במועד זה?

בכפוף לאמור לעיל, האם כטענת התובעת היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת ופיצויי פטורים ואם כן באיזה סכום, או שמא כטענת הנתבעת, לא רק שהתובעת אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת או פיצויי פיטורים, אלא שבנסיבות התפטרותה כנטען על ידי הנתבעת על התובעת לשלם לנתבעת פיצויי בגין אי מתן הודעה מוקדמת וכן פיצוי בגין הנזק שנגרם לה לטענתה עקב הפרת הסכם העבודה על ידי התובעת כמפורט בכתב התביעה שכנגד, ואם כן באיזה סכום?

10. האם כטענת התובעת, היא זכאית להפרשי שכר עבודה בשעות נוספות מעבר לשמונה שעות ביום רגיל ובימי מנוחה ולגמול עבודה בשעות נוספות על אותן שעות שמעבר ל-8 שעות, לתקופה של שבע שנים שלפני מועד הגשת התביעה ואם כן באיזה סכום, או שמא כטענת הנתבעת התובעת קיבלה את מלוא השכר המגיע לה בגין עבודתה, לרבות גמול עבודה במנוחה שבועית וגמול עבודה בשעות נוספות.

11. האם התובעת זכאית לפיצויי הלנת שכר ו/או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, והאם עומדות לנתבעת טענות ההגנה כנגד חיוב זה, כנטען על ידה.

12. בנוסף, חלוקים הצדדים האם התובעת זכאית להפרשי דמי הבראה בגין שתי שנות העבודה האחרונות, לפדיון חופשה ולפיצוי בשווי הפרשות המעביד לקרן פנסיה לפי צו ההרחבה הכללי במשק לתקופה שהחל מחודש 1/08 ואילך, ואם כן, באיזה סכום.

דיון והכרעה

13. מטעם התובעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של התובעת, של אביה של התובעת - מר סמי נצר, של אמה של התובעת - גב' סוזן נצר, ושל מר סרג' אייזן - עובד הנתבעת לשעבר.

כמו כן הוזמן להעיד בחקירה ראשית מטעם התובעת, מר רמי סעדון – אף הוא עובד הנתבעת לשעבר.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהיר עדות ראשית של מר אילן פלג - מנכ"ל הנתבעת, של מר אסף פלג – בנו של מנכ"ל הנתבעת, העוסק בשיווק בנתבעת, של גב' אורנה מוסל - סמנכ"ל הנתבעת, ושל מר עידו גורן - מנהל התפעול בנתבעת.

התובעת, והמצהירים מטעם הצדדים, נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית, בפנינו, ומר סעדון העיד בפנינו בחקירה ראשית ולאחריה נחקר בחקירה נגדית.

14. משהובהרו המחלוקות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן, ותחילה לתביעתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, למול עתירתה של הנתבעת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

התביעה לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת והעתירה לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

15. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 31,500 ₪ עבור פיצויי פיטורים בגין תשע שנות עבודה על פי שכר ממוצע בסך של 3,500 ₪ לחודש ולתשלום הודעה מוקדמת בסך של 3,500 ₪, עקב פיטוריה הנטענים מעבודתה בנתבעת.

מנגד, עתרה הנתבעת בתביעתה הנגדית לחיוב התובעת בסך של 2,733 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, בטרם התפטרותה הנטענת.

16. וכך, אין חולק בין הצדדים כי ליום 3/10/08 (יום שישי בשבוע) נקבע אירוע רכיבה לשעה שתיים בצהרים, ע"ש משפחת קוצר. כך גם אין חולק בין הצדדים שנקבע אירוע נוסף שהוזמן לאותו יום לשעות מאוחרות יותר, שאינו אירוע רכיבה ועל כן אינו קשור לפעילות מדריכי הרכיבה ואינו רלוונטי לענייננו.

גדר המחלוקת בין הצדדים נסוב על אירוע רכיבה שהוזמן ע"ש גב' דלית כהן, כאשר לטענת הנתבעת, המוכחשת על ידי התובעת, נקבע מראש ליום זה, לשעה ארבע עד חמש ושלושים אחר הצהריים.

מכל מקום, אין חולק בין הצדדים כי התובעת ומדריכי רכיבה נוספים עליהם היתה התובעת אחראית, סירבו לצאת לאירוע רכיבה זה בשעה ארבע אחר הצהריים, עת לטענת התובעת, לא היה עליה להדריך קבוצה זו והיא כלל לא היתה רשומה בתוכנית שיועדה לאותו יום.

בעקבות כך, התקשר מנהל הנתבעת – מר פלג, אל התובעת ושוחח עימה ועם מדריכים נוספים שסירבו לצאת לאירוע.

אין חולק בין הצדדים כי לאחר חילופי הדברים הטלפוניים בין מר פלג לתובעת, לא שבה התובעת לעבודה, כפוף למחלוקת כאמור, האם בשיחה זה התפטרה התובעת או שמא פוטרה.

17. להשלמת התמונה, מן הראוי לציין, כי כשבועיים לפני אירוע זה, הודיעה התובעת לנתבעת על כוונתה להתפטר. הנתבעת אישרה לתובעת להתפטר לאחר שתיתן הודעה מוקדמת אך דרשה כי התובעת תמציא לה מכתב התפטרות.

בסופו של יום התובעת לא המציאה מכתב התפטרות וחזרה בה מהתפטרותה, ואין חולק כי היחסים בין הצדדים הסתיימו,כאמור ביום 3/10/08.

18. וכך לטענת התובעת בתצהירה, סוכם עם עובדי הנתבעת כי בימי שישי בשבוע קבוצת הרכיבה האחרונה לא תצא לאחר השעה 15:30, וככל שידרשו המדריכים להוציא קבוצה לאחר השעה שסוכמה, יקבלו על כך הודעה מראש.

לטענתה, בהתאם לתוכנית שקיבלה ליום 3/10/08, נקבעה רק קבוצה אחת לאותו יום היא הקבוצה של משפחת קוצר אשר אמורה היתה לצאת בשעה שתיים בצהריים, אלא שבשעה זו הודיע לה מר אסף פלג, כי קבוצה נוספת תגיע בשעה ארבע אחר הצהריים.

לטענתה, מאחר וקבוצה זו לא רשומה בתכנית לאותו יום, והיא אף לא קיבלה הודעה מראש על כך, היא סירבה להדריך את הקבוצה, וכך גם יתר עובדי הרכיבה סירבו.

לדבריה, בעקבות סירובם, התקשר עובד הנתבעת רועי למר פלג והודיע לו על סירוב עובדי הרכיבה להוציא את הקבוצה של גב' כהן.

לטענת התובעת, בערך בשעה 14:30 התקשר אליה מר פלג והחל לאיים עליה, תוך שהוא מרים את קולו. לדבריה, מר פלג אמר לה "שאם את לא מוכנה להוציא את הקבוצה תשאירי את הטלפון ותעופי הביתה".

לטענתה, היא ניסתה להסביר למר פלג את הסיבה לסירובה, אך הוא סירב להקשיב לה וכששאלה אותו האם היא מפוטרת השיב: "אני מפטר אותך".

מוסיפה התובעת וטוענת כי לאחר שפיטר אותה טלפונית, ערך מר פלג סבב טלפונים למדריכים הנוספים ואיים עליהם כי עובד שיסרב להוציא את הקבוצה יפוטר. לטענתה, שני עובדים נוספים שסירבו להוציא את הקבוצה, פוטרו גם הם באותו יום.

בחקירתה הנגדית העידה התובע שלא שבה עוד לעבודה לאחר אירוע זה, ובתצהירה הצהירה כי מסרה את הפלאפון לעידו גורן והלכה הביתה. כך גם הצהירה התובעת כי מר פלג, לא פנה אליה לאחר יום זה ואף לא מי מטעמו.

עוד טענה התובעת בתצהירה כי מיד לאחר מכן, מינתה הנתבעת עובד בשם אדם במקומה.

לטענתה, גם היא וגם אביה ביקשו לאחר אותו אירוע ממר פלג מכתב פיטורים אולם בקשותיהם סורבו.

19. מנגד, לטענת הנתבעת, אין חולק שהגורם לויכוח בין הצדדים היה סירובה של התובעת להוציא את הטיול. לעניין זה העיד מר פלג, כי לאחר שעובד הנתבעת רועי דווח לו על סירובם של המדריכים להוציא את הקבוצה, הוא ניסה טלפונית לשכנע את התובעת ואת המדריכים הנוספים להוציא את הקבוצה. משלא הצליח לעשות כן, שוחח שוב עם התובעת וניסה לדבר על ליבה שתוציא את הקבוצה והסביר לה שסירובה עלול לגרום לנתבעת לנזקים כבדים, אך התובעת עמדה בסירובה.

לטענתו, משעמדה התובעת בסירובה, אכן אמר לה להשאיר את הטלפון ולעזוב את המקום. לטענתו בתצהירו, עקב כך מיד שאלה התובעת, בערך במילים אלה: "אז אתה מפטר אותי, תן לי מכתב פיטורים" ולדבריו הוא השיב לה מיד כי הוא אינו מפטר אותה וכי הם ידברו במועד אחר.

עוד טוענת הנתבעת בתצהירי עדיה, כי הקבוצה של גב' כהן תוכננה מראש לאותו מועד, ואף אין אמת בטענתה של התובעת לפיה כביכול סוכם עם עובדי הרכיבה שלא יוציאו קבוצות בימי שישי, לאחר השעה 15:30.

20. עד כאן גרסאותיהם הסותרות של הצדדים, באשר לנסיבות סיום עבודתה של התובעת ביום 3/10/08.

נפנה להלן לדון במחלוקת זו, ותחילה לשאלה האם האירוע שבמחלוקת לא הופיע בתוכנית שהומצאה לתובעת, כטענתה.

האם האירוע שבמחלוקת הופיע בתוכנית שהומצאה לתובעת, אם לאו

21. העד מר רמי סעדון מטעם התובעת, העיד כי הקבוצה שבנדון לא הופיעה בתוכניה לאותו יום (ראה עדותו: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 24).

מנגד, טוענת הנתבעת כי עוד ביום חמישי, במסגרת לוח הביצוע לשבוע הקרוב, נרשמו בלוח ליום 3/10/08 שני אירועי רכיבה. הראשון נקבע לשעה 14:30 עד 17:30 – אירוע בר מצווה למשפחת קוצר, והשני נקבע לשעה 16:00 עד 17:30 - טיול רכיבה לגב' דלית כהן. אירוע נוסף שנקבע לאותו יום אינו קשור לעובדי הרכיבה. הוא אירוע של אירוח במסעדה בלבד.

הנתבעת מציינת כי בעונה זו שהיא העונה הבוערת, חל שעון קיץ וביום שישי נשוא דיוננו שקיעת השמש היתה בשעה 18:20 וכניסת שבת בשעה 17:55.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעת לא הציגה את התוכניה אשר בה לטענתה, לא מופיע הטיול של משפחת כהן, ללמדך שאילו היתה התובעת מציגה מסמך זה הוא היה סותר את גרסתה.

יתרה מכך, לטענת הנתבעת, בתוקף תפקידה כאחראית רכיבה, התובעת היא זו שמשבצת את העובדים לכל טיול והיא זו ששיבצה את עצמה ושאר מדריכי הרכיבה לשני אירועי הרכיבה ביום זה.

להוכחת טענותיה אלו, צירפה הנתבעת לתצהירו של אסף פלג, שמונה תוכניות שבועית לא רצופות (נספחים א-ח לתצהירו) ובמקביל אליהן תוכניות יומיות של ימי ששי מתוך תוכניות אלה לאותם שבועות (נספחים א/1– ח/1 לתצהירו), החל מיום 13/7/08 ועד ליום 4/10/08, בהם רשומים סיורים גם לאחר השעה 15:30, בניגוד לטענת התובעת.

22. בחקירתה הנגדית בפנינו, העידה התובעת כי אמנם היא היתה מקבלת את לוח הביצוע שבו תכנית הטיולים השבועית ואף בשבוע בו הסתיימו היחסים בין הצדדים קיבלה תוכניה כזו (ראה עדותה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 25-30). יחד עם זאת העידה כי את הלוחות שצירף אסף לתצהירו ראתה לראשונה בחייה רק כשקראה את תצהירו (ראה עדותה: בעמ' 27 לפרוטוקול ש': 3-4).

בתצהירו העיד אסף פלג כי הוא זה שמכין את לוח הביצוע השבועי, גם כיום וגם בתקופה הרלוונטית לתביעה וכך גם עשה גם בשבוע נשוא המחלוקת, עת לדבריו, הכין את הלוח השבועי ושלח אותו בפקס למשרדי החווה.

לעומת זאת, בחקירתו הנגדית בפנינו, העיד כי התוכניה השבועית לא נשלחה לחווה ורק הפורמט של התוכניה היומית המפורטת דוגמת נספחים ז/1 ו- ח/1 לתצהירו, נשלחה לחווה (ראה עדותו: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 4-7).

על הלוחות שצירף אסף לתצהירו, מצוין בתחתית כל עמוד תאריך הוצאת ההדפסה מהמחשב - 16/2/11 ואסף אישר בעדותו כי במועד זה הוציא את הלוחות מהמחשב (ראה עדותו: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 10).

כאשר נשאל אסף היכן התוכניות המקוריות לשבוע וליום נשוא המחלוקת, השיב:

"הם עוברות לתיוק באותו שבוע כהיסטוריה ליומן עבודה בפועל של החברה, מה קורה משם והלאה זה לא במסגרת תפקידי ואני לא יודע מה קורה איתם" (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 15-16).

23. לנוכח הסברו זה של אסף בדבר שמירת התוכניות המקוריות, הימנעותה של הנתבעת מלהמציא לתיק בית הדין, את התוכניות המקוריות שהונפקו בזמן אמת, ובחירתה להמציא תוכניות שהופקו מהמחשב זמן רב לאחר אותו מועד - מטילה צל כבד על אמינות גרסתה בעניין זה.

על כך נוסיף, כי גם עידו גורן מטעם הנתבעת, לא יכול היה לאשר או להכחיש את גרסת התובעת לפיה אמר בזמן האירוע שאף בתוכניה שלו לא מופיע הטיול (ראה עדותו: בעמ' 36 לפרוטוקול ש': 26-28).

זאת ועוד. מתוך עיון בתוכניות, ניתן לראות כי נערכו בהם שינויים, למצער בזמן אמת. כך, בתוכנית שצורפה לכתב ההגנה (נספח א לכתב ההגנה) מצוין כי הטיול הראשון ביום 3/10/08, של משפחת קוצר יתקיים בין השעות 14:30-17:30. לעומת זאת בתוכניות שצורפו לתצהירו של אסף מצוין כי טיול זה יתקיים בין השעות 15:00-18:00. כאשר נשאל על כך אסף בחקירתו הנגדית בפנינו, השיב:

"מכיוון שאנו מדברים כאן על מחשב, הרי שבעקבות הסיפור עברנו על הדוח הזה מספר פעמים, יכול להיות שבשוגג זזה שם שעה כי זו פעולה מאד פשוטה, מה גם שהסיפור כאן בין שעה 15:00 ל- 14:30 לא משנה שום דבר" (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 27-29).

על זאת נוסיף, כי אסף הבהיר בחקירתו הנגדית בפנינו כי לגבי הזמנות לאירועים שנוספו במהלך השבוע, לאחר שהונפקה התוכנית השבועית, נשלחת הודעה נפרדת לעדכן את התוכנית, אך היומן עצמו לא מעודכן רטרואקטיבית (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 11-13).

24. לא נעלם מעינינו כי בתוכניה שצורפה לכתב ההגנה מצוין התאריך 26/9/08, ועל כן לא מן הנמנע שקודם למועד האירוע שבמחלוקת, הונפק דף הכולל גם את הקבוצה של הגב' כהן, ואולם זאת לא הוכח בפנינו.

ודוק, נזכיר כי הנתבעת לא חלקה על כך, שהתובעת והמדריכים הנוספים ביססו את סירובם לצאת לאותו אירוע על הטענה שהאירוע לא נכלל בתוכנית לאותו יום.

יתרה מכך, אסף העיד כי יש אירועים מזדמנים שבאים בהפתעה (ראה: עדותו: בעמ' 32 לפרוטוקול ש': 12-14), וגם הגב' מוסל מטעם הנתבעת אישרה בעדותה בפנינו, כי: "לקוחות מזדמנים זה לא דבר בלתי צפוי זה חלק משגרת הפעילות של המקום" (ראה: בעמ' 43 לפרוטוקול ש': 32).

25. סיכומם של דברים בסוגיה זו.

על יסוד הראיות שהובאו בפנינו, אין בידינו לקבוע כי בתוכניה שהומצאה לחווה מראש נכלל הטיול של גב' כהן, ועל כן אנו מקבלים את גרסת התובעת לפיה דובר בטיול שלא נכלל בתוכנית שהומצאה לידיה, ונודע לה עליו בהפתעה .

26. עד כאן קביעתנו בכל הנוגע לשאלה האם הטיול נשוא המחלוקת נכלל מראש בתוכנית לאותו יום, אם לאו, ומכאן נפנה למחלוקת שנפלה בין הצדדים בשאלה, האם היה סיכום עם מדריכי הרכיבה כי הקבוצה האחרונה ביום ששי לא תצא לאחר השעה 15:30.

האם היה סיכום עם מדריכי הרכיבה לגבי הקבוצה האחרונה בימי שישי

27. בניגוד למסקנתנו לעיל בעניין הופעת הטיול בתוכניה, אין בידינו לקבל את טענת התובעת לפיה סוכם עם עובדי הרכיבה כי הקבוצה האחרונה ביום ששי לא תצא לאחר השעה 15:30, ונבאר.

28. הנטל להוכיח את קיומו של סיכום כאמור בין הנתבעת לעובדיה, מוטל על שכמה של התובעת.

בתצהירה וכך גם בחקירתה הנגדית בפנינו, העידה התובעת כי לאור תלונות העובדים על השעות המאוחרות בהם מסיימים את העבודה בימי ששי, סוכם עימם, זמן מה לפני מועד האירוע נשוא המחלוקת, כי הקבוצה האחרונה בימי שישי תצא לכל המאוחר בשעה 15:30, וכי ככל שתהיה קבוצה מאוחרת יותר הם יקבלו על כך הודעה מראש.

מנגד, הגב' מוסל מטעם הנתבעת, העידה בחקירתה הנגדית בפנינו כי אכן מדריכי הרכיבה העלו טענה בקשר לשעת סיום העבודה ביום ששי, אך הכחישה כל סיכום כנטען על ידי התובעת, כדלקמן:

"ש. את שיחת העובדים שהיתה לגבי היציאה האחרונה בימי שישי את זוכרת?

ת. את שיחת העובדים הזו אני זוכרת אבל האמירה שמייחסים לי היא שקר וכזב.

אין שום סיכוי שביום שישי הייתי מאשרת דבר כזה.

ש. זאת אומרת שגם בימי שישי מדריכים היו צריכים לצאת לטיול בשעה 16.00,

17.00.

ת. בוודאי. מרבית האירועים הפרטיים מתקיימים בימי שישי ובשעות האלה. מדובר באירועי בר מצווה, בת מצווה שמשולבים עם ארוחה במסעדה בערב.

ש. נכון שאותה שיחת עובדים התקיימה לאחר תלונות של עובדים שלא מתגוררים

בבית אורן שהם מגיעים הביתה אחרי כניסת השבת?

ת. שיחת העובדים הזו לא היתה על משהו ספציפית אלא על חלק מהשגרה שלי

כמנהלת בחברה. להגיד לך שהם לא קיטרו הם קיטרו כמו שהם קיטרו על דברים אחרים.

היה להם ברור שמדובר בעניין מהותי שאם אני פוגעת בימי שישי אני פוגעת בליבת העסק, האירועים זה לא משהו זניח" (ראה עדותה: בעמ' 44 לפרוטוקול ש': 5-16).

עדותה של הגב' מוסל עשתה עלינו רושם מהימן והיא הגיונית מעצם טיבה, שכן ממה נפשך, בהינתן כי מדובר באתר נופש ובילוי, מקובל עלינו כי מרכז הכובד של פעילות אתר נופש מסוג זה יהיה בסופי שבוע, ועל כן אין זה סביר בעינינו שהנתבעת תגיע להסכמה מסוג זה עם כלל עובדיה, באופן שיהא בו כדי להגביל ולפגוע בליבת הפעילות שלה.

30. בנסיבות אלו, משלא הובאה כל ראיה לתמוך בגרסת התובעת בדבר אותו סיכום נטען, אין בידינו לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל להראות כי הוסכם בין הצדדים שלא לקבוע קבוצות לאחר השעה 15:30 בימי ששי.

הנה כי כן, אף שאנו מקבלים את גרסתה של התובעת כי הטיול של הגב' כהן לא הופיע בתוכניה של אותו יום, אין בידינו לקבל את טענתה, כי סוכם עם עובדי הרכיבה שלא להוציא קבוצות לאחר השעה 15:30 ללא תיאום מראש.

31. משאלו קביעותינו עד כה, נפנה להלן לבחון את האירועים שהתרחשו ביום 3/10/08 ותחילה למשמעות סירובה של התובעת לצאת לטיול.

סירובם של התובעת והמדריכים הנוספים להוציא את הטיול

32. על כך שסירובה של התובעת כמו גם סירובם של שאר עובדי הרכיבה להוציא את הטיול היה אירוע חריג בנתבעת, ניתן היה ללמוד מתוך עדותו של העד מר סעדון מטעם התובעת שהעיד, כי:

"ש. האם אתה באופן אישי או שהיית עד לאירוע שבא מישהו ואומרים לו להדריך טיול ספציפי והוא אומר לא רוצה אין לי חשק?

ת. יש ילדים שמועסקים בחווה שלפעמים היו אומרים את זה, אבל חוץ מזה לא היו מקרים כאלה" (ראה: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 5-9).

וכך גם העיד ביחס לאפשרות של סירוב קולקטיבי להוציא טיול: "הסיטואציה שכל העובדים מודיעים שהם אינם יוצאים לטיול, לא קרתה בכלל בתקופה שאני עבדתי" (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 25-26).

סירובם של התובעת ושאר המדריכים להוציא את הטיול, מן הטעם שלא הופיע בתוכנית, מקבל משנה תוקף, על רקע שאר העדויות מהן עולה אי הופעת אירוע בתוכניה, לא היה חריג.

לעניין זה העידו מר אסף פלג והגב' מוסל מטעם הנתבעת, כאמור לעיל, כי אכן יש אירועים מזדמנים שבאים בהפתעה.

וכך גם העיד מר סעדון מטעם התובעת שהיו הרבה טיולים ספונטאניים שלא הופיעו בתוכניה ואשר המדריכים היו מוציאים כחלק מעבודתם (ראה עדותו: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 33 עד עמ' 16 לפרוטוקול ש': 4). כן העיד מר סעדון כי זה לא היה נדיר שאף אירוע מתוכנן, לא הופיע בתוכניה (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 29).

זאת ועוד, מר סעדון עצמו לא ידע להסביר מה יום מיומיים, שדווקא ביום זה התובעת ראתה בדרישה להוציא קבוצה שלא הופיעה בתוכנית, כסיבה לסרב להוציא את הטיול:

"ש. התובעת אמרה למה היא לא רוצה לצאת לטיול הזה?

ת. לא זוכר, משהו בגלל שכל פעם היו מפתיעים אותנו.

ש. התובעת עובדת שנים בנתבעת, ושנים כל פעם מפתיעים אותה. מה הייתה

הבעיה הפעם שהיא לא רצתה לצאת לטיול הזה?

ת. אין לי מושג" (ראה: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 15-19).

ונדגיש, כי התובעת לא היתה הסרבנית היחידה, אלא הצטרפו אליה מדריכים נוספים, וכפי שתיאר זאת מר פלג בחקירתו בפנינו, עידו גורן הודיע לו על "שביתה איטלקית" (ראה עדותו: בעמ' 45 לפרוטוקול ש': 5).

33. הנה כי כן, העולה מהאמור לעיל הוא שסירובה זה של התובעת אליו הצטרפו שאר המדריכים, היה אירוע חריג ונדיר אצל הנתבעת, אשר לית מאן דפליג כי יצר סיטואציה לא נוחה לנתבעת.

מצב של סכסוך והשהיית הלקוחות מלקבל את השירות שרכשו באתר נופש ובילוי, הוא מצב חריג שהצריך פתרון מיידי, ועל רקע נסיבות אלו נפנה להלן לבחון האם התובעת אכן פוטרה מעבודתה כטענתה, או שמא התפטרה, כטענת הנתבעת.

האם התובעת פוטרה או התפטרה

34. כאמור, לא היה חולק בין הצדדים שיחסי העבודה ביניהם הסתיימו ביום 3/10/08 על רק וכתוצאה מאותה שרשרת אירועים שהתרחשה ביום זה.

וכך, לטענת הנתבעת, על אף שמר פלג אמר לתובעת בשיחתם הטלפונית מאותו יום ללכת הביתה ולהשאיר את הטלפון, אין להסיק מדבריו אלה כי פיטר את התובעת.

בתצהירו טען מר פלג כי אין בדבריו אלו לתובעת ללכת הביתה כוונת פיטורים, וכי התובעת היא זו שהחליטה שהיא מסיימת את יום העבודה.

בסיכומיה טענה הנתבעת כי אין בדבריו אלו של מר פלג לתובעת ללכת הביתה בבחינת פיטורים, לאור הפסיקה שקובעת כי סיום יחסי עבודה צריך שיהיה באופן שאינו משתמע לשתי פנים. לטענתה, במציאות שנוצרה, בשים לב לכך שהויכוח שערך בין רבע שעה לחצי שעה, נעשה בנוכחות הקבוצה המתארחת, המטרה בשילוחה של התובעת הביתה היתה להרחיק אותה מהיכולת להתסיס את האווירה. כך גם לטענתה, לאחר שהתברר כי כל עובדי הרכיבה שנכחו במקום מסרבים להוציא את הטיול, לא היה מנוס מלהורות לכל המדריכים הסרבנים ללכת הביתה, בפרט כך שעה לטענתה (המוכחשת על ידי התובעת) הקבוצה שהזמינה את הטיול נכחה במקום.

לטענת הנתבעת, התובעת, בהיותה המדריך האחראי, היתה הדמות הדומיננטית באירוע זה כאשר המדריכים הכריזו "מרד", ולאחר שמר פלג ניסה לדבר על ליבה אך היא עמדה בסירובה, לא היה מנוס מלהורות לתובעת ולמדריכים ללכת הביתה.

מוסיפה הנתבעת בסיכומיה, כי בכל מקרה כאשר שאלה התובעת את מנהל הנתבעת האם היא מפוטרת, הוא השיב לה במפורש שהיא אינה מפוטרת והורה לה לחזור ביום א' לברור.

עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה כי משמעות נוספת לדבריו של מר פלג היא שיום העבודה הסתיים לגבי עובדים אלה אשר סרבו להמשיך את עבודתם, ואין להם משמעות של פיטורים.

35. אין בידינו לקבל את טענותיה אלו של הנתבעת. לטעמנו, דבריו של מר פלג אל התובעת באותו יום, עולים כדי פיטורים, ונבאר.

כפי שקבענו לעיל, אכן דובר במצב חריג בנתבעת ובנסיבות קיצוניות, בהן הוזמן טיול והנתבעת מגלה להפתעתה כי מדריכי הרכיבה בהנהגת התובעת, מסרבים להוציא את הטיול.

הגם, שלא הוכח בפנינו שהקבוצה שהזמינה את הטיול אכן היתה עדה לויכוח בין הצדדים – ברי שגם אלמלא כן, דובר בנסיבות מקוממות, בפרט כך, עת מבחינת מבחן התוצאה, חרף ניסיונות השידול של מר פלג כטענתו, עמדה התובעת בסירובה להוציא את הטיול ולאחריה גם שאר עובדי הרכיבה.

בנסיבות אלו, על מנת להשתכנע כי הוראתו של מר פלג לתובעת ללכת הביתה ולהשאיר את הטלפון, לא עולה כדי פיטוריה, או למצער, כי היא עשויה להשתמע לשני פנים - יש צורך להוכיח התנהגות מצד הנתבעת המצביעה באופן ברור על כך שכוונת המעסיק במילים אלו, לא היתה להורות לתובעת ללכת לצמיתות.

לעניין זה נפסק לא אחת כי:

"משאומר מעביד לעובד, כי 'אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה' וכי 'הוא יכול ללכת', פשיטא שהוא מפטרו; כשם שפשיטא הוא שעובד מתפטר באומרו: 'אני עוזב את מקום העבודה ולא אבוא יותר לכאן'. אלא מאי? יש והדברים נאמרים ללא כוונה לתוצאה...

...משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה למי שאמר את אשר אמר, האפשרות תוך זמן סביר להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית".

[ראה: דב"ע לה/3-41 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז', 24].

הנה כי כן כן, הכלל הוא, שאמירה מסוג "לך הביתה", משמעותה פיטורים, והחריג לכלל הוא אמירה מסוג זה שאין כוונה בצידה לתוצאה של פיטורים, כגון שהדברים נאמרים בעידנא דריתחא.

השאלה אם הפיטורים היו בעידנא דריתחא תוכרע לאור המבחן אם הודיע הצד הפועל על חזרתו מדבריו תוך זמן סביר.

36. ומן הכלל לענייננו.

בענייננו טענה הנתבעת כי מר פלג אמר לתובעת במפורש כי היא אינה מפוטרת וכי ידברו מאוחר יותר.

בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעת כי ביום ראשון שלאחר האירוע דיבר מר פלג עם אחיה של התובעת, העובד גם הוא בנתבעת, וביקש ממנו למסור לאחותו שהנתבעת מחכה לה שתבוא לשיחת ברור.

על טענה זו לא חזרה הנתבעת לאחר מכן, ולא הביאה ראיה לפניה זו של מר פלג אל אחיה של התובעת.

לעומת זאת, בחקירתו העיד מר פלג כי אמר לתובעת עצמה שידברו בשבוע הבא:

"ש. כשאתה כותב בסעיף 15 "תשאירי את הטלפון, תעזבי את החווה" למה התכוונת?

ת. מאחר והיא סיימה את העבודה שלה והיא החליטה שהיא לא מוכנה להמשיך להוציא טיולים ומאחר והשביתה הזו של שאר המדריכים יצרה אווירת לחץ נוראית בתוך העסק והלקוחות התחילו להתלונן אמרתי לה תשאירי את הטלפון כדי שנוכל להמשיך להוציא את הטיולים ותלכי הביתה (זה מרחק 200 מ' ממני) ונדבר בשבוע הבא" (ראה: עמ' 45 לפרוטוקול ש' 28-32).

כאשר נשאל מר פלג על קיומה של שיחה בינו לבין התובעת, התברר כי אכן התקיימה שיחה בינו לבין התובעת, אך זאת באקראי, עת פגש את התובעת במקום עבודתה החדש:

"היא עברה לעבוד אצל מיקי בבקתה ביער, אני הגעתי לשם עם קבוצה, היתה לנו קבוצה עם ארוחת בוקר בבקתה ביער והתובעת מילצרה שם ואני ביקשתי ממנה לבוא לשבת ולדבר על מה שקרה" (ראה: בעמ' 46 לפרוטוקול ש' 1-6).

ודוק, תיאור זה של שיחה שהתקיימה עם התובעת, עלה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר פלג. בכתב ההגנה ובתצהירו אין זכר לכך שקיים שיחה עם התובעת לאחר האירוע.

37. הנה כי כן, עד כה, לא הצביעה הנתבעת על כל פעולה מצידה, ממנה ניתן ללמוד על כך שלא היתה כוונה לסיים את הקשר עם התובעת לאחר אותה שיחת טלפון בין מר פלג לבין התובעת מיום 3/10/08.

הנתבעת לא יזמה פניה אל התובעת להגיע אליה למשרדיה לבירור או להמשך שיבוץ לעבודה, לא שלחה כל הודעה בכתב אל התובעת ממנה ניתן להבין כי התובעת נדרשת להגיע לעבודה, וגם אותה שיחה עם התובעת שהתבררה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר פלג, התקיימה באקראי ושלא ביוזמת הנתבעת, זמן לא קצר לאחר ה-3/10/08 כשהתובעת כבר עבדה במקום אחר.

38. ואם באמור לעיל לא סגי, הרי שהתנהלות הנתבעת ביחס לשאר מדריכי הרכיבה, לגביהם טען מר פלג כי אמר להם "ללכת הביתה", אינה תומכת בגרסתה כי לא התכוונה לפטר את התובעת באותו מועד.

לעניין זה טענה הנתבעת, כי היא לא פיטרה את אותם מדריכים שסירבו לצאת לטיול באותם באותו יום.

מר פלג העיד כי מר סעדון כלל לא פוטר באותו יום, אלא שוחרר על ידו לביתו, שכן הוא הקפיד להגיע לביתו לפני כניסת השבת (ראה: בעמ' 45 לפרוטוקול ש': 20-21).

מנגד, מר סעדון, העיד כי הוא פוטר באותו מועד ולא שב לעבודה יותר:

"זה היה יום שישי, עבדנו יום עבודה רגיל לפי התוכנייה. בימי שישי בד"כ הייתי משתחרר יותר מוקדם כדי להגיע לפני כניסת שבת הביתה. הייתי בסביבות 14:00 יוצא מהחווה. הודיעו לתובעת שיש איזשהו טיול שלא רשום בתוכניה בסביבות 13:00, ואז התחיל בלגן. מדריכים לא רצו לצאת לטיול, רצו לסגור בגלל שהטיול לא הופיע בתוכניה. ואז נתנו לי לדבר עם אילן פלג בטלפון. בחור בשם עידו העביר את הטלפון בין העובדים וכל מי שלא היה מוכן להישאר לטיול בלי לתת סיבה או הסברים, עף הביתה.

ש. בין היתר גם אתה?

ת. כן, אני בין היתר, למרות שביקשתי לדבר איתו ולהסביר לו למה אני לא יכול להישאר" (ראה עדותו: בעמ' 12 לפרוטוקול ש': 9-16).

כאשר נשאל מר פלג, האם מר סעדון המשיך לעבוד לאחר ה- 3/10/08 השיב כי מר סעדון "נעלם" (ראה: בעמ' 45 לפרוטוקול ש':23). כך גם העיד כי עובד אחר בשם ירון, נסע לאוסטרליה שבוע לאחר מכן (ראה עדותו: בעמ' 45 לפרוטוקול ש' 23-25).

עד הנתבעת עידו גורן העיד כי לאחר אותו יום, מר סעדון לא המשיך לעבוד בחווה ולגבי ירון לא זכר אם המשיך או לא (ראה עדותו: בעמ' 37 לפרוטוקול ש': 24-29).

39. על רקע הנסיבות החריגות של אירוע ה"סירוב הקולקטיבי" להוציא את הטיול, מוצאים אנו קושי להאמין לגרסת הנתבעת, לפיה אותם עובדים נוספים שנדרשו ללכת הביתה, נעלמו לפתע או נסעו לארצות ניכר, למרות שלא פוטרו על ידי מנהל הנתבעת.

מקל וחומר שכך הם פני הדברים, עת מדובר בתובעת, שהובילה כאמור את אותו סירוב מאורגן.

40. סיכומם של דברים.

לאור הנסיבות החריגות שהתרחשו בנתבעת נכון לאותו יום כפי שהוכחו בפנינו, וסירובה של התובעת להוציא את הטיול, חרף ניסיונות השידול של מר פלג כטענתו, סירוב אליו הצטרפו גם שאר עובדי הרכיבה – על פניו משמעות הוראתו של מר פלג לתובעת ללכת הביתה ואף להשאיר את הטלפון היא פיטוריה מן העבודה.

אמירה זו על רקע הדברים והשיחות שקדמו לה אינה משתמעת לשני פנים ופירושה פיטורי התובעת.

על כן, אף אין זה סביר בעינינו כי בשלב זה של הדברים, ובעקבות שאלת התובעת אם היא מפוטרת, ישיב לה מר פלג שלא, ועדיפה עלינו בעניין זה גרסת התובעת לפיה במענה לשאלה זו השיב לה מר פלג בחיוב.

נכונים אנו להניח לטובת הנתבעת כי בנסיבות הקיצוניות כמבואר לעיל, לא מן הנמנע כי הדברים הנ"ל נאמרו בעידנא דריתחא ולעניין זה העידה התובעת כי מר פלג צרח עליה, וגם מר פלג על אף שהכחיש כי צרח, העיד כי "נחת לא היתה" באותה שיחה (ראה עדותו: בעמ' 45 לפרוטוקול ש': 17).

ואולם, גם אם הדברים נאמרו בעידנא דריתחא, עדיין אין להסיק מכך שלא היתה כוונה לפטר את התובעת באותו מועד.

על מנת להראות כי מדובר בדברים שנאמרו בעידנא דריתחא ללא כוונת פיטורים מאחריהם, הנטל הוא על הנתבעת להראות כי העמידה את התובעת תוך זמן סביר לאחר מכן, על כך.

ואולם, לא רק שהנתבעת לא הוכיחה כי עשתה כן - אלא שבחינת התנהלות הנתבעת כלפי התובעת לאחר אותו מועד, לרבות התנהלותה כלפי שאר המדריכים ה"סרבנים" - רק מחזקת את המסקנה שהכוונה האמיתית מאחורי דבריו הנ"ל של מר פלג באותה שיחת טלפון ביניהם, היתה לפטר את התובעת באותו מועד מן העבודה.

41. אי לכך ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת על ידי מר פלג בשיחת הטלפון מיום 3/10/08.

אלא שלעניין זה טוענת הנתבעת, כי אין לחייבה בתשלום פיצויי פיטורים לתובעת, שכן אירועי אותו יום היו פרובוקציה מצד התובעת, על מנת לכפות את פיטוריה על הנתבעת, תוך שהתובעת ומסבה לה נזקים תדמיתיים קשים.

לטענתה, את התנהגות התובעת ביום זה יש לראות על רקע מכלול הנסיבות בתקופה האחרונה שקדמה לסיום עבודתה, בה הודיעה על רצונה להתפטר מעבודתה.

לדבריה, התובעת מיעטה בעונה האחרונה להופיע לעבודה ולמעשה הכתיבה לנתבעת את ימי עבודתה. לטענתה כשבועיים לפני האירוע נשוא המחלוקת, הודיעה התובעת ביום 17/9/08 לגב' אורנה מוסל, על התפטרותה ואף שאלה אם די בהודעה מוקדמת של שבועיים שלושה, גב' מוסל אישרה לתובעת כי די בהודעה מוקדמת של שבועיים אולם דרשה כי התובעת תגיש את בקשת ההתפטרות בכתב, ולאחר שהתובעת לא המציאה לנתבעת מכתב התפטרות, פנתה אליה הגב' מוסל ביום 22/9/08 ושאלה מדוע עדיין לא המציאה את מכתב ההתפטרות, אך בסופו של יום, התובעת לא כתבה מכתב התפטרות וביום 22/9/08 התקשרה אל הגב' מוסל והודיעה לה כי היא חוזרת בה מהתפטרות.

42. אין בידינו לקבל את טענתה זו של הנתבעת, ונבאר.

אכן איננו מתעלמים מהתקופה שקדמה לאירוע נשוא המחלוקת, בה ביקשה התובעת להתפטר ולאחר מכן חזרה בה מהתפטרותה.

לעניין זה, אף העידה התובעת, עצמה, כי:

ש. אורנה מספרת לנו ששבועיים קודם את הודעת לה שאת מתפטרת מעבודתך לרגל לימודים והבטחת שתביאי מכתב התפטרות, מה תגובתך?

ת. קודם כל לא רציתי להתפטר לצורך לימודים, באותה תקופה אילן מנהל החווה

ניסה ללכת מאחורי הגב שלי לעובדים בניסיון להחליף אותי והעובדים באו ואמרו לי את זה וכל הנושא מסביב לזה גרם לי להרגיש מאד פגועה ואז רציתי להתפטר אבל בסופו של דבר לא עשיתי את זה.

ש. האם נכון שאמרת לאורנה שאת מתפטרת וסיכמת איתה שתוציאי לה מכתב התפטרות?

ת. נכון, אבל בסוף לא עשיתי עם זה שום דבר כי חשבתי על זה והחלטתי שכן אני רוצה להישאר" (ראה: בעמ' 28 לפרוטוקול ש': 27 עד עמ' 29 ש': 5).

43. הנה כי כן, וגם אם ביקשה התובעת להתפטר בסמוך לפני האירוע, אין חולק בין הצדדים כי חזרה בה מכוונתה זו.

זאת ועוד, כפי שציינו לעיל, התנהלות התובעת באותו יום שישי היתה חריגה, ואם תמצי לומר, לא ראויה ואף ילדותית, אלא שבכך לא סגי כדי לקבוע שפיטורי התובעת על ידי מר פלג, לאו פיטורים הם, או כי יש לראותם כפיטורים שנכפו על הנתבעת, בפרט ומיוחד כך, שעה שהנתבעת עמדה על טענתה לאורך כל ההליך כי התובעת לא פוטרה.

לכל היותר, ואם בכלל, היה מקום לשקול את השאלה האם המדובר בפיטורים, אשר לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, רשאי בית הדין לקבוע כי היו בנסיבות המצדיקות שלילת או הפחתת פיצויי הפיטורים, אלא שכאמור הנתבעת עמדה על טענתה כי התובעת לא פוטרה, ועל כן משנדחתה טענתה זו, אין מקום לדון בשאלה האם המדובר בפיטורים המצדיקים שלילה מלאה או חלקית של פיצויי הפיטורים.

44. עד כאן קביעתנו באשר לזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ומכאן נפנה לבחון את שיעורם של אלו.

45. כאמור לעיל, התובעת עתרה לתשלום פיצויי פיטורים על פי שכר ממוצע של 3,500 ₪ לחודש עבור תשע שנות עבודה שהחל משנת 1997.

לציין, כי התובעת לא פירטה כיצד הגיעה לחישוב זה של גובה שכרה הממוצע.

מנגד לטענת הנתבעת, שכרה של התובעת עמד בכל תקופת עבודתה על שכר מינימום ושכרה הממוצע החודשי לשנת העבודה האחרונה עמד על סך של 2,733 ₪.

46. הרכיבים הכלולים בשכר הקובע לעניין פיצויי פיטורים, נקבעו בתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן- תקנות פיצויי פיטורים).

בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים, נקבע:

"(א) הרכיבים שיובאו בחשבון שכר-עבודה לענין תקנות אלה הם:

(1) שכר יסוד

(2) תוספת ותק

(3) תוספת יוקר המחיה

(4) תוספת משפחה.

(ב) נכללת בשכר עבודה תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית, יראו תוספות אלה כחלק משכר היסוד.

ג) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת-משנה(א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות".

הנה כי כן, על פי התקנות, אין לכלול בחישוב פיצויי הפיטורים את רכיב השעות הנוספות אלא את השעות הרגילות בלבד, ועל כן לצורך חישוב משכורתה הקובעת של התובעת יש לקחת בחשבון את השעות הרגילות שעבדה בלבד, לרבות השעות הרגילות שעבדה בשבת, ולא כולל שעות נוספות.

ובאשר לאופן חישוב המשכורת הממוצעת, הרי שהנתבעת ערכה את חישוב שכרה הממוצע של התובעת בהתאם לממוצע ימי עבודתה של התובעת בשנה האחרונה לעבודתה.

אין בידינו לקבל את חישוביה אלו של הנתבעת, שכן התובעת בענייננו הועסקה על בסיס שעתי, ולעניין זה נקבע בדב"ע נז3-57/ סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364 כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים בנסיבות של העסקה שעתית, לפי ממוצע שעות עבודה ב- 12 החודשים האחרונים כפול תעריף שעתי אחרון.

47. מעיון בתלושי השכר של התובעת שהוצגו בפנינו, עולה כי ב- 12 החודשים האחרונים שקדמו ליום 3/10/08, הועסקה התובעת בהיקף חודשי ממוצע של 157.33 שעות רגילות לחודש.

ובאשר לערך שעת עבודה של התובעת, הרי שלעניין זה חישבה התובעת בטבלאותיה את שכרה לפי תעריף שעתי לשעה רגילה בסך של 25 ₪ לשעה.

דא עקא, שהתובעת לא הביאה כל ראיה, מלבד חישוביה בטבלאותיה לתמיכה בכך ששכרה השעתי עמד על 25 ₪.

משכך, אין לנו אלא את שעינינו רואות, היינו תלושי השכר של התובעת אשר נמסרו לידיה בזמן אמת, ומהם עולה כי שכרה השעתי של התובעת בשנה האחרונה לעבודתה היה שכר המינימום במשק, כאשר בחודש האחרון לעבודתה שכר המינימום עמד על סך של 20.7 ₪ לשעה.

48. אי לכך, התוצאה היא ששכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא 3,257 ₪, על פי החישוב שלהלן:

157.33 שעות X 20.7 ₪ = 3,257 ₪.

49. עד כאן באשר למשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ובאשר למשך התקופה שיש לקחת בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הרי שלעניין זה טענה התובעת כי יש לחשב את תקופת עבודתה החל משנת 97'.

מנגד, לטענת הנתבעת יש לחשב את תקופת עבודתה של התובעת לעניין פיצויי פיטורים החל מיום 20/2/05 מועד בו חזרה לעבודה לאחר שסיימה את שירותה הצבאי ועד ליום 3/10/08, בלבד.

לטענת הנתבעת, חלה הפסקה של שנתיים בתקופת העבודה של התובעת עת התגייסה לצבא, ובכל מקרה, בתקופה שהחל מחודש 6/97 התובעת עבדה באופן אקראי ולא הוכיחה את רציפות עבודתה.

50. הנטל להוכיח את רציפות תקופת העבודה לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים, מוטל על שכמו של העובד.

בענייננו, התובעת צרפה לתצהירה תלושי שכר שהחל מחודש 1/01 בלבד.

על אף שאין חולק בין הצדדים כי התובעת החלה את עבודתה עוד משנת 97', לא הוצג בפנינו כל מידע על תקופת עבודה זו ואף לא היה חולק כי התובעת עבדה בתקופה זו באופן חלקי בלבד בצד לימודיה בבית הספר.

משכך הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי התובעת עמדה בנטל להראות שתקופת עבודתה שהחל מחודש 6/97 ועד לחודש 12/00 היתה אמנם תקופת עבודה רצופה.

ובאשר לתקופה שהחל מחודש 1/01 ואילך, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה יש לקחת בחשבון רק את תקופת עבודתה של התובעת שלאחר שחרורה מהצבא.

בסעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, נקבע כי שירות צבאי אינו מפסיק את רציפות העבודה, כלדקמן:

"לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת –

(1) שירות צבאי ושירות חלקי כמשמעותם בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, למעט שירות צבאי מלא על פי התחייבות לשירות-קבע שלא נתקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 1(ד) לחוק האמור, וכן שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008 (בחוק זה – חוק שירות המילואים);"

אי לכך, הגם שתקופת השירות הצבאי אינה נחשבת כתקופת עבודה לצורך חישוב אורך תקופת הזכאות, הרי שהיא אינה מנתקת את הרציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים בין התקופה שקדמה לשירות צבאי סדיר לבין התקופה שלאחר סיומו [ראה: דיון (ארצי) מג/ 3-84 הרצל חלפון נ' ארגיל בע"מ (1983) , פד"ע טו , 34].

51. אי לכך, התוצאה היא שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין התקופה שהחל מחודש 1/01 ועד לחודש 2/03 ועד בכלל, ולתקופה שהחל מחודש 2/05 ועד לחודש 9/08 ועד בכלל, ובסה"כ: בגין 68 חודשי עבודה.

52. סיכומם של דברים לעניין פרק זה.

אי לכך ולאור המבואר לעיל, התוצאה היא ששכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא 3,257 ₪, והתקופה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים היא 68 חודשים, ועל כן התובעת זכאית לסך של 18,456 ₪ בגין פיצויי פיטורים, על פי החישוב שלהלן:

3,257 ₪ משכורת קובעת x 68 חודשים = 18,456 ₪.

12 חודשים

באשר לעתירת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי שלאור המחלוקת המשפטית בשאלת עצם החיוב, כמבואר לעיל בהרחבה – אנו מפחיתים את שיעור פיצויי ההלנה לגובה של הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

53. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 18,456 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלום הודעה מוקדמת

54. כאמור, ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 3,500 ₪.

מנגד, לטענת הנתבעת כאמור, התובעת אינה זכאית לתשלום הודעה מוקדמת שכן היא זו שהתפטרה מעבודתה, ובכל מקרה, שכרה הממוצע הקובע עמד על הסך של 2,733 ₪ בלבד.

55. סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן – החוק), קובע את החובה ליתן לעובד הודעה מוקדמת לפני פיטורים.

לאור הוראות סעיף 4(4) לחוק ומשך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, זכאית היתה התובעת להודעה מוקדמת בהיקף של חודש ימים, לפני פיטוריה.

סעיף 7(א) לחוק קובע, כי מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.

סעיף 1 לחוק, מגדיר את ה"שכר הרגיל", כ: "שכר העבודה המובא בחשבון לענין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים".

56. משקבענו כאמור לעיל, כי התובעת פוטרה לאלתר, ומשקבענו כי שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמד על הסך של 3,257 ₪, אין זאת אלא שהתובעת זכאית לפיצוי בסך של 3,257 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

57. אשר על כן ולאור המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 3,257 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

58. זאת ועוד, משדחינו כאמור לעיל את טענת הנתבעת לפיה היתה זו התובעת שהתפטרה לאלתר מעבודתה בנתבעת - אין זאת אלא שדין עתירתה של הנתבעת לחייב את התובעת לשלם לה פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת – להדחות.

אי לכך אנו דוחים את תביעתה שכנגד של הנתבעת, לחיוב התובעת לשלם לה פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

59. עד כאן דיוננו בנסיבות סיום עבודתה של התובעת, ומכאן נפנה להלן לדון ברכיב התביעה, שהוא הרכיב המשמעותי ביותר מבחינת סכומו, היינו עתירתה של התובעת לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית.

התביעה לתשלום גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית

60. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 145,800 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות.

מאוחר יותר, ובכפוף לתקופת ההתיישנות, ביקשה התובעת לתקן את כתב תביעתה, וצימצמה את עתירתה ברכיב זה לסך של 88,457 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות ולסך של 25,920 ₪ בגין גמול עבודה במוחה שבועית עבור 216 שבתות, לשבע שנים אחרונות.

61. התובעת לא הגישה רישום של שעות עבודה שערכה בעצמה (הגם שהעידה בפנינו כי ערכה כזה מדי חודש), אלא התבססה על מתכונת עבודה קבועה ולפיה לשיטתה יום עבודתה בתקופת הקיץ של כל שנה (חודשים אפריל עד אוקטובר), היה של 10.5 שעות מהשעה 7:30 ועד 18:00, ובתקופת החורף (חודשים נובמבר עד מרץ) היה של 9.5 שעות מהשעה 7:30 ועד 17:00.

לשיטתה, לעיתים נאלצה לעבוד אף מעבר למתכונת זו, אך היא צמצמה את תביעתה להיקף זה בלבד ולא מעבר לכך.

בהתאמה לכך, ועל פי החלטת בית הדין הגישה התובעת טבלאות מטעמה מבוססות על מתכונת העבודה כאמור לעיל.

בהתאם לאמור לעיל, ערכה התובעת את חישוביה בכתב תביעתה על פי אומדן של היקף גלובאלי של 45 שעות נוספות חודשיות, לפי ערך שעה בסך של 30 ₪ לכל תקופת עבודתה, לרבות תקופת העבודה שקדמה לשירותה הצבאי.

62. לכתב הגנתה מנגד, צירפה הנתבעת דוחות אלקטרוניים של השעון הביומטרי שהונהג בנתבעת לתקופה שהחל מחודש 10/07 ואילך, ותלושי שכר לתקופת עבודתה של התובעת, בהם מפורט תשלום שעות נוספות וגמול עבודה בימי מנוחה.

בהמשך לכך, על פי הוראת בית הדין במסגרת הליך הגילוי והעיון במסמכי הנתבעת, אפשרה לתובעת לעיין במשרדיה בכרטיסי הנוכחות הידניים שנותרו בידיה ובדוחות החודשיים על שם התובעת שנותרו בידיה.

לשם הסדר הטוב יצוין כי אותם דוחות חודשיים הינם דפים תחת הכותרת "דו"ח עובדים – למילוי ע"י מנהל המחלקה" הכוללים רובריקה ל"שם העובד" (בה נקוב שמה של התובעת) רובריקה ל"חודש" (בה נקוב החודש והשנה) ורובריקה ""מנהל" (שם נקוב השם דורה פלג על כל הדוחות).

בהמשך הדוח מצוינים ימי עבודה ושעות עבודה בכל יום ובסופו, תחת הכותרת "לשימוש המשרד בלבד, הוראות שכר" מפורט סיכום השעות, הערות לגבי חופשה, חגים או מחלה והערות נוספות, ככל שנדרש לכך בחודש מסוים (דוחות אלו יקראו לשם הנוחות -הדוחות).

בהמשך, צירפה הנתבעת לתיק בית הדין, בצירוף להודעתה לבית הדין את העתקי הדוחות והעתקי כרטיסי הנוכחות הידניים שנותרו בידיה.

כעולה מהודעת הנתבעת לבית הדין מיום 29/10/09, הדוחות וכרטיסי הנוכחות שנותרו בידיה מתייחסים לשנים 2005, 2006 ו-2007, כאשר בהודעתה הבהירה שלא איתרה את הדוחות לחודשים 5/06, 3/07 ו-7-8/07.

63. בהתאם להחלטת בית הדין, הגישה התובעת טבלאות בהן פירטה את השעות להן היא טוענת שעבדה, בהשוואה לשעות העבודה שנרשמו בדוחות הנתבעת. כמו כן הגישה התובעת בטבלאות נוספות את חישוב השכר המגיע לה לטענתה ואת ההפרש בין השכר ששולם לה בפועל לשכר לו היא זכאית לטענתה.

בהינתן תקופת ההתיישנות ושירותה הצבאי של התובעת, הרי שהטבלאות מתייחסות לתקופה כדלקמן:

החל מחודש 1/02 ועד למועד גיוסה לשירות צבאי בחודש 2/03, והחל מחודש 2/05 מועד שחרורה מהצבא ועד לחודש 9/08.

בכל הטבלאות, כמו גם בתצהירה, רשמה את עבודתה בימי החודש בהיקף של 9.5 שעות או 10.5 שעות בהתאם לתקופה בשנה.

מנגד, התאפשר לנתבעת להגיש את השגותיה בטבלאות מטעמה, במסגרתן כפרה הנתבעת בין היתר בטענת התובעת לגבי היקף יום עבודתה. לטענת הנתבעת, גירסת התובעת לפיה עבדה בכל יום 9.5 שעות או 10.5 שעות בדיוק, היא טענה שנטענת בעלמא ללא כל אסמכתא. לטענתה, קיימת אי התאמה מהותית בין יומני הנתבעת לבין הרישום בטבלאות התובעת, לרבות בכל הנוגע לערך שעת עבודה אשר נרשם על ידי התובעת כ-30 ₪ לשעה, לכל תקופת העבודה, כולל התקופה שקדמה לשירותה הצבאי של התובעת.

64. וכך, לטענת התובעת, עד להתקנת השעון הביומטרי, היא נדרשה, כמו גם יתר העובדים, להעביר את כרטיס הנוכחות הידני רק פעם אחת ביום (בכניסה או ביציאה) הואיל ולטענתה לשיטת הנתבעת השכר חושב כשכר יומי באופן גלובלי.

אי לכך לטענתה, אין ליתן אמון בדוחות שהמציאה הנתבעת ובהם פירוט השעות, עליהם לא חתומה התובעת ולטענתה, אף לא ראתה אותם מעולם.

עוד טוענת התובעת בעניין זה כי בימים בהם לא נרשמה בדוח הנוכחות שעת כניסה או יציאה, רשמה הנתבעת באופן שרירותי בין 6 ל- 8 שעות.

מוסיפה התובעת וטוענת כי אף אין התאמה בין הדוחות לבין טבלאות החישוב שהגישה הנתבעת בכל הנוגע לשעות הכניסה והיציאה.

מדגישה התובעת וטוענת כי הנתבעת לא המציאה את כרטיסי הנוכחות הידניים המקוריים אלא רק את צילומם, מהם ניתן להיווכח כי מחוקות בטיפקס 28 שבתות.

מנגד לטענתה, הנתבעת רשמה בדוחות כימי עבודה ימים שבהם לטענתה לא עבדה ולא רשמה ימים בהם לטענתה כן עבדה.

מכל מקום לטענת התובעת, קיים חוסר התאמה גם בין כרטיסי הנוכחות הידניים לבין הדוחות.

מוסיפה התובעת וטוענת, כי תלושי השכר של הנתבעת אינם ברורים, ואין אפשרות לדעת מהם כיצד חושב השכר. כך לטענתה, תוספות השכר אינן משקפות את השעות הנוספות שעבדה, ואף הנתבעת לא ידעה להסביר את חישוב השעות הנוספות בתלוש השכר.

באשר לרישומי השעון הביומטרי שהציגה הנתבעת לתקופה שהחל מחודש 7/07, טוענת התובעת, כי רישומים אלו ניתן לזייף ועל כן אין ליתן בהם אמון.

65. מנגד, דוחה הנתבעת את טענות התובעת מכל וכל. לטענתה, הנטל הוא על התובעת לבסס את תביעתה ברכיב זה לכתב התביעה.

דא עקא שהתובעת לא הגישה כל ראיות מטעמה לביסוס תביעתה ברכיב זה, וכל שעשתה בסיכומיה הוא לנסות לסתור את רישומי הנתבעת.

לגופו של עניין, טוענת הנתבעת, כי תלושי השכר נמסרו לתובעת בזמן אמת והם נבדקו מדי חודש בחודשו על ידי אביה של התובעת מול הגב' מוסל. לטענתה, כפי שאישר אביה של התובעת, מדי חודש נבדק כל תלוש על ידי אביה של התובעת וככל שהיתה בו איזה שהיא טעות, היא תוקנה. כיצד אם כן, מקשה הנתבעת, נעלמו מעיני התובעת ואביה במשך שנים 264,000 ₪, אשר לשיטת התובעת מגיעים לה?

לטענתה, עמידתו של אביה של התובעת בכל חודש וחודשו על קוצו של יוד, אף סותרת את טענת התובעת, לפיה לא התלוננה על אי תשלום מלוא שכרה כביכול, מחשש פן יבולע לה.

באשר לדוחות, טוענת הנתבעת כי היה קושי באיתור כל הדוחות בשל העברת משרדיה מחיפה לשדמות דבורה. בנוסף טוענת הנתבעת כי על מנת לקבל פיצוי בגין מלחמת לבנון השניה היה עליה להמציא את דוחות העבודה לרשויות. יחד עם זאת, היא אפשרה לתובעת לעיין בכל האסמכתאות שנותרה בידיה, ללא ליווי של גורם מטעם הנתבעת.

עוד טוענת הנתבעת בעניין הדוחות, כי על פי הפסיקה, מאחר והתובעת קיבלה את שכרה בהתאם לדוחות ורישומי הנתבעת, הנטל הוא על התובעת להוכיח שהיומנים לא משקפים את המציאות.

יתרה מזאת, עדותה של התובעת לפיה לא שמרה את הרישומים שערכה בכל חודש לאחר שנבדק עם אביה כי שולם שכרה בהתאם, מעידה כי אף התובעת סברה בזמן אמת ששכרה שולם כדין.

מכל מקום, לטענת הנתבעת, הואיל ונטל ההוכחה ברכיב זה מוטל על התובעת, ומשלא הציגה התובעת כל ראיה לביסוס תביעתה ברכיב זה, אין זאת אלא שאפילו היה ממש בטענותיה כנגד אמינות רישומי הנתבעת, בכך לא סגי, כדי להוכיח את תביעתה.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי על מופרכות תביעתה של התובעת ברכיב זה ניתן ללמוד מגרסתה לפיה גם בתקופה שקדמה לשירותה הצבאי עבדה בהיקף של 45 שעות נוספות לחודש. לטענתה, אין זה סביר שתלמידה בבית ספר תעבוד 45 שעות נוספות בחודש, מעבר לשעות הרגילות ומעבר ללימודיה.

כך גם טוענת הנתבעת כי הטבלאות שהציגה התובעת לתקופה שמחודש 2/05 לוקות בסתירות פנימיות ולכן אינן יכולות להוות ראיה.

באשר לשעון הביומטרי, טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה שניתן לזייף את רישומי השעון הביומטרי ואף אם היתה עושה כן, הרי שלא הוכיחה כי הנתבעת זייפה את רישומי השעון הביומטרי שבנדון.

66. עד כאן טענות הצדדים זה בכה וזה בכה.

ודוק, יש לשים לב שבענייננו, כעולה לכאורה מתלושי השכר שהופקו לתובעת לתקופה נשוא המחלוקת, שולם לתובעת מדי חודש גמול עבודה בגין שעות נוספות (לפי 125% ו-150%) וכן קיים ציון מפורט של מספר השבתות בגינם שולם לתובעת בכל חודש לפי תעריף גבוה מעבר לימי עבודה רגילים.

הנה כי כן, עסקינן למעשה בתביעה לתשלום הפרשי גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית, מעבר לשעות הנוספות ולגמול המנוחה השבועית, הנקובים בתלושי השכר שהופקו לתובעת ונמסרו לידיה בזמן אמת.

זאת ועוד, עסקינן בענייננו בתקופה שקדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר.

וכך, בכל הנוגע לתביעה לגמול עבודה בשעות נוספות, בתקופה שקדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, נפסק כי:

"התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב"

[ראה: דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ – ישראל בר אדון, פד"ע ד', עמ' , בעמ' 43-42; ע"ע 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(23), 32; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(79), 28].

זאת ועוד, הנטל להוכחת תביעה לגמול שעות נוספות חל במלואו על העובד (התובעת בענייננו), ולעניין זה קובעת הפסיקה כי על התובע גמול שעות נוספות להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם [ראה: דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד – דקל מרקט, ח 343].

משמע, הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך [ראה: דב"ע לב/32-3 לעיל; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנ הויסר, פד"ע ו, 307; ע"ע 1059/02 עמיר עבילאה – מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(95),38].

כך נקבע, כי: "מי שתובע תשלום גמול שעות נוספות – עליו להוכיח כל שעה ושעה שעבד, ואם לא יצליח בכך – כמובן שתביעתו תידחה" [ראה: דב"ע 237/97-3 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל, רשות השידור, פד"ע לו, עמ' 577].

בצד פסיקה זו וכבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נקבע חריג לכלל זה, והוא הזכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה [ראה: דב"ע לז/1-2 תופיק חלד מחמוד לעיל].

ובפסיקה מאוחרת יותר נקבע, כי כאשר הוכיח העובד שעבד במתכונת עבודה קבועה שכללה שעות נוספות, אין הוא חייב בהוכחה מדויקת של שעות עבודתו, שאו אז נטל ההוכחה להוכחת ימי היעדרות מעבודה, כגון חופשה ומילואים, עובר אל המעביד [ראה: ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח' (פסה"ד מיום 12/11/08)].

67. עד כאן לגבי הכלל, ומן הכלל אל הפרט.

הואיל ולשיטת התובעת, כעולה מטבלאותיה ותצהירה, היא עבדה במתכונת חודשית קבועה שכללה גם שעות נוספות, בהתאמה לחודשי הקיץ והחורף, נפנה להלן לבחון האם עמדה התובעת בנטל הראשוני להראות כי אמנם עבדה במתכונת עבודה קבועה במשך כל תקופת עבודתה, ותחילה לתקופה שקדמה לשירותה הצבאי.

68. לעניין תקופה זו, לא היה חולק בין הצדדים כי התובעת החלה את עבודתה בנתבעת בגיל 12.5 שנה, בהיותה בכיתה ז' או ח'.

בהתאם לתקופת התיישנות, תקופה זו משתרעת על החודשים 1/02 ועד 2/03, מועד גיוסה של התובעת לצבא.

בניגוד לטענת התובעת בתצהירה ובטבלאות מטעמה, העידה התובעת עצמה כי בתקופה זו עבדה מספר מועט של ימים בשבוע:

"לשאלת בית הדין, בתקופה שבה למדתי בבית ספר, עבדתי בנתבעת בחופשים ובסופי שבוע כאשר במשך כל תקופת בית הספר היה לנו יום אחד בשבוע שהוקדש לעבודה או התנדבות.

לשאלת בית הדין, כשאני אומרת עבדתי בסופי שבוע הכוונה היא בעיקר שעבדתי ביום שבת, כמעט כל שבת.

לשאלת בית הדין, בכיתה י"ב לא הלכתי כל כך לבית הספר ולכן היו מקרים שהייתי עובדת גם בימי שישי וגם בימי שבת.

ש. בתקופה הזאת לא יכול להיות שעבדת 45 ש"נ, מעבר לחודש עבודה רגיל,

תסכימי איתי שלא עבדת 45 ש"נ?

ת. לא תמיד.

לשאלת בית הדין, מתי לשיטתי בתקופה שבה הייתי תלמידה בבית הספר עבדתי 45 שעות נוספות בחודש אצל הנתבעת, אני משיבה שאני לא זוכרת" (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש':20-28).

הנה כי כן, על פי עדות התובעת עצמה, בתקופה שקדמה לשירותה הצבאי היה עבדה בעיקר בסופי שבוע. כך גם בהתאם לתלושי השכר, לתקופה שעד לגיוסה, עבדה התובעת 13 יום בחודש בממוצע, כאשר מספר הימים בכל חודש משתנה.

אין צורך להכביר מילים על כך שבהיקף ממוצע של 13 ימים בחודש, אין אפשרות לעבוד 45 שעות נוספות בחודש, לא כל שכן בחודשים בהם עבדה התובעת פחות ימים מהממוצע.

בשים לב להיקף העבודה בחווה אף לשיטת התובעת, אפשרות כזו היא דמיונית בלבד, ועל כן ברי כי למצער לגבי תקופה זו לא הוכיחה התובעת מתכונת עבודה קבועה כנטען על ידיה .

69. באשר לתקופה שלאחר שירותה הצבאי, היינו התקופה שלאחר חודש 2/05, הרי שבניגוד לטענת התובעת בטבלאות שהגישה לפיהן עבדה כל יום או 9.5 שעות או 10.5 שעות (לפי עונת השנה), בחקירתה הנגדית בפנינו העידה התובעת כי לא בכל יום היתה מסיימת את עבודתה באותה שעה:

ש. בחודשי הקיץ, האם נכון שעל פי התחשיבים שלך את עובדת עד שעה 18:30 כל

יום וגם בימי שישי?

ת. זה היה ממוצע, היו ימים שסיימנו אחרי והיו ימים שסיימנו לפני (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 7-9).

וכך גם מר סעדון, העד מטעם התובעת העיד כאשר נשאל על שעת סיום העבודה, בחקירה חוזרת:

"ש. נשאלת על ידי חברי ועל ידי בית הדין מה סדר היום ומתי התחיל יום העבודה. מתי הסתיים יום העבודה?

ת. זה תלוי מתי נגמרים הטיולים" (ראה: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 13-15).

הנה כי כן, לשיטת התובעת והעד מטעמה, לא היה מועד קבוע לסיום יום העבודה, ולמעשה שעות העבודה השתנו בהתאם לתוכנית שנועדה לאותו יום.

זאת ועוד, אף אביה של התובעת העיד בפנינו במפורש כי התובעת לא עבדה רק ימים שלמים בנתבעת, כדלקמן:

"אני לא מבין בתלושים. בנתבעת עובדים לפעמים גם חציי ימים ומשולם להם חציי ימים, ואם זה מדובר בשעות בודדות אפילו, שזה גם קורה, השכר מחושב לפי שעות העבודה המסוימות, שהתובעת במקרה שלנו עבדה באותו יום....."(ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 15-18).

ובהמשך, הוסיף:

"היא לא רשמה את השעות, היא רשמה את הימים בלבד, אם זה יום שלם או חצי יום או שליש יום" (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש':21-22 ).

ואם בכך לא סגי, הרי שהתובעת עצמה אישרה בעדותה בפנינו, כי הרישום שהוגש לא היה על פי השעות שעבדה בפועל, אלא על פי הערכה בלבד:

"אנחנו עשינו חישוב בגלל שלא עבדתי לפי שעות עבודה ולא היה בכרטיסים באיזה יום עבדתי מאיזה שעה עד איזה שעה, הלכנו על שעות עבודה שהיו כל הזמן כמעט בקיץ או בחורף, משעה מסוימת עד שעה מסוימת באופן קבוע.

ש. ז"א התביעה שלך מתבססת על הערכה לא על איזה שהוא משהו מדויק שיש

לך?

ת. על הערכה שעשינו בערך ממוצע מתי מתחיל יום עבודה ומתי נגמר יום עבודה" (ראה: בעמ' 25 לפרוטוקול ש': 4-8).

כך גם העידה התובעת, כי:

"אנחנו הלכנו לפי כרטיסים שקיבלנו ולפי השעות שעבדתי, בדרך כלל של יום עבודה, לפי ההערכה שלנו מה שבדרך כלל קורה שיום עבודה מתחיל בחורף משעה מסוימת עד שעה מסוימת וכך גם בקיץ ולפי זה חישבנו" (ראה: בעמ' 26 לפרוטוקול ש': 3-5).

70. הנה כי כן, אף לגבי תקופה זו, התברר מתוך עדות התובעת והעדים מטעמה, כי היא לא עבדה במתכונת עבודה קבועה.

לא זו אף זו, אלא שכעולה מעדות התובעת עצמה, הרישום בטבלאותיה לא נעשה בהתאם לעבודתה בפועל, אלא, על פי הערכת יום עבודה בחווה.

לא למותר יהיה להזכיר כי מלבד הרישומים בטבלאותיה, התובעת לא הביאה כל ראיה או אסמכתא אחרת להראות את היקף השעות שעבדה בתקופת עבודתה או בחודש מסוים.

לציין, כי אף ברישום מספר ימי העבודה שנרשמו בטבלאות מטעם התובעת כימי עבודה, אין בידינו ליתן אמון.

לעניין זה צודקת הנתבעת בטענה כי במרבית החודשים רשמה התובעת ימי עבודה מבלי לטרוח לציין את התאריכים בהם עבדה, ובכלל זה רשמה ימים בהם עבדה למרות שאין כל אפשרות שעבדה בהם, כגון יום כיפור, או בתקופת מלחמת לבנון השניה, תקופה בה הושבתה החווה בצו פיקוד העורף.

עיון בטבלאות שהגישה התובעת מעלה כי למשל, בחודש 3/05 לא ציינה התובעת אף תאריך אחד ביחס לימי עבודתה הנקובים בחודש זה, וכך גם בחודש 5/05 ציינה התובעת תאריך אחד בלבד מתוך עשרים ימים בהם טענה כי עבדה 10.5 שעות עבודה ליום, בחודש 6/05 ציינה רק שני תאריכים מתוך עשרים וחמישה ימי עבודה, בחודש 10/05 ציינה רק שני ימים מתוך שבעה עשר יום, ובדומה לכך, לא ציינה אף תאריך לימים שטענה שעבדה בחודשים 1/06, 5/06, 6/06, 12/06, 2/07, 3/07, 7/07, 8/07, ומחודש 10/07 ועד חודש 5/08.

לא למותר יהיה להוסיף בהקשר זה, כי בכל מקרה, העד מר סעדון מטעם התובעת, העיד כי התובעת לא עבדה בכל יום מימי החודש (ראה עדותו: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 1).

71. ניתן לסכם איפוא כי לא רק שהתובעת לא הוכיחה שעבדה במתכונת עבודה קבועה במשך כל תקופת עבודה או חלקה, אלא שמתוך עדותה ועדות העדים מטעמה, עולה בוודאות כי כלל לא עבדה במתכונת עבודה קבועה, לא של ימים ולא של שעות.

מכאן שהנטל הוא על התובעת להוכיח כל שעה ושעה נוספת שעבדה לשיטתה, במסגרת תביעתה זו להפרשי גמול עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה, מעבר לתשלומים בגין גמול עבודה וימי מנוחה הנקובים בתלושי השכר שקיבלה.

72. כאמור, התובעת לא הציגה כל רישום של ימי ושעות עבודתה שנערך בזמן אמת על ידיה, למרות שלשיטתה, ערכה רישום, למצער של ימי עבודתה, מדי חודש, בזמן אמת.

זאת ועוד, לא היה חולק, כי אביה של התובעת בדק מדי חודש בחודשו עם הגב' מוסל - סמנכ"ל הנתבעת, את השכר ששולם לתובעת תוך השוואה בין רישומיה של התובעת בזמן אמת אל מול הנהלת החשבונות של הנתבעת.

מר נצר העיד לעניין זה, כי התובעת היתה רושמת את ימי העבודה שעבדה בכל חודש ועל פי זה נעשתה בדיקת השכר (ראה עדותו: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 19-26).

אלא שלטענת מר נצר בתצהירו, הוא בדק רק את מספר הימים שרשמה התובעת לעומת השכר הגלובלי ששולם לה, ובחקירתו הנגדית טען כי לא בדק ולא השווה את שכרה של התובעת לתלוש השכר, אלא בדיקתו התבצעה על ידי חילוק שכר הנטו של התובעת למספר הימים שעבדה (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 7-8).

אין בידינו לקבל טענתו של מר נצר לפיה בדק את התאמת שכרה של התובעת לפי שכר הנטו, תוך התעלמות מתלושי שכרה של התובעת (אשר אין חולק כי נמסרו לידיה מדי חודש בזמן אמת).

לאורך זמן, אין כל אפשרות מעשית לבצע בדיקה של נכונות השכר באופן הנטען, לפיו השכר נבחן רק בהתאם למספר ימי העבודה ולא בהתאם לשעות נוספות, או כל תשלום אחר.

מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי רכיבי השתכרותה כללו תשלום בגין ימי עבודה, תשלום בגין שעות נוספות לפי ערך של 125% ושעות נוספות לפי ערך של 150%, תשלום בגין שבתות, ולעיתים גם תשלום בגין דמי חגים. כמו כן קיימים ניכויי חובה שהורדו משכרה של התובעת בסכומים משתנים לפי גובה השתכרותה באותו חודש, כך שהשכר נטו אינו יכול לבטא את שכרה של התובעת לפי ימי עבודתה, ללא בחינה ושקלול שאר מרכיבי השכר, ובכל מקרה לא ייתכן שלאורך זמן, בדיקה זו תהיה תהיה ישימה מדי חודש בחודשו.

ואם באמור לעיל עד כה לא סגי, הרי שכאמור, מר נצר העיד כי היו ימים שהתובעת עבדה בהם רק חלקי ימים, וכאשר נשאל כיצד ידע מהרישום של בתו שהיא עבדה שעות נוספות בהינתן שרישומיה כללו רק ציון ימים ולא שעות לשיטתו, השיב לאחר היסוס:

"ש. אבל איך אתה מודע לכך אם היא לא רשמה את השעות? הרי אתה לשיטתך

רואה יום רשום ולא יודע ממתי עד מתי.

ת. לגבי ממתי ועד מתי – ישנם כרטיסי עבודה.

לשאלת ביה"ד איך ידעתי בזמן אמת את מספר השעות שהתובעת עבדה, אני משיב כי אני באופן אישי לא התייחסתי לשעות נוספות ולא לשעות שבת.

לשאלת ביה"ד האם אני מתכוון לכך שבזמן אמת ולצורך העניין מדי יום או בסוף כל חודש לא ידעתי מה מספר השעות הנוספות שהתובעת עבדה מדי יום, אני משיב שבאופן כללי לא התייחסתי לעניין הזה אף פעם. באופן כללי ידעתי כמה שעות התובעת עבדה.

לשאלת ביה"ד איך ידעתי כמה שעות היא עבדה מדי יום, אני משיב שקודם כל אני יודע מה אופי העבודה של החווה, אם זה בעונות החורף, שזה בחודשים מסוימים שמתחיל בנובמבר דצמבר עד אפריל, ועונת הקיץ שמתחילה במאי ועד נובמבר. ידעתי שהילדים שלי עבדו פחות או יותר מספר מסוים של שעות" (ראה: בעמ' 11 לפרוטוקול ש': 7-18).

הנה כי כן, גם אביה של התובעת, התבסס בטענתו לגבי היקף השעות הנוספות שעבדה התובעת לטענתו, על אופי עבודת החווה, במובחן מהשעות שעבדה התובעת בפועל, ועל "הערכה" בדבר השעות שעבדה.

73. זאת ועוד. בתצהירו הצהיר מר נצר כי לא בדק את שאר זכויותיה של התובעת, כגון, שבתות, שעות נוספות וזכויות סוציאליות אחרות, על אף שידע, לטענתו, שהנתבעת פועלת בניגוד לחוק, שכן לטענתו חשש שאם יעלה נושאים אלה, ילדיו יפוטרו מעבודתם בנתבעת, וכך גם טענה התובעת בתצהירה.

בהתחשב בכך, שמר נצר לא היסס לעמוד מדי חודש על בדיקת השכר שקיבלו ילדיו מהנתבעת, מוצאים אנו קושי ליתן אמון בגרסה זו בדבר חששו לעמוד על תשלום מלוא זכויותיהם, אם לשיטתו ידע בזמן אמת שהנתבעת לא משלמת לתובעת את מלוא זכויותיה.

אלא שבכך לא סגי, אם אמנם ידעו מר נצר והתובעת לשיטתם, כי זכויותיה של התובעת לגמול עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה, אינן משולמות כדין, יש אך לתמוה מדוע לא שמרו את רישומיה של התובעת לגבי ימי עבודה הנטענים.

לעניין זה, גם מר נצר וגם התובעת העידו כי לא נותר בידם דבר מהרישומים שערכה התובעת. מר נצר העיד בחקירתו הנגדית כי הרישומים הושלכו לפח לאחר שנגמר הברור לאותו חודש (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 28-29), ואילו, כאשר נדרשה התובעת בחקירתה הנגדית בפנינו לשאלה מדוע לא שמרה את אותם רישומים, השיבה "לא ידעתי שאני אצטרך את זה בעתיד" (ראה: בעמ' 24 לפרוטוקול ש': 22).

74. הנה כי כן, השמדת רישומי התובעת שנערכו בזמן אמת, אינה עולה בקנה אחד עם הטענה לידיעה על אי תשלום זכויותיה של התובעת כדין בזמן אמת, ואם בכלל, מעידה היא על כך שבזמן אמת סברו השניים כי שולמו לתובעת מלוא זכויותיה.

מכל מקום, כעולה מעדות התובעת ואביה, הרי שלמצער, מספר ימי העבודה ששולמו לתובעת מדי חודש אכן משקפים את מספר ימי עבודתה בכל חודש כאמור.

75. סיכומם של דברים עד כה.

התובעת לא הוכיחה מתכונת עבודה קבועה, ואף לא הציגה כל רישום מטעמה שנערך בזמן אמת, הגם שלשיטתה נערך כזה.

במילים אחרות, כל תביעתה להפרשי גמול עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה, מבוססת על הטבלאות שערכה, אשר כאמור נסמכות על מתכונת עבודה קבועה של 9.5 שעות או 10.5 שעות ליום, בהתאם לעונות השנה.

דא עקא, שטבלאות העומדות בפני עצמן ואינן נסמכות על בסיס עובדתי, אינן ראיה, וכך גם מסגרת שעות הפעילות של החווה אינה יכולה להוות ראיה לשעות עבודתה הפרטניות של התובעת.

גם ביחס לימי עבודתה של התובעת, הרי שרישומי התובעת בטבלאותיה אינם מציינים תאריכים של כל הימים הנקובים בהם וכאמור לגבי חלק מהימים שציינה כימי עבודה בטבלאות, התברר כי כלל לא עבדה בהם.

אשר על כן, התוצאה היא שאין בידינו לתת אמון או לבסס קביעה כלשהי על טבלאותיה של התובעת כבסיס לחישוב הפרשי גמול עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה.

בכך לכאורה היה די כדי להביא לדחיית תביעתה של התובעת ברכיב זה לכתב התביעה, אלא שהתובעת מוסיפה וטוענת כי אין ליתן אמון בדוחות הנתבעת, בדוחות השעון הביומטרי ובעדות העדים מטעמה, לצורך ביסוס תביעתה ברכיב זה לכתב התביעה.

אי לכך, נפנה להלן לבחון את טענותיה אלו של התובעת, ותחילה דווקא לדוחות השעון הביומטרי המתייחסים כאמור לסוף תקופת עבודתה של התובעת.

76. וכך, החל מחודש 10/07 ואילך, הפעילה הנתבעת שעון ביומטרי לצורך רישום שעות הנוכחות של העובדים.

בשונה מכרטיסי הנוכחות הידניים אשר בהם הוטבעה פעם אחת ביום; כניסה או יציאה, הרי שהדוח המופק על פי שעון זה הוא דוח אלקטרוני, בו מצוינים בכל יום מידי החודש, שעת הכניסה כמו גם שעת היציאה של העובד.

הנתבעת צרפה לכתב הגנתה, את דוח התנועות החודשי של התובעת שהופק על פי השעון הביומטרי, לתקופה שהחל מחודש 10/07 ועד לחודש 9/08 וכן את תלוש השכר של התובעת לכל אחד מחודשי העבודה הנ"ל.

לציין, כי מבדיקה מדגמית שערכנו של חלק מן החודשים בתקופה זו, בין דוח השעון ביומטרי לתלושי השכר של התובעת, עולה כי שולם לתובעת בדיוק לפי ימי ושעות עבודתה, לרבות גמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבודה עבור ימי מנוחה ואף גמול עבודה בשעות נוספות בימי מנוחה, בהתאם להוראות הדין.

אלא שלטענת התובעת, הנתבעת זייפה את הנתונים של השעון הביומטרי כדי להתאימם לתלושי השכר של התובעת, ועל כן, אין ליתן בהם אמון.

מנגד לטענת הנתבעת, היא חברה וותיקה המעסיקה למעלה ממאה עובדים משווקת את שירותיה לחברות מובילות במשק ונתונה תחת פיקוח של רשויות המדינה. לטענתה, כלל לא מוטל עליה להזים טענה זו של התובעת, שהיא לא יותר מאשר השערה.

77. לביסוס טענתה זו של התובעת, צירף אביה של התובעת לתצהירו תמליל שיחה שערך לטענתו, עם מר לאונרדו, נציג חברת רנעד-טק, אשר מפעילה את שעון הנתבעת. לטענת מר נצר, עולה מהשיחה כי יש אפשרות לזייף את הנתונים העולים משעון הנוכחות הביומטרי, ועל כן טוענת התובעת, כי ככל הנראה הנתבעת ערכה שינויים בדוח המופק משעון זה.

נקדים ונבהיר, כי אין בידינו לקבל טענה זו של התובעת.

נקודת המוצא במציאות הדיגיטאלית של ימינו היא שכל רישום אלקטרוני ניתן לשינוי, אלא שבכך לא סגי כדי לבסס טענה כי במקרה שבנדון נערך שינוי בדיעבד בדוחות האלקטרוניים של השעון הביומטרי, ומהו אותו שינוי.

בענייננו, מעבר להשערה לפיה ניתן לסייף את דוחות השעון הביומטרי, לא הוכיחה התובעת מהו הזיוף הנטען וכיצד בוצע.

יותר מכך, נזכיר כי אף לשיטת התובעת ואביה, מספר הימים ששולמו לה מידי חודש כעולה מתלושי השכר, אכן משקף את מספר הימים שעבדה בפועל. מכאן, שעל מנת לשנות את שעות עבודתה של התובעת על מנת שיתאמו לחישוב המדויק של גמול העבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה ששולם לתובעת בכל חודש, נדרשת "מלאכת מחשבת" בהיקף כזה, אשר ספק אם עלותה שקולה לעלות כל התביעה ברכיב זה.

78. אלא שלהוכחת טענתה בדבר אי אמינות רישומי השעון הביומטרי הנ"ל, מוסיפה התובעת וטוענת כי ביום שבת 23/8/08 בו אין ציון בדוח השעון הביומטרי כי עבדה, היא אכן עבדה.

לעניין זה צורף תצהירה של אמה של התובעת, גב' סוזן נצר, בו הצהירה כי באותו יום היא הצטרפה לטיול שהתובעת הדריכה במסגרת עבודתה, על בסיס מקום פנוי.

לתצהירה צורפו תמונות בהן היא צילמה את התובעת והתובעת צילמה אותה, וכן הודעת אי-מייל מאותו יום (23/8/08) ששלחה הגב' נצר לאחותה בערב, בה סיפרה כי התובעת הזמינה אותה להצטרף לטיול שהדריכה.

לטענת הגב' נצר תמונות אלה מוכיחות כי התובעת עבדה ביום זה, ולמרות זאת הנתבעת לא רשמה יום זה כיום עבודה של התובעת.

כמו כן צירפה התובעת תמונה מוגדלת בה ניתן לראות כי הרוכב שלפני התובעת חובש קסדה (ראה: מוצג נ/1), כאשר גם לשיטת הגב' מוסל מטעם הנתבעת, יש חובה לחבוש קסדה מטעמי בטיחות (ראה עדותה: בעמ' 42 לפרוטוקול ש': 29-30).

מנגד, טענה הגב' מוסל בתצהירה כי הטיול הנצפה בתמונות, איננו טיול שבו הדריכה התובעת במסגרת עבודה בחווה (להלן – טיול משולם), שכן לטענתה בתצהירה אין אפשרות לצרף אורח שלא משלם לטיול משולם בגלל הכיסוי הביטוחי.

כך גם העידה בחקירתה הנגדית כי קשה לה להאמין שהתובעת שילבה טיול פרטי בטיול משולם (ראה עדותה: בעמ' 43 לפרוטוקול ש': 5-10), הגם שאישרה כי מדריכי החווה נהגו להביא קרובי משפחה וחברים לרכיבה על סוסים (ראה עדותה: בעמ' 42 לפרוטוקול ש': 31-32).

עוד טענה גב' מוסל בתצהירה כי אין אפשרות שהיה זה אמנם טיול משולם, שכן אמה של התובעת הצהירה שרכבה על סוסה בשם לגונה, שהיא סוסה עיוורת בעין אחת ואין להוציאה עם קבוצה בטיול משולם.

79. בכל הכבוד לעדות התובעת ואמה, עצם העובדה שאחד הרוכבים הנצפה בתמונה המוגדלת חובש קסדה, עדיין אינה ראיה לכך שהטיול הנצפה בתמונות היה אכן טיול משולם, במסגרת עבודתה של התובעת בחווה, ובכל מקרה אין בעדות זו כדי לבטל ולסתור את מהימנות דוחות השעון הביומטרי שהוצגו בפנינו, בפרט כך, שעה שניתן להיווכח מתוך רישומיו כי היו ימים בהם התובעת לא הקפידה למלא הן את שעת הכניסה והן את שעת היציאה בשעון הביומטרי.

80. משכך הם פני הדברים ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי לתקופה שהחל מחודש 10/07 ואילך, מצאנו את רישומי הנתבעת כמהימנים ואת התשלומים ששילמה לתובעת בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה, על פי רישומים אלו כהולמים את דרישות הדין.

משאלו קביעותינו לגבי התקופה שהחל מחודש 10/07 ואילך, נפנה להלן לבחון את רישומי הנתבעת לתקופה שקדמה לתקופה זו, בה טרם הונהג השעון הביומטרי.

81. כאמור, לגבי תקופה זו צירפה הנתבעת את העתקי הדוחות החודשיים על שם התובעת שנותרו בידיה, וכן העתקי חלק מכרטיסי הנוכחות של התובעת שנותרו בידיה (לחודשים 6/05, 7/05,8/05, 9/05, 11/05, 12/05, 2/06, 4/06, 7/06, 8/06, 9/06, 10/06, 11/06, 1/07, 5/07, 6/07).

במובחן מדוחות השעון הביומטרי, בכרטיסי הנוכחות הידניים מופיעה רק שעת כניסה או שעת יציאה ליום, ואילו בדוחות מופיע בכתב יד לצד כל יום שעת כניסה ושעת יציאה.

כאשר כאמור, בסופו של כל דוח, תחת הכותרת "לשימוש המשרד בלבד, הוראות שכר" מפורט סיכום השעות לאותו חודש, הערות לגבי חופשה, חגים או מחלה והערות נוספות, ככל שנדרש לכך בחודש מסוים.

אלא שלטענת התובעת כאמור, אין ליתן אמון בדוחות אלו, שכן לא הוצגו בפניה כרטיסי הנוכחות המקוריים, בחלק מצילומי כרטיסי הנוכחות ניתן להיווכח כי היו מחיקות, ובכל הנוגע לדוחות היא מעולם לא ראתה את הדוחות ולא חתמה עליהם.

82. בכל הנוגע לטענה על אי המצאת כרטיסי הנוכחות המקוריים, הסבירה גב' מוסל בתצהירה כי חלק מהכרטיסים נדרשה להמציא לביקורות של משרד התמ"ת וחלק לרשות המיסים בהקשר למלחמת לבנון, ולכן צילמה את הכרטיסים המקוריים והשאירה אותם בידיה.

בעניין זה, טענת הנתבעת לסיבה לחסרונם של הכרטיסים המקוריים לא נסתרה ושעה שנדרשת הצגת כרטיסי הנוכחות, לאחר חלוף שנים ושעה שמדי חודש נבדק שכרה של התובע על ידיה על ידי אביה, איננו רואים מתום בהצגת צילומי הכרטיסים, מה גם שלמצער לגבי 6 כרטיסי נוכחות אישרה התובעת כי הוצגו בפניה הכרטיסים המקוריים והיא לא העירה דבר על תוכנם.

83. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת מחקה שבתות וימי עבודה בטיפקס מכרטיסי הנוכחות הרי שלטענת התובעת, היא עבדה כ- 216 שבתות והנתבעת מחקה 28 ימי עבודה בשבת.

ואמנם, מעיון בצילומי כרטיסי הנוכחות נראה לכאורה, כי נעשו בהם מחיקות. כך, בחודש 9/06 נראה כי מחוקים בכרטיס הנוכחות הימים 2,9, ו-30 לחודש, בחודש 10/06 נראה כי מחוקים הימים 7 ו-14, ואילו בחודש 1/07 נראה כי מחוקים הימים 13, 6 ו-27.

כאשר נשאלה הגב' מוסל בחקירתה הנגדית בפנינו, על המחיקות שנראה בצילום כרטיס הנוכחות לחודש 9/06 השיבה:

"ש. לתובעת יש טענות ואני מפנה לחודש 9/06 שמישהו מחק בטיפקס חלק מהימים והשעות, אני מציג לך את הדוח לחודש 9/06 ושואל האם את יכולה להסביר את הקטעים הלבנים ?

ת. אני לא יודעת להסביר, אין לי שום הסבר מה שאני יכולה להגיד שאני היחידה

שטיפלתי בתלושים האלה ולא זייפתי שום מסמך.

ש. אם אני אציג בפניך עוד כרטיסים זו תשובתך?

ת. אני מעולם לא מחקתי פרטים בטיפקס מכרטיס נוכחות.

הדבר היחיד שאולי יכול להיות ואני רק משערת שהואיל והרבה פעמים תוך כדי

הכנת התלושים אני עוברת עם מרקר בכמה צבעים על הכרטיסים אולי הקטע המסומן לא יצא טוב בצילום אבל זו רק השערה שנראית לי הכי הגיונית בנסיבות העניין.

ש. יכול להיות שאת עוברת במרקר רק על השבתות?

ת. לפעמים כן, כי בזמנו כדי לא לפספס את השבתות שמשולמות בתעריף אחר הייתי מסמנת את השבתות והחגים והדברים שמחייבים התייחסות מיוחדת במרקר.

ש. אם כך יכול להיות שזו הסיבה שלמעלה מ- 30 שבתות לא רשומות בכרטיס כי

הם נצבעו במרקר, מה תגובתך?

ת. אם יש שבת שלא מופיעה בכרטיס סימן שהיא לא עבדה בשבת זו" (ראה עדותה: בעמ' 39 לפרוטוקול ש': 19 עד עמ' 40 ש': 3).

לציין, כי לא ירדנו לסוף דעתה של הגב' מוסל בעניין זה, ואף הנתבעת בסיכומיה לא הכחישה כי היו תיקונים בכרטיסי הנוכחות, אך הבהירה כי כרטיסי הנוכחות הם פועל יוצא של הדפסת העובדים, ולא תמיד העובדים הדפיסו את הכרטיס כנדרש ואף לעיתים התברר שהיו טעויות שתוקנו, כפי שאף אישר אביה של התובעת.

עם זאת מבדיקת אותם כרטיסי נוכחות שנזכרו לעיל אל מול תלושי השכר של התובעת עולה כי בפעל שולם לתובעת עבור מספר הימים כולל הימים המחוקים ולעיתים אף מעבר לכך.

כך, בחודש 9/06 בו נראה כי מחוקים בכרטיס הנוכחות שלושה ימים, סך הימים המופיע בכרטיס (כולל המחיקות) עומד על 18 ימים ואילו בפועל שולם לתובעת עבור 25 ימים כולל שבת. בחודש 10/06 בו נראה כי מחוקים בכרטיס הנוכחות שני ימים, סך הימים המופיע בכרטיס (כולל המחיקות) עומד על 25 ימים ובפועל שולם לתובעת עבור 25 ימים כולל שבת, ואילו בחודש 1/07 בו נראה כי מחוקים בכרטיס הנוכחות שלושה ימים, סך הימים המופיע בכרטיס (כולל המחיקות) עומד על 20 ימים ואילו בפועל שולם לתובעת עבור 27 ימים.

84. הנה כי כן, בין אם המדובר במחיקה בטיפקס או הדגשה במרקר, מבחינת התוצאה הסופית, לא נשללו מהתובעת ימי עבודה, אלא שולמו לה מעבר לימים שנקובים בכרטיס הנוכחות, דבר המאשש את גרסת הנתבעת לפיה העובדים לא הקפידו על העברת כרטיס הנוכחות, כפי שנדרשו.

יתרה מזאת. מהשוואת הדוחות לתלושי השכר של התובעת עולה כי יש התאמה בין הנקוב בהם לבין הסכומים ששולמו לתובעת לרבות בגין שעות נוספות וימי מנוחה.

ודוק, מהשוואה בין צילומי כרטיסי הנוכחות לדוחות העובדים, עולה כי באותם מקרים שבהם אין התאמה ביניהם, הרי שבדוחות מדווח על יותר ימי עבודה מאשר התובעת החתימה בכרטיס הנוכחות.

כך לשם הדוגמא: מעבר לחודשים שנזכרו לעיל, בחודש 7/05 התובעת החתימה 20 יום בכרטיס הנוכחות כולל שבתות, ואילו בדוח רשומים 25 ימי עבודה ושתי שבתות, כך גם בחודש 8/05 התובעת החתימה 14 יום בכרטיס הנוכחות, ואילו בדוח רשומים 19 ימי עבודה, כך גם בחודש 2/06 התובעת החתימה 11 יום בכרטיס הנוכחות ואילו בדוח רשומים 24 ימי עבודה.

במילים אחרות, אם בכלל, הרי שדוח העובדים שעל פיו שולם השכר, היטיב עם העובדים ביחס למספר הימים המופיע בכרטיסי הנוכחות שהחתימו.

85. ובאשר לטענת התובעת לגבי אותם דוחות, אכן לא נעלם מעינינו כי אין ציון על גבי אותם דוחות שהתובעת אישרה את תוכנם.

הגב' מוסל הסבירה בעדותה בפנינו כי הגב' דורה פלג (ששמה נקוב בדוחות) היא שערכה דוחות אלו, בהיותה האחראית על המעקב אחר שעות העבודה של העובדים והיא זו שמילאה את שעות העבודה הנקובות בדוחות אלו מדי יום, כאשר במקרים שהיתה בשטח היא דאגה לקבל דיווח לגבי שעת ההגעה והסיום של העובדים ולרושמם ביומנה, כאשר בסוף כל חודש הגב' מוסל היתה יושבת איתה והשתיים היו בודקות שאכן כל הרישומים מופיעים בדוח של כל עובד (ראה עדותה: בעמ' 40 לפרוטקול ש': 14-24).

אכן, מן הראוי היה כי הנתבעת תזמן לעדות את הגב' פלג להעיד על רישום זה בעצמה, ואולם בשוותנו לנגד עינינו את האמון שרחשנו לנתוני ותשלומי הנתבעת בתקופה שהחל מחודש 10/07 ואילך, אין זה סביר בעינינו שבתקופה שקדמה לכך, נמנעה הנתבעת מלשלם לעובדיה ובכלל זה לתובעת, את שכרם על פי דין, בפרט ומיוחד כך שעה שהדוחות רק מטיבים עם שעות העבודה הנקובים בכרטיסי הנוכחות.

86. אי לכך וככל שהדברים נוגעים לטענות התובעת בדבר חוסר המהימנות של האסמכתאות שהוצגו על ידי הנתבעת, אין בידינו לקבל טענות אלו.

87. סיכומם של דברים לעניין פרק זה.

התובעת לא הוכיחה כי עבדה במתכונת עבודה קבועה של ימים או שעות בנתבעת. מנגד, התובעת לא עמדה ולא החלה לעמוד בנטל המוטל עליה להוכיח בראיותיה שלה כל שעה נוספת שעבדה או יום מנוחה נוסף שעבדה, מעבר לגמול העבודה בשעות נוספות וימי מנוחה ששולמו לה, וכל תביעתה ברכיב זה לכתב התביעה התבססה על אומדנא וניסיון לסתור את האסמכתאות שהציגה הנתבעת בהתייחס לתקופת עבודתה.

לא רק שבכך לא סגי כדי לבסס תביעה להפרשי גמול עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה, אלא שכמבואר לעיל בהרחבה אף לא עלה בידי התובעת לסתור את האסמכתאות שהוצגו על ידי הנתבעת.

משכך הם פני הדברים, תביעתה של התובעת לתשלום הפרשי גמול עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה – נדחית.

התביעה לתשלום דמי הבראה

88. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 19,529 ₪ בגין דמי הבראה עבור כל שנות עבודתה בנתבעת.

בתצהירה צמצמה התובעת את תביעתה ברכיב זה לשתי שנות עבודה האחרונות בנתבעת בהתאם לתקופה המקסימאלית בגינה ניתן לתבוע על פי צו ההרחבה בעניין דמי הבראה, וטוב שכך.

אי לכך, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 4,303 ₪, בלבד, בגין שתי שנות עבודתה האחרונות בנתבעת.

89. לטענת התובעת, הנתבעת כלל לא שילמה לה דמי הבראה, ורכיב ההבראה החודשי המופיע בתלושי השכר שלה הינו רכיב פיקטיבי.

מנגד, לטענת הנתבעת, התובעת לא פירטה את הנתונים עליהם התבססה בתביעתה ברכיב זה.

לטענת הנתבעת, מדי חודש בחודשו שולם לתובעת החלק היחסי של דמי ההבראה בהתאם להיקף עבודתה באותו חודש והתובעת לא השיגה על הסדר זה במשך שנים, ללמדך כי הסכימה לו.

באשר לסכום דמי ההבראה, טוענת הנתבעת כי בגין שתי שנות עבודתה האחרונות זכאית היתה התובעת ל- 11 ימי הבראה, לפי היקף משרה של 71%, כך שזכאותה עמדה על הסך של 2,741 ₪, ואילו בפועל שולם לתובעת במהלך 24 חודשים אחרונים לעבודה, הסך של 2,790 ₪, ולפיכך דין תביעתה ברכיב זה להדחות.

90. על פי סעיף 5 לצו ההרחבה הכללי בדבר השתתפות מעביד בהוצאות הבראה של עובדיו (להלן צו ההרחבה בעניין הבראה), נקבע כי היקף הזכאות לדמי הבראה היא נגזרת של משך העבודה ב"מפעל".

כך, נקבע בעניין הזכאות, כי:

"עובד בניסיון ולא יותר משנה אחת לעבודה במפעל - 5 ימי הבראה.

מהשנה השניה ועד השנה השלישית לעבודה במפעל - 6 ימי הבראה.

מהשנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל - 7 ימי הבראה.."

הנה כי כן, בשונה מסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, הנוקט בלשון "שנה אחת ברציפות" או "שתי עונות בשתי שנים רצופות", אין בצו ההרחבה דרישה לרציפות אלא למשך עבודה באותו מקום עבודה של שנה לפחות.

יתרה מכך, בהמשך הצו נקבע כי:

"לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב היעדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל היעדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד".

ללמדך, שהגם שאין דרישת רציפות, מובהר כי תקופת היעדרות בה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד, לא תובא בחישוב לצורכי הזכאות לדמי הבראה, אך אין בה כדי לשלול את הותק עצמו באותו מקום עבודה.

91. משכך הם פני הדברים, ומשלא היה חולק בין הצדדים, כי התובעת החלה את עבודתה בנתבעת עוד בשנת 1997 (גם אם לא ברצף בהכרח), אנו קובעים כי ויתרה של התובעת לעניין דמי הבראה, עומד על תשע שנים ועל כן בגין שנת עבודתה התשיעית ושנת עבודתה השמינית, זכאית היתה התובעת ל-7 ימי הבראה לכל שנה, ובסך הכל בגין שתי שנות עבודתה האחרונות ל-14 ימי הבראה.

אלא שלעניין זה התעלמה התובעת מהוראות צו ההרחבה, הקובעות כי:

"לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה".

ומכאן, שאת זכאותה של התובעת לדמי הבראה יש לחשב לפי היקף משרתה בכל אחת משתי שנות עבודתה האחרונות.

92. כעולה מהדוחות (בהם נתנו אמון) ותלושי השכר של התובעת, בשנת העבודה השמינית של התובעת, עמד היקף משרתה על שיעור חודשי ממוצע של 82%.

נכון לאותה שנה, שווי יום הבראה עמד על 318 ₪, ועל כן בגין שנת עבודתה השמינית, זכאית היתה התובעת לדמי הבראה בסך של 1,825 ₪ לפי החישוב שלהלן:

318 ₪ ליום הבראה X 7 ימים X 82% = 1,825 ₪.

זאת ועוד, כעולה מדוחות השעון הביומטרי (בהם נתנו אמון) ותלושי השכר של התובעת, בשנת העבודה התשיעית של התובעת, עמד היקף משרתה על שיעור חודשי ממוצע של 85%.

נכון לאותה שנה, שווי יום הבראה עמד על 331 ₪, ועל כן בגין שנת עבודתה השמינית, זכאית היתה התובעת לדמי הבראה בסך של 1,969 ₪ לפי החישוב שלהלן:

331 ₪ ליום הבראה X 7 ימים X 85% = 1,969 ₪.

ובסה"כ, זכאית היתה התובעת לדמי הבראה בגין שתי עבודתה האחרונות בסך כולל של 3,794 ₪.

93. בענייננו כאמור שילמה הנתבעת לתובעת את החלק היחסי של דמי הבראה מדי חודש, והדין אינו שולל את האפשרות לעשות כן.

יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה מדוע לשיטתה המדובר ברכיב פיקטיבי שהופיע בתלושי השכר שלה.

אי לכך, אנו קובעים כי התשלומים החודשיים ששולמו לתובעת אכן שולמו בגין דמי הבראה.

מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי בשנה השמינית לעבודתה שילמה הנתבעת לתובעת סך כולל של 1,620 ₪ בגין דמי הבראה, בשנה התשיעית לעבודתה שילמה הנתבעת לתובעת סך כולל של 1,111 ₪ בגין דמי הבראה, ובסך הכל שילמה הנתבעת לתובעת בשנתיים האחרונות לעבודתה בגין דמי הבראה את הסך ה כולל של 2,731 ₪.

94. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שהתובעת זכאית להפרשי דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתה האחרונות בנתבעת בסך של 1,063 ₪, על פי החישוב שלהלן:

3,794 ₪

-

2,731 ₪

1,063 ₪.

95. אשר על כן ולאור המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי דמי הבראה בסך של 1,063 ₪ בגין דמי הבראה לשתי שנות עבודתה האחרונות בנתבעת.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלום פדיון חופשה

96. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך הכולל של 37,200 ₪ בגין פדיון חופשה למשך כל תקופת עבודתה, מחושבים לפי ויתקה בעבודה משנת 97'. בתצהירה צימצמה התובעת את תביעתה ברכיב זה, לאור תקופת ההתיישנות של זכויות לחופשה, לסך של 10,800 ₪.

לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה חופשה, במשך כל תקופת עבודתה דמי חופשה, ומכאן התביעה ברכיב זה.

97. מנגד, לטענת הנתבעת, התובעת לא פירטה את חישוביה ולא נימקה כיצד הגיע לסכום הנתבע על ידיה.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת, כי בכפוף לתקופת ההתיישנות, זכאית התובעת לפדיון חופשה רק בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתה שהחל מחודש 1/06 ועד לחודש 1/09. לטענתה, בתקופה זו נכללים רק 32 חודשי עבודה, ועל כן בגין תקופה זו זכאית היתה התובעת ל-32 ימי חופשה, מתוכם ניצלה 22 ימי חופשה בתשלום, כך שהיא זכאית לפדיון חופשה עבור 10 ימי חופשה בלבד, בסך כולל 1,484 ₪, אותם מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק לה במסגרת התביעה שכנגד שהגישה.

98. בשונה מנטל ההוכחה המוטל על התובע בסוגיית הוכחת השעות הנוספות, הרי שבכל הנוגע להוכחת ניצול ימי חופשה, נטל ההוכחה כולו רובץ לפתחה של הנתבעת.

הלכה פסוקה היא שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין [ראה: דב"ע לד3-17/ רפאל אברג'יל - קורט אנסבך, פד"ע ה', עמ' 253 והאסמכתאות שם].

99. גב' מוסל העידה בתצהירה כי את המעקב על ימי חופשה היתה עושה על בסיס חודשי אולם ימי החופשה צוינו בדו"ח העובדים בלבד, עד שהובהר לה כי אין לעשות כך (ראה עדותה: בעמ' 43 לפרוטוקול ש': 16-18).

בתצהירה פרטה הגב' מוסל, את הימים בהם ניצלה תובעת ימי חופשה בתשלום, כדלקמן:

בשנת 2006 - 8 ימי חופשה בתאריכים: 8-9/1, 24-25/4, 1-2/6, 13/7, 11/12.

בשנת 2007 – 7 ימי חופשה בתאריכים: 2 ימים בחודש פברואר, 4-5/4, יום חופש בחודש נובמבר, 2 ימי חופש בחודש דצמבר.

בשנת 2008 - 7 ימי חופשה: יום חופש בחודש ינואר, יום חופש בחודש פברואר, שני ימי חופש בחודש מאי, יום חופש בחוד יולי, שני ימי חופש בחודש אוגוסט.

100. בניגוד לסברת הנתבעת, הרי שעל פי הפסיקה נקבע כי בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, זכאי העובד לתבוע פדיון חופשה בגין הימים להם היה זכאי בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת [ראה:ע"ע 547/06 כהן משה נ' ויליאם אנויה (פסה"ד מיום 8/10/07)].

מכאן, שבכפוף לתקופת ההתיישנות, זכאית התובעת לתבוע פדיון חופשה בגין השנים 2005, 2006, 2007 והחודשים בהם עבדה בשנה השוטפת 2008.

באשר לוותק שעל פיו תחושב זכאותה של התובעת לימי חופשה, הרי שבמובחן מחוק פיצויי פיטורים, המחוקק לא הזכיר בחוק חופשה שנתית את תקופת השירות צבאי כתקופת עבודה ללא תשלום שאינה מפסיקה את רצף העבודה.

משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שלעניין זכויות הוותק בכל הנוגע לחופשה שנתית, שנת 2005 היא שנת העבודה הראשונה של התובעת, כך שבגין השנים 2005 עד 2008 ועד בכלל, זכאית היתה התובעת ל-14 ימי חופשה קלנדאריים לכל שנה, שהם 12 ימי חופשה בפועל לעובד דוגמת התובעת, שהועסק בשבוע של שישה ימי עבודה.

101. אי לכך בגין השנים 2005, 2006, 2007 והחודשים בהם עבדה בשנה השוטפת 2008, זכאית היתה התובעת ל-44 ימי חופשה בפועל, לפי הפירוט שלהלן:

א. בשנת 2005 החלה התובעת לעבוד בחודש פברואר, ולפיכך היא היתה זכאית בגין שנה זו ל-11 ימי חופשה בפעל.

ב. בגין שנת 2006 זכאית היתה התובעת ל-12 ימי חופשה בפעל.

ג. בגין שנת 2007 זכאית היתה התובעת ל-12 ימי חופשה בפעל.

ד. בגין שנת 2008 בה עבדה עד סוף תחילת חודש אוקטובר, זכאית היתה התובעת ל-9 ימי חופשה בפעל.

102. עד כאן באשר לתקופת הזכאות והיקפה, ובאשר לניצול ימי חופשה על ידי התובעת, הרי שכאמור, לטענת הנתבעת, התובעת ניצלה בתקופה הרלוונטית, 22 ימי חופשה בתשלום.

וכך, מעיון בתלושי השכר של התובעת, והשוואתם לדוחות שצירפה הנתבעת (בהם כאמור נתנו אמון), ניתן להיווכח, כי אמנם בגין חלק מן הימים, בהם צוין כי התובעת ב"חופש" שולם לתובעת עבור יום עבודה.

כך גם מהשוואת תלושי השכר של התובעת לדוחות השעון הביומטרי, ניתן להיווכח כי בגין חלק מן החודשים, שולם לתובעת עבור ימי עבודה מעבר למספר הימים המופיע בדוח השעון הביומטרי.

עם זאת, מבדיקת הימים שפירטה הגב' מוסל בתצהירה כימים בהם נוצלה חופשה בתשלום, עולה כי אין ציון מפורש של תשלום בגין חלק מאותם ימים, כדלקמן:

יום 11/12/05, שני ימים בחודש פברואר 2007, יום 4/4/07, יום 5/4/07.

זאת ועוד, באשר לתקופה שהחל ממנה נעשה שימוש בשעון הביומטרי, לא ברור האם שולמו ימי החופשה הנטענים בחודש פברואר 08', בחודש מאי 08', בחודש יולי 08' ובחודש אוגוסט 08', וזאת במובחן מהחודשים נובמבר 07', דצמבר 07' וינואר 08' בהם ניתן לראות במובהק כי שולמו לתובעת יותר ימים מאשר ימי הנוכחות המירביים המצוינים בדוח השעון הביומטרי.

בהינתן כי נטל ההוכחה ברכיב זה מוטל כל כולו על שיכמה של הנתבעת, הרי שספק זה באשר לניצול ימי החופשה באותם חודשים כנזכר לעיל, פועל לחובת הנתבעת ואין בידינו לקבוע כי אכן הוכח בפנינו שבימים הנטענים כנזכר לעיל, ניצלה התובעת חופשה שנתית.

103. משכך הם פני הדברים, אנו קובעים כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי התובעת ניצלה 11 ימי חופשה מתוך 44 ימי חופשה שהגיעו לה בתקופה הרלוונטית, ועל כן התובעת זכאית לפדיון חופשה בגין 33 ימי חופשה בפעל.

104. באשר לשוויו של יום חופשה, הרי שסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, קובע כי:

" (א) המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי-חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.

(ב) השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא -

(1) לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו - שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;

(2) לגבי עובד בשכר - שכר-העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר-העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי-עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע-השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

התובעת היתה כאמור עובדת שעתית, כאשר ברבע השנה שקדמה לסיום עבודתה היו חודשי עבודה לא מלאים, ועל כן יש לפנות לרבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לסיום העבודה.

מעיון בדוחות השעון הביומטרי שהציגה הנתבעת לתקופה זו עולה כי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לסיום העבודה, היתה בחודשים 10/07 עד 12/07 ועד בכלל, בהם עבדה התובעת בהיקף ניכר מובהק מעבר לשאר החודשים, ובסה"כ בחודשים אלו עבדה בהיקף כולל של 502 שעות.

שווי שעת עבודה אחרונה עמד על 20.7 ש"ח, ועל כן שווי יום חופשה בפועל של התובעת הוא 115 ₪ על פי החישוב שלהלן:

502 x 20.7 ₪ = 115 ₪.

90

105. אי לכך, ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שהתובעת זכאית לסך הכולל של 3,795 ₪ בגין פדיון חופשה, על פי החישוב שלהלן:

33 ימי חופשה בפועל X 115 ₪ = 3,795 ₪.

106. אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך של 3,795 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתשלום הפרשות פנסיוניות

107. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 560 ₪, בגין שווי הפרשות המעביד לקרן פנסיה לפי צו ההרחבה הכללי במשק בדבר ביטוח עובדים בפנסיה מקיפה, לתקופה שהחל מחודש ינואר 2008 ואילך.

108. הנתבעת לא טענה כנגד עתירתה זו של התובעת, ומעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי לא אמנם לא בוצעו עבורה הפרשות או ניכויים לפנסיה.

הנתבעת גם לא טענה כנגד הסכום שתבעה התובעת ברכיב זה ועל כן, אין לנו אלא לאמץ את חישוב התובעת ולקבל את תביעת התובעת ברכיב זה.

109. אשר על כן אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשווי הפרשות המעביד לקרן פנסיה בסך כולל של 560 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

110. עד כאן דיוננו בתביעתה של התובעת כנגד הנתבעת ומכאן נפנה לדון בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כלפי התובעת.

התביעה שכנגד

111. כאמור במסגרת התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובעת עתרה היא לחיוב התובעת בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בטרם התפטרות ובגין הנזק שנגרם לה לטענתה, עקב סירוב התובעת להוציא את הטיול ביום 3/10/08.

כמבואר לעיל, דחינו את תביעתה של הנתבעת לחיוב התובעת בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בטרם התפטרות, ועל כן נותרה להכרעתנו, תביעת הנתבעת לחיוב התובעת בתשלום פיצוי בגין הנזק שנגרם לה לטענתה, עקב סירוב התובעת להוציא את הטיול ביום 3/10/08.

נפנה איפוא לדון ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד.

112. וכך, ברכיב זה לכתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת לחיוב התובעת בתשלום הסך הכולל של 25,000 ₪, כפיצוי בשל הנזק שנגרם לה לטענתה, על ידי התובעת בשל סירובה להוציא את הטיול ביום 3/10/08.

לטענת הנתבעת, סירוב התובעת להוציא את הטיול הינו הפרה בוטה של הוראות העבודה ושל התחייבות התובעת כלפי הנתבעת בהתאם להסכם העבודה בין הצדדים.

לטענתה כאמור, התובעת ידעה מראש על הטיול וגם אם לא ידעה מראש על הטיול הרי שיום העבודה של התובעת נמשך ביום ששי עד לשעות אחה"צ המאוחרות.

לחילופין, טוענת הנתבעת, כי גם לשיטת התובעת שלא ידעה על הטיול הנדון מראש, הרי שמכח מעמדה של התובעת, הוותק שלה בנתבעת, וחובת הנאמנות של התובעת לפעול כלפי הנתבעת בתום לב ובדרך מקובלת, שומה היה עליה להוציא את הטיול כנדרש.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הסתפקה בסירובה היא לצאת לטיול, אלא הורתה או שידלה מדריכים נוספים שלא להוציא את הטיול.

לא זו אף זו, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי במקום לנהוג באופן שסירובה להוציא את הטיול יצמצם את הפגיעה באינטרסים של הנתבעת, התווכחה התובעת בקול רם עם נציגי הנתבעת בנוכחות לקוחות הנתבעת, ובכך, לטענת הנתבעת, גרמה התובעת לזילות הנתבעת בעיני לקוחותיה, יצרה את החשש שהנתבעת לא תקיים את התחייבותה ללקוחותיה, ופגעה במוניטין ובשמה הטוב של הנתבעת.

אי לכך, עותרת הנתבעת לחיוב התובעת בפיצוי בסך של 25,000 ₪ על הנזקים שנגרמו לה בשל התנהלותה הנ"ל של התובעת.

113. מנגד, התובעת חזרה על טענותיה כמובא לעיל בפרק נסיבות הפיטורים, ועיקריהן, כי היא לא ידעה על הטיול המדובר מראש, מה גם שטיול זה עמד בסתירה להסכם עם עובדי הרכיבה, לפיו שהטיול האחרון בימי ששי יצא בשעה 15:30.

עוד טוענת התובעת כי היא לא המרידה את עובדי הרכיבה האחרים, וכי הויכוח והעימות הטלפוני עם מנכ"ל הנתבעת, לא נעשה בנוכחות הלקוחות.

114. על נסיבות ואירועי אותו יום עמדנו בהרחבה לעיל בפרק הדן בתביעת התובעת לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, בו קבענו בין היתר כי הטיול המדובר לא נכלל בתוכנית שהומצאה לידי התובעת וכי נודע לה עליו בהפתעה, אך מנגד דחינו את גרסת התובעת לפיה היה סיכום עם עובדי הרכיבה שלא להוציא קבוצות בימי שישי לאחר השעה 15:30 ללא תיאום מראש.

כמו כן, עמדנו על הנסיבות החריגות של האירוע כפי שהוכחו בפנינו, אם כי קבענו כי לא הוכח בפנינו שהקבוצה המדוברת שמעה את חילופי הדברים, ואף הוספנו כי התנהגות התובעת באותו יום לא היתה ראויה.

אלא שגם אם אין דעתנו נוחה מהתנהלות התובעת באותו יום, בכך לא סגי כדי להוכיח את התביעה ברכיב זה לכתב התביעה, ולעניין זה, הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה כי נגרם לה נזק בגין סירובה של התובעת להוציא את הקבוצה.

הנתבעת לא הציגה בפנינו כל השפעה של פגיעה במוניטין שלה, כגון ירידה במספר הקבוצות או כל תוצאה שלילית אחרת של האירוע, לרבות נזק שנגרם לה בקשר לאותה קבוצה ביום המדובר.

מר פלג העיד כי: "הלקוחות התחילו להתלונן" אך לא תיאר השפעה של הסירוב על שימוש בשירותי הנתבעת על ידי קבוצה זו או כל נזק אחר (ראה: עדותו בעמ' 45 לפרוטוקול ש': 6-7 ו-ש': 31).

115. משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שהנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח את הנזק שנגרם לה כנטען על ידיה, ועל כן, אין בידינו לקבל את תביעתה זו של הנתבעת כנגד התובעת.

116. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שתביעתה שכנגד של הנתבעת כלפי התובעת – נדחית.

117. סוף דבר -

אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שתביעת הנתבעת כלפי התובעת, נדחית.

תביעתה של התובעת כלפי הנתבעת לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה, נדחית, ואילו שאר תביעותיה של התובעת מתקבלות באופן חלקי, ואנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך 18,456 ₪.

ב. הודעה מוקדמת בסך 3,257 ₪.

ג. הפרשי דמי הבראה בסך 1,063 ₪.

ד. פדיון חופשה בסך 3,795 ₪.

ה. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 560 ₪

הסכומים כאמור לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4/10/08 ועד לתשלום המלא בפועל.

ובאשר להוצאות ההליך, לאחר שנתנו דעתנו מחד לחלק התביעה המזערי שהתקבל, להיקף ההליכים בתיק ולדחיית התביעה שכנגד, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת בנוסף הוצאות משפט בסך כולל של 4,500 ₪ בלבד, לתשלום בתוך 30 ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, (29 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.