1. התובעים, תושבי זכרון יעקב, הגישו תביעה זו כנגד הנתבעות בשל מה שכונה על ידם מסע של הפחדה ואיומים מצד הנתבעות שבאו כתוצאה מהתנגדותם בשמם ובשם התושבים לפרויקט שנקרא "חלומות זכרון יעקב" שבצידה המזרחי של המושבה.

2. לטענתם, הופעל עליהם לחץ במשרדו של עובד המועצה הדתית מר רפי מנת לפגישה שהתקיימה יחד עם מנהל הפרויקט יחד עם הנתבעות מר תורג'מן עודד. מר מנת על פי הטענה הוא גם עובד הנתבעת 2. בפגישה זו הופעל עליהם לחץ למשוך את התנגדותם ממשרדי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תוך עיון מרומז שאם לא יעשו כן תוגש תביעה כנגדם על ידי הנתבעת 1.

3. לאחר מכן נשלחו אליהם מה שמכונה על ידם כ"מכתבי איום" כפי שפורט בנספחים שצורפו לכתב התביעה. במקביל קיבל התובע מספר 2 מכתב התראה מראש המועצה בגין הוצאת לשון הרע בשל אותו פרויקט בסכום של 300,000 ₪. עוד נטען כי סגן ראש המועצה הגיע לביתו של התובע 2 ואף איים עליו שמוטב לו אם לא יגיש ערר על החלטת הוועדה בגין הפרויקט הנ"ל.

4. לטענת התובעים הם הותקפו על לא עוול בכפם וכי כל חטאם הוא בכך שהם פעלו ורצו לפעול ולמלא את חובתם ושליחותם הציבורית לטובת התושבים. מכתבי האיומים צורפו אף הם לכתב התביעה. בעקבות המכתבים החליטו התובעים שלא להגיש את הערר. ובעקבות זאת הנתבעות הצליחו לקבל את כל האישורים הדרושים.

5. לטענת התובעים הנתבעות פעלו כלפיהם תוך הוצאת לשון הרע ועל כן הם זכאים לפיצוי בשיעור של 50,000 ₪ כל אחד מהם ללא הוכחת נזק. עוד לטענתם, הפרו הנתבעות את סעיף 2.1 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"ה - 1981 וגם בגין כך הם זכאים לדרוש ולקבל כל אחד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

6. בנוסף טען התובע 1 כי הוא שייך למועצה ורצה להתמודד על רשות המועצה, בעקבות מה שקרה, החליט שלא להמשיך את כהונתו והוא פרש מהחיים הפוליטיים.

לעומת זאת, התובע 2 המשיך בחיים הציבוריים ואף נבחר בשנית כחבר מועצה אולם אין הוא מוכן לסלוח לנתבעות על כך שמנעו ממנו לקיים חובותיו כאיש ציבור ולמלא את שליחותו.

התובעים העמידו את תביעתם בגין נזק לא ממוני, לצרכי אגרה על סך 500,000 ₪.

7. הנתבעות כפרו מכל וכל את טענות התובעים וטענו כי התובעים פעלו בכוחניות ובסגנון בוטה. הם כפרו גם בטענות התובעים ככל שהם נוגעים להוצאת לשון הרע או פגיעה בפרטיות. לטענתם הטענה כי המכתבים שצורפו נמסרו על ידי סגן ראש המועצה מר ליפא לא הוכחה וכי מר ליפא לא זומן לדיון ואף לא זומן לזהות את קולו בקלטת.

8. לטענתם מכתבו של עו"ד שוב הדגיש רק את גובה הנזקים של החברות שנובע מההתנגדות וכי זה מכתב לגיטימי. מכל מקום התובעים הוזמנו ולא הופיעו בפני וועד הערר. וכי המכתב נשלח כי לוודא מה עמדתם התובעים וכדי לקצר את 30 הימים שבתום התקופה מונפק היתר הבנייה. סופו של יום החליטו הוועדות לקבל את הרוב המכריע של בקשות ההקלה.

9. הנתבעות הכחישו כי המכתבים או מי מהם מהווים איום על התובעים וכן הם הכחישו את הנטען באותה פגישה שהוזכרה על ידי התובעים לרבות תוכנה של הפגישה. מטרת הפגישה הייתה להציג בפניהם את דגם הפרויקט ולהסביר להם כי ההקלות המבוקשות אינם פוגעות בצביון המושבה או בשכונה ביחס לתוכניות המתאר.

10. כמו כן הכחישו הנתבעות כי נבנתה קומה שמינית או כי הם מנעו מהתובעים להגיש ערר. נטען כי מדובר בפרויקט שהתוכניות לגביו הוגשו לפני עשרות שנים ואין כל אמת לטענות התובעים. התובעים גם ניהלו תביעות נוספות בגין לשון הרע מול ראש המועצה. בסיום נטען כי התובעים לא הוכיחו כל נזק שנגרם להם ועל כן יש לדחות את תביעתם.

11. הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם. הסיכומים הוגשו ועת להכריע במחלוקת.

12. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ובמכתבים ובתצהירים שצורפו, לאחר שלקחתי בחשבון את הדרך והסגנון שבה פעלו הנתבעות בידען כי מדובר בחברי מועצה, עובדי ציבור, שמטרת התנגדותם לתוכניות/בקשות ההקלה היא בראש ובראשונה, שמירה על האינטרסים הציבוריים, וטוב שישנם נציגי ציבור שכאלה; בשים לב להבדל הדק הקיים לעיתים בין המותר לפיו צד מתרה בצד שכנגד בנקיטת הליכים משפטיים, כטענת הנתבעים, לבין הדבר האסור והוא העברת "מסרים" הכוללים בחובם איומים שנועדו להטיל מורא ופחד על הצד שכנגד כדי ל"שכנעו" בדרך זו לנקוט או לחדול מפעולה חוקית כלשהי (השוו למשל; עלע 13/88 הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד בת"א יפו נ' גלעד בניאל פ"ד מה (4) עמ' 68); לאור קנה המידה הקבוע בדין בנוגע לפיצויי ללא הוכחת נזק מצד אחד ולנוכח העובדה כי הצדדים הסכימו לפסיקה על דרך הפשרה, כאשר כל צד שומר על טענותיו - הנני פוסק לכל אחד מהתובעים סך של 30,000 ₪. בסה"כ ישלמו הנתבעות לתובעים סך של 60,000 ₪.

13. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 60,000 ₪. כמו כן הנני מחייבם בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל (כולל חלק יחסי מהאגרה) בסך 9,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.