1. לפני תביעת התובע, מר מוחמד עוסמאן, להכיר בפגיעה בעינו, לה הוא טוען, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.
2. תביעת התובע נדחתה במכתב הנתבע מיום 3/9/08, מן הטעם שלא הוכח שלתובע נגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.
3. מכאן התביעה שלפנינו.

אלה העובדות החשובות לענייננו:

1. התובע הועסק בתקופה הרלוונטית ע"י חברת "מוני חברה לבניה ופיתוח בע"מ" בעכו, כפועל.
2. לגרסת התובע, בתאריך 21/3/08, יום שישי, עת היה במקום העבודה אירע לו אירוע תאונתי, וכך ציין בתצהירו:

"ביום 21/3/08 נפגעתי בזמן עבודתי בחברת 'מוני חברה לבניה ופיתוח בע"מ' בעכו, אזור תעשיה שכן בזמן עבודתי עם דיסק לחיתוך, גוף זר נכנס לעין שמאל...

ואכן, ובאותו יום (21/3/08) פניתי לרופא מאג'ד בדארנה, מומחה ברפואת עיניים......." (ר' סעיפים 3-4 לתצהיר התובע, מוצג ת/1).

בעדותו ציין התובע:

"עבדנו בפירוק עצים וברזלים וברגע אחד נכנס לי גוף זר לעין שמאל. התחיל לרדת לי דמעות מהעין והיה אדום בעין. סבלתי חצי שעה והלכנו הביתה." (ר' עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 10-9).

1. לגרסת התובע, האירוע התרחש בסמוך לשעה 10:30 בבקר והוא הלך הביתה בשעה 11:00 לערך (ראה עדות התובע וכן התביעה שהגיש לנתבע, בה ציין כי האירוע התרחש בשעה 10:30 בבקר וכי לאחריו סיים לעבוד – מוצג נ/1).
2. באותו היום, 21/3/08, פנה התובע לרופא עיניים, ד"ר מאג'ד בדארנה ואובחן כסובל מגוף זר בקרנית עין שמאל. עם זאת, בעדותו הייתה סתירה לגבי השעה בה ראה את הרופא לראשונה. במקום אחד העיד התובע כדלקמן:

"ש. מתי פעם ראשונה ראית רופא אחרי מה שקרה לך?

ת. באותו יום בערב. הלכתי אליו הביתה יש לו מרפאה בבית ושמו ד"ר בדארנה מג'ד. אני סיפרתי לו מה קרה לי. סיפרתי לו גם שזה קרה בעבודה" (ההדגשה שלי, מ.א.ח.; ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 20-18).

כאשר נשאל מדוע לא הלך לטיפול רפואי מיד לאחר ששב מהעבודה השיב:

"ת. חזרתי הביתה והגעתי בשעה 12:00- 12:30 ולקחו אותי לקופת חולים ואז הרופא כבר לא היה. ואז נסעתי אליו הביתה והגעתי אליו בסביבות השעה 13:00.

ש. אמרת שהיית אצלו בלילה.

ת. הלכתי אליו בצהריים וחזרתי עוד פעם בלילה כשהיו לי כאבים.

ש. למה באת אליו פעמיים?

ת. כי היו לי כאבים. בצהרים ראיתי את הרופא בבית והוא הוציא לי גוף זר מהעין ונתן לי טיפות." (ההדגשה שלי, מ.א.ח.; ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 25 עד עמ' 4 ש' 3).

1. לבית הדין לא הוגשה כל תעודה רפואית מיום האירוע, 21/3/08, והתעודה המוקדמת ביותר היא מתאריך 23/3/08, יומיים לאחר האירוע. בתעודה זו, של קופת חולים, החתומה ע"י ד"ר מאג'ד בדארנה, לא צוין דבר על כך שמדובר בתאונת עבודה ובראש המסמך מצוין כי מדובר ב"ביקור רגיל". במועד זה, הרופא נתן לתובע אישור מחלה למספר ימים ולא לימי אי כושר (ר' נספח ב' לתצהיר התובע).

עם זאת, על גבי התעודה מיום 23/3/08 רשם ד"ר בדארנה בכתב יד תכתובת שנכתבה במועד מאוחר יותר, וזו לשונה:

"הנני מאשר בזה שהנ"ל הגיע ב- 21/3/08 וקיבל טיפול רפואי ראשוני בלילה כאשר המרפאה לא היתה פתוחה והוזמן להמשך טיפול ב- 23/3/08 במרפאה עקב גוף זר בעין שמאל" (ההדגשה שלי, מ.א.ח.; ר' נספח ב' לתצהיר התובע).

1. בתאריך 29/3/08 אושפז התובע בבית החולים בנהריה למשך ארבעה ימים, עד לתאריך 2/4/08. בתעודת סיכום האשפוז נרשם כדלהלן:

"מחלה נוכחית:

לדבריו, שבוע טרם קבלתו, בזמן שעבד עם דיסק בביתו, חש גוף זר חודר לעינו השמאלית. פנה לרופא עיניים שהוציא גוף זר מקרנית והחל טיפול אנטיביוטי מקומי בטיפות ובמשחה, לא יודע איזה, ללא הטבה. מתלונן על כאבים....

מהלך האשפוז ודיון:

....... ביום שחרורו שינוי גירסא. לדבריו התאונה קרתה בזמן עבודה בדיסק במקום עבודתו ולא בביתו כפי שמסר ביום קבלתו." (ר' נספח ד' לתצהיר התובע; ההדגשות שלי, מ.א.ח.).

1. מהאמור עולה כי חרף העובדה שביום אשפוזו בבית החולים מסר התובע כי נפצע בעת שעבד עם דיסק בביתו, הרי שביום שחרורו שינה את גרסתו ומסר לצוות המטפל כי הדבר אירע במקום העבודה.
2. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה הוצאה לתובע רק ביום 11/4/08, דהיינו כעשרים ימים לאחר האירוע הנטען. בתעודה נכתב כי עקב הפגיעה, התובע אינו מסוגל לעבוד בתאריכים 22/3/08 – 11/4/08. תעודה רפואית נוספת לנפגע לעבודה הוצאה ביום 14/4/08 לתקופה מ- 12/4/08 – 19/4/08. יצוין כי תעודה נוספת הוצאה ביום 11/7/08 לתקופה מ- 21/3/08 – 23/3/08, למרות שהיומיים האחרונים כבר כלולים בתעודה הראשונה (ר' נספחים ג', ה' לתצהיר התובע).

עיקר טענות התובע

1. לנוכח פטירת המעסיק, אין לתת כל משקל להודעתו של המעסיק לפני חוקר הנתבע, משום שלא התאפשר לתובע "לתקוף" את אותה הודעה.
2. עדות התובע היתה אמינה וקוהרנטית ויש לאמצה. כך היה הדבר גם לגבי העדים שהעידו מטעם התובע, אשר היו עדים לאירוע ותמכו בעדות התובע.
3. עדות התובע נתמכת בתכתובת שכתב ד"ר מאגד בדארנה על גבי המסמך הרפואי מיום 23/3/08.
4. יש לאמץ את גרסת התובע לפיה נפלה טעות ברישומי בית החולים כי נפגע בביתו, והדבר אף תוקן בתעודת סיכום האשפוז.
5. לאור כל זאת, הוכיח התובע כי אירע לו אירוע תאונתי ויש מקום למנות מומחה רפואי.

עיקר טענות הנתבע

1. התובע לא הוכיח כי ביום 21/3/08 אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.
2. מכרטיסו הרפואי של התובע עולה, כי ביום 23/3/08, הוא פנה לטיפול רפואי בעין בקופת חולים אך לא צוין בתעודה מיום זה דבר על תאונה בעבודה. לאור זאת, ניתנו לתובע אישורי מחלה ע"י הרופא ולא תעודות אי כושר לעבודה. אף במסמך הרפואי של בית החולים צוין כי בתחילה מסר שנפגע בביתו ורק ביום השחרור שינה גרסתו. לאור המשקל הרב שיש ליחס לאנמנזה, הרי שיש בתעודות הרפואיות כדי לפגוע בגרסת התובע.
3. התובע לא זימן למתן עדות את מנהל העבודה פתחי שחאדה אשר לטענתו סיפר לו על אירוע התאונה, בסמוך להתרחשותו. העדים שהעידו מטעם התובע מקורבים אליו והם בעלי אינטרס. כמו כן, הם פוטרו מעבודה זו.
4. לתובע ניתנו שתי תעודות רפואיות ראשונות לנפגע בעבודה, האחת ביום 11/4/08 והשניה ביום 11/7/08 בהן צוינו תקופות אי כושר שונות ואבחנות שונות, דבר שהינו תמוה. מה גם שע"פ הודעת המעסיק לחוקר הנתבע, התובע עבד בחלק מהימים שנרשמו כימי אי כושר. מכאן, שלפי סעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי אין התובע זכאי בכל מקרה לדמי פגיעה בתקופה בה עבד.
5. לחילופין טוען הנתבע, כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה והפגיעה הנטענת, כי הפגיעה נובעת ממצב תחלואתי וכי השפעת העבודה על הפגיעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים בנוסף. כך גם אין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין תקופות אי הכושר והעבודה.

דיון והכרעה

1. יאמר כבר עתה כי עדותו של התובע לא נמצאה מהימנה בעיני, משהיא אינה עולה בקנה אחד עם יתר הראיות ובראש ובראשונה עם המסמכים הרפואיים. כמו כן, בגרסת התובע עצמה נמצאו סתירות מהותיות וכן נמצאו סתירות בין עדויות העדים שהעידו מטעם התובע.
2. התובע העיד כי האירוע התרחש בעבודה, בסמוך לשעה 10:30 בבקר וכי בשעות הצהריים, בסמוך לשובו הביתה, כבר פנה לטיפול רפואי אצל ד"ר בדארנה. עם זאת, התובע לא הציג כל תעודה רפואית מיום 21/3/08 משעות הצהריים המאששת גרסה זו.

להיפך – מהתכתובת של ד"ר בדארנה, אשר נרשמה לבקשת התובע בדיעבד, עולה כי התובע הגיע בתאריך 21/3/08 בלילה, ולא בצהריים, ורק בלילה קיבל טיפול ראשוני בעינו. תכתובת זו מתיישבת עם המסקנה כי אירוע הפגיעה אירע בשעות הערב או הלילה, כאשר אין מחלוקת כי בשעות הערב התובע לא היה בעבודה. כך גם באשר לסוג הפגיעה – ברי שלא ניתן לתפקד עם גוף זר בעין למשך שעות רבות – משכך אין זה סביר שהתובע ימתין משעה 10:30 בבקר עד לשעות הערב או הלילה, עד שיפנה לטיפול ראשוני.

לא זו אף זו, בעדות התובע נמצאו סתירות לגבי השעה בה ראה לראשונה את ד"ר בדארנה, כאשר בתחילה העיד שראה אותו רק בלילה ורק בהמשך עדותו, משעומת עם פער הזמנים בין הפגיעה ובין הפניה הראשונה לטיפול, טען כי כבר בצהריים היה אצל הרופא. סתירה זו כמו גם העובדה שד"ר בדארנה עצמו ציין שהטיפול הראשוני היה בלילה, מוסיפות לחוסר מהימנות גרסת התובע בדבר אירוע בעבודה.

בהקשר זה נוסיף כי בתביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע לנתבע צוין על ידו שקיבל טיפול רפואי לראשונה רק בתאריך 22/3/08, ואף זאת בסתירה לגרסאותיו האחרות (ראה מוצג נ/1, סעיף ד').

1. גם בתעודה הרפואית מיום 23/3/08 לא נרשם דבר לגבי אירוע בעבודה, והביקור סווג כ"ביקור רגיל". הגם שהתובע העיד, כי אמר לד"ר בדארנה כבר ביום האירוע שמדובר בתאונת עבודה, הרי שהדבר נעדר מהתעודות הרפואיות והרופא אף לא זומן לעדות על מנת להסביר את הפער הנטען על ידי התובע בין מה שמסר לו, לבין מה שנכתב.
2. האנמנזה שמסר התובע בבית החולים, בתאריך 29/3/08, לפיה האירוע התרחש בביתו, עולה בקנה אחד כל האמור לעיל. בכל הנוגע לפשר שינוי גרסתו בבית החולים, ניסה התובע להסביר סתירה זו בעדותו:

"ש. בבית חולים נהריה אמרת בהתחלה כי מה שקרה לך קרה בבית.

ת. אני בבית חולים נהריה לא סיפרתי כלום. בן דוד שלי לקח אותי לבי"ח בשעות הערב. היתה לי דלקת חזקה בעין והיו לי כאבי ראש. מיד הכניסו אותי בבית החולים לרופא ואני לא אמרתי כלום. אני לקחתי הפניה והלכתי לבית החולים.

ש. למה כתוב בבית החולים שזה קרה לך בבית?

ת. אני לא יודע. אני לא אמרתי כלום. לא שאלו אותי איך זה קרה. הכניסו אותי לרופא ולא שאלו אותי מה קרה. אני נתתי את ההפניה והכניסו אותי". (ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 26-19).

גרסה זו של התובע, כי לא התבקש למסור בבית החולים מה אירע לו או כי רשמו דבר שלא נאמר, אינה סבירה, מה גם שלא נטען, שהוא לא היה בהכרה או לא יכל לדבר. על פי הפסיקה, כאשר נידרש בית הדין לקבוע עובדות ולהסיק מסקנות מהעובדות, הרי שההיזקקות לרישומי בית החולים, באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שהרישומים הרפואיים מהימנים ומדוייקים (ר' דב"ע מב/ 0-160 אלי אבוערב – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 281). כמו כן, התובע לא הזמין לעדות את בן דודו שלקח אותו לבית החולים והיה נוכח בסיטואציה וכן לא הזמין מי מהרופאים מבית החולים אשר לטענתו שגו בכתיבת האנמנזה.

הנה כי כן, הפעם הראשונה בה מסר התובע למי מהצוותים הרפואיים השונים שטיפלו בו, כי מדובר בתאונת עבודה, הייתה רק בתאריך 2/4/08, בסמוך לשחרורו מבית החולים – ויותר מעשרה ימים לאחר יום הפגיעה.

ההלכה בדבר חשיבותה של אנמנזה עוברת כחוט השני בפסיקה, בה נקבע כי - "יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בביה"ח ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון" (ר' דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349). לאור זאת, יש לתת משנה תוקף לדברים שמסר התובע מיד עם אשפוזו, מתוך רצון לקבל טיפול נכון, ויש להעדיף את גרסתו הראשונה, כי מדובר באירוע שאירע בביתו ולא במקום העבודה, על פני גרסתו המאוחרת והכבושה. הדבר אף מתיישב עם התעודות של ד"ר בדארנה ומקופת החולים שקדמו לאשפוז, שם אין כל זכר לתאונת עבודה.

1. מטעם התובע העידו העדים יאסר עותמאן ועומר שחאדה, אשר עבדו עם התובע ואשר על פי עדותם נכחו בעת שנפצע בעבודה. יצוין, כי השניים כבר לא עובדים באותו מקום עבודה והעד שחאדה אף העיד כי לטענתו המעסיק גזל ממנו כספים.

העד עותמאן העיד כי בשעה 10:30 לערך קיבל התובע מכה בעין מהדיסק, מהשבבים של הברזל, והעין דמעה והייתה אדומה. הוא העיד כי השלשה הפסיקו לעבוד בשעה 11:30-12:00 לערך והלכו הביתה, באשר אז סיימו את העבודה שנדרשו לבצע. על פי עדותו, שלושתם נסעו יחד הביתה אם כי הם לא לקחו את התובע לטיפול רפואי, אלא כל אחד פנה לביתו (ר' ע' 5-6 לפרוטוקול).

העד שחאדה מסר גרסה דומה לגבי התרחשות האירוע, אם כי בשונה מעדותו של עותמאן, שחאדה, מסר כי הם עזבו את המקום מיד לאחר האירוע, בשל מה שקרה לתובע (בשעות 10:00-10:30), ולא סיימו את העבודה באותו יום. לגרסתו, הוא ועותמאן הגיעו למחרת למקום (יום שבת) וסיימו את העבודה. יצוין, כי גם שחאדה העיד כי לא לקחו את התובע לטיפול רפואי (ר' עמ' 6-7 לפרוטוקול).

הסתירה בין שני העדים לגבי נסיבות סיום העבודה בתאריך 21/3/08, השעה בה עזבו את המקום והשאלה אם סיימו את העבודה שנדרשו או לא - מצביעה על חוסר מהימנותם. כמו כן, אם אירוע הפגיעה אכן היה מתרחש בעבודה, היה מתבקש, כי מיד עם עזיבת העבודה יסיעו העדים את התובע לטיפול רפואי לנוכח חומרת הפגיעה. זאת במיוחד לנוכח עדותו של שחאדה, כי הם עזבו את המקום בטרם עת בשל האירוע ועל כן לא ברור מדוע מיהרו לעזוב אם לא לצורך פנייה לטיפול רפואי. העובדה כי כל אחד פנה לביתו, כבשיגרה, מחזקת את המסקנה לפיה לא אירע לתובע כל אירוע בעבודה והפגיעה נגרמה בערב, עת שהה בביתו.

1. בעדותו וכן בתביעה שהגיש לנתבע, ציין התובע כי ביום האירוע מסר הודעה על אשר התרחש לפתחי שחאדה, מנהל העבודה (ר' מוצג נ/1 וכן עמ' 3 לפרוטוקול ש' 4). עם זאת, התובע לא זימן ולא ביקש לזמן את מנהל העבודה, זאת למרות שהיה בעדותו כדי לשפוך אור על נקודה משמעותית למחלוקת – והיא האם אכן התובע נפצע בעבודה והודיע על כך בסמוך לפציעתו למנהל העבודה, וברי כי היה בכך כדי לחזק את עדותו של התובע. לנוכח זאת, הימנעותו של התובע מלהביא ראיה רלוונטית ומהותית למחלוקת, נזקפת לחובתו, ובעניין זה נקבע בפסיקה:

"... כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."

(ר' ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה(1) 736, 760; ע"ע 380/09 וסילבסקי - ריויירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ, ניתן ביום 17/10/10; פסקה 10 לפסק הדין).

1. יצוין, כי לא מצאנו מקום להתייחס להודעת המעסיק בפני חוקר הנתבע ולדברים שכתב בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (נספח א' לתצהיר התובע), משהמעסיק לא העיד לפנינו נוכח פטירתו. מכל מקום מהראיות עולה כי המעסיק ממילא לא היה עד ראיה לאירוע. בכל הנוגע לדברים שמסר המעסיק על כך שבימים שלאחר הפגיעה, התובע הגיע לעבודה (זאת בניגוד לעדות התובע), הרי משמצאנו כי יש מקום לדחות את גרסת התובע לגבי עצם התרחשות אירוע בעבודה, איננו נדרשים להכריע בשאלה האם התובע עבד בימי אי הכושר.

סוף דבר

1. בשים לב לאמור לעיל - התובע לא השכיל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי בעבודה ביום 21/3/08 - משכך התביעה נדחית.
2. אין צו להוצאות.
3. הדיון התנהל במותב חסר, משנציג הציבור מר יצחק אשכנזי, שהוזמן לא התייצב ובאשר לנציג הציבור מר חיים וינר, הלה אמנם התייצב, ברם הלך לפני שישיבת ההוכחות החלה.
4. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז בניסן תשע"ג, (27 במרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.