1. בפניי תביעה לסעד הצהרתי נגד הנתבע מס' 1 (להלן: הבנק) לפיו פרעה התובעת את מלוא החוב בתיק הוצל"פ מס' 10-05489-07-2, וכן לסעד כספי על סך 39,468₪ נגד הנתבעת מס' 2 (להלן: "הכשרת היישוב").
2. התובעת טוענת כי הייתה לקוחתו של הבנק; ביום 15.12.98 חתמה על הסכם דביטורי כללי לניהול חשבון שמספרו 30007 בבנק (סניף עכו); לשם הבטחת פירעון כל חוב שייווצר בחשבון התובעת, שיעבדה התובעת לטובת הבנק את רכבה מסוג רנו מגאן מספר רישוי 15-137-10; רכב התובעת היה מבוטח בביטוח מקיף בהכשרת היישוב ובפוליסת הביטוח נרשם בנוסף סעיף שיעבוד לטובת הבנק; בתאריך 25.3.06 ניזוק רכב התובעת קשות בתאונה והוכרז כאובדן גמור להלכה; הכשרת היישוב נאותה לפצות את התובעת בסך 45,116 ₪ ואף החתימה אותה על שטר קבלה; למרות שהבנק והכשרת היישוב ידעו על דבר התאונה, הבנק לא דרש את תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת, מכוח הוראת השעבוד לטובתו בפוליסה, ואילו הכשרת היישוב סירבה שלא כדין לשחרר את תגמולי הביטוח לבנק, ובכך התרשלו הנתבעים וגרמו נזק לתובעת; נטען כי גובה תגמולי הביטוח היה בו כדי לכסות את החוב של התובעת כלפי הבנק ואף הייתה נשארת יתרת זכות; התובעת טוענת כי עשתה את כל המוטל עליה לצורך שחרור הכספים לרבות חתימה על שטר הקבלה ובכך ראתה את פירעון יתרת החוב בחשבונה לבנק כסגור; בשלב מסוים הגיש הבנק תביעה כספית כנגד התובעת על מלוא יתרת החוב בחשבון. התובעת ובעלה יצרו קשר עם ב"כ הבנק וטענו כי תגמולי הביטוח ממתינים לבנק עוד משנת 2006 ולצורך קבלתם על הבנק לפנות להכשרת היישוב. ב"כ הבנק הבטיח לתובעת כי ההליכים נגדה ייפסקו. על אף הבטחות ב"כ הבנק, נמשכו ההליכים נגד התובעת וניתן פס"ד נגדה, בהעדר הגנה, על מלוא סכום התביעה, ואשר בגינו נפתח תיק הוצל"פ הנ"ל. התובעת הגישה בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר אשר נדחתה; בשלב מסוים, שילמה הכשרת היישוב לבנק תגמולי ביטוח בסך 39,468₪, המהווים תשלום בחסר ביחס לשיעור עליו הוסכם, כנטען לעיל.
3. לאור האמור, עותרת התובעת למתן סעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי היא פרעה את מלוא חובה כלפי הבנק בתיק הוצל"פ הנ"ל ויש להפסיק את הליכי הגביה במסגרתו, להורות על סגירתו וכן לחייב את הכשרת היישוב בתשלום יתרת החוב הנטענת של הבנק כלפי התובעת בסך 39,468 ₪, לאחר ניכוי תגמולי הביטוח ששולמו לבנק.
4. הכשרת היישוב דוחה את כל טענות התובעת, למעט הודאתה בקיומה של פוליסת ביטוח תקפה למועד התאונה, במסגרתה נרשם שעבוד לטובת הבנק; נטען כי המועד לתשלום תגמולי ביטוח הינו 30 יום מהיום שהיו בידי הכשרת היישוב המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה; לצורך תשלום תגמולי ביטוח נדרשה התובעת להמציא להכשרת היישוב אישור על הסרת כל העיקולים שמנעו העברת תגמולי הביטוח לתובעת ו/או לבנק בהיותו בעל זכות שעבוד; לאחר שהתובעת דאגה להסרת העיקולים ולהסדרת היחסים עם הבנק, העבירה הכשרת היישוב את כל תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת לידי הבנק; נטען כי התנהלות התובעת כלפי הכשרת היישוב כמו גם התנהלותה כלפי הבנק, היא שגרמה לנזקי התובעת הנטענים והמוכחשים; הכשרת היישוב פעלה כדין וכי התנהלותה לא גרמה לתובעת נזק ממון כלשהו שכן תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת הועברו על ידה לבנק; הכשרת היישוב אינה צד לסכסוך שבין התובעת לבנק וכי צירופה למחלוקת ביניהם נעשה בחוסר תום לב ומהווה ניצול לרעה של הליכי משפט; טענת התובעת כי סכום תגמולי הביטוח המגיע לה עומד על סך 45,116 ₪ אינו מדויק שכן מסכום זה יש לנכות את הסכומים המותרים לניכוי לפי הפוליסה וכן את ירידת ערך של שרידי רכב התובעת אשר הכשרת היישוב הייתה מנועה לעשות בהם שימוש עקב עיקולים שהוטלו על זכויות התובעת אצל הכשרת היישוב.
5. אעיר בפתח הדברים כי הבנק לא הגיש כתב הגנה בתיק. כל הצדדים לא התייחסו לנתון זה ולא ייחסו לו משמעות לצורך בירור המחלוקת לגופא. גם במסגרת הגשת הסיכומים הסופיים בתיק לא הייתה התייחסות לכך. טענות ההגנה של הבנק פורטו הן בבקשה לדחייה התביעה על הסף שהוגשה על ידו, הן בראיות שהובאו מטעמו והן בסיכומיו, ועל פיהם תיבחן הגנת הבנק.
6. בתיק נשמעו ראיות הצדדים: מטעם התביעה העידו אבו ג'אד נביל, בעלה של התובעת וכן סוכן הביטוח בדרה כאיד; מטעם הבנק העיד מזהר הוארי מנהל סניף הבנק בעכו; מטעם הכשרת היישוב העידה רינת לוי. הצדדים הגישו סיכומים בכתב והתיק הובא בפני לצורך הכרעה.
7. מחומר הראיות עולה כי הצדדים אינם חולקים על העובדות הבאות: במועד התאונה (25.3.06) הייתה פוליסת ביטוח המקיף שרכשה התובעת מהכשרת היישוב בתוקף; עקב התאונה הוכרז רכב התובעת כאבדן גמור להלכה; הוסכם בין הכשרת היישוב לתובעת כי תגמולי הביטוח שהתובעת תהיה זכאית להם עקב התאונה מכוח הפוליסה יעמדו על סך 45,116 ₪, כנגד העברת הבעלות על שרידי רכב התובעת להכשרת היישוב; עפ"י תנאי הפוליסה זכאי היה הבנק לקבל מהכשרת היישוב את תגמולי הביטוח (במקום התובעת) מכוח סעיף השעבוד בפוליסה; בסופו של יום, כשנתיים לאחר התאונה, שיגרה הכשרת היישוב לתובעת ביום 26.3.08 המחאה בקשר לתגמולי הביטוח עקב התאונה בסך 39,468 ₪ באמצעות סוכן הביטוח שלה - מוניות ישיר סוכנות לביטוח, אשר שולמו לבנק באמצעות המחאה בלתי סחירה לפקודתו שמועד פירעונה 9.4.08; לאחר קבלת תגמולי הביטוח זיכה הבנק את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ נשוא התביעה (ראו דף חשבון שצורף כנספח בלתי מסומן לסיכומי הבנק).
8. הסוגיות הטעונות הכרעה
9. מתי התגבשה, לראשונה, זכותו של הבנק (כבעל שעבוד בפוליסה) לקבל תגמולי ביטוח מהכשרת היישוב בגין התאונה?
10. האם חב' הכשרת היישוב עיכבה שלא כדין את העברת תגמולי הביטוח לבנק?
11. אם התשובה לשאלה ב' לעיל חיובית, האם השיהוי בהעברת תגמולי הביטוח לבנק גרם נזק לתובעת? אם כן, מהו הסעד לו זכאית התובעת בשל כך?
12. בנסיבות העניין, האם יש לראות בבנק כמעוול במשותף כלפי התובעת (ביחד עם חב' הכשרת היישוב)?
13. רכב התובעת נבדק פיזית ביום 26.3.06 (יממה לאחר התאונה) ע"י שמאי הרכב דבאח זיאד. עפ"י האמור בחוות דעתו מיום 14.5.06 נגרם לרכב התובעת נזק עקב התאונה המהווה כ- 48% משוויו (אובדן להלכה), כאשר שווי הבסיס של רכב התובעת התבסס על מחירון השמאי לוי יצחק בסך 52,400 ₪, ולאחר התחשבות בנתונים ספציפיים המשפיעים על תמחור רכב התובעת הוערך שוויו בפועל על סך 45,116 ₪. עוד צוין בחוות הדעת השמאית הנ"ל כי ערך שרידי רכב התובעת (במצבו כניזוק) מוערכים בסך 18,046 ₪. על יסוד נתונים אלה, חתמה התובעת על שטר הקבלה (שצורף כנספח בלתי מסומן לכתב התביעה), לפיו הוסכם בינה לבין הכשרת היישוב כי התובעת לא תפוצה בתגמולי ביטוח בגובה עלות תיקון רכבה אלא תפוצה במלוא שוויו של הרכב (45,116 ₪), ללא שיתוקן, והבעלות על שרידי רכבה (במצבו כניזוק) תעבור לחב' הכשרת היישוב (אשר הייתה אמורה למכור את שרידיו ביום 30.3.06 למגרש "מכוניות אורדן").
14. עוד אין חולק כי תגמולי הביטוח שולמו בפועל לבנק ע"י הכשרת היישוב לכל המוקדם, רק ביום 9.4.08, כשנתיים לאחר התאונה, וזאת לאחר שהוסרו העיקולים (ראו: הודעת הכשרת היישוב למגרש אורדן מיום 26.3.08, צורפה כנספח בלתי מסומן לתצהיר עדות ראשית רינת לוי).

השאלה: מהו המועד, על ציר הזמן, בו קמה לבנק לראשונה (כבעל זכות שעבוד בפוליסה) הזכות לקבל את תגמולי הביטוח בגין התאונה מחב' הכשרת היישוב?

1. חב' הכשרת היישוב טוענת בכתב הגנתה כי המועד לתשלום תגמולי ביטוח הינו 30 יום מהיום שהיו בידיה המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה. יחד עם זאת, היא נמנעה מלציין תאריך מוגדר. אציין כי גם אם נניח כי בסמוך לחתימת שטר הקבלה ע"י התובעת לא היו ידועים לחברת הכשרת היישוב פרטי העיקול שהוטל במשרד הרישוי על רכב התובעת ע"י מרכז הקנסות (סעיף 10 לסיכומיה), עדיין אין מדובר במידע רלבנטי הדרוש לה לצורך בירור חבותה כלפי הבנק מכוח הפוליסה, אלא במידע הדרוש לה לצורך השלמת הליך רכישת הבעלות על שרידי רכב התובעת ומכירתם למגרש. בהעדר נתונים בעניין זה מצד הכשרת היישוב, אני קובע כי המועד הקובע שבו קמה לראשונה לבנק הזכות לקבלת תגמולי הביטוח מחב' הכשרת היישוב עקב התאונה הינו 14.5.06, מועד חוות דעת השמאי בדרה כאמור.
2. סעיף 1 לחוק המשכון, התשכ"ז -1967 קובע כי "מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מן המשכון אם לא סולק החיוב". בעניינו, על מנת שהבנק, כבעל זכות שעבוד בפוליסה, יהיה זכאי לקבל את תגמולי הביטוח (להם זכאית התובעת עקב התאונה) עליו להוכיח, בין היתר, כי קיים חוב בחשבון הבנק של התובעת, במועד הקובע. התובעת טוענת בסעיף 10 לכתב הגנתה כי סכום הפיצוי עפ"י שטר הקבלה (45,116 ₪), לו היה משולם ע"י הכשרת היישוב במועד, היה בו כדי לכסות את יתרת חובה כלפי הבנק ואף הייתה נשארת יתרת זכות. על אף חשיבות הוכחת יתרת החוב של התובעת כלפי הבנק במועדים הרלבנטיים לתביעה לא הוצגו ע"י התובעת דפי חשבון או כל אסמכתא אחרת מהם ניתן ללמוד על גובה יתרת החוב הנטענת, ומחדל זה יש לזקוף לחובתה.
3. גם בעלה של התובעת לא ידע לפרט את גובה החוב של התובעת לבנק במועדים הרלבנטיים לתביעה (במהלך חקירתו הנגדית עמוד 8 לפרוטוקול שורות 17-21), אם כי עולה מעדותו, שלטענתו, גובה תגמולי הביטוח עליהם הוסכם עם הכשרת היישוב, לו שולמו במועד לבנק, היה בהם כדי לכסות את יתרת החוב של התובעת בבנק ו/או את מרביתה:

"ש. בתצהירך יש טענות כלפי הנתבע מס' 1 וכלפי הנתבעת מס' 2. הטענה היחידה שלך כפי שהבנתי, נגד הבנק, היא שיש כספים שהבנק גבה כדי לכסות את החוב מול הבנק. נכון?

ת. זו לא טענה יחידה שלי. יש לי טענות נוספות. סכום הפיצוי שחב' הביטוח העבירה לחשבון הבנק היה אמור לכסות את החוב של אשתי בבנק ויישאר איזה משהו קטן, אם היה הסכום מועבר בזמנו. חב' הביטוח סירבה והבנק סירב לעזור ולכן התהפך העניין.

ובהמשך חקירתו הנגדית לב"כ חב' הכשרת היישוב (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 28-29):

"ש. ביום אירוע התאונה בה נפגע הרכב, מה היה סכום החוב של אשתך לבנק?

ת. פחות מ- 50,000 ₪.

"ש. אני אומר לך שב- 28.7.05 (לפני התאונה) סכום החוב שלכם לבנק היה 51,000 ₪ נכון?

ת. נכון".

1. גם הבנק לא צירף דפי בנק המעידים על גובה יתרת החוב של התובעת כלפיו במועד הקובע כאמור, למרות שמידע זה מצוי ברשותו. עולה מסעיף 2 לסיכומיו כי גובה יתרת החוב של התובעת כלפיו במועד הגשת התביעה (21.5.07) היה 54,314 ₪. עוד עולה מחומר הראיות כי נמסרו התראות מצד הכשרת היישוב לבנק בדבר ביטול פוליסות הביטוח עקב אי תשלום הפרמיה ע"י התובעת, דבר המעיד על מצבה הכלכלי של התובעת ובעלה. כמו כן, הבנק שלח מכתב התראה לתובעת לסילוק יתרת החוב בחשבונה, שלא נפרעה ע"י התובעת (ראו: נספחים 8 ו- 9 לתצהיר עדות ראשית הוארי). גם לפי עמדת חב' הכשרת היישוב מצבה הכלכלי של התובעת ובעלה במועדים הרלבנטיים לתביעה היה קשה ולפיכך נטען כי גם התובעת עצמה ידעה לאורך כל הדרך כי תגמולי הביטוח אין בהם כדי לסלק את מלוא החוב (סעיף 13 לסיכומי הכשרת היישוב), בלא שהוצגו ראיות בעניין.
2. עוד עולה מנספח 9 לתצהיר עדות ראשית הוארי כי למרות פניות חוזרות ונשנות לסילוק החוב בבנק, עובר למועד מכתבו של הבנק לתובעת (28.7.05), היה מצוי חשבונה של התובעת בבנק ביתרת חובה בגובה העולה על שווי רכב התובעת (51,370 ₪). עוד נרשם בכתב יד ע"י פקיד הבנק חאלד הניש על גבי נספח 9 א' לתצהיר עדות ראשית הוארי כי במועד 29.6.06 או בסמוך לכך (כ- 3 חודשים לאחר התאונה) עמדה יתרת החוב של התובעת בבנק על סך 47,000 ₪. אומנם בהעדר ראיות מספיקות לא שוכנעתי בטענת התובעת כי לו שולמו לבנק מלוא תגמולי הביטוח במועד היה החוב בחשבון הבנק של התובעת מסולק במלואו. עם זאת, שוכנעתי, עפ"י מאזן ההסתברויות, כי במועד הקובע הייתה יתרת החוב בחשבונה של התובעת בבנק בגובה שלא פחת משווי רכב התובעת כמפורט בחוות דעת בדארה כאמור, ולפיכך היה זכאי הבנק (כבעל זכות שעבוד בפוליסה) לדרוש מחב' הכשרת היישוב במועד זה את מלוא תגמולי הביטוח להם הייתה זכאית התובעת עקב התאונה.
3. האם התניית תשלום תגמולי הביטוח עד לביטול העיקולים נעשתה כדין?

הכשרת היישוב טענה (סעיפים 7- 8 לסיכומיה) כי במהלך בירור תביעת התובעת לקבלת תגמולי הביטוח פנתה למשרד הרישוי בשאילתא מיום 3.4.06 (נספח ג' לתצהיר עדות ראשית רינת לוי), ואז הוברר לה שמלבד השעבוד שנרשם לטובת הבנק על רכב התובעת, נרשם גם עיקול מטעם מרכז הקנסות, שפרטיו אינם ידועים לה. בנוסף לכך, נטען כי הוטל עיקול נוסף ע"י בנק כרמל על כספי התובעת בחב' הכשרת היישוב במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 02-35397056. עיון בתדפיס נתוני שאילתא של משרד הרישוי שהוגש כראיה ע"י הכשרת היישוב (נספח ג' כאמור) מלמד כי נרשם עיקול במשרד הרישוי על רכב התובעת, ללא שצוין מועד הטלת העיקול וסכום העיקול (הוגש דף 1 בלבד מתוך 2). לא יכולה להיות מחלוקת כי במועד הקובע, השעבוד שנרשם בפוליסת הביטוח נשוא התביעה וכן השעבוד שנרשם לטובת הבנק ברישיון רכב התובעת ובמחשבי משרד הרישוי וברשם המשכונות קדם למועד הטלת העיקולים ע"י נושיה האחרים של התובעת הנ"ל, שאחרת צווי העיקול היו מונעים את רישום השעבודים מלכתחילה.

1. בספרו של המלומד שלום לרנר "שעבוד נכסי חברה (הוצאת בורסי תשנ"ז- 1996), עמ' 246 נכתב:

"העימות בין שעבוד קבוע לבין עיקול אינו מעורר לכאורה בעיות קשות. לגורם הזמן יש משקל מכריע הראשון בזמן גובר על חברו. כך למשל כאשר הוטל עיקול על נכס או זכות של החייב, הלה אינו יכול לשעבד את הנכס המעוקל לאחר. מנגד, אם החייב שעבד נכס מסוים לפלוני, והשעבוד נרשם בלשכת המרשם המתאימה, עיקול מאוחר יהיה כפוף לשעבוד. המעקל עומד במקום חייבו וכשם שזה אינו יכול לפגוע בשעבוד משוכלל כך דינו של מעקל" (ראה ה.פ. 15096/97 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' סגלוביץ שושנה ואח', דינים שלום , כרך י"ד, 520).

בתיק המ' 526/96, 527/96 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שריפקו בע"מ, כאמור:

'הלכה פסוקה היא כי עיקול שהוטל ע"י לשכת ההוצל"פ לטובת זוכה לפי פס"ד הינו סעד דיוני ולא מהותי. כוחו של עקול כזה אינו גובר על שעבוד על נכס מסוים (שעבוד ספציפי) או על שעבוד צף. המועד הקובע לעניין עדיפותו של בעל השעבוד הינו מועד יצירת השעבוד ולא דווקא מועד התגבשותו (וראו א. וולובסקי כונס הנכסים בדיני החברות התשנ"ב-1992 עמד 227) ".

1. יודגש כי לבנק עילות תביעה עצמאיות להבטחת סילוק יתרת החובה בחשבונה של התובעת כלפיו: הוא יכול להגיש תביעה בעילה חוזית בגין הפרת הסכם לניהול החשבון מצד התובעת. לחלופין או במקביל הוא יכול היה לנקוט בהליך בהוצל"פ של מימוש משכון של רכב התובעת כולל בקשה לתפיסתו ומכירתו לצורך פירעון החוב, כאשר חלופה זו פחות פרקטית במקרה דנן שבו הוכרז רכב התובעת כאבדן גמור להלכה. כמו כן, באפשרות הבנק היה להגיש תביעה נגד הכשרת היישוב בגין אי העברת תגמולי הביטוח בהתאם לשעבוד שנרשם לטובתו בפוליסת הביטוח של רכב התובעת.
2. כמפורט לעיל, התובעת והכשרת היישוב הסכימו כי הכשרת היישוב תפצה את התובעת בסכום של 45,116 ₪ (שווי הרכב) באופן שמלוא הפיצוי יועבר ישירות לבנק וכנגד זה הבעלות על הרכב תועבר לחב' הביטוח אשר תמכור אותו למגרש אורדן במצבו AS-IS תמורת תשלום שרידיו בסך 18,046 ₪. ברי, כי ללא הסרת העיקול והשעבוד שנרשם במשרד הרישוי לא היה באפשרות הכשרת היישוב לרכוש בעלות על רכב התובעת במצבו לאחר התאונה ו/או לסחר את שרידי רכב התובעת לבעלי המגרש.
3. מחומר הראיות עולה בתאריך 29.6.06 שלחה הכשרת היישוב לתובעת מכתב (עם העתק לסוכן הביטוח) בו ציינה כי לצורך הטיפול בתביעה לתגמולי הביטוח נדרשת התובעת לדאוג להמציא לה התחייבות מהבנק להסרת השעבוד שלא תעלה על סך של 45,000 ₪ וכן לדאוג להסיר את העיקול ממרכז הקנסות (נספח 9 א' לתצהיר עדות ראשית הוארי). יש לציין כי הבנק טען שהעתק ממכתב זה הגיע לידיו רק ביום 26.7.06, סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית הוארי; ביום 9.7.06 שלחה הכשרת היישוב מכתב לבנק ובו הודיעה כי רכב התובעת המשועבד לבנק הוכרז כאבדן להלכה ולצורך קבלת הפיצוי בהתאם לסעיף השעבוד בפוליסה על הבנק להמציא התחייבות להסרת השעבוד שלא תעלה על סך 45,000 ₪, ללא שאוזכרו עיקולים כלשהם (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית רינת לוי); ביום 30.7.06 שיגר ב"כ הבנק להכשרת היישוב מכתב ובו דרש להעביר לבנק את תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת מכוח השעבודים הרשומים לטובת הבנק במשרד הרישוי, ברשם המשכונות ובפוליסת הביטוח של רכב התובעת, וככל שהומצא צו עיקול לחב' הכשרת היישוב הרי שזכות הבנק מכוח המשכון גוברת ועדיפה על כל עיקול (נספח 10 לתצהיר עדות ראשית הוארי); במענה למכתב ב"כ הבנק כאמור השיבה הכשרת היישוב לבנק ביום 9.8.06 כי לאור בדיקה שבוצעה, על כספי המבוטח רובץ עיקול בחברתנו לטובת בנק כרמל וכן רובץ עיקול ממרכז הקנסות ומאחר ומדובר ברכב שנגרם לו נזק טוטלי להלכה ומיועד לשיקום לא תוכל חב' הביטוח לסחר את הרכב לצד ג' עקב העיקולים והיא לא תוכל להמשיך לטפל בתביעה לתגמולי ביטוח כל עוד לא בוטלו העיקולים (נספח ה' לתצהיר עדות ראשית רינת לוי).
4. לטעמי, דרישת חב' הביטוח לקבל התחייבות מהבנק להסרת השעבוד עד לגובה 45,000 ₪ היא לגיטימית, בין היתר, בהתחשב בכך שהכשרת הישוב הסכימה לפצות את התובעת במלוא שווי הרכב (ולא עפ"י גובה עלות התיקון) ועל כן הייתה מעוניינת לרכוש את הבעלות על שרידיו ולסחר את הרכב במצבו כניזוק למגרש. עם זאת, אין זה מחובת הבנק לדאוג להסרת העיקולים הנטענים שהוטלו ע"י נושיה האחרים של התובעת, אלא מחובתה של המבוטחת (התובעת), אשר כפי הנראה עקב מצבה הכלכלי לא היה באפשרותה לעשות כן.
5. לאחר שבחנתי את טענות חב' הכשרת היישוב לגבי "המניעות" שנוצרה בהעברת תגמולי הביטוח לבנק עקב העיקולים שהוטלו כאמור, שוכנעתי כי הכשרת היישוב עיכבה שלא כדין את תגמולי הביטוח תחת ידיה, וזאת מהנימוקים הבאים:
   • 1. הכשרת היישוב לא הוכיחה כי במועד הקובע כאמור או בסמוך לו היה תלוי ועומד צו עיקול תקף לטובת בנק כרמל שהוטל על תגמולי הביטוח להם הייתה זכאית התובעת ו/או הבנק מכוח פוליסת הביטוח נשוא התביעה. הכשרת היישוב לא צירפה העתק מצו העיקול כאמור, באופן שניתן לעמוד על זהות המעקל, המועד שבו הוטל ו/או הומצא למשרדיה, על אלו נכסים של התובעת אצל הכשרת היישוב חל צו העיקול, סכום העיקול, התקופה שבה יעמוד צו העיקול בתוקף, ויתר תנאיו.

אוסיף ואציין כי העובדה שעצם קיומו של צו העיקול הנטען לא אוזכר בפנייתה של הכשרת היישוב לבנק מיום 9.7.06 (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית רינת לוי) אלא רק במכתבה לבנק מיום 9.8.06 , תומכת לכאורה במסקנה שבמועד זה טרם הומצא צו העיקול הנטען למשרדי הכשרת היישוב.

עוד אוסיף, כי בנסיבות העניין ניתן היה לצפות שהכשרת היישוב תיידע את הבנק (בעל השעבוד בפוליסה) בסמוך למועד המצאת צו העיקול הנטען לידיה ע"י בנק כרמל על כספי התובעת אצל הכשרת היישוב, דבר שלא הוצג במסגרת ראיות ההגנה.

• • 1. גם אם הייתה הכשרת היישוב מוכיחה כי במועד הקובע כאמור או בסמוך לו הומצא למשרדיה צו עיקול תקף לטובת בנק כרמל, הרי שצו העיקול לא "תפס" את כספי התובעת בהכשרת היישוב, המגיעים לה מכוח הפוליסה עקב התאונה, זאת מאחר וצו העיקול כפוף למימוש השעבוד של הבנק על תגמולי הביטוח המגיעים לתובעת, ומאחר ובמועד הקובע כאמור היה זכאי הבנק למלוא תגמולי הביטוח בגובה שווי רכב התובעת (45,116 ₪), הרי שצו העיקול לא תפס כל נכס של החייב (התובעת) המצוי בידי צד ג' (הכשרת הישוב), והכשרת היישוב הייתה יוצאת ידי חובתה כמחזיק אם הייתה משיבה לצו העיקול שאין בידיה נכסים של החייב.
    2. לעניין העיקול שהוטל במשרד הרישוי ע"י מרכז הקנסות: סעיף 27 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 קובע כי תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב ישולמו תוך 30 יום מהיום שנמסרה למבטח תביעה לפי סעיף 23(א) לחוק. יוצא אפוא, שבנסיבות העניין לא הייתה מניעה מצד הכשרת היישוב לעכב את שווי שרידי רכב התובעת בידיה, עד להסרת השעבוד על רכב התובעת והסרת העיקול של מרכז הקנסות במשרד הרישוי, ולהעביר בשלב ראשון לבנק את יתרת שווי הרכב, מאחר וסכום זה אינו שנוי במחלוקת כנה. דהיינו, להפחית מתגמולי הביטוח המוסכמים בסך 45,116 ₪ שהגיעו לבנק מכוח סעיף השעבוד בפוליסת הביטוח את הסך 18,046 ₪ (ערך השרידים) ואת היתרה בסך 27,070 ₪ להעביר לבנק ובכך להקטין את יתרת חובה של התובעת בבנק באופן משמעותי וכפועל יוצא מכך את גובה החוב הפסוק בהליך הקודם.
    3. בנסיבות העניין, אין לצפות מהבנק (כנושה של התובעת) לדאוג להסרת העיקול שנרשם במשרד הרישוי לטובת מרכז הקנסות (נושה אחר של התובעת) וכן אין לצפות מהבנק להעמיד אשראי בנקאי נוסף לתובעת על מנת שזו תדאג להסיר את העיקול במשרד הרישוי (מה גם שבמקרה כזה כלל לא בטוח שהתובעת אכן תפעל להסרת העיקול לאור מצבה), וזאת על מנת לאפשר להכשרת היישוב לרכוש בעלות על שרידי רכב התובעת ו/או לסחרו לצד ג'. גם אם נניח כנכונה את טענת הכשרת היישוב שלאחר החתימה על שטר הקבלה נודע לה דבר קיומו של צו העיקול במשרד הרישוי מטעם מרכז הקנסות, עיקול שלא הוסר ע"י התובעת, עפ"י דרישתה, היה באפשרותה לחזור בה מהסכמתה לפצות את התובעת במלוא שווי הרכב כנגד רכישת בעלות על שרידיו ותחת זאת לפצות את התובעת בעלות תיקון רכב התובעת (עלות של כ- 25,000 ₪ לפי חוו"ד השמאי) תוך קבלת הסכמת הבנק (במקרה שהבנק מעוניין שרכב התובעת יתוקן ויושב למצבו ערב התאונה וימשיך לשמש כבטוחה עבורו להבטחת אשראי בחשבון התובעת). לחלופין, ניתן היה בתיאום עם הבנק לשלם את שווי רכב התובעת בניכוי שווי השרידים לבנק כסכום שאינו שנוי במחלוקת כאמור לעיל ולהעביר בהסכמה את שרידי רכב התובעת לרשות בעליו. במצב כזה, הבנק יכול היה לנקוט בהליך של מימוש משכון (מינוי ב"כ הבנק ככונס נכסים על שרידי רכב התובעת ולמוכרם בהליך המתאים). בסיטואציה כזו, ממילא זכותו של הבנק כבעל משכון רשום ברשם המשכונות ובמשרד הרישוי על בעלותה של התובעת ברכב תגבר על העיקול (המאוחר) שהוטל ע"י מרכז הקנסות.

1. לאור המסקנה לעיל לפיה הכשרת היישוב עיכבה שלא כדין את העברת כספי תגמולי הביטוח לבנק, עולה השאלה האם נגרם לתובעת נזק עקב כך.

עמדת הבנק והכשרת היישוב בעניין זה הנה שלא היה בהעברת תגמולי הביטוח בגובה שווי רכב התובעת, לו הועבר במועד, כדי לכסות את יתרת החוב של התובעת כלפי הבנק, ולפיכך דין התביעה להידחות.

אינני מקבל עמדה זו.

משהוכח כאמור כי הבנק היה זכאי לקבל במועד הקובע את מלוא תגמולי הביטוח בגין התאונה מהכשרת היישוב מכוח שעבוד הפוליסה לטובתו, ומשהוכח כי הכשרת היישוב עיכבה במשך כשנתיים את העברת הכספים שלא כדין, ברי כי נגרם לתובעת נזק, שהרי אם הכספים היו מועברים במועד הקובע, או בסמוך לו, יתרת החוב של התובעת בבנק הייתה נמוכה הרבה יותר, וכפועל יוצא מכך, גם גובה התביעה שהוגשה ע"י הבנק כנגד התובעת, על כל הנובע מכך. ודוק, לאחר שנקבע לעיל כי הכשרת היישוב עיכבה את תגמולי הביטוח תחת ידיה שלא כדין, פשיטא שהכשרת היישוב לא הייתה רשאית להפחית את ירידת הערך של השרידים מסך תגמולי הביטוח שהגיעו לתובעת, שערכם ירד במהלך הטיפול בתביעת התגמולים של התובעת, וההמתנה להסרת העיקולים.

1. התובעת עתרה כאמור במסגרת תביעתה לסעד הצהרתי לפיו לאחר ששולמו לבנק תגמולי הביטוח, ולאור התרשלות הבנק בגביית תגמולי הביטוח מהכשרת היישוב, היא אינה חייבת עוד בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדה ע"י הבנק ודינו להיסגר. כפי שיפורט בהמשך, לא מצאתי בנסיבות העניין ליחס לבנק אחריות כלשהי בעיכוב תגמולי הביטוח שהגיעו לתובעת עקב התאונה ולפיכך איני מוצא מקום למתן סעד הצהרתי כמבוקש.
2. אין חולק כאמור כי תגמולי הביטוח שהגיעו לתובעת שולמו ע"י הכשרת היישוב באיחור של כשנתיים מעבר למועד הקובע ואף שולמו בחסר עקב טענה בדבר ירידת ערך שרידי רכב התובעת. ממכלול הנתונים שפורטו לעיל ניתן לכמת את נזקי התובעת במונחים כספיים באופן הבא: התובעת הייתה זכאית לכך שיתרת חשבונה בבנק תפחת במועד הקובע או בסמוך לו בסך 45,116 ₪. בפועל יתרת חובה של התובעת פחת בסכום של 39,438 ₪, כשנתיים לאחר המועד הקובע. אשר על כן, התובעת תהיה זכאית להפרשי הצמדה וריבית מיום 15.4.06 (המועד הקובע) ועד למועד תשלום תגמולי הביטוח לבנק (מועד ההמחאה הנ"ל, 9.4.08) על הסכום ששולם בפועל 39,438 ש"ח. בנוסף תהא זכאית התובעת להשלמת היתרה בין גובה תגמולי הביטוח ששולמו בפועל לבין גובה תגמולי הביטוח המוסכמים כאמור, שהגיעו לה לפי קביעת השמאי (45,116 - 39,438 ₪ = 5,678 ₪) כשיתרת חוב זו תשא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הקובע ועד למועד תשלומה בפועל.
3. לסיום אציין כי לא מצאתי לייחס לבנק אחריות כלשהי בעיכוב תשלום תגמולי הביטוח שהגיעו לתובעת עקב התאונה, והגיעו לידיו כבעל זכות שעבוד בפוליסה, רק בחודש אפריל 2008. נקודת המוצא הנה שאלמלא העיקולים שהוטלו, היה על הבנק (כבעל זכות שעבוד בפוליסה) לפעול תוך זמן סביר, מרגע שנודע לו על התאונה, לקבלת תגמולי הביטוח מהכשרת היישוב וזאת, בין היתר, מכוח עיקרון תום לב ו/או מכוח חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחתו (התובעת). עם זאת, בנסיבות דנן, העובדה כי הבנק היה מעוניין בקבלת תגמולי הביטוח על מנת לפרוע את יתרת החוב בחשבון התובעת או את חלקה אין בה כדי להטיל עליו חובה לפעול להסרת עיקולים שהוטלו על רכבה של התובעת ו/או על כספי התובעת בהכשרת היישוב. מסקנה זו מתחדדת נוכח עדיפותם של השעבודים שנרשמו לטובת הבנק על פני עיקולים מאוחרים על זכויות התובעת, הגם ובחלקם ולא הוכחו כדבעי ע"י הכשרת היישוב.
4. מחומר הראיות עולה כי נעשתה התכתבות בין הבנק להכשרת היישוב לשחרור כספי תגמולי הביטוח אך הכשרת היישוב סירבה בתוקף לשחרר את תגמולי הביטוח או חלקם לבנק עד להסרת העיקולים. כאמור, הכשרת היישוב הייתה יכולה להעביר את תגמולי הביטוח לבנק בניכוי ערך השרידים כסכום שאינו שנוי במחלוקת, ובכך להקטין את נזקי התובעת, אך היא בחרה לעכב את כל תגמולי הביטוח תחת ידיה למשך תקופה ארוכה עד להסרת העיקולים כאשר בתקופה זו עשתה שימוש בכספים למטרותיה שלה.
5. אומנם הכשרת היישוב הייתה רשאית להתנות את העברת תגמולי הביטוח לבנק בקבלת התחייבותו להסרת השעבוד (התחייבות שנמסרה ע"י הבנק רק בתאריך 18.3.08 (ראו: נספח בלתי מסומן לכתב התביעה), אולם מאחר והכשרת היישוב התנתה את העברת תגמולי הביטוח גם בביטול העיקולים, עמדה עליה חזרה במהלך ניהול התיק בביהמ"ש ובסיכומיה, ממילא יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת ובין אי משלוח כתב ההתחייבות הנדרש להכשרת היישוב במועד שנדרש.
6. סיכום

מכל האמור לעיל אני דוחה את התביעה נגד הבנק. התובעת תשלם לבנק הוצאות בסך 2,500 ₪.

התביעה נגד חברת הכשרת היישוב מתקבלת בחלקה ואני מחייב אותה לשלם לתובעת:

1. סך 5,678 ₪ בצרוף הפרשים כמפורט בסעיף ג' להלן, החל מיום 14.5.06 ועד התשלום המלא בפועל.
2. הפרשים המחושבים על הסכום בסך 39,418 ₪, כמפורט בסעיף ג' להלן, לתקופה מיום 14.5.06 ועד ליום 9.4.08.
3. "ההפרשים" כאמור בסעיפים א' ו- ב' לעיל יחושבו לפי החיוב בפועל שבו חייב הבנק את התובעת בתקופות הנ"ל (שמא רבית והצמדה על פי חוק פסיקת רבית והצמדה, התשכ"א-1961 או שמא ריבית בנקאית או שמא ריבית והצמדה על פי חוק הוצאה לפועל). לעניין זה, על הבנק להמציא לצדדים הודעה בכתב תוך 15 יום בה יבהיר את שיעור הריבית ו/או הפרשי הצמדה ו/או הריבית הבנקאית שהתווספו ליתרת החוב של התובעת בתקופות הרלבנטיות לעיל.
4. החזר אגרת משפט יחסית לסכום שנפסק בצרוף הפרשים כחוק.
5. שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.