1. מבוא
2. לפניי תביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בגין שתי תאונות דרכים.

התאונה הראשונה ארעה ביום 15.1.02, בתאונה זו רכב התובע במסגרת עבודתו על קטנוע ברח' מבצע קדש ברמת-גן, תוך כדי רכיבה נפגע התובע מרכב צד ג' שפגע בקטנוע מאחור, כתוצאה מכך הוא עף והתגלגל על הכביש עד שנעצר (להלן: "התאונה הראשונה"). כתוצאה מהתאונה הראשונה, נחבל התובע בצווארו, כתפיו, גבו ובברכיו.

1. התאונה השנייה מיום 30.12.09, בתאונה זו רכב התובע על קטנוע בסמוך לצומת תל-חנן, הבחין התובע ברכב תקול  בנתיב השמאלי ובנהגת שעמדה בשולי הדרך ממררת בבכי. התובע עצר על מנת לעזור לנהגת והעמיד את הקטנוע במסלול השמאלי על מנת להאיר עם פנס הקטנוע את תא המטען של הרכב התקול. בעוד התובע מחפש בתא המטען של הרכב התקול את משולש האזהרה, נשמעה חריקת בלמים, רכב חולף פגע בקטנוע אשר פגע בתובע ובנהגת הרכב התקול (להלן: "התאונה השנייה"). כתוצאה מתאונה זו נחבל התובע קשה בשתי רגליו.
2. שתי התאונות אירעו לתובע על ציר זמן של 7 שנים, כאשר התאונה השנייה ארעה לאחר שיקומו של התובע מהתאונה הראשונה, והנזק מהתאונה השנייה, כפי שנראה להלן, גבוה לאין ערוך מהתאונה הראשונה ולכאורה "נבלע" הנזק של התאונה הראשונה בתאונה השנייה, מאחר ומדובר בפגיעה שונה (ברך בתאונה הראשונה ושתי ירכיים בתאונה השנייה), יש מקום לעשות הפרדה בפסק הדין ולחשב את נזקי התובע לכל תאונה בנפרד.
3. התאונה הראשונה מיום 15.1.02
4. התובע יליד 16.1.67 היה כבן 35 במועד התאונה וכיום כבן 52. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבי"ח איכילוב בת"א, שם נבדק ושוחרר לביתו עם המלצות לשימוש בנוגדי כאבים והמשך מעקב רפואי אורתופדי בקופ"ח. לתובע נקבעה תקופת אי כושר ממועד התאונה ועד 13.5.02.
5. התובע עבר מספר סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, אשר בסופן חל שיפור בטווחי התנועה הצוואריים אך ללא הטבה משמעותית בברך. גם בשנת 2003 ו-2004, ביצע התובע מספר סדרות של טיפולי פיזיותרפיה.
6. הנכות הרפואית והתפקודית בתאונה הראשונה
7. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע פנה למל"ל למיצוי זכויותיו. המל"ל קבע נכויות זמניות של אי כושר מלא עד ליום 16.7.02 (כחצי שנה), וכן נכות זמנית חלקית בשיעור של 20% במשך שישה חודשים נוספים, ונכות זמנית בשיעור של 10% במשך שישה חודשים נוספים לאחר מכן.
8. וועדה רפואית הראשונה של המל"ל קבעה כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה בקשר עם אירוע תאונה. התובע ערער על קביעה זו, ובסוף שנת 2006 בוועדה רפואית חוזרת של התובע נקבעה נכות של 10% לצמיתות בגין הפגיעה בברך.
9. נכות זו שנקבעה ע"י המל"ל מהווה נכות על פי דין כהגדרתה בסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד. לאחר ערעור של התובע, הפעילה הוועדה את תקנה 15 במלואה והתובע החל לקבל שיקום מקצועי על חשבון המל"ל בשנת 2007.
10. לטענת התובע, לא בכדי הופעלה תקנה 15 בעניינו מאחר ולא יכול היה לשוב לעבוד על קטנוע ולבצע הליכות ממושכות או לעלות ולרדת מדרגות רבות, פעולות בסיסיות הנדרשות ממשלח ידו כשליח עובר לתאונה. התובע היה באי כושר מוחלט עד לחודש יולי 2002, ממועד זה קיבל דמי אבטלה עד ינואר 2003.
11. עוד לטענת התובע, בהיעדר הכשרה מקצועית, ואף בהיעדר תעודת בגרות מלאה, ועד להכרה סופית בנכותו ומתן שיקום מקצועי על חשבון המל"ל, נאלץ התובע לעבוד בעבודות מזדמנות.
12. ב"כ התובע בכתב סיכומיו איננו טוען לגבי הנכות התפקודית אלא לגבי הפסד שכרו בפועל של התובע מאז התאונה הראשונה ועד שעבר הכשרה מקצועית ע"י המל"ל. בכל אותה תקופה, נטען כי התובע היה מנוע פיזית מלשוב לעבודתו כשליח במקום עבודתו הקודם ולפיכך פוטר. משאיבד את משלח ידו, לא היתה לו כל ברירה אלא לעבוד בעבודות מזדמנות לא מקצועיות עד אשר עבר את השיקום המקצועי במסגרת המל"ל. את חישוב הפסד השכר לעתיד חישב ב"כ התובע על פי נכות של 10%.
13. לטענת הנתבעת אין כל היגיון בטענות התובע, נכות מזערית של 10% בברך איננה סיבה שלא לעבוד. התובע לא צרף אישורי אי כושר מעבר למה שנקבע ע"י המל"ל, רישיון הנהיגה שלו לא נשלל, התובע לא פנה לרופא תעסוקתי אשר פסל את משלח ידו כשליח, והחמור מכל התובע לא דיווח לביהמ"ש ולא לוועדות המל"ל על כי פוטר ביום התאונה וללא קשר לתאונה.
14. מעיון במכתב הפיטורין אשר צורף לתיק המל"ל – ענף אבטלה (המכתב צורף שנית לסיכומי ב"כ נתבעת 1), עולה כי המכתב הודפס ביום 15.1.02 הוא מועד התאונה. כמו כן, במכתב צוין כי בהמשך לשיחה שנערכה באותו יום הודע לתובע על פיטוריו ועל סיום יחסי עבודה באותו יום. התובע מצהיר בסעיף ל"ג בתצהיר עדות ראשית, "כי עקב פגיעתי איבדתי את עבודתי", ואולם היה מקום לציין ולפרט את האמת כי פיטורי התובע ממקום עבודתו כשליח היו ללא קשר לתאונה ולא בעקבות התאונה והפגיעה, ואלה נעשו ביום התאונה בעקבות שיחה שהיתה עם מעבידו, יש להניח לפני התאונה. פרט זה איננו פרט של מה בכך. הפעלת תקנה 15 הופעלה בין היתר מחמת העובדה שהתובע איננו יכול לחזור למשלח ידו עובר לתאונה.
15. התובע לא הראה במהלך עדותו והראיות שהוגשו מטעמו, כי עשה ניסיון כלשהו לחזור לעבודתו הקודמת כשליח ללא הצלחה. התובע עצמו מודה הן בתצהירו והן בכתב סיכומיו כי לא עבר מעולם הכשרה מקצועית, לא למד מעולם לימודים אקדמאיים ורק בשנת 2000 השלים 12 שנות לימוד. לפיכך, נאלץ לעבוד בעבודות זמניות ולא מקצועיות הדורשות הכשרה מיוחדת. התובע לא פנה לרופא תעסוקתי אשר יבדוק את מצבו הרפואי ויחווה דעתו באשר לסוג העבודה ושעות העבודה שיכול התובע לעבוד. התובע נשאל על כך בחקירה נגדית בעמ' 42 לפרו' כדלקמן:

"ש. מי קבע שאתה לא יכול לרכב על רכב דו גלגלי בשנת 2002?

ת.  אורתופדיים מכובדים.

ש. תראה לי מסמכים, אני השקעתי על כל המסמכים ואין מסמך אחד שאומר שאתה לא יכול לחזור להיות שליח?

ת. תעבירי לי את התיק ואני אראה לך מסמך שאני לא יכול לרכב על רכב דו גלגלי אחרי התאונה. אני מפנה למסמך של ד"ר גנדי שיש לי קשיים בכיפוף ובתנועות בצוואר, הוא כתב קושי במצבו, רכיבה על אופניים. יש פה את המעקב של טיפולי פיזיותרפיה. אני רואה שיש עוד מסמך של ד"ר יודקביץ גנדי מה-26.6.02 (התובע צועק לעבר עו"ד חודיאק)...הומלץ להימנע מנסיעה באופנוע.

ש. אחרי שקיבלת את ההמלצות האלה מד"ר גנדי, פנית לרופא תעסוקתי?

ת. לא פניתי לרופא תעסוקתי".

1. מעיון באישורים הרפואיים אליו הפנה התובע נמצא "שלא כצעקתה", ד"ר גנדי אורתופד מקופ"ח לא כתב באישור הרפואי כי יש להימנע מנסיעה באופנוע לצמיתות. באישור הרפואי מ-12.6.02 נכתב על ידי הרופא כדלקמן:

"לדעתי יש קושי בעבודה על אופניים (אופנועה)

עוד סוף חודש".

(כך מופיעות הטעויות במקור).

1. באישור הרפואי מיום 26.6.02 אליו הפנה התובע בחקירתו , ציין ד"ר גנדי כדלקמן:

"מומלץ להימנע מנסיעות באופנוע עוד חודש".

1.  יש לזכור, כי אישורים אלה הוצאו באמצע שנת 2002 כחצי שנה ממועד התאונה שאז אכן התובע היה בתקופת אי כושר. התובע לא יכול להצביע על אישורים רפואיים והמלצות להימנע מנסיעה באופנוע בתקופה מאוחרת יותר לאחר תקופת אי הכושר. תקופת אי הכושר המלא כזכור הסתיימה בחודש יולי 2002. זאת ועוד, הוועדה הראשונה של המל"ל מיום 26.7.05 קבעה באופן מפורש (ראה סעיף 24 בעמ' 3 מתוך 4), "אין מקום להפעיל תקנה 15, אין המגבלה מונעת ממנו להמשיך בעבודה", וזאת על אף שהוועדה קבעה באותה עת 10% נכות בגין הברך. בוועדת רשות מיום 3.12.06, התלונן התובע כי איננו מסוגל לנהוג על אופנוע בגלל כאבים ומאז התאונה הוא מחליף מקומות עבודה ולא מתמיד במקום אחד. על סמך עובדה זו כי התובע איננו עובד ברציפות במקום מסוים, נקבע כי התובע זקוק לסיוע ממחלקת שיקום ולפיכך הופעלה תקנה 15 במלואה.
2. עיננו הרואות כי התובע לא השכיל להמציא ראיה כלשהי, לא אישור וועדה רפואית, לא אישור רופא מקצועי – אורתופד, לא אישור רופא תעסוקתי, או אישור ממקום עבודה על כי התובע ניסה לעבוד כשליח ולא צלח, או כל אישור אובייקטיבי אחר אשר יכול לשכנע את ביהמ"ש מדוע היה צריך התובע להסתפק בעבודות זמניות חלקיות ביותר עד לקבלת ההכשרה המקצועית.
3. מסקנתי לאחר ששמעתי את התובע מעיד היא, כי התובע נמנע באופן מכוון מלהשתקם בעבודה רצופה כלשהי, וזאת עד אשר הסתיימו ההליכים בוועדות הערר השונות במל"ל ועד אשר זכה לקבל שיקום מקצועי והכשרה בקורס בניית אתרים באינטרנט על חשבון המל"ל. יש להניח, כי לו היה התובע משתלב בעבודה כלשהי באופן רציף, לא היתה מופעלת תקנה 15 ולא היה זוכה התובע לשיקום מקצועי בנכות נמוכה באופן יחסי.
4. משנשאל התובע בחקירה נגדית מדוע בעצם לא חזר משנת 2002 ועד 2008 לעבודה סדירה, השיב:

"ת. משנת 2002 לא מצאתי את עצמי עקב המגבלות והטיפולים הרפואיים ועקב זה שגם לא היה לי מקצוע ורצו לתת כל מיני עבודות פיזיות, ולא מצאתי את עצמי עד שעברתי שיקום. ובעקבות זה שעברתי שיקום, איך שהוא לקחתי קורס, אז איך שהוא נלחמתי כדי להתברג במקום כדי לעבוד ולא לעבוד חודש חודשיים במקום זמני אלא לעבוד במקום קבוע".

(עמ' 42 לפרו' ש' 8-12).

1. לטעמי, זו היתה כוונתו של התובע מלכתחילה לעבור הכשרה ולרכוש מקצוע כאשר המל"ל הוא זה שיישא בעלות הקורס, ולפיכך עשה התובע הכל על מנת שהמל"ל יכיר הן בנכותו הרפואית והן בנכותו התפקודית ויציע לו שיקום מקצועי בהתאם. משנשאל התובע בחקירה נגדית מדוע המתין עד שנת 2007 לעשות קורס שיכשיר אותו מקצועית, השיב בעמ' 44 ש' 11- 14:

"כי לא נתנו לי לפני זה לעשות את הקורס. אם את מדברת על המל"ל, הם לא נתנו לי וגם לא היה באפשרותי לעשות את הקורס באופן פרטי וגם אף אחד לא כיוון אותי, וגם בגלל התאונה היינו במצב כלכלי לא טוב כמה שנים, וגרושתי פרנסה אותי עם שני ילדים ואח"כ עם שלושה".

1. על אופן התנהלותו של התובע לאחר התאונה, ניתן ללמוד גם מהתנהלותו לאחר התאונה השנייה. התאונה השנייה היתה דרמטית וקשה הרבה יותר מהתאונה הראשונה, נקבעו בגינה נכויות גבוהות יותר, השיקום היה ארוך יותר, ובכל זאת התובע חזר לעבוד בהכשרתו באופן רציף וקבוע עד היום, משמע התובע לא נמנע מלשוב לעבודה עקב מגבלותיו. נהפוך הוא, כפי שמעיד התובע על עצמו: "אני נלחמתי לחזור לעבודה עם שתי קביים ואני לא רואה את עצמי יושב בבית או בחוף הים". (עמ' 40 ש' 28).

ואם זו היתה המוטיבציה של התובע לחזור על אף הקשיים המרובים ועם שתי קביים למקום עבודתו לאחר התאונה השנייה, מה מנע מהתובע לחזור לעבודה סדירה אחר התאונה הראשונה, שם נקבעו לאחר ערעור 10% נכות בלבד?

1. ב"כ התובע בכתב סיכומיו (למרבה הצער ב"כ התובע לא מציין מספרי עמודים ולא מספרי סעיפים), מציין כי ההליכים בוועדות הרפואיות של המל"ל ובבית הדין לעבודה ארכו כ-4 שנים, בשל התנהלות בעייתית מאוד של המל"ל שהצריכה פסילת וועדות וערעורים חוזרים לבית הדין לעבודה, עד שבסופו של דבר נקבעה לתובע נכות צמיתה וגם זכות לשיקום ע"י המל"ל.

צא ולמד, לתובע היה אינטרס מובהק להמשיך במאבקו מול וועדות המל"ל להכיר בכך כי הוא זכאי לשיקום מקצועי. אין ספק שהתובע קיבל ייעוץ והדרכה מקצועית מבא כוחו שייצג אותו בכל אותה תקופה, ולא מן הנמנע כי אי חזרתו לעבודה סדירה בין אם כשליח ובין אם בעבודה אחרת, נבעה מהרצון להצליח במאבקו מול וועדות המל"ל.

זאת ועוד, לא נעלם מעיניי כי התובע במהלך עדותו לשאלת ב"כ נתבעת 1 מדוע לא חזר לאמדוקס לאחר התאונה, לא השיב באופן ספונטני כי הוא פוטר ביום התאונה ולכן לא יכל לשוב לאותו מקום, ותחת זאת השיב תשובה שאיננה תואמת לעובדות במציאות כי לא היה לו תפקיד אחר באמדוקס לאחר התאונה וכי לא יכל לחזור להיות שליח (ראה עדותו בעמ' 42 מול ש' 17).

1. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי אין מקום לקבוע שהנכות התפקודית עקב התאונה הראשונה גבוהה מהנכות הרפואית, מדובר בנכות אורתופדית בשיעור של 10% בגין הברך, והנכות התפקודית זהה במקרה זה לנכות הרפואית.
2. הפסדי שכר לעבר ולעתיד בתאונה הראשונה
3. לטענת ב"כ התובע, יש לחשב את הפסדי שכרו של התובע בכל אותם שנים משנת 2002 מועד התאונה ועד התאונה השנייה בסוף 2009. לטענת התובע, עובר לתאונה הראשונה השתכר התובע שכר שנתי של 111,465 ₪ (על פי סיכום תלוש שכר דצמבר 2001), כלומר שכר ממוצע ברוטו 9,289 ₪ וכשהוא צמוד למדד היום סך של 12,055 ₪ ברוטו. כך יוצא, שקיים חסר של 723,581 ₪ סכום נומינאלי בהשוואה לשכר הממוצע בשנת 2001, וזאת מיום התאונה ועד שנת 2009 מועד התאונה השנייה.

כמו כן, טוען התובע כי גם לאחר שהחל לעבוד בחב' "מטריקס" עובר לתאונה השנייה, עדיין קיים פער בין שכרו זה לבין שכרו כשליח עובר לתאונה הראשונה. ב"כ התובע חישב הפסד זה לפי 1,200 ₪ לחודש, ומאז התאונה השנייה ועד היום ההפסד עומד על 137,311 ₪. לטענת ב"כ התובע, יש לפסוק את הפסדי ההשתכרות לעבר בגין התאונה הראשונה בסך 1,039,069 ₪, בגין נכות של 10%.

1. לטענת ב"כ הנתבעת, התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע פוצה ע"י המל"ל בתקופת אי הכושר, ומתום תקופה זו אין הצדקה לאי חזרה למעגל העבודה באופן מלא בנכות בשיעור 10%, ולפיכך יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 15,000 ₪.
2. מעיון בתלוש דצמבר 2001 עובר לתאונה הראשונה, הכנסות התובע היו 90,648 ₪ ברוטו וכן תשלומים בלתי קבועים בסך של 20,817 ₪, סך הכל 111,465 ₪ ברוטו בניכוי מס בסך 20,916 ₪, סך הכל נטו 90,549 ₪ נטו לשנה, ולחודש 7,545 ₪. סכום זה בהצמדה להיום הינו 10,565 ₪.
3. התובע היה באי כושר מלא עד יולי 2002, היינו 5.5 חודשים.

58,107 ₪ = 5.5 X 10,565 ₪

1. מיולי 2002 ועד ינואר 2003 קיבל התובע דמי אבטלה. מאחר ומכתב הפיטורין הוצא ביום התאונה לאחר שיחה שנערכה עם התובע ביום התאונה, יש להניח לפני פגיעתו, אני קובעת כי אין הפיטורין קשורים קשר כלשהו לתאונה, ולפיכך אין לנכות את דמי האבטלה ששולמו לתובע.
2. מינואר 2003 ועד מאי 2008 עת החל התובע לעבוד בחב' "מטריקס", חלפו 65 חודשים. בתקופה זו עבד התובע כאמור בעבודות זמניות שונות, לא שוכנעתי כי התובע לא יכל לחזור למעגל העבודה באופן רציף ובצורה מלאה, טיפוליו הרפואיים הסתכמו בכ-100 טיפולי פיזיותרפיה המתפרשים על פני 6 שנים, היינו כ-15 עד 20 טיפולים בשנה, אינני סבורה כי מדובר בטיפולים רפואיים המגבילים אדם בעבודתו, בנוסף בהתאם לאמור בפרק הנכות התפקודית, חלק מהמניע של התובע שלא לחזור לעבודה סדירה ולעבודתו הקודמת, היתה לצורך מיצוי ההליכים במל"ל לקבלת זכאות להכשרה מקצועית על חשבון המל"ל.
3. יחד עם זאת, אין להתעלם מההפסד הכלכלי באותן שנים שייתכן וחלקו נובע מהמצב הרפואי שנגרם עקב התאונה, ולפיכך יש לחשב את ההפסד על פי הנכות הרפואית שהינה גם הנכות התפקודית בשיעור של 10% משכרו עובר לתאונה. שכרו נטו עובר לתאונה 10,565 ₪ ולפיכך התחשיב הינו:

68,672 ₪ = חודש 65X 10% X 10,565 ₪

1. מתחילת עבודתו בחברת מטריקס ועד התאונה השנייה, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נוסף, שכרו בחברת מטריקס החל בערכים מעט נמוכים משכרו בחברת אמדוקס, ועם הזמן שכרו הלך ועלה מעבר לשכר הנטו אותו השתכר בחברת אמדוקס.
2. הסכום להפסד העבר כפי שחושב בסעיפים 31 ו-28 לעיל, מסתכם בסכום של 126,779 ₪ בתוספת הפרשי פנסיה בשיעור של 12% בסך של 15,213 ₪, ובסך הכל 141,992 ₪, בתוספת ריבית מאמצע תקופה בסך 157,810 ₪ ובמעוגל 158,000 ₪.
3. באשר להפסד שכרו בעתיד – ב"כ התובע מבקש לפסוק למרשו סכום אריתמטי מלא כשבסיס השכר הינו כפל וחצי מהשכר הממוצע במשק. כפי שיפורט בפרק הדן בתאונה השנייה, אינני סבורה שיש מקום לקבע את בסיס השכר על סכום זה, לא הוכח להנחת דעתי כי זהו פוטנציאל שכרו של התובע.

שכרו המצטבר האחרון הידוע בתלוש דצמבר 2017 הינו 201,892 ₪ לשנת 2017 בניכוי מס בסך 23,363 ₪, היינו 178,529 ₪ לשנה, ולחודש 14,877 ₪. לפיכך, הסכום האריתמטי כפי שטוען ב"כ התובע היה צריך להיות כ-215,000 ₪.

1. לטענת ב"כ הנתבעת, התאונה השנייה "בלעה" את נזקי התאונה הראשונה, ולכן אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין עתידו. חלפו כ- 17 שנים מאז התאונה, וכ-10 שנים מאז הוא עובד ברציפות במקום עבודתו האחרון, והיא הנותנת כי אין הוא צפוי להפסיד ולו שקל בעתיד.
2. התובע היום כבן 52 ולפניו עוד כ- 15 שנות עבודה, באשר לסיכויי פיטוריו של התובע ממקום עבודתו הנוכחי אתייחס בפרק הדן בתאונה השנייה, הגם שנכותו היא נמוכה באופן יחסי בשיעור של 10% בברך, ולכאורה "נבלעת" בנכויותיו הנוספות בשתי רגליו עקב התאונה השנייה, אין להתעלם מהמגבלה שיוצרת נכות זו לטענת התובע, וקיים אפוא סיכון כי התובע ייפלט ממקום עבודתו הנוכחי בטרם הגיעו לגיל הפנסיה ובמומו יתקשה במציאת עבודה חלופית. אכן, התובע עובד ברציפות 10 שנים במקום עבודתו הנוכחי, ואולם לא לעולם חוסן ויש לפסוק לתובע סכום גלובלי לעתיד המשקלל את הסיכון שמא ייפלט משוק העבודה ונכות זו הקשורה לתאונה הראשונה תקשה עליו או תמנע ממנו מציאת עבודה חלופית. אני מעריכה סיכון זה בסכום גלובלי הכולל גם את הפרשי הפנסיה בסך של 100,000 ₪.
3. סך הכל הפסד שכרו של התובע בעבר ובעתיד בגין התאונה הראשונה הינו: 258,000 ₪.

1. עזרת הזולת לעבר ועתיד בתאונה הראשונה
2. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, בחצי השנה הסמוכה לתאונה עת היה התובע באי כושר מלא נעזר ברעייתו שכיום גרושתו כמעט בכל דבר. לאחר מכן התחיל בהדרגה לסייע בעבודות הבית הקלות, ואולם עד היום מתקשה בהרמת חפצים כבדים, בעבודות הדרושות כיפוף או טיפוס על סולם. ב"כ התובע טוען לפיצוי לעבר ולעתיד בראש נזק זה בסכום גלובלי של 60,000 ₪.
3. לטענת הנתבעים, אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בראש נזק זה מאחר ולא העסיק עזרה עד לתאונה השנייה.
4. התובע נשאל בחקירה נגדית מדוע לא העסיק עזרה בשכר, והשיב:

"כי אמא שלי עזרה לי והייתי אז עוד נשוי וגרושתי עזרה כמה שיכול, הייתי נשוי ולא הייתי 100% שלא יכול לעבוד ולתפקד, היתה לי בעיה לעמוד על הרגל וללכת היה לי מאוד קשה, אבל לא הייתי עד כדי כך מוגבל שאני יכול לעמוד להרים יד, בכל זאת".

(עמ' 45 ש' 24-26).

1. לאור עדותו של התובע, כי לאחר התאונה הראשונה לא נזקק לעזרת צד ג' חיצונית והסתפק בעזרה של אמו וגרושתו, רעייתו דאז, ולאור תקופת אי הכושר שהסתיימה כעבור כ-5.5 חודשים ואי העסקת עזרה בשכר עד התאונה השנייה, יש מקום לפסוק סכום גלובלי בהתאם בסך של 15,000 ₪.
2. הוצאות רפואיות ונסיעות בתאונה הראשונה
3. התובע הצהיר (סעיפים נ"ד – נ"ז לתצהיר), כי כתוצאה מהתאונה נזקק להוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפולים רפואיים, הטיפולים עצמם ניתנו לו על חשבון המל"ל במסגרת היותו נפגע עבודה, אך אין המל"ל החזיר לו את הוצאות הנסיעה שלא בתחבורה ציבורית. התובע טוען בסעיף נ"ז לתצהירו אך ורק להוצאות נסיעה לטיפול רפואי והוצאות ניידות מוגברות, ללא הוצאות רפואיות אותן קיבל במסגרת המל"ל. התובע העריך את הוצאותיו בסכום של 50,000 ₪.
4. לטענת הנתבעים, אין מקום לפסוק הוצאות רפואיות כפי שאף התובע לא טען לכך בתצהירו, שכן הוצאותיו מכוסות ע"י המל"ל בהיותו נפגע עבודה, ובאשר להוצאות הנסיעה עליו היה לפנות למל"ל לקבל את החזרי נסיעותיו. התובע לא פנה לאף גורם לגבי בעיית ניידות, ובנסיבות אלו אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בראש נזק זה.
5. התובע עבר כ- 100 טיפולי פיזיותרפיה במהלך ששת השנים עד לתאונה השנייה, יש להניח כי נגרמו לתובע הוצאות נסיעה לצורך קבלת הטיפולים, לא תמיד אפשר להיעזר בתחבורה ציבורית שעה שהפגיעה היא פגיעה אורתופדית בברך, אני מאמינה לתובע כי לפחות בתקופה הסמוכה לתאונה היה לו קושי להתנייד בתחבורה ציבורית שעה שיש לעמוד לעיתים באוטובוס ולעיתים ללכת מרחק הליכה עד תחנת האוטובוס ו/או עד המרפאה, התובע צירף מספר קבלות על נסיעה במוניות.

אני מעריכה את הוצאות הנסיעה והניידות המוגברת בגין התאונה הראשונה בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

ז. כאב וסבל בתאונה הראשונה

45. כאב וסבל בגין 10% נכות ללא אשפוז – 25,851 ₪.

46. סך הכל נזקי התובע בגין התאונה הראשונה כדלקמן:    

1. שכר עבר   - 158,000 ₪
2. שכר עתיד         -                                 100,000 ₪
3. עזרת הזולת לעבר ועתיד -                 15,000 ₪
4. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד- 5,000 ₪
5. כאב וסבל                                 -             25,851 ₪ 

_____________

                                                  סה"כ        -           303,851 ₪

47. מסכום זה יש לבצע את הניכויים בגין התשלום התכוף ובגין תקבולי המל"ל למעט דמי אבטלה בסכום של 228,688 ₪ המפורט בסעיף 8 לסיכומי ב"כ הנתבעת 1.

48. הנתבעת 1 ("הפול") תשלם לתובע בגין התאונה הראשונה סכום כולל של 75,163 ₪ בתוספת שכ"ט כדין.

ז. התאונה השנייה מיום 30.12.09

49. התאונה השנייה היתה כאמור תאונה מורכבת ומשולבת במספר כלי רכב, הנתבעים היו חלוקים בשאלת החבות וסיכמו טענותיהם בכתב. שאלת החבות הוכרעה על ידי לאחר שעיינתי בטענות באי כח הצדדים בהחלטה מיום 6.5.12. בהחלטה זו קבעתי, כי חבות הנתבעים הן כלפי התובע והן כלפי הנפגעת הנוספת יהיו בחלקים שווים, היינו 'הפול' יישא ברבע מסכום הנזק, 'איילון' ברבע מהנזק ו'הראל' במחצית מהנזק.

50. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבי"ח אסף הרופא, שם הובחן כסובל מדפורמציה בירך שמאל ורוטציה בברך ימין. בצילומי רנטגן הובחן שבר דיסטאלי מרוסק של ירך שמאל ושבר סב – קפיטלי בצוואר הירך מימין. עוד באותו היום הובהל התובע לחדר ניתוח ועבר שחזור פתוח של השבר בירך ימין עם קיבוע פנימי, וכן עבר שחזור פתוח של השבר בירך שמאל עם החדרת מקבע פנימי.

51. התובע היה מאושפז בבי"ח אסף הרופא עד ליום 18.1.10, ולאחר מכן עבר לשיקום אורתופדי בבי"ח תל-השומר למשך כשלושה חודשים עד ליום 4.5.10. לטענת התובע, מאחר ולא יכל לשוב לדירתו המחולקת לשתי קומות עבר לכפר המכבייה ל-14 ימי 'אשפוז' נוספים במימון חב' הביטוח הפניקס במסגרת פוליסת ביטוח בריאות פרטית שהיתה לו. התובע מבקש לראות אף בימים אלה כימי אשפוז.

52.  התאונה לא הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה משתי סיבות, האחת מכיון שהיתה הפסקה בנסיעה בעת התאונה אשר לא היתה כרוכה במילוי חובותיו של התובע כלפי מעבידו אלא לצורך עזרה לנהגת. והשנייה, טרם תחילת הנסיעה על הקטנוע הסתובב התובע בחנויות התחנה המרכזית במשך כחצי שעה עד להפסקת הגשם ואז החל את נסיעתו בקטנוע (החלטת המל"ל הדוחה את תביעתו של התובע להכיר בו כנפגע עבודה צורפה כנספח י').

הנכות הרפואית והתפקודית

53. ביהמ"ש מינה מומחים רפואיים בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי. בתחום האורתופדי מונה ד"ר משה דרור ע"י כב' השופט שנהב ביום 2.11.10. המומחה בדק את התובע ביום 19.1.11. בעקבות עיכוב העברת התיעוד הרפואי חוות הדעת לא נערכה, ובהתאם להחלטתי בדק המומחה את התובע בשנית ביום 23.11.15.

54. תלונות התובע בינואר 2011 כשנה לאחר התאונה היו על כאבים במפרק הירך הימני ובירך שמאל המתגברים בקור ובשינויי מזג אוויר. כמו כן, התובע ציין כי לצורך ניידות הוא משתמש באופן קבוע ב"קו קנדי" (כך מופיע בחוות הדעת). בתלונות התובע בנוב' 2015, כ-5 שנים לאחר התאונה היו לו כאבים בכתפיים, בירכיים ובברכיים המתגברים בעלייה במדרגות. צוין כי הוא עדיין נזקק להליכה ב"קו קנדי" באופן קבוע. בבדיקתו בנוב' 2015, נמצא התובע מתהלך תוך צליעה על רגל שמאל עם ובלי השימוש ב"קו קנדי", בהליכה ללא הקו הליכתו אינה יציבה. בדיקת הברכיים והכתפיים היתה תקינה.

55. המומחה האורתופדי העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10% בגין מצב לאחר שבר של עצם הירך הימנית, ו-10% נוספים בגין מצב לאחר שבר של עצם הירך השמאלית. סך הכל נכותו האורתופדית בגין התאונה השנייה הינה 19%.

56. לטענת ב"כ התובע, המומחה לא התייחס לנכויות הזמניות שהיו לתובע וגם לא קבע לו נכויות בגין הקרעים בכתפיים, הוא לא התייחס לעובדה שהתובע סובל מאז התאונה מתסמונת כאב כרוני ומטופל בדרך קבע בקנביס רפואי ובהידרותרפיה. על אף טענות אלה, בחר ב"כ התובע שלא לזמן את המומחה לחקירה. יתרה מכך, ב"כ התובע לא ביקש למנות מומחה בתחום הכאב אשר יתייחס לקשר שבין הטיפול במרפאת הכאב והשימוש בקנביס רפואי לבין התאונה השנייה. יש לזכור, כי לתובע היו תחלואים נוספים לרבות נכות נפשית בגין תסמונת OCD שאיננה קשורה לתאונה, ואין לדעת לצורך מה בדיוק נרשמה תרופה זו לתובע ללא חקירת המומחה ודרישת התייחסותו לכך.

57. אינני מוצאת מקום שלא לקבל את מסקנת המומחה האורתופדי, לפיכך אני קובעת כי לתובע 19% נכות רפואית בתחום האורתופדי.

58. ביהמ"ש אף מינה את פרופ' אבי בלייך כמומחה בתחום הפסיכיאטרי. המומחה בדק את התובע ביום 10.4.16 ביחס לתאונה השנייה. המומחה אבחן את התובע כסובל מהפרעת הסתגלות לפציעה בתאונה השנייה ולתוצאותיה הנמשכות. הפרעה שבאה לביטוי בתסמיני פוסט טראומה, דיכאון וחרדה. המומחה העריך את נכותו הנפשית ב-15% נכות לצמיתות, מתוך נכות זו הוא מייחס שליש (5%) להפרעה הכפייתית מעברו של התובע, ושני שליש (10%) להפרעת ההסתגלות המתוארת בעקבות התאונה השנייה.

59. המומחה בתחום הפסיכיאטרי לא זומן לחקירה על חוות דעתו, לא נשלחו למומחה שאלות הבהרה ולא מצאתי כל סיבה לסטות ממסקנתו של מומחה ביהמ"ש. לפיכך, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה השנייה כפי שנקבעה ע"י המומחים הינה 27.1% לצמיתות.

60. לטענת ב"כ התובע, נכותו התפקודית של התובע בגין התאונה השנייה היא לפחות 50% עד 60%. התובע מתהלך עם "קו קנדי", בפועל איננו נוהג. רישיונו על קטנוע על משאית וטרקטור נשללה בעקבות התאונה השנייה, והגם שרישיונו לרכב פרטי לא נשלל, הוא איננו עושה בו שימוש עקב העובדה כי הוא נזקק לקנביס רפואי דרך קבע ואיננו יכול לעשות שימוש ברכבו תחת השפעת הסם. התובע נאלץ להתנייד בתחבורה ציבורית ובמוניות.

61. בנוסף, טוען ב"כ התובע כי התובע ממשיך בטיפולי הידרותרפיה בעצמו בבריכה ציבורית, מתקשה בהליכה או בעמידה וישיבה ממושכת, הוא איננו יכול להגיע לעבודתו בשעה מוקדמת עקב השימוש בתרופות נרקוטיות, ואין לו כל וודאות תעסוקתית.

62. התובע כזכור עבר בעקבות התאונה הראשונה הכשרה מקצועית במסגרת שיקום המל"ל, ומיד לאחר סיום הקורס של בניית אתרים באינטרנט באפריל 2008 החל לעבוד בחברת "מטריקס" במאי 2008 שם הוכשר כמטמיע של מערכת SAP הקיימת במשרדי ממשלה. לטענתו, יכול היה להתקדם לעבודת הדרכה של כיתה, והיה משתכר שכר גבוה יותר, ואולם עבודת הדרכה זו דורשת עמידה בכיתה ותנועה בין מחשבי התלמידים, פעולות שהיה מתקשה בהן התובע. כמו כן, טוען התובע בסעיף כ"ג לתצהירו כי ישנם פרויקטים בהם משלמים יותר בשוק הממשלתי או הפרטי, אך מעבידיו לא שלחו אותו אליהם בגלל המגבלות בניידות, האיחורים והטיפולים הרפואיים שהוא עובר.

63. עוד טוען התובע, כי המטמיעים המנוסים העוסקים גם בהדרכה מתקדמים במשך הזמן להיות מיישמי מערכת, עבודה הכוללת גם הטמעה וגם הדרכה, אבל גם אפיון ספציפי של המערכת בהתאם לצורכי הפרויקט, במשרה זו מרוויחים פי שתיים ושלוש ממטמיעים. טוען התובע כי אלמלא התאונה ואלמלא מגבלותיו התפקודיות, יכול היה להתקדם לתפקיד מיישם ולהרוויח שכר העולה על שילוש השכר במשק. כמטמיע בלבד, אין לו אפשרות להתקדם בשכר באותה צורה.

64. לטענת הנתבעת, נכותו התפקודית זניחה לנכותו הרפואית, לאחר התאונה השנייה שב התובע לעבודתו באופן רצוף וקבוע ומשתכר היום בסכומים העולים על שכרו עובר לתאונה השנייה. התובע עובד ברצף במקום עבודתו יותר מ-10 שנים, הוא לא פוטר ע"י מעבידתו, שכרו ממשיך להשתבח והעדים מטעמו העידו כי הם מרוצים מעבודתו והאיחורים שלו אינם פוגעים באיכות עבודתו.

65. התובע החל לעבוד בחב' 'מטריקס' במאי 2008. מדובר בחברה המספקת שירותי מיקור חוץ של אנשי מחשוב למקומות עבודה שונים בהתאם לזכייתה בפרויקטים. 'מטריקס' הכשירה את התובע לעבוד כמטמיע תוכנת SAP במשרדי ממשלה. התובע עבד בתחילת עבודתו בפרויקט מרכבה במשרד האוצר, ובנוב' 2016 עבר לפרויקט אחר בשירות בתי הסוהר, שם הוא עובד עד היום.

66. התובע הביא לעדות שני עדים, עד תביעה ראשון מר אלי ארד (להלן: "מר ארד") אשר שימש כראש צוות והדרכה של מערכת SAP בפרויקט מרכבה, והיה הממונה המקצועי על התובע. העד הצהיר בסעיף ו' לתצהירו כי לתובע היו יכולות שכליות וחברתיות גבוהות והוא שימש כמטמיע באתרים עם מורכבויות, על אף זאת לא ניתן היה לשלבו כמדריך מאחר ותפקיד זה דורש עמידה ממושכת ותנועה ממושכת בכיתה וכן נוכחות קבועה בשעות קבועות. מר ארד הצהיר כי התובע לא היה מסוגל לעמוד בדרישות אלה בשל כאביו ומגבלותיו בעקבות הפגיעה ברגליו בתאונה השנייה.

67. במהלך עדותו של העד מר ארד, הוברר כי שימש בתפקידו כממונה על התובע במשך כשנה אחת בלבד (ראה עדותו עמ' 26 ש' 25). בנוסף, מר ארד לא היה עובד של חב' "מטריקס" אלא של חב' "נס". העד הסביר כי נושא העלאת השכר נדון ע"י ראש הצוות שמנהל את פרויקט מרכבה, הפרויקט היה במשרד האוצר והמשרד אמור לשפר את התנאים של העובד, הגם שאת המשכורת מקבל העובד ישירות מחב' כוח האדם. העד העיד בעמ' 25 ש' 19 כי לא המליץ על העלאה בשכר לתובע, יחד עם זאת הודה בעדותו כי אם לא היו מרוצים מעבודת התובע לא היו ממשיכים להעסיק אותו מן הסתם והיו מקרים כגון אלה. משמע, עבודתו של התובע כמטמיע היתה משביעת רצון ולפיכך הוא התמיד בעבודתו עד היום כ-10 שנים ברציפות.

68. העד מר ארד לא צרף את תלושי השכר שלו לתצהירו ואף לא הצהיר על שכרו נכון להיום. לא ניתן להשוות בין שכרו של מר ארד לבין שכרו של התובע. יתרה מכך, לא ניתן להשוות את קידומו של מר ארד לקידומו של התובע. לא זו בלבד שמדובר בחברה שונה "מטריקס" מול "נס", אלא שמר ארד מגיע מרקע שונה. הוא בוגר ישיבת הסדר, שירת שירות צבאי קרבי מלא, למד לתואר ראשון לוגיסטיקה אם כי לא סיים את התואר, וכיום עובד בחב' שטראוס.

69. תקופת החפיפה של מר ארד עם התובע היתה כשנה בין השנים 2013 – 2014 (עמ' 26 שורה 24 ושורה 3). בתקופה זו ראה את התובע מתקשה בהליכה ונעזר ב"קו קנדי", התובע היה מאחר לעבודה וסיפר כי הוא נזקק לתרופות לשיכוך כאבים. מר ארד העיד כי הוא לא ראה אותו לוקח את התרופות אך האמין לדבריו של התובע (עמ' 27 ש' 17 ואילך).

70. לאחר ששמעתי את עדותו של מר ארד, עולה הרושם כי אכן התובע מתקשה בעמידה ממושכת ונעזר ב"קו קנדי" בעת הליכתו. יחד עם זאת, מכאן ועד המסקנה כי קידומו כמדריך וכמיישם הפרויקט נגדע בשל נכותו היא מסקנה רחוקה ואיננה מבוססת דיה בראיות. מר ארד איננו עובד באותה חברה של התובע, לא ברור מה הם השיקולים ומה מסלול הקידום הנהוג בחב' "מטריקס" לעומת חברת "נס", אף לא ברור אילו כישורים נדרשים בתפקיד הדרכה למעט עמידה ממושכת. התובע נמנע מלהביא עדים ממקום עבודתו בחב' "מטריקס". עדים ממקום עבודתו יכלו להמציא את תיקו האישי של התובע, ולהסביר מה מסלול הקידום שאליו יכול היה להגיע התובע אלמלא נכותו, כמו כן יכלו להסביר האם נכותו אכן מונעת מלהעבירו לפרויקטים אחרים, כמו שטען התובע בתצהירו. לא ברור באילו פרויקטים אחרים זכתה "מטריקס" אם בכלל, והאם אלה קשורים להכשרתו של התובע.

71. בנוסף, העיד גם מר יעקב סלומינסקי עד תביעה 2 (להלן: "סלומינסקי"). מר סלומינסקי הינו איש שירות בתי הסוהר מזה שנים רבות ומשמש כקצין מחשוב של מח' הלוגיסטיקה בנציבות השב"ס מזה 11 שנים. התובע החל לעבוד כתומך מערכת מחשוב בשב"ס החל מיום 1.11.16, וממועד זה משמש מר סלומינסקי כממונה מנהלתית על התובע. המעסיקה הפורמלית של התובע ממשיכה להיות "מטריקס" והיא זו שמשלמת את משכורתו של התובע, ואולם בעקבות זכייתה בפרויקט של שב"ס התובע הושם לעבודה בשב"ס כעובד מיקור חוץ.

72. מר סלומינסקי הסביר בתצהיר עדות ראשית (סעיפים ז' ו-ח'), כי בניגוד לאנשי מחשוב חיצוניים הכפופים ישירות למנהל הטכנולוגיה בשב"ס, התובע הוא איש המחשוב היחיד שכפוף למח' לוגיסטיקה ושכרו משולם דרך מנהל הטכנולוגיה, פרוצדורה שמקשה על הארכת העסקתו, שכן קיימות "מלחמות תקציב" בין המחלקות השונות לגבי העסקת אנשי מחשוב חיצוניים. עוד הצהיר מר סלומינסקי, כי שעת תחילת העבודה במחלקתו הינה 07:30 בבוקר, והתובע מגיע לעבודתו לא לפני השעה 10:00 בבוקר, לטענתו בשל תרופות שהתובע נוטל לשיכוך כאבים. מר סלומינסקי הצהיר כי בשל אופיו הנעים ומקצועיותו הרבה של התובע הוא מתחשב באיחור הניכר של התובע מידי יום.

73. בעדותו, הדגיש מר סלומינסקי כי עקב העובדה שהתובע כפוף אליו במחלקת הלוגיסטיקה ושכרו הוקצב מתקציב מחלקה אחרת של מנהל הטכנולוגיות, סיכויי העסקתו החל מנוב' 2019 הם לא טובים בלשון המעטה (עמ' 32 ש' 1-2). העד לא גיבה טענה זו במסמכים, אם כי הודה שקיימים מסמכים בכתובים (עמ' 32 ש' 8). גם לגבי סיכויי זכייתה של "מטריקס" במכרז הבא ב- 2019, לא יכל מר סלומינסקי לחזות את שיקרה באופן וודאי. לשאלה האם בהנחה ש"מטריקס" לא תזכה במכרז האם יתחלפו העובדים בעובדים אחרים? השיב, "ברמה התיאורטית זה יכול לקרות אבל הסיכויים הם קלושים ביותר" (עמ' 32 ש' 23), היינו יש להניח על פי תשובתו של מר סלומינסקי כי רבים הסיכויים ש"מטריקס" תמשיך בפרויקט בשב"ס וכך גם התובע.

74. מר סלומינסקי השיב לשאלת ביהמ"ש כי קיבל הערות לגבי האיחורים של התובע במקום העבודה, גם לכך לא נמצאה כל אסמכתא בכתובים, מאחר והתובע איננו עובד שב"ס אלא עובד של חברה חיצונית, אין לתובע בשב"ס תיק אישי (ראה עמ' 34 ש' 3), ואולם יש להניח כי אם היו תלונות על שעות עבודתו של התובע הן מן הסתם לא נעשו רק בע"פ אלא גם בכתב, לעדות העד לא צורף כל מסמך.

75. מעדותו של מר סלומינסקי, ניתן להגיע למסקנה חד משמעית כי יש שביעות רצון מלאה מעבודתו של התובע בפן המקצועי, על אף ששעות עבודתו אינן קונבנציונאליות ואינן תואמות את הנהוג במקום. יחד עם זאת, התובע עובד בשב"ס מחודש נוב' 2016 מעל כשנתיים וחצי, ללא שפוטר או הועבר לפרויקט אחר.

76. התאונה ארעה בסוף שנת 2009 וניתן ללמוד על תפקודו של התובע במשך כ-10 שנים ברציפות. זהו המדד האובייקטיבי ביותר לתפקודו של התובע בעבודה. אין ספק כי נכותו של התובע משפיעה עליו בצד הפיזי בכל הקשור לעמידה, הליכה או ריצה. התובע נפגע בשתי רגליו, וסבל משברים מרוסקים בעצם הירך ובמפרק הירך, פגיעה שאיננה קלה לכל הדעות. יחד עם זאת, מרבית עבודתו היא מול מחשב בישיבה, ולפיכך הוא מתמיד בה ושכרו אף עלה במהלך השנים.

77. אני קובעת אפוא כי נכותו התפקודית שוות ערך לנכותו הרפואית בשיעור של 27.1%.

78. הפסדי שכר לעבר ולעתיד בתאונה השנייה

התאונה ארעה ב-30.12.09 ולפיכך יש לחשב את הפסדי התובע כבר מתחילת שנת 2010. עד ליום 9.2.10, קיבל התובע את שכרו במלואו בגין ימי מחלה צבורים. התובע לא טען לאפשרות פדיון ימי המחלה, ואף לא המציא כל ראיה מה שווי יום מחלה לצורכי פדיון ולפיכך לתקופה זו אין מקום לפסוק פיצוי.

79. מחודש פב' ועד חודש ספט' 2010, לכאורה קיבל התובע שכר ממעבידתו חב' "מטריקס". לטענת התובע, מעבידתו העבירה לו כספים כהלוואה בשל מצבו הקשה ותוך התחשבות ראויה לציון במצבו המשפחתי, התובע היה אב ל-3 בנות שהחזיר באותה עת שתי משכנתאות ואשתו היתה מובטלת. לאור זאת, הסכימה המעבידה לשלם את שכרו במשך אותם חודשים כהלוואה.

80. לעניין זה, צירף התובע את מכתבה של חשבת השכר מחב' "מטריקס" הגב' סמואלוב מיום 8.9.11 (המכתב צורף בקובץ נספח ז' לתיק המוצגים). חשבת השכר התייחסה לסכומים שהתקבלו בתקופה שבין 10.2.10 ועד 30.9.10, וציינה כי משכורות אלה שולמו כהלוואה עקב התחשבות במצבו. למרבה הצער, ב"כ התובע לא זימן את הגב' סמאולוב לחקירה על המסמך שצורף בחתימתה, ולא ניתן היה לחקור את עורכת המסמך על תוכן המסמך.

ב"כ התובע ביקש לזמן את העדה לישיבה נוספת, ובהחלטתי מיום 12.12.18 קבעתי כי ייקבע מועד נוסף לשמיעת ראיות ליום 16.12.18, וככל שלא תגיע העדה מטעם "מטריקס" יתבטל הדיון והצדדים יסכמו טענותיהם בכתב. לא הגב' סמואלוב התייצבה לדיון הנדחה ולא עד אחר מטעם חב' "מטריקס". ב"כ התובע ביקש שתינתן ארכה נוספת לצורך זימון העדים. מאחר וביהמ"ש יצא לשבתון ב-1.1.19 עד ליום 1.3.19 ולאור העובדה כי לא מצאתי טעם מיוחד לאי זימון העדים במועד ובזמן הנכון, היינו 21 יום לפחות לפני מועד הדיון שנקבע להוכחות, הבקשה נדחתה.

81. ב"כ התובע מבקש בסיכומיו מביהמ"ש לקבל את טענתו כי הכספים שולמו כהלוואה ולא כשכר, שהרי בתקופה זו שהה התובע באי כושר מוחלט. לטענת ב"כ הנתבעת, עד היום לא הומצאה כל ראיה כי הכספים, לגביהם הופקו תלושי שכר רגילים מהווים הלוואת מעביד, ואף לא הוגשה כל ראיה כי נעשה איזה שהוא החזר של אותם כספים במהלך השנים.

82. יש לזכור, כי התובע היה מאושפז עד ליום 4.5.10 במח' שיקום אורתופדי בתל-השומר, ולטענת התובע אף שהה בכפר המכבייה באופן פרטי עד ליום 19.5.10. אם כך, ברור כי באותה תקופה בה שולמו הכספים ע"י המעביד מחודש פב' ולפחות עד חודש יוני נעדר התובע מעבודתו.

83. מעיון בטופס 106 של שנת 2010 עולה כי התובע עבד אך ורק בחודשים ינואר פברואר (אותם חודשים ששולמו על חשבון ימי מחלה וחופשה צבורים), לא סומן כי התובע עבד בחודשים לאחר מכן. על אף היעדר עדותה של גב' סמואלוב החתומה על האישור מטעם "מטריקס" אני מקבלת את גרסת התובע כי הכספים שקיבל ממעבידתו במשך 9.5 חודשים בהם שהה בחופשת מחלה, הינם כספים ששולמו כהלוואה, וזאת בהתבסס על טופס 106 לשנת 2010, התומך בגרסת התובע כי לא עבד מחודש מרץ ועד סוף השנה.

84. הפסד השכר של התובע לשנת 2010 אם כן הינו כל שנת 2010 למעט התשלום החלקי ששולם בינואר ובמחצית חודש פב'. לצורך פישוט החישוב יש לעיין בשכרו המלא בשנת 2011 על פי טופס 106 שהיה 111,823 ₪ ברוטו ובניכוי מס 104,674 ₪. זוהי הכנסתו נטו של התובע בשנת 2011 כשחזר לעבודתו ועבד שנה מלאה. זהו אף הסכום שהיה צריך להשתכר לכאורה במהלך שנת 2010. במהלך שנת 2010, קיבל התובע 14,373 ₪, ולפיכך הפסדו הנומינאלי הינו 90,301 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור של 12% ובסך 10,836 ₪, ובסך הכל ההפסד לעבר הינו: 101,137 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.3.10 וריבית אמצע התקופה: סך הכל 116,728 ₪.

85. מעיון בטפסי 106 שצירף התובע, נראה כי שכרו השנתי עולה משנה לשנה בהדרגה, ובשנת 2016 היה 139,531 ₪, ועל פי תלוש שכר של דצמבר 2017 שכרו ברוטו לכל שנת 2017 היה 201,892 ₪, ובניכוי מס 178,529 ₪. עינינו הרואות כי שכרו הממוצע נטו של התובע לשנת 2017 הינו 14,877 ₪, היינו עלייה הדרגתית ועקבית מתחילת עבודתו ב"מטריקס" ועד היום.

86. טוען ב"כ התובע כי שכרו של התובע ב"מטריקס" נמוך משערוך השכר של שכרו כשליח ב"אמדוקס" וקיים פער של כ-60,000 ₪. אינני יכולה לקבל טיעון זה של ב"כ התובע אשר אין לו על מה להתבסס. התובע עבד בעבודה בלתי מקצועית ב"אמדוקס", הוא פוטר מעבודתו ללא קשר לתאונה וביום התאונה. ומי יתקע כף לידינו שהיה ממשיך לעבוד באותו תפקיד ובאותו שכר בכל אותם שנים. נהפוך הוא, סבורני כי עקב התאונה הראשונה השביח התובע את עתידו המקצועי בעת שעבר הכשרה מקצועית בענף המחשוב, תפקיד שאותו מבצע בצורה וירטואוזית כפי שהגדיר זאת עד תביעה 2 (ראה עדותו של העד בעמ' 31 ש' 1).

87. עוד טוען ב"כ התובע, כי אלמלא מומו שנוצר מהתאונה השנייה היה יכול לעבור לתפקיד מדריך או מיישם והיה משתכר כפל ואף שילוש השכר הממוצע במשק, ועל בסיס שכר זה יש לחשב את אותם הפסדים מאז שנת 2011 ועד היום. גם חישוב זה אינני יכולה לקבל, התובע לא הניח את התשתית הראייתית הנחוצה על מנת שביהמ"ש יוכל לחשב את הפסדו. העד היחיד שהובא לעדות כאמור לעיל היה מר ארד. לא זו בלבד שמר ארד לא צירף תלוש שכר ולא הצהיר על גובה שכרו, אלא שמר ארד אף איננו מהווה עובד בר השוואה שעה שהוא עובד בחברה אחרת בחב' "נס" אשר ייתכן כי תנאיה ואופן הקידום בה שונה לחלוטין מחב' "מטריקס" שם עובד התובע. יש להצטער, כי ב"כ התובע לא בחר להעיד את חשב השכר ומנהל כוח האדם בחב' "מטריקס" אשר היו מתייצבים עם תיקו האישי של התובע ויכלו לשפוך אור על סוגיות רבות בנושא תפקודו ואפשרות קידומו של התובע בפרויקט הנוכחי ובפרויקטים אחרים לפני פגיעתו ואחרי פגיעתו. שאלות רבות אלה נשארו לוטות בערפל שעה ששני העדים שהעידו מטעמו של התובע לא יכלו לסייע לביהמ"ש בשאלות אלה.

88. לפיכך ומששכרו של התובע עולה בעקביות משנה לשנה, לא יכול התובע להוכיח את הפסד שכרו מאז ינואר 2011 ועד היום. באשר להפסד שכרו בעתיד של התובע, מבקש ב"כ התובע לערוך חישוב אריתמטי מלא על פי בסיס שכר של 2.5% מהשכר הממוצע במשק ולפי נכות תפקודית של 60%. כך הגיע ב"כ התובע לסכום של לא פחות מ-1,258,809 ₪ נטו.

לעומת זאת, הנתבעת טוענת ובצדק כי במקרים רבים עברו של נפגע מלמד על עתידו, וכאן קיים רצף יציב ורציף של עבודה אצל מעביד אחד כאשר השכר עולה בהדרגה ובאופן עקבי. אין מקום לחשוב שלא יהיה כך ביתרת 15 שנות עבודתו של התובע. על אף זאת, הציעה הנתבעת 1 פיצוי גלובלי בסך של 100,000 ₪.

89. התחשיב האריתמטי המלא על פי שכרו הנוכחי של התובע ונכותו הרפואית הזהה לתפקודית על פי מקדם 144.8 הינו 583,785 ₪. בימ"ש סבור כי לאור היעדר הפסד במשך כ-10 שנים רצופות, יש מקום לפסוק סכום גלובלי המשקף את הסיכון שמא ייפלט התובע ממקום עבודתו הנוכחי מסיבה כזו או אחרת.

90. טוען ב"כ התובע ובצדק, כי לא כל מעביד יוכל לגלות סובלנות כלפי שעות תחילת עבודתו של התובע. כמו כן, מאחר והתובע עובד בחברה המספקת כוח אדם כמיקור חוץ, היה ולא תזכה "מטריקס" במכרז הבא של השב"ס, ייתכן ויצטרך התובע לעבור ולעבוד בפרויקט אחר מרוחק יותר ממקום מגוריו ויקשה עליו להתנייד בתחבורה ציבורית. אני סבורה כי יש לקחת בחשבון את הסיכון שלא לעולם חוסן וייתכן והתובע ימצא עצמו במומו ובגילו המתקדם מחפש מקום עבודה חלופי, אין ספק כי מגבלותיו ונכותו התפקודית יקשו עליו במציאת מקום עבודה חלופי.

91. אשר על כן, אני סבורה כי יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי הכולל בתוכו הפסדי פנסיה עתידיים המגלם סיכון זה בסכום כולל של 300,000 ₪.

92. עזרת הזולת לעבר ולעתיד בעקבות התאונה השנייה

אמו של התובע העידה כי לאחר התאונה השנייה עלו יחסיו של בנה עם אשתו על שרטון, ולפיכך מרבית העזרה ניתנה על ידה ועל ידי בן זוגה לחיים. אמו של התובע איננה מציינת כי התובע העסיק עזרה בשכר לא בתקופה הסמוכה לתאונה ולא לאחר מכן.

93. גם התובע עצמו לא הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי העסיק עזרה בשכר באופן קבוע לאחר התאונה השנייה, בתצהיר עדות ראשית בסעיף קמ"ב, מצהיר התובע כי הוא זקוק לעזרה בניקיון וקניות לפחות 10 שעות שבועיות עד אחרית ימיו. התובע העריך את הוצאותיו לעבר ולעתיד בראש נזק זה בסכום כולל של 400,000 ₪.

94. בחקירתו של התובע, התברר כי גרושתו סייעה בידו מיד כששוחרר מהאשפוז ולפיכך לא לקח עזרה בשכר. לטענתו, כיום הוא נעזר בעוזרת שבאה פעם בשבועיים בממוצע לעזור לו בניקיון למשך 6-7 שעות. התובע לא פירט בתצהירו מי העוזרת, מה שכרה, והיכן האסמכתאות על התשלום. לשאלת ב"כ הנתבעת מדוע לא פירט זאת בתצהיר, השיב:

"כי זו אחת שהיא עובדת בעוד עבודה והיא ביקשה לא לציין את זה, אני לא ראיתי לנכון לציין. אני חושב שכן ציינתי שלקחתי עזרה. אני לא מדבר על אמא שלי ואחים שלי, לגבי עזרה אני חושב שכתוב שם (התובע מחפש). יכול להיות שזה טעות סופר שלא צוין".

(עמ' 46 לפרו' ש' 10-12).

95. לא ניתן לערוך חישוב אריתמטי מדויק בגין ראש נזק זה בהיעדר נתונים מדויקים אשר התובע לא המציא לגבי העבר ולגבי ההווה. יחד עם זאת, אני מאמינה לגרסת התובע כי מחמת העובדה שהוא מתגורר בגפו לאחר גירושיו, הוא נעזר בעזרה חיצונית לצורך ניקיון דירתו ותחזוקת הבית. בהעדר נתונים, אין לי אלא להעריך הוצאה זו לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 75,000 ₪.

96. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד בתאונה השנייה

לטענת ב"כ התובע בכתב הסיכומים, כתוצאה מהתאונה השנייה התובע נזקק וייזקק גם בעתיד להוצאות רפואיות לרבות רפואה משלימה, כמו כן התובע נמצא במעקב אורתופדי ופסיכיאטרי ומטופל דרך קבע במשככי כאבים לרבות קנביס רפואי. לטענת ב"כ התובע, עד היום הוציא התובע עשרות רבות של אלפי שקלים לצורך קבלת טיפולים רפואיים, לא כל הקבלות נשתמרו, חלקן צורפו כנספחים י' , י"ג, הוצאותיו מוערכות בסכום של כ – 90,000 ₪ לעבר, ולעתיד בסכום גלובלי בסכום של 150,000 ₪.

97. כמו כן, טוען ב"כ התובע כי בשל העובדה שהתובע מטופל בקנביס רפואי על בסיס קבוע, הוא איננו יכול לעשות שימוש ברישיון על רכב פרטי מאחר ואסור לו לנהוג תחת השפעת סמים, כך שהתובע מתנייד אך ורק באמצעות תחבורה ציבורית. ההוצאות המוגברות בניידות מוערכות על ידו ב-400,000 ₪.

98. עוד טוען ב"כ התובע, כי יש לפסוק הוצאות בגין התאמת דיור שכן התובע זקוק לבניין עם מעלית אשר שכירותו גבוהה יותר בבניין ללא מעלית, ונוכח העובדה כי הוא מתגורר בגפו הוא יזדקק להוצאות בגין תחזוקת הבית וניהול משק הבית.

99. לטענת ב"כ הנתבעת, על פי פרק ט' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט – 2009, שנכנס לתוקפו ב-1.1.10 כיומיים לאחר התאונה השנייה, הועברה האחריות למתן שירותים רפואיים הכלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994, מחברות הביטוח לקופות החולים, ועל כן אין התובע זכאי לפיצוי כלשהו בגין הוצאות רפואיות המכוסות בסל הבריאות. במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית, בוטלה גם ההשתתפות העצמית לנפגעי תאונות דרכים הן בטיפולים והן ברכישת תרופות.

100. בכל הנוגע לתקופת העתיד, טוענת הנתבעת כי אף אחד משני המומחים שמונו לא ציין את הצורך של התובע בטיפולים רפואיים עתידיים או בטיפולים שאינם מכוסים בסל הבריאות. בנוסף, טוענת הנתבעת כי ביחס לשימוש בקנביס רפואי וטיפולי הידרותרפיה אין בנכותו של התובע כדי להצדיק שימוש בטיפולים אלה. מומחי ביהמ"ש אשר בדקו את התובע במהלך שנת 2016 כשנה לאחר שהתובע החל לטענתו לצרוך קנביס רפואי, לא המליצו בחוות דעתם על שימוש בתרופה זו ולא ציינו את הצורך בתרופה זו. התובע לא הפנה למומחים כל שאלת הבהרה בנושא ונמנע מלזמן אותם לעדות. הנתבעת מבקשת כי ביהמ"ש יפצה את התובע בראש נזק זה בסכום גלובלי של 25,000 ₪, ובניידות סך של 20,000 ₪.

101. עיינתי בתיעוד הרפואי שצרף התובע, מאישור רפואי ממרכז רפואי שיקומי "רעות" מיום 22.11.15 קיימת המלצה להמשך טיפולי הידרותרפיה. לא ניתן לדעת עד למתי מתייחסת המלצה זו. התובע נדרש לביקורת כעבור שישה חודשים, לא מצאתי אישור רפואי עדכני יותר במסמכי התביעה (ב"כ התובע לא מספר את המסמכים שהוגשו לתיק המוצגים). כמו כן, נמצא בתיק המוצגים רישיון לאחזקת סם מסוכן עד ליום 5.8.18. לא ברור אם קיים אישור מעודכן יותר, ומעבר לכך לא ברור הקשר הסיבתי בין תרופה זו לבין התאונה השנייה.

102. התובע לא שלח שאלות הבהרה למומחים באשר לקשר הסיבתי שבין השימוש בקנביס רפואי ובטיפולי הידרותרפיה לבין התאונה השנייה. יש לזכור, כי התובע עבר תאונות נוספות מעבר לתאונות נשוא התביעה. בשנת 2006 נפגע בברך ימין והתובע מתאר תאונה זו כתאונה טראומטית (ראה עדותו בעמ' 49 לפרו' ש' 14 ואילך). גם בתחום הנפשי סבל התובע בעברו מתסמונת OCD אם כי היה מטופל ומאוזן. התובע לא ביקש מינוי מומחה בתחום הכאב, לביהמ"ש חסר מידע הקושר קשר סיבתי את הטיפול בקנביס רפואי עם התאונה נשוא התביעה. אין לדעת אם הטיפול קשור אף לעברו של התובע או אך ורק לתאונה השנייה נשוא התביעה, או קשור בצורה משולבת לכל האירועים מעברו של התובע.

103. מאחר והתאונה השנייה היתה קשה ושיקומה היה ארוך, בימ"ש יוצא מתוך הנחה כי השימוש בקנביס רפואי לפחות בחלקו שייך לתוצאות התאונה הנדונה. התובע לא סיפק אישורים ממשרד הרישוי/משטרה כי עליו להימנע מלעשות שימוש בנהיגה על רכב פרטי במהלך השימוש בקנביס רפואי, האם מדובר על שלילה לצמיתות לאורך כל שעות היום? האם מדובר בשלילה רק בעת השימוש עצמו? גם כאן נעדרו ראיות אובייקטיביות והתובע הסתפק בצירוף כתבות מהאינטרנט לתיק המוצגים.

104. גם בנושא התאמת הדיור לא הובאו ראיות היכן מתגורר התובע, לא הומצא אישור רפואי של מומחה ביהמ"ש או מומחה אחר הממליץ על החלפת דיור, והטענות בראש נזק זה נטענו מהפה והחוץ ללא כל ביסוס ראייתי.

105. אני פוסקת לתובע סכום גלובלי בגין הוצאותיו הרפואיות ונסיעות בקשר לתאונה השנייה הן לעבר והן לעתיד בסכום גלובלי של 100,000 ₪.

106. כאב וסבל

התובע ערך תחשיב זה לפי 142 ימי אשפוז, הובאה ראיה כי התובע אושפז עד ליום 4.5.2010 בבית החולים, לא הובאו ראיות מעבר לכך, תקופת השהייה ב'כפר המכבייה' עד ליום 19.5.10 לא הוכחה באסמכתאות ואין לקבלה כ"אשפוז". לפיכך, הוכן תחשיב כאב וסבל על בסיס 27.1% נכות לפי 125 ימי אשפוז, ובסך הכל 96,094 ₪.

107. סך כל נזקי התובע בגין התאונה השנייה כדלקמן:

א. שכר עבר לרבות הפרשי פנסיה -- 116,728 ₪

ב. הפסדי שכר עתיד גלובלי כולל הפרשי פנסיה - 300,000 ₪

ג. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 75,000 ₪

ד. הוצאות רפואיות וניידות - 100,000 ₪

ה. כאב וסבל - 96,094 ₪

________________

סה"כ - 687,822 ₪

מסכום זה יש לנכות תשלום תכוף בסך - 54,000 - ₪

וכן תקבולי מל"ל - 25,667 - ₪

________________

סה"כ - 79,667 - ₪

סכום זה בצירוף הצמדה וריבית מאמצע תקופה הינו - 95,956 - ₪

__________________

היתרה לתשלום לאחר הניכויים - 591,866 ₪

הנתבעות ישלמו לתובע סכום זה בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בהתאם לחלוקה שנקבעה בהחלטתי מיום 6.5.12.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ט, 19 מאי 2019, בהעדר הצדדים.

קלדנית: שרה נחמני